ייעוץ בנושא פחד

התחבטויות

אדישה לשידוכים, חוששת מנישואין ולחוצה מהחיים

אני חרדיה בת 20 ובשלב שבנות גילי מתחילות לצאת לשידוכים ואני לא ככ רוצה. אין לי בעיות בתקשורת אני דווקא אדם מאד חברותי שמסתדרת  כולם ואני לא חוששת מעצם השידוך ומהסיטואציה, אבל אני מבינה שכ"כ קשה להיות נשוי וזה ככ עול שאיו לי רצון להתחתן. אני אדישה לגמרי לגבי הענין. למה להתחתן, יחסית טוב לי וחתונה עם כל הטוב שבזה זה לא אביר על סוס שפתאום החיים מושלמים וקסומים, אז למה שאני ירצה??
בנוסף לזה יש לי גם הרבה פחדים מלתחתן: מה אם אני יטעה בהחלטה? אני די מסתדרת עם כולם וגם רואה אחרים בעניים טובות כך שאא"כ הבחור יראה צד מאד אגרסיבי או תוקפני בפגישה אני יחשוב שהוא בנאדם טוב… לדג הבנאדם היחיד שיצאתי איתו היה בחור שדוקא הגיעה בעבודה, בחור ממש טוב שעבדתי איתו שנה, התעניינו אחד בשני והחלטנו לצאת לשידוך ,אומנם הוא היה במנטליות אחרת לגמרי ממני,ממיגזר אחר עדה אחרת וסגנון משפחה שונה אבל למרות הכל מאד הסתדרנו ואהבנו, והכיוון היה חתונה, לכרגע זה ירד כשהרב שלנו נפגש עם הבחור והחליט שלמרות שהוא ממש נשמה טובה והכל הוא צעיר ואינו מספיק מוכן לקראת נישואין.. בקיצור אני די לא החלטית בהכל בחיים וכמובן עוד יותר כשמדובר במשהו כזה גדול…
גם רציתי לשאול האם זה שאני לא רוצה זה בסדר ורק מעיד על כך שלמרות שאני בוגרת אני עוד לא בשלה? או שברגע שאני יצא אז אני יתחיל לרצות?

להמשך »
אנחנו מחכים למשיח או מתים מפחד?
אמונה

אנחנו מחכים למשיח או מתים מפחד?

מצד אחד כולנו באמת רוצים שהוא כבר יגיע ונגיע לגאולה השלימה אבל באותה נשימה גם עולה הפחד האימה,האם אנחנו ראויים בכלל לקבל אותו, ותמיד זה נשמע מאיים ומפחיד כל התיאורים שרק הצדיקים ישארו ומי שלא ימות במלחמה.
אני לא יודעת מי נקרא היום 'צדיק' אבל אם רק לצדיקים ולפרושים המשיח מגיע אז בשביל מה כל השאר בכלל מצפים, כל השאר יכולים להגיד טוב גם ככה אני לא ראוי למשיח ולגאולה אז עדיף לי שבכלל הוא לא יגיע כי אם הוא יגיע ווואו מה הולך להיות איתי עם כל מה שעשיתי..
יש מין תחושה פנימית כזאת לכל אחד בפנים שהוא ראוי או לא ראוי להיות בגאולה ואולי התודעה הקולקטיבית הזאת היא זאת שמעכבת את הגאולה החוסר אמונה הפנימית הזאת שאנחנו באמת ראויים להגאל רק עצם זה שאנחנו נמצאים בדור הזה עם כל האתגרים המטורפים שהוא מביא איתו.?
מצד אחד הדרך החסידית מדברת על כמה כל אחד ואחת ראויים להגיע לגאולה השלימה ולכל מה שהיא תביא איתה,ומצד שני הדרך הליטאית או הריאלית יותר מדברת על כמה אנחנו בכלל לא ראויים ורק מי שיזכה ישאר כאן .
בכוונה כתבתי כאן ברבים כי נראה לי שזה לא רק אני מרגישה ככה.
אשמח להרחבה בעיניין.
ותודה עליכם מרגישה שהאתר החשוב שלכם הוא כבר חלק מהגאולה☺

להמשך »
כללי

חרדה מעבודה

אני לא עובדת כבר שנה ויש לי חרדה מטורפת כל פעם שיש הצעת עבודה. היו עבודות שהצלחתי ללכת יום אחד ועזבתי. ברב המקרים אני פשוט מבטלת את העבודה יום קודם או משהו כזה. מאוד קשה לי עם זה ואני לא יודעת מה לעשות?
ניסיתי כבר ללכת לטיפול וזה גם לא עזר. אני חרדתית בכללי אבל בהרבה דברים אני כן מצליחה להתגבר על החרדה ובעבודה אני פשוט לא מצליחה.
יש לי דרך לעזור לעצמי?

להמשך »
כללי

איפה היראת שמים שלי?

כלפי חוץ אני אברך רציני במקום חשוב משפחה טובה וכולי ……
לאט לאט אני שם לב שאין לי יראת שמים בכלל !!!!
אני מסוגל לחלל שבת שלא רואים ….לראות דברים אסורים כמעט ואין לי גבולות לכלום !!
חשוה לציין אני אוהב ללמוד אוהב להתפלל …..
לא ברור לי מה קורה פה ?!?!? אני מבולבל ומפוחד !!!לאן אני יגיע בסוף ???

להמשך »

לא יודע אם יש לי חולי בנפש!

אני בחור ישיבה שנחשבת לרצינית מאוד.
עד לפני זמן מה אני מכיר את עצמי כאדם חברותי,
חיובי ובריא.
בתקופה האחרונה בישיבה החלטתי להעלות הילוך ורמת האינטנסיביות עלתה מאוד.
פחות זמן לדבר עם אנשים,‏ לצחוק וכו'‏
עם הזמן התחלתי יותר לאהוב את ההתבודדות מתוך אמונה שזמן איכות עם עצמי בונה אותי.
בימים האחרונים אני חושש שמתחילה להתפתחת אצלי איזה מן חולי בנפש,
יש לי קצת חרדות שאני לא מצליח להסביר.
שמתי לב שפעלתי בצורה לא בריאה כל כך כמו לשלוח הרבה ‏
הודעות לאדם שלא עונה.
אני פונה אליכם כי קיימת גם אפשרות שהכל בסדר ואני רק מדמיין,
ומצד שני אולי יש סיבה לדאגה.

להמשך »

חסימות קשות ביחס לקשר הנישואין

 יש לי בעיה קשה מאד. לא יודעת אם אפשר לעזור לי בכלל!!!!!

אני בת 19, חרדית, צנועה וחסודה, התחלתי שידוכים לפני חודשיים. ומה שחששתי ממנו בעבר אבל לא התעמקתי בו בזמנו צף כעת בעוצמות עצומות.

להמשך »

מחשבות ה OCD שלי מלחיצות ומפחידות

כל החיים סבלתי מocd שמתבטא במחשבות זרות ולא רצוניות שאינן בשליטתי
אני אוהבת מאוד את אבא שבשמיים, אני מתפללת כל יום,שומרת שבת ועושה הכל מיראת שמיים ואהבה כלפיו.
המחשבות הלא רצוניות הן גם ריקות מתוכן וגם ללא שליטה ברמה שאני מוצאת את עצמי הרבה פעמים לא מבינה מה קרה, כאילו המוח שלי רץ בלי שליטה וחוזר על דברים מעצמו וזה גורם לי לייסורים רבים וסבל רב.
רוב המחשבות הזרות הן מילים קשות על הקב"ה וחלילה אני לא מתכוונת ולא רוצה בזה. זה גורם לי מיד לגלי חום, תחושה שהראש מתפוצץ, שלא מגיע לי לחיות בעולם הזה וישר מתחיל טקס שאני מבקשת סליחה מעמקי נשמתי על כך שלמרות שזה לא בשליטתי זה קורה לי. זה קורע לי את הלב והנשמה כל יום מחדש ואני כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני מפחדת מאוד שחלילה אלוקים כועס עלי או מאוכזב ממני ושלא מגיע לי להיות הבת שלו בעולם הזה.
יש לי תקופות שזה מגיע יותר ותקופות שזה לא מפסיק ואני מפחדת שלא יסלח לי.

להמשך »

הבן שלי בחרדות

בני בן ה9 סובל מחרדות. תחילה היו חרדות סביב פחד שמשהו רע יקרה, פחד להיחטף, פחד למות וכיוצ״ב
לאחר שחווה פאניקה גדולה, החל לספר לי שעולה לו חרדה גם על שמרגיש שאינו מחובר לה׳, שה׳ לא עוזר לו והוא לא יודע אם הוא קיים.
ואני לא יודעת מה לענות לו.
באור לי שבמצב ה״הסתר״ שהוא חווה זה טבעי לחוש כך. השאלה מה התגובה שלי צריכה להיות.
למשל כשאומר דלא יכול להתפלל… להגיד לו שזה בסדר? שינסה קצת? או מה?

להמשך »
אמונה

איפה הבחירה שלי?

אני מאוד מבולבלת.
אם הכל מה'- כל מחשבה, תנועה, אות שיוצאת לי מהפה וכו', הכל ממנו אז איפה הבחירה שלי? הרי הוא שולח לי את הניסיון, את הנפילה וגם שולח בי את ההחלטה אם לקום או לא וגורם לי לקום או לא, הוא גורם לי לחשוב מה אני רוצה ולעשות, אז איפה הבחירה שלי? אני מרגישה שאני כמו בובה, שכל תסריט החיים מתוכנן מראש וידוע.
בנוסף אני גם מאוד מפחדת מה'. אני מרגישה שאם אני עושה משהו לא בסדר בכוונה וגם שלא בכוונה אז ה' יעניש אותי בצורה חמורה/את האנשים החשובים לי/ייקח ממני דבר טוב שיש לי..
תמיד יש לי מצפון על כל דבר שאני עושה לא בסדר בין אם זה מכוון או לא. ואני מודעת למה שאני עושה ויודעת שזה לא בסדר, למשל שמירת נגיעה.זה לא פשוט לי ואני לא כ"כ מצליחה בזה ואני יודעת שזה לא בסדר. אין אבל. אני פשוט מודעת לזה שזה לא בסדר ותכלס לא ממש רוצה לשנות את הבעיה הספציפית הזאת, בכל שאר התחומים אני מאוד משתדלת לשפר ולהתקדם, אבל בשמירת הנגיעה אני מתקשה כל כך שאני מרימה ידיים למרות שאסור להתייאש מזה..
אני מאוד פוחדת שבגלל שחטאתי כל כך הרבה – יקרה משהו. אני ייענש בצורה חמורה.
אני כל כך מתביישת שכל כך קשה לי אפילו לבקש סליחה כי אני מרגישה ויודעת שאני כל כך לא בסדר שאני לא יודעת אם ה' יסלח לי על זה…
אני אכולת פחדים.

להמשך »
דילוג לתוכן