אשתי מזלזלת בי

בשנתיים האחרונות אשתי מתנהגת אלי בזלזול וטוענת שאני לא עושה כלום בשביל הבית בזמן שאהי יוצא לעבודה בבוקר וחוזר בערב (נהג הסעות). כמו"כ היא טוענת שאני לא מרוויח מספיק ושאין עתיד בעבודה שלי.
בעקבות זאת לפני חצי שנה פתחתי עסק ושם הפסדתי 100 אש"ח. אשתי מסתכלת עליי כאפס ותולה בי את כל כשלונות החיים שלה. היא צועקת עלי על כל דבר. לאחרונה החלה לישון בכל הזדמנות ולא מעניין אותה שום דבר שקשור לדת (לא מבשלת אוכל לשבת, רוצה להוריד כיסוי ראש וכו') היא יודעת שזה הדבר היחיד שמוציא אותי מדעתי כי אני אדם מאד סבלני ואני לא צועק בחזרה ולרוב גם לא מגיב.
אתמול היא פנתה אלי בכעס שהסיבה היחידה שאנחנו לא גרושים זה הילדים.
אני לא יודע מה לעשות ואני ברצינות חושב לכיוון של גט. אבל אני יודע שהיא תהפך לחילוניה מיד וכנל הילדים.
אני צריך עצה דחוף

פער ביני לבין בעלי ברומנטיקה הזוגית

משקיעים בך! אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, כאן באקשיבה לא דוחים אף שואל, וכל קושי ומצוקה זוכים להתייחסות משמעותית. כל שאלה זוכה למענה של משיב מקצועי, שלפני הכל - ינסה באמת להקשיב ולהזדהות.

יש לי זוגיות מאוד קרובה עם בעלי, יש כבוד, הערכה, אכפתיות, שותפות מלאה וגם שיח גלוי ופתוח לגביי הכל
הבעיה היא בנוגע לחלק היותר רומנטי או אוהב
בעלי הוא טיפוס חם וסוער והוא מרגיש שאין לו אהבה בחיי הנישואין.
הוא רוצה הרבה קרבה וגם רוצה רומנטיקה בלי קשר למגע הפיזי כמו מבטים רומנטיים במהלך היום וכדומה.
אני טיפוס יותר מאופק, לא אוהבת הרבה מגע. בהחלט כן מביעה אכפתיות ואהבה במתנות/פתקים/הפתעות/מחמאות/ הקשבה והזדהות , ואוהבת מגע סולידי וקצר.
בעלי טוען שהקשר שלנו זה כמו להיות חברים טובים, אבל זה לא נקרא להיות בני זוג
ושהוא מרגיש בודד ולא אהוב
וכשהוא רואה זוגות צעירים ברחוב עם מבטים אוהבים אחד לשני, זה פוצע לו את הלב
דיברנו על הנושא המון, ניסינו לבוא אחד לקראת השני, הלכנו גם לטיפול, אבל עדיין הנושא הזה בעייתי מאוד וממש מפריע לחיי הנישואין
יצויין שבתחילת חיי הנישואין זה היה קצת יותר טוב, התאמצתי מאוד להוציא מעצמי משהו לא טבעי, ואולי גם ההתרגשות של ההתחלה איפשרה זאת
יש לי 2 שאלות:
1. מה עושים?
2. מעניין אותי מאודד מה הנורמה אצל זוגות? האם באמת זוגות (חרדים ולא חסידיים) שכבר נשואים כמה שנים טובות יחד, מקדישים הרבה זמן לקרבה ביניהם? שולחים מבטים רומנטיים באמצע ארוחת ערב? חיים באוירה קבועה של "אהבה" ופרפרים בבטן?
אני חושבת שעצם המידע הזה יכול לעזור לנו

שינוי השקפות בתוך מציאות חיים שלא השתנתה

כשהתחתנתי לא הייתי בשל מספיק לנישואים. רציתי לרצות את ההורים שלי. הייתי קצת ילדותי ונאיבי. ולכן למרות שבתוך הלב הסתפקתי אם בהמשך אהיה אברך לא דיברתי על זה בפגישות ואשתי לא הייתה מודעת לזה. אחרי מספר חודשים בכולל נשברתי
ודיברתי על זה עם אשתי. היא מאוד תמכה בי כלפי חוץ ועודדה אותי בדרכי. אבל כיום היא חוזרת ואומרת שמבחינתה שיקרתי לה וכו' ואני אומר לה שאני אכן מבין אותה אבל אני עצמי לא הייתי בשל וההורים שלי בכוונה תחילה חיתנו אותי מהר כוון שכבר היה לי תקופות שפחות למדתי וכו' והם בעצם רצו להשים אותי במקום שבו אני לא יוכל "לעשות שטויות".
כיום אני נפתחתי מאוד. אמנם אני שומר תורה ומצוות אבל אני לא רואה את עצמי מחוייב לשום תפיסה חרדית. אשתי אמנם מוכנה להתפשר כלפי בהרבה דברים אבל מבחינה רוחנית / חרדית היא לא מוכנה לזוז מילימטר גם בענייני חינוך עתידי וגם בכל סגנון הבית. לי קשה מאוד לחשוב שילדי יתחנכו ויעשו. וכן שכל הבית יתנהל בצורה שמנוגדת לגמרי לכל התפיסות שלי. ומצד שני אני זה ששיניתי כך שאין לי זכות לדרוש ושוב מצד שלישי אני לא יכול לחיות את כל חיי ולגדל משפחה בסגנון וצורה שאני רואה בצורה מאוד שלילית.
מה הפתרון שאני יכול למצוא לפלונטר הזה?

מצב הזוגיות בכי רע מהרגע הראשון

ביום של החתונה לא הייתי האדם שמח .כולם אומר לי זה הלחץ והפחד .
ניסיתי לשכוח מהכול ולהגיד שהכול מ ה' והכול מלמעלה .
ואחרי החופה נכנס לחדר ייחוד ודיברנו קצת אמרתי לה שהיה יפה והחתונה מאוד מיוחד .אבל בלב שלי חשבת דברים אחרים .
אחרי החתונה שהגנו לבית פתאום היא נשברה והתחילה לבכות ואמרה לי על כול התקופה הזאת שאני לא התנהגתי יפה .זה שבר אותי וגם אני התחלתי לבכות .
והבטחתי לעצמי שאני יותר לא יתנהג כך. .
ובמשך תכופה קניתי לה פרחים מתנות וכו .
היא בחורה מאוד עצלנית לא סידרה את הבית כלום אני הייתי עושה הכול והיא גם לא הולכת לעבוד .וזה הגיעה קצת למריבה ואני הצעתי שנעבר טיפול זוגי .היא לא הסכימה .
ואם הזמן כול הרגשות שלפני החתונה חוזרים אלי ואני הגעתי למצב. שברחתי לה מהבית .לכמה ימים היא לי טוב אבל המצפון שלי לא נתן לי להשאיר.אותו לבד וחזרתי אליה
והים אני אומר לה שהכול היא טעות ניסינו לא הצלחנו ואני לא אוהב אותה ורק רוצה לעזוב אותה .

מרגישה לבד בתוך הנישואין

לפני הנישואים אמרו לי שאם לא נמשכים לבן הזוג זה יכול לעשות בעיות בנישואין. התחתנתי עם בעלי בעקר בגלל שהוא אדם מאוד טוב שלא יודע לעשות רע לאחרים.
יחד עם זאת, כבר כמה שנים שבעלי לא משקיע בזוגיות ואני מרגישה כל הזמן את הצורך לשאול אם הוא אוהב אותי. כשזה מתפוצץ לרוב זה כשאני מרגישה לבד במטלות השוטפות של הבית כשמרגיש לי שהוא לוקח חלק מאוד קטן אז הוא מדגיש בפני שכך הוא אוהב אותי בזה שהוא עוזר בבית. אבל בינו לבינה זה לא עניין שהוא ממש מגדיל ראש ואינו מתנהג כבעל מחזר, אינו נותן מחמאות על דברים שאני עושה ועל איך שאני מתלבשת. אני מרגישה ממש לבד. בתקופה האחרונה אני ממש מרגישה שאני דוחה אותו ולא רוצה בקרבתו . אינני רוצה לפגוע בו אך האם עלי כאשתו חלה החובה להמשיך להישאר אשתו כשאינני נמשכת אליו ואל דרכיו

בעלי פחות מלומד ממני

אני מפחדת שאתחיל לאבד כבוד אליו. ידעתי על זה לפני החתונה, ראיתי שהוא לא פותח ספר, גם לא באנגלית, והיה לומד הכל באיטנרנט, וזה מאד הציק לי והתלבטתי אם להתחתן והוא אמר לי שהוא מאד אוהב ללמוד אבל תנאי החיים לא נתנו לו את מנוחת הנפש וכו’. בסדר, אני מקבלת את זה. אבל מה עכשיו עוצר אותך? יש לך אשה סוף סוף אשת חיל שחיפשת כל השנים האלו, שעושה הכל בבית כדי להקל עליך ללמוד ולצאת לתפילות וכו’. אז נכון שעכשיו הוא גם מבוגר יותר, וקצת קשה יותר לרוץ לכל מנין ולחפש שיעורים מתאימים או למצוא חברותא שיכול להתאים לו. אבל, לכל הפחות לפתוח ספרים בבית (לא חסר) ולדבר איתי על מה שלמדת, ולא על פוליטיקה ועל מה שקרה בעבודה רק. טוב, אז אחרי כל המידע הזה, השאלה שלי היא:
א. האם לעזוב את זה ולהמשיך את הלימוד שלי בלי לשתף אותו כדי לא לתת לו הרגשה נחותה?
ב. בשבת אני רוצה דברי-תורה ממנו, אז אם לא בא ממנו, האם להתחיל? ג. חשבתי אולי להזמין זוגות כמונו לסעודות שבת שאולי כך יתפתחו שיחות תורניות אבל הוא כל הזמן לא רוצה. ואומר שבשנה הראשונה עדיף לא להזמין וכו’. אני חושבת שזה בגלל חוסר הביטחון שלו. האם לעזוב את זה? אני מרגישה מבודדת חברתית. אגב, ילדינו מחוץ לבית, כך שרוב הזמן אנחנו לבד. אני רוצה שהוא will inspire me אבל זה לא קורה. אשמח לעצות. מקוה שלא הלעטתי במידי פרטים אבל נתתי לך מה שחשבתי שחשוב מאד.

מריבות ביקורת וסכסוכים-מה לעשות???

אני ובעלי רבים כל הזמן ריבים קשים לפעמים אני מרגישה תיעוב שנאה וסלידה ממנו . וכל פעם זה גלים כאלה שהרב זה מריבות ופתאום יכול להיות יום יומיים שזה טיפה יותר טוב ואז אני אומרת לעצמי הנה הוא משתנה גם הוא יודע להיות בעל טוב… ואז הכל חוזר…
אני מיואשת מפורקת!!!!!
על דבר שאני עושה זזה נושמת יש לו ביקורת כלפיי בעלי מגיע מבית מאד מאד חשוב ורציני
אבל אני סובלת ממנו אני מרגישה שהוא רומס אותי כל יום מחדש
הוא עובד בעבודה עד 4 כל יום ושהוא חוזר הוא אוכל צהריים ממה שאני מבשלת לו כל יום ונכנס למיטה עם אוזניות ואני לא רואה אותו עד הערב.
אני כל היום עם הילדים והבית ומסתובבת סביב עצמי מרב עומס ( אני גם עובדת)
אני אוהבת לבשל לאפות ומכינה מלא מלא דברים כולם מחמיאים לי מכל כיוון והיחיד שלא זה בעלי ולא רק שלא אלא רק תלונות
איכס זה מה שהכנת אמרתי לך שאני לא אוהב את זה זה מסריח . למה את עושה את זה מה הענין? זה מלוח מדי זה יבש מדי… אחרי שעות שאני עומדת ועושה בשבילו שישמח זה מה שהוא אומר לי מוציא לי את כל הנשמה אני פשןט בוכה ומתפרקת כל פעם.
הוא מבקר אותי על כל דבר אני מפחדת לעשות דברים אני כל הזמן חושבת לפמי מה הוא יגיד איך יגיב וכו.

וגם הוא מסוכסך עם ההורים שלי שהפסיקו לשלם משכנתא שהתחייבו כי לא עומדים בזה ומאז הוא לא מדבר איתם ולא מסכים שנלך אליהם לשבתות אפילו שאני בוכה ומתחננת ללכת אליהם כי אני מרגישה ככ לבד
הוא אומר לי תבכי להם שזה מה שהם גרמו לך.
ומדבר עליהם מילים לא יפות ולא מכבדות שאני אפילו לא יעלה פה
ומדובר במשפחות חשובות מאד…

אני משתגעת!!!!!!
אני מרגישה שאני כבר בדיכאון אין לי שמחה אין לי כח לטפל בילדים קשה לי ככ

אני מרגיש שאין לי סיכוי להתחתן ושלא בצדק

מסיבות שונות לא התחתנתי במהלך שנים אלו. לאחר סוף העשור השלישי לחיי יצאתי ללימודים אקדמיים וגם כיום אני לומד המון. אני מרגיש שכמעט ואיבדתי את הסיכוי להתחתן בגלל שאני לא בישיבה. גם בנות מתבגרות ומבוגרות רוצות רק בחור שלומד בישיבה, כמעט ללא קשר לגילו ולגילן, ומעדיפות גם בחור שכמעט ולא עושה כלום בישיבה מאשר כל אופציה אחרת. אני משתגע מחוסר ההוגנות בהתנהלות של בנות שטסות לכל העולם, מתפרנסות ומבלות ועושות ככל העולה על רוחן, ודורשות מבחורים להישאר בישיבה בכל מחיר ובכל גיל, גם לאחר שנות לימוד רבות, ומעדיפות להישאר רווקות שנים רבות מאוד ו"מתפשרות" רק כשבאמת מאוחר מידי לכל הצדדים. קשה לי מסיבות שונות להתחבר לבנות שומרות מצוות ממגזרים אחרים ולראות את עתידי שם, וגם הן מעדיפות מטבע הדברים להתחתן עם מי שמגיע מהעולם שלהן. אני מרגיש אובד עצות. אשמח למענה

למה כל כך נמנעים מגירושין?

השאלה שלי מורכבת מהרבה סימני שאלה, כל סימן שאלה נוטף מדם שלי ושל עוד כמה מכרות מתמודדות. סימני שאלה שיוצרים סימן שאלה אחד ענק – למה??? למה כל כך נלחמים על הבית?
ברור לי שזה קורה בציבור החרדי בלבד, הפחד הזה מגירושין שהורס כל כך הרבה נפשות טובות. לחרדים אסור לחיות באהבה עם בן זוג כלבבם?
כמובן שאני לא באה להתריס ולא להתמרד כנגד הרבנים והמוסכמות, רק רוצה להבין, לדעת על מה ולמה אני מפסידה חיי אהבה וזוגיות בריאה.
מקווה שתשמעו את זעקתי וכאבי מהמילים ומבין המילים ותשובתכם תביא מרגוע לנפשי הסוערת והפצועה.

קושי גדול בימי האיסור

לפני שהתחתנו היה לנו ברור שנשמור את כל הלכות טהרה היטב כמו שלימדו אותנו,
עם החיים אנחנו מגלים שזה מאד מאד קשה לנו.
הלכות ההרחקות מרחיקות אותנו גם נפשית, אנחנו לא מסתדרים עם הימים האלו, אנחנו בקושי מצליחים לקיים את ההלכות,
אני מרגישה שלי זה יותר חשוב מאשר לבעלי ואם לא הייתי חומה בצורה זה לא היה נראה כך, אבל באופי שלי אני רכה וכנועה ולכן מאד קשה לי להיות זו ששמה את הגבולות
בכל התחומים האחרים בעלי הוא הצדיק וה"רב" של הבית שלנו אבל בנושא הזה זה לא ככה, המצב הזה מאד קשה לנו
אציין שבימי ההיתר פשוט טוב לנו כ"כ וזה באמת בעיה ספציפית של ימי האיסור
האם התפקיד של האישה לשים את הגבולות בבית או שצריך להיות אישה שעושה רצון בעלה.
אשמח מאוד לתשובה
תודה מראש