רוצים להעיף אותי מהישיבה

סיימתי שיעור ב' בישיבה שבה אני לומד ושאני מאוד אוהב אותה, וקרו כמה מקרים במהלך השנה שטעיתי וקיבלתי עליהם שיחות עם ההורים ואפילו הרחקה לעשרה ימים. הבטחתי שאשפר ושהדברים לא יחזרו על עצמם, אבל נפלתי שוב, נגררתי אחרי חבר ששכנע אותי ונתפסתי מעשן בחדר באמצע היום. הפעם הודיעו לי ולהורים שלי שמעיפים אותי סופית מהישיבה. אני בדיכאון, אני לא מפסיק לבכות, אני מרגיש שאני אפס, שאני חלש, שאני חסר משמעות וחסר תועלת. אני מרגיש שאכזבתי כל כך הרבה אנשים, את הרב שלי ואת החברים שלי ואת ההורים שלי. אני מתבייש. אני ממש רוצה להישאר בישיבה ולא יודע מה לעשות. הציעו לי לכתוב מכתב לראש הישיבה, אבל כל פעם שאני מנסה לכתוב אני נלחץ ולא מצליח כי אני מבין שלמה שהוא יתן לי צ'אנס נוסף? למה שהוא יאמין לי שוב? אני לא רואה את החיים שלי בלי הישיבה, תכננתי להמשיך שם גם בישיבה הגבוהה ואני כועס על עצמי שאני לא מצליח.
ההורים שלי דיברו איתי, הם מחבקים ומחזקים אותי, אבל אני רואה את הצער שלהם בעיניים ובא לי למות. אני מרגיש שהבעיה שלי היא שאני לא מסוגל להגיד לא לחברים, אני נגרר אחריהם ולצערי התחברתי לילדים פחות טובים. אני צריך עזרה מקצועית, אבל לא יודע למי לפנות. אני מפחד שאם לא אשאר בישיבה אאבד הכל, גם את הדרך והאמונה. מה לעשות?

קושי נפשי שלא נגמר

אני בעל תשובה חזרתי בתשובה בגיל 16 בערך ובגיל 18 נכנסתי לישיבה לבעלי תשובה
ושם המסגרת של הישיבה היא ל3 שנים ואז עוברים לישיבות אחרות יותר מתקדמות
ורק כדי להדגיש את המצב אני בבית ספר החילוני לא הייתי כל כך חברתי לא היו לי הרבה חברים ובטח ובטח שלא הייתי מרכזי בחברה ושם בישיבה הצלחתי להתברג טוב טוב והיה לי ממש טוב חברתית ונפשית כל כך אהבתי את המקום שהייתי הולך לשם גם בבין הזמנים….הייתי יוצא ביום שישי בצהרים בשבת חופשה וחוזר ישר אחרי הבדלה…ממש ממש הייתי מת על המקום הזה
ועוד יש לציין שמהבית אולי לא מתנגדים לחזרה בתשובה שלי אבל אין לי תמיכה נפשית כל שהיא מהבית (לאו דווקא בגלל שחזרתי בתשובה פשוט זה הטבע של המשפחה שלי קרירים כאלה..)

ואז הגיע הזמן שלי לעבור ישיבה….עכשיו כיוון שאני רוצה לבאר את המצב בצורה הכי טובה אני צריך לציין ששם בישיבה הייתי הבחור הכי טוב הייתי מסיים מסכתות היה לי קלסר ענק של סיכומים כל הבחורים היו שואלים אותי שאלות בגמרא ובהלכה …גם מצד הצוות הייתי נחשב להכי הכי הכי טוב…
הסגנון של הישיבה שלנו הוא ליטאי…כל הצוות ליטאי ומחדירים שם טוב טוב את ההשקפה כך שגם אני קיבלתי אותה טוב טוב (עד היום בעצם) ומתוקף הדברים הישיבות שעוברים אליהם הם גם כן באותו סגנון….אז עלי היה דיבור שאני יעבור לחברון כך שמעתי…ובסופו של דבר הלכתי על פונוביז' בבני ברק הייתי שם עם חבר בשבת ומאד נהנתי…ולכן ביקשתי מהראש ישיבה ללכת לשם (וכמובן שבתור בעל תשובה מה לי לדעת על איך אני יסתדר שם…)…..מן הראוי לציין שהיה לי הרבה כבוד שם בישיבה הקודמת ואני הראשון שעבר לישיבה בסדר גודל כזה ישר מאותה ישיבה…(אני לא אוהב להגיד על עצמי דברים כאלה זה לא הסגנון שלי בכלל…פשוט אני מרגיש שאני צריך לבאר את העניין כמה שיותר)
ואז עברתי לשם וחשכו עייני פשוט לא היה יום אחד שהרגשתי טוב עם עצמי כל הזמן סבלתי שם רק רציתי לברוח…אין לי עם מי לדבר שם יותר מידי אני לא מתחבר לבחורים לסגנון החרדי (וכל שכן לסגנון של פונוביז'…) לאווירה ואני כבר שנתיים וחצי שם (עברתי בגיל 20 וקצת והיום אני בן 24) אפילו את בני ברק אני כבר שונא…ואז אחרי שנה התחלתי לחזור לכל מיני דברים שלא הייתי עושה התחלתי לראות שוב סרטים וסדרות כשאני בבית אני כל היום על המחשב…בהתחלה עוד הייתי רואה דווקא סרטי אבל אז עבר לסרטים מצויירים והיום אני כבר רואה הכל בלי שום דין וחשבון…אני פשוט מרגיש ממש מחובר לעולם החילוני ואני כבר מרגיש שלא בא לי להיות חרדי….אולי איזה דתי כזה מהשכונה…הלבוש כבר מעצבן אותי וכל הניואנסים…אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי אני רק סובל אין לי עם מי לדבר לפרוק את הרגשות שלי…שאני מדבר עם מישהו מהצוות של הישיבה הקודמת אני אף פעם לא מוצא אוזן באמת קשבת…כלומר אני יכול לבקש עזרה ואני יכול להיות שם חפשי בישיבה..עד היום אני חוזר לשם..אבל מענה אמיתי כבר אין לי…רוב החברים משם כבר אין לי קשר ,עם רובם בכלל לא, וגם המיעוט ממש בקטנה לא מישהו שאני יכול לדבר איתו….וכל שכן שם בפונוביז…אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי אני אמור לחזור לשיבה (ביום שלישי בערב התחילו) ואני חשבתי לחזור ביום רביעי ואני פשוט כל הזמן דוחה את זה זה כל הזמן ככה…אני פשוט מוצא את עצמי בישיבה שם רק מחכה ליום חמישי פשוט לברוח משם לירושלים….והמצב שלי רק מדרדר ומדרדר ואז אני נזכר בתקופות של פעם איך שהייתי לומד שהייתי נהנה שהיה לי טוב החיים..והלב נאכל…התקופות הראשונות הייתי בוכה כמעט כל יום…דמעות ממש ואני לא אחד שבוכה מכלום..אני פשוט הרגשתי ומרגיש שכל עולמי חרב כאילו היה לי הכל וביום אחד פשוט הכל קרס …פשוט אין לי כלום…אני מרגיש כלוא סגור לא חפשי
(יש לציין שאני בכללי אדם רגיש ותמיד היו לי משברים גם שם בישיבה הראשונה וכאילו הרגשתי רע וכולי…אבל זה תמיד הסתדר תמיד היה לי עם מי לדבר..היום זה רק מדרדר ומדרדר והרגישות שלי לא תורמת לזה בכלל..)

רוצה לשוחח עם הקדוש ברוך הוא ולשמוע מה הוא חושב עלי

אני הייתי עד גיל 22 ברך בחור ישיבה מתמיד ומקפיד על קלה כבחמורה. ונלחמתי על עצמי שלא ליפול ברוחניות עד שהרגשתי בהדרגה שאני לא יכול להישאר חרדי. בעיקר בגלל הנושא של זוגיות שתמיד הפריע לי בצורה קיצונית. הייתי תוך כדי לימוד בלי שליטה וזה היה נורא חסר לי הקירבה לבת זוג. הייתי יוצא מהישיבה אחרי סדר ג' בלילה לחפש עיתונים בפחי אשפה ומרגיש הרגשה הכי גרועה ביקום. שאני זבלן בנשמה שלי כדי לחפש סיפוק וכל זה כשאני נחשב לבחור שלומד ומקבל שבחים מהרבנים על התמדתי ועל הישגי. עד שיום אחד החלטתי להתחתן והישיבה החליטה לסלק אותי כי אסור להתחתן בישיבה לפני סוף קיבוץ א'. למרות הכל החלטתי שאני חייב זאת לעצמי כדי לשמור על עצמי בטהרה. ולהמשיך ללמוד תורה. ואז מצאתי שידוך. אך תוך כדי השידוך הסילוק מהישיבה השפיע עלי קשות. הניכור והרגשת החוסר שייכות לישיבה שכל כך הערכתי גרמו לי להיכנס לחרדות ודיכאון ונזקקתי לטיפול פסיכיאטרי חמור כמובן שהשידוך לא יכל לצא לפועל. ולקח לי כמה שנים לצאת מהטראומה שחוויתי מהסיפור הזה. ולמרות זאת אני עדיין נוטל כדורים. והמצב נראה רחוק משיפור. מאז הישיבה אני כבר לא לומד. עובד 3 שעות ביום רק כדי לא להירקב בבית. ואין לי סיכוי נראה לעין למצוא מישהי. הביטחון העצמי שלי ירוד. וכל כולי שקוע בעבר הלא מוצלח שלי. אני כל הזמן בכעס על הילדות הדפוקה שלי ועל העוני ועל הקשר הרע שלי עם אבא שלי. ועל המכות שקיבלתי בתלמוד תורה מאלה שהיו אמורים להיות המחנכים שלי. בשורה התחתונה אני כל הזמן מדבר עם השם. והרבה כועס שהוא לא עונה לי. ולא שולח דרישת שלום. אולי קוראים לזה הסתר פנים. אבל קשה לי שאין לי עם מי להתייעץ ועל מי לסמוך. אני כבר לא מאמין לכל אחד ואפילו על רבנים קשה לי לסמוך. יש לי רב צדיק שאני הולך אליו אבל הוא קר כזה ולא מביע רגש כמעט. ואין לו איזה עצה. אז לאן אני אלך?. בא לי לדבר עם השם ולומר לו מה שאני מרגיש אבל שיענה לי. אני מרגיש תחושה של לדבר לקיר חלילה. חוסר אונים מוחלט. ושום סימן שמבשר טוב. אין לי חשק להתפלל בכלל. הייתי רוצה שתכוונו אותי לדרך שאוכל להרגיש בטוח יותר מקום שאוכל לקבל נחמה להרגשה הרעה

מה הדרך הנכונה בשבילי?

התחלתי את התשובה שלי בהתבודדות וזה חיבר אותי יותר לדרך של אמונה מאשר לדרך שאני נמצא בה בפועל אני נמצא בישיבה חרדית לבעלי תשובה וכל מה שמלמדים שם זה כמה צריך ללמוד תורה אבל לפעמים אני מרגיש שהם הופכים את האמצעי למטרה ושרוצים לגרום לי לפספס את התכלית של הלימוד שזה לחיות חיים של אמונה אמיתית ואני לא מדבר מתוך אורות כי הפוך הדרך הזאת יותר קשה בהרבה מלשים כובע וחליפה ולהעמיד פנים שאני מישהו שאני לא ואפילו זכיתי שכבר יהיו לי מתנגדים בהרבה מצבים אני עוזר לאנשים שלא יודעים כבר למי לפנות ואני בסיעתא דישמיא מצליח להחדיר להם קצת אור שנותן להם כוח להמשיך ועכשיו ההתלבטות הגדולה שלי זה האם באמת אני צריך לעבור למקום אחר וללמוד היכן שליבי חפץ או שאולי זה היצר הרע מנסה למנוע ממני להיות במקום שאולי יכול לתת לי כלים ללימוד התורה בנוסף גם אני מרגיש שם מאוד לבד אין לי שם עזרה משום כיוון ואני לא יכול לשבת בשיעורים של הרבנים אפילו רבע שעה מעבר לזה שאני מקבל לחצים בלימוד ואפילו מרגע שאני נכנס לשם אני מרגיש לא טוב הכיוון שלי הוא יותר ללכת לכיוון החסידות כי בין כה ובין כה זה מה שאני לומד וזה הדבר היחיד שנותן לי כוח להמשיך יש לי כל מיני צדדים לספק כמו למשל אם אני לא צריך להיות פה למה השם הוביל אותי לפה ומאידך גיסא יכול להיות שעד הרגע הזה ממש זה היה הכי טוב בשבילי ומכאן והלאה אני צריך לשנות ואני יודע שכתוב עשה לך רב ותסתלק מן הספק אבל אני גם לא יודע איזה רב לעשות לי כי אני לא יודע באיזה זרם אני נמצא וכל הפעמים שניסיתי לדבר עם רב משמים עיכבו אותי אני רוצה לחיות חיים של אמת אבל הבלבולים מביאים אותי לחשוב גם על עוד צדדים של לצאת לעבוד וכו אחת מהסיבות גם היא כי אני בעל תשובה ואחרי שקצת נחתתי על הקרקע הבנתי שאני לא גדול דור ולא רב עיר ומאוד קשה לי ללמוד הרבה זמן ברצף ואולי אפילו ללמוד בכלל אשמח לקבל תשובה ואולי להפנות אותה לאנשים שמתחבטים באותה קושיה

מחפש את הכיוון לעתיד שלי

אני בחור ישיבה גדולה למדתי עד לפני שנה בישיבה ולא הייתי עושה כלום חוץ (בעיות קשב וריכוז(
וגם אם הזמן שהגעתי לישיבה גדולה הבנתי שרוב של עולם הישיבות במצב קשה רוחנית ומעשית
אז חיפשתי כל הזמן ישיבה /מסגרת חילופית ולא הצלחתי לעבור ישיבה גם כי הישיבה שלמדתי היה לה שם רע בעולם הישיבות ואניי לא היתי מה..
אחרי שנתיים שהעברתי שם החלטתי שזו ישיבה שלא מתאימה לי.
עברתי לישיבה של חוזרים בתשובה שזה דווקא נתן לי סיפוק
ועכשיו סיימתי שם ואני בפרשת דרכים ולא יודע מה לעשות
אני לא רואה את עצמי לומד בכולל
מצד אני יכול ללכת לישיבה ולגרור את הזמן עד השידוכים ולשלב אולי קצת לימודים
מצד שני אני יכול לעשות מקצוע בצבא
מצד שלישי אני יכול ללכת לישיבה של חב"ד ואז אחרי החתונה אני יכול לעבוד במשרה תורנית (שליחות)
ואין לי עם מי להתייעץ שאין לו אינטרסים אני מאוד ישמח עם תעזורו לי

קשה לי לחזור ללימוד אחרי משבר

אני בחור ישיבה חוזר בתשובה לפני כמה שנים..נכנסתי לישיבה ממש במסירות נפש למדתי טוב שנה שלמה…התמדתי וברוך ה מאוד הצלחתי…לפני כמה חודשים קיבלתי משבר נפשי כי למדתי בלחץ והתמוטטתי לגמרי..אחרי 3 חודשים ששכבתי במיטה כל היום..ניסיתי לחזור לישיבה עוד פעם…אני מרגיש שאין לי כוחות נפש ללמוד..אני בטיפול הומופאתי ופסיכולוגי ותרופתי..כלום לא עוזר…קיצור..התמוטטתי לגמרי מה עושים?

תלות ריגשית

שלום. יש לי חבר מאוד טוב שאני מאוד אוהב  למרות שאני לא יודע מה מצאתי בו. אני חושב שזה המראה שלו שגרם לי לתלות ריגשית קשה מאוד . כבר היה לי את זה בעבר אבל משום מה עכשו זה קשה […]

שונא! שונא גמרא!

אני בישיבה וטוב לי שמה בסך הכל. יש חברים ואוכל והכל . אבל מה שמעצבן אותי זה שכל היום לומדים גמרא . פעם בחיידר הייתי טוב בגמרא והייתי מקבל ציונים טובים אבל היום אני רע בגמרא ואני שונא אותה . למה אני שונא אותה ? אני יודע שאני לא בסדר כי זה קדוש ואסור לשנוא את זה . אבל אני שונא אותה כי אני מאוד גרוע בגמרא וכל היום לומדים גמרא !!! אני לא מבין כלום בסדרים ובשיעור ! בישיבה קטנה הייתי מקשיב בשיעורים וחלק מבין אבל מאז שעליתי לשיעור א בישיבה גדולה אני סובל נורא כי אני לא מבין כלום !!! החברותות שלי עזבו אותי ואין לי רק חברותות גרועים שלא לומדים ורק מדברים . והמקק של שיעור א היה מעיר לי כל הזמן ועכשיו גם של שיעור ב . אני רוצה להיות חשוב ומוצלח כמו בחורים שאני מכיר בישיבה אבל אני לא כזה כי אני לא אוהב גמרא . אני מסתכל בגמרא ולא מבין כלום . איך אפשר כל היום לשבת מול זה ??? בגלל זה החתלתי לשנוא את הגמרא ואני משועמם מאוד ומחפש תעסוקה . אני הולך לפעמים לספרייה העירונית שעכשיו אני גם נמצא בה וגולש באינטרנט אבל אני לא רוצה את זה כי אני מבין שזה רע מאוד . אבל מה אני יעשה ? אני שונה ללמוד ושונה להיות בבית מדרש !!! אני משועמם שם !!! פעם הלכתי ודיברתי עם המשגיח של הישיבה . [המשגיח הגדול של כל הישיבה. לא המקק.] הוא התחיל להגיד לי ללמוד עם חברותא שאני צריך לעזור לו . אבל איך אני יעזור אם אני בעצמי לא יודע כלום !!! אני לא יודע אים תוכלו לעזור לי בזה . אבל אולי כן . אז כשראיתי את האתר הזה החלטתי לנסות לשאול אותכם אולי זה יעזור לי .

שונאים אותי בישיבה

אני נמצא בישיבה חרדית בשיעור ב' הרבנים מסתכלים עליי כבחור מקולקל והרבנים בעצמם אמרו לי שאני מהזבל של הישיבה ושאני מקולקל
אם הם צודקים או לא אני לא יודע אני לא חושב שהם צודקים
הם אמרו לי שהם רוצים להעיף אותי השבוע הראש ישיבה אמר שהוא רוצה להעיף אותי
הם מדברים עם בחורים שלא יתחברו אליי בקיצור הבנו שהם שונאים אותי
שנתיים אני בישיבה ואני לא לומד כלום סבבה אין לי בעיה שירצו להעיף אותי בגלל זה
אבל אני לא מקלקל בחורים ואני לא מקולקל אני פשוט לא לומד ואם אתה לא רוצה כזה בחור אז תעיף אותו מהישיבה אבל הוא מדבר עליי עם כמה שאני גרוע ויש בחורים שלא מדברים איתי בגלל שבפהוא אמר להם וזה פוגע…
בקיצור:
שנתיים אני בישיבה הרבנים שונאים אותי אני שונא אותם הם מתים להעיף אותי כול יום שאני שם אני סובל
אני כמובן מת לעוף מהישיבה כי אני לא לומד אני לא עושה כלום עם עצמי מבזבז זמן מהבוקר עד הערב בלשבת על ספסל וסטנדר
כבר הרבה זמן שאני רוצה לעזוב את הישיבה ולעשות משהו מועיל עם עצמי באיזה שהוא שלב בשיעור ב החלטתי שלישיבה גדולה אני לא ממשיך כי זה יהיה עוד כמה שנים של בזבוז זמן ועדיף להתגיס
עכשיו אני בשיעור ב והגעתי להחלטה שאחרי פסח אני עוזב את הישיבה סבלתי שם מספיק

חשוב לומר שאין לי שום כוונה לעזוב את התורה והמצוות יש בי אמונה בה' מאוד חזקה זה אצלי דבר חשוב להוריד את הכיפה זה לא הכיוון אני לא ישאר חרדי כי אני לא חושב שאלוקים רוצה שאני ילך בדווקא עם שחור. לבן אלוקים רוצה שאני ייקם תורה ומצוות ושאני יעבוד אותו באהבה ושמחה ושאני יהיה בן אדם טוב עם הבריות
אחרי פסח אני עוזב אני הישיבה ואני בעזרת ה מתכנן לעבוד ולשנה ההבאה אני חושב ללכת למכינה קדם צבאית אוליי אני ישלים בגריוית זה עוד לא סגור אבל זה הכיוון
אמרתי לאמא את כול זה ואמרתי לה שאני עוזב עוד חודשיים בערך אחרי פסח היא לא אהבה את הרעיון אבל זרמה איתי היא לגמרי תומכת בי שאני יתגייס עם זה אין לה בעיה היא רק רצתה שאני יסיים שנה בשביל המסגרת אבל אני לא מסוגל יותר ללכת לשם אני ממש ממש סובל שם
אני לא יודע אין פה בעצם שאלה אני רק רציתי לפרוק למישהו לשתף עם מישהו את המצב שלי
זהו זה הכול …

למדתי תורה וכעת פרנסה מניין?

אני אברך שלמד בישיבה והלימוד התורה היה ערך עליון מבחנתי וכך גם התחתנתי וברוך ה' המשפחה התרחבה .במשך כל לימודי בכולל ובישיבה תמיד חששתי מהעתיד הכלכלי ורציתי ללמוד או לעסוק בעבודה במקביל אבל תמיד הניאו אותי שזה לא דרכה של תורה אין מקום ללימודי חול .זה ביטול תורה לעבוד כמה שעות ביום וכו'.הקשבתי להם והאמנתי שזה ישתלם בסוף.אך האכזבה היא קשה היום אני במצב שעזבתי את הכולל נאבק בנושא הפרנסה .מרגיש מרומה למה הקשבתי להם והיום אני ומשפחתי משלמים על זה .ובאמת רציתי לדעת זו תורה וזו שכרה? אני אובד עצות.כל המשרות המוצעות הם במשכורת מינימום כי אין ידע.מקצוע.לימודים.אנה אני בא