ייעוץ בנושא דיכאון

התחבטויות

בדיכאון ולחץ מהלימודים

התחלתי את הלימודים בשנה הנוכחית באוניברסיטה. התחלתי את הלימודים אליהם נרשמתי בלהט הרגע האחרון וללא הכנה מנטלית למה שיידרש ממני ולעומס שצפוי להיות.
נרשמתי לתואר ריאלי ולא פשוט אך הרגשתי ועודני חשה שאני אןכל לעשות בו פלאים ובסופו של עניין להצליח ולהתפתח בו
הלימודים אך.. היו בעיה אחרת. המוסד, הדרישות, העומס ובעיקר המבחנים הביאו אותי למצב של חרדה,לחץ,דיכאון וחוסר תפקוד נורמטיבי.השיא היה במהלך תקופת המבחנים. הגעתי למצב שאני קמה כל בוקר בעצב, לאחר לילה בו לא ישנתי כלל מרוב לחץ. מחשבות רבות, כאבי ראש בלתי פוסקים.
מה שנקרא חרדת בחינות ןכל המתלווה לה. בעקבות הסיטואציה נוצר מצב בו נכשלתי ברוב הקורסים בתואר, זאת לאחר שהייתי מגיעה והתפקוד שלי היה דיי בסיסי. ניגשתי גם למועדי הב' בהם נכשלתי גם. באמצע תקופת מועדי ב' החלטתי לקחת חופשת לימודים לסמסטר ולחזור בשנה הקרובה.
אני מפחדת מאוד מהצעד. האם לחזור? האם לאותו תואר? איך אני יכולה להתמודד עם הפחד הזה ולהמנע ממצב כזה. כל כך חשוב לי להיות שלווה ולעשות הכל ברוח טובה.
מבולבלת מאוד. לא יודעת למי לפנות.

להמשך »
התחבטויות

נגמר לי הכוח לחיות

אני עייפה מידי בשביל לחיות
אני כותבת את זה רק בשביל לפרוק
שהעולם ידע שאין לי כח
שנמאס לי לחיות
שהתכלית גדולה עלי
אני רוצה לפרוש
מחכה ליום הזה שאמות כבר והלחכות לא מדרבן אותי להתקדם כי למה אם במילא אני אמות
אני לא בדיכאון
גם לא קרוב לזה
אני עובדת ובעבודה משקיעה את כל החיות שבי
כשאני נשארת עם עצמי החיות נגמרת
נמאס לי לחכות שמישו ידליק בי חיות
נמאס לי
כי גם בשביל לשמר זוגיות וגם בשביל לגדל ילדים צריך המון כוחות נפש וגוף
פה גדול ויכולת לחימה
אין לי את זה
אולי בגלל זה ה' לא גרם לי להתחתן
אז בנתיים עד שאמות אני אפרוק

להמשך »
התחבטויות

אשתי מדוכאת מכך שאין לנו ילדים

עדין לא זכינו לזרע חיה וקיימא – ואישתי שבורה מזה כל פעם מחדש ונכנסת לדיכאון שאי אפשר לדבר איתה ואי אפשר לפנות אליה היא עצובה ואין לה חשק לכלום.
בזמן הזה – הכל פשוט נוראי.
מלבד זה שאני עושה הכל, מלהכין אוכל ולשטוף כלים ועד לסדר את הבית ולשטוף.
היא לא הולכת לעבודה..
אני פשוט לא יודע מה לעשות.. על עזרה מקצועית אין מה לדבר היא לא מעוניינת לשמוע ואני די סועד אותה.
אבל כל הקטע שזה רק חצי חודש, והחצי שהיא לא ככה, אז יחסית הכל טוב.

אני בן אדם מאוד שמח מטיבעי ובכלל לא עצלן.

להמשך »
התחבטויות

תנו לי כוח! כי שלי נגמר כבר

נמאס לי מעצמי .
מחיי.
יש לי כעסים נוראים על העולם ועל עצמי בעיקר ..
מרגישה נוראית !
אין לי כוח לחייך ואני רק מחייכת בכאלו ..
ומבפנים אני עצבנית ועצובה נורא !!
רוצה להרגיש קרבת השם אבל קשה לי כי אני חווה מלא דברים שאני מרגישה
שהשם שונא אותי …
אין לי כוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח….
בבקשה תנו לי כוחח..
תנו לי אמונה ..
תנו לי שמחה ..
תנו לי תקווה בחיים כי כבר איבדתי …
אני מיואשת וכותבת בדמעות …

להמשך »
כללי

הערכה עצמית, דיכדוך וקשרים חברתיים

הערכה העצמית שלי נמוכה ביותר, אני מרגישה לא שווה, מרגישה עם עצמי רע, לא אוהבת לפעמים בעצמי כלום, מרגישה לא מועילה, מיותרת בעולם וסוג של כישלון, בעיקר בתחום החברתי ויצירת קשר. אני לא יודעת לשמור על קשרים. מאד קשה לי עם אינטימיות וקירבה ואני אף פעם לא יודעת לשים את הגבול בקשר.. לכן מראש נשארת ושומרת מרחק. וגדול. ועד שאני כבר מרגישה בטוח עם משהו אני חושפת יותר מידי ואז בד"כ מתחרטת..
מאד חוששת להיות מתישה וחונקת. אבל בתכלס, זה מה שקורה לפעמים ואז שוב נשארת לבד כי מתרחקים ממני.
והקושי הגדול הוא שזה מכניס אותי לחרדה ולפניקה מטורפת עד שיתוק.. אני יכולה להגדיר את עצמי 'כנמנעת' ולא יוזמת או אפילו רק זורמת.. זה כואב לי מאד להיות במקום הזה, ואין לי מושג האם כך נגזר לי לעבור את חיי או שיש דרך לצאת מזה, ואיך..
מאז ומתמיד פחדתי ליצור קשר חברתי קרוב תמיד הקשרים היו אבל עד גבול מסוים שממנו והלאה אני חוויתי וחווה את הבדידות, והכאב הוא קשה מנשא עד לבלתי ניתן להכלה..
יש לי נטיה לדיכאון, ועצבות זה רגש שמלווה אותי שנים

להמשך »
כללי

הפרעות אכילה ודיכאון

בשנה האחרונה חוויתי אירוע בשם הפרעת אכילה.
הפרעה זו נבעה מהצורך העמוק של להיות הספורטאי (עסקתי בתחום טריאתלון מקצועי) הכי טוב שיכול להיות.
במהלך האימונים הקשים התחלתי להוריד במשקל.
בהתחלה פשוט רציתי להוריד קילו או שניים כי כל קילו שאתה מוריד זה עוד קילו פחות שאתה צריך לסחוב לקו הסיום, אבל מהר מאוד הורדתי 14 קילו.
הייתי בתת משקל רציני הדופק של 32 במצב מנוחה עירני ואושפזתי בבית החולים תל השומר במשך חודשיים.
עכשיו אני בתקופת שיקום בבית
הבעיה שלי מתחילה כאן.
אני כבר לא יודע מה לעשות! אני מרגיש שאני משתגע.
אני לא רואה שום דבר בחיי. אני לא מצליח להינות משום דבר. אנשים שהייתי שמח להיות בקרבתם פתאום אני יעשה הכול בשביל להימנע מלהיפגש איתם. כל היום אני בדיכאון.
אני לא מצליח להרגיש רגשות יותר. אני לא מצליח להיות עצוב, לא מצליח לבכות ואני לא מצליח להיות שמח.
דברים שהיו כיפיים פתאום אני לא רואה בהם שום הנאה.
מחשבות אובדניות עברו בראשי אבל זה לא משהו שאני יעשה. הייתי ילד כל כך מוצלח (בלי להשוויץ כמובן) הייתי פרפקציוניסט עם ממוצע ציונים של 100 בתעודה. כמעט בכל תחרות שניסיתי להצליח בה הצלחתי. עכשיו אין לי אפילו כח לעלות במדרגות של הבית שלי.
אני צריך עזרה ואני כבר לא יודע מה לעשות.

להמשך »
התחבטויות

אחרי שסבלתי מהדת איך אחזור אליה?

עכשיו אני בן 28 אני מת להאמין ולהתקרב אבל אני לא מסוגל, יש רגעים שאני קצת מצליח אבל אני לצערי ממש שונא את הדת, כי מבחינתי זה תחליף לסבל כל הקונספט הזה.
עכשיו כשמתחיל חרדות כל פחד קטן שהיה מתעצם וכל שנאה קטנה נהיית גדולה, הכל מתחיל להראות שחור עכשיו לבן אדם רגיל יש את אלוקים לפנות אליו ולשפוך את הלב ולי יש לפעמים שנאה אליו לצערי כי פחדתי ממנו מה הוא יעשה לי.. עד היום כל דבר שאני עושה אני חושב על עולם הבא ומה יעשו
וכל הרבנים שיש היום מוסיפים כל מיני עברות שאני כבר לא עומד בעומס של הפחד הזה. מה עושים?

להמשך »
כללי

כל החיים לפני וכבר התייאשתי- למה לחיות?

אני חרדית ויודעת שכל מה שה' עושה הוא לטובה
אבל פשוט אזלו לי הכוחות ולא יודעת איך אני אצליח אחרי כל קושי ולפני כל משימה חדשה לאסוף כוחות חדשים.
זה מרגיש לי משימה בלתי אפשרית עבורי.
החיים רק מתחילים לפניי עוד לא התחתנתי וכבר נמאס לי מהכל. אין לי חשק לכלום. אני לא מוצאת סיבות לעשות דברים.
כל דבר שמיד לא מצליח אני מחליטה להתייאש.
אבל יש דברים שאי אפשר לעזוב באמצע וזה נהפך להיות אבן גדולה וכואבת על הלב.
אין לי את מי לשתף. אני לא ממש בן אדם פתוח שמדבר עם אנשים ובטח לא על נושאים כאלה.
נהייתי מאוד עצבנית ואני מוציאה את הכעסים שלי על האנשים הלא נכונים. אני כותבת ובוכה
כי באמת שכבר נמאס לי
ואני לא יודעת מה לעשות.
חשבתי להגיד לאבא שלי שאולי כדאי שאני אלך ליועץ או פסיכולוג.
אבל זה מרגיש לי הוצאה גדולה של כסף
ואני גם מתביישת.

להמשך »
דילוג לתוכן