ייעוץ בנושא הערכה עצמית

אני רק סובל כאן

אני יכול להגיד ששום דבר לא הולך לי בחיים, לא זוגיות,לא פרנסה, לא עיסוק ולא חברים.
אני אדם בודד ואבוד שמתהלך בעולם בלי שום רצון, מטרה או יעד.
אני לא אוהב כלום, שום דבר לא מלהיב אותי או נותן לי סיפוק כלשהו והאמת שאני לא מרגיש שייך לעולם הזה.
בשלב הזה בחיי אני ממש לא רוצה את החיים האלה, שנים אני דואג לנפש שלי ומשקיע בטיפול, תמיכה הכוונה ומודעות עצמית.
אני בסך הכל אדם טוב, תמיד משתדל לא לפגוע באיש, לעשות חסד ולהגדיל טוב בעולם.
השאלה שלי היא איך יכול להיות שהקב"ה נותן לגוי להתחתן, לעבוד, למצוא בית ועיסוק ואולי אפילו להנות מהעולם הזה ואני שאני יהודי, מהעם הנבחר, בנו של ה' יתברך (אני יתום מאב מגיל שנה) לי הקב"ה לא מביא כלום בחיים שלי, איך אני יהודי לא מוצא את.הדרך אפילו שאני באמת רוצה, מתפלל ומייחל שנים שהקבה יאיר לי את.החיים איך.זה אפשרי?
מה העניין שלי להמשיך ולהיות אדם דתי ומאמין, מה הענין שלי להניח תפילין, להתפלל, לשמור שבת כשרות ומצוות אם אפילו אני לא נענה? בשביל מה לי כל העול הזה בחיים שלי אם אני רק סובל כאן?

להמשך »

הולכת לאיבוד באנורקסיה

אני סובלת כ5 שנים בערך מהפרעות אכילה ואנורקסיה. השאלה שלי היא כזו- איך אני מביאה את עצמי לרצות במה שטוב לי באמת??? תשובהשלום לך שואלת

להמשך »

מתוסכלת מעצמי!!!

אני מתוסכלת. מתוסכלת מעצמי, מהחיים, מהדת, מהכל.
אני כל הזמן כועסת, כך הזמן בנפילה, בקושי, בכאב.
אני עושה ההפך לגמרי ממה שבת מלך צריכה לעשות. אני מרגישה מרוחקת מהכל. אני מרגישה ויודעת שאני מאכזבת את הקב"ה. אני כל כך מתביישת שאני מתנהגת ככה וכל כך רוצה להיות צדיקה(!), להרגיש באורות, שאני במקום שלם ואמיתי אבל אני כל כך לא שם. רחוקה מזה אלפי שנות אור.
אני יודעת שזה עבודה אבל אני מרגישה שאני נזרקת למים ואני פשוט טובעת. כל שניה ושניה אני מרגישה שאני בניסיון ושאני פשוט לא עומדת בשום ניסיון.
אני רוצה להתחזק, אבל משהו בתוכי כאילו כועס כל כך ולא רוצה את זה אולי אפילו מיואש.
אני פשוט לא מבינה…מאיפה מתחילים? מה הצעד הראשון? אני לא יכולה עם כל החוסר וודאות הזה.
אני מגיעה למצב של שנאה עצמית. אני כולה בת 18 ויש לי כל כך הרבה חששות, ספקות, שאלות עמוקות כל כך.
כל הזמן אני מרגישה צורך לבכות ולפרוק כאב. אני מתפוצצת.
אני מרגישה שלא כל כך מבינים אותי ונותנים לי תשובות שאני לא מצליחה לקבל ולהכיל.
.
אני רוצה שיהיה לי שקט בראש. רוצה להתעסק בדברים אמיתיים ולא בהבלים אבל פשוט לא יודעת מה לעשות.
אני מתחננת שתתנו לי עצה, עזרה או הכוון. משהו להאחז בו.

להמשך »

חיים בעולם השקר

הנני בעלת תשובה 5 שנים ברוך השם מתחזקת אני יודעת שלעבוד את השם יתברך לפי הוראות יצרן שלו תורה מצוות מעשים טובים זה עיקר התכלית שלנו בעולם
אך מי שמשתדל ואפילו מתקרב להשם יתברך
רואה ישועות כל עיניין לגופו כמובן עם המון תפילות ללא הרף הרי השם ברא אותנו כדיי להטייב לנו
החיים ככ סוערים לא פשוטים וידוע לי שהעולם הזה עלמא דשקרא עולם השקר אך מה לעשות שיש גם גשמיות כגון פרנסה זיווג בריאות וכיו אי אפשר להתעלם מהמציאות
שאלתי היא איך עוד ניתן לעבוד את השם בפשטות ללא שאלות "מיותרות" להתבטל בפניו כרצונו ולחיות בעולם הזה בסיפוק ובשמחה אמיתית

להמשך »

אני יותר מדי מושפעת מאחרים

אני מייחסת משקל גדול מדי לחברה. כאילו יש לי ווליום פנימי מוגבר מדי, וכל אמירה של כל אחד מתקבלת אצלי באופן עוצמתי ופסקני. הבעיה היא שאני לכאורה מיושבת- בת 30, יש לי בעל וילדים, ועדיין כל אמירה יכולה להוציא אותי משיווי משקל רגשי. כלפי חוץ אני נראית עם בטחון ועוצמה, ועובדת במשרה נחשבת, אבל מבפנים אני יכולה להתערער בקלות, וזה מסב לי סבל של ממש.
לאחרונה התחלתי מקום עבודה חדש, אחת העובדות שם מתעלמת ממני די במופגן, וזה ממש מערער לי את חווית הקיום.. אני נשאבת לזה, מנתחת היכן הבעיה שלי, מה בי גורם לאיקס או וואי וכדו'. הפער בין החזות החיצונית שלי לבין הפנים השברירי הוא מדהים. אימצתי לי אסטרטגיות הימנעות במקרים שבהם יש מישהו ש"מאיים" עלי באמירות בלתי נעימות או בהתעלמות, אבל אני מוצאת שזה רק מזיק לי יותר. אני לא יורדת עם ילדיי לגינה מסוימת ששם יש קבוצת שכנות שבהן אחת שלא ממש אוהבת אותי, לא נכנסת לחדר בעבודה ששם הקולגה שלא מדברת איתי.. אבל כך אני ממש חווה את האנשים האלו והרגשות האלו באופן מוגזם יותר.
לא נעים לי שנראה שמדובר בבעיה של גיל העשרה, בכל ההיבטים האחרים אני אדם יציב ומיושב. אך הבעיה הזו פוגשת אותי בלי סוף בחיי היום יום. אולי תוכלו לכוון אותי לעזרה או פתרון?

להמשך »

הסתבכתי עם המנהלת!

הסתבכתי בבית ספר עם המנהלת והיא חושדת בי מה כדאי לעשות? רציתי לדעת כיצד אפשר לפתור את הבעייה הנ"ל אני לומדת בבית ספר חרדי ונתתי למספר בנות את הטלפון והם עשו מתיחות לכמה אנשים ובינהם בנים ואחד מהאנשים התקשר וסיבך אותי אם ההורים שלי אני עכשיו נכנסתי לדיכאון מהדבר הזה כיצד אפשר לפתור את הבעייה הנ"ל עכשיו המנהלת מעיפה אותי מהבית ספר ליומיים ואחר כך מחתימים אותי על תנאי להיות בבית ספר מה לעשות?

להמשך »

למה אני לא זורם עם החיים?

איך מגיעים לרגיעה ולעצירה רגע מהחיים?
למה שאני לא ארצה לזרום עם החיים?
לפחות מה שאני מרגיש זה שאני נמצא בבלבול מוחלט, דברים לא ברורים מאה אחוז, ומחשבות שמציפות את הראש בזמנים מסוימים על איך ומה לעשות בעוד דקה, סיטואציות שלאנשים אחרים, נראה מאוד ברור איך ומתי לפעול, יותר כמו תוכנית מסוימת של לו"ז שעובדו על זה ו"חרשו" את זה מספיק זמן כדי שזה יהיה ברור מספיק בשביל איך לדעת לפעול,
איך בונים אישיות?
באיזה שלב בחיים צריך לדעת להתעקש על עקרונות?
איך בכלל מבססים עקרונות?
ואיך אדע איזה עקרונות טובים בשבילי?
מה זה להיות אני,ואיך אני יודע שזה טוב בשבילי. קיצור תסבוך..

להמשך »

נסחפת אחרי החברה

אני בחורה עדין לומדת בסמינר ובשעות הפנאי גם כן עובדת.
אני מרגישה שקשה לי מאד להביע את הדעה שלי אני יותר מידי זורמת עם הדעות של אנשים אחרים או מתיעצת עם חברות כדי לקבל את דעתן ואז בטוח שאני יעשה את מה שהן אומרת. למשל: דוגמא קצת בסדר לעומת מקרים יותר רציינים שקורים לי, יום אחד הייתי צריכה לעזוב מוקדם את הסמינר ולא ידעתי מתי כדאי לי לעזוב אז החלטתי שאני ישאר ויעזוב באמצע השיעור פתאום חברה שלי מגיעה ואומרת מה??? ברור שתעזבי עכשיו ולא הסבירה את עצמה ופשוט קמתי והלכתי. ועכשיו שאני חושבת על זה סליחה למה הלכתי הרי אני החלטתי שאני עוזבת באמצע השיעור. קיצר מקווה שהבנתם את מה שאני מנסה להסביר. זה באמת משהו שמפריע לי כי זה פוגש אותי בהמון מצבים ביום יום.
תודה רבה

להמשך »

אני משקרת הרבה!

יש לי בעיה.. יוצא שאני משקרת הרבה.. לא בכוונה.
נגיד ואני מספרת משהו אז כדי שהסיפור ישמע טוב או מגניב או חזק אז אני מוסיפה דברים שלא קרו או נאמרו או בכלל אמיתיים..
אני כובדת ולומדת ואני לוקחת הרבה ימי חופש (לקחתי כמה ימי מחלה באמת מוצדקים אבל גם כמה שסתם רציתי לשבת בבית ולהנות מלנוח) וכששואלים אותי למה אני לא באה אז כשהייתי חולה אמרתי באמת שהייתי חולה אבל בימים שאני רציתי סתם לרבוץ בבית אז אמרתי שקרים כמו " אני נפשית צריכה את זה" או " יש רופא שבא אחת ל.. וזה באמת דחוף והייתי צריכה ללכת אליו" ואני אומרת את זה סתם! זה בכלל לא נכון.. אני פשוט מפחדת לומר את האמת גם כדי שיאשרו לי לא להגיע וגם כדי שלא יעשו לי פרצופים אם אני יגיד שאני רוצה להיות בבית (שלא יחשבו עליי דברים לא טובים כמו למשל שאני עצלנית או מזלזלת בעבודה)
יוצא שאני משקרת לחברות , למשל אם אני לא רוצה להתארח אצל חברה אז במקום להגיד לה שזה לא מתאים אני מתחילה להמציא שטויות. משקרת.
אני משקרת לעצמי. בהמון מובנים

להמשך »

מחפשת טעם לחיים

האמת שזו לא שאלה, זה יותר בקשת עזרה..
כבר למעלה משנה אני חווה מין תחושה או יותר מדויק חוסר תחושה.
מרגישה שאני עושה הכל על אוטומט ולא באמת נהנת מהדרך, לצערי בחודשים האחרונים זה החמיר עד כדי כך שאני לא מצליחה לעשות את החובות שלי.
עד לפני חצי שנה הייתי בזוגיות, עבודה ולימודים. כל אחד מהם היה אינטנסיבי ודורש..
ברגע ששמתי לב שאני לא נהנת, לא מתרגשת, ולעיתים גם פוגעת, עצרתי את מה שיכולתי לעצור

להמשך »
דילוג לתוכן