ייעוץ בנושא להרגיש מאמין

יש לי בעיה קשה באמונה. לצערי אני לא מאמין. ועולמי חרב עליי. מעולם לא שאלתי שאלות תמיד הייתי אדם שעשה מה שמצפים ממנו ובטח שזה לא מקובל בגילי לעשות אבל זה קרה והכול בגלל הילד שלי שפקח את עניי למה אני צריך להאמין ולא. לדעת את השם . אולי הכול.לא נכון. אני מתפלל אל השם. אבל הוא לא עונה לי. ולא מדבר איתי. האים הוא לא יכול לשלוח לי sms קטן ? חצי ממצוות התורה לא רלוונטיות. להיום. ונראות לי פרימיטיביות, גם אמונת חכמים נגמרה לי רואה בהם בני אדם כמוני כמוך ולא רואה כבר שאי אפשר לחלוק עלהם ,לא נראה לי שחשוב ללמוד תורה אלא בעיקר לעשות חסד ואת זה למדתי מהילד שלי , אן לי חשק לקיים מצוות למרות שאני ממשיך בגלל אישתי וילדיי. אני בדיכאון ועם לב שבור. ניטלה ממני השמחה. אודה לכם. אם תעזרו לי.

המחשבות של הכפירה הורסות אותי
אין לי חלקה של שלוות נפש בגללם!!!!

הם גורמות לי להתרחק מה'.מתפילה. מכל דבר שבקדושה.
הם פוגעות לי באמונה. ובמושגי עולם הבא. שכר ועונש . ה' טוב ומיטיב- גם אם לא ניראה לנו כרגע….

מרגישה כופרת!!!

בתפילה המחשבות רודפות אותי בשאלה על מי את עובדת? את הרי לא מאמינה באמת שה' הוא באמת טוב ומיטיב…שאת צריכה להודות לו וכו'.

אני אומרת בעז"ה או רוצה לקיים מצווה או אומרת משהו לילדים ושוב המחשבות הללו קיימות שם.

אם אני מחליטה שאני לא מתייחסת משהו בתוכו צועק לי : את כופרת!!!!! הרי בתוכך את לא מאמינה.
אז מה אם אחטא ? למה צריך לקיים מצוות?

למה בכלל צריך להודות לה' על הטובות שהוא עושה לנו הרי לא ביקשנו ממנו שניוולד (כדברי המשנה באבות מוטב וכו') אז אם נולדנו והוא זה שהביא אותנו לפה אז הוא צריך לדאוג לנו….

אם יש נסיון בעולם אז איפה הטוב של ה'?!

מעולם הייתי טיפוס חוקר ומעמיק בפרט בענינים הנוגעים לנפש לנשמה,
אבל לאחרונה אני הולך לטיפול רגשי אצל מטפל חילוני, והחילוק בין החיים שלי לשלו הביא אותי לעיין בענינים חרדים / דתיים / חילונים, הגם שלא דיברנו ע"ז מעולם באופן ישיר, והמטפל ממש לא מעוניין להתערב בענינים אלו, אבל הביא אותי להתעוררות טיפוס שלי וכו'. למעשה, אני מתבונן הרבה בתקופה האחרונה, והיסודות איתנים, למדתי עקרי יהדות הרבה הרבה, ספר הכוזרי, ספר העיקרים, החינוך, אברבנאל, ועוד, ספרי חסידות
ועם כל זאת, אני גם מוצא פה ושם, בעיקר פוגש באינטרנט, הרבה כיוונים אחרים, ובכלל הרוב המוחלט של היהודים כיום הם חילונים, וכל אחד הולך בדרך שלו, ואני עובר פשוט שטיפות מוח.
רק עכשיו אני מתחיל להבין מה הענין של "ולא תתורו אחרי לבבכם – זה מינות", וכמו שמפרש החינוך במקומו ואכמ"ל.
זה כל כך קשה לי להתאוורר מכל מרעין בישין אלו, והאויר החילוני כל כך שורר במלוא העוצמה בימינו אלו.
איך להתחזק? איך לגדור גדר מצד אחד, ולא לעסוק בכ"ז, ומצד שני שלא לראות את זה כצמצום וחולשה אלא להיפוך כאדם חכם וחזק שלא מסכים לשמוע כל דבר ומכל אדם.
נא לחזק אותי.
תודה רבה

מיטב ידיעתי הראיה והטענה הכי חזקה לטובת הדת היהודי. הוא "טיעון העד" אני לא מאריך בהסברת הטיעון בהנחה שזה מיותר וזה ידוע.
רק אצרף את מחשבותיי למה לא קשה לי לקבל את הטיעון כמוחלט וכראיה.

טענת העד דהיינו לפי סיפור התורה היא ניתנה לפני הרבה מאוד אנשים ואיך אפשר להמציא דבר כזה: נתחיל מזה כמו שכתבנו למעלה בהנחה שזה נכון אנחנו גם לא יודעים מה ניתנה שם בדיוק ואיך זה בדיוק היה נראה, ומה הוסיפו אח"כ ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, ועוד הרי לאף אחד לא ברור איך נראה אלוהים אז קשה להגדיר מה הם ראו שם? כשמדובר על נס כלשהו לדוגמא להוציא מים מהסלע הרי כולם יודעים מה זה סלע ומה זה מים אז הרבה אנשים ראו את זה אז לכאורה זה נכון, אבל אלוהים לא מוגדר אין אף אחד שיכול להגיד לי מראש איך הוא נראה כדי שיהיה אחר כך נאמן להגיד הנה ראיתי אותו, אלא מאי הם ראו אש או עשן ושמעו קולות מוזרים עד כאן העובדה (נניח), אבל להסיק על זה שזה אלוהים מאין להם זה? מאין ל-600 אלף איש שלא ראו לפני ולא יודעים כלל איך אמור להיראות אלוהים שזה אלוהים? אלא מאי שהיה מישהו אחד שאמר להם שזה אלוהים אז שוב הגענו להאמין לאדם אחד ואין זה שונה מהנצרות, או לפי טענת החוקרים כלל ישראל התגבש במשך דורות רבות ואם כן יכול להיות שאחרי הרבה שנים שכבר עשו מצוות מסוימות והתגבשו החליט מישהו לעלות על הכתב את התורה וזה לא היה כ"כ משנה לאף אחד איך היה ההתגלות ואם זה זה היה לפני 600 אלף איש או לפני 6 איש, ולסיום ידוע שיש עוד כמה וכמה דתות שיש להם התגלות לפני הרבה אנשים כולל הנצרות האם מעכשיו נאמין לכל דבר שהרבה אנשים אומרים שראו, ולקינוח האם מראה שלא שכנע את האנשים שראו את זה, כיוון שמיד אחרי ששמעו לא יהיה לך אחרים הם כבר עבדו את עגל הזהב צריך לשכנע אותנו האומנם.

כאשר אנו נשאלים מדוע אנחנו מאמינים בתורה ובפרט במעמד הר סיני, החלק היותר משמעותי של התשובה תהיה מכיוון שיש לנו מסורת ועדות קולקטיבית על כך.
אני חושב שאכן סביר שבמידה והעדות הייתה מלפני כ1500 שנה היינו נותנים בה אמון, ובצדק. אך עולה השאלה, האם בתקופה היותר קדומה של האנושות האם התנ"ך הוא לא כשאר ספרי המיתולוגיה?
כי כידוע שלרוב העמים מסביב היו מיתוסים ומיתולוגיות שמורכבות משלל סיפורי ניסים על מה שהתרחש בעמם ואף טרם יצירת אומתם. אך בד"כ כאשר אנו שומעים על הסיפורים הללו אנו דוחים אותם במחי יד שמדובר במיתוסים ואגדות לא "באמת היסטורית", אך מי אמר שאכן הם לא תפסו זאת כאמת? ובמידה והם אכן תפסו זאת כאמת היסטורית האם זה מראה שניתן "להשתיל" סיפור היסטורי ניסי ככל שיהא באומה.
ובמידה ואנחנו לא יודעים לענות על השאלה הזאת, מדוע שלא נאמין במיתוסים הללו? ובכלל מה היחסים בין מיתוסים ומיתולוגיות להיסטוריה?

אני בחור יהודי טוב מאמין שסהכ לא חווה חויה רצינית של אובדן הקבה או אובדן הזהות הדתית שלי. ביומים האחרונים אני מתחיל להתבלבל ,אני מנסה

אני בחור ישיבה די מוצלח עד לפני כמה חודשים הייתי ה"מתמיד" של הישיבה ותמיד הייתי שקוע בלימוד גמרא וכו, עד שנתקלתי בכל מיני שאלות שערערו לי את האמונה. בהתחלה די נלחצתי וזה די שיתק אותי ולאט לאט הצלחתי לשמור על קור רוח וללמוד כמה שיותר בנושא. הבעיה אצלי שאני לא חושב שאני באמת יכול להכריע בשאלות האם תורה מן השמים האם תורה שבעל פה היא באמת ממסורת מסיני(או לפחות חלקה) וכל השאלות הללו פשוט לא נותנות לי מנוח, זה מכניס לי לחץ דאגה וחרדות לגוף בלי שאני שולט בזה, הבעיה היא שהחרדה הכי גדולה שיש לי שזה אני פשוט מבזבז את הזמן שלי, מה שהכי למדתי בישיבה זה כמה זמן זה דבר חשוב וזה כבר פשוט תנועה בנפש שלי שאני חייב לנצל כל דקה ובגלל שאני בא גם ממשפחה לא הכי דתיה הם כל הזמן היו אומרים לי שבגלל שאני חכם וכו אני צריך להשתמש בשכל שלי וללמוד מקצוע חשוב וכו ותמיד היה לי תשובות ברורות שזה לא הזמן כי אני צריך ללמוד תורה עכשיו, אבל אחרי שהספקות האלו נכנסו בי אני כבר לא יכול לחיות באופן טבעי, אני כל שואל האם זה נכון. אני מפחד לעשות החלטות גורליות האם לעזוב את הישיבה וכו אבל פשוט זה לא נסבל והדרך הקלה היא פשוט לא להתמודד ומצד שני אני אוהב ללמוד בישיבה והייתי באמת מאושר שם אבל אין לי כל כך כח כבר לחפש את האמת..
תודה רבה!

לאחרונה עוברים עלי תהליכים לא פשוטים שנוגעים להמשך החיים שלי, ועקב המצב הזה חדרו לי ללב עשרות שאלות על התורה, הדת וה'.
יש לציין כי אני דתי מבית, ומאמין שיש ה'.
השאלה שלי (נכון לעכשיו, השאלה שמציקה לי הכי הרבה) היא למה אני לא ה'?
למה דווקא הישות הזו בשמיים היא כל יכולה, ותמידית, וראשונה, ואני מוגבל?
למה הבורא גזר עלי להיות נברא?
אני מחפש תשובה אמיתית והגיונית שתתיישב טוב על השכל. אני ממש דואג לזמנים שבעזרת השם יגיעו והילדים שלי ישאלו אותי שאלות מהסוג הזה שעוברות עלי עכשיו, ולא יהיה לי מה לענות…
כמובן שאני מסכים שה' יצר אותי בשביל להיטיב איתי, ושהוא עושה הכל בשבילי וכו', אבל השאלה שלי היא למה אני לא נבחרתי להיות בורא, למה ה' תמיד היה תמיד הווה ותמיד יהיה אלוקים, יוצר, בורא?
אני לא ממש יודע איך להגדיר את השאלה הבאה אבל אני אנסה להעביר אותה בכל זאת: האם הכל חוץ מה' הוא בעצם כלום? אז למה דווקא ה'? ה' לא פייר?

אשמח לתשובות 🙂 !

ולמה עכשיו היום זה כה מפריע? אני לא כל יום עדי כדי כך, ואף לא בחצי, דן עם עצמי בכך. אך כעת אני צריך לבחור. אני כבר הגעתי לגיל שידוכים, וחבריי כבר פניהם מועדים לשלב ב'. ואני מה? איך אבנה בית חרדי (שהוא בעיני, עדיין, חממה טובה לרוחניות. אף כל הצמצום,גזעות,מעמדות…) איך אשא אישה חרדית שרוצה בעל "צדיק" ואף אולי אברך שהוגה בתורה. איך אחנך ילדיי לאמונה ויראה שאני רחוק מכך.   ומי יודע אולי יום אחד אכפור ח"ו?!

שכחתי לציין שלפעמים שאני כלל לא צריך את כל התשובות המתחכמות שלי, ואני חוזר לאמונה הפשוטה ברוב הדברים(חז"ל שאמרו דברים נגד הטבע קשה לי לתרץ בלי התחכמויות).