חברות שלי מתארסות וזה לא פשוט לי

אני בת 21 ,וחברותי הטובות התחתנו בקצב מסחרר. נשארנו אני ועוד חברה אחת…
כל פעם שחברה התארסה, הרגשתי שזה כבר לא אותו הדבר.
לא משנה אם היחס שלה לא השתנה, הרגשתי שאיבדתי אותה והתייחסתי בהתאם.
שבוע שעבר חברה ממש טובה שלי התארסה, הייתי איתה בכל התהליך של ההתלבטות,המחשבות, ההחלטות…
וברגע שהיא התארסה-הרגשתי שזהו, נגמר . זה שבר אותי ממש.
אני רוצה לציין, שמבחינתה הכל אותו הדבר,והיא ממשיכה להתקשר ולדבר.
אבל אני מרגישה שזה שונה לגמרי. ומתחילה להתרחק.
השאלה שלי: האם יש דרך להתגבר על הרגש הזה?
האם יש דרך לשמור על חברות גם אחרי שחברה מתארסת? למה פתאום נהיית לי הרגשה שזה שונה? למה אני מתרחקת אפילו שהיא כל כך חשובה לי- ובדרך מכאיבה גם לי וגם לה?
אשמח לתשובה!

משעמם ועצוב לי בשבתות

משעמם לי נורא בשבת במקום בו אנו גרים אין לי חברות ומישפחה …בעלי רוב הזמן בבית הכנסת ואני לבד בודדה ומשועממת מסתכלת על הקירות ולא יודעת מה לעשות פשוט עצוב לי……איך שמגיע יום שישי כבר מהבוקר אני בוכה ומתיסרת על זה שהנה שוב אני הולכת לסבול… חשבתי לשנות מיקום לעבור דירה אך לא לקהילה כי אני אישית דתיה מאוד פתוחה… אבל גם בלעבור דירה יש לי עיכובים…
אני מאוכזבת מהעיניין שהשבת אמורה להיות עונג ואצלי היא לא…. לפעמים אני ובעלי הולכים למלון כדי להרגע קצת אבל זה לא מתאפשר בכל שבוע….. ילדיי נשואים ולא כולם שומרים שבת והם לא נימצאים איתי תמיד.. מאוד קשה לי כי מצד אחד אני רוצה לשמור ומצד שני אני סובלת מה עושים??

יש בעיה בסרטים שאני כ"כ נהנה מהם?

הצורך לראות סרטים תקוע אצלי מילדות אני מת רק על האקשן והרגש הדימיון והמתח אני לומד בהתמדה עוד מישיבה קטנה עם ביקורת עצמית מעוררת התפעלות בקרב חברי ומשפחתי אני לא מוותר לעצמי ונלחם מעולם לא העלתי בדעתי אפילו לפגום בברית אבל שמירת העניים היה חלק יותר קשה ואני אוהב אתגרים הייתי קובע לי כל מוצאי שבת לימוד 30 דקות וזה עזר שנה וחצי מאז שהתחתנתי האש והכח נחלשו אצלי ושוב ושוב ושוב ראיתי בייצר אדיר כאילו להשלים כל מה שהחסרתי מעצמי היום יש לי אייפון כשר למהדרין שגיליתי בו פירצה לראות סרטים כאות נפשי אנני מרגיש רע עם עצמי זה פשות מרגיע אותי אני מגביל את עצמי לזמנים וימים מוגדרים שבהם אני צופה ויחד עם זאת מתפלל להשם שיוציא לי את הדחף המתמתם .רוצה להרגיש לא צריך את זה בכלל בקשתי גם מאישתי שתתפלל על זה. אני אוהב את השם מאד .שמח .ומעורה חזק בבית.מלא אהבה לאשתי ולילדים .אבל קשה לי ההתערבות שלה בקטע הזה מספיק לי הביקורת העצמית שיש לי מה אתם מציעים חשוב לי לציין אם אני יודע בודאות שזה מה שנכון אני זורק את הפלאפון לים היום אבל מרגיש לי שזה ל

אני צדיק בישיבה ו"רשע" בבית

אני נער בן 15 וחצי לומד בישיבה קטנה, אני גם נחשב אחד הצדיקים של הישיבה שלומד תורה כל היום. הבעיה שלי התחילה כבר לפני הרבה זמן, שהיתי בכיתה ז היה לנו אינטרנט עם הגנה נמוכה ואני הרבה פעמים נכנסתי לאתרים לא צנועים בכונה, אז עוד לא היתי 'צדיק'.
ככה זה המשיך עד שהיתי כבר מכור לזה אגב שכחתי להגיד בבית שלי מקפידים על צניעות אבל חפיף. באזור סוף כיתה ח' ההורים שלי קלטו את זה שאני נכנס לאתרים לא צנועים והעלו את הרמה של ההגנה באינטרנט. ואז הלכתי לישיבה קטנה ושם ברוך ה' אני עולה מעלה בתורה ובעבודת ה'. חוץ מדבר אחד שגיליתי שיש לנו סמרטפון בבית שאף אחד לא משתמש בו ושההורים שלי שמו אותו במקום שמור מאז בערך כל פעם שאני חוזר מהישיבה אני לוקח את הסמרטפון וניכנס לאתרים לא צנועים ומוציא ז"ל. אולי זה נשמע מכאן שאני עושה את זה בכונה אבל ממש לא. אני כאילו אני בן אדם חצוי לשנים אחד צדיק בישיבה ואחד בן אדם רשע בבית. ניסיתי לעשות לעצמי כל מיני שיטות איך לעזוב את זה וזה לא עובד בכל פעם שאני מגיע הביתה אני נכנס לסמרטפון ונכשל בלי שאף אחד יודע וכולם חושבים שאני צדיק, וההורים שלי סומכים עלי. היה תקופה שלא נגעתי בסמרטפון אבל יש עוד בעיה שההורים שלי קוראים עיתונים לא צועים וכל פעם שאני רואה את העיתונים האלה אני נמשך אליהם. מה אני אמור לעשות במצב שלי? אני לא מתכון לדבר על זה עם ההורים שלי, איך אני אמור לרמוז להם לא להכניס עיתונים וסמרטפונים הביתה? או שהבעיה בי? בקיצור אני כבר לא יודע מה לעשות.
אני לא יודע אם האתר הזה נועד לבעיות כמו שלי אבל זה המקום היחיד שראיתי שאני יכול לבקש עזרה ממישהו.
בתודה מראש

למה יש לנו נסיונות?

ש נסיונות שהאדם מתחבט עם עצמו האם הוא צריך להתגבר על הקושי ולהתאמץ יותר ולעבוד את ה' (כאן אולי יש קושי רגשי בשעת הנסיון והאדם לא יודע אם הוא עושה מספיק בשביל להתגבר על הקושי או שהוא מוותר לעצמו)

ויש נסיונות שהאדם לא יכול לקיים מצוות בצורה פיזית אדם שחולה במחלה קשה, אדם שלומד ויש לו ילד חולה והוא חייב לטפל בו או לעבוד כדי שיהיה לו כסף לרופאים וכד')
מה הקב"ה "מרוויח" מכך שיש תקופות שאנחנו לא יכולים לעבוד אותו כמו שצריך
הרי העולם נברא להתענג על ה' ואם אדם גם לא יכול לעבוד את ה' בשלמות מה נשאר לו
יש עניין בצער וביסורים לשלעצמם
העולם נברא בשביל הנסיון עצמו? (נמצאנו למדים כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון, מסילת ישרים פרק א)
או בשביל יסורים? (ע"י שאנחנו עומדים בעוה"ז בנסיונות אנחנו קונים לעצמינו את העוה"ב שהרי הקב"ה עשה את זה לטובתינו שאם לא היינו עומדים בנסיון היינו מתביישים לקבל את העוה"ז בלי שעבדנו עליו)

קשר עם אישה חילונית בעבודה

לאחרונה התחלתי לעבוד בצוות עם חילוניות הקשר הוא צמוד פעם בשבוע במשך ארבע שעות ובסוף ישיבת סיכום ובו אני מעלה את ההרגשות שהיו לי במהלך העבודה מול המטופלים אינני רוצה להגיע למצב של קשר רגשי עם עובדת ספציפית אולי אפשר להגיד שכבר התחיל משהו
לא רוצה לקבל תשובה של תעזוב את העבודה ואין לי אפשרות לעבוד כעת אחרת חוץ מצוות והתייעצויות רגשיות בסיכום אך מצד שני אינני רוצה שזה יגלוש מעבר למקצועי

מריבות ביקורת וסכסוכים-מה לעשות???

אני ובעלי רבים כל הזמן ריבים קשים לפעמים אני מרגישה תיעוב שנאה וסלידה ממנו . וכל פעם זה גלים כאלה שהרב זה מריבות ופתאום יכול להיות יום יומיים שזה טיפה יותר טוב ואז אני אומרת לעצמי הנה הוא משתנה גם הוא יודע להיות בעל טוב… ואז הכל חוזר…
אני מיואשת מפורקת!!!!!
על דבר שאני עושה זזה נושמת יש לו ביקורת כלפיי בעלי מגיע מבית מאד מאד חשוב ורציני
אבל אני סובלת ממנו אני מרגישה שהוא רומס אותי כל יום מחדש
הוא עובד בעבודה עד 4 כל יום ושהוא חוזר הוא אוכל צהריים ממה שאני מבשלת לו כל יום ונכנס למיטה עם אוזניות ואני לא רואה אותו עד הערב.
אני כל היום עם הילדים והבית ומסתובבת סביב עצמי מרב עומס ( אני גם עובדת)
אני אוהבת לבשל לאפות ומכינה מלא מלא דברים כולם מחמיאים לי מכל כיוון והיחיד שלא זה בעלי ולא רק שלא אלא רק תלונות
איכס זה מה שהכנת אמרתי לך שאני לא אוהב את זה זה מסריח . למה את עושה את זה מה הענין? זה מלוח מדי זה יבש מדי… אחרי שעות שאני עומדת ועושה בשבילו שישמח זה מה שהוא אומר לי מוציא לי את כל הנשמה אני פשןט בוכה ומתפרקת כל פעם.
הוא מבקר אותי על כל דבר אני מפחדת לעשות דברים אני כל הזמן חושבת לפמי מה הוא יגיד איך יגיב וכו.

וגם הוא מסוכסך עם ההורים שלי שהפסיקו לשלם משכנתא שהתחייבו כי לא עומדים בזה ומאז הוא לא מדבר איתם ולא מסכים שנלך אליהם לשבתות אפילו שאני בוכה ומתחננת ללכת אליהם כי אני מרגישה ככ לבד
הוא אומר לי תבכי להם שזה מה שהם גרמו לך.
ומדבר עליהם מילים לא יפות ולא מכבדות שאני אפילו לא יעלה פה
ומדובר במשפחות חשובות מאד…

אני משתגעת!!!!!!
אני מרגישה שאני כבר בדיכאון אין לי שמחה אין לי כח לטפל בילדים קשה לי ככ

למה כל כך נמנעים מגירושין?

השאלה שלי מורכבת מהרבה סימני שאלה, כל סימן שאלה נוטף מדם שלי ושל עוד כמה מכרות מתמודדות. סימני שאלה שיוצרים סימן שאלה אחד ענק – למה??? למה כל כך נלחמים על הבית?
ברור לי שזה קורה בציבור החרדי בלבד, הפחד הזה מגירושין שהורס כל כך הרבה נפשות טובות. לחרדים אסור לחיות באהבה עם בן זוג כלבבם?
כמובן שאני לא באה להתריס ולא להתמרד כנגד הרבנים והמוסכמות, רק רוצה להבין, לדעת על מה ולמה אני מפסידה חיי אהבה וזוגיות בריאה.
מקווה שתשמעו את זעקתי וכאבי מהמילים ומבין המילים ותשובתכם תביא מרגוע לנפשי הסוערת והפצועה.

קושי גדול בימי האיסור

לפני שהתחתנו היה לנו ברור שנשמור את כל הלכות טהרה היטב כמו שלימדו אותנו,
עם החיים אנחנו מגלים שזה מאד מאד קשה לנו.
הלכות ההרחקות מרחיקות אותנו גם נפשית, אנחנו לא מסתדרים עם הימים האלו, אנחנו בקושי מצליחים לקיים את ההלכות,
אני מרגישה שלי זה יותר חשוב מאשר לבעלי ואם לא הייתי חומה בצורה זה לא היה נראה כך, אבל באופי שלי אני רכה וכנועה ולכן מאד קשה לי להיות זו ששמה את הגבולות
בכל התחומים האחרים בעלי הוא הצדיק וה"רב" של הבית שלנו אבל בנושא הזה זה לא ככה, המצב הזה מאד קשה לנו
אציין שבימי ההיתר פשוט טוב לנו כ"כ וזה באמת בעיה ספציפית של ימי האיסור
האם התפקיד של האישה לשים את הגבולות בבית או שצריך להיות אישה שעושה רצון בעלה.
אשמח מאוד לתשובה
תודה מראש

בעלי מפוטר שוב ושוב

נישאתי לבעלי לפני שנים רבות, ומאז הנישואין בעלי לא מצליח להחזיק עבודה בטווח הארוך: כל הזמן מתחיל ואחרי חודש או במקרה הטוב: שנה מפטרים אותו….בהתחלה חשבתי אולי הבעיה בו אבל עם השנים אני רואה שהוא מתאמץ, אדם מסור, נותן את כולו בעבודה, משקיע וכו' ובכל זאת מפוטר שוב ושוב ואנחנו נקלעים לחובות וקשיים.
אוסיף כי שנה אחרי שנישאנו הוא חלה במחלה קשה חשוכת מרפא : טרשת נפוצה ולמרות זאת הוא עושה הכל כדי לעבוד
ולפרנס אותנו….

מה אנחנו יכולים לעשות על מנת שיפתח לו המזל בפרנסה ושהוא ימצא עבודה ויצליח בס"ד להחזיק בה לטווח הארוך