מסובך לי

הייתי בחור ישיבה עם עליות ומורדות (אולי קצת יותר מהשאר) וכרגע גם מוגדר טכנית בחור ישיבה .למדתי ויש לי תעודת הוראה ניסיתי את מזלי בזה בשילוב עם הישיבה (ראיתי בזה יעוד) לכמה חודשים עם נערים נושרים ולא ממש הסתדרתי (זה יותר משמעת מלימוד וייעוד) אימי חלתה ל"ע במחלה ואני כאשר כבר אז היו לי בעיות עם להיות הרבה בבית ,עכשיו מהכרח המציאות אני הרבה בבית (יש לציין שלא ממש שומר על קדו' שם) לפני כשנה הכרתי בחורה דרך אתר הכרויות והצעתי לי והסכימה והייתי שמח אולי סוף סוף ה' כן שמע אלי אבל כשחשבה ע"כ שוב (ע"י אביה כמובן מי אם לא) על רצוני ללמוד כאברך ברחה (לא מטפורית אלא ממש ברחה). עכשיו אני לפעמים מממלא מקום של רב פנסיונרים בשיעור כשהוא צריך ,ומלמד ילד גמ' בתשלום. המצב לא מזהיר תתאר לך להיות בחור ישיבה ולא בישיבה בגיל כזה כשכולם מסתכלים עליך (כולל עצמי) מעוכב,ללא פרנסה גר אצל הורי (לצערי זה לוקח ממני כוחות ולפעמים אני נכשל בכיבוד או"א), יש טלויזיה בבית אני לא כזה צדיק .אם היתה לי אפשרות הייתי שוכר דירה . מאוד רציתי להתחתן מתוך הישיבה אבל יש לי מחשבות שניות מאידך איני רוצה לצאת לעבוד ולחיות חיים בינונים וריקים ומאידך שוב אולי מיציתי (10 שנים פלוס) ישיבה. ניסיתי תחבולות שונות אולי ללמוד קצת הלכה (איני טיפש או מדומיין ונשארתי מבחירה) אולי לעשות פרויקטים מסוימים זה עזר לתקופה. בד"כ אני אופטימי (למרות העליות ומורדות וחווית הרבה דעדו עלי ואכמ"ל) אבל כרגע אני ממש בדאון. אין הצעות ממש יבש ויש לי פקפוק אדיר מה אני יכול לספק לאישה, הבטחון הע' שלי צנח פלאים (דווקא אחרי שהתחזקתי הרבה באמונה וביטחון ובטחון עצמי) יש לי ספק מה תועילו לי (הרבה פעמים שאלתי באתרים אחרים) אבל חייב להודות שזה קצת פרק ממני (גם חברים אין לי כ"כ 'רעי ואחי מנגד נגעי יעמודו'

חוששת מחוסר פרנסה אבל אוהבת תורה

איך אפשר להגיע לאהבת התורה? אמיתית?
הגעתי לשלב השידוכים.
הפגישות עם הבחור האחרון שנפגשתי איתו העלו לי בעוצמה ספקות וברורים, מה אני באמת רוצה
הוא הוריד אותי. אני חושבתי שלא שידרתי מולו הרבה אהבת תורה. אולי גם כמה ספקות. וקצת הראתי לו חששות על פרנסה

קנאת סופרים?

אני לומד בישיבה קדושה בירושלים ולפעמים כשאני רואה בחור שואל קושיות ומעלה סברות ואני מרגיש מאוכזב מעצמי ואני מרגיש שזה קנאה ואני מתפלל לה שיוציא ממני הקנאה וזה עוזר אבל אני מבקש חכמה ולא שאני לא חכם אבל אני מרגיש טיפש לפעמים ואני חושב מי יהיה איתי כשיגיע זמני לעלות לישיבה גדולה בעזרת ה וגם יש לי חבר שפתאום הפסיק לדבר איתי ואיני יודע למה וזה גם מעיק אז אם אפשר עצה (וסגולה) וקצת חיזוק

רוצה ללמוד קבלה

אני בן 14 נער חרדי מוצלח לומד בישיבה קטנה טובה וכו'
אני מאד נהנה מלימוד באופן כללי, וגם מצליח בו מאד, אני מרגיש רמה גבוהה (אולי יותר ממה שאני) אני מרגיש משיכה גדולה להתקדם עוד לדוג' ללמוד קבלה וכו' אני מרגיש שאין סביבי אנשים שמבינים אותי מה עושים. אני נקרע

שולחן חג השבועות לאברכים בלבד?

בעוד שבוע נחגוג את חג השבועות. בישיבות ועוד לפני כן, חונכנו שלחג שבועות אין כל משמעות מלבד היותו יום מתן תורה כשהפירוש הוא לימוד התורה. כאדם שיצא לעבוד, ומתקשה אף בקביעת עתים לתורה, קשה לי מאוד לחזור לאווירה הישיבתית שהעמידה על נס את לימוד התורה והתמדתה, זה דוקר ומצער אותי מאוד.
יותר מכך, אני מטבעי אדם תורני שמקפיד לדבר בבית דברי תורה מענייני פרשיות השבוע והחגים, על מה אוכל לדבר בשולחן החג בלי שנרגיש פספוס, שהחג הזה לא בדיוק קשור אלינו, אני ובעיקר אשתי שמצידה לא התייאשה ממני…?
אני מחפש מראי מקומות לספרים או מאמרים בהם אוכל למצוא הרחבה נאותה אודות החג בלי שאצטרך להיזכר במשגיח מהישיבה וברומנטיקה המחשמלת שנוצרה מתי שהוא על "יום הדין על תיירה". אבל אפילו הרמב"ם במורה מציין את חג זה כיום מתן תורה ולא כחג הקציר… אם כי פשוט שהכוונה לכל התורה כולל כל מצוותיה (והרי החג שייך גם לנשים…), אבל תורה היא ולמצוא אותה אני

רוצה שבעלי ילמד תורה

התחתנתי לפני חצי שנה, חשוב לי להדגיש שבבית בו גדלתי לימוד התורה הוא ערך חשוב ביותר, בפגישות דבר בעלי ע"כ שרוצה להמשיך ללמוד וכו' . יש לי אכזבה מכך שהוא בכלל לא לומד בבית אף פעם , לא נראה לי שהלימוד בכלל מעניין אותו הוא הרבה מחסיר ללכת לכולל ונשאר בבית, מאחר ללכת ומקדים לחזור… ומעבר לאכזבה הזו גם השהות הממושכת שלו בבית לעיתים גורמת לי לתחושת כבילות אני לא יוצאת עם חברות כשהוא בבית ובאמת לפעמים ממש משעמם לי .

אשמח אם תענו ע"כ כי ממש אין לי עם מי להתייעץ על זה

רצון להינשא מתוך בחירה נכונה

אני בן 24 . רצונותיי וחובותיי במחשובותיי ניתונים אך ורק ליישום משימה זו, ושוב אינני רואה צורך בכלום, עד ליישום משימה זו, הכל פשוט אינו רלוונטי, אך הגעתי למצב מייסר זה אשר כל מחשבותיי ניתונים אך ורק לרעיון זה.
אתחיל בכמה וכמה מחשבות אשר מסתבכות והופכות להיות מורכבות מרגע לרגע, אני שומר מצוות, בחיי הרגשתי דבקות וקרבה גדולה לבורא העולם, בתפילותיי, מחשבותיי, בתורתו הקדושה אשר מוציאה אותי ממוות נפשי לחיים מלאי זיו ואור, פשוטו כמשמעו, אך בחלוף הזמן ייצרי מעולם לא הפסיק ולו לרגע, תמיד רציתי ותמיד נמשכתי לבנות המין השני, סוקרנתי מהן, רציתי מאד, ולהפתעתי תמיד מצאתי מפלט בבית המדרש אל מול התורה, בכוחה היה לעלות אותי אל מול כל קשיי ורצונותי, מיותר לציין שאני נכשל רבות בשמירת הברית, אך ותמיד היה האך הזה, כי התורה בדרך פלאית לגמרי הייתה שם להבין את ליבי השבור, ובעידוני העידונים מאחה את השברים הרבים, וכך כל פעם כמעגל שאינו נגמר אני חי, בתפר הזה של שני העולמות.
ומכאן נובעת באופן טבעי השאלה הנדרשת, האם אינך רוצה להתחתן ולקיים מעשה זה אשר הופך למצווה של בורא העולם?
וכאן בדיוק אני חיי, אינני יודע, רוצה אשה, קשר אמיתי אשר אינו מבוסס על רגשות נעלמים, קשר המבוסס על אימון הנבנה אם השנים, קשר של אמת, אך ובצד השני, האם אני מסוגל להתחתן? האם רק משום שאינני רוצה או מסוגל מספיק לנצח את יצריי אצטרך להתחתן, הרי חתונה איננה אפיזודה שנגמרת בבוקר למחרת או בערב של אותו יום, זוהי בחירה לחיים, והאם רק משום שאני נופל ומתחרט במעגל שאינו נגמר אצטרך לבחור בחתונה, מה אגיד לאשתי, לא רציתי זאת אלא ייצריי אלצוני, האם חתונה איננה מגיעה ממקום אחר, מקום של בניית המשפחה מתוך אהבת אמת, או רצון אמת לקרבה של חיים, אשר אני מאמין כי קיים בתוכי אך איננו מופיע אל הפועל, האם יש בידי היכולת האמיתית של קרבה רק לאישה אחת, האם אהיה מסוגל להתחייב ולהשמר לאישה אחת ויחידה, הרי מכיר אני את ייצריי, ורצונותם שלהם, הם אינם מסתפקים רוצים ויירצו לטעום מכל העוגה ולהשאירה שלמה, ואולי ארצה לממש רצון זו עוד לפני החתונה וכך אדע ואטעם מכל העוגה?

משבר מהישיבה בישיבה

אני חרדי ולומד בישיבה חרדית, ואני עכשיו בתקופת "משבר", ואני מרגיש שכל מה שאני עושה בישיבה זה לחמם כיסא, אני לא לומד כלום, האם אפשר לומר לי איך לצאת ממצב כזה?

האם להחזיר את הילד לחיידר הקודם?

בתחילת השנה העברתי את הילד שלי חיידר כי גיסי אמר שהחיידר הנוכחי שלו לא טוב ושמבחינת לימוד גמרא זה מקום שלא מלמד מספיק טוב איך ללמוד גמרא כמו שצריך. הוא טען שאם נשאיר אותו שם יהיה לילד קשהלהשתלב בישיבה כי הוא יהיה בפיגור. העברנו את הילד לחיידר אחר וכל הזמן נותנים לנו שם הרגשה שלא מרוצים מאיתנו, גוערים הרבה בילד והילד לא כ"כ שמח ללכת בבוקר (בחיידר הקודם הוא היה קם בשמחה). מצד שני באמת רמת לימודי הקודש שם יותר גבוהה (ומתאימה לו כי הוא ילד חכם ובמקום הקודם הוא לא מימש את הפוטנציאל שלו).אני תוהה אם להחזיר אותו לחיידר הקודם ולוותר על מימוש פוטנציאל ויכולת לימוד גמרא בשביל יותר שמחת חיים או להמשיך בחיידר הנוכחי שם גוערים בו הרבה יחסית והוא לא הכי מסתדר חברתית, אבל הוא מפתח את החשיבה והיכולות לעתיד.

למה יש הרבה מחלוקות במפרשים?

אומרים שמשה קיבל את הגמרא, התלמוד וכל זה בהר סיני. אך איך זה הגיוני שהוא אכן קיבל את התורה שבעל פה ויש בה כל כך הרבה מחלוקות וקושיות?! נגיד אצל הגמל. חלק מהרבנים מפרשים שהגמל לא שוסע כהלכה וחלק מפרשים שהתורה התכוונתה לחיה אחרת לחלוטין. איך זה הגיוני שהכל באמת ניתן בעל פה ויש מחלוקות על כל פסוק וכל רב מפרש את זה אחרת??