ייעוץ בנושא הערכה עצמית

אמא שמבקרת ללא הרף

יש לי קושי עם הורי. הם מאוד משתדלים לעזור ולתת ואני באמת נעזרת בהם כדי לצאת לעבוד יום בשבוע או כשאחד הילדים חולה. אמא שלי עוזרת לי לנקות ומבשלת. באמת עזרה גדולה שעליה אני בהודיה וכל הזמן חושבת איך אעזור גם להם כשיגיע הזמן.
הבעיה הקשה היא התקשורת שמעייפת אותי, מערערת אותי, מעציבה אותי וגורמת לי למחשבות קשות על הורי.
מהרגע שהם נכנסים ועד שהם יוצאים, אמא שלי בעיקר לא מפסיקה לבקר אותי, מביעה רגשות של אכזבה וכעס וזלזול. לפחות היא יודעת שאם הגדולה חוזרת מהמסגרת היא צריכה להפסיק אבל גם את הגבול הזה היא לפעמים עוברת. ומול התינוק זו האנרגיה בינינו.
כשאני מנסה לדבר איתה על זה, היא מצידה מרגישה לא מוערכת על כל מה שנותנת. הם אנשים קשים כלפי כולם, לא רק כלפי. כל כך עצוב לי שלפני שהם באים אני ממש במתח ולא רגועה. איך אני מתנתקת ועדיין מכבדת?

להמשך »
דיכאון

חרדה מעונש!

אני חוזרת בתשובה כבר כמה שנים ב"ה, והדרך לא קלה. בתחילת הדרך הייתי בן אדם שמח ומאושר, הרגשתי את הזכות שיש לי בצעד שעשיתי, ידעתי שגיליתי את האמת ועזבתי דרך של שקר. קיימתי את המצוות בחשק ובשמחה שאין לתאר, יכולתי להתפלל כל היום ולא רציתי להיפרד מהסידור. הקפדתי על קלה כבחמורה והרגשתי ממש קרובה לה'.
היום, אחרי כמה שנים טובות, אני מתביישת להגיד אבל אני פשוט בן אדם עצוב, בלי שמחת חיים, מרגישה שאני פשוט סוחבת יום ועוד יום. דבר ראשון זה הירידה הרוחנית שבאה, אני פשוט כל כך מאוכזבת איך הייתי פעם ואיך היום, וזה לא נותן לי מנוחה, לא יכולה להשלים עם זה. מתגעגעת לרגעים של קרבת ה' שהיו לי אז.
דבר שני, והקשה והחמור יותר זה פחדים וחרדות תמידיים, יום-יום, שעה שעה. איך הם הגיעו?
אז ככה: ברוך ה' אני אוהבת לשמוע המון שיעורי תורה. בהתחלה הייתי שומעת שיעורים למתחילים (הידברות/ערכים) אח"כ נכנסתי למדרשה ושם השיעורים הם ברמה גבוהה יותר- הלכות, פרשת שבוע, אמונה וביטחון וכו'.. ואחרי כמה שנים במדרשה זה לא סיפק אותי והתחלתי לשמוע יותר ויותר שיעורים בבתי כנסת, מקול הלשון וכד'. ככל ששמעתי יותר, גילתי שאני חיה בטעות. שאתה מתקרב לדת- אז כל הזמן מאירים לך פנים ואומרים לך כמה גדולים הם בעלי תשובה ואיזה צעד ענק עשית וכל הכבוד וכמה ה' שמח ואוהב אותך וכו וכו אבל פתאום אתה מגלה שזה לא כל כך פשוט הדבר הזה שנקרא תשובה, וצריך המון כפרה על מעשים שעשית ולא מספיק רק להגיד טעיתי. לדוגמא רב אחד פעם אמר בשיעור קטע מההאר"י ז"ל על כמה תעניות צריך לעשות על כל מיני חטאים -כיבוד הורים/חילול שבת/ וכו… וזה בכלל לא פשוט. פתאום אני שומעת כמה קשה מידת הדין, כמה מדקדקים עם הצדיקים, סיפורים על צדיקים שדנו אותם בבית דין של מעלה על קוצו של יוד וכאלו דברים שפשוט הפילו את רוחי. אני פתאום מבינה כמה אני חסרה וכמה יש לתקן ומי בכלל יצליח לעשות תשובה שלמה ואמיתית כמו שמתבקש מספרם של גדולי ישראל? האמת היא שאני מרגישה שפשוט "הלך עליי" . לא משנה שאני דתיה, ביום הדין יהיו עליי הרבה תביעות בשמים כי מה לעשות- אין מצב ששמרתי שבת כמו שצריך אפילו פעם אחת, וכמה פעמים שכחנו לברך או ברכנו בלי כוונה, וכמה לשון הרע, וכמה נכשלים בכיבוד הורים וכו' וכו' אדם יודע טוב מאוד כמה הוא רחוק מהדרגה הנדרשת ממנו. וזהו אני פשוט מיואשת, חיה כל הזמן בפחד שפתאום יגיע יום מותי ואני אצטרך לתת דין וחשבון ואין לי מה לומר. זה נשמע מוגזם אבל זו האמת. הסיפורי על בית דין של מעלה גרמו לי לחרדות שלא פוסקות. אני כל הזמן מדמיינת שקורה לי משו, וחס ושלום אני יצטרך לתת את הדין שם ועוד לא הספקתי לתקן ועוד לא הספקתי לעשות תשובה. אני לצערי בוכה אפילו בשבתות כי אני פשוט לא מצליחה לחשוב טוב. כי האמת היא קשה. הדור שלנו אוהב לטייח דברים ולהגיד אין יאוש וה' רחמן, אבל הגמרא בעצמה אומרת "מי שאומר ה' ותרן- יוותרו מעיו" ושמעתי גדולים וצדיקים אמיתיים שמוכיחים ומזהירים מפ

להמשך »

הסתכלות חיובית על עצמי והעולם

אני בחורה בת 18 מתחזקת ב"ה.
כשאני רואה חילונים אני (לצערי) נוטה לדונם, וכועסת על איך שהם ניראים/מתנהגים, באשמתם או שלא באשמתם..
וקשה לי עם כך, כי לא רק שאיני יודעת כרגע לקבל את אלו שאינם שומרי מצוות, (למרות שלפני שהתחזקתי, גם אני הייתי אחת מהם..) אלא, אני גם לא מקבלת את עצמי, אני יורדת על עצמי, מוכיחה לעצמי שאין בי כלום , לא יצמח ממני שום דבר ומה ישאר ממני??? בקיצור, את התביעות על החילונים אני עושה על עצמי ביתר שאת.. איך משנים את ההסתכלות עליי ועל הסביבה? יש לציין, שהכוונה היא לא רק לחילונים אלא לכל אדם במצבו הרוחני/ גשמי כרגע.

להמשך »

מרגישה בדיכאון

עברה עלי שנה לא קלה מבחינה משפחתית, לא משפחתי המצומצמת אלא היותר מורחבת
אבל הקושי הזה מתבטא בקושי יומיומי. אני אוהבת את בעלי ואת הילדים אבל מרגישה לאחרונה דכאון קל
בוכה הרבה , כועסת על כל דבר, מתווכחת , אין לי כוח ואנרגיה ומוטיבציה לכלום, לא נהנית ולא שמחה לא באל לעשות דברים שפעם הייתי אוהבת לעשות. בעלי לא חושב שזה אמיתי הוא בטוח שזה יעבור עוד רגע אבל אני בכלל לא בטוחה ואני לא מוכנה לפנות לאף אחד מגורמי הרפואה. מה כן אפשר לעשות?

להמשך »

אני רק סובל כאן

אני יכול להגיד ששום דבר לא הולך לי בחיים, לא זוגיות,לא פרנסה, לא עיסוק ולא חברים.
אני אדם בודד ואבוד שמתהלך בעולם בלי שום רצון, מטרה או יעד.
אני לא אוהב כלום, שום דבר לא מלהיב אותי או נותן לי סיפוק כלשהו והאמת שאני לא מרגיש שייך לעולם הזה.
בשלב הזה בחיי אני ממש לא רוצה את החיים האלה, שנים אני דואג לנפש שלי ומשקיע בטיפול, תמיכה הכוונה ומודעות עצמית.
אני בסך הכל אדם טוב, תמיד משתדל לא לפגוע באיש, לעשות חסד ולהגדיל טוב בעולם.
השאלה שלי היא איך יכול להיות שהקב"ה נותן לגוי להתחתן, לעבוד, למצוא בית ועיסוק ואולי אפילו להנות מהעולם הזה ואני שאני יהודי, מהעם הנבחר, בנו של ה' יתברך (אני יתום מאב מגיל שנה) לי הקב"ה לא מביא כלום בחיים שלי, איך אני יהודי לא מוצא את.הדרך אפילו שאני באמת רוצה, מתפלל ומייחל שנים שהקבה יאיר לי את.החיים איך.זה אפשרי?
מה העניין שלי להמשיך ולהיות אדם דתי ומאמין, מה הענין שלי להניח תפילין, להתפלל, לשמור שבת כשרות ומצוות אם אפילו אני לא נענה? בשביל מה לי כל העול הזה בחיים שלי אם אני רק סובל כאן?

להמשך »

הולכת לאיבוד באנורקסיה

אני סובלת כ5 שנים בערך מהפרעות אכילה ואנורקסיה. השאלה שלי היא כזו- איך אני מביאה את עצמי לרצות במה שטוב לי באמת??? תשובהשלום לך שואלת

להמשך »

מתוסכלת מעצמי!!!

אני מתוסכלת. מתוסכלת מעצמי, מהחיים, מהדת, מהכל.
אני כל הזמן כועסת, כך הזמן בנפילה, בקושי, בכאב.
אני עושה ההפך לגמרי ממה שבת מלך צריכה לעשות. אני מרגישה מרוחקת מהכל. אני מרגישה ויודעת שאני מאכזבת את הקב"ה. אני כל כך מתביישת שאני מתנהגת ככה וכל כך רוצה להיות צדיקה(!), להרגיש באורות, שאני במקום שלם ואמיתי אבל אני כל כך לא שם. רחוקה מזה אלפי שנות אור.
אני יודעת שזה עבודה אבל אני מרגישה שאני נזרקת למים ואני פשוט טובעת. כל שניה ושניה אני מרגישה שאני בניסיון ושאני פשוט לא עומדת בשום ניסיון.
אני רוצה להתחזק, אבל משהו בתוכי כאילו כועס כל כך ולא רוצה את זה אולי אפילו מיואש.
אני פשוט לא מבינה…מאיפה מתחילים? מה הצעד הראשון? אני לא יכולה עם כל החוסר וודאות הזה.
אני מגיעה למצב של שנאה עצמית. אני כולה בת 18 ויש לי כל כך הרבה חששות, ספקות, שאלות עמוקות כל כך.
כל הזמן אני מרגישה צורך לבכות ולפרוק כאב. אני מתפוצצת.
אני מרגישה שלא כל כך מבינים אותי ונותנים לי תשובות שאני לא מצליחה לקבל ולהכיל.
.
אני רוצה שיהיה לי שקט בראש. רוצה להתעסק בדברים אמיתיים ולא בהבלים אבל פשוט לא יודעת מה לעשות.
אני מתחננת שתתנו לי עצה, עזרה או הכוון. משהו להאחז בו.

להמשך »

חיים בעולם השקר

הנני בעלת תשובה 5 שנים ברוך השם מתחזקת אני יודעת שלעבוד את השם יתברך לפי הוראות יצרן שלו תורה מצוות מעשים טובים זה עיקר התכלית שלנו בעולם
אך מי שמשתדל ואפילו מתקרב להשם יתברך
רואה ישועות כל עיניין לגופו כמובן עם המון תפילות ללא הרף הרי השם ברא אותנו כדיי להטייב לנו
החיים ככ סוערים לא פשוטים וידוע לי שהעולם הזה עלמא דשקרא עולם השקר אך מה לעשות שיש גם גשמיות כגון פרנסה זיווג בריאות וכיו אי אפשר להתעלם מהמציאות
שאלתי היא איך עוד ניתן לעבוד את השם בפשטות ללא שאלות "מיותרות" להתבטל בפניו כרצונו ולחיות בעולם הזה בסיפוק ובשמחה אמיתית

להמשך »

אני יותר מדי מושפעת מאחרים

אני מייחסת משקל גדול מדי לחברה. כאילו יש לי ווליום פנימי מוגבר מדי, וכל אמירה של כל אחד מתקבלת אצלי באופן עוצמתי ופסקני. הבעיה היא שאני לכאורה מיושבת- בת 30, יש לי בעל וילדים, ועדיין כל אמירה יכולה להוציא אותי משיווי משקל רגשי. כלפי חוץ אני נראית עם בטחון ועוצמה, ועובדת במשרה נחשבת, אבל מבפנים אני יכולה להתערער בקלות, וזה מסב לי סבל של ממש.
לאחרונה התחלתי מקום עבודה חדש, אחת העובדות שם מתעלמת ממני די במופגן, וזה ממש מערער לי את חווית הקיום.. אני נשאבת לזה, מנתחת היכן הבעיה שלי, מה בי גורם לאיקס או וואי וכדו'. הפער בין החזות החיצונית שלי לבין הפנים השברירי הוא מדהים. אימצתי לי אסטרטגיות הימנעות במקרים שבהם יש מישהו ש"מאיים" עלי באמירות בלתי נעימות או בהתעלמות, אבל אני מוצאת שזה רק מזיק לי יותר. אני לא יורדת עם ילדיי לגינה מסוימת ששם יש קבוצת שכנות שבהן אחת שלא ממש אוהבת אותי, לא נכנסת לחדר בעבודה ששם הקולגה שלא מדברת איתי.. אבל כך אני ממש חווה את האנשים האלו והרגשות האלו באופן מוגזם יותר.
לא נעים לי שנראה שמדובר בבעיה של גיל העשרה, בכל ההיבטים האחרים אני אדם יציב ומיושב. אך הבעיה הזו פוגשת אותי בלי סוף בחיי היום יום. אולי תוכלו לכוון אותי לעזרה או פתרון?

להמשך »

הסתבכתי עם המנהלת!

הסתבכתי בבית ספר עם המנהלת והיא חושדת בי מה כדאי לעשות? רציתי לדעת כיצד אפשר לפתור את הבעייה הנ"ל אני לומדת בבית ספר חרדי ונתתי למספר בנות את הטלפון והם עשו מתיחות לכמה אנשים ובינהם בנים ואחד מהאנשים התקשר וסיבך אותי אם ההורים שלי אני עכשיו נכנסתי לדיכאון מהדבר הזה כיצד אפשר לפתור את הבעייה הנ"ל עכשיו המנהלת מעיפה אותי מהבית ספר ליומיים ואחר כך מחתימים אותי על תנאי להיות בבית ספר מה לעשות?

להמשך »
דילוג לתוכן