נמצא במקום שלא מתאים לי

אני בחור ממשפחה עצניקית מאוד בירושלים יש ששה אחים בחורי ישיבות וכולנו לא מתייצבים
אני בככלל לא בקטע שלהם ולא מבין את הקיצוניות הזו.
לא אכפת לי מי צודק אני לא מעונין בזה וזה רק עושה לי רע ומרגיש לי שזה מרחיק אותי מהשם.
אני גם לומד בישיבה עצניקית חשובה, וכולם שם קיצונים ופונדמנטליסטים. ואין לי שום אפשרות להביע דעה בעניין.
אני אוכל את עצמי כל פעם שצריך ללכת להפגנה ולעשות חילול השם. ושאני צריך לעבוד בשבילם בבחירות נמאס לי כבר מזה מה אני יכול לעשות. (יש לי עוד כמה חברים במצב דומה ואפי' מסובכים יותר ממני.)

משבר בעקבות התנהגות לא ראויה של תלמידי חכמים

עברתי בשנים האחרונות משבר גדול ביחס לתורה, ואני רוצה לשתף אתכם, אולי תוכלו לתת לי איזה מענה.
למדתי בישיבה, והתחנכתי על האימרה "הוי זהיר בגחלתם" של תלמידי חכמים, שכל דבריהם כגחלי אש.
גדלתי על יחס מאוד מכבד לרבנים. הסתכלות מלמטה למעלה. ציפיה שהם ייתוו מודל ודרך נכונה להתנהגות, בבחינת "ועלהו לא ייבול", שגם שיחתם של ת"ח צריכה לימוד וכו'. גדלתי על סוג של התבטלות, להגיד: "לא זכיתי להבין את דבריו", "אני הקטן" וכו'…
בשנים האחרונות היו כמה וכמה מקרים שהיממו אותי. כמה שאני רגיל לא לדבר על תלמידי חכמים, ולא לערער עליהם, אני לא יודע מה ללמד זכות.

נחשפתי להנהגות עם בעיתיות גדולה , דברים שלא הייתי מצפה מעצמי הקטן לעשות אז ק"ו מאדם גדול בתורה!

התרחקתי מהחרדים וכעת חולם לחזור

נותרה לי הביקורת על הציבור החרדי אבל יחד עם זאת הבנתי אותם טוב יותר הסכמתי איתם בהמון דברים.
אקצר ואומר היום אני כבר לא נער ומשתדל שלא למרוד. בפועל מבלי להיכנס להגדרות תבניתיות אני לא חושב שאני דתי אומנם אני חובש כיפה שומר שבת ואוכל כשר יש לי רגשות דתיים ואני אוהב את התורה אבל אני יושב על הגדר.
אני עדין מבולבל מרגיש שאת התשובות אני אוכל לקבל דווקא מהחרדים נכון באיזשהו מקום אני שונא אתכם (וגם קצת כועס על עצמי שאני שונא) אבל את התשובות את התיקון העצמי אוכל לערוך רק אצלכם.
אני מאוד רוצה להיות דתי ואפילו לאחרונה מעז לחלום על להיות חרדי או אדם ירא שמיים אבל אני נמצא במצב מורכב שאיני יודע מאיפה להתחיל אני עם חברה חילונית אני רוצה שנחזור בתשובה ביחד אבל אני עצמי לא סגור על עצמי מבחינת הדת
ללכת לישיבה אם לעשות זאת בצורה רצינית זה אומר להיפרד ממנה מה גם ששנה הבאה אתחיל את לימודי באוניברסיטה ואני מפחד שאשאב לתוך הישיבה ולא אלמד
אני בטוח שאתה קורא ומרגיש את הבלבול הגדול שלי אבל אין לי דרך להביע את עצמי טוב יותר מאשר כך.
אשמח לעשות סדר בדברים בצורה אנונימית

למה כל כך נמנעים מגירושין?

השאלה שלי מורכבת מהרבה סימני שאלה, כל סימן שאלה נוטף מדם שלי ושל עוד כמה מכרות מתמודדות. סימני שאלה שיוצרים סימן שאלה אחד ענק – למה??? למה כל כך נלחמים על הבית?
ברור לי שזה קורה בציבור החרדי בלבד, הפחד הזה מגירושין שהורס כל כך הרבה נפשות טובות. לחרדים אסור לחיות באהבה עם בן זוג כלבבם?
כמובן שאני לא באה להתריס ולא להתמרד כנגד הרבנים והמוסכמות, רק רוצה להבין, לדעת על מה ולמה אני מפסידה חיי אהבה וזוגיות בריאה.
מקווה שתשמעו את זעקתי וכאבי מהמילים ומבין המילים ותשובתכם תביא מרגוע לנפשי הסוערת והפצועה.

למה יש אצלינו גזענות?

לאחרונה נחשפתי למקרה גיזענות מזעזע במחוזותינו שלא יבייש אף כותרת בשערי עיתונים מפורסמים… האם זאת פעם ראשונה שאני ניתקלת בתופעת גיזענות במגזרנו? ממש אבל ממש לא! אך לא חשבתי שהדבר יכול להגיע לממדים כאלה!…
אז כפי שתיארתי לעייל, ברמה האישית לא מרגישה פגיעה מאחר ויש בי מספיק הגאווה והכבוד למי שאני, למה שאני ומהיכן הגעתי, אלא כואב לי יותר ברמה הקולקטיבית, הנורמות החברתיות והתפיסות המעוותות הקיימות בחברה אליה במקרה אני משתייכת. אחרי הכל אני עובדת סוציאלית, כך שהקול והמניע לשיוויון חברתי עדיין פועם בתוכי.
המקרה שנתיקלתי הינו שחברה אשכנזייה שיתפה אותי כי שני בניה הקטנים לומדים בחיידר באחד הריכוזים האשכנזיים בו יש בכל כיתה תלמיד אחד ספרדי בלבד! וגם הם משתכנזים… לאן הגענו? לאן עוד נגיע? המגמה הנ"ל אינה הולכת ונסוגה עם השנים, אלא בדיוק ההפך הוא הנכון! המכסה לספרדים רק הולכת ופוחתת…
אני לא באה ממקום של פגיעה אינדווידואלית שלי כי שוב זה לא המניע (מבחינתי שכל ילדיי ילמדו ויתחנכו רק במוסדות ספרדים וכך גם מעדיפה מלכתחילה), אלא ממקום של רצון לחיות בחברה יותר שיוויונית, יותר מקבלת את השונה והאחר, פחות מתנשאת ופחות פוגעת בכל מי שאינו עונה על ההגדרות והתיוגים שלה.
קראתי באחת התשובות לשאלה הזהה לשלי, כי יש הבדלי תרבות ומנטליות בין אשכנזים לספרדים, נכון אבל רק חלקית! אנו חיים כאן בארץ כבר 70 שנה! אני תימנייה, סבי וסבתי הגיעו מתימן בשנות החמישים וגידלו את עצמם, למדו בעצמם, פתחו עסק עצמאית והצליחו מאוד! כל ילדיהם דתיים והינם רופאים או עורכי דין מצליחים וכד', (הוריי התחרדו עם השנים). לא ניתן לומר עליהם כי המנטליות התימנית היא הדומיננטית והמאפיינת אותם, כי אם רק שאריות בלבד. בעלי ספרדי מעורב מכמה עדות. ההבדלי התרבות והמנטליות ביננו כלל אינם מורגשים וזניחים לחלוטין בחיי הזוגיות.
אז כל הקישקושים והסיסמאות של הבדלי תרבות ומנטליות בימינו אנו כבר פסה ומזמן אינו המרכיב המרכזי לתופעת הגיזענות. בבקשה נא לקרא לילד בשמו!…
כואב לי מאוד שבחברה החרדית יש כזאת דיפרנציאציה חזקה ובוטה בין אשכנזים לספרדים, יחס מתנשא ופטרוני לספרדים שאינו נובע מכוונות ומניעים טהורים של שמירה על המסורת, החינוך וכד', כי גם הספרדים הטובים ביותר חווים את אותה אפליה מול האשכנזים, אלא רק מתוך מידות רעות של שנאה! התנשאות! התנכרות! ובדלנות! וכד'.
היום אני במקום בחיים שיודעת לעשות הפרדה ברורה בין הדרך החרדית לבין החברה החרדית – שהם שני קווים שלעתים קרובות מקבילים ומתחברת כמובן לדרך הראשונה…
צר לי לומר אבל הקול שלי הוא הקול של רבים מחבריי שלא בהכרח רוצים להתערות בחברה האשכנזית, אלא רק מצפים לייחס יותר מכבד, פחות מזלזל ויותר מקבל לפחות את אותם ספרדים שכן רוצים להתערות אצלם.

עד כמה הבדלי השקפה חשובים בשידוכים?

הייתי בעבר בקהילה של חוזרים בתשובה/ מתחזקים, עד שהרגשתי שזה כבר לא מתאים לי ועזבתי לשנתיים בערך, כי למדתי במוסדות חרדיים ובסמינר חשוב בדרום.
ואז הציעו לי בחור מהקהילה, בחור טוב, מידות טובות ויר"ש, למד בישיבה טובה (לבעלי תשובה) בירושלים.
רק מה? הוא ספרדי ש"סניק. כך הגדיר את עצמו והוא הולך לפי הרב עובדיה זצ"ל.
אולם, אני אומנם לא אשכנזייה, אבל כן למדתי במוסדות אשכנזיים בבית יעקב (רק בתיכון) ואח"כ בסמינר ליטאי כשנה.
כך שקיבלתי יותר את ההשקפה הליטאית, ופחות מתחברת לסגנון הספרדי.
אבל שזה לא ישמע חלילה התנשאות או זלזול, אלא זאת הרגשתי בנוגע לסגנון ולמנטליות.
ועכשיו כשאני לא לומדת בסמינר הליטאי, אלא חזרתי ללמוד במרכז עם חברותיי מהתיכון (מסיבות שונות שאין כאן המקום לפרטן.) התחלתי לחזור לקהילה. אומנם בהדרגה ועדיין אני מרגישה לא מספיק "שם", וההשקפות שלי די מנוגדות להלך רוח שבקהילה. כמו הנושא של פאה, בחירת מפלגה (ברוח הבחירות הקודמות), הצמדות לקהילה ולרב אחד. (מה שמגביל אם נרצה לעבור לגור במקום יותר חרדי עם קהילה שלאו דווקא היא בעלת תשובה/ מתחזקת.) ועוד.
ומצד שני, כן התחברתי לבחור באיזשהו מקום, רק הנושא של ההשקפה, הסגנון והבלבול הזה בין הקהילות השונות של ליטאים וספרדים, גורם לי להרתע ולעשות חשבון מה באמת אני רוצה ומה מתאים לי.

אני בת סמינר חוזרת בתשובה, אבל נפלתי וקטנה אמונתי. אני אובדת עצות.

כשרציתי לעבור לסמינר, וויתרתי על 5 יחידות במתמטיקה ועל 5 יחידות באנגלית. קיבלתי היתר מיוחד מהרב שלנו להמשיך ללמוד באופן חיצוני את המגמות הנוספות לאחר שהרב בדק שאין בכך דברי כפירה. היה לי קשה מאוד לוותר על זה, אך מאידך שמחתי מאוד, כי אז היה לי זמן להתחיל להתעמק בחכמה יהודית, התחלתי ללמוד בצורה נרחבת יותר מבעבר פירושים, ספרי אמונה ומוסר, הלכות, תורה שבעל פה.. (אור החיים, מסילת ישרים, אורחות צדיקים, משנה תורה, ואפילו סיימתי כמה מסכתות בסדר זרעים ואני עוד מעט מסיימת את הסדר). כמובן שהכל קרה לאט לאט, זה תהליך איטי אך יעיל מאוד. בשלב מסוים, בסמינר, התבקשתי למלא בחינה באסטרופיזיקה, ואחת המורות ראתה אותי מחשבת חישובים ארוכים, מציירת מסלולים ומסמנת נקודות על תמונה של מערכת השמש. היא שאלה אותי איך אני יכולה ללמוד את הכפירה הזו, אז עניתי לה בכבוד ובכניעה שאין בזה כפירה כלל, ואפילו, יש בזה אמונה חזקה ומבוססת בה' יתברך. היא שאלה אותי האם בתור בת סמינר זה מקלקל את האמונה התמימה שלי בה', אז עניתי לה שאין זה מקלקל אלא רק מתקן את כל העבר שלי, את השנים שבהם חשבתי שאין ישות כזו כלל. היא פצחה בנאום חוצב להבות, על כך שהמדע מעורב בכפירה וזימה, שכל מטרתו הייתה להרחיק את האדם מבוראו.
אך כאן כבר אבדו עשתונותיי, וברגע אחד החלטתי להציף בפניה עובדות מוכחות לכך שהיהדות קדמה למדע והמדע הוא חלק בלתי נפרד מהיהדות. הסברתי לה על טענת האר"י הקדוש, שדומה מאוד לטענה על המפץ הגדול, שלמעשה- פירש את חלק מהתהליכים האלו. (רק בשינוי, במקום לקרוא לדבר "מפץ" הוא השתשמש בכינוי "אור אינסוף" וכו') כמובן שיש בזה המון עומק ולא אפרט כאן. אך טענתי הייתה שדברי האר"י נכתבו במאה ה-16 ואילו תאוריית המפץ הופצה רק ב1949.. הסברתי לה על משפט פיתגורס, שמקורו במסכת סכה.. וכו' וכו'. היא כעסה מאוד אך לא הראתה את זה. ניסיתי להסביר לה שכל אלו רק מחזקים את האמונה שלי, ושל רבים אחרים, שבאמצעות החכמה האינסופית אני מתחזקת ביראת שמיים ואהבת ה'. ואילו היא- המשיכה לטעון טענות ללא ביסוס כלל כמו "מדע זה שקר" .
כך לאט לאט כל המורות התקהלו סביבי עם שאלות נוקבות כמו "איך את, בת ישראל, מוכנה להתקלקל בכזו קלות ראש בעזרת מדע?", "לא כדאי שתשתמשי בחכמה שלך כדי לבנות בית? יותר טוב מאשר לבנות איזו חללית שלא תוביל לשום מקום"..
ואז התחלתי למאוס בזה, לא ייתכן! לא ייתכן שישנם אנשים שפשוט לא מודעים לאור הטוב הזה שהקב"ה ברא! כל החכמה הזו, היא של ה' ומה'. ולמה צריך להדחיק את זה?
לאט לאט גם הבנות התחילו להבין שמשהו לא בסדר איתי, אני בחורה שתקנית, אינני נוהגת לתת לבנות להעתיק במבחן או לרמות, אפילו סתם לדבר בשיעור. לדעתי היושרה האמיתית נמדדת בין אדם לעצמו, ולא כלפי אחרים. ולכן אני לא מרשה לעצמי לתת לבנות אחרות להעתיק או להפך, גם אם התשובה תהיה במרחק של מבט אחד. הבנות חשבו שאני מאוד סנובית, סוג של בחורה שדואגת רק לציונים שלה. (כולן אחת אחת ללא יוצא מן הכלל, מעתיקה במבחנים)

הקיבעון בחברה החרדית והיחס לבעלי תשובה

יש את ההתקרבות להשם, יש את עולם התורה, המצוות, גמילות החסדים
ו- יש את החברה החרדית.
נראה שאין קשר בין השניים….
בסמינרים השונים נחשפתי לאנשים חרדיים מקסימים אבל כיום אני מרגישה שחלק מהם רצו לצבור לעצמם מצוות ולכן קירבו אותי אבל בעצם לא גילו לי את העולם החרדי האמיתי. כלומר, "בוא אלי פרפר נחמד….", "תפסנו אותך,.
הרגשתי שרימו אותי, שהעולם האידיאלי הזה שהם תיארו לי בסמינרים אינו קשור לעולם החרדי שאני מגלה לאט לאט….
רואה את המחלוקות הרבות והפילוגים, רואה שהעולם החרדי נשאר בשנות ה-50 מבחינת חוסר האיחוד בו.
בגלל מעמדנו כבעלי תשובה וגם זה שאני ספרדיה גורם לי להבין בצער שהילדים של הליטאים שקירבו אותי בסמינרים כנראה שלא ילמדו עם הילדים שלי….אני מבינה שבישיבות הטובות מקצים מספר דל לספרדים, שיש את אלו שמתקבלים לישיבות כי הם הבנים של….
מרגישה שהיה לי טוב יותר שם, בגלגול הקודם, מהבחינה החברתית ולפעמים תוהה, מה עשיתי לעצמי???
לא נעים לי לחשוב כך כי מרגישה שזה כפיות טובה לקב"ה אחרי כל מה שנתן ונותן לי…..
שואלת את עצמי, איפה האמת והטוהר???
(יודעת שב"עולם האמת"…ומה עם כאן???)
כואב לי הלב על הילדים שלי שב"ה נולדו לעולם התורה אבל למה הם צריכים לחוות את הצימצום החברתי של העולם החרדי.
אני למדתי במקומות מעולים והייתי עם חברה איכותית ולמה ילדי צריכים להתפשר על מקומות שהם ככה-ככה???
בבקשה, אל תכתבו לי שאנחנו מחכים לגאולה ושמה שחשוב זה מה שנותנים בבית.. את זה אני יודעת….
אני נותנת לילדי ומטפחת אותם מאד,

אני לא בחור סטנדרטי, איזו בחורה תתאים לי?

מרגיש שיש לי בלבול עמוק איזה סוג בחורה אני מחפש ואיך אני מייצג את עצמי
כמו כן אני חיכיתי עד עכשיו כי הרגשתי שאני כבר לא עונה על הקריטריונים של הציבור החרדי הרגיל
ומצד שני אני לא כלכך מתחבר לציבור המודרני כי אין להם דרך ברורה משל עצמם הכוונה עם רב מורה הוראה וכו
וכל הצעד שעשיתי הוא בעצם נוגד את השקפת עומם של החרדי הקלאסי
ומצד שלישי חשוב לי להקים בית טוב של בני תורה עם ערכים טובים
ולא אחד מעופף בלי יסודות!
נורא לא קל לי עם העניין שאני תמיד צריך להסביר את עצמי למה באמת הלכתי ללמודים אקדמאים מלכתחילה

עומדת בפרשת דרכים רצינית בזוגיות

התחתנתי עם בחור מתמיד ולמדן גדול. סיכמנו בינינו שהוא ישב וילמד תורה כל זמן שלא נתקל בקשיים כלכליים, וכך היה המצב כשנה וחצי בערך, כאשר אני המפרנסת במשרה מלאה והוא יושב ולומד תורה ברצינות יתרה. קנינו דירה, לקחנו משכנתה ואני התחלתי ללמוד תואר שני (כדי להתפתח מקצועית, אישית וכלכלית), כך שהיקף משרתי ירד משמעותית (בשל ימי הלימודים)) ובנוסף התחייבנו לתשלום הלימודים, בעקבות כך הגענו לקשיים כלכליים עד שבעלי נצרך לצאת לשוק העבודה, בידיעה שהוא שומר על סדר לימוד תורני מסוים וקבוע (יומיומי). כך המצב היה, עד שלאט לאט הוא הפסיק ללמוד לחלוטין ולומד כרגע אולי שעה בשבוע. כמו כן, הוא עבר לשימוש באייפון (לצורך עבודה…) שתופס אותו בכל רגע נתון, גם כאשר הדבר לא נוגע לענייני עבודה (ווצאפים עם חברים, משחקים, דיבורים עם חברים וכד'). יתר על כן, הוא אינו מקפיד כלל על תפילות במניין ולעתים אני חושבת שהוא מפספס תפילות, מעבר לכך, הוא החל לשמוע שירים חילוניים ועוד'. רמתו הרוחנית ירדה ומתדרדרת מיום ליום!… איפה אני בסיפור? בלי סוף אני מנסה לדבר איתו על כל הנקודות שציינתי לעייל בכל הדרכים והאפשרויות ונתקלת באטימות, בהבטחות שווא שהכל עניין של זמן ויחלוף בהזדמנות הראשונה שיוכל ויגלה רצינות ומחויבות דתית גדולה יותר כשיתאפשר לו להיות פנוי רגשית וטכנית (מאוד עמוס בעבודה). המצב הנ"ל כבר מעל שנה ואני ממש פקעת עצבים ומלאת אכזבות וכעסים עליו! מרגישה נבגדת ושרימו אותי, כי אני להבדיל, מאז החתונה עליתי ברוחניות מאוד.
חשוב לי לציין שמבחינת תקשורת, אהבה ואכפתיות מסוימת הוא מדהים. מרגישה שהוא מילא אצלי הרבה חסכים רגשיים והעלה לי את הביטחון והדימוי העצמי, אך כחרדית, העולם הרוחני, הנצחי חשוב לי יותר מהנוחות האישית.
נקודה נוספת, אני לא מסתדרת ולא מתחברת בעליל למשפחתו ונתקלת בהרבה קשיים שונים, בין היתר גם ובעיקר על רקע עניינים דתיים/אמוניים (משפחתו מסורתית – חילונית). המצב כרגע ביני לבינם מאוד מתוח ומרוחק.
האם לאור כל המורכבויות הנ"ל אני צריכה להתעקש ולהמשיך בזוגיות הזאת, או שכדאי לצאת לפרק ב' עם עתיד אולי מבטיח יותר?