לוקחת קשה מדי משפטים שנאמרים לי

הרבה פעמים אני מרגישה שיש משפטים שנאמרו לי מאנשים בסביבתי או סתם מאנשים באקראי ,או שאפילו זורקים לי משפטים בלי לסיים אותם וגם המשפטים יכולים להתפרש בשני מובנים ואז אני לא מפסיקה לחשוב למה התכוונו ומנסה להבין את זה בשני הפרשנויות מהצד החיובי שלהן ומהצד השלילי, ומשום מה קשה לי עם כל הפרשנויות העמוקות האלה כדי להיכנס לראש של השני מה הוא התכוון להגיד אבל מצד שני אני חייבת להירגע כי אם אני לא יבין אני לא ירגע וגם שאני חושבת שהבנתי אני לא יודעת אם באמת הבנתי ומעדיפה לשכוח מזה ואני מרגישה שאני נעלבת ויורד לי הערך העצמי ואני נשברת מזה מהר, וקשה לי להתמודד כאילו כבר מה קרה. לוקחת קשה ומידי אישי אפילו כל אחד גם אם הוא לא קרוב, ולא מצליחה להירגע למרות כל מה שאני אומרת לעצמי ומנסה להבין למה התכוונה ולדון לכף זכות ולראות את הטוב.
וזה קורה לי הרבה פעמים כמו עיוותי מחשבה כי אני מאוד רגישה ולפעמים מרגישה שאני לוקחת אנשים רציני מידי כי לפעמים אנשים אומרים משפטים שנשמע שהם רציניים אליהם והם אומרים שהם צחקו, וקשה לי לדעת מה באמת קורה כי בכל צחוק יש טיפת אמת ואני יודעת מתי צוחקים, ובכל זאת יש אי הבנות סביב כל הנושא הזה. נגיד יש לי דוגמא על סיטואציה שקרתה לי עם שכנה שלי שהיא יותר קטנה ממני ועשתה רשיון נהיגה אחריי, ולקחתי אותה טרמפ, וקצת הפריע לי שהיא מלמדת אותי כאילו איך לנהוג כי לא ביקשתי ממנה עזרה ,כמו: היית צריכה להיכנס ככה, או בנסיעה לרוורס יש עוד קצת לנסוע אחורה ואמרתי לה שאני לא מעדיפה להסתכן ,וגם בחניה לאחור נגיד היא אמרה לי מעולה, זה היה מעולה באמת אבל הרגשתי שהייתי צריכה קצת להיצמד לימין מאשר לשמאל ותיקנתי באותו רגע בלי שום בעיה ואני יודעת שאני נוהגת טוב תמיד וגם באותו זמן נהגתי ממש יפה, ואז היא שאלה אותי כמה זמן יש לך רשיון אמרתי לה 4 שנים אז היא אמרה: אה, אז את אמורה לנהוג טוב, ולא הבנתי מזה אומר שנהגתי טוב או לא? והמשפט הזה הכי הפריע לי . ולא רציתי לשאול אותה למה היא התכוונה כי אני לא רוצה להרגיל את עצמי שיתנו לי אישורים אני יודעת שאני בסדר, ואז אמרתי לה כן אבל אני לא כל כך הרבה נוסעת מידי פעם אני צריכה עוד להשתפשף בכביש, ואז הרגשתי לא טוב אם זה שהיא זרקה לי משפט ולא באמת הבנתי מה היא התכוונה להגיד ובכל זאת זה מפריע לי ההערות האלה למרות שכל הזמן אומרים שאם זה נכון אז נעלבים ואם זה לא נכון אז לא, אז אני הפוך מתי שזה לא נכון אני נעלבת כי אני מאוד אמתית וקשה לי עם זה שלא רואים באמת את מה שאני עושה וסתם אומרים משפטים. וגם הרגשתי לא טוב עם זה שאמרתי לה כן אני לא הרבה נוסעת עם הרכב כאילו הורדתי בערך של עצמי וכמו אישרתי את דבריה, או שאולי לא , כי היא אולי היא לא התכוונה לזה שאני לא נוהגת טוב בכלל. אני יודעת שאין לי באמת את השליטה על המשפטים של אנשים אבל אני יכולה לבחור שלא להיפגע אבל בכל זאת קשה לי ואני מרגישה שאני חושבת על זה ונכנסת לזה יותר ויותר למרות שאני יודעת שאולי זה לא נכון. ובטח שכנראה היא לא התכוונה לפגוע בי. אני לא יודעת…
ואני לא יכולה לקחת את החיים בצורה כזו כל הזמן שמישהו יגיד מה שהוא רוצה ולהישבר כאילו נחרב עלי עולמי.

רוצה להיפתח ולתת אמון באנשים סביבי

בעקבות טראומה שחוויתי אני מרגישה שקשה לי מאד לסמוך ולהאמין בבנ"א.
אני מפחדת שאפגע ורוב הזמן אני שמה את עצמי במצב של התגוננות רגשית ופיזית.
כך יוצא, שהפתיחות והשיח אצלי בחברה הוא מועט, אני חוששת שזה מכמה דברים: מחשש לפגיעה, חוסר אמון באחרים, חרדה חברתית וחוסר בטחון עצמי.
זה מאד מפריע לי, כי זה בעיקר בתחילת הקשר או ברצון לקשור חברות שלוקח לי זמן להיפתח, אבל ברגע שאני נפתחת הכל ב"ה זורם ונעים.
השאלה שלי היא, איך להאמין בעצמי ובטוב שבעולם יותר, ולהגיע למצב של רוגע נפשי מחשש של פגיעה? וכן, איך ליצור קשרים חברתיים בצורה נכונה ללא

מראה חיצוני וכאב מהשוואה

פעם, הייתי אוהבת את המראה שלי וקיבלתי עליו הרבה מחמאות…
הייתי רגילה שמסתכלים עלי, שמפרגנים וכו…
עד.. השנתיים האחרונות..
במהלך השנתיים האחרונות ירדתי בצורה דרסטית במשקל מבלי שהתכוונתי לכך…
כמובן שבדקתי הכל מבחינה רפואית נפשית וכו..
והכל תקין..
ניסיתי הכל הכל הכל כדי להעלות במשקל בחזרה..
כולל כל מיני הזרקות שעשיתי בסתר, וכל מיני שייקים הזויים וארוחות כמובן…
אך ללא הועיל….
המראה שלי השתנה, מאוד.
הרבה העירו , עקצו ושאלו מה קרה פתאום…
אבל..זה עוד המצב הטוב…
יש לי אחות אחרי, שבאמת ברוך השם נראית מאוד טוב, כשנראיתי גם אני טוב,זה לא הפריע לי כי החמיאו לשתינו..
אולם כעת המצב קשה ובלתי נסבל עבורי..!
כל מקום שאנחנו הולכות אני שומעת את ההשוואה הזאת ביני לבין אחותי ..
את הפירגון לאחותי בלבד…
וזה צובט לי בלב, שאני כבר משהו אחר..שמשהו נלקח ממני לתמיד..
אפילו בשידוכים מציעים המון לאחותי בגלל המראה למרות שאני הגדולה יותר..וזה כואב מאוד…
אני לא רבה עם אחותי או שונאת אותה בעקבות זאת, אבל כל חג, כל מפגש חברתי, או מפגש עם אנשים שוב גורר השוואות וכאב חזק אצלי…
אפילו מצד ההורים ההשוואה וההחמאה לצד אחד לא מפסיקה…
ולא, אני לא רוצה שיחמיאו לי בשקר..
אך לא יודעת מה עלי לעשות…
וכן כן, ניסיתי למצוא את עצמי באפיק מקצועי כלשהו שיספק אותי, שארגיש שאני מגשימה את עצמי בו, אבל גם אם יש דברים שאני אוהבת..
אצלי לצערי, מודל היופי הוא בעדיפות על…
אני שונאת את עצמי, וזה קשה..
אין לי מצב רוח כבר תקופה ארוכה ואף אחד לא יודע ומבין למה…
ואני לא אוהבת את הפיתרון תאמרי לעצמך כל יום כמה את יפה וטובה!
כי אני לא אשקר את עצמי כדי להרגיש טוב יותר!!
אם אני באמת לא יפה…
לצערי הרב, המצב הזה הוביל אותי למקום שאני מחפשת כל הזמן לברוח, לברוח מהמציאות שבה אני נמצאת..
ואם יכלתי הייתי בורחת למקום שאף אחד לא מכיר אותי , לא יודע איך נראתי בעבר, ולא מכיר את אחותי…
בנסוף זה גרם לי למצב של חיפוש ברשתות חברתיות ו

האם להתגרש??? האם יש סיכוי לשינוי???

באופן כללי אני גבר שעושה הכל בבית, שוטף רצפה, מכבס ואפילו מכין אוכל, קם בלילות בשביל הבנות,, וכל זה בשמחה ובאהבה.
ואשתי היא בדיוק ההפך ממני, כל דבר שהיא עושה אתה מרגיש כאילו היא עושה טובה, תמיד מנסה להתחמק ממטלות הבית וכך יוצא שברגע שאני נכנס מהעבודה היא נשכבת על הספה וגולשת בסלולרי וכל מטלות הבית מוטלות עלי.
*על הדברים האלה עד היום סתמתי את הפה ואמרתי שעל זה אני לא מפרק את הבית.
בתקופה האחרונה, אשתי התחילה לקלל אותי ואפילו הרימה עלי ידיים כמה פעמים רק כי לא עשיתי את מה שהיא רוצה באותו רגע, באופן כללי הצורת דיבור שלה אלי מאוד מזלזלת .
היא כל היום הולכת לבזבז את הכסף שלנו ללא הבחנה כך שכל ההוצאות האלה גורמות לנו להיתקע באותו מקום ולא להתקדם ואף לצבור חובות.
בהתחלה הייתי מעיר ומבקש שתפסיק עם ההתנהגות הזו וזה לא עזר, עכשיו אני פשוט יושב ושותק ולא יודע מה לעשות????
נוסיף לזה שהיא לא מסכימה שנלך לבקר את ההורים שלי כך יוצא שבנותי לא מכירות כמעט את סבא וסבתא שלהן!!
באופן כללי אני כבר לא סובל אותה ומרגיש מחנק בגרון לידה אני רק מפחד שהיא לא תכעס או תלך לבזבז עוד כסף.
מצד אחד בא לי לקום וללכת ולבנות חיים טובים יותר מצד שני אני לא מסוגל לעשות את זה בגלל הילדות שלי שאני דואג להן ולא רוצ

פחד מנהיגה

לפני 10 שנה הוצאתי רישיון נהיגה – וכאשר הוצאתי את הרישיון הנהיגה אבי ע"ה אמר לי את לא נוהגת – אני מפחד שתנהגי.. אז שמעתי בקולו.. אך כל הזמן הפריע לי שלא נהגתי .
לצערי אבי היקר נפטר לפני שנה ועברתי שינויים בתפיסת החיים שלי והחלטתי שאני רוצה לנהוג
אך מפחדת – לכן לקחתי 10 שיעורי נהיגה עד עכשיו – אך עדיין לא רואה את עצמי נוהגת לבד
ואפילו עם בעלי – אני פשוט מפחדת שאעשה טעות וחס שלום יקרה משהו..
כנראה לא מאמינה בעצמי שאני מסוגלת לזה.

אני רואה הרבה נשים מהעבודה שלי נוהגות יום יום ומרגישה מתוסכלת למה אני לא ???
בעלי מפרגן ורוצה שאלמד
אך אני לא יודעת איך מתקדמים מפה ? מחוסר האמונה שאני אצליח

מאוד יתכן גם שאני בתוך תוכי לא מאמינה שיכול להיות לי טוב – כי להורי היו חיים קשים מאד
אז כביכול אני אומרת שגם לי אסור שיהיה טוב בגלל שהם סבלו- וזה למעשה המעצור בחיי

אשתי מתבטלת בבית

הגברת בעבר עבדה אבל לפני שנה טוענת שלא רוצה ללכת לעבוד.
קרוב לשנה שיושבת בבית בלי לעשות כלום.
עידוד להתפתחות אישית, לימודים/עבודה, נתקלים בבכי.
מאוד קשה לי עם זה,
א. שהיא לא עושה כלום, שזה כמובן פוגע ברמת חיים ומדרדר לחובות.
ב. שיושבת משועממת בבית וכשאני חוזר גמור מהעבודה היא מתעצבת שאני לא מתייחס בשיא החינניות.
ג. וזה לא שהדרישות ירדו, היא דורשת בית גדול יותר, ויש לה זמן להתרשם מאופנה ואקססוריז שהיא רוצה, שכמובן אין לי אפשרות לממן וזה קורע לי את הלב כי אני רוצה להטיב לה אבל לא יכול כאמור.
ד. בכל פעם שאני מקדיש לכך שיחה או מנתב את השיחה לכך שתקח אחריות, היא מתרצת בהמון תירוצים ובעיקר ממרת בבכי. וגברים כידוע, אין להם דרך להתגונן מבכי. וליבי נמס, ונוצר מצב שאני זה שמרגיע אותה ואומר לה יהיה בסדר, והיא לא מוכנה להבין שאם היא לא תשנה את דרכה, שום דבר לא ישתנה.
ה. קמה מאוחר, אין עבודה, אין ילדים, אין מה לעשות , וכל יום היא מתעוררת קרוב לחצות היום, וחוששני שהבטלה תגרום למה שבטלה גורמת.
אני מרגיש שאני נכשל בתקשורת, אבל רק בנושא הזה, כי בשאר התחומים הכל בסדר.
אודה לעצתכם, או הכוונה לדרכי פעולה.

חוסר ביטחון עצמי, יש איך לשנות את זה?

אני בחור ישיבה בישיבה חסידית
אני ינסה להסביר את שאלתי יש לי חוסר ביטחון עצמי שזה מתבטא בעיקר ליד אנשים חזקים ודומיננטיים בחברה, פחות אצל העדינים בעיקר עם שיחות של כמה בחורים או סעודות שבת אפי' טיולים שעושים וכו'
הלכתי לטיפול רגשי מה שנקרא אבל גם שם יש לי בעיה שאני בקושי דיברתי על עצמי עכשיו אני נמצא אצל מישהו שיחסית אני כן מדבר על עצמי ופחות מסתיר דברים ממנו אבל עדיין זה לא הכי טוב אני רק יגיד שאני לא בקשר טוב עם אבא שלי כאילו קשר של שלום שלום ולא מעבר לזה, אני לא רב איתו או משהו אלא כמעט לא מדבר איתו.
השאלה שלי איך אני יוצא מזה או שזה האופי שלי כאיו אני שקט ואין מה לעשות

למה אין אנשים נורמליים, למה?

אני אוזן קשבת לכולם, תמיד אני זאתי שבאים לשפוך את לבם עלי, אני מכילה אותם ומייעצת להם.(גם לגדולים ממני).
אני מרגישה שאני מלאה גם כי אני סוחבת איתי את רגשות סובבי (עם כל סיפור כואב וקושי שיש לשני אני מזדהה ומרגישה אותו על בשרי) וגם אני בנאדם וגם לי יש כאב וגם עלי עוברים זמנים של משבר ואני מתמודדת איתם ל ב ד ,
אין אף אחד שהייתי רוצה לשפוך לו את ליבי, לא כי אני לא רוצה, פשוט אין!! לא קיים אצלי משהו כזה!! אני ממש בודקת ומחפשת איזה חברה משהי שאני סומכת אבל את אף אחד אני לא רוצה, פשוט אני רואה את חברותי בתור חברות לכיופים אבל לא לשיחה רצינית, עמוקה. הם שטחיות ממני, ואני זאת שנותנת להם תמיד. זה לא מסתדר לי שזה יהיה ההפך.
וחוץ מזה שאני מכילה את אמא שלי בכל מה שעובר עליה, (עבודה, ריבים עם אבא שלי) ואני מרגישה שזה מדי בשבילי.
אני פשוט חייבת לשחרר הכל החוצה,
גם לאחרונה עבר עלי משהו קשה שאף אחד לא יודע עליו ואני לבד שורדת את זה,
ולאחרונה התחיל לי לקות בדיבור, זאת אומרת אני לא מצליחה לדבר ברור, לסיים משפט כמו שצריך, רוב הפעמים אני צריכה לחזור שוב על המשפט כי פשוט לא הבינו מה אמרתי, אף אחד לא פתח מולי את הנושא לגבי הדיבור למרות שזה מאוד ניכר לעין. אני חוששת מאוד, ואני חושבת שבגלל שאני שומרת הכל ולא מוציאה זה בא לידי ביטוי בדיבור.
זה הוריד לי מאוד את הביטחון, אני לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שצריך מול אנשים, אני מעדיפה פחות לדבר, נהייתי בחורה מופנמת ושקטה עם כל מה שאני עוברת בתוך תוכי, זה כיבה אותי.
אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש ואני חייבת טיפול, שפשוט יקשיבו לכל מה שאני עוברת ויעזרו לי לצאת מהמקום שאני נמצאת בו.
כשאני עם חברות אני מאוד בולטת ומאוד אוהבים אותי, אני נותנת את כל כולי למען האחר בלב הכי שלם.
טוב לי כשטוב לי האחר,
שמחה הכי בעולם לעזור ולתת לייעץ לעזור, זה הכיף שלי, זה מה שמחייה אותי, זה הסיפוק הכי גדול שיש.
אני אתן את מה שיש לי לאחר גם אם לא ישאר בשבילי.
איך אני יכולה להתקדם בחיים. אני רוצה תמיד לתת אבל אני לא יכולה להרגיש בודדה. פשוט ב ו ד ד ה.

קשר חברי או תלותי וחד צדדי?

משקיעים בך! אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, כאן באקשיבה לא דוחים אף שואל, וכל קושי ומצוקה זוכים להתייחסות משמעותית. כל שאלה זוכה למענה של משיב מקצועי, שלפני הכל - ינסה באמת להקשיב ולהזדהות.

יש לי חבר מאד טוב אבל תמיד הרגשתי (לחינם) שהוא לא באמת איתי ונפגעתי המון ממנו וככה כל פעם היה אי נעימות ביננו ואז דיברנו קצת וחזרנו להיות ביחד אבל זה לא החזיק הרבה זמן ושוב נפגעתי ושוב דיברנו וחוזר חלילה… בימים האחרונים שוב פעם קרה משהו ביננו וזה מאד התחמם ובסוף נשברתי וביקשתי ממנו לצאת לדבר שוב והוא הגיב באדישות ובקושי הסכים ומאז אנחנו מדברים קצת אבל אני רואה שהוא לא יותר מדי איתי (בלשון המעטה) והוא כבר ממש מרחק אותי ושומר מרחק ולא משתף אותי במחשבות וחוויות שלו וכו' ובכלל אני חושב שנוצר מצדי קשר שאני מאד תלוי בו ואם הוא לא לגמרי איתי זה מאד מפריע לי ושאני רואה אותו מקרב מישהו אחר זה ממש מכאיב לי ועוד כל מיני דברים בלתי נסבלים. שאלתי היא: א. איך אני גורם לו להיפתח אלי שוב בצורה חזקה ב. איך אני שומר על איזון בלי שיהיה עוד מעידות ביננו ג. איך להפוך את הקשר מתלותי לבריא ובלי שזה יחליש את עוצמת החברות ושזה יהיה הדדי?

לא יודעת ליצור קשרי חברות

ב"ה קראתי באתר שאלה על מישהו שמתבייש לפתוח את הפה. וממש הזדהיתי אתו. אני בחורה שקטה כלפי חוץ, ויש לי חברה טובה אחת. למה? כי אני לא מדברת בפתיחות רבה לאנשים. בבית הספר תמיד היו מעירים שאינני משתתפת. נחשבתי אהובה […]