ייעוץ בנושא להרגיש מאמין

אני בחור יהודי טוב מאמין שסהכ לא חווה חויה רצינית של אובדן הקבה או אובדן הזהות הדתית שלי. ביומים האחרונים אני מתחיל להתבלבל ,אני מנסה

אני בחור ישיבה די מוצלח עד לפני כמה חודשים הייתי ה"מתמיד" של הישיבה ותמיד הייתי שקוע בלימוד גמרא וכו, עד שנתקלתי בכל מיני שאלות שערערו לי את האמונה. בהתחלה די נלחצתי וזה די שיתק אותי ולאט לאט הצלחתי לשמור על קור רוח וללמוד כמה שיותר בנושא. הבעיה אצלי שאני לא חושב שאני באמת יכול להכריע בשאלות האם תורה מן השמים האם תורה שבעל פה היא באמת ממסורת מסיני(או לפחות חלקה) וכל השאלות הללו פשוט לא נותנות לי מנוח, זה מכניס לי לחץ דאגה וחרדות לגוף בלי שאני שולט בזה, הבעיה היא שהחרדה הכי גדולה שיש לי שזה אני פשוט מבזבז את הזמן שלי, מה שהכי למדתי בישיבה זה כמה זמן זה דבר חשוב וזה כבר פשוט תנועה בנפש שלי שאני חייב לנצל כל דקה ובגלל שאני בא גם ממשפחה לא הכי דתיה הם כל הזמן היו אומרים לי שבגלל שאני חכם וכו אני צריך להשתמש בשכל שלי וללמוד מקצוע חשוב וכו ותמיד היה לי תשובות ברורות שזה לא הזמן כי אני צריך ללמוד תורה עכשיו, אבל אחרי שהספקות האלו נכנסו בי אני כבר לא יכול לחיות באופן טבעי, אני כל שואל האם זה נכון. אני מפחד לעשות החלטות גורליות האם לעזוב את הישיבה וכו אבל פשוט זה לא נסבל והדרך הקלה היא פשוט לא להתמודד ומצד שני אני אוהב ללמוד בישיבה והייתי באמת מאושר שם אבל אין לי כל כך כח כבר לחפש את האמת..
תודה רבה!

לאחרונה עוברים עלי תהליכים לא פשוטים שנוגעים להמשך החיים שלי, ועקב המצב הזה חדרו לי ללב עשרות שאלות על התורה, הדת וה'.
יש לציין כי אני דתי מבית, ומאמין שיש ה'.
השאלה שלי (נכון לעכשיו, השאלה שמציקה לי הכי הרבה) היא למה אני לא ה'?
למה דווקא הישות הזו בשמיים היא כל יכולה, ותמידית, וראשונה, ואני מוגבל?
למה הבורא גזר עלי להיות נברא?
אני מחפש תשובה אמיתית והגיונית שתתיישב טוב על השכל. אני ממש דואג לזמנים שבעזרת השם יגיעו והילדים שלי ישאלו אותי שאלות מהסוג הזה שעוברות עלי עכשיו, ולא יהיה לי מה לענות…
כמובן שאני מסכים שה' יצר אותי בשביל להיטיב איתי, ושהוא עושה הכל בשבילי וכו', אבל השאלה שלי היא למה אני לא נבחרתי להיות בורא, למה ה' תמיד היה תמיד הווה ותמיד יהיה אלוקים, יוצר, בורא?
אני לא ממש יודע איך להגדיר את השאלה הבאה אבל אני אנסה להעביר אותה בכל זאת: האם הכל חוץ מה' הוא בעצם כלום? אז למה דווקא ה'? ה' לא פייר?

אשמח לתשובות 🙂 !

ולמה עכשיו היום זה כה מפריע? אני לא כל יום עדי כדי כך, ואף לא בחצי, דן עם עצמי בכך. אך כעת אני צריך לבחור. אני כבר הגעתי לגיל שידוכים, וחבריי כבר פניהם מועדים לשלב ב'. ואני מה? איך אבנה בית חרדי (שהוא בעיני, עדיין, חממה טובה לרוחניות. אף כל הצמצום,גזעות,מעמדות…) איך אשא אישה חרדית שרוצה בעל "צדיק" ואף אולי אברך שהוגה בתורה. איך אחנך ילדיי לאמונה ויראה שאני רחוק מכך.   ומי יודע אולי יום אחד אכפור ח"ו?!

שכחתי לציין שלפעמים שאני כלל לא צריך את כל התשובות המתחכמות שלי, ואני חוזר לאמונה הפשוטה ברוב הדברים(חז"ל שאמרו דברים נגד הטבע קשה לי לתרץ בלי התחכמויות).

כבר תקופה ארוכה יש לי ספקות באמונה, שאני אומר תקופה ארוכה אני מתכוון לכמה שנים..
במשך כל הזמן הזה ניסיתי לברר את האמת ולקבל תשובות על השאלות שלי, אם זה על ידי התייעצות עם רבנים, קריאת חומרים בנושאים שקשורים, ספרים, אפילו יצא לי להיות בסמינר..
הגעתי לשתי מסקנות עיקריות בזמן החיפוש שלי אחר האמת:
1. קשה מאוד להכריע מה נכון- אפשר להפריך כמעט כל טענה של כל צד עם טענות רציונליאות.
2. זה נראה לי בלתי אפשרי להיות אובייקטיבי במצב הזה.. שהרי ההכרעה הזאת אמורה לקבוע מה יהיה הלך החיים שעל פיו אני אלך, לכן זה הופך את ההכרעה לעוד יותר קשה , כיוון שתציד עולה בי המחשבה שאני רוצה להכריע לכיוון מסויים כי יותר נוח לי בו ולא בגלל שזה מה שנראה לי הכי אמיתי ונכון.