ייעוץ בנושא פחד

הבן שלי בחרדות

בני בן ה9 סובל מחרדות. תחילה היו חרדות סביב פחד שמשהו רע יקרה, פחד להיחטף, פחד למות וכיוצ״ב
לאחר שחווה פאניקה גדולה, החל לספר לי שעולה לו חרדה גם על שמרגיש שאינו מחובר לה׳, שה׳ לא עוזר לו והוא לא יודע אם הוא קיים.
ואני לא יודעת מה לענות לו.
באור לי שבמצב ה״הסתר״ שהוא חווה זה טבעי לחוש כך. השאלה מה התגובה שלי צריכה להיות.
למשל כשאומר דלא יכול להתפלל… להגיד לו שזה בסדר? שינסה קצת? או מה?

להמשך »
אמונה

איפה הבחירה שלי?

אני מאוד מבולבלת.
אם הכל מה'- כל מחשבה, תנועה, אות שיוצאת לי מהפה וכו', הכל ממנו אז איפה הבחירה שלי? הרי הוא שולח לי את הניסיון, את הנפילה וגם שולח בי את ההחלטה אם לקום או לא וגורם לי לקום או לא, הוא גורם לי לחשוב מה אני רוצה ולעשות, אז איפה הבחירה שלי? אני מרגישה שאני כמו בובה, שכל תסריט החיים מתוכנן מראש וידוע.
בנוסף אני גם מאוד מפחדת מה'. אני מרגישה שאם אני עושה משהו לא בסדר בכוונה וגם שלא בכוונה אז ה' יעניש אותי בצורה חמורה/את האנשים החשובים לי/ייקח ממני דבר טוב שיש לי..
תמיד יש לי מצפון על כל דבר שאני עושה לא בסדר בין אם זה מכוון או לא. ואני מודעת למה שאני עושה ויודעת שזה לא בסדר, למשל שמירת נגיעה.זה לא פשוט לי ואני לא כ"כ מצליחה בזה ואני יודעת שזה לא בסדר. אין אבל. אני פשוט מודעת לזה שזה לא בסדר ותכלס לא ממש רוצה לשנות את הבעיה הספציפית הזאת, בכל שאר התחומים אני מאוד משתדלת לשפר ולהתקדם, אבל בשמירת הנגיעה אני מתקשה כל כך שאני מרימה ידיים למרות שאסור להתייאש מזה..
אני מאוד פוחדת שבגלל שחטאתי כל כך הרבה – יקרה משהו. אני ייענש בצורה חמורה.
אני כל כך מתביישת שכל כך קשה לי אפילו לבקש סליחה כי אני מרגישה ויודעת שאני כל כך לא בסדר שאני לא יודעת אם ה' יסלח לי על זה…
אני אכולת פחדים.

להמשך »

הבית שלי נחשב מקום סכנה?

בעבר שכנה קומה תחתינו חלתה בסרטן והבריאה, אח"כ הבת שלי חלתה לפני כשנתיים בסרטן וב"ה נרפאה מזה, השכן ממול חלה לא מזמן והבנתי שהוא בביקורות עכשיו אשתו חלתה והיא בטיפולים!
אשתי נכנסה לחרדה מזה (ברמה שאפשר לתפקד) איך יתכן שבמשך תקופה באותה קומה 3 חלו באותה מחלה למרות שהיא לא באותו מיקום בגוף, יצוין שאיני רואה אנטנה גלויה באיזור ,

אמרתי לה ש"הקב"ה לא שולח נסיונות לאזורים אלא לאנשים", אך היא טוענת אולי זה "מקום סכנה" ועלינו לעזוב את המקום?!

מה דעתכם? מה צריך לעשות?

להמשך »

אני גרמתי לו לחלות?

לא מזמן יצא לי לשמוע על רבנים שסוברים שעין הרע זה דבר שקיים בצורה הבאה- בן אדם רואה כמה טוב יש למישהו וזה גורם לו לסבל שהוא לא נמצא במצב הזה, הקב״ה רואה את סבלו ולכן מזיק לאדם שטוב לו.
מאז ששמעתי את זה אני מרגיש רע עם עצמי. היה לי חבר שהיה לי הרבה מקום להשוואה בין שנינו , אני באמת הכי לא מגדיר את עצמי כקנאי אבל במקרה איתו כן יצא לי להעריך אותו בטירוף ובואו נגיד שלהשוות. לא יודע אם להגדיר קנאה אבל משהו קרוב לזה.
ויצא שגילו לו מחלה שהיא לכל החיים. אני ממש התפללתי עליו בתקופה שזה התחיל ומשתדל כשזוכר להמשיך ולהתפלל אבל מאז מה ששמעתי על העין הרעה אני ממש ממש מפחד שזה קשור אליי. זה הגיוני? ומה אפשר לעשות?
עכשיו אני באמת מבין עד כמה אנחנו צריכים לעשות עבודה עם עצמנו אפילו בתחושות וברגשות הכי טבעיים אבל מה שהיה היה. זה אפילו לא נשמע לי הכי הגיוני כל התיאוריה הזאת שהרי ברור לי שאם הייתה לי הזכות להחליט בחיים לא הייתי רוצה שיקרה לו רע אלא רק טוב ועדיין אני אוכל את עצמי.
בכללי כל העניין של עין הרע נשמע לי מוזר למרות שאני מאמין בו כי הוא מוזכר רבות בהקשרים תורניים. איך הגיוני שאדם יענש על צרות עין של אדם אחר??

להמשך »

מודאגת ולחוצה

לאחרונה אני מרגישה מודאגת אפרט בהמשך למה. וכתוצאה מכך מרגישה לחוצה וזה משפיע על המצב רוח שלי.
אני בנאדם מאד שמח בלי עין הרע והדאגות משתלטות עלי , אני יכולה להיות בחתונה הכי שמחה שיש וכלפי חוץ אני שמחה אבל מבפנים אני מרגישה שמשהו מעיק עלי.

אסביר את הדאגות שלי:
לאחרונה אמא שלי מרגישה לא ככ טוב , זה יכול להיות כאבי ראש ויכול להיות כאבי ברכיים אבל מה שכן זה שאני מרגישה שהיא מדמיינת על עצמה דברים שהראש שלה נפוח וכו׳ אני משום מה חושבת שזה תוצאות של מצב ריגשי כל שהוא שהיא הכניסה את עצמה לשם..
אז למה אני מודאגת? – כי אני כל הזמן דואגת שאולי ה׳ ישמור משהוא יקרה לה, שהיא פתאום תחליט שאין לה כוחות ותסגור את העסק שלה , שפתאום יהיה משוגע ה׳ ישמור!!!!! שבאמת היא לא מרגישה טוב ומתחילה לדמיין שכבר היא חלשה וכו

אההההההה אני כבר לא מסוגלת אני חושבת שאני הכנסתי את עצמי למצב פשוט מטומטם ולא מצליחה לצאת ממנו !!!! פשוט קשה לייי אני חייבת עזרה איך לצאת מהסרט הזה!!!!!

וגם עוד משו שמדאיג אותי זה כסף . אני לא חושבת שחסר לנו כסף אבל אני יכולה להיות עצובה יום שלם שאני צריכה לשלם על מבחן ולא מסוגלת לשאול את ההורים שלי , או לא מסוגלת שמישהוא אחר שואל כסף מהם…
אני מאד מאד מחשבת את הכסף שלי .. אפ אני יצא עם חברות לאכול אני כל הזמן ירגיש אחרי זה אוף למה בזבזתי את הכסף… ( ותכלס אני בחורה רווקה ולא צריכה לחשוב עכשיו על כסף)

בכל אופן מקווה שהבנתם אותי. באלי להרגיש רגועה ומשוחררת!!!

להמשך »

הצילו!!! חייבת עזרה ברוחניות!

אני בת 23 , רווקה חרדית
וכל חיי שמרתי על עצמי. תמיד הייתי הילדה הכי טובה. אני בת למשפחה הרוסה
עזבתי את הבית לפני חצי שנה ואני גרה לבד. אני לא יכולה לחזור לבית של ההורים שלי מצד אחד
ומצד שני אני לבד.
במהלך הדרך התחברתי למישהו מהעבודה.
התחברנו עוד ועוד
הוא נהיה הכותל שלי, והכל. הוא חילוני
ואני כל כך רוצה להקים בית של תורה.
עם הזמן הכל הידרדר.
ככל שרציתי יותר להפסיק
כך נסחפנו יותר
עד שגם התקרבנו
אני כל כך זקוקה לאהבה.
אני כל כך נואשת לחום
אני ילדה טובה, באמת.
לא מצליחה להיפרד ממנו.
באה להגיד לו שאני רוצה לסיים את זה
וכל פעם נחנקת
קשה לי כל כך בלי סביבה בלי חברה.
בבקשה תעזרו לי

להמשך »
כללי

חרדה מעונש!

אני חוזרת בתשובה כבר כמה שנים ב"ה, והדרך לא קלה. בתחילת הדרך הייתי בן אדם שמח ומאושר, הרגשתי את הזכות שיש לי בצעד שעשיתי, ידעתי שגיליתי את האמת ועזבתי דרך של שקר. קיימתי את המצוות בחשק ובשמחה שאין לתאר, יכולתי להתפלל כל היום ולא רציתי להיפרד מהסידור. הקפדתי על קלה כבחמורה והרגשתי ממש קרובה לה'.
היום, אחרי כמה שנים טובות, אני מתביישת להגיד אבל אני פשוט בן אדם עצוב, בלי שמחת חיים, מרגישה שאני פשוט סוחבת יום ועוד יום. דבר ראשון זה הירידה הרוחנית שבאה, אני פשוט כל כך מאוכזבת איך הייתי פעם ואיך היום, וזה לא נותן לי מנוחה, לא יכולה להשלים עם זה. מתגעגעת לרגעים של קרבת ה' שהיו לי אז.
דבר שני, והקשה והחמור יותר זה פחדים וחרדות תמידיים, יום-יום, שעה שעה. איך הם הגיעו?
אז ככה: ברוך ה' אני אוהבת לשמוע המון שיעורי תורה. בהתחלה הייתי שומעת שיעורים למתחילים (הידברות/ערכים) אח"כ נכנסתי למדרשה ושם השיעורים הם ברמה גבוהה יותר- הלכות, פרשת שבוע, אמונה וביטחון וכו'.. ואחרי כמה שנים במדרשה זה לא סיפק אותי והתחלתי לשמוע יותר ויותר שיעורים בבתי כנסת, מקול הלשון וכד'. ככל ששמעתי יותר, גילתי שאני חיה בטעות. שאתה מתקרב לדת- אז כל הזמן מאירים לך פנים ואומרים לך כמה גדולים הם בעלי תשובה ואיזה צעד ענק עשית וכל הכבוד וכמה ה' שמח ואוהב אותך וכו וכו אבל פתאום אתה מגלה שזה לא כל כך פשוט הדבר הזה שנקרא תשובה, וצריך המון כפרה על מעשים שעשית ולא מספיק רק להגיד טעיתי. לדוגמא רב אחד פעם אמר בשיעור קטע מההאר"י ז"ל על כמה תעניות צריך לעשות על כל מיני חטאים -כיבוד הורים/חילול שבת/ וכו… וזה בכלל לא פשוט. פתאום אני שומעת כמה קשה מידת הדין, כמה מדקדקים עם הצדיקים, סיפורים על צדיקים שדנו אותם בבית דין של מעלה על קוצו של יוד וכאלו דברים שפשוט הפילו את רוחי. אני פתאום מבינה כמה אני חסרה וכמה יש לתקן ומי בכלל יצליח לעשות תשובה שלמה ואמיתית כמו שמתבקש מספרם של גדולי ישראל? האמת היא שאני מרגישה שפשוט "הלך עליי" . לא משנה שאני דתיה, ביום הדין יהיו עליי הרבה תביעות בשמים כי מה לעשות- אין מצב ששמרתי שבת כמו שצריך אפילו פעם אחת, וכמה פעמים שכחנו לברך או ברכנו בלי כוונה, וכמה לשון הרע, וכמה נכשלים בכיבוד הורים וכו' וכו' אדם יודע טוב מאוד כמה הוא רחוק מהדרגה הנדרשת ממנו. וזהו אני פשוט מיואשת, חיה כל הזמן בפחד שפתאום יגיע יום מותי ואני אצטרך לתת דין וחשבון ואין לי מה לומר. זה נשמע מוגזם אבל זו האמת. הסיפורי על בית דין של מעלה גרמו לי לחרדות שלא פוסקות. אני כל הזמן מדמיינת שקורה לי משו, וחס ושלום אני יצטרך לתת את הדין שם ועוד לא הספקתי לתקן ועוד לא הספקתי לעשות תשובה. אני לצערי בוכה אפילו בשבתות כי אני פשוט לא מצליחה לחשוב טוב. כי האמת היא קשה. הדור שלנו אוהב לטייח דברים ולהגיד אין יאוש וה' רחמן, אבל הגמרא בעצמה אומרת "מי שאומר ה' ותרן- יוותרו מעיו" ושמעתי גדולים וצדיקים אמיתיים שמוכיחים ומזהירים מפ

להמשך »

מחפשת משמעות..ולא מוצאת….

מרגישה שיש לי בעיה..
מישהו חכם הגדיר לי אותה פעם בצורה כזו:
"יש לך פוטנציאל אדיר.. את רק צריכה לבגר את הילדה הקטנה שנמצאת בתוכך.. ואז את תראי שיפרצו לך גבולות חיוביות ומועילות שבחיים לא חלמת.. "
הבנתי את דבריו..התחברתי אפילו..
אבל מה??? מה אני אמורה לעשות עם זה??
אני באמת מרגישה שיש לי פוטנציאל..שיש לי יכולות..כישורים..מתנות..אבל לא יודעת איך לממש אותם..איך להשתמש בהם..משהו עוצר אותי..תוקע..כובל (אולי הילדה הקטנה שבתוכי..החסרת ביטחון..הזקוקה להבנה..לאהבה..)
אספר קצת על עצמי..
"צדיק- אבלו בליבו וצהלתו בפניו"..
זו אני..(חוץ מהצדיק..)
כלפי חוץ- אני שמחה..חברותית..חיננית..מוצלחת..בוגרת..בריאה בנפשי..מסודרת בעבודה טובה..ילדים מתוקים..כשרונית..
מה צריך יותר מזה?!?!
בפנים – ריק לי..חסר לי..עצוב..חשוך..קר..בודד..דפוק

להמשך »

החיים עוברים, ומה הספקתי בהם?

אני בן 21. לפני כשנה התחילה לי תחושה של מן פחד מכך שהחיים עוברים ועוברים מהר. שחייתי כבר 21 שנה. שעברתי אותם והם לא יהיו עוד. ושעוד שניה גם הזמן הקרוב יעבור ואני כבר אהיה בן 22 ו-23 וכו… זה גורם לי לא לחיות את ההווה ומאידך כל הזמן להיכנס לעצבות ודכאון על זה שעבר זמן. בשכל אני יודע שזה לא נכון. שצריך לחיות את ההווה. שזאת הסתכלות לא נכונה. אבל בתכלס זה לא עוזר. אני גם מרגיש ריקנות מלא מהזמן. כאילו מנסה למרוח ושלא קורה יותר מדי… יכול להיות שזה קשור? לא נראה לי שזה קשור לתחושת מטרה כי כרגע יש לי תכנונים לזמן הקרוב ואני מתכונן אליהם. חשבתי שאולי קשר ימלא את החלל הזה. קשר עם חבר .. לא יודע.

להמשך »

פחד מוות

אני ממש מפחד מהמוות ומה שקורה אחריו, אני צעיר, אני לא רוצה להתעסק בזה ולחשוב על זה בכלל, אבל המחשבות על הסבל הנוראי שאולי עוברים בגיהנום פשוט לא נותנות לי מנוחה. אני שאלתי את הרב שלי את השאלה והוא אמר לי לא להתעסק בזה. מישהו מוכן לעזור?

להמשך »
דילוג לתוכן