איפה הקב"ה בחיי היום יום שלי?

נהיו לי קשיים לאחרונה ומחשבות על מציאות הבורא האם יכול להיות שהוא לא קיים חס ושלום?האם הוא שומע את תפילותי?
איך הוא מעורב בחיים שלי ביום יום?
נושא ההשגחה מאוד קשה לי, אם לדוגמא מישהו צועק אליי בכביש ,הוא בחר לצעוק עליי אז איפה ההשגחה פה??
איפה הקדוש ברוך הוא בחיים שלי ביום יום?
תודה רבה

רוצה למצוא דרך לחיים עם שלמות רוחנית

מטבעי אני אדם רציונלי באופן יחסי. בגיל ההתבגרות כשהחלו לעלות בי השאלות של "מי אמר שכל מה שלמדו אותי נכון" התענינתי, למדתי, חלק מהדברים שלמדתי ספקו אותי אבל תמיד קנן בי הספק שמא כל זה לא נכון ומתישהו אגלה ב"חיים שאחרי" שהכל היה המצאה מתוחכמת מדורי דורות. בשלב מסוים התקררתי מאוד ועברתי עברות בשלוות נפש. בשלב מסוים הגעתי להבנה עם עצמי שנראה שאני לא אצליח להגיע למסקנה חד משמעית ומכיוון שהספק יקנן בי יש לי 2 אופציות. להאמין ולקיים ואז לגלות שהכל נכון והרווחתי עולם הבא או לחילופין לגלות שחייתי בשקר או לא להאמין ולא לקיים ולחיות לפי צו מצפוני ואז לגלות שכן היה נכון ואז יהיה מאוחר מידי. הרבה פחד מגילוי האמת הייתה בחשיבה הזו.
מאז התחתנתי עם בעל מקסים ורוחני מאוד שמחזיק אותי ואת הבית ברמה יהודית גבוהה. למדתי כמה שהחיים בצורה שלהם העכשווית נעימה וטובה, כמה שיש ביהדות הרבה דברים שיחד אורגים חיים עם נחת ומשמעות. אני לומדת לפעמים נושאים שונים ביהדות ונהנית מכך אבל הספק הבסיסי תמיד מקנן. ותשובות שהן מערבות חוסר רציונליות לא מתיישבות לי או מתיישבות זמנית או חלקית.
בעצם אני חיה חיי יהדות באופן שאני שלמה איתם במקומות שמרגישים לי נכונים והגיוניים: לדוגמא: עניני בין אדם לחברו, תפילה שמרפאה את נפש האדם ומחברת אותו למשהו מעבר (שמובן אצלי כאל צורך אנושי נפשי) , צניעות, חינוך חרדי מתון שמגדל ילדים באוירה רגועה יותר ופחות חשופה לכל הדברים ששוברים להם את התמימות, ברכות- איזושהי הכרת הטוב לעולם, שמגיע אלינו טוב לאמר תודה, צומות-לזכירת ההסטוריה של העם וכו. אבל דברים שלא מסתדרים לי עם המוסר האנושי או שאני לא מבינה למה (הבנה שלא תלויה באמונה בתורה וכו) כמו אכילת בשר בחלב, דקדוקי הלכה בשבת ובדברים אחרים, שאני מתקשה לקיים. למשל בשר וחלב- אני לא אוכל יחד. גדלתי על הפרדה וזה מכורח ההרגל והשמירה על בית שומר מצוות אבל שעתיים שלש אחרי שאכלתי בשרי אם בא לי מאוד משהו חלבי אני מתקשה להסביר לעצמי למה לא. ואני באמת רוצה להבין. רוצה שזה יבעור בי בעצמות ויהיה לי ברור למה לא. אבל לא מתיישב לי שזה ברומו של עולם אכילת החלבי אחרי בשרי. זה לא משנה כלום, לא לי, העולם לא הופך שום דבר להיות מוסרי פחות ולא מרגישה רע אחרי. בכך אני מבינה שמה שאני מקיימת זה כי אני מאמינה שכך נכון לי לחיות או שכך נכון על פי אמות מוסריות אבל לא כי אני באמת מאמינה בכל עיקרי האמונה. במיוחד כשאני מחנכת ילדים אני מרגישה שאני משקרת לעצמי כשאני מגדלת אותם להאמין בבורא שבו יש לי הרבה ספקות. לפעמים אני משלימה עם כך שאחיה בספקות תמיד ולפעמים אני מקנאה באנשים שיש להם אמונה בסיסית שלמה והשאלות שהם מתחבטים בהם הם שאלות בשלבים גבוהים יותר של אמונה. לפעמים אני מוצאת את עצמי בדיוני עומק על משמעויות שונות ביהדות למשל בתקופה זו על דין מול רחמים וכו ואז אני בתוכי מרגישה שזה דיוני תיאוריה מבחינתי. אני מכירה את התיאוריה ויכולה להתפלסף ונהנית מכך אבל החיבור האמיתי שלי לדברים מוטל בספק רב
אומרים כי האמונה באלוקים מושפעת רבות מהקשר עם ההורים ועם האבא בפרט. יתכן שזה אכן מרכיב משמעותי בקושי שלי להתחבר לאמונה בפשטות או שזה האופי הרציונלי שלי או דברים אחרים או כנראה הכל יחד. השאלה איך מתקדמים מפה. איך אני יכולה למצוא דרך לחיות ח

פגועה מהקב"ה!

אני פשוט מרגישה שהוא פשוט עזב אותי.
אחרי שהיינו חברים כ"כ טובים, באמת, בזמן שהכי הייתי צריכה אותו, הוא עזב אותי. פגע בי.
וזהו, עבר הזמן ואני נפגעת מזה.
אני יוצאת מכל העניין הזה פגועה, כעוסה, מאוכזבת, עצובה.
זה לא שתמיד התרגלתי לקבל כן. הוא תמיד היה שם לצידי ואני תמיד לצידו.
בזמן שהייתי צריכה אותו, הוא פשוט הלך.

כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה…

הפסוק הזה ככ נכון במקרה שלי שזה עצוב!
כשאני כועסת אני מרגישה שאני כועסת על בורא עולם
שכביכול מעניש אותי על משהו
וזה מפחיד אותי
למה במקום לפנות אליו שיעזור לי
אני כועסת?
בעלי כל כך ההפך מימני שאני מקנא
כשבא לו דבר לא טוב הוא טוען שזה כנראה
מגיע לו על משהו מסוים והוא מנסה לראות איך
הוא יכל לתקן ומה הוא יכל לקבל על עצמו
אבל אני בדיוק ההפך!
בעלי אומר לי לקרוא תהילים ואני כל כך לא בכיוון
ברגע של כעס
זה נורא והייתי רוצה לשנות חשיבה
איך עושים זאת?
איך מתקרבים לבורא עולם?

עולמי חרב עלי ואמונתי התערערה

יש לי בעיה קשה באמונה. לצערי אני לא מאמין. ועולמי חרב עליי. מעולם לא שאלתי שאלות תמיד הייתי אדם שעשה מה שמצפים ממנו ובטח שזה לא מקובל בגילי לעשות אבל זה קרה והכול בגלל הילד שלי שפקח את עניי למה אני צריך להאמין ולא. לדעת את השם . אולי הכול.לא נכון. אני מתפלל אל השם. אבל הוא לא עונה לי. ולא מדבר איתי. האים הוא לא יכול לשלוח לי sms קטן ? חצי ממצוות התורה לא רלוונטיות. להיום. ונראות לי פרימיטיביות, גם אמונת חכמים נגמרה לי רואה בהם בני אדם כמוני כמוך ולא רואה כבר שאי אפשר לחלוק עלהם ,לא נראה לי שחשוב ללמוד תורה אלא בעיקר לעשות חסד ואת זה למדתי מהילד שלי , אן לי חשק לקיים מצוות למרות שאני ממשיך בגלל אישתי וילדיי. אני בדיכאון ועם לב שבור. ניטלה ממני השמחה. אודה לכם. אם תעזרו לי.

מחשבות של כפירה שרודפות אותי

המחשבות של הכפירה הורסות אותי
אין לי חלקה של שלוות נפש בגללם!!!!

הם גורמות לי להתרחק מה'.מתפילה. מכל דבר שבקדושה.
הם פוגעות לי באמונה. ובמושגי עולם הבא. שכר ועונש . ה' טוב ומיטיב- גם אם לא ניראה לנו כרגע….

מרגישה כופרת!!!

בתפילה המחשבות רודפות אותי בשאלה על מי את עובדת? את הרי לא מאמינה באמת שה' הוא באמת טוב ומיטיב…שאת צריכה להודות לו וכו'.

אני אומרת בעז"ה או רוצה לקיים מצווה או אומרת משהו לילדים ושוב המחשבות הללו קיימות שם.

אם אני מחליטה שאני לא מתייחסת משהו בתוכו צועק לי : את כופרת!!!!! הרי בתוכך את לא מאמינה.
אז מה אם אחטא ? למה צריך לקיים מצוות?

למה בכלל צריך להודות לה' על הטובות שהוא עושה לנו הרי לא ביקשנו ממנו שניוולד (כדברי המשנה באבות מוטב וכו') אז אם נולדנו והוא זה שהביא אותנו לפה אז הוא צריך לדאוג לנו….

אם יש נסיון בעולם אז איפה הטוב של ה'?!

איך להתחזק כדי לא להתקרר משטיפות המוח שאני עובר

מעולם הייתי טיפוס חוקר ומעמיק בפרט בענינים הנוגעים לנפש לנשמה,
אבל לאחרונה אני הולך לטיפול רגשי אצל מטפל חילוני, והחילוק בין החיים שלי לשלו הביא אותי לעיין בענינים חרדים / דתיים / חילונים, הגם שלא דיברנו ע"ז מעולם באופן ישיר, והמטפל ממש לא מעוניין להתערב בענינים אלו, אבל הביא אותי להתעוררות טיפוס שלי וכו'. למעשה, אני מתבונן הרבה בתקופה האחרונה, והיסודות איתנים, למדתי עקרי יהדות הרבה הרבה, ספר הכוזרי, ספר העיקרים, החינוך, אברבנאל, ועוד, ספרי חסידות
ועם כל זאת, אני גם מוצא פה ושם, בעיקר פוגש באינטרנט, הרבה כיוונים אחרים, ובכלל הרוב המוחלט של היהודים כיום הם חילונים, וכל אחד הולך בדרך שלו, ואני עובר פשוט שטיפות מוח.
רק עכשיו אני מתחיל להבין מה הענין של "ולא תתורו אחרי לבבכם – זה מינות", וכמו שמפרש החינוך במקומו ואכמ"ל.
זה כל כך קשה לי להתאוורר מכל מרעין בישין אלו, והאויר החילוני כל כך שורר במלוא העוצמה בימינו אלו.
איך להתחזק? איך לגדור גדר מצד אחד, ולא לעסוק בכ"ז, ומצד שני שלא לראות את זה כצמצום וחולשה אלא להיפוך כאדם חכם וחזק שלא מסכים לשמוע כל דבר ומכל אדם.
נא לחזק אותי.
תודה רבה

טענת העד מוכיחה את קיום התורה?

מקשיבים לך אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, אנו באקשיבה אמונים על הקשבה לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל מצב. כאן מותר לשאול ולספר כל דבר, לשתף בכל כאב ומצוקה, ולזכות לאוזן קשבת, הכלה, הזדהות והבנה.

מיטב ידיעתי הראיה והטענה הכי חזקה לטובת הדת היהודי. הוא "טיעון העד" אני לא מאריך בהסברת הטיעון בהנחה שזה מיותר וזה ידוע.
רק אצרף את מחשבותיי למה לא קשה לי לקבל את הטיעון כמוחלט וכראיה.

טענת העד דהיינו לפי סיפור התורה היא ניתנה לפני הרבה מאוד אנשים ואיך אפשר להמציא דבר כזה: נתחיל מזה כמו שכתבנו למעלה בהנחה שזה נכון אנחנו גם לא יודעים מה ניתנה שם בדיוק ואיך זה בדיוק היה נראה, ומה הוסיפו אח"כ ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, ועוד הרי לאף אחד לא ברור איך נראה אלוהים אז קשה להגדיר מה הם ראו שם? כשמדובר על נס כלשהו לדוגמא להוציא מים מהסלע הרי כולם יודעים מה זה סלע ומה זה מים אז הרבה אנשים ראו את זה אז לכאורה זה נכון, אבל אלוהים לא מוגדר אין אף אחד שיכול להגיד לי מראש איך הוא נראה כדי שיהיה אחר כך נאמן להגיד הנה ראיתי אותו, אלא מאי הם ראו אש או עשן ושמעו קולות מוזרים עד כאן העובדה (נניח), אבל להסיק על זה שזה אלוהים מאין להם זה? מאין ל-600 אלף איש שלא ראו לפני ולא יודעים כלל איך אמור להיראות אלוהים שזה אלוהים? אלא מאי שהיה מישהו אחד שאמר להם שזה אלוהים אז שוב הגענו להאמין לאדם אחד ואין זה שונה מהנצרות, או לפי טענת החוקרים כלל ישראל התגבש במשך דורות רבות ואם כן יכול להיות שאחרי הרבה שנים שכבר עשו מצוות מסוימות והתגבשו החליט מישהו לעלות על הכתב את התורה וזה לא היה כ"כ משנה לאף אחד איך היה ההתגלות ואם זה זה היה לפני 600 אלף איש או לפני 6 איש, ולסיום ידוע שיש עוד כמה וכמה דתות שיש להם התגלות לפני הרבה אנשים כולל הנצרות האם מעכשיו נאמין לכל דבר שהרבה אנשים אומרים שראו, ולקינוח האם מראה שלא שכנע את האנשים שראו את זה, כיוון שמיד אחרי ששמעו לא יהיה לך אחרים הם כבר עבדו את עגל הזהב צריך לשכנע אותנו האומנם.

במה התורה שונה מספרי היסטוריה עתיקים?

כאשר אנו נשאלים מדוע אנחנו מאמינים בתורה ובפרט במעמד הר סיני, החלק היותר משמעותי של התשובה תהיה מכיוון שיש לנו מסורת ועדות קולקטיבית על כך.
אני חושב שאכן סביר שבמידה והעדות הייתה מלפני כ1500 שנה היינו נותנים בה אמון, ובצדק. אך עולה השאלה, האם בתקופה היותר קדומה של האנושות האם התנ"ך הוא לא כשאר ספרי המיתולוגיה?
כי כידוע שלרוב העמים מסביב היו מיתוסים ומיתולוגיות שמורכבות משלל סיפורי ניסים על מה שהתרחש בעמם ואף טרם יצירת אומתם. אך בד"כ כאשר אנו שומעים על הסיפורים הללו אנו דוחים אותם במחי יד שמדובר במיתוסים ואגדות לא "באמת היסטורית", אך מי אמר שאכן הם לא תפסו זאת כאמת? ובמידה והם אכן תפסו זאת כאמת היסטורית האם זה מראה שניתן "להשתיל" סיפור היסטורי ניסי ככל שיהא באומה.
ובמידה ואנחנו לא יודעים לענות על השאלה הזאת, מדוע שלא נאמין במיתוסים הללו? ובכלל מה היחסים בין מיתוסים ומיתולוגיות להיסטוריה?

גדלתי על האמונה ביהדות- אז איך אדע שזו האמת?

אני בחור יהודי טוב מאמין שסהכ לא חווה חויה רצינית של אובדן הקבה או אובדן הזהות הדתית שלי. ביומים האחרונים אני מתחיל להתבלבל ,אני מנסה לברר לעצמי האם אני בצד הנכון של המפה הדתית ,קשה לי עם כל מיני עובדות […]