שולחן חג השבועות לאברכים בלבד?

בעוד שבוע נחגוג את חג השבועות. בישיבות ועוד לפני כן, חונכנו שלחג שבועות אין כל משמעות מלבד היותו יום מתן תורה כשהפירוש הוא לימוד התורה. כאדם שיצא לעבוד, ומתקשה אף בקביעת עתים לתורה, קשה לי מאוד לחזור לאווירה הישיבתית שהעמידה על נס את לימוד התורה והתמדתה, זה דוקר ומצער אותי מאוד.
יותר מכך, אני מטבעי אדם תורני שמקפיד לדבר בבית דברי תורה מענייני פרשיות השבוע והחגים, על מה אוכל לדבר בשולחן החג בלי שנרגיש פספוס, שהחג הזה לא בדיוק קשור אלינו, אני ובעיקר אשתי שמצידה לא התייאשה ממני…?
אני מחפש מראי מקומות לספרים או מאמרים בהם אוכל למצוא הרחבה נאותה אודות החג בלי שאצטרך להיזכר במשגיח מהישיבה וברומנטיקה המחשמלת שנוצרה מתי שהוא על "יום הדין על תיירה". אבל אפילו הרמב"ם במורה מציין את חג זה כיום מתן תורה ולא כחג הקציר… אם כי פשוט שהכוונה לכל התורה כולל כל מצוותיה (והרי החג שייך גם לנשים…), אבל תורה היא ולמצוא אותה אני

התמודדות עם מורכבות באמונה

אני בחור ישיבה, בעבר היו לי שאלות וספיקות הקשורים באמונה ואכמ"ל, אני אוהב לקרוא וללמוד דברים חדשים, כך שיצא לי לקרוא הרבה על 'מחשבת ישראל' או לחילופין'מדעי היהדות', ובעקבות כך הבנתי שעיקר הקושי שלי הוא לא אמונה באלוקים, אלא אמונה בכל מיני תפישות שונות לגבי האמונה באלוקים וקיום המצוות (וכן ביקורת על הציבור החרדי שאליו אני משתייך, אך זה לא הנושא כרגע). התחברתי מאוד לגישה 'הרציונלית' שבראשה עומד כמובן הרמב"ם ועוד הרבה ראשונים, ובמקביל התרחקתי (מחשבתית) מגישות שונות בעיקר קבליות אבל לא רק.
אבהיר שבעיני אין מחלוקות בין הגישות הללו בעינינים ספציפיים כמו במחלקות ההלכתיות למשל, אלא יש כאן תפישות עולם שונות לגמרי.
אני אנסה לתת דוגמא קטנה כדי להמחיש את הרעיון: כישוף, עין הרע, לחשים, קמיעות, לפי הרמב"ם אינם קיימים וזה הבל אחד גדול, אין "כוח" אחר בבריאה מלבד הבורא, והעולם כפוף לחוקי הטבע. אך לפי גישות אחרות המונחים האלה קיימים גם קיימים ואוי למי שכופר בקיימותם, וזוהי לצערי הגישה של רוב האנשים. הגישות הללו גם מתבטאות בפירוש המקורות, ובפירוש החיים על פי המקורות, באמונות ובדעות, קשה לי להתעלם ולומר 'מה זה משנה?' ובכללי אם ניתן לי לסכם בראות עיני את ההבדל שהגישה הראשונה מעמידה את החקירה השכלית בראש מעייניה כלומר היא יוצאת מנקודת הנחה של לבחון את הדברים על פי השכל (כמובן, בצורה ראויה), אך הגישה השנייה מתאפיינת בהיעדר ביקורתיות ובאמונה תמימה או פונדמנטליסטית. אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, וכאן אגיע לתוכן השאלה שלי אליכם, איך ניתן להכיל את המורכבות הזו, גם כלפי עצמי, האם אני אמור לנסות ולחקור כל נושא ולגבש לעצמי עמדה עד כמה שניתן? אני יכול להגיע לדעות שונות ולא מקובלות שאולי לא יוסיפו הרבה אושר לחיי. אך מנגד חקירת האמת הינה חשובה ומרתקת כך שקשה לי לראות מצב שאני פשוט עוצם עיניים.
האפשרות השלישית שאיני יודע אם היא אכן קיימת, היא חקירה מתוך ניתוק אישי, כמו שניתן לראות הרבה פעמים באוניברסיטה למשל, ללמוד את הדברים מבלי לגבש דעה אישית, אך זה נראה לי בלתי אפשרי.

לא מצליח בלימוד

כבר הרבה זמן שאני חווה קשיים ולא מצליח בלימוד, ומאז שאני ילד אני זוכר שלא השגתי שום הישג לימודי. אני סוחב את זה כבר המון שנים, והגעתי לשלב שזה כבר מפריע לי בחיים, כי אני כבר בגיל מבוגר ועוד לא […]

רוצה שהתפילה תעניין אותי

כול הזמן אומרים לי להתפלל ולי אין כוח.
ולא רק זה אלא אני צריך לקום כול יום
בשעה 7 ללכת לישיבה ולי אין כוח לקום כזה מוקדם.
אני רוצה לשאול אותכם מה לעשות
אני לא יכול לקום כול יום כזה
מוקדם? ואני רוצה לדעת איך עושים שהתפילה תעניין אותי??

בריחה מהמציאות ומקבלת החלטות

לקראת סוף זמן חורף שעבר התחיל להיות לי ממש לא טוב בישיבה ובכלל. לקח המון זמן עד שהבנתי שזה בעיה בחיבור שלי עם הישיבה שלא צלח. שממש איים עלי וגרם לי להרגיש לא בסדר בכל מה שאני עושה ולא אפשר לי להיות טבעי ומי שאני. זה הוסיף גם הרבה קשיים מסביב. עכשיו החלטתי שבסוף שנה אני עובר לתחנה הבאה בחיי (אפשרית רק בסוף שנה. הבעיה היא שרק עכשיו החלטתי את זה וכל הזמן ברחתי מזה וניסיתי לתת עוד ועוד אופציות ולא להודות בזה שאני פשוט לא מתאים וצריך לעזוב. גם עכשיו כל מי שדיברתי איתו אמר לי שאני צריך לעזוב את הישיבה עד סוף שנה, אבל עם זה עוד לא הסכמתי היו לי סיבות לדבר כגון שהמעבר לא יהיה אפקטיבי כי אין עוד הרבה זמן או שאני לא טבעי עם עצמי ולכן אני לא יכול להחליט עכשיו על ישיבה ושזה לא כזה קריטי בשביל לקום ולעזוב. ואז כולם אמרו לי שאני צריך להתחיל להחליט החלטות שאני מנסה להשאר בנוח ולא מחפש את מה שטוב לי. והאמת? נראה לי שהם ממש צודקים. שנה נמרחתי עד שהחלטתי וגם אז לא הסכמתי להחליט לעזוב. ובכללי כל פעם בחיים אני מחפש אנשים שיבואו איתי ויתנו לי גיבוי ושאני לא ארגיש לבד. וקשה לי לקום ולעזוב דברים ולקבל החלטות חותכות, וזה ממש מפחיד אותי כל הסיפור הזה. ממש מפחיד אותי שאני לא יודע לקבל החלטות, חשבתי על זה שעוד מעט אני צריך להתחיל לצאת ושאני לא ידע להחליט עם מי להתחתן ואני אמרח עם זה או שאחליט סתם החלטה לא מבוקרת רק כדי לברוח מההחלטה או אל ההחלטה. שאחרי זה אני לא אעבור דירה ולא אעזוב עבודה או אעשה שינויים ואשאר תמיד באזור הנוחות. האם זה נכון? האם כל מי שקשה לו עם החלטות עכשיו זה אומר שהוא כבר בבעיה? האם אפשרי לעבוד על זה? עד כמה זה משפיע על החיים? ואולי אני בכלל סתם נלחץ וזה מאוד הגיוני ולא אומר שיש לי בעיה בהחלטות?

משבר מהישיבה בישיבה

אני חרדי ולומד בישיבה חרדית, ואני עכשיו בתקופת "משבר", ואני מרגיש שכל מה שאני עושה בישיבה זה לחמם כיסא, אני לא לומד כלום, האם אפשר לומר לי איך לצאת ממצב כזה?

מתבייש לפתוח את הפה

אני בחור לא חברתי. בישיבה ובמסיבות עם חברים אני יושב בשקט ולא מצליח לשוחח. אני לא ביישן בכלל, פשוט אין לי מה להגיד ומה לדבר. אני עומד עם חברים, חושב ומנסה לפתוח את הפה, אבל פשוט אין לי שום דבר להגיד. מה אעשה? אני יושב בשקט, פשוט לא יודע מה עלי לומר ולספר לחברים… עשרה קבין שיחה ירדה לעולם, ואני לא לקחתי כלום… זה מעצב אותי ומביא אותי לדיכאון גדול
אשמח לעזרה תודה רבה רבה רבה

קרוע בין העולמות

אני לא מצליח למצוא את עצמי…..כבר לא מעניין אותי תורה ולא תפילות ולא כלום
וזה לא העניין שאני לא עושה אלא שאני לא מרגיש שאני קשור או שייך לעבודת השם
כאילו עוד אדם בעולם בלי מטרה עושה מה שרגיל לעשות בלי שום עניין (וחי כל פעם עם רגשות אשם על מה שאני עושה ועל המצב שלי)
אין לי עם מי לדבר אני ממש בודד…חברים לא ממש אכפתיים ורבנים שכבר מזמן שכחו מי אני….ומשפחה כמו שאמרתי לא היו בתמונה
מאז ומתמיד

אני מרגיש כל הזמן צער על זה שנכנסתי בישיבה "למה לא יכולתי פשוט לחזור בתשובה ולהשאר פשוט" "למה הייתי צריך את כל הצרה החרדית הזאת
על הראש שלי"

לעזוב את הישיבה?

עד עכשיו עברתי כמה וכמה ישיבות ולא ממש מצאתי את עצמי באף אחת מהן.
מישהו הציע לי ללכת ללמוד מקצו מסודר כמו תואר או משהו בסגנון ומצד אחד אני מאד רוצה אבל מצד שני אני פוחד שגם שם מהר מאד אני יעזוב ואעבור ממקום למקום כמו בישיבות כי במקום מסוים פיתחתי חוסר יציבות.
אבא שלי גם כל הזמן אומר לי שאם ישיבה לא מתאימה לי אז שאלך ללמוד מקצוע שיהיה לי סיפוק מעצמי אבל הוא גם אומר לי את זה שאם אני יוותר מהר ולא יילחם אז חבל שאתחיל את הלימודים ואז אני ינשור החוצה.
מה אתם מציעים שאפשר לעשות כדי להיות יציב ולהצליח בזה?

אין לי כוח לישיבה

אין לי כוח ועניין להיות בישיבה ואין לי חשק ללמוד ולהתפלל זה לא מענין אותי ממטר לגמרי לא גם אני חדש בישיבה ולכן החברה מאוד קשה ועוד זה לא ישיבה רגילה אלא יותר שמאפשרים מותר רישיון וזה ולא מעירים על […]