ייעוץ בנושא ביטחון עצמי

זוגיות

אשתי מתבטלת בבית

הגברת בעבר עבדה אבל לפני שנה טוענת שלא רוצה ללכת לעבוד.
קרוב לשנה שיושבת בבית בלי לעשות כלום.
עידוד להתפתחות אישית, לימודים/עבודה, נתקלים בבכי.
מאוד קשה לי עם זה,
א. שהיא לא עושה כלום, שזה כמובן פוגע ברמת חיים ומדרדר לחובות.
ב. שיושבת משועממת בבית וכשאני חוזר גמור מהעבודה היא מתעצבת שאני לא מתייחס בשיא החינניות.
ג. וזה לא שהדרישות ירדו, היא דורשת בית גדול יותר, ויש לה זמן להתרשם מאופנה ואקססוריז שהיא רוצה, שכמובן אין לי אפשרות לממן וזה קורע לי את הלב כי אני רוצה להטיב לה אבל לא יכול כאמור.
ד. בכל פעם שאני מקדיש לכך שיחה או מנתב את השיחה לכך שתקח אחריות, היא מתרצת בהמון תירוצים ובעיקר ממרת בבכי. וגברים כידוע, אין להם דרך להתגונן מבכי. וליבי נמס, ונוצר מצב שאני זה שמרגיע אותה ואומר לה יהיה בסדר, והיא לא מוכנה להבין שאם היא לא תשנה את דרכה, שום דבר לא ישתנה.
ה. קמה מאוחר, אין עבודה, אין ילדים, אין מה לעשות , וכל יום היא מתעוררת קרוב לחצות היום, וחוששני שהבטלה תגרום למה שבטלה גורמת.
אני מרגיש שאני נכשל בתקשורת, אבל רק בנושא הזה, כי בשאר התחומים הכל בסדר.
אודה לעצתכם, או הכוונה לדרכי פעולה.

להמשך »
ביטחון עצמי

חוסר ביטחון עצמי, יש איך לשנות את זה?

אני בחור ישיבה בישיבה חסידית
אני ינסה להסביר את שאלתי יש לי חוסר ביטחון עצמי שזה מתבטא בעיקר ליד אנשים חזקים ודומיננטיים בחברה, פחות אצל העדינים בעיקר עם שיחות של כמה בחורים או סעודות שבת אפי' טיולים שעושים וכו'
הלכתי לטיפול רגשי מה שנקרא אבל גם שם יש לי בעיה שאני בקושי דיברתי על עצמי עכשיו אני נמצא אצל מישהו שיחסית אני כן מדבר על עצמי ופחות מסתיר דברים ממנו אבל עדיין זה לא הכי טוב אני רק יגיד שאני לא בקשר טוב עם אבא שלי כאילו קשר של שלום שלום ולא מעבר לזה, אני לא רב איתו או משהו אלא כמעט לא מדבר איתו.
השאלה שלי איך אני יוצא מזה או שזה האופי שלי כאיו אני שקט ואין מה לעשות

להמשך »
דיכאון

למה אין אנשים נורמליים, למה?

אני אוזן קשבת לכולם, תמיד אני זאתי שבאים לשפוך את לבם עלי, אני מכילה אותם ומייעצת להם.(גם לגדולים ממני).
אני מרגישה שאני מלאה גם כי אני סוחבת איתי את רגשות סובבי (עם כל סיפור כואב וקושי שיש לשני אני מזדהה ומרגישה אותו על בשרי) וגם אני בנאדם וגם לי יש כאב וגם עלי עוברים זמנים של משבר ואני מתמודדת איתם ל ב ד ,
אין אף אחד שהייתי רוצה לשפוך לו את ליבי, לא כי אני לא רוצה, פשוט אין!! לא קיים אצלי משהו כזה!! אני ממש בודקת ומחפשת איזה חברה משהי שאני סומכת אבל את אף אחד אני לא רוצה, פשוט אני רואה את חברותי בתור חברות לכיופים אבל לא לשיחה רצינית, עמוקה. הם שטחיות ממני, ואני זאת שנותנת להם תמיד. זה לא מסתדר לי שזה יהיה ההפך.
וחוץ מזה שאני מכילה את אמא שלי בכל מה שעובר עליה, (עבודה, ריבים עם אבא שלי) ואני מרגישה שזה מדי בשבילי.
אני פשוט חייבת לשחרר הכל החוצה,
גם לאחרונה עבר עלי משהו קשה שאף אחד לא יודע עליו ואני לבד שורדת את זה,
ולאחרונה התחיל לי לקות בדיבור, זאת אומרת אני לא מצליחה לדבר ברור, לסיים משפט כמו שצריך, רוב הפעמים אני צריכה לחזור שוב על המשפט כי פשוט לא הבינו מה אמרתי, אף אחד לא פתח מולי את הנושא לגבי הדיבור למרות שזה מאוד ניכר לעין. אני חוששת מאוד, ואני חושבת שבגלל שאני שומרת הכל ולא מוציאה זה בא לידי ביטוי בדיבור.
זה הוריד לי מאוד את הביטחון, אני לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שצריך מול אנשים, אני מעדיפה פחות לדבר, נהייתי בחורה מופנמת ושקטה עם כל מה שאני עוברת בתוך תוכי, זה כיבה אותי.
אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש ואני חייבת טיפול, שפשוט יקשיבו לכל מה שאני עוברת ויעזרו לי לצאת מהמקום שאני נמצאת בו.
כשאני עם חברות אני מאוד בולטת ומאוד אוהבים אותי, אני נותנת את כל כולי למען האחר בלב הכי שלם.
טוב לי כשטוב לי האחר,
שמחה הכי בעולם לעזור ולתת לייעץ לעזור, זה הכיף שלי, זה מה שמחייה אותי, זה הסיפוק הכי גדול שיש.
אני אתן את מה שיש לי לאחר גם אם לא ישאר בשבילי.
איך אני יכולה להתקדם בחיים. אני רוצה תמיד לתת אבל אני לא יכולה להרגיש בודדה. פשוט ב ו ד ד ה.

להמשך »
משקיעים בך! אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, כאן באקשיבה לא דוחים אף שואל, וכל קושי ומצוקה זוכים להתייחסות משמעותית. כל שאלה זוכה למענה של משיב מקצועי, שלפני הכל - ינסה באמת להקשיב ולהזדהות.
ישיבה

קשר חברי או תלותי וחד צדדי?

יש לי חבר מאד טוב אבל תמיד הרגשתי (לחינם) שהוא לא באמת איתי ונפגעתי המון ממנו וככה כל פעם היה אי נעימות ביננו ואז דיברנו קצת וחזרנו להיות ביחד אבל זה לא החזיק הרבה זמן ושוב נפגעתי ושוב דיברנו וחוזר חלילה… בימים האחרונים שוב פעם קרה משהו ביננו וזה מאד התחמם ובסוף נשברתי וביקשתי ממנו לצאת לדבר שוב והוא הגיב באדישות ובקושי הסכים ומאז אנחנו מדברים קצת אבל אני רואה שהוא לא יותר מדי איתי (בלשון המעטה) והוא כבר ממש מרחק אותי ושומר מרחק ולא משתף אותי במחשבות וחוויות שלו וכו' ובכלל אני חושב שנוצר מצדי קשר שאני מאד תלוי בו ואם הוא לא לגמרי איתי זה מאד מפריע לי ושאני רואה אותו מקרב מישהו אחר זה ממש מכאיב לי ועוד כל מיני דברים בלתי נסבלים. שאלתי היא: א. איך אני גורם לו להיפתח אלי שוב בצורה חזקה ב. איך אני שומר על איזון בלי שיהיה עוד מעידות ביננו ג. איך להפוך את הקשר מתלותי לבריא ובלי שזה יחליש את עוצמת החברות ושזה יהיה הדדי?

להמשך »
משקיעים בך! אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, כאן באקשיבה לא דוחים אף שואל, וכל קושי ומצוקה זוכים להתייחסות משמעותית. כל שאלה זוכה למענה של משיב מקצועי, שלפני הכל - ינסה באמת להקשיב ולהזדהות.
בריאות הנפש

אהבה עצמית או נרקסיזם?

אהבה עצמית היא נושא שאני נאבק איתו כבר הרבה מאוד זמן ניסיתי כול מני שיטות אבל הם רק סיפקו לי הרגשה חולפת ולא שינוי אמיתי ואני מרגיש שבתקופה האחרונה הלב שלי אומר לי שאני יותר מדי שם את עצמי אחרון אני מרגיש שכדי לאהוב את עצמי אני צריך להתחיל להתייחס על עצמי כפריוריטי מה שנקרא אבל אני פוחד שעם אני יעשה את זה ושעם אני ינסה לאהוב את עצמי אני יעשה את זה בדרך נרקיסיסטית בלי שאני ישים לב לכך כיצד אני יכול לאהוב את עצמי עם אהבה עצמית אמיתית איך אני יכול להבדיל בין נרקיסיזם לבין אנוכיות בריאה של לשים את עצמי ראשון ולדאוג לעצמי לפני דאגה לאחרים וכיצד אני עושה את כול זה בלי להרגיש אשם איך בכלל מגיעים לנקודה זו של אהבה עצמית

להמשך »
דיכאון

תנו לי כוח! כי שלי נגמר כבר

נמאס לי מעצמי .
מחיי.
יש לי כעסים נוראים על העולם ועל עצמי בעיקר ..
מרגישה נוראית !
אין לי כוח לחייך ואני רק מחייכת בכאלו ..
ומבפנים אני עצבנית ועצובה נורא !!
רוצה להרגיש קרבת השם אבל קשה לי כי אני חווה מלא דברים שאני מרגישה
שהשם שונא אותי …
אין לי כוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח….
בבקשה תנו לי כוחח..
תנו לי אמונה ..
תנו לי שמחה ..
תנו לי תקווה בחיים כי כבר איבדתי …
אני מיואשת וכותבת בדמעות …

להמשך »
דיכאון

הערכה עצמית, דיכדוך וקשרים חברתיים

הערכה העצמית שלי נמוכה ביותר, אני מרגישה לא שווה, מרגישה עם עצמי רע, לא אוהבת לפעמים בעצמי כלום, מרגישה לא מועילה, מיותרת בעולם וסוג של כישלון, בעיקר בתחום החברתי ויצירת קשר. אני לא יודעת לשמור על קשרים. מאד קשה לי עם אינטימיות וקירבה ואני אף פעם לא יודעת לשים את הגבול בקשר.. לכן מראש נשארת ושומרת מרחק. וגדול. ועד שאני כבר מרגישה בטוח עם משהו אני חושפת יותר מידי ואז בד"כ מתחרטת..
מאד חוששת להיות מתישה וחונקת. אבל בתכלס, זה מה שקורה לפעמים ואז שוב נשארת לבד כי מתרחקים ממני.
והקושי הגדול הוא שזה מכניס אותי לחרדה ולפניקה מטורפת עד שיתוק.. אני יכולה להגדיר את עצמי 'כנמנעת' ולא יוזמת או אפילו רק זורמת.. זה כואב לי מאד להיות במקום הזה, ואין לי מושג האם כך נגזר לי לעבור את חיי או שיש דרך לצאת מזה, ואיך..
מאז ומתמיד פחדתי ליצור קשר חברתי קרוב תמיד הקשרים היו אבל עד גבול מסוים שממנו והלאה אני חוויתי וחווה את הבדידות, והכאב הוא קשה מנשא עד לבלתי ניתן להכלה..
יש לי נטיה לדיכאון, ועצבות זה רגש שמלווה אותי שנים

להמשך »
ביטחון עצמי

שונאת את המראה שלי

ש לי בעיה ממש קשה עם עצמי אני שונאת את עצמי ברמות קשות אני יודעת שיש בנות שמקנאות בי באיך שאני נראת כי אני נחשבת רזה ואומרים לי שאני יפה . ואני לא מרגישה את זה אני לא מעיזה להסתכל על עצמי במראה עם אנשים עוברים לידה רק בחדר סגור אני מרשה לעצמי. אני מתביישת להסתכל על תמונות של עצמי ונמנעת מלהצטלם אבל כשאני חיבת להצטלם ואז אני רואה אנשים מסתתכלים בתמונות אני סובלת אני שונאת את הגוף שלי ולמרות שאני יחסית רזה אני מלקה את עצמי על זה שאני כל היום אוכלת וזה גורם לי לדכאון לא נראה לי שזה הפרעה אלא נראה לי שזה פשוט חוסר ביטחון עצמי וקשה לי ממש. צריכה עזרה דחוף

להמשך »
דיכאון

הפרעות אכילה ודיכאון

בשנה האחרונה חוויתי אירוע בשם הפרעת אכילה.
הפרעה זו נבעה מהצורך העמוק של להיות הספורטאי (עסקתי בתחום טריאתלון מקצועי) הכי טוב שיכול להיות.
במהלך האימונים הקשים התחלתי להוריד במשקל.
בהתחלה פשוט רציתי להוריד קילו או שניים כי כל קילו שאתה מוריד זה עוד קילו פחות שאתה צריך לסחוב לקו הסיום, אבל מהר מאוד הורדתי 14 קילו.
הייתי בתת משקל רציני הדופק של 32 במצב מנוחה עירני ואושפזתי בבית החולים תל השומר במשך חודשיים.
עכשיו אני בתקופת שיקום בבית
הבעיה שלי מתחילה כאן.
אני כבר לא יודע מה לעשות! אני מרגיש שאני משתגע.
אני לא רואה שום דבר בחיי. אני לא מצליח להינות משום דבר. אנשים שהייתי שמח להיות בקרבתם פתאום אני יעשה הכול בשביל להימנע מלהיפגש איתם. כל היום אני בדיכאון.
אני לא מצליח להרגיש רגשות יותר. אני לא מצליח להיות עצוב, לא מצליח לבכות ואני לא מצליח להיות שמח.
דברים שהיו כיפיים פתאום אני לא רואה בהם שום הנאה.
מחשבות אובדניות עברו בראשי אבל זה לא משהו שאני יעשה. הייתי ילד כל כך מוצלח (בלי להשוויץ כמובן) הייתי פרפקציוניסט עם ממוצע ציונים של 100 בתעודה. כמעט בכל תחרות שניסיתי להצליח בה הצלחתי. עכשיו אין לי אפילו כח לעלות במדרגות של הבית שלי.
אני צריך עזרה ואני כבר לא יודע מה לעשות.

להמשך »
דילוג לתוכן