ייעוץ בנושא ביטחון עצמי

התחבטויות

לא מאמין שיש בי כוחות

גדלתי בבית חרדי ללא אהבה, עם חינוך נוקשה וכפייה של הדת. זה גרם לי לחרדות ולתסבוך רב, מאסתי בדת.

קראתי תשובה שלך ב'אקשיבה' והבנתי שלא באמת רציתי להתנתק מהדת כפי שכתבתי בשאלתי הראשונה, שאינני אשם בנסיבות החיים ושבאחריותי לשנות ולקחת אחריות על החיים שלי, אך עדיין קשה לי לתרגם את זה "הלכה למעשה"…

איך עושים את השינוי הזה??

הכפייה של ההורים והסביבה, החינוך הנוקשה וחסר האהבה מוטבעים כי כל כך חזק ואני לא מאמין בעצמי שאני אצליח לשנות אותו, לא מאמין שיש בי את הכוחות בכלל ומסתכל קדימה למשך עוד המון זמן ושנים של מלחמה ומתייאש.

אני ממש מרגיש שנדפק לי כבר המוח סופית. מה עושים עם זה?

להמשך »

רוצה לבנות בי חוסן פנימי

בהרבה מאד מקרים אני חשה ממש חזק פחד לאמר מה שאני חושבת, פחד להביע את עצמי או בכלל פחד לדבר, גם כששואלים לדעתי אני יעדיף לא לדבר מפחד לאן זה יוביל.
כשחברה אומרת לי שהיא קצת עצבנית היום-ישר אפרש את זה שהיא גם כועסת עלי ורוצה חופש ממני.
יש אנשים שאני ממש בלחץ ליהיות בקירבתם ואפילו מגמגמת כשצריכה לענות להם על דברים פשוטים!!!
תמיד כשיש איזושהי פאדיחה-ישר אקח על עצמי את הבעיה וארגיש שאני הבעייתית והפאדיחה היא שלי ולא של השני.
ועוד המון המון המון סיטואציות באותו רעיון…..

להמשך »

חסר לי ביטחון עצמי

יש לי בעיה קשה קשה של ביטחון עצמי . אין לי ביטחון לרקוד בשמחת תורה או בחתונות כולם שמחים זזים רוקדים ומחייכים ואני אפילו לא מצליח לחייך. אני בן אדם נעים ובאינטרקציה טובה עם אנשים אבל שזה מגיע לריקודים אני משתתק ואפילו לא מצליח לחייך. ממש מתבייש. אני מנסה לעבוד על עצמי ולא מצליחפשוט נשאר באותה נקודה וכל פעם מתעצב מחדש. אני מאמין שהכל ניתן לשינוי ופשוט צריך להזיז משהו במוח. יש לכם עצה כיוון?

להמשך »
כללי

מה יש בי שמונע ממני להתחתן?

אני בת 26 עדיין רווקה, הרבה מאוד בחורים מורידים אותי- אני נפגשת ונפגשת
וכמעט תמיד- אחרי הפגישה, הבחור מודיע שזה לא מתאים.
חשוב לי לציין שמבחינה חברתית- אני מאוד מקובלת ואהובה, וגם חיצונית-
נראית טוב… עובדת ולומדת.

לא יודעת מה יש בי? אולי אני צריכה לעשות משהו מיוחד? אולי אני אומרת דברים שלא אמורים לומר?
למה כל החברות שלי עשו את זה ורק אותי מורידים? הביטחון העצמי שלי כ"כ יורד…
ואני כמעט מיואשת, איך אדע אם אני צריכה לעשות עוד השתדלות או שזה פשוט משמים??
(נ.ב אני עובדת סוציאלית קלינית במקצועי
ולפעמים אני מפחדת שאולי אני מידי רגשנית ומחפשת עומק בשביל בחורים סטנדרטיים…)

להמשך »

חושבת על דברים רעים

אני מרגישה שזה לא נכון על מה שאני חושבת כל היום. כל הזמן אני חושבת על שיקרה לי משו כלומר שפתאום אני יפול ויזמינו לי אמבולנס..
או שיכאב לי פתאום משו ויפנו אותי. קיצר כל הזמן אני חושבת על דברים לא טובים שיקרו לי. וזה פשוט מפחידדד.
נגיד שאבא שלי חס ושלום ימות ואז אני חושבת מה יגידו עליו בהלוייה…
קיצר אני שונאת את עצמי שככה אני חושבת זה פשוט מטריד…
אולי אני חושבת על הדברים הללו כי אני יודעת שאם הדברים הללו יקרו יתנו לי מלא צומי . לא יודעמ מה לחשוב רק מה שכן זה שתסכימו איתי זה לא צורה נכונה לחיות.
אשמח לתשובה!!!

להמשך »

אני יותר מדי מושפעת מאחרים

אני מייחסת משקל גדול מדי לחברה. כאילו יש לי ווליום פנימי מוגבר מדי, וכל אמירה של כל אחד מתקבלת אצלי באופן עוצמתי ופסקני. הבעיה היא שאני לכאורה מיושבת- בת 30, יש לי בעל וילדים, ועדיין כל אמירה יכולה להוציא אותי משיווי משקל רגשי. כלפי חוץ אני נראית עם בטחון ועוצמה, ועובדת במשרה נחשבת, אבל מבפנים אני יכולה להתערער בקלות, וזה מסב לי סבל של ממש.
לאחרונה התחלתי מקום עבודה חדש, אחת העובדות שם מתעלמת ממני די במופגן, וזה ממש מערער לי את חווית הקיום.. אני נשאבת לזה, מנתחת היכן הבעיה שלי, מה בי גורם לאיקס או וואי וכדו'. הפער בין החזות החיצונית שלי לבין הפנים השברירי הוא מדהים. אימצתי לי אסטרטגיות הימנעות במקרים שבהם יש מישהו ש"מאיים" עלי באמירות בלתי נעימות או בהתעלמות, אבל אני מוצאת שזה רק מזיק לי יותר. אני לא יורדת עם ילדיי לגינה מסוימת ששם יש קבוצת שכנות שבהן אחת שלא ממש אוהבת אותי, לא נכנסת לחדר בעבודה ששם הקולגה שלא מדברת איתי.. אבל כך אני ממש חווה את האנשים האלו והרגשות האלו באופן מוגזם יותר.
לא נעים לי שנראה שמדובר בבעיה של גיל העשרה, בכל ההיבטים האחרים אני אדם יציב ומיושב. אך הבעיה הזו פוגשת אותי בלי סוף בחיי היום יום. אולי תוכלו לכוון אותי לעזרה או פתרון?

להמשך »

מקנאה בגיסתי!!!

חייבת עזרה… מעצמי!
גיליתי תכונה חדשה וענקית אצלי.. קנאה.
אני נשואה שלש שנים. בעל טוב משפחה טובה ברוך ה.
אני אישית מאוד קשה לי להיפתח במיוחד שזו משפחה של בעלי והרגשתי שבוחנים אותי (ובאמת זה כך ואני חושבת שזה הכי נורמלי שיש)
באתי מאוד קצת סגורה ולאט לאט נסגרתי יותר כשאמרו לי שאני ביישנית וכדומה.
מהלחץ שאני תחת ביקורת המילים אף מתבלבלות לי ואני הופכת להיות משהי אחרת.. מישהי שמעצבנת אותי! זו רק תחילת הבעיה.. יש לו שש אחיות מה שאומר שזה שש גיסות שאני רוצה להראות בפניהם כמו הגיסה הכי מושלמת שיש.וחמות שממש חשוב לי להיות איתה בקשר מעולה אבל…..

להמשך »

נסחפת אחרי החברה

אני בחורה עדין לומדת בסמינר ובשעות הפנאי גם כן עובדת.
אני מרגישה שקשה לי מאד להביע את הדעה שלי אני יותר מידי זורמת עם הדעות של אנשים אחרים או מתיעצת עם חברות כדי לקבל את דעתן ואז בטוח שאני יעשה את מה שהן אומרת. למשל: דוגמא קצת בסדר לעומת מקרים יותר רציינים שקורים לי, יום אחד הייתי צריכה לעזוב מוקדם את הסמינר ולא ידעתי מתי כדאי לי לעזוב אז החלטתי שאני ישאר ויעזוב באמצע השיעור פתאום חברה שלי מגיעה ואומרת מה??? ברור שתעזבי עכשיו ולא הסבירה את עצמה ופשוט קמתי והלכתי. ועכשיו שאני חושבת על זה סליחה למה הלכתי הרי אני החלטתי שאני עוזבת באמצע השיעור. קיצר מקווה שהבנתם את מה שאני מנסה להסביר. זה באמת משהו שמפריע לי כי זה פוגש אותי בהמון מצבים ביום יום.
תודה רבה

להמשך »

אני משקרת הרבה!

יש לי בעיה.. יוצא שאני משקרת הרבה.. לא בכוונה.
נגיד ואני מספרת משהו אז כדי שהסיפור ישמע טוב או מגניב או חזק אז אני מוסיפה דברים שלא קרו או נאמרו או בכלל אמיתיים..
אני כובדת ולומדת ואני לוקחת הרבה ימי חופש (לקחתי כמה ימי מחלה באמת מוצדקים אבל גם כמה שסתם רציתי לשבת בבית ולהנות מלנוח) וכששואלים אותי למה אני לא באה אז כשהייתי חולה אמרתי באמת שהייתי חולה אבל בימים שאני רציתי סתם לרבוץ בבית אז אמרתי שקרים כמו " אני נפשית צריכה את זה" או " יש רופא שבא אחת ל.. וזה באמת דחוף והייתי צריכה ללכת אליו" ואני אומרת את זה סתם! זה בכלל לא נכון.. אני פשוט מפחדת לומר את האמת גם כדי שיאשרו לי לא להגיע וגם כדי שלא יעשו לי פרצופים אם אני יגיד שאני רוצה להיות בבית (שלא יחשבו עליי דברים לא טובים כמו למשל שאני עצלנית או מזלזלת בעבודה)
יוצא שאני משקרת לחברות , למשל אם אני לא רוצה להתארח אצל חברה אז במקום להגיד לה שזה לא מתאים אני מתחילה להמציא שטויות. משקרת.
אני משקרת לעצמי. בהמון מובנים

להמשך »
דילוג לתוכן