השפעת חרדות והמחשבות על העובר

כל הזמן היום וגם במהלך ההריון תמיד היה לי את הפחד שזה חס ושלום ישפיע על העובר וחס ושלום בעתיד לא ילך בדרך התורה בגלל אותן מחשבות בנושא.
קראתי ברשת כי יש השפעה של לחץ יתר על העובר.
אני יודעת שהקב"ה הוא מתנהל את העולם וע"י התפילה על ילדי הקטן בעז"ה הוא ילך בדרך ה' מתוך בריאות הנפש והגוף אבל עדיין הפחד והמחשבות שאולי הזקתי.לא מרפות בעיקר הרגשות אשם.
אשמח לחיזוק בעניין

זקוקה לתמיכה מבעלי אחרי לידה שקטה שעברתי

בעלי מקדיש את יומו לתורה מהבוקר עד מאוחר בלילה.
אני מעריכה את התמדתו מאד, ועוזרת לו כמה שיכולה. כמובן שעול הפרנסה עלי, דבר שתמיד התגאתי בו.
לפני ארבעה חודשים כשהייתי בתחילת החודש התשיעי, עברתי לידה שקטה. מאז משהו בי התקרר. אני חסרת סבלנות כלפי הצדיקות שלו, שמצריכה הרבה כוחות מצידי. אני רוצה אותו יותר מעורה איתי ועם הילדים. אני מעיזה לרמוז לו שאני רוצה שנצא יחד, אך הוא מצידו לא פתוח לדיבורים ומאד נחרץ להמשיך כמו תמיד. אמנם בשלושת החודשים הראשונים אחרי המקרה, הוא היה נפגש איתי כל צהריים והיה חוזר בערב הבייתה. אך מאז שנגמרה חופשת הלידה, חזרנו לשגרה בה אני מגדלת את הילדים לבד, ורואה את בעלי מאוחר בלילה.

איך מפסיקים את מעגל המריבות בין אחיות?

יש לי 2 בנות בגילאים 6 ו-4
הבת הגדולה מאוד דומיננטית והיא די משתלטת על הקטנה
היא מרביצה לה מאיימת עליה מחליטה לה מה לעשות ואיך
מצד שני היא חברה מאוד טובה שלה דואגת לה וכו
יש לציין שלבת הקטנה קשה היא צועקת מלא על כל דבר כשהגדולה בבית.
כשהיא לא נמצאת היא משחקת ושקטה ורגועה הרבה יותר
מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק את המעגל הזה

אשתי מדוכאת מכך שאין לנו ילדים

עדין לא זכינו לזרע חיה וקיימא – ואישתי שבורה מזה כל פעם מחדש ונכנסת לדיכאון שאי אפשר לדבר איתה ואי אפשר לפנות אליה היא עצובה ואין לה חשק לכלום.
בזמן הזה – הכל פשוט נוראי.
מלבד זה שאני עושה הכל, מלהכין אוכל ולשטוף כלים ועד לסדר את הבית ולשטוף.
היא לא הולכת לעבודה..
אני פשוט לא יודע מה לעשות.. על עזרה מקצועית אין מה לדבר היא לא מעוניינת לשמוע ואני די סועד אותה.
אבל כל הקטע שזה רק חצי חודש, והחצי שהיא לא ככה, אז יחסית הכל טוב.

אני בן אדם מאוד שמח מטיבעי ובכלל לא עצלן.

רוצה להתחתן אבל חוששת מילדים

אני בחורה בת 23 בתקופת שידוכים, שנמצאת בקונפליקט. מצד אחד כבר מאד מאד רוצה וכמהה לפגוש את הבחור המיועד לי משמיים ב"ה ולהקים לה' בית נאמן איתו. ומצד שני, אני לא רוצה להיות "כלואה" ולהתמסד… אלא יש בי דחף ורצון להיות ציפור חופשייה. העניין שמציק לי זה שאני לא יכולה לראות את עצמי עכשיו בהריון ואמא לתינוקים.. אני יודעת שחתונה זה אומר מייד להיות אמא זה ברכה ב"ה אבל אני לא מסוגלת כעת.. מרגישה לא רוצה את זה עכשיו ואפילו טיפה נרתעת… (וב"ה אני גדלתי וטופלתי אצל אמא אוהבת וחמה מאד אז זאת לא הבעיה..) אני בטוחה שזה בגלל הצ'אטים הפרוצים באינטרנט שהייתי משוחחת כמה שנים לצערי.. .
האם עלי להמשיך לצאת ולהפגש עם בחורים למרות שאין רצוני כעת להיות אמא? (לעומת זאת – לזוגיות אני כן בשלה ומחכה ב"ה להקים את ביתי הפרטי.) או לחכות שהעניין יפתר?

הבן שלי רוצה סמארטפון

האם לקנות סמארטפון

שלום, בני בן 13 וחצי לומד בישיבה תיכונית לישיבה אין להגיע עם פלאפונים – ואם כן אז רק ניידים כשרים. הבן מספר שלכולם יש פלאפונים אחרים (לא כשרים יכול להיות מוגנים או לא) גם הוא רוצה . אנחנו ההורים יודעים […]

איך לעזור לחברה שהוציאו אותה מהבית?

ש לי חברה גם כן חרדית אולי כלפי חוץ פחות אבל אני יודעת שבפנימיות שלה היא נשמה גבוהה מאוד.
לפני כמה חודשים ההורים שלה הוציאו אותה מהבית בשל התנהגות שפחות התאימה להלך הרוח שלהם. היא ב"ה הסתדרה ומצאה מקום לגור בו אבל אני לא רגועה ולא מבינה איך זה הגיוני שהורים יוציאו את הילד שלהם בגלל שהם חושבים שהוא איזה תפוח רקוב חלילה. הרי זה לא ברור שאם למישהו קשה צריך לעטוף אותו בחום ואהבה ביתר שאת?? אני מנסה לעזור לה ע"י הקשבה כשהיא מדברת על המצב אבל אני לא ממש יודעת מה להגיד לה. השאלה שלי היא כזו: איך אני יכולה להקל ולעזור לה במצב שהיא נמצאת בתוכו?

בני לא מקבל מרות ועושה ככל העולה על רוחו

בני בן 17 וחצי. ילד מורכב ומאתגר. אי אפשר לתאר כאן את כל השנים האחרונות שעברנו איתו,במוסדות החינוך שלו, טלפונים מהמורים כל שני וחמישי, השעיות מהלימודים, התחצפויות, הרבה קושי.
הוא מאובחן עם הפרעת קשב ומטופל ע"י כדורים מתאימים.
בכל פעם שהוא מגדיש את הסאה בהתנהגותו הוא מבקש את סליתחנו…לצערי איני מאמינה לו. אבל זה מילא.
לצערי יש לו סמרטפון פתוח מה שמוביל לפתיחת גבולות נוספות ומצערת מאד.

הילדים שלי מתביישים בי

יש לי ויטליגו בהקת העור בידים ועוד מקומות בעור ועכשיו מתחיל להתפשט לי מסביב לפה ועל הפנים..
רציתי לבקש את עצת הרב מה אפשר לעשות בנידון.
אני אב לארבעה, והילדים מתביישים בי ליד החברה שלהם.

אשה אמורה להיות זמינה כל הזמן להולדת ילדים?

אנחנו נשואים כ-10 שנים, והורים ל ארבע בנות לאחר כל הלידות קיבלתי היתר מרב לקחת מניעה בזמן ההנקה.
כעת הבת שלנו בת שנתיים וכבר שנה בערך שלא יונקת, אך לי וגם לבעלי עדיין קשה לחשוב על הריון נוסף.
אשמח מאד לקבל תשובה האם זה בסדר מבחינת דעת תורה? (ולא מבחינת דרכי חסידות וכ').
וגם מבחינה השקפתית, האם כל אשה אמורה להיות זמינה כל הזמן להולדת ילדים???