הקיבעון בחברה החרדית והיחס לבעלי תשובה

יש את ההתקרבות להשם, יש את עולם התורה, המצוות, גמילות החסדים
ו- יש את החברה החרדית.
נראה שאין קשר בין השניים….
בסמינרים השונים נחשפתי לאנשים חרדיים מקסימים אבל כיום אני מרגישה שחלק מהם רצו לצבור לעצמם מצוות ולכן קירבו אותי אבל בעצם לא גילו לי את העולם החרדי האמיתי. כלומר, "בוא אלי פרפר נחמד….", "תפסנו אותך,.
הרגשתי שרימו אותי, שהעולם האידיאלי הזה שהם תיארו לי בסמינרים אינו קשור לעולם החרדי שאני מגלה לאט לאט….
רואה את המחלוקות הרבות והפילוגים, רואה שהעולם החרדי נשאר בשנות ה-50 מבחינת חוסר האיחוד בו.
בגלל מעמדנו כבעלי תשובה וגם זה שאני ספרדיה גורם לי להבין בצער שהילדים של הליטאים שקירבו אותי בסמינרים כנראה שלא ילמדו עם הילדים שלי….אני מבינה שבישיבות הטובות מקצים מספר דל לספרדים, שיש את אלו שמתקבלים לישיבות כי הם הבנים של….
מרגישה שהיה לי טוב יותר שם, בגלגול הקודם, מהבחינה החברתית ולפעמים תוהה, מה עשיתי לעצמי???
לא נעים לי לחשוב כך כי מרגישה שזה כפיות טובה לקב"ה אחרי כל מה שנתן ונותן לי…..
שואלת את עצמי, איפה האמת והטוהר???
(יודעת שב"עולם האמת"…ומה עם כאן???)
כואב לי הלב על הילדים שלי שב"ה נולדו לעולם התורה אבל למה הם צריכים לחוות את הצימצום החברתי של העולם החרדי.
אני למדתי במקומות מעולים והייתי עם חברה איכותית ולמה ילדי צריכים להתפשר על מקומות שהם ככה-ככה???
בבקשה, אל תכתבו לי שאנחנו מחכים לגאולה ושמה שחשוב זה מה שנותנים בבית.. את זה אני יודעת….
אני נותנת לילדי ומטפחת אותם מאד,

אני לא בחור סטנדרטי, איזו בחורה תתאים לי?

מרגיש שיש לי בלבול עמוק איזה סוג בחורה אני מחפש ואיך אני מייצג את עצמי
כמו כן אני חיכיתי עד עכשיו כי הרגשתי שאני כבר לא עונה על הקריטריונים של הציבור החרדי הרגיל
ומצד שני אני לא כלכך מתחבר לציבור המודרני כי אין להם דרך ברורה משל עצמם הכוונה עם רב מורה הוראה וכו
וכל הצעד שעשיתי הוא בעצם נוגד את השקפת עומם של החרדי הקלאסי
ומצד שלישי חשוב לי להקים בית טוב של בני תורה עם ערכים טובים
ולא אחד מעופף בלי יסודות!
נורא לא קל לי עם העניין שאני תמיד צריך להסביר את עצמי למה באמת הלכתי ללמודים אקדמאים מלכתחילה

עומדת בפרשת דרכים רצינית בזוגיות

התחתנתי עם בחור מתמיד ולמדן גדול. סיכמנו בינינו שהוא ישב וילמד תורה כל זמן שלא נתקל בקשיים כלכליים, וכך היה המצב כשנה וחצי בערך, כאשר אני המפרנסת במשרה מלאה והוא יושב ולומד תורה ברצינות יתרה. קנינו דירה, לקחנו משכנתה ואני התחלתי ללמוד תואר שני (כדי להתפתח מקצועית, אישית וכלכלית), כך שהיקף משרתי ירד משמעותית (בשל ימי הלימודים)) ובנוסף התחייבנו לתשלום הלימודים, בעקבות כך הגענו לקשיים כלכליים עד שבעלי נצרך לצאת לשוק העבודה, בידיעה שהוא שומר על סדר לימוד תורני מסוים וקבוע (יומיומי). כך המצב היה, עד שלאט לאט הוא הפסיק ללמוד לחלוטין ולומד כרגע אולי שעה בשבוע. כמו כן, הוא עבר לשימוש באייפון (לצורך עבודה…) שתופס אותו בכל רגע נתון, גם כאשר הדבר לא נוגע לענייני עבודה (ווצאפים עם חברים, משחקים, דיבורים עם חברים וכד'). יתר על כן, הוא אינו מקפיד כלל על תפילות במניין ולעתים אני חושבת שהוא מפספס תפילות, מעבר לכך, הוא החל לשמוע שירים חילוניים ועוד'. רמתו הרוחנית ירדה ומתדרדרת מיום ליום!… איפה אני בסיפור? בלי סוף אני מנסה לדבר איתו על כל הנקודות שציינתי לעייל בכל הדרכים והאפשרויות ונתקלת באטימות, בהבטחות שווא שהכל עניין של זמן ויחלוף בהזדמנות הראשונה שיוכל ויגלה רצינות ומחויבות דתית גדולה יותר כשיתאפשר לו להיות פנוי רגשית וטכנית (מאוד עמוס בעבודה). המצב הנ"ל כבר מעל שנה ואני ממש פקעת עצבים ומלאת אכזבות וכעסים עליו! מרגישה נבגדת ושרימו אותי, כי אני להבדיל, מאז החתונה עליתי ברוחניות מאוד.
חשוב לי לציין שמבחינת תקשורת, אהבה ואכפתיות מסוימת הוא מדהים. מרגישה שהוא מילא אצלי הרבה חסכים רגשיים והעלה לי את הביטחון והדימוי העצמי, אך כחרדית, העולם הרוחני, הנצחי חשוב לי יותר מהנוחות האישית.
נקודה נוספת, אני לא מסתדרת ולא מתחברת בעליל למשפחתו ונתקלת בהרבה קשיים שונים, בין היתר גם ובעיקר על רקע עניינים דתיים/אמוניים (משפחתו מסורתית – חילונית). המצב כרגע ביני לבינם מאוד מתוח ומרוחק.
האם לאור כל המורכבויות הנ"ל אני צריכה להתעקש ולהמשיך בזוגיות הזאת, או שכדאי לצאת לפרק ב' עם עתיד אולי מבטיח יותר?

מה היחס לסיפרות כללית?

השאלה הזו מציקה לי די הרבה זמן- אני קוראת בעיקר ספרות כללית (משתדלת שהיא תהיה איכותית) ואני מרגישה שמצד אחד אני מקבלת ממנה הרבה לחיים האישיים שלי וממילא גם לעבודת ה' שלי, ומצד שני אני גם נחשפת לדברים שמנוגדים ליהדות. אני אשמח מאוד אם הוא יוכל לענות לי על כך

היחס לשאלות בציבור החרדי ודמותו של דוד המלך

אני בחור ישיבה חרדי לשעבר. לפני כ6 שנים עזבתי את עולם הישיבות ואת העולם החרדי וכיום אני מגדיר את עצמי כיהודי ישראלי.
עזבתי את העולם החרדי מכמה סיבות והעיקרית שבהן היא שאלות קשות באמונה ושאלות שעלו לי על התנ"ך והגמרא וחוסר המענה או התשובות המגוכחות שקיבלתי בישיבות ומהרבנים.
כששאלתי את השאלות ששאלתי התייחסו אלי במקרה הטוב כמישהו שיש לו קשיי הבנה. וככופר וכאחד שרק מחפש לחטוא ברוב המקרים. הגדול לעשות ראש הישיבה שלי שאמר לי פעם ש " כל השאלות שיש לך באמונה ועל התורה הן רק תירוץ שאתה מתרץ לעצמך בכדי לחטוא " וגם " אתה חושב שאתה יותר חכם מכולם ?! כולם מבינים את מה שצריך להבין ורק לך יש קושיות !!" וגם " אסור לשאול כאלה שאלות !! "
וכך העברתי את השנים שלי בישיבה. המון המון שאלות אבל אפילו לא תשובה אחת עד שהגעתי למסקנה שאם לאף אחד אין תשובה נורמלית לתת לי כנראה שאין לי מה לחפש בקהילה הזו ובעולם הזה. לא היה קל לעזוב אבל לפחות מצאתי מנוחת ושלוות נפש ואני חי את חיי לפי ראות עייני והבנתי.

כשהתחברתי לעצמי התרחקתי מהרוחניות שלי

בעבר הייתי מאוד מקפידה וקשורה ועסוקה במצוות ובמוסר. אח"כ בשנים בהן התחלתי טיפול רגשי מיטיב, פקעה נפשי. כבר כעשר שנים שהיא כמו מופקעת ממני. בנושאי הרוח. כרגע אני נשואה עם 2 בנות. אני שייכת לציבור החרדי, אבל אני לא יכולה להתפלל, אני בקושי מצליחה לשמור על דברים נורא פשוטים, סתם כי אני לאה מבפנים. (נגיד שהברך שלי תהיה מכוסה. או לחכות 3 שעות לפחות בין בשר לחלב) . הכל נהיה קשה וגם מבולבל.
ב. השאלה שלי היא כזו: אני רוצה שלבנות שלי יהיו חיים טובים, יהיו תפילות, יהיה חיבור רוחני. אני יודעת מה אני מפסידה ואילו חיי דלות אני חיה. אבל איך אוכל לתת להן חוויה כזו כשאני לא שם? אם אני לא מתפללת למה שהן כן? איך אוכל להסביר להן את המצב שלי?
ג. יש לי שאלה שמציקה לי. למדתי מרבותי בסמינר שאין ערוך ללימוד תורה. הווי אומר שאם הבעל לומד- אשתו זוכה לעוה"ב שאין לו שיעור. אם הוא עוסק בכל מצוות העולם אבל לא לומד, זה כמו להשוות מטבע נחושת לאוצרות זהב.
ואני התחתנתי עם מתמיד גדול, גאון, שנשאר גאון גם אחרי החתונה, אבל לא המשיך ללמוד תורה. למה? כי אחרי שהוא התחתן איתי הוא התחיל לתת לרגשות שלו מקום וגילה שהוא שונא ללמוד .
הכל מקובל עלי. אני רק רוצה להבין, אם אחרי שאנחנו נעבור את כל החיים שהוטל עלינו לעבור, כולל פיסות הגיהנום שבדרך, וכולל חוסר היכולת להידבק בה', אנחנו גם נקבל עוה"ב סוג ב'? אני רוצה להבין למה מי שזוכה ללמוד תורה ולקיים מצוות גם יזכה לקבל שכר.
תודה לכם….

אני רוצה סגנון אחר של בחור ממה שאמי רוצה בשבילי

יש לי בעיה והיא אמא שלי אני כל כך קרובה אליה ולפעמים קצת מרחמת עליה אבל אני כבר לא יכולה
היא יותר מדי מעירה לי על כל צעד ועניין שאני עושה או לא עושה מערבת ומתערבת אם זה בעניין שידוך שכבר שיניתי את דעתי ואני לא מעוניינת בבחור מן הספסל הראשון של הישיבה כי גם 'גדלתי' ואני כבר לא תלמידת סמינר עם החולצת הצווארון התכלת וגם מהרקע שאליו אני 'מוגדרת-מסוייגת' לכן אני מוותרת מראש על עצם הרעיון. למרות שלפעמים אני רוצה להאמין שתמיד שאפתי לבחור ישיבה או אברך בכולל אבל פשוט המציאות של היום מונעת ממני אם זה בגלל הסביבה או החברה או אפילו המשפחה שלי שכבר קצת מזלזלת כשכמעט סגרתי ווארט אז אחד מבני המשפחה אמר 'יפה שיחקה אותה זו אחרי הכל'.
אני רוצה להוסיף שכמעט שנתיים לא נפגשתי בשידוך של שדכנית אני קצת מואסת בזה אין לי ממש צד של רצון בהם כי זה סוג של 'מסחרה' את כזו בחורה אז מתאים לך כזה בחור ולפעמים זה בכלל לא שייך לכן אני כבר לא שומעת להצעות ולא מעוניינת!
ואמא שלי כועסת עלי ושסוף סוף אני קצת נכנסת 'למוזה'
ונניח אני רואה בחתונה או נמצאת באיזשהו מקום ורואה בחור שמוצא חן

לא מבין את ההבדל בין דתיים לחרדים בעניין הקמת המדינה

ני לא מצליח להבין את כל העניין של ההבדלים בין דתיים לחרדים ציונות וכל זה.. הרי יש תורה אחת ומה שגדולי הדור אומרים צריך לעשות לא? איך נוצר מצב שאותו ציבור של עובדי השם, יש כאלה אומרים צריך מדינה יש כאלה נגד ? מה ההבדלים בהשקפה? אשמח לתשובות תודה רבה.

לימוד מקצוע בנוסף ללימוד התורה הקדושה

לפי ההשקפה החרדית, הגברים לומדים תורה בלבד החל משנות התלמוד תורה, עובר בשנות הישיבה וכלה בשנות הכולל. יש לי מספר שאלות על כך: ראשית, מה בנוגע לבחורים שלא מסוגלים לשבת במשך שעות וללמוד(בעיות קשב וריכוז לדוג') או שאין ביכולתם הקוגניטיבית ללמוד. למה הם ממשיכים במסגרות האלה ומרגישים סוג ג' ומפסידנים, בשעה שהם יכולים להתפתח ולהיות מספר אחד בתחום כישרונותיהם? (לכל אחד יש איזשהו כישרון מתנת שמיים)
ויותר מכך, מי בכלל קבע שלכל נשמות הגברים יש תפקיד אחד בלבד והוא לימוד בישיבה/ כולל , יש תפקידים רבים וטובים אחרים.
2. מצויין במקורותינו שאין תורה בלי דרך ארץ ומי שאין לו אומנות סופו שיגנוב וייבטל מהתורה ושחייב האב ללמד את בנו אומנות. אז מה עם כל הטיעונים הנ"ל.
* אני יודעת שאפשר להשיב שכשהנערים צעירים הם עוד מבולבלים ומנוערים מאחריות, ושבכל מצב אפשר לצאת לעבוד במידת הצורך. אך המציאות היא ההוכחה הטובה ביותר שלא כך המצב ,קשה לגבר שלא למד בכלל מקצועות חול להשלים חומר לשם לימודים אקדמיים.(אני יודעת שיש מכינות ומלגות) ובכלל כשמשפחה מגיעה למצב של צורך פרנסה גדול כיצד יצא הבעל לשלוש ארבע שנים של לימודים מסיביים? (כמובן שישנן עבודות תורניות ותחומים נוספים אך הם לא מכניסים כמעט כלכלית)
למה פשוט מתנגדים להכנסת לימודי חול או לימודי מקצוע במסגרת הישיבה הגדולה, בסביבות גיל 19/20.
חשוב לי מאוד להדגיש שאיני שואלת בשביל לקנטר אלא מעוניינת לקבל תשובות כנות. אני עומדת בצומת דרכים לפני שידוכים וחשוב לי לגבש לעצמי עמדה כדי לתאם עם בן הזוג ולחנך כך את הילדים.

חששות מבית של תורה

שלום!השאיפה שלי היא להקים בית על אדני התורה והיראה ולהתחתן עם בן תורה שירצה ויאהב ללמוד.השאלה היא, כיצד אדע שיש לי את הכוחות לכך? ומה יקרה אם בעתיד נצטרך עוד מקור פרנסה, כיצד ניתן לשלוח בעל שבע"ה מתעלה בלימודו או […]