כאב גדול עם הקושי להרות

אני אמא ל 2 בנות בריאות ב"ה, עם עבר מיילדותי גרוע.
עברתי הפלות בשלבים מתקדמים, לידה שקטה, והרבה יסורים
לאחר ההריונות הכושלים נולדו 2 הבנות. לאחר התייעצויות, נאמר לי שבגלל הסיכון לא יעזרו לי להכנס להריון, אבל ניתן לאפשר הריון נוסף אם יגיע באופן טבעי (מה שלא קורה בפועל)
הבעיה שלי היא שכל חודש מחדש כשאני מגלה ששוב אינני בהריון אני מתחילה לבכות פתאום בלי הסבר (ואז כמובן נזכרת בכל ההיסטוריה), אני עצבנית וחסרת סבלנות בחלק מימים אלה אני גם לא הולכת לעבודה, והחיים בבית בלתי נסבלים. בנוסף כל לידה במשפחה הקרובה מרגישה לי כמו חרב בלב.

קושי גדול בבריאות הנפש

אני מיואש לגמרי, וכבר אין לי כח לחיות.
כבר בערך עשר שנים אני מוגדר כ"חולה סכיזופרניה", ואני לוקח תרופות שונות.
בערך פעם בשבוע (לפעמים יותר) יש לי התקף, בו אני ממש "משתגע". רצות לי בראש מחשבות משוגעות, ואני לא מצליח לחשוב על משהו בלי שזה עושה לי מייד אסוציאציה שלילית. לרוב אני לא יוצא מזה, עד שאני לוקח כדורי הרגעה והולך לישון.
כמדומני שההתקף בד"כ מתחיל מדבר שאני לא מרוצה ממנו, ואז אני מתחיל עם מחשבות שאני לא רוצה לחיות, ומשם מתגלגל.
אני נפגש עם פסיכולוג ופסיכיאטר, ושום דבר לא עוזר.
אני מיואש לגמרי ולא מבין למה הקב"ה מתעלל בי.
אין לי כח יותר לחיות..
מתחנן שאולי תוכלו לעזור לי איכשהו..
תודה

איך יוצאים מחוסר אונים שהגוף מרגיש?

איך יוצאים מהחוסר אונים שהגוף מרגיש,
כשבועיים כבר שפתאום התעוררתי על החיים שלי ,
כל מה שלא עשיתי וכל ההתנהגיות והבחירות שלי הכו בי וגרמו לי לפתע ביום אחד פשוט לפול ללא תחושה שאצליח להקים את עצמי יותר ,זה לא עניין של רחמים עצמיים ,אני לא מחפשת שום תשומת לב של אף אחד ,אני לא בוכה לאף אחד ,אני פשוט מרגישה חסרת אונים ,לא רוצה לאכול ,לא רוצה לצאת מהבית ,לא רוצה לשבת עם חברות,לא לדבר עם אנשים בעבודה ,לא להכיר אנשים חדשים וכל מה שאני רוצה זה פשוט להפסיק להרגיש .כל ההנאה שהחיים מביאים לנו לא מעניינת אותי ,אם זה להגיע הביתה אחרי יום עבודה קשה ו4 שעות שינה בלילה הקודם ולהגיע לרגע שהולכים לישון ,לא מהווה לי הנאה ,אני לא מצליחה להרדם , אני לא מצליחה אפילו להעסיק את עצמי בפלאפון או לדבר עם חברים ,זה פשוט מרגיש כמו גיהנום עליי האדמות .פיזית כלום לא כואב לי אבל אני נשרפת מבפנים ,וזה לא עובר ,אפילו לא למשך דקה ביום .ושום דבר לא מצליח להפיג את זה ,אני נורא רוצה שזה יפסיק אני לא מעוניינת שזה ימשיך אבל אני פשוט כבר לא מצליחה ,לא להנות מכלום ,לא לקבל סיפוק מכלום ,לא להתעניין בכלום ,אפילו לא במשפחה שלי ,אפילו לא במה שהיה עושה אותי שמחה פעם כשהיו לי ימים עצובים , שזה האחיינים שלי ,אני לא מסוגלת אפילו לשבת איתם ולשחק איתם ,זה מרגיש לי מעמסה .
אם להסביר את זה בקצרה אני מרגישה כאילו אני מתה והגוף שלי חיי ואני נרקבת מבפנים ואני לא יודעת כמה זמן אצליח להחזיק מעמד ככה .

האם יש טעם לחיות בסבל וכאב?

גדלתי בנסיבות לא פשוטות ומגיל צערי ביותר הבטחתי לעצמי שהעשה הכל כדי להביא את עצמי אחר בחיי באדם בוגר
הורי לא האמינו בברוך עולם (ועדין אינם מאמנים) ואני בחרתי הופך מתוך אמונה ותקווה שכך אוכל לשנות את הנסיבות חיי
לצערי להמרות כל נסיניותי לאחר מאמצים רבים כל מה שעבדתי ולמדתי עברו נלקח ממני ניסתי שוב ושוב לשקם את חיי אך בכל פעם שאני שמחה אפילו במידה מזערית קורה עוד משהו רע ולמרות גילי הצעירי (30 וקצת) אין לי שום דרך לשנות את המצב ואמת שניסתי הכל , זאת שאלתי האם יש טעם בחיים של סבל , כאב, בדידות , כשלון וצער? נאם יכול להיות שהורי צדקו ואין משמעות לשום דבר בעולם הזה ?(טיעון אשר הצדיק את התנהגות הלא פשוטה שלהם) האם יש אנשים שהם מיותרים בעולם ?

אני עושה כל מה שצריך ועדיין רע לי

מקשיבים לך אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, אנו באקשיבה אמונים על הקשבה לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל מצב. כאן מותר לשאול ולספר כל דבר, לשתף בכל כאב ומצוקה, ולזכות לאוזן קשבת, הכלה, הזדהות והבנה.

מרגישה שאין לי כבר כוח, אני מתפללת, מדברת עם ה' , מקבלת קבלות, מנסה להתקדם ומרגישה שהכל תקוע.. מרגישה כאילו הוא לא איתי, איך זה יכול להיות שכתוב- בדרך שאדם רוצה לילך בא מוליכין אותו, הבא להיטהר מסייעין בידו, פתחו לי פתח כפתחו של מחט וכו.. וכל מה שאני עושה הכל סגור, דברים לא הולכים, לא מצליחים להחזיר חובות, הקב"ה רוצה שיהיה לנו בעיות בבין אדם לחבירו שאפילו יום כיפור לא מכפר? איך זה שצדיקים מברכים ומבטיחים וצדיקים גדולים שנחשבים וזה לא מתקיים.. לא מבינה כל מה שכתוב בתורה זה סתם? ה' שומע אותי בכלל? הוא רוצה שאדבר איתו? הוא רוצה שאתחזק? אז איך הוא משאיר אותי ככה.. אני לא מבינה, אין לי תשובות ואני בתחתית באמונה ומרגישה שאין באמת תשובות לכל מה שכתבתי.. לא יודעת מה נכון מה לא, אין לי כבר כוח להתמודד ולהתאכזב ולראות שהכל שקר, אני שואלת אנשים ורבנים ואין להם תשובות, אני כבר לא יודעת אם נכון התורה אם כתוב בה דברים שלא עובדים, אם ה' רוצה בי אם הוא כבר לא נותן לי להרגיש אותו.. אם יש טעם להמשיך לנסות וליפול ולהתאכזב, אם דברים לא יפתרו לעולם.. די מיואשת.. הדרך היחידה שלי לא להתעסק בזה ולשרוד זה הפלאפון ולהיות עסוקה.. האם זו הדרך הנכונה? אני כבר לא יודעת.. מבולבלת כואבת מיואשת עמוסה ועצובה..
אם יש תשובות באמת מאוד אשמח לעזרה. בעיקר איך דברים שכתובים שחונכנו עליהם לא פועלים. צדיק גוזר והקב"ה מקיים.. לא באמת תמיד עובד. אז מה אני אמורה להגיד לילדים שאם הרב אמר זה לא אומר שזה יקרה? אני לא רוצה שהם יתאכזבו ויפלו כמוני.. אולי אם מישהו מראש היה מלמד אותנו שלא כל מה שכתוב ולא כל מה שצדיק אומר יקרה והכתוב התכוון למשהו אחר אז היו לנו פחות נפילות.. אבל מחנכים אותנו מגיל 0 לדברים האלה אבל בשטח הם לא באמת עובדים אז שקרו אותנו כל השנים? אז לא להאמין? אז הכל שקר? אין לי כבר כוח להמשיך ולהאמין ולנסות.. לפעמים חושבת שאולי צריכה לקחת כדורים חזקים שיעזרו לי להתנתק מהכל, לשקוע בעיסוקים של היום יום וגמרנו בלי להשקיע יותר מידי בקשר עם ה' ובאמונה זה רק מפיל אותי כל פעם מחדש.. אני מבולבלת כי אני מפחדת שה' יעניש אותי על זה.. בבקשה עזרו לי למצוא תשובות חזקות לא פחות מהשאלות. תודה רבה!

כמהה לקשר לאהבה לשיכות

הדבר היחיד שאני מרגישה כשמנסה לעזור לעצמי לרצות להתקיים- זה כמיהה לקשר.
אך לא מוצאת שום אופציה סביבי והאמת שגם לא בתוכי כי קשה לי להאמין שיש דבר כזה קשר שאני יהיה חשובה למישהו למרות שהוא לא חייב לי כלום. מה שנשאר לי זה הכרויות ברשת שזה לא מתאים לי שכל חיי שמרתי על עצמי. שמרתי על עצמי וחייתי כמו רובוט ללא טיפת חום ואהבה עד שקרה מה שקרה.

אני עובדת עצות מה לעשות כרגע. אין בי כח להתמודד. מתלבטת בין להפסיק להילחם לחיות לבין להידרדר לקשרים לא ברורים העיקר לקבל משהו אנושי.
אציין שאין לי כוחות לטיפול כאשר אני בבדידות כזו וחסרת תמיכה לגמרי.
אני אחרי מלחמה ארוכה

מרגישה כעס על הקב"ה מרוב דיכאון

אני אחת שעברה הרבה בחיים, משברים, הרבה דיכאונות כל פעם נופלת לתוך הדיכאון וקמה מחדש. בקיצור חיה במלחמות תמידיות.
בעיקבות כל הקשיים האלה נהיו לי הרבה בעיות באמונה..
בהתחלה זה היה רק שאלות כמו מה משמעות החיים. לאט לאט זה הגיע לכעס על ה' , כעס על כל הסבל שהוא נותן לי, כעס על זה שהוא ברא אותי,כעס על זה שאני רוצה להתקרב אליו, רוצה להרגיש אותו והוא יודע את זה ובכל זאת הוא נותן לי סבל..סבל שגורם לי להתרחק ממנו. הכעס הזה רק החמיר והחמיר עד שהגעתי למצב שמרוב כעס אני מחללת שבת בדווקא, לא מתפללת בדווקא, לא נוטלת ידיים בדווקא. ופשוט עוברת כמה שיותר עברות ופשוט לא אכפת לי מכלום.
עכשיו בתקופה האחרונה הכעס כבר נרגע,לא יודעת איך. עכשיו מה שאני מרגישה זה חוסר אונים, מרגישה כלואה בעולם שאני לא רוצה להיות בו,בעולם שאין לי מה לעשות בו,ה' פשוט שם אותי פה ואין לי לאן לברוח ומרגישה גם ריקנות מטורפת. ובזמן האחרון התחילו לי הרגשות משונות.. אולי זה ישמע לך מוזר אבל פתאום אני מרגישה כל כך מוזר עם זה שיש דבר כזה ה' שמנהל את העולם ומחליט מה יהיה איתי,שיש עולם הבא. הכל מרגיש לי כמו סרט, כמו חלום. אני יודעת שיש ה' , אבל פתאום באות אלי התחושות המוזרות האלה… אני מרגישה כמו בנאדם שרק עכשיו סיפרו לו שיש דבר כזה ה' ועולם הבא וכל הדברים האלה. אבל בעצם אני יודעת את זה מאז שנולדתי…פתאום הכל מבולבל לי. אני לא אוהבת את החיים ולא רוצה לחיות אבל אין לי ברירה , אני תקועה פה בעולם,צריכה להתמודד עם כל הקשיים. אז אני רוצה לפחות להרגיש שמחה, להרגיש משמעות לזה שאני חיה, להרגיש סיפוק. עכשיו אני מרגישה ריקנות עצווומה!. ולמרות כל התחושות המוזרות האלה, אני יודעת שהדבר היחיד שיציל אותי מכל התחושות האלה ומהריקנות ומהחוסר רצון לחיות זה רק אם אני אתקרב לה' ויאהב אותו, וירגיש שהוא קרוב אלי..אני יודעת שבלי זה אין סיכוי שאני אהיה מאושרת אי פעם. אני לא שמחה שזה המציאות ושמישהו שולט על החיים שלי…אבל אין לי ברירה,אני חייבת לקבל את המציאות הזאת, אני לא רוצה לסבול יותר. אבל באמת שאני לא יודעת איך לעשות את זה, איך להיפטר מכל התחושות האלה שהם נגד ה'.
היו לי תקופות שהייתי מחוברת לה' ומתפללת אליו ומרגישה אותו לצידי. איך הכל ה

זקוקה לתמיכה מבעלי אחרי לידה שקטה שעברתי

בעלי מקדיש את יומו לתורה מהבוקר עד מאוחר בלילה.
אני מעריכה את התמדתו מאד, ועוזרת לו כמה שיכולה. כמובן שעול הפרנסה עלי, דבר שתמיד התגאתי בו.
לפני ארבעה חודשים כשהייתי בתחילת החודש התשיעי, עברתי לידה שקטה. מאז משהו בי התקרר. אני חסרת סבלנות כלפי הצדיקות שלו, שמצריכה הרבה כוחות מצידי. אני רוצה אותו יותר מעורה איתי ועם הילדים. אני מעיזה לרמוז לו שאני רוצה שנצא יחד, אך הוא מצידו לא פתוח לדיבורים ומאד נחרץ להמשיך כמו תמיד. אמנם בשלושת החודשים הראשונים אחרי המקרה, הוא היה נפגש איתי כל צהריים והיה חוזר בערב הבייתה. אך מאז שנגמרה חופשת הלידה, חזרנו לשגרה בה אני מגדלת את הילדים לבד, ורואה את בעלי מאוחר בלילה.

אין לי כוח כבר לכלום

פשוט אני מרגישה שהבטריה שלי גמורה ריקה
אני מסתכלת על העולם ולא מבינה מה, לכולם יש כוח לקום בבוקר?
למה רק לי הכל מרגיש עול אין לי כוח לקום , אין לי כוח לאכול,
אין לי כוח להיות בסמינר, אין לי כוח להיות עם חברות, אן לי כוח ללכת למצוא עבודה, אין לי כוח לחשוב על דברים כפים לחופש, פשוט בא לי רק דבר אחד,
והוא להיכנס למיטה ולישון איזה שנה לפחות

קשה לי בחיים אין לי כוחות לצאת מזה

עוברת כרגע תקופה לא קלה.. אין לי כח להחזיק את עצמי, לחייך, ובכלל לחיות.. בנוסף יש לי חרדה חברתית קלה אז נמצאת רב היום לבד, סובלת מדיכדוך המחליש אותי יותר. הלבד והדיכדוך מביא למחשבות קשות על החיים, על עצמי, על […]