ייעוץ בנושא ילדים

זוגיות

אשה אמורה להיות זמינה כל הזמן להולדת ילדים?

אנחנו נשואים כ-10 שנים, והורים ל ארבע בנות לאחר כל הלידות קיבלתי היתר מרב לקחת מניעה בזמן ההנקה.
כעת הבת שלנו בת שנתיים וכבר שנה בערך שלא יונקת, אך לי וגם לבעלי עדיין קשה לחשוב על הריון נוסף.
אשמח מאד לקבל תשובה האם זה בסדר מבחינת דעת תורה? (ולא מבחינת דרכי חסידות וכ').
וגם מבחינה השקפתית, האם כל אשה אמורה להיות זמינה כל הזמן להולדת ילדים???

להמשך »

אין לנו בית משלנו!

מהיום שהתחתנו גרים אצל החמים. בזמן האחרון מרגישה שהחיים סוגרים עליי, לא מוצאת עבודה, לא הסתדרתי בעבודה הקודמת, התשלומים של הגנים חונקים, ווכבר חודש אני לא מוצאת עבודה…. אנחנו בתהליכים לקניית דירה כי כבר לא יכולה להשאר אצל החמים אני מרגישה שאני מתפוצצת הם נכנסים לי לחיים אין לי פרטיות חמתי ממהרת לספר כל דבר שהולך בבית…. הבית עולה הון וכל מה שחסכתי בחיי זה כאין וכאפס… אבל כבר הגיעו מים עד נפש בלתי אפשרי לתפקד ככה כולנו ישנים בחדר אחד בעלי והילדים. הקטן שיהיה בריא ילד לא קל… סובלת עד היום מהשינה שלו וקופצת מכל פיפס בלילה… כל בכי אצלו מקפיץ לי את הלב… חמי אובססיבי אליו מדאגה וזה פשוט הורס לי את החיים לא נותן לי לגדל את הילדים כמו שאני רוצה מתערב לי בחינוך דוחף ממתקים כשמגיע זמן לאכול… חמתי עושה לי פרצופים למה עזבתי את העבודה הקודמת שהייתה טובה כביכול…. בעלי דיבר עם חמי כמה וכמה פעמים אבל זה כמו לדבר לקיר… וכרגע אנחנו חיים מהכסף שלו אז פשוט אני סובלת ושותקת אבל מתפוצצצצצת מפנים וכל פעם רבה עם בעלי בגלל חמי או חמתי או הילד שכל בכי אצלו עד השמיים וחמי קופץ עם האובססיה שלו אם הוא רק משמיע פיפס … אני כבר בחרדות מהילד לא מרגישה חיבור אליו זה ממש גורם לי לאנטי…. נוסף לכך זה הפחד לתחזק בית לבד אני ממש בהסטריה לא להגיע לחובות וכאלה… כל יום נהיה יותר גרוע וממש אין לי טעם בחיים לא מחייכת בקושי צוחקת כלום לא מעניין אותי….כותבת את זה בדמעות כשכולם ישנים לא מצליחה להרדם מרוב לחץ …מקווה שתבינו אותי שפכתי את כל מה שיש לי בלב כבר לא יכולה להכיל

להמשך »

הילדה שלנו משקרת

אנו שמים לב שבת הזקונים שלנו, בת 10, במקרים רבים אינה דוברת אמת. הילדה מבולגנת מאוד ולא דואגת לסביבתה, ותמיד כששואלים אותה האם היא עשתה דבר מסויים, היא טוענת שלא. ישנם מקרים רבים שבהם ברור שהיא עשתה את הבלגאן, אבל תמיד היא מתנגדת ואומרת שזו לא היא ואף בוכה ונעלבת. ברור כי היא משקרת, והדבר חוזר על עצמו המון. מה ניתן לעשות ? תמיד חינכנו את ילדנו לומר את האמת, ועם האחים הגדולים לא היו בעיות כאלה. נשמח ליעוץ בנושא

להמשך »

הבן שלי בחרדות

בני בן ה9 סובל מחרדות. תחילה היו חרדות סביב פחד שמשהו רע יקרה, פחד להיחטף, פחד למות וכיוצ״ב
לאחר שחווה פאניקה גדולה, החל לספר לי שעולה לו חרדה גם על שמרגיש שאינו מחובר לה׳, שה׳ לא עוזר לו והוא לא יודע אם הוא קיים.
ואני לא יודעת מה לענות לו.
באור לי שבמצב ה״הסתר״ שהוא חווה זה טבעי לחוש כך. השאלה מה התגובה שלי צריכה להיות.
למשל כשאומר דלא יכול להתפלל… להגיד לו שזה בסדר? שינסה קצת? או מה?

להמשך »

ילד שלא אוהב גמרא

בננו כבן 12, לומד בכיתה ז' בתלמוד תורה ואנחנו מאוד מודאגים ממצבו. לאורך השנים עשינו המון דברים כדי לעזור לו, הוא תופס את רוב הזמן שלנו, אבל המצב עדיין לא טוב. מדובר בילד מקסים וחכם מאוד, בעל כשרון, בעיקר כשרון טכני מסחרי ואירגוני, הוא פחות מתעניין בשאלות עיוניות תיאורטיות. הוא טיפוס שאוהב לעשות מה שהוא רוצה, קשה לו לקבל סמכות, אבל אם אנחנו נחרצים באמירה שלו, הוא מכבד את זה. הוא אוהב רכוש ונפשו אינה יודעת שובע, הוא כל הזמן רוצה דברים. הבעיה שהראש שלו בכלל לא בלימוד. הוא לומד בתלמוד תורה, הוא לא אוהב ללמוד, אבל הוא מספיק חכם כדי לקבל ציונים סבירים בדרך כלל. אבל הכל פה על כרעי התרנגולת. אנחנו מרגישים שהוא לא מרגיש קשור ללימוד התורה וזה פשוט לא מעניין אותו. לא משנה אם זה לימוד גמרא, או משנה. הוא גם לא אוהב ללמוד איתי. חשבתי שהבעייה היא בי, ולכן הצמדתי לו אברך שידוע ביכולת הסברה מעולה, אבל גם הנסיון הזה לא החזיק מעמד למשך הרבה זמן. הילד פשוט הפסיק ללכת אליו. היום הילד לא לומד עם אף אחד מחוץ לכיתה, הראש שלו לא בלימוד בכלל, ולמרות שאני אברך, הילד כבר מכריז על זה שהוא רוצה לעבוד. הוא אומר שמבחינתו כבר היום היה עוזב את המסגרת ויוצא לעבוד. אנחנו מודאגים מאוד מזה שאין לו חיבור ללימוד הגמרא, איך הוא ישרוד בישיבה בלי לאהוב לימוד תורה. עשינו לו אבחון דידקטי והמליצו על אבחון הפרעת קשב והוא באמת אובחן עם הפרעת קשב. הוא לוקח את התרופה ונמצא במעקב אצל רופא, אבל הוא לא רוצה ללמוד. עושה טובה שהולך לתלמוד תורה ומחפש כל הזמן תירוצים להתחמק ולא ללכת לתלמוד תורה. הוא אומר שמשעמם לו שם, אבל הוא אינטליגנט וזה תלמוד תורה ברמה גבוהה ויוקרתית, אז למה משעמם לו. חשבנו שהוא מבין מהר את הגמרא ולכן הוא משתעמם, אבל גם כשאני לומד איתו לפי הקצב שלו הוא לא אוהב ללמוד. וגם כשהוא לומד, הוא קופץ מעניין לעניין. האמת שלא כ"כ כייף ללמוד איתו. הוא כל כמה זמן זז או קם לשתות או לנשנש משהו או שירותים או משהו… וגם כשהוא יושב במנוחה סוף סוף, יש לו שאלות שהוא מנסה להבין מה יהיה הדין בכל מיני סיטואציות מוזרות שהוא ממציא – זה במקום לחכות רגע להבין קודם את מה שכתוב. הוא פשוט לא מבין שצריך לדעת פשוט מה שכתוב בגמרא ואחר כך לשאול שאלות. הוא מתיש. וגם הוא משתעמם ומתעייף מהר ומתחיל לדבר על נושאים לא קשורים או לרצות כל מיני דברים. אי אפשר ככה. חשבנו שאולי ריטלין יעזור (עברנו כמה סוגי תרופות), אבל זה לא משנה את הגישה שלו. כשהוא לוקח את התרופה הוא רק נהיה יותר מתון, אבל תכלס הוא לא משתנה. אנחנו מודאגים שהוא לא ישתלב בישיבה ולזה יכולות להיות השלכות חמורות על העתיד שלו, הלוואי שיכולנו לדלג על השנים הללו ולקבל אותו בן 20, אבל זה לא המצב ואנחנו ממש אובדי עצות. איך אפשר לחבר אותו ללימוד?

להמשך »

רוצה את הילדים שלא יהיו לי

אני בת 37, אמא לשני בנים ו..זהו.

עברתי המון ב15שנים האחרונות, הפלות, אכזבות לידות שקטות ואף תינוקת שנולדה ונפטרה, וזהו, מבחינה רפואית אסור לי יותר להרות.

וזה כל כך קשה לי!!! תמיד דימינתי את עצמי אם למשפחה ברוכה, זה כל כך מתאים לי, איך קרה שבסוף אני אמא רק לשניים?

אני זועקת את זה לשמים וכואבת מאד מאד.

הילדים שלי כל כך רוצים עוד אח או אחות ואין לי מה להשיב להם.

הלוואי שיכולתי לברוח למקום רחוק שבו לא כולם רואים את חצי הכוס הריקה שלי.

להמשך »

התמודדות קשה בגיל ההתבגרות

רציתי לדעת איך להתנהג עם ילד בן 16 בגיל ההתבגרות. הוא מאוד ממורמר ומתוסכל. אנחנו כמעט בטוחים שהוא מחזיק בישיבה סמארטפון וכל הזמן הוא מספר על תוכניות חילוניות ושירים חילוניים, הפך לעצבני מאוד ופה מלוכלך להורים עד כדי קללות גסות להורים. וטוען ש"התעללנו" בו. מדבר עם חברים ואומר להם שהוא מעדיף שיקחו אותו למוסד ולא לחיות עם ההורים שלו. זה הגיע למצב הזה עם ילד ספציפי שפעם אחר פעם הוא מדבר להוריו כמו חבר מקלל מזלזל ומחפש שיגידו לו קום וקח את הרגליים.וזה מה שעשינו. הצבנו לו עובדה שייצא החוצה לחשוב ויחזור עם התנצלות הוא העדיף ללכת במקום להתנצל. יש לו חממה אצל הסבתא למרות שהוא פרק עול לגמרי הכולל חילולי שבת, ממשיך לקלל את ההורים, וטעון מאוד על ההורים וחושבים שהוא מתחיל להמציא המצאות ודברים לא נכונים על ההורים, וזה החמיר כשהכנסנו אותו לישיבה לנוער שוליים.
הוצאנו אותו מהישיבה כי הלך והדרדר והחזרנו אותו ללא פנימייה, כי באנו לטובתו וחשבנו שתהיה לו פחות פגיעה מהסמארטפון ,אך לצערינו זה לא עזר ומרגישים שהוא רוצה לפרוק עול לגמרי ולטעום את חיי החילוניות. שזה אומר סמארטפון חופשי, חילולי שבת , בנות, וללא כיפה והחלפת תלבושת.
אנו עובדי עצות. הוא לא מוכן לבחון מסגרת חדשה ,נורמאלית יותר, הוא רוצה אך ורק את המסגרת הזאת שבא הוא רק מתדרדר. מאז ומתמיד מגיל גן עד היום תמיד הוא בחר את החברים הבעייתיים עם בעיות התנהגות ופה מלוכלך.
הוא לא מוכן לקבל שום עצה וטיפול. אנו עובדי עצות . כרגע הוא מתגורר אצל הסבתא שהיא לא חושבת שהיא צריכה לחנך אותו ומרחמת עליו, ולכן לא אכפת לה לאן הוא הולך ,או אם הוא מתפלל , או הולך עם כיפה ואיך הוא מתלבש.
רציתי לדעת אם זה חכם לפנות לרווחה. אני האבא פגוע נפש. ואם הם לא יפגעו לי בחינוך וישלחו אותו למקום חילוני. אני חושש שהוא יאמר לרווחה שאנחנו מתעללים בו ,כמו שהוא אמר לרבנים שלו בישיבה, למרות שמעולם לא הרימו עליו ידיים בבית. לא מרימים עליו את הקול. ישנה הרמת קול לעיתים רחוקות מאוד כשמגיעים מים עד נפש בגלל ההתחצפות הזלזול והקללות. האם ישנו חוק שמאפשר לי לחייב את הישיבה לא להכניס אותו. כי שם הוא נמצא בלילות כשהישיבה סגורה עם הסמארטפון. וגם יש לו מפתח ולא מונעים ממנו להיכנס למרות שביטלנו את ההוראת קבע. הם טוענים שהוא לא נמצא בישיבה וחברים שלו אומרים שהוא כן בישיבה .הוא פשוט מתחבא מהרבנים שלא יראו אותו

להמשך »

מרתון החיים מאתגר אותי

אני אישה חרדית מודה לה' על הזכות !
נשואה + 3 בנים קטנים
בעלי אברך וזה רצוני . הוא לומד יום שלם .
אני מרגישה באיזה שהוא מקום חוסר צדק , כל העול נופל על האישה אבל הכל !
אני עובדת משרה מלאה עד 4 ,מטפלת בילדים , מכבסת ,מנקה ,מבשלת , הכל !
וזה קשה קשה לי מאוד , אני לבד . אין לי משפחה , שעוזרת לי , וגם לא המשפחה של בעלי ,
יכול להיות שאולי לא תביני אותי מה קשה בזה , אבל ככה אני מרגישה אין לי כח לעשות את כל זה כל היום כל יום לבד ,
בעלי חוזר מאוחר בערך ב10 בלילה – איזה אומץ יהיה לי לבקש מימנו לנקות ולשטוף…
אני לא יכולה להשאיר לו את הילדים עד מאוחר שיבוא לקלח אותן ,
וכך זה יוצא שאני לבד ,
אני לפעמים גוערת בעצמי שיש אנשים שרוצים את הקושי הזה ,
כאילו מרגיש לי גם ריק ריק מאוד המרתון חיים הזה השגרה הזאת – לא יודעת מוזר לי
בעלי לא ככ מצליח להבין אותי זה השגרה של כולם מה את רוצה שיהיה ?!
אני לא יודעת …

להמשך »

בן מנתק קשר

בני  בן ה- 31 נשוי שנתיים ללא ילדים. החליט פתאום עם אשתו שהם מנתקים איתי את הקשר. הוא מאשים אותי בכך שהוא לא הצליח להגשים את

להמשך »
דילוג לתוכן