באמת עברתי את הטראומה הזו?

כבר שנה שאני בפנים בתוך העצמי המסחרר , מערבולת של בושה ואשמה ואור .
ליפני שנה "נזכרתי" לאט לאט עם רמזים קטנים שעברתי תקיפה מינית בילדות במשך שנים (נראה לי ?)
ומאז הכל השתנה וחלק ממני נגמר ..
החודשים הראשונים היו מערבולת קשוחה . נפילות על הרצפה , באנגים במיטה , בכי , חוסר גבולות , הרבה כוח נפשי לא לאבד את הדאגה לעצמי .
מצאתי טיפול שיא המזל תוך חודש כבר הייתי מטופלת במרכז לנפגות תקיפה מינית , אני ???
נפגעת תקיפה מינית ? לא הספקתי לעכל ונכנסתי לטיפול .
שיחות שיחות , מבינה כמה אני דפוקה כמה זה שינה אותי כמה פעלתי מתוך זה .
מחליטה לעשות טוב לעצמי , עוברת דירה, עוברת עיר , נשארת בטיפול.
מפקפקת מפקפקת מפקפקת
מרגישה שאין סיכוי שאני משקרת אני מרגישה את זה בעור בתוכי . אבל עדיין לעולם לא הרגשתי בטוחה שהכאב שלי הוא אמיתי .
מה עם חלמתי את כל זה ?
כן כן יש המון רמזים , הייתי חולה שנים בתור ילדה ולא מצאו סיבה .

החלמה מפגיעה

הקשרים המשפחתיים אצלנו הדוקים יחסית ונפגשים הרבה , בגיל צעיר עברתי פגיעה מינית קשה ע'י בן דודי שנמשכה זמן רב . היה מאוד קשה ולא חזרתי למסלול, עד שפגשתי איזה בחור בנסיבות שונות שנכנס איתי לקשר עמוק ועזר לי לצאת ולשכוח מההטרדה שעברתי.. הוא עזר לי לתת שוב אמון בגברים.. אני לא שמרתי נגיעה ממנו.. אחרי קשר מוגזם החלטנו לפרק את החברות אבל הוא כל הזמן בלב שלי ובמחשבות שלי.. מה עושים

רוצה לחזור לקשר איתו ..הוא עזר לי..

עכשיו גם אני לבד וגם ההטרדה שעברתי מעיקה ומכאיבה לי..

נפגעתי כשהייתי ילדה

אני מגיעה ממשפחה דתיה מאוד והוטרדתי על ידי בן משפחה כשהייתי בת 8/9 . לא ידעתי בכלל שהוא מטריד אותי באותו גיל והדבר נמשך המון פעמים לאורך תקופה מאוד מאוד ארוכה .
רק כשגדלתי הבנתי שהדבר היה הטרדה והבן אדם הזה פגע בי ובנפש שלי כל כך חזק עד כדי כך שהיום , כשאני בת 18 , אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה .
עד היום לא סיפרתי לאף אחד על מה שקרה לי .

אני רוצה לספר ולטפל בעצמי אבל לא יודעת איך לעשות את זה ? מאיפה מתחילים ? מה אענה כשישאלו למה לא שיתפתי עד עכשיו ? אני מפחדת לבכות ושמי שאספר לו יסתכל עליי במבט מרחם אחר כך … (למרות שאני בעצמי מרחמת על עצמי ובוכה כל הזמן על מה שעשה לי …)
בנוסף , אני לצערי בקשר דם מאוד קרוב לבן אדם הזה , כל פעם שאני רואה אותו אני נזכרת בזה וזה מציף אותי ואין לי אפשרות שלא להתראות איתו . מה אני יכולה לעשות עם זה ?

משבר גדול בעקבות תלונות

לא יודעת איפה להתחיל ….. בעלי מואשם בהטרדה ולאור זה פוטר לאחר 25 שנה ממקום עבודתו. הוא נשבע שלא היה ולא נברא. אני מאמינה לו .איך מתמודדים עם כל כך הרבה קשיים. התלונה, הבושה,העלבון הילדים המשפחה הנושא הכלכלי בקיצור חרב עלינו עולמנו .לא הייתה תלונה במשטרה רק במקום העבודה . ודובר רק בניסיון . .
אני יודעת שהיום הנושא הוא "חם" אבל ישנם גם גברים שנפגעים מזה. לא יודעת איך לעבור את זה . פוחדת שלא יעמוד בזה.

חברות הדוקה מדי

יש לי חברה בת 18.5 והחברות שלנו סוג של כמו זוגיות כאילו רכבים משלימים' אחת האחראית להכל אחת רחפנית וכו עכשיו אנחנו חברות שנתיים ולאחרונה היא החלה לגעת בי מעבר למגע רגיל ונורמלי בין חברות וזה לא נעים לי והיא לא מבינה ומנסה לגעת בי המון וזה מטריד כבר זה עושה אותי עצבנית וכועסת ואני לא יודעת מה לעשות אוףףףףף איך אני מבהירה לה בצורה חד משמעית שלא תגע בי

פתאום דיכאון- איך קמים עכשיו?

אני בת 30, לפני כחודש ידיד מהקהילה שבה אני חיה חצה גבול אינטימי וניסה להתקרב אלי בניגוד לרצוני. הוא כבר כמה פעמים עבר איתי את הגבול אבל הפעם זה היה ממש מוגזם, קפאתי במקום וכשהתעשתתי הזזתי אותו ממני. כשקלטתי מה קרה אחרי כמה ימים התחלתי לדבר על זה. סיפרתי לאנשים רבים בקהילה והם טיפלו במקרה, עשו איתו שיחות. היו לי ימים של חרדות להשאר לבד והתחילו לצוף לי מלא מחשבות של פגיעות ושאני נחמדה מידי, התחילו לי תחושות שאין לי כח לעשות כלום, עצובה הרבה, יום בסדר ומיד לאחריו יום של דאון , מחשבות רצות, כעסים.
אני לא אדם דכאוני אבל ממש מרגישה בדכאון. התחלתי 2 מפגשים אצל מטפלת אך אני בצפון והיא במרכז וגם יקרה ואין לי את הכוחות ליסוע אליה. אני גם חושבת שאולי כדאי משהו יותר אינטנסיבי.
חשבתי אולי לפנות לקופ"ח אבל לא יודעת אם יש שם מטפלים טובים.
מה כדאי לעשות?

פרשת המשגיח הציפה אותי

בעקבות השאלה-תשובה באתר בדבר החמור שארע עם הבנות.("המשגיח המתעלל" – לא יודעת מה לחשוב….)
אז, כשהתפוצצה הפרשה של המשגיח, התפוצצתי גם אני.
איך היא ידעה להגדיר כל כל כל כך טוב????? פגועת הלם וחרדה! במלוא העוצמה.

ישנם?, עוד ישנם? ישנם עוד? כל הווירציות האפשריות התערבלו במוחי.
לקחו אותי מעל 13 שנה אחורה למעשים נוראיים שבוצעו
ואני לא ידעתי את נפשי. לא ידעתי מה לאמר לבעלי. הסתובבתי שבוע סהרורית.
וקרסתי. הגוף שלי לקח קשה את כל הנושא הזה. ולקח לי חצי שנה להתאושש.
נפשית וגופנית.
נכון, בזמנו לא טיפלתי בזה. חשבתי שהזמן יעשה את שלו
והזמן עשה וה' ריפא, ועכשיו גם הרבה מאוד טיפולים פרא-רפואיים יקרים.
ו"שגעתי" את הילדים בדבר אנשים זרים וכו'.
וכשהתייעצתי עם מישהי "חכמה" היא לא כל כך נתנה לי מענה.
אבל זה מפחיד. כי מה שקרה לי לפני קצת יותר מחצי שנה- מראה לי שהנפש זוכרת טוב מאוד. שנים על גבי שנים.
וטראומות לא נעלמות. הן רק מסתתרות.
פשוט אני מרגישה שאם חס ושלום אתחיל לחשוב על מה שקרה "צרחות יעופו לי בראש" ונהיית לי צמרמורת קרה……
אז אני מפחדת לגעת בזה. ושיהיו בשקט כל המחשבות.
מה אני עושה שאם חס ושלום אקלע שוב לסיטואציה הזו- שלא אפול שוב?