ייעוץ בנושא הערכה עצמית

הרהורים מותרים?…

אני בחורה בת עשרים ואחת שנכשלת שוב ושוב במחשבות בעייתיות. אני בוגרת אחד הסמינרים הטובים ביותר, באה ממשפחה מצויינת ויש לי שם מצוין בשידוכים, ברוך השם. לפעמים אני פשוט מרגישה רקובה מבפנים, ושואלת את עצמי מה היה אבא שלי הצדיק חושב אם היה יודע באילו תהומות של מחשבות מכוערות אני נמצאת. המחשבות והדמיונות האלו ממכרים אותי, ואני כבר לא יכולה להפסיק. לא עובר עלי שבוע בלי נפילה. ביום יום אני בחורה ערכית וחושבת, והנפילות האלו גורמות לי לבוז עצמי תהומי. הפתרון הוא להעביר את הזמן עד לנישואין?

להמשך »

אני רוצה להתארס אבל אין לנו כסף!!

אני הבת הבכורה במשפחתי אבא שלי אברך ואימי גננת כבר מהתיאור הזה אתם יכולים להבין שכסף אין אצלינו בשפע…אני מאד דואגת מה יהיה כשאתארס והורי יצטרכו להתחייב על כספים רבים שאני יודעת שאין להם.מכל עבר אני שומעת איך איכות השידוך תלויה בכמות הכסף שיש למשפחה. אני בחורה מוצלחת ויכולה להיות אשה טובה. האם אני צריכה להפסיד שידוך טוב כי להורי אין כסף????

אני כל כך רוצה כבר להקים בית ואני חוששת מאד הן להורי שיתחיבו על יותר ממה שיש להם והן לעצמי שהשידוך יתקע על הנושא הכספי. חברותי מתארסות ומתחתנות בקצב ואני נותרתי בין הרווקות הבודדות מהמחזור שלי. למה יגרע חלקי? אני פחות טובה מהן? גם אני רוצה להתארס להתחתן ולהיות מאושרת! מה אני עושה??

להמשך »

רוצה להרגיש קרובה לה'

אני בחורה שמבחינה תורנית נחשבת חזקה מכל הבחינות: צניעות, התנהגות, למידת תורה וכו וכו.
ואני באמת מאד קרובה לבורא עולם, והחלום הכי גדול שלי, הוא להיות עבד ה' בכל בחינה שהיא.
אממה, היצר הרע משתלט.
לפעמים אני מרגישה ככ קטנה ליד הרגש, ליד היצר. כאילו שהוא מושל בי ולא אני מושלת בו.
המוח אומר לי ׳****, זה לא טוב לך. זה לא בשבילך. אל תתקרבי לשם׳, לעומתו, היצר מוליך אותי לשם.
יש מקרים עצובים ברמה שאני אפילו לא מנסה להתמודד עם היצר, ברור לי שהמלחמה אבודה מראש ואני נכנעת.
זה מעציב ומדכא אותי, וכמובן מונע בעדי להיות עבד ה׳.
אני דוחה הכל, שחרית.. ואז מנחה.. ואז בימים טובים אני תופסת את עצמי בחמש דקות האחרונות ומריצה ברכות השחר ומנחה בלחץ אטומי שאפילו אם ממש אשתדל, לא אצליח להתכוון למה שאומר מרוב מהירות הקצב.. ולפעמים אפילו צריכה לעשות ערבית כפולה.
וכמובן כל זה מהול ברגשות אשמה ורצון להשתנות, מה שמעלה חרס בידי כל פעם מחדש.
ויתר על כן, כל פעם שאני נכנעת ליצר אני מאבדת עוד מעט מיראת השמים שלי, ואני מרגישה את זה.
פתאום העניין של ׳שויתי׳, של צניעות מול הקבה כבר לא קורה. כאילו הפסקתי לפחד.
אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות. נמאס לי להיכנע ליצר הרע ואני כמהה ליראת שמים אמיתית, כמו שהייתה לי לפני, כשידיי היו מסתירות את פני במהלך כל התפילה כי הייתה לי התחושה הממשית שהוא עומד למולי..

להמשך »

רוצה להתגבר על הבישנות שלי

הבעיה שלי היא ביישנות חולנית. אני בחור שנמצא בישיבה וכל הזמן עסוק בתכסיסים איך לדאוג שלא יעלו אותי לתורה או יתנו לי כיבודים או להתחמק מלדבר בפומבי. ואם בכל אופן קורה אני מרגיש ששומעים שהקול שלי רועד מפחד ואני כל כך מלא בושה. וגם לא מעז לדבר עם ראש הישיבה. לא יודע מה עושים. ונראה לי שחברים שמים לב והם עדינים אבל יודע שבפנים קצת צוחקים עליי. לפעמים אני קורא בגנות מידת הגאווה אבל יש לי ההיפך. אבל נראה לי שמה שיש לי זה לא בדיוק סוג רצוי של ענווה.. איך פותרים את זה ואיך אעביר חיים שלמים ככה?
אפשר לפרסם התשובה בפומבי למען עוד בחורים במצבי שייקראו.

להמשך »

רוצה להתגבר על העצלות שלי

אני מנסה לבנות את האופי שלי .. אני רוצה להכיר את עצמי .. לאחר מכן לחפש את האמת ולאחר מכן להתחיל תואר כדי לחיות ..
אך יש בעיה .. אני עצלן .. אחלה לי בחיים דיי התרגלתי לסדר יום שלי .. בהתחלה היה לי המון ייסורי מצפון אך התרגלתי .. אני לומד שעה בבוקר עובד קצת בערב במחשבים .. אבל שום דבר לא נותן לי להתקדם .. אני שואל את עצמי למה לי בכלל להתקדם ? למה לי להתחיל לחשוב ולהגדיר את עצמי ? להתחיל להתאמץ לבנות את הדעות שלי והרגשות שלי ? אין לי שום מוטיבציה להתקדם .. העצלנות שלי גוברת וכמו שאמרתי בשאלות קודמות .. עברתי המון קשיים .. התמודדתי לבד .. שום אדם לא הבין במהלך ההתבגרות שלי .. ולא שהתבגרתי הרבה .. אין לי כוח לכלום .. אני עייף מידי כדי לחשוב .. כדי להתרכז ..מה אני עושה?

להמשך »

קשה לי עם ההורים שלי

אני נער בסוף ישיבה קטנה הולך לאחת הישיבות הגבוהות הנחשבות בציבור שלנו אני בא מבית פשוט כזה שאבי המשפחה עובד קשה, מפרנס במסירות נפש, מכבד את ההתחזקות שלי ואוהב אותי מאוד (לפעמים יש קצרים בינינו אבל אני בטוח שאכפת לו ממני ). הרבה פעמים אני מתוסכל ומיואש מזה שלא הלכתי לישיבה קטנה נחשבת יותר (בישיבה שלי אני נחשב לאחד כזה ש"אוכל" דפי גמרא), או שאבי לא משמש לי דוגמא ללמדנות וערכים נשגבים. אני חושב הרבה פעמים שאם היו לי הורים "דוסים" ואבא תלמיד חכם כנראה שהייתי היום במדרגה רוחנית גבוהה מאוד, בלי נפילות כמעט ועם חיים באמת מאושרים. הרבה פעמים היצר הרע אומר לי להשוות הישגים עם בחורים ממשפחות חזקות וזה מוביל אותי לייאוש. ארוחות שבת אצלנו כרוכות בוויכוחים לא ממש נעימים ואני מרגיש אני עושה דברים לא טובים בכל העניין. אני פשוט מסרב לקבל את זה שאלוקים ברא אדם עם חיים מושלמים ישיבה קטנה ומשפחה תורנית, ואותי הוא זרק עם איזה משפחה שאני צריך להסביר לאבא הלכות פשוטות כאילו היה ילד בכיתה ג'. ההורים סיפקו לי בילדות מלא נסיונות ונפילות, כמעט ולא היה אכפת להם מן המצב הרוחני שלי. אלו דברים שעכשיו אני בוכה עליהם כשאני מבין אלו דברים עשיתי ומה חשבתי. אני בנוסף לכל נתקלתי בהתנשאות מחרידה של כל מי בחורים מהישיבות שבדקתי בשבו"שים ואני מפחד שהם יתנשאו עלי בשנותיי בישיבה. יכול להיות שבגלל שאני מאוד תחרותי ולא מקבל את המקום שה' נתן לי בעולם אני לא מצליח לקום מן הייאוש. הקשר עם הורי הולך ונחרב כתוצאה מן היחסים בינינו ואני ממש ממש ממש לא רוצה בכך. אני אוהב אותם מאוד ורוצה לקבל אותם כמו שהם אבל אני לא מצליח. אנשים במשפחה המורחבת והמצומצמת מסתכלים עלי כעל "המשוגע המתבגר שהתחזק וזה עוד מעט יעבור לו" ולא ממש נעים לי שמסתכלים עלי ככה. זה מאוד משפיל. כמו שציינתי לעיל הוריי מאוד מכבדים את רצוני להתחזק . חוץ מהכוונת דרך רוחנית. סליחה על כל החפירה, פשוט הייתי חייב לפרוק, זו הרגשה שאני מסתובב איתה כבר שנתיים ולא סיפרתי אותה כמעט לאף אחד. איך נפטרים מן ההרגשה הזו ומקבלים סוף סוף את המקום שלי בעולם?

להמשך »

יש לי פיצול אישיות?

יש בי פיצול אישיות לפעמים אני האדם הכי טוב שבעולם אני די מקובל וכאלה ועם אראה ילד שמציק לאחר חלש יותר למשל או מישהו פוגע

להמשך »

הערכה עצמית-המשך

כהמשך לשאלה שראיתי באתר על האם העצמה אישית אינה גאווה, כסיכום של התשובה שלך זה תיתגאה בתוך עצמך אבל לא על חשבון האחר.. הבנתי נכון?

להמשך »

העצמה אישית היא גאווה?

שלום רציתי לשאול אני נמצא בלימודים ולא פעם היה לי כשלונות במבחנים לאחרונה אני קורא כל מיני מאמרים על העצמה אישית איך לחזק את הביטחון

להמשך »
דילוג לתוכן