הערכה עצמית, דיכדוך וקשרים חברתיים

הערכה העצמית שלי נמוכה ביותר, אני מרגישה לא שווה, מרגישה עם עצמי רע, לא אוהבת לפעמים בעצמי כלום, מרגישה לא מועילה, מיותרת בעולם וסוג של כישלון, בעיקר בתחום החברתי ויצירת קשר. אני לא יודעת לשמור על קשרים. מאד קשה לי עם אינטימיות וקירבה ואני אף פעם לא יודעת לשים את הגבול בקשר.. לכן מראש נשארת ושומרת מרחק. וגדול. ועד שאני כבר מרגישה בטוח עם משהו אני חושפת יותר מידי ואז בד"כ מתחרטת..
מאד חוששת להיות מתישה וחונקת. אבל בתכלס, זה מה שקורה לפעמים ואז שוב נשארת לבד כי מתרחקים ממני.
והקושי הגדול הוא שזה מכניס אותי לחרדה ולפניקה מטורפת עד שיתוק.. אני יכולה להגדיר את עצמי 'כנמנעת' ולא יוזמת או אפילו רק זורמת.. זה כואב לי מאד להיות במקום הזה, ואין לי מושג האם כך נגזר לי לעבור את חיי או שיש דרך לצאת מזה, ואיך..
מאז ומתמיד פחדתי ליצור קשר חברתי קרוב תמיד הקשרים היו אבל עד גבול מסוים שממנו והלאה אני חוויתי וחווה את הבדידות, והכאב הוא קשה מנשא עד לבלתי ניתן להכלה..
יש לי נטיה לדיכאון, ועצבות זה רגש שמלווה אותי שנים

שונאת את המראה שלי

ש לי בעיה ממש קשה עם עצמי אני שונאת את עצמי ברמות קשות אני יודעת שיש בנות שמקנאות בי באיך שאני נראת כי אני נחשבת רזה ואומרים לי שאני יפה . ואני לא מרגישה את זה אני לא מעיזה להסתכל על עצמי במראה עם אנשים עוברים לידה רק בחדר סגור אני מרשה לעצמי. אני מתביישת להסתכל על תמונות של עצמי ונמנעת מלהצטלם אבל כשאני חיבת להצטלם ואז אני רואה אנשים מסתתכלים בתמונות אני סובלת אני שונאת את הגוף שלי ולמרות שאני יחסית רזה אני מלקה את עצמי על זה שאני כל היום אוכלת וזה גורם לי לדכאון לא נראה לי שזה הפרעה אלא נראה לי שזה פשוט חוסר ביטחון עצמי וקשה לי ממש. צריכה עזרה דחוף

אני רוצה למשוך תשומת לב

טהרה וכפיתיות

אני רוצה למשוך תשומת לב, ולקבל מחמאות. אז אני קונה מלא בגדים. ומשקיעה בהם. ולא הכל צנוע. החצאיות גבוליות, הבגדים לא מכסים מספיק,
אני רוצה להתחזק בצניעות!
אז החלטתי להוציא אותן ולקנות חדשות וצנועות.
השמלות מאלפות, לטעמי. מוציאות ממש את העיניים. עלו בהתאם…. ואני מקבלת הרבה צומי מהן. ונורא קשה לי לוותר עליהן… ובמיוחד על שמלה חדשה,ומהממת וגם בעיתית לגמרי………..
והכל זה בשביל להוציא ת'עיניים. ולהרגיש שווה ומוערכת, להנות ממחמאות מכל מי שרואה אותי. במשפחה מעירים לי שזה לא מתאים, וזה דבילי, ו"שקר החן והבל היופי" וגאווה זה המקור לכל הבעיות, ואני מחטיאה אנשים, ודוגמא לא טובה וכו'…
התלות הזו בפידבק מהסביבה. ומהרצון למצוא חן. מה עושים???? בא לי להשוויץ. להעלות סטטוסים ולקבל תגובות נלהבות. איך מפתחים עוצמה פנימית בלי צורך להחצין ולחיות על משוב????

איך מתקדמים בחיים -שכרגע הם תקועים

אני בחור בן 17 לא לומד במסגרת ורוצה להמשיך הלאה בחיים.
על אף שניסיתי אני לא רואה מצב שאני ילמד בישיבה.
הייתי רוצה להתייחס להמשך וליראות קדימה. אני מתנצל על כך שהמכתב נכתב בצורה מעט מבלבלת אבל זה המצב נא קבלו זאת בהבנה.
אני ב"ה אדם מאוד כישרוני ואני מרגיש מבוזבז כבר לפחות שנה שאני לא עושה כלום עם עצמי.
אני עצלן מאוד לא עקבי. לפעמים אני מתחיל משהו בהתלהבות גדולה ואז אני משתעמם ומפסיק. ובכלל וקשה לי מאוד להגיע להחלטות. אני נוטה שלא להחליט עד שאין ברירה וגם אז אני מתכנס למין ברירת מחדל.
אני מאוד כישרוני ב"ה. אבל אני לא יודע איך להתקדם כבר יותר משנה שאני בבית כמעט לא יוצא לתפילות אין לי בכלל סדר יום וגם כשאני רוצה לנסות להתחיל משהו כמו חברותא שהיה לי עם אחי ושמאוד נהניתי מהלימוד אתו-אפילו את זה הפסקתי.
אני רוצה ללמוד תואר אבל אני לא יודע במה הייתי מת לעסוק בתחום ציבורי ומשפיע (לאו דווקא נבחר ציבור אלא גם אחד שמתעסק עם הדברים מאחורי הקלעים ולא נמצא בפרונט) בגלל הריגוש והמתח והחידושים שיש כל הזמן והאינטראקציה עם בני אדם והוויכוח והשכנוע וגולת הכותרת-ההשפעה והכוח אבל אי אפשר ללמוד מקצועות שכאלה במכללות חרדיות (תקשורת ןפוליטיקה ומדע להמונים וכו') ולא באלי ללמוד משפטים מנהל עסקים וכו'.
כפי שאתם רואים המצב מורכב אני מאוד מבולבל ולא בדיוק יודע מה אני רוצה מעצמי ואני חושב יותר מידי מה לעשות ככה או אחרת מה אני רוצה בשביל מה הייתי מוכן להקריב הכול .ושוב, אני עצלן אבל דברים שאני מאוד רוצה אני מסתער עליהם כמו אריה ולא לוקח שבויים אבל הבעיה היא שאני משתעמם מאוד מהר. אני תקוע בבית בלי חברה וכשאנחנו נוסעים לאירועים של משפחה או מפגשים וכו' אני מרגיש נהדר כי אז סוף סוף אני יוצא קצת מעצמי.
הייתי שמח לעזרה

לא מאמין שיש בי כוחות

גדלתי בבית חרדי ללא אהבה, עם חינוך נוקשה וכפייה של הדת. זה גרם לי לחרדות ולתסבוך רב, מאסתי בדת.

קראתי תשובה שלך ב'אקשיבה' והבנתי שלא באמת רציתי להתנתק מהדת כפי שכתבתי בשאלתי הראשונה, שאינני אשם בנסיבות החיים ושבאחריותי לשנות ולקחת אחריות על החיים שלי, אך עדיין קשה לי לתרגם את זה "הלכה למעשה"…

איך עושים את השינוי הזה??

הכפייה של ההורים והסביבה, החינוך הנוקשה וחסר האהבה מוטבעים כי כל כך חזק ואני לא מאמין בעצמי שאני אצליח לשנות אותו, לא מאמין שיש בי את הכוחות בכלל ומסתכל קדימה למשך עוד המון זמן ושנים של מלחמה ומתייאש.

אני ממש מרגיש שנדפק לי כבר המוח סופית. מה עושים עם זה?

הנפילות שלי ירחיקו ממני בעל צדיק?

שלום רב, למרות שאני מרגישה שיש עוד זמן אני כל הזמן חושבת על הזיווג שלי. אני לאחרונה משתדלת להתחזק ולומדת מספרים וצופה בסרטוני הידברות ובאמת שואפת להכיר מישהו צדיק. הבעיה היא שכמה שאני משתדלת להתחזק יש לי מדי פעם נפילה […]

רוצה לבנות בי חוסן פנימי

בהרבה מאד מקרים אני חשה ממש חזק פחד לאמר מה שאני חושבת, פחד להביע את עצמי או בכלל פחד לדבר, גם כששואלים לדעתי אני יעדיף לא לדבר מפחד לאן זה יוביל.
כשחברה אומרת לי שהיא קצת עצבנית היום-ישר אפרש את זה שהיא גם כועסת עלי ורוצה חופש ממני.
יש אנשים שאני ממש בלחץ ליהיות בקירבתם ואפילו מגמגמת כשצריכה לענות להם על דברים פשוטים!!!
תמיד כשיש איזושהי פאדיחה-ישר אקח על עצמי את הבעיה וארגיש שאני הבעייתית והפאדיחה היא שלי ולא של השני.
ועוד המון המון המון סיטואציות באותו רעיון…..

מסובך! בשידוכים, בבית, ובקשר עם הקב"ה

לא מסתדרת עם אחותי

שכולם הולכים הביתה ואני
נשארת בחדר שלי ומתחילה להאמין שאולי זה באמת יקרה
ואני יישאר לבד,אז למה לי לשמור על עצמי מבחינת צניעות/
ללכת לשיעורי תורה/להתאמץ להתפלל 2 תפילות ביום.
שגם ככה יש ימים שהתפילות בטעם של נעל בפה
אבל אני ממשיכה להתמיד בהם כדי שאני יחזור לעצמי
גם ברגש המעשה לא יהיה רחוק ממני,אלא קרוב ומוכר.
זה נשמע אולי ממש קטנוני,כי אין אנחנו עובדים את ה'
בשביל לקבל משהו בתמורה.

קנאה והתנשאות של גיסתי

התחתנתי לפני 12 שנה ואנחנו חיים באושר גדול, גיסתי-אחות בעלי התחתנה חצי שנה אחרינו ומאז בעיקר אני מרגישה ממנה כל הזמן תחרותיות והשוואה.

,מי קיבלה יותר מההורים? מיילדה ראשונה? למי יש עגלה יותר שווה לתינוק? מי מאיתנו חיה חיים טובים יותר?

יש לה נטיה לפאר ולהגזים את הדברים שקורים לה, והילדים שלה הכי חכמים ויפים והעבודה שלה הכי נוחה ומתגמלת ובעלה הכי עוזר ומחמיא, מה שגורם לכל מי שסביבה להרגיש שהחיים שלו שוים פחות.. אני מרגישה שככה היא מגנה על עצמה מרגשות הקנאה שלה ומעצימה בהגזמה את חלקה כדי שנקנא בה ולא נשים לב שהיא זו שמקנאה בנו.

בשנים הראשונות זה היה לי קשה יותר היום אני מפרגנת לה על כל מה שטוב לה  וכל המתנות שהיא קיבלה,

ועדיין-מאד קשה לי להיות איתה ואם יוצא שאנחנו יחד שבת או חופשה או מפגש משפחתי אני חוזרת מתוסכלת וממורמרת הביתה ואין לכך כל הצדקה-כי החיים שלי ב"ה נפלאים!

מה אתם מציעים לי לעשות?

חסר לי ביטחון עצמי

יש לי בעיה קשה קשה של ביטחון עצמי . אין לי ביטחון לרקוד בשמחת תורה או בחתונות כולם שמחים זזים רוקדים ומחייכים ואני אפילו לא מצליח לחייך. אני בן אדם נעים ובאינטרקציה טובה עם אנשים אבל שזה מגיע לריקודים אני משתתק ואפילו לא מצליח לחייך. ממש מתבייש. אני מנסה לעבוד על עצמי ולא מצליחפשוט נשאר באותה נקודה וכל פעם מתעצב מחדש. אני מאמין שהכל ניתן לשינוי ופשוט צריך להזיז משהו במוח. יש לכם עצה כיוון?