סובלת מחרדות-מה עושים?

אני סובלת כבר מעל שנתיים מחרדות.
זה התחיל אחרי הלידה הראשונה של הבת שלי שתח'יה
והמשיך גם אחרי הלידה השניה.
בזמן האחרון כבר מעל חודש…אני סובלת מהרגשה מוזרה של כאילו משהו תקוע בגרון ..
אני סובלת גם מזה וגם מהחרדות..
השאלה היא למה אני סובלת ככה? מחרדות ומההרגשה המוזרה שיש לי עכשיו בגרון
מה עלי לעשות ??

פחד מנהיגה

לפני 10 שנה הוצאתי רישיון נהיגה – וכאשר הוצאתי את הרישיון הנהיגה אבי ע"ה אמר לי את לא נוהגת – אני מפחד שתנהגי.. אז שמעתי בקולו.. אך כל הזמן הפריע לי שלא נהגתי .
לצערי אבי היקר נפטר לפני שנה ועברתי שינויים בתפיסת החיים שלי והחלטתי שאני רוצה לנהוג
אך מפחדת – לכן לקחתי 10 שיעורי נהיגה עד עכשיו – אך עדיין לא רואה את עצמי נוהגת לבד
ואפילו עם בעלי – אני פשוט מפחדת שאעשה טעות וחס שלום יקרה משהו..
כנראה לא מאמינה בעצמי שאני מסוגלת לזה.

אני רואה הרבה נשים מהעבודה שלי נוהגות יום יום ומרגישה מתוסכלת למה אני לא ???
בעלי מפרגן ורוצה שאלמד
אך אני לא יודעת איך מתקדמים מפה ? מחוסר האמונה שאני אצליח

מאוד יתכן גם שאני בתוך תוכי לא מאמינה שיכול להיות לי טוב – כי להורי היו חיים קשים מאד
אז כביכול אני אומרת שגם לי אסור שיהיה טוב בגלל שהם סבלו- וזה למעשה המעצור בחיי

פחד משתק מכלבים

שלום ותודה על עצם קיומכם. יש לי בת בת 9.5 שרועדת מפחד מכלבים. כאשר אנחנו עוברות ברחוב והיא רואה כלב, אפילו ממרחק, אפילו שקשור ברצועה, מיד היא נכנסת לחרדה (כך נראה לי), הולכת בצידי הכביש, בורחת לצד השני, פשוט נראית […]

השפעת חרדות והמחשבות על העובר

כל הזמן היום וגם במהלך ההריון תמיד היה לי את הפחד שזה חס ושלום ישפיע על העובר וחס ושלום בעתיד לא ילך בדרך התורה בגלל אותן מחשבות בנושא.
קראתי ברשת כי יש השפעה של לחץ יתר על העובר.
אני יודעת שהקב"ה הוא מתנהל את העולם וע"י התפילה על ילדי הקטן בעז"ה הוא ילך בדרך ה' מתוך בריאות הנפש והגוף אבל עדיין הפחד והמחשבות שאולי הזקתי.לא מרפות בעיקר הרגשות אשם.
אשמח לחיזוק בעניין

אין לי כוח כבר לכלום

פשוט אני מרגישה שהבטריה שלי גמורה ריקה
אני מסתכלת על העולם ולא מבינה מה, לכולם יש כוח לקום בבוקר?
למה רק לי הכל מרגיש עול אין לי כוח לקום , אין לי כוח לאכול,
אין לי כוח להיות בסמינר, אין לי כוח להיות עם חברות, אן לי כוח ללכת למצוא עבודה, אין לי כוח לחשוב על דברים כפים לחופש, פשוט בא לי רק דבר אחד,
והוא להיכנס למיטה ולישון איזה שנה לפחות

הפסדתי את הזיווג שלי?

נמצא כרגע במערבולת רגשות, שידוך שנמשך זמן ארוך יתבטל וחזר מספר פעמים, נכון להיום הבחורה התחתנה, הייתי תקופה ממש ברגשות אשם תחושת פספוס חוסר חשק להמשיך קדימה והרבה תהיות עם עצמי בתוך עצמי. ידועים מאמרי חז"ל מהגמרא מהזוהר ועוד. בנפשי הדבר אך אין לי ממש כלים לגעת בזה.
בכל שידוך רואה אותה וחושב עליה, משתדל לראות קדימה ולא ליפול לרחמים עצמיים, אשמח לעצה כלים לחיים, תודה.

הערכה עצמית, דיכדוך וקשרים חברתיים

הערכה העצמית שלי נמוכה ביותר, אני מרגישה לא שווה, מרגישה עם עצמי רע, לא אוהבת לפעמים בעצמי כלום, מרגישה לא מועילה, מיותרת בעולם וסוג של כישלון, בעיקר בתחום החברתי ויצירת קשר. אני לא יודעת לשמור על קשרים. מאד קשה לי עם אינטימיות וקירבה ואני אף פעם לא יודעת לשים את הגבול בקשר.. לכן מראש נשארת ושומרת מרחק. וגדול. ועד שאני כבר מרגישה בטוח עם משהו אני חושפת יותר מידי ואז בד"כ מתחרטת..
מאד חוששת להיות מתישה וחונקת. אבל בתכלס, זה מה שקורה לפעמים ואז שוב נשארת לבד כי מתרחקים ממני.
והקושי הגדול הוא שזה מכניס אותי לחרדה ולפניקה מטורפת עד שיתוק.. אני יכולה להגדיר את עצמי 'כנמנעת' ולא יוזמת או אפילו רק זורמת.. זה כואב לי מאד להיות במקום הזה, ואין לי מושג האם כך נגזר לי לעבור את חיי או שיש דרך לצאת מזה, ואיך..
מאז ומתמיד פחדתי ליצור קשר חברתי קרוב תמיד הקשרים היו אבל עד גבול מסוים שממנו והלאה אני חוויתי וחווה את הבדידות, והכאב הוא קשה מנשא עד לבלתי ניתן להכלה..
יש לי נטיה לדיכאון, ועצבות זה רגש שמלווה אותי שנים

אדישה לשידוכים, חוששת מנישואין ולחוצה מהחיים

אני חרדיה בת 20 ובשלב שבנות גילי מתחילות לצאת לשידוכים ואני לא ככ רוצה. אין לי בעיות בתקשורת אני דווקא אדם מאד חברותי שמסתדרת  כולם ואני לא חוששת מעצם השידוך ומהסיטואציה, אבל אני מבינה שכ"כ קשה להיות נשוי וזה ככ עול שאיו לי רצון להתחתן. אני אדישה לגמרי לגבי הענין. למה להתחתן, יחסית טוב לי וחתונה עם כל הטוב שבזה זה לא אביר על סוס שפתאום החיים מושלמים וקסומים, אז למה שאני ירצה??
בנוסף לזה יש לי גם הרבה פחדים מלתחתן: מה אם אני יטעה בהחלטה? אני די מסתדרת עם כולם וגם רואה אחרים בעניים טובות כך שאא"כ הבחור יראה צד מאד אגרסיבי או תוקפני בפגישה אני יחשוב שהוא בנאדם טוב… לדג הבנאדם היחיד שיצאתי איתו היה בחור שדוקא הגיעה בעבודה, בחור ממש טוב שעבדתי איתו שנה, התעניינו אחד בשני והחלטנו לצאת לשידוך ,אומנם הוא היה במנטליות אחרת לגמרי ממני,ממיגזר אחר עדה אחרת וסגנון משפחה שונה אבל למרות הכל מאד הסתדרנו ואהבנו, והכיוון היה חתונה, לכרגע זה ירד כשהרב שלנו נפגש עם הבחור והחליט שלמרות שהוא ממש נשמה טובה והכל הוא צעיר ואינו מספיק מוכן לקראת נישואין.. בקיצור אני די לא החלטית בהכל בחיים וכמובן עוד יותר כשמדובר במשהו כזה גדול…
גם רציתי לשאול האם זה שאני לא רוצה זה בסדר ורק מעיד על כך שלמרות שאני בוגרת אני עוד לא בשלה? או שברגע שאני יצא אז אני יתחיל לרצות?

אנחנו מחכים למשיח או מתים מפחד?

אנחנו מחכים למשיח או מתים מפחד?

מצד אחד כולנו באמת רוצים שהוא כבר יגיע ונגיע לגאולה השלימה אבל באותה נשימה גם עולה הפחד האימה,האם אנחנו ראויים בכלל לקבל אותו, ותמיד זה נשמע מאיים ומפחיד כל התיאורים שרק הצדיקים ישארו ומי שלא ימות במלחמה.
אני לא יודעת מי נקרא היום 'צדיק' אבל אם רק לצדיקים ולפרושים המשיח מגיע אז בשביל מה כל השאר בכלל מצפים, כל השאר יכולים להגיד טוב גם ככה אני לא ראוי למשיח ולגאולה אז עדיף לי שבכלל הוא לא יגיע כי אם הוא יגיע ווואו מה הולך להיות איתי עם כל מה שעשיתי..
יש מין תחושה פנימית כזאת לכל אחד בפנים שהוא ראוי או לא ראוי להיות בגאולה ואולי התודעה הקולקטיבית הזאת היא זאת שמעכבת את הגאולה החוסר אמונה הפנימית הזאת שאנחנו באמת ראויים להגאל רק עצם זה שאנחנו נמצאים בדור הזה עם כל האתגרים המטורפים שהוא מביא איתו.?
מצד אחד הדרך החסידית מדברת על כמה כל אחד ואחת ראויים להגיע לגאולה השלימה ולכל מה שהיא תביא איתה,ומצד שני הדרך הליטאית או הריאלית יותר מדברת על כמה אנחנו בכלל לא ראויים ורק מי שיזכה ישאר כאן .
בכוונה כתבתי כאן ברבים כי נראה לי שזה לא רק אני מרגישה ככה.
אשמח להרחבה בעיניין.
ותודה עליכם מרגישה שהאתר החשוב שלכם הוא כבר חלק מהגאולה☺

מלאת פחד בושה ולחץ מהעונש

בס"ד שלום וברכה, אני מתחזקת מס' שנים – משתדלת ככל הניתן על ידי אך שוב ושוב מוצאת את עצמי שופעת חרדות, לחצים ודיכאונות, אני מפחדת פחד מוות מהמוות, מפחדת פחד מוות לאבד את הוריי ואני מפחדת להגיע לגיהנום – להתבייש […]