ייעוץ בנושא פחד

מחפשת משמעות..ולא מוצאת….

מרגישה שיש לי בעיה..
מישהו חכם הגדיר לי אותה פעם בצורה כזו:
"יש לך פוטנציאל אדיר.. את רק צריכה לבגר את הילדה הקטנה שנמצאת בתוכך.. ואז את תראי שיפרצו לך גבולות חיוביות ומועילות שבחיים לא חלמת.. "
הבנתי את דבריו..התחברתי אפילו..
אבל מה??? מה אני אמורה לעשות עם זה??
אני באמת מרגישה שיש לי פוטנציאל..שיש לי יכולות..כישורים..מתנות..אבל לא יודעת איך לממש אותם..איך להשתמש בהם..משהו עוצר אותי..תוקע..כובל (אולי הילדה הקטנה שבתוכי..החסרת ביטחון..הזקוקה להבנה..לאהבה..)
אספר קצת על עצמי..
"צדיק- אבלו בליבו וצהלתו בפניו"..
זו אני..(חוץ מהצדיק..)
כלפי חוץ- אני שמחה..חברותית..חיננית..מוצלחת..בוגרת..בריאה בנפשי..מסודרת בעבודה טובה..ילדים מתוקים..כשרונית..
מה צריך יותר מזה?!?!
בפנים – ריק לי..חסר לי..עצוב..חשוך..קר..בודד..דפוק

להמשך »

החיים עוברים, ומה הספקתי בהם?

אני בן 21. לפני כשנה התחילה לי תחושה של מן פחד מכך שהחיים עוברים ועוברים מהר. שחייתי כבר 21 שנה. שעברתי אותם והם לא יהיו עוד. ושעוד שניה גם הזמן הקרוב יעבור ואני כבר אהיה בן 22 ו-23 וכו… זה גורם לי לא לחיות את ההווה ומאידך כל הזמן להיכנס לעצבות ודכאון על זה שעבר זמן. בשכל אני יודע שזה לא נכון. שצריך לחיות את ההווה. שזאת הסתכלות לא נכונה. אבל בתכלס זה לא עוזר. אני גם מרגיש ריקנות מלא מהזמן. כאילו מנסה למרוח ושלא קורה יותר מדי… יכול להיות שזה קשור? לא נראה לי שזה קשור לתחושת מטרה כי כרגע יש לי תכנונים לזמן הקרוב ואני מתכונן אליהם. חשבתי שאולי קשר ימלא את החלל הזה. קשר עם חבר .. לא יודע.

להמשך »

פחד מוות

אני ממש מפחד מהמוות ומה שקורה אחריו, אני צעיר, אני לא רוצה להתעסק בזה ולחשוב על זה בכלל, אבל המחשבות על הסבל הנוראי שאולי עוברים בגיהנום פשוט לא נותנות לי מנוחה. אני שאלתי את הרב שלי את השאלה והוא אמר לי לא להתעסק בזה. מישהו מוכן לעזור?

להמשך »
כללי

נסיון לא ברור!

איך יתכן שהקב"ה מביא לאדם נסיון שהוא ההפך הגמור מהטבע של האדם?
הטבע שטבוע באדם זה להתחתן, להוליד, לגדל ילדים.
בכל אדם נורמטיבי חדור הצורך בשותפות, שותפות קרובה, כח של נתינה ועוד ועוד…
אז זה ממש מטריד אותי, זה לא נסיון וקושי בדבר מסויים שמאוד מאוד קשה, זהו הצורך ההכי בסיסי לאדם.
ואז מה קורה כשבחור או בחורה הולכים וגדלים?
ברור שגם הצורך הולך ועולה וכמוהו הנסיון.
ואז יש תחושה של תסכול גדול והרגשה כזו שלוקחים לך או יותר נכון לא מאפשרים לך דבר שהוא בסיסי.
מבחינתי בהרגשה זה כמעט כמו לקחת אדם רעב רעב ולא לאפשר לו לאכול שזהו הצורך הבסיסי שלו כרגע.
וכיוון שהוא חייב לאכול כדי להשביע את רעבונו אז כיוון שהצורך כל כך חזק הוא מן הסתם, ינסה להשיג את סיפוקו בכל מיני דרכים לא דרכים, ילחם, עד ש- בתקווה שימצא משהו לפני שימות מרעב.
ובהקבלה לכאן- אדם מחפש ומחפש ומחכה ומצפה אבל הצורך נשאר וכיוון שזה מתעכב הוא ינסה להשיג את סיפוקו בכל מיני דרכים ולא תמיד זאת תהיה הדרך הנכונה והישרה, כי שם לא בדיוק הלך והרי הוא חייב.
כי זה כבר לא מגיע מהמקום של הלהתחתן בגיל 20 כי כך מקובל ובגיל 24 להיות עם 2 ילדים לפחות…
זה מגיע למקום של צורך מתוך חסר.
יש גיל מסויים שהנפש דורשת את שלה והגוף מדבר בעד עצמו- זה צועק!
ההתמקדות של השאלה היא על כך שלא מספיק שכך ה' ברא אותו עם הצורך הבסיסי הזה, גם לא מאפשרים לו לחיות ולמלא את צרכיו בכל המובנים אז הוא גם יענש שהוא לא בסדר??
אז מה קורה כאן??????
להוריד בנאדם לעולם עם טבע וצורך בסיסי, לא לאפשר בדרך הטובה והישרה, להגדיל את הצורך לתת לו לחפש ולהגיע לסיפוקו, לפחות החלקי, בדרכים לא כל כך ואז להעניש אותו על כך?! קשה לי קצת עם זה…
ובטח שכאן נעוץ הנסיון, ברור!
ומה קורה כשהרגש עולה על השכל?
כשלא מצליחים להשליט את השכל?
ששום הסבר הגיוני לא מניח לי את הדעת?
זה נשמע כעס וטרוניה כלפי הקב"ה. אז ממש לא! אין לי ספק באהבתו ובהשגחתו אל ברואיו.
פשוט קצת מפריע לי ולא מספיק ברור איך מתנהל שם…

להמשך »

חושבת על דברים רעים

אני מרגישה שזה לא נכון על מה שאני חושבת כל היום. כל הזמן אני חושבת על שיקרה לי משו כלומר שפתאום אני יפול ויזמינו לי אמבולנס..
או שיכאב לי פתאום משו ויפנו אותי. קיצר כל הזמן אני חושבת על דברים לא טובים שיקרו לי. וזה פשוט מפחידדד.
נגיד שאבא שלי חס ושלום ימות ואז אני חושבת מה יגידו עליו בהלוייה…
קיצר אני שונאת את עצמי שככה אני חושבת זה פשוט מטריד…
אולי אני חושבת על הדברים הללו כי אני יודעת שאם הדברים הללו יקרו יתנו לי מלא צומי . לא יודעמ מה לחשוב רק מה שכן זה שתסכימו איתי זה לא צורה נכונה לחיות.
אשמח לתשובה!!!

להמשך »

איך להישאר עם מצב רוח טוב

אני כבר 7 שנים בשידוכים ואני פשוט מרגישה שנגמרו לי כל הכוחות הנפשיים. באמת! נגמר לי מאגר השמחה והחיות אני פשוט חיה על אוטומט וברוך ה' שיש שגרה שלא נותנת לשקוע. אבל הכי גרוע מבחינתי שכל הבית שלי : ההורים והאחיות שלי גם סובלים בגלל זה. אני חושבת שאמא שלי לוקחת את המצב יותר קשה ממני ואני לא מסוגלת יותר לכאוב גם בשבילם.
חוץ מזה אני פשוט מפחדת (כן! מפחדת!) להישאר לבד. אני לא רוצה להישאר לבד. אבל מצד שני אני גם לא רוצה לחיות עם סתם מישהו בגלל הפחד הזה. אני רואה את כל בנות משפחתי והחברות שלי שהן נראות נשואות ומתקדמות בחיים ואני נשארת מאחורה עדיין ילדה של אבא ואמא.
אולי קראתם עד פה ואתם חושבים שאני איזה מסכנה אבל באמת שחוץ מנישואים אני הרבה יותר מתקדמת מכל אלו שסביבי. ב"ה אני מחנכת כיתה מצליחה, עוסקת בתחביבים וכו' אבל למרות הכל אני מרגישה שאין לי כלום ואין לי טעם לחיים כי אני פשוט מרגישה לבד.
אני יודעת שאין לכם אפשרות למצוא לי בן זוג 🙂
אבל יש לכם לפחות עצה איך להישאר עם מצב רוח טוב ואיך לשמח את כולם למרות שהכל מרגיש כ"כ שחור?
(מצטערת אם אני נשמעת טרגית וברור לי שיש אנשים שיש להם צרות הרבה יותר גדולות ואמיתיות אבל מבחינתי כרגע המצב באמת שחור ולא עוזר שאומרים שלאחרים המצב יותר גרוע)

להמשך »

מפחיד אותי להתחתן

אני בחורה בת 20, עדיין לא בשידוכים.
אני שומעת מסביבי על המווווווווון זוגות שבהם הבעל לא טוב לא מבין לא נחמד
הרבה מאד זוגות שהנשים סבלו וזה נגמר בגירושין…
מצטייר לי שגברים זה משא שהאישה לוקחת על עצמה וצריכה רק לוותר על הכל בשביל שיהיה בסדר.
ויוצא שיש בי מין תפיסה כזו שממש מפחיד להתחתןלא ממש רעיון נחמד.
{למרות שבפנים אני רוצה ומבינה שכן…..}
כשיוצא לי לראות או לשמוע על בחורים טובים, בעלי מידות, מוצלחים וכו אני אומרת לעצמי שכניראה זה אחד ל…….. וקשה מאד למצוא כזה דבר ולמה שאני אזכה בכזה דבר מיוחד…

להמשך »

הלב שלי סגור

הוא המשיך את החיים, בנה זוגיות מספר פעמים, והפעם הוא החליט שמצא את האישה של חייו. אוטוטו הוא מתחתן, ואני מוצאת את עצמי עם קשיים, תמיד עסוקה בחיים שלו.
לראשונה הכרתי מישהו (לא סגורה עליו, מה גם יודעת שהוא לא מתאים לי) אך אני מרגישה תקועה. לא מתקדמת, לא מצליחה למצוא זוגיות נורמלית.
ולמרות הכל מרגישה שכאילו הלב שלי סגור לאחר.
המצב לא פשוט לי, הייתי רוצה להיות משוחררת יותר ולהצליח להיות מאושרת…
כי עד עכשיו מרגישה תמיד אבודה, שלא הולך לי ובודדה…
האם זה הגיוני להרגיש ככה,? וקצת לאבד את התקווה לזוגיות?
תודה מראש.

להמשך »
כללי

מחשבות טורדניות

מגיל 15 בערך יש לי נטיה חזקה למחשבות טורדניות / אובססיביות. אני עסוקה המון עם המחשבה, מנתחת כל דבר מס׳ פעמים, מנסה לבחון תגובות של עצמי / לשפר אותן וכדו׳. אני מרגישה שזה ממש מפריע לאיכות חיים שלי. המחשבות שלי לפעמים רגועות, אך לעיתים קרובות הן כביכול משתלטות עלי וגוררות אותי לרגשות ותחושות לא נעימות. לכן למשל יש לי המון נקיפות מצפון אחרי שאני עושה דברים (לדוג׳ לגבי חינוך הילדים), רגשות אשמה וכעס עצמי, חוסר סיפוק ובכללי תחושה רעה.
טיפלתי בעצמי אחרי לידה ראשונה, אז הרגשתי שהמצב חמור במיוחד, ועברתי טיפול cbt אצל מישהו, למעשה הטיפול עזר אך לא בהרבה… ולא החזיק הרבה זמן. כמו״כ לקחתי במשך תקופה של שנה + תרופות נוגדות דיכאון. כיום אני מרגישה שאני כביכול יודעת איפה הבעיה אצלי, אך לא מצליחה לעזור לעצמי מספיק… יש ימים שבהם אני מוצאת איזו דרך לשלוט על המחשבות שלי / לגרום לעצמי לשמוח ואז ההרגשה הטובה יכולה להחזיק אפילו מס׳ שבועות / חודשים. אך בסוף קורית נפילה ומגיעות מחשבות שליליות שגוברות עלי ועל הדרך הזו שבחרתי לי לשלוט בהם ואז אני נופלת…שוב…
יש לכם עיצה אולי איך אני יכולה לעזור לעצמי??

להמשך »

שידוכים וחרדות

אם אפשר עזרה יש לי חרדות מהרבה דברים וזה משפיע עליי פיזית ונפשית הרבה זמן וגם בשידוכים אני לא כל כך יודעת איך מתמודדים בזמן שידוכים עד שאני מעדיפה פשוט לוותר ולא להכיר או לפגוש את השידוך שמציאים למרות שאני כן רוצה להקים בית נאמן בישראל אך מפחדת מכל התהליך אם אפשר עצה מה לעשות

להמשך »
דילוג לתוכן