ייעוץ בנושא בריאות הנפש

כללי

מנסה למצוא את הדרך שלי להתחבר לעבודת השם

גדלתי במשפחה קשה מאד מאד, הורים חולי נפש,הנורא הוא שלא ראו את זה מבחוץ הם נראים יציבים.
אבל תכלס סבלתי היה לי רע לי הכי מכולם איך שהוא תמיד אני רוב הפעמים אני הייתי הפרוייקט שלהם כרגע להתעללות רגשית כזאת, . תכלס אחרי החתונה הגיע הזמן שאני סוף סוף קצת רחוקה מהורי ואז התחילו לי הקשיים בנפש לנסות למצוא פורקן
אני עוברת הרבה טיפולים רגשיים ומנסה לשקם את המקום הכואב אבל משהו אחד לא מסתדר בכלל לפעמים זה נראה לי שהוא רק מסתבך, בבית הורי המצוות היו מצד אימי כל שניה משהו אחר כאלו עם חובה נפשית כזו שעושים מצוות בערך בשביל המקום החברתי שלי לא יודעת היא אחת המבלבלות את המסרים שלה מבולבלים אבל מצד אבי הכל היה קשוח הוא שאל את הרב שלו כל שאלה והרב הנחה אותו בדרך קיצונית וחמורה ואבי תמיד היה מוסיף כדי להזהר הוסיף עוד אבל לא בדברים מובנים בדברים דפוקים כמו לשטוף את הבקבוקים בפסח ליטול ידיים לסעודה בשרית בצד הבשרי! בלבד… בקיצור מקום לא בריא הקטע שמי שעושה אחרת מסתכלים עליו שהוא לא בסדר. לא היה מקום לדבר על השם בבית לא היה בכלל קשר איתו היה רק שהרב אמר ושיויתי הרב למולי תמיד וכו
מה שקורה לי זה שכמה שאני מנסה למצוא דרכים להתחבר ליהדות אני לא מצליחה אבל ממש לא מצליחה וכל פעם כבר נשבר לי שוב ואז אני אומרת אם את לא מאמינה בכלום אני לא מאמינה ואת שומרת מצוות אוקי אז אני שומרת הלכה בלבד לומדת לעשות את ההפרדה אבל הנפש? כלום אני סתם מרגישה איזה מישהי שעושה משהו שלא מאמינה בו ואין לי את האומץ להמר על החיים שלי כי אולי כן יש שכר ועונש… ואז אסבול… ואיפה הילדים שלי ילמדו אני לא מכירה חברה אחרת ובעלי לא ממש יסכים ונאמר שכן אולי זאת תהיה טעות אני בציבור החרדי החסידי ואני מרגישה שהכל הולך לפי מה יגידו אין הרבה עומק ומקום של פתיחות מחשבה מי ששואל הוא איזה דפוק שלא מאמין בדברים ברורים וצריך להתנהג לפי קודים חבקתיים אין הרבה רגש שם. זו אני ולא רואה פתרון,גם התחתנתי מוקדם עוד לפני שהצלחתי להיות נפרדת נפשית הייתי מעורבבת עם הורי אז אני גם מרגישה נטולת בחירה כי כבר יש לנו את החיים האלו שהם ככה ומסכן בעלי שאשגע אותו ואהיה בכוון אחר ממה שהוט חשב שאני אני כבר עשיתי את גל הדמיונות המודרכים שהשם מאיר עלי ואוהב אותי אבל רק לשמוע השם זה עושה לי רע אז אני מרגישה שסתם אני מחפשת להתחבר למקום בגלל שנולדתי אז מי אמר שאי אפשר לעשות שינוי לחיים בסגנון מתירני יותר ואאוהב יותר? האמת שאני רוצה כן להאמין ולשמור מצוות במינימום וברגוע אבל זה ממש לא מצליח בקטע שאני לא מעיזה ואני גם לא מאמינה בכל מציאות השם וקבלת התורה, אז אני אומרת את עוהדת סתם כי להגיע למקום הזה זה גם קשה לי כי זאת דרך חדשה לא יהדות אדוקה ולא מתירני לגמרי, ואני מפחדת גם שישכנעו אותי ואז אצטרך להיות אדוקה מידאי כמו כל המפחידות.. וממש לא בא לי אני אחת של החיים היפים בכיף..לפחות בשאיפה.. שמעתי המון תשובות ואף אחת לא הצליחה לספק אותי לא מבינה מה קורה וגם לא בא לי להקריב את כל חיי בשביל לשמור מצוות לא נעים אבל אני אומרת אם עבדו עלי ובסוף כל זה לא אמיתי אז סתם נמנעתי מדברים וסתם היה לי קשה ושילמתי מחיר של ויתור גבוה כי אם אני שומרת מצוות אז אני אשמור אולי אני צריכה קצת יותר ריכוך ולשמור ברגוע? אני הרבה מפחדת ממה שיגידו עלינו אז אני לא מעיזה להשתחרר אבל באמת בא לי לפרק את הכל ומצד שני אני רוצה חיים כן טובים ולא מגבילים אז זה מבלבל אותי ואני לא יודעת מה קורה לי
סליחה על אורך השאלה לא יודעת אם תוכלו לעזור אבל לפחות שיתפתי מישהו
תודה על האתר שלכם כיף להרגיש שאני לא היחידה עם בלגנים והתחבטויוח…

להמשך »
כללי

טיפול ריגשי? או שאולי טיפול קסם?!

בזמן האחרון התוודעתי לסוג טיפול שהותיר אותי נבוכה ומבולבלת ולכן אכתוב את הדברים כהוויתם ללא התנסחויות מהוקצעות.
שמעתי על מטפלת בשיטת שלושת הממדים שבתוספת לשיטת הטיפול היא בורכה במתת קל בסוג של הרגשות ואנרגיות שהופכות את הטיפול שלה לקצת מיסטי, לקסם..
דיברתי איתה באופן אישי כדי להבין איך מתנהל הטיפול בפועל, מה התחושות, מה התהליך, איך נוצר הקשר של מטפל-מטופל וכו'..
תשובתה היתה כזו: כן. הטיפול שלי הוא כמו סוג של קסם. המטופל לא חייב לשתף אותי בהרגשותיו, חוויותיו, מאורעות חייו, כדי שאוכל לשחרר אצלו חסימות ומפריעים. במהלך הטיפול אני עושה את כל העבודה, המטופל יכול בזמן זה לעסוק בעיסוקיו. אני מתחברת בכוח האנרגיות שלי לאנרגיות של המטופל וכך מצליחה למצוא את מקור החסימה/כאב/מועקה וכך לשחרר אותה. לאחר סדרת מפגשים המטופל יוצא כשהחסימות והמניעים שלו הוסרו והוא יכול לצאת לדרך חיים חדשה..
לדוג', אחד שאיבד אמון בבנ"א בעקבות מאורע שעבר עליו בילדות, היא מסירה את המחסום, בלי שיחה איתו, בלי שיחזור החוויה, בלי לנסות לשמוע את הנפש שלו, ז"א, בלי לעבור שום תהליך נפשי כדוגמת תהליכים שעוברים בטיפולים פסיכולוגיים כאלו ואחרים..
דברים, שלדעתי, השכל הישר אינו תופס. איך יכול להיות שללא עבודה עצמית, הכרה בכאב, תהליך רגשי שהמטופל עובר עם עצמו, אדם יכול להירפא? לרפא את נפשו?
במשך הרבה שנים אני מטופלת אצל פסיכולוגים ומטפלים רגשיים, לשחרר מועקות, לנתח מאורעות עבר והשפעתם עליי כיום, להבין את צרכיה של הילדה הקטנה שלי כדי להצליח לתת לה מה שהיא צריכה בלי שהיא תשתלט עליי, ועוד תהליכים שעוברים בטיפול.
יכול להיות שיש מישהי אגדית כזו שתגרום לי למשל, לתת אמון באנשים בלי עבודה עצמית שלי? להחזיר לי את הביטחון העצמי שלי שאבד בעקבות מאורע בעבר בלי שאכיר במאורע, ברגשותיי אז, בלי לשחזר את העבר ולנסות לשתול בו חוויות חיוביות?
קשה לי לעכל דבר כזה!!
אם לדוגמא, אני מתמודדת עכשיו בבעיות בשלום בית, בחוסר אהבה כלפי בעלי, בחוסר רצון להמשיך לחיות איתו, היא תוכל לגרום לי לחיות איתו בשלום, אהבה ואחווה בלי שום עבודה מצידי? בלי שום שיטת טיפול זוגי? היא טוענת שכן.. ויש לה המלצות חמות וברכת רבנים גדולים.
הקושי הגדול שלי הוא שאני לא מצליחה לתפוס בשכל שלי את התופעה הזו. אני מאמינה בעבודה עצמית, בתהליך, בדרך שמטפל מעביר מטופל כדי להגיע אל היעד של חיים יותר טובים ובריאים. נקרא לה אולי דרך ארוכה שהיא קצרה..
אבל אולי יכול להיות שאני מכלה את זמני, כוחותיי, כספי, כשיש מישהי שיכולה לפתור את בעיותיי הרגשיות…
אני גם מרגישה שבעלי קצת נוטר לי על כך, איך יכול להיות שאת לא הולכת לאישה כזו שאומרת בוודאות שהיא יכולה לגרום לך לשחרר את המחסומים שלך כלפיי ולגרום לך לאהוב אותי?! ובמקום זה את מכלה את ממוננו וזמננו אצל מטפלים זוגיים, פסיכולוגים למיניהם..
מאד מבולבלת. לויודת להחליט מה הדבר הנכון לעשות. האם להפסיק אצל המטפלת שלי ולהתחיל אצלה? אותה מטפלת גם טוענת שחוסר אמון בתהליך לא מהווה מניעה להצלחת הטיפול.
אני מבולבלת. כי גם אם הכל אמת ויציב והיא תוכל לעשות בי קסמים.. האם אני רוצה בזה? האם אני רוצה שיעבירו אותי תהליכים נפשיים בלי שאהיה מודעת אליהם? בלי שארצה, מבחירה חופשית, לטפל בפצעים מסוימים בנפש שלי? האם אני רוצה שיגרמו לי בדרך קסם לאהוב את בעלי? אולי אני מעדיפה לעבור תהליך מפוכח ומבוקר ע"י השכל שלי שיגרום לי להבין לאן מועדות פניי?
בעלי טוען שזו סוג של גאווה ושאני חולה במחלת השליטה..
האם אחרים צודקים? האם טענתי צודקת?

להמשך »
דיכאון

לחוץ מהמחשבות שעולות בי

אני בתקופה מאוד לחוצה בקטע הלימודי ואני מרגיש שאבא שלי מאוד לוחץ עלי ולא מעריך או נותן מילה טובה על זה שאני לומד ומשתדל רק שופט וקורא לי בשמות גנאי
ואני ממש מתוסכל בגללו עכשיו בתקופה האחרונה יש לי מחשבה לא רצויה שאני לא יודע מאיפה היא צצה במחשבה אני רואה את אבא שלי גוסס או עומד למות ואני לא מתערב להציל אותו במחשבה אני נהנה מזה או שמחשבה הקומפולסיבית אני הורג אותו מה לעזעזל לא בסדר איתי
זה אומר שאני שונא אותו??? זה אומר שאני אדם רע? שלא מסוגל לאהוב?? המחשבה צצה לי כול הזמן ואני לא יודע מה לעשות אני חושב שאני אדם רע בגלל זה ושאני לא אוהב את אבא שלי??? מה קורה פה לי?????? בבקשה אני מבקש מכם שלא תשפטו אותי רק שתענו לי ותגידו לי מה קורה פה והאם אני בן אדם רע????

להמשך »
דיכאון

הפרעות אכילה ודיכאון

בשנה האחרונה חוויתי אירוע בשם הפרעת אכילה.
הפרעה זו נבעה מהצורך העמוק של להיות הספורטאי (עסקתי בתחום טריאתלון מקצועי) הכי טוב שיכול להיות.
במהלך האימונים הקשים התחלתי להוריד במשקל.
בהתחלה פשוט רציתי להוריד קילו או שניים כי כל קילו שאתה מוריד זה עוד קילו פחות שאתה צריך לסחוב לקו הסיום, אבל מהר מאוד הורדתי 14 קילו.
הייתי בתת משקל רציני הדופק של 32 במצב מנוחה עירני ואושפזתי בבית החולים תל השומר במשך חודשיים.
עכשיו אני בתקופת שיקום בבית
הבעיה שלי מתחילה כאן.
אני כבר לא יודע מה לעשות! אני מרגיש שאני משתגע.
אני לא רואה שום דבר בחיי. אני לא מצליח להינות משום דבר. אנשים שהייתי שמח להיות בקרבתם פתאום אני יעשה הכול בשביל להימנע מלהיפגש איתם. כל היום אני בדיכאון.
אני לא מצליח להרגיש רגשות יותר. אני לא מצליח להיות עצוב, לא מצליח לבכות ואני לא מצליח להיות שמח.
דברים שהיו כיפיים פתאום אני לא רואה בהם שום הנאה.
מחשבות אובדניות עברו בראשי אבל זה לא משהו שאני יעשה. הייתי ילד כל כך מוצלח (בלי להשוויץ כמובן) הייתי פרפקציוניסט עם ממוצע ציונים של 100 בתעודה. כמעט בכל תחרות שניסיתי להצליח בה הצלחתי. עכשיו אין לי אפילו כח לעלות במדרגות של הבית שלי.
אני צריך עזרה ואני כבר לא יודע מה לעשות.

להמשך »
טהרה וכפיתיות
דיכאון

רוצה להרשים את המטפלת שלי

אני בחורה בת 19 ומטופלת בטיפול פסיכולוגי ואני מרגישה שאני מאד צריכה להרשים אותה עם הבעיות שלי .. כל שבוע מחדש לפני שאני מגיעה אליה אני חושבת מה לדבר איתה מראש ואיך זה ירשים אותה.
אני חושבת שאני יודעת מה מביא אותי להרגשה הזאת זה בגלל שאני מפחדת להגיע לסוף הטיפול אני פשוט נהנת ללכת כל שבוע לטיפול וזה מביא אותי למצב שאני צריכה להרשים אותה עם הבעיות שלי כי אז זה יאריך את משך הטיפול.
כל פעם שאני הולכת אליה או יוצאת ממנה אני חושבת לעצמי מענין עוד כמה פגישות אני יסיים … אני לא חייה את ההווה עם הטיפול הזה בגלל שאני כל הזמן חוששת שזה הולך להסתיים.
אני שואלת חברות לכמה זמן הם הלכו? ואז אם זה נגיד מלא זמן אני כזה חושבת לעצמי איך אני יעשה את זה שגמלי זה יהיה כזה מלא זמן.
זה קשה לי כי זה הופך את כל הטיפול ללחץ.
חשבתי שאולי אפתח איתה את הנושא אבל אני פשוט לא מסוגלת לפתוח איתה כי אני לא חושבת שזה נורמלי לפתוח את הנושא הספציפי הזה עם המטפלת .

להמשך »

קשר תלותי עם המטפלת

מאז ומעולם נמשכתי לקשר קרוב עם דמויות סמכות, כמורות, מדריכות או נותנות שירות שונות.
מן הסתם, בשל החסך ההורי שחוויתי.
עד כה, הצורך הנואש הזה בתלות, בדמות קרובה שתהיה שם לצידי, ותבין ותכיל – לא פסק.
כעין בור בלי תחתית ששואב ושואב ולא נמלא לעולם.

ב"ה, הקב"ה הקרה אותי לפתחה של מטפלת אגדית, ואחד הדברים הראשונים שהיה חשוב לי לדבר עליהם היה, איך לא, התאהבותי כלפיה.
טרם ליבנו דיינו את הנושא, כי עלו צרכים אחרים ורבים שציפו למענה.
חייבת לציין כי אני טיפוס מאד סגור, ולקח לי המון זמן להפתח אליה, וגם זה, לסירוגין, ולא עד הסוף.
כשנסעה לחו"ל לתקופה ארוכה – הגם שהותירה אופציה להתקשרות – חוויתי קושי רגשי עצום!
בכיתי המון, לא הייתי מסוגלת לאכול והייתי בדאון על סף דיכאון ממשי.

להמשך »

למה אני אוהבת את מי שלא אוהב אותי?

יש לי בעיה שאני מרגישה שמקשה לי על החיים מאד..
אני אוהבת את מי שלא אוהב אותי.. ולא אוהבת את מי שאוהב אותי…
אני יודעת שבפסיכולוגיה מדברים על זה הרבה מאד.. זה נושא מורכב ובעייתי..
הייתי רוצה לשמוע קצת על הנושא.. לקבל קצת כלים ותובנות.
יש לציין, אני מטופלת אצל פסיכולוג, אבל הנושא הזה הוא מורכב והטיפול בבעיה הוא תהליך מאד ממושך (-כדברי הפסיכולוג) .
אם תוכלו להראות לי כיווני חשיבה שונים, לתת לי כלים פרקטיים לעבוד על הנושא.

להמשך »

משבר שאני עוברת בטיפול

אני נמצאת עכשיו בתהליך של טיפול עם מטפלת ממש טובה ואני מאוד אוהבת אותה.
אני מרגישה שהיא לא מתיחסת אלי יפה ובהתחלה זה לא היה ככה. הכל היה אחר.
יכול להיות שקרה משהוא שהיא שינתה יחס פתאום או שזה קשור למשהוא של הטיפול.
אני מתביישת להגיד לה את זה. ואני ממש בוכה בגללה הרבה הרבה.
וכולם אומרים לי תעזבי אותה ואני לא יכולה כי אני אוהבת אותה מאוד אבל גם פגועה ממנה אני נפגעת כמעט כל שבוע ממשהו ממנה.
אני מדברת עם כל מיני חברות שהם גם בטיפול והם לא מרגישות ככה.
הם מרגישות יותר שהיא אוהבת אותם וגם דואגת להם ולא מעליבה ופוגעת.
אצלי זה אחר
מה אפשר לעשות?
יש משהוא או פיתרונות שיכולים לעזור לי?
אני כבר בדיכאון מזה מאוד מאוד מאוד

להמשך »

לא יודע אם יש לי חולי בנפש!

אני בחור ישיבה שנחשבת לרצינית מאוד.
עד לפני זמן מה אני מכיר את עצמי כאדם חברותי,
חיובי ובריא.
בתקופה האחרונה בישיבה החלטתי להעלות הילוך ורמת האינטנסיביות עלתה מאוד.
פחות זמן לדבר עם אנשים,‏ לצחוק וכו'‏
עם הזמן התחלתי יותר לאהוב את ההתבודדות מתוך אמונה שזמן איכות עם עצמי בונה אותי.
בימים האחרונים אני חושש שמתחילה להתפתחת אצלי איזה מן חולי בנפש,
יש לי קצת חרדות שאני לא מצליח להסביר.
שמתי לב שפעלתי בצורה לא בריאה כל כך כמו לשלוח הרבה ‏
הודעות לאדם שלא עונה.
אני פונה אליכם כי קיימת גם אפשרות שהכל בסדר ואני רק מדמיין,
ומצד שני אולי יש סיבה לדאגה.

להמשך »

הפרעות אישיות של בעלי שמקשות על חיינו

בעלי סובל מהפרעות אישיות אשר אינם מאפשרים לו לתפקד אולי קצת עזרה בבית מדי פעם ממש לעיתים לא קרובות ומעת לעת מסתגר יותר ויותר בבית וממעט לצאת ודי מבודד מבחינה חברתית על אף שהוא מאוד ידידותי אהוב ורצוי בחברה
הוא ממש מיואש ממצבו עד שהוא בעצמו אינו מאמין שאי פעם יצא מהמצב שלו על אף שאני תמיד משתדלת להפיח בו אמונה ותקווה ואני עם עצמי גם חושבת שהוא זקוק לישועה גדולה אבל עדיין לא מתייאשת ולא מוותרת עליו אבל ממש ממש קשה לי ולילדים
מבחינה רגשית הוא תומך אוהב דואג ממש למופת גם כשמורגש שקשה לו נורא
מבחינה כלכלית כל העול הכלכלי מונח על כתפי ואני עובדת חצי משרה ומתפקדת משרה מלאה בבית עם בעלי והילדים
ישנם כמה קשיים שהייתי שמחה לקבל הכוונה עצה ותושייה
מה עלי לעשות עם בעלי איך אני יכולה לעזור לו האם זה בסדר שאני ממשיכה לחיות אתו למען הילדים ולמעני אפי' שלפעמים המצב נורא נורא קשה או להתגרש גם למעני ולמען ילדי אתם מבינים בטח את הסיטואציה אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי הוא גם איבד אמונה  ברבנים שאליהם משתייך
מיותר לציין שהוא ניסה כבר הכול בכול מכל כל ומעת לעת המצב רק הלך והחמיר ועוד נשאר לנו חובות מהטיפולים שהוא עבר וניסה.
עוד דילמה שאני נמצאת בו שאנשים פשוט לא מאמינים למצב בו אני נמצאת וההתמודדות עם בעלי חלקם אומרים שזה יעבור וחלקם אף מעלימים עין כשהם אכן מוודאים שהמצב אכן קשה וקשה מאוד

להמשך »
דילוג לתוכן