אחות "קטנה"

אני הקטנה בבית, והיחידה שעוד לא נשואה. ב"ה כל האחים שלי נשואים כבר ועם ילדים. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו נפגשים כולם, או אפילו חלק מגיעים לשבת, (מספיק אפילו זוג אחד) ואני כבר מרגישה מעט תקועה. לכל אחד יש את הבן זוג שלו, ורק אני תקועה קצת בין כולם… יש לציין שיש לי קשר טוב וחזק עם אחיי ואחותי, עם גיסי ועם גיסותיי, וב"ה אנחנו משפחה מאוחדת ואוהבת. אבל מה אני אמורה לעשות כשכולם מתחלקים לזוגות ולפעמים אפילו קצת מסתודדים? זאת ממש לא הרגשה טובה, אך הם ממש לא עושים את זה בכוונה, והם אפילו לא יודעים שאני לא נהנית מזה. מטבעי אני אופי סגור יותר ולא אומרת למשפחה כשקשה לי.
ועוד שאלה שלא ממש קשורה, מאחר ואני לבד בבית, אז אין לי כ"כ עם מי לעבור התמודדויות. ז"א- ההורים שלי לא תמיד כ"כ מסתדרים ביניהם ונוצרים ויכוחים ומריבות רבות. זה משפיע עלי לרעה, כי אני נהיית עצבנית יותר וכועסת לדוגמא על אמא שלי שגרמה לאבי להתעצבן…. (למרות שזה ממש לא קשור אלי, ואני לא אמורה להתערב, אבל מה לעשות, אני בן אדם לא ממש מושלם…;). א': איך אני אמורה להתמודד? ב': מה אני יכולה לעשות כדי לוודא שהמריבות והויכוחים לא ישפיעו עלי בהווה, וגם בעתיד עם בן זוגי?

לא מצליחה לאהוב את אבא שלי

יש לי קשר מעולה עם אמא שלי. אני מאד אוהבת לבלות איתה, ונוטה לדבר איתה ולשתף אותה המון. יש ביננו חיבור מאד חזק ובריא ב"ה וזה משהו שאני מוקירה ומברכת עליו רבות. לעומת הקשר איתה, הקשר שלי עם אבי ממש פגום ולא בריא. יש לי איזה מחסום כלפיו, משהו שמונע ממני לאהוב אותו. זה נשמע נורא להגיד שאני לא אוהבת את אבא שלי אך לצערי הדבר ממש כך. כל דבר שהוא עושה יכול להוציא אותי מכליי, אפילו דברים הכי מטופשים בהתנהלות השוטפת- איך שהוא לוגם מרק, איך שהוא הולך, איך שהוא מדבר.. ברור לי שאין שום בעיה אובייקטיבית בהתנהלות שלו ושאיך שאני חווה את הדברים זה שיקוף ישיר לרגשות הקשים שאני חשה כלפיו. הוא מעצבן אותי, ברמה שאני ממש נמנעת מלשהות איתו באותו החלל. נמנעת מלנסוע איתו, מלשבת לידו.. ממש נמנעת ממנו. לא תמיד זה היה כך, כילדה מאד אהבתי אותו ונהנתי מחברתו. יש בו כל כך הרבה דברים טובים, הוא איש חכם ומשכיל מאד וכילדה תמיד חוויתי אותו כאב מפנק ומשפיע כל טוב. הרגשות הקשים קיימים כבר בערך חמש שנים. ברור לי שאני חייבת לעבור עבודה פנימית, קשה לי לכבד אותו. אני מתנהגת כלפיו בקוצר רוח וסבלנות וממש מזלזלת ופוגעת בו על בסיס יומי. אני רואה איך הוא סובל מהיחס שלי כלפיו, גם לאמי כואב על זה ומדי פעם היא מעירה לי על זה בעדינות, אבל כשהיא מעירה לי אני מתעצבנת ומתקשחת. אני באמת מתנהגת אליו באופן מזעזע, זה נורא ואיום וזה ממש גורם לי לבושה גדולה בדיעבד, אבל כל כך קשה לי לרסן את התגובות הללו בזמן אמת. הוא אחד האנשים היחידים בעולם שיכולים לערער אותי באופן כזה. מה גם שאני מאד חוששת שהיחסים הקשים שיש ביננו יצרו בעיות וקשיים בזוגיות עתידית. אני רואה את עצמי מקימה משפחה בקרוב וחוששת מאד שאשליך את היחס הרע שיש לי כלפיי אבא שלי על בן הזוג. אני יודעת שאני מתנהגת נורא אבל אני מוצאת את עצמי כמעט מחוסרת שליטה על עצמי בסיטואציה עצמה. מה לעשות? איך מתחילים לעבוד על השדים שבפנים? איך משקמים את היחסים עם אבא? אשמח לעצתך!

שיחה עם בן הזוג לצורך שיתוף עומס רגשי על ההורים

מקשיבים לך אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, אנו באקשיבה אמונים על הקשבה לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל מצב. כאן מותר לשאול ולספר כל דבר, לשתף בכל כאב ומצוקה, ולזכות לאוזן קשבת, הכלה, הזדהות והבנה.

אשתי החלה לספר לי מצוקה גדולה שהיא חווה עם ההורים. היא גדלה בתנאים מאד לא פשוטים והיא חשה הרבה קנאה ואפליה בינה לבין האחים האחרים. לצורך הקשבה לה הוספתי דברים משלי כדי שתרגיש שאני לא סותר את דבריה אבל אחכ התמלאתי צער , והאמת שגם בשיחה סייגתי את הדברים ואמרתי שבסוף אחרי הכל אני מקנא בהם והייתי רוצה שאזכה להיות כמותם בהנהגות שלהם. האם זה אסור היה , ממש הרגשתי שנכשלתי בלשוני כשהוספתי מעצמי את הכעסים שלי עליהם. הלב שלי מנסה לייסר אותי וזה ממש דווקא עשוי להכשיל אותי יותר. מצד אחד לא לשמוע אותה זה ממש יהיה לא נכון מצד שני אני נכשל לצערי. ואחו דברים שהיא לא תספר לאף אחד גם לא לחברה קרובה…

התמודדות מול גיס תחרותי

ההרגשה שלי כל הזמן מאז שגיסי נכנס למשפחה לפני 4 שנים שיש בינינו תחרות מסוימת, ולדעתי הסיבה לכך היא ששנינו יושבים על אותה משבצת, וכאילו מתחרים (מול השווער והשויגער) מי יותר מוצלח. מה שקורה בפועל הוא שגיסי מידי פעם אומר לי עקיצות ודברים פוגעים ומתנשא עלי, ואני מצידי לעולם לא פוגע בו. (אוי ואבוי אם הייתי מעיז לפגוע בכבוד שלו, היה בינינו מריבה סופית. הדבר שהכי חשוב לו זה הכבוד האישי שלו).
הוא מצדו מרגיש שהכל בסדר, (רק אולי קצת קצת צריך להזהר יותר בדיבור) יצא לי לדבר אותו על זה במפורש והוא טען שהבעיה היא אצלי שאין לי מספיק בטחון עצמי, ולכן אני מרגיש שאני בתחרות.
מה שגרם לי כל הדבר הזה שאני לא מסוגל להפגש אתו, אם אני יודע שאני אמור להפגש אתו כגון בשבת או ארוע משפחתי מתחילת השבוע אני מרגיש במתח כי כשאני לידו אני מרגיש דמות מאיימת. ולכן כל פעם אני מעדיף לסדר שלא נהיה ביחד.

אני מודע לזה שיש לי קצת קנאה (וכנראה זה גם קצת סיבה להנ"ל), כי גיסי הוא מאד מוכשר ויש לו מה לומר על כל דבר, וכל מפגש משפחתי הוא מרכז הארוע. (למרות שגם לי לא חסר כשרונות, גם אם אני לא מחצין כמוהו)

עד היום תמיד אמרתי לעצמי בלב שאני יהיה מהנעלבים ואינם עולבים וכו', אבל אני מרגיש שז

גיסה שמסכסת ביני לבין אשתי

כבר המון זמן שאני נמצא בצומת דרכים עקב בעיות זוגיות שהמשפחה שלה יצרה .
יש לה אחות שמייעצת לאשתי דברים שלילים וכך מרחיקה אותה מימני , היא מנסה לסכסך בינינו ללא סיבה אני אדם חם ואוהב ומפנק את אשתי בכל דבר דואג לילדה שלי ואגב היא אמא נפלאה לילדה שלי
אציין גיליתי שיש הקלטת שיחות בטלפון שלה שאחותה אומרת לה דברים שלילים עליי ללא שום בסיס לא האמנתי
ואשתי פשוט לא סתמה לה את הפה היא לא התנגדה לשנאה שאחותה מפיצה עליי היא הקשיבה

מותר לי לנתק קשר עם אבא שלי?

לא מצליח ללמוד

אבא שלי שתיין, מתנהג בבוטות יורד על כולם, הוא נחשב לרב מאוד משמעותי ורציני, הוא מתנהג נורא לכל בני המשפחה ופשוט סיוט להימצא בחברתו. אני לא סובלת אותו ואני מרגישה שהוא עושה חרדות לכולם, לאחים שלי לי לבעלי וכו' הוא […]

אפשר לצאת ממעגל האלימות?

אני גדלתי בבית עם אלימות פיזית ומילולית הייתי בפנימיה שנים רבות
בעלי גם בא מבית קשה, ואחרי החתונה נחשפתי לעוצמת הקושי. אלימות, פגיעות, השפלות, עלבונות, יחס נוראי בין האחים,
הוא מנסה לצאת מזה, להיות שונה, אבל זה לא פשוט בכלל.
בעלי ואני משתדלים כמה שאנחנו יכולים להיות בזוגיות טובה רוצים להקים בית אחר, בית טוב, לתת לילדינו את מה שלא היה לנו. אבל אני דואגת מאד, האם נצליח? הרי ראינו משהו אחר לגמרי מי אמר שלא נשחזר את דפוס העניות והאלימות?

לא מסתדרת עם חמי

שלום לכם! זכות לקרוא אתכם. ממש. יש לי שאלה שמטרידה אותי מאוד. ובפרט בחגים ואירועים משפחתיים. חמי. אני לא מסתדרת איתו. הוא אדם שתלטן, אשתו ממש אומללה. קשה לראות באיזה כלא הוא חי. והאחרים חיים בגללו. הכל צריך להתנהל כמו […]

אני פגועה מחמותי

פגועה מחמותי

לפני החתונה אני וחמתי היינו ממש בסדר כמו חלק ממשפחה אחת גדולה
מאז שהתחתנו אני מרגישה אותה בקטע לא טוב
בחתונה היא פנתה לאולם כדי לעשות משהו בצורה אחרת וללא ידיעתנו
בבית ניסתה וגם עשתה בחירה איך יראה ארון הבגדים וכיצד יסודר
היא נכנסה כמה פעמים אלינו הביתה וחיטטה לנו בארונות באמירה רק רציתי לסדר זה בכוונה טובה
כשאני באה אליהם אז היא בקושי מתייחסת אליי אני אוויר .
וכשצריך ללכת היא דופקת לי מבט שאני את אשמה שהבן שלי הולך וגם היא כאילו צחקקה ואמרה לנכד שלה שאם הוא רוצה שנישאר לפנות אליי כי רק אני קובעת .
ולא פעם באתי אליה לבד והיא דחפה לי קופסאות מפוצצות אוכל למרות שאני אומרת יש לנו לא צריך
ואם אני לא לוקחת היא מגלגלת עליי עיניים
אני מרגישה שהיא לא מכבדת אותי ובגלל זה אנחנו כבר לא באים כמעט לשבת ואני פחות באה לשם .
אני רואה קדימה כשהיו לי ילדים אגיד לה לא לתת היא תיתן כאילו לא תכבד וממש לא יעניין אותה מה אני רוצה או חושבת או מרגישה
ובטלפון אם מדברות היא מנסה ללקט מידע חוש חושית הבלשית
ופעם אחת יצאנו לנו להרים את הקול אחת על השניה והיא דיברה אליי וכינתה אותי סכסכנית ועד היום לא ביקשה סליחה שזה מרתיח אותי
ניסיתי ליצור איתה קשר כדי שנישב ונדבר אבל היא פשוט מרחה אותי כמה ימים ויתרתי כבר
אני מרגישה פגועה ממנה מאוד וגם כעוסה

הסתרה ושקר בתוך המשפחה

הגיע לידיעתי שאחי ואמא שלי הסתירו ממני ושיקרו אותי, הם עדיין לא יודעים שאני יודע ,אני פגוע קשות ולא יודע איך להגיב לכך שמצד אחד שיבינו כמה נורא מה שעשו איבדתי את האמון בהם ומצד שני לא להגיע לניתוק יחסים חלילה.