ייעוץ בנושא ביטחון עצמי

כללי

בעלי עובד עם נשים ואני מקנאת כל כך

אני אישה קנאית. קנאית מאוד. בעלי עובד בעבודה מאוד אינטנסיבית עם לא מעט בנות ויש לו גם מזכירה שמנהלת לו את הלוז. אני לא יכולה להכיל את זה. ניסיתי בעבר טיפול אבל הכל חזר… אני במצב שלא בא לי כלום פשוט שבעלי יבחר או אני או המזכירה שלו ואני גם דואגת לומר לו את זה ולהתנהג בהתאם. אני כל היום נוגעת לו בפלא.. ואם יש רק הודעה הכי קטנה של בוקר טוב עם מילה חביבה נוספת אני כועסת לא רוצה להתקרב אליו ומחריבה! לאחרונה הוא נועל את הפלא שלו ומוחק שיחות כי נמאס לו שאני מחטטת לו בפלא.. הואא אומר שהוא משתדל אבל לפעמים טועה ושהוא בנאדם. אני לא מקבלת את האמירה הזו מיצידי שיטעה באלף ואחת דברים לא בנשים. כלום.
בעלי עובד בכיר בהייטק. הוא מגיע הביתה כל יום מאוחר מאד בערך בעשר וחצי בלילה, לא יוצא לנו להיפגש הרבה במהלך השבוע אבל כשכן נפגשים אני נוגעת בפלא ורבה איתו או שהוא נועל אז אין לי גישה אז אני אומרת לו בפלא נעול אז גם הלב שלי נעול. נמאס לי ברמות מטורפות!!! אני מוותרת על חיי זוגיות נורמליים עם 5 ילדים קטנים ב"ה ובוחרת בזה והוא ככה מתנהג?! לא אכפת לי שיעשה השתדלות של 200% … לא מספיק אני לבד כל היום וכל הערב והבנות עובדות איתו יום יום ואני צריכה להכיל את זה. לא רוצה! שהוא ישים לב, שירחם עליי..
אציין שבימים יפים אנחנו יוצאים מבלים נהנים ביחד.. וכיף לנו. רק מגיעה אישה לתמונה אני מתהפכת.. אני שמה לב שאני רבה איתו אז אני לא מקנא אז זה מעולה בשבילי.
כרגע המצב על הפנים. אני כל היום רבה איתו ולא מוכנה לקבל את המזכירה ולא כלום. כל היום מתרחקת מפתחת אדישות פוגעת בו ואומרת לעצמי משפטים שגורמים לי עוד יותר להתרחק.
אני מיואשת.. מאוד!! התפללתי המון שה' יקח ממני את הקנאה. אני יודעת שהיא חשובה במינון אבל לא רוצה לקנא. אני מקנאה בחברות שלי שלא מקנאות בבעל שלהם.
אני באמת לא מבינה למה הוא לא מבין אותי?! לא מרחם עליי?? לא נזהר יותר.. אציין שבעלי אוהב לדבר ולהיות מצחיק ובמר

להמשך »
משקיעים בך! אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, כאן באקשיבה לא דוחים אף שואל, וכל קושי ומצוקה זוכים להתייחסות משמעותית. כל שאלה זוכה למענה של משיב מקצועי, שלפני הכל - ינסה באמת להקשיב ולהזדהות.
התחבטויות

קשר חברי או תלותי וחד צדדי?

יש לי חבר מאד טוב אבל תמיד הרגשתי (לחינם) שהוא לא באמת איתי ונפגעתי המון ממנו וככה כל פעם היה אי נעימות ביננו ואז דיברנו קצת וחזרנו להיות ביחד אבל זה לא החזיק הרבה זמן ושוב נפגעתי ושוב דיברנו וחוזר חלילה… בימים האחרונים שוב פעם קרה משהו ביננו וזה מאד התחמם ובסוף נשברתי וביקשתי ממנו לצאת לדבר שוב והוא הגיב באדישות ובקושי הסכים ומאז אנחנו מדברים קצת אבל אני רואה שהוא לא יותר מדי איתי (בלשון המעטה) והוא כבר ממש מרחק אותי ושומר מרחק ולא משתף אותי במחשבות וחוויות שלו וכו' ובכלל אני חושב שנוצר מצדי קשר שאני מאד תלוי בו ואם הוא לא לגמרי איתי זה מאד מפריע לי ושאני רואה אותו מקרב מישהו אחר זה ממש מכאיב לי ועוד כל מיני דברים בלתי נסבלים. שאלתי היא: א. איך אני גורם לו להיפתח אלי שוב בצורה חזקה ב. איך אני שומר על איזון בלי שיהיה עוד מעידות ביננו ג. איך להפוך את הקשר מתלותי לבריא ובלי שזה יחליש את עוצמת החברות ושזה יהיה הדדי?

להמשך »
משקיעים בך! אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, כאן באקשיבה לא דוחים אף שואל, וכל קושי ומצוקה זוכים להתייחסות משמעותית. כל שאלה זוכה למענה של משיב מקצועי, שלפני הכל - ינסה באמת להקשיב ולהזדהות.
התחבטויות

אהבה עצמית או נרקסיזם?

אהבה עצמית היא נושא שאני נאבק איתו כבר הרבה מאוד זמן ניסיתי כול מני שיטות אבל הם רק סיפקו לי הרגשה חולפת ולא שינוי אמיתי ואני מרגיש שבתקופה האחרונה הלב שלי אומר לי שאני יותר מדי שם את עצמי אחרון אני מרגיש שכדי לאהוב את עצמי אני צריך להתחיל להתייחס על עצמי כפריוריטי מה שנקרא אבל אני פוחד שעם אני יעשה את זה ושעם אני ינסה לאהוב את עצמי אני יעשה את זה בדרך נרקיסיסטית בלי שאני ישים לב לכך כיצד אני יכול לאהוב את עצמי עם אהבה עצמית אמיתית איך אני יכול להבדיל בין נרקיסיזם לבין אנוכיות בריאה של לשים את עצמי ראשון ולדאוג לעצמי לפני דאגה לאחרים וכיצד אני עושה את כול זה בלי להרגיש אשם איך בכלל מגיעים לנקודה זו של אהבה עצמית

להמשך »
התחבטויות

תנו לי כוח! כי שלי נגמר כבר

נמאס לי מעצמי .
מחיי.
יש לי כעסים נוראים על העולם ועל עצמי בעיקר ..
מרגישה נוראית !
אין לי כוח לחייך ואני רק מחייכת בכאלו ..
ומבפנים אני עצבנית ועצובה נורא !!
רוצה להרגיש קרבת השם אבל קשה לי כי אני חווה מלא דברים שאני מרגישה
שהשם שונא אותי …
אין לי כוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח….
בבקשה תנו לי כוחח..
תנו לי אמונה ..
תנו לי שמחה ..
תנו לי תקווה בחיים כי כבר איבדתי …
אני מיואשת וכותבת בדמעות …

להמשך »
כללי

הערכה עצמית, דיכדוך וקשרים חברתיים

הערכה העצמית שלי נמוכה ביותר, אני מרגישה לא שווה, מרגישה עם עצמי רע, לא אוהבת לפעמים בעצמי כלום, מרגישה לא מועילה, מיותרת בעולם וסוג של כישלון, בעיקר בתחום החברתי ויצירת קשר. אני לא יודעת לשמור על קשרים. מאד קשה לי עם אינטימיות וקירבה ואני אף פעם לא יודעת לשים את הגבול בקשר.. לכן מראש נשארת ושומרת מרחק. וגדול. ועד שאני כבר מרגישה בטוח עם משהו אני חושפת יותר מידי ואז בד"כ מתחרטת..
מאד חוששת להיות מתישה וחונקת. אבל בתכלס, זה מה שקורה לפעמים ואז שוב נשארת לבד כי מתרחקים ממני.
והקושי הגדול הוא שזה מכניס אותי לחרדה ולפניקה מטורפת עד שיתוק.. אני יכולה להגדיר את עצמי 'כנמנעת' ולא יוזמת או אפילו רק זורמת.. זה כואב לי מאד להיות במקום הזה, ואין לי מושג האם כך נגזר לי לעבור את חיי או שיש דרך לצאת מזה, ואיך..
מאז ומתמיד פחדתי ליצור קשר חברתי קרוב תמיד הקשרים היו אבל עד גבול מסוים שממנו והלאה אני חוויתי וחווה את הבדידות, והכאב הוא קשה מנשא עד לבלתי ניתן להכלה..
יש לי נטיה לדיכאון, ועצבות זה רגש שמלווה אותי שנים

להמשך »
התחבטויות

שונאת את המראה שלי

ש לי בעיה ממש קשה עם עצמי אני שונאת את עצמי ברמות קשות אני יודעת שיש בנות שמקנאות בי באיך שאני נראת כי אני נחשבת רזה ואומרים לי שאני יפה . ואני לא מרגישה את זה אני לא מעיזה להסתכל על עצמי במראה עם אנשים עוברים לידה רק בחדר סגור אני מרשה לעצמי. אני מתביישת להסתכל על תמונות של עצמי ונמנעת מלהצטלם אבל כשאני חיבת להצטלם ואז אני רואה אנשים מסתתכלים בתמונות אני סובלת אני שונאת את הגוף שלי ולמרות שאני יחסית רזה אני מלקה את עצמי על זה שאני כל היום אוכלת וזה גורם לי לדכאון לא נראה לי שזה הפרעה אלא נראה לי שזה פשוט חוסר ביטחון עצמי וקשה לי ממש. צריכה עזרה דחוף

להמשך »
כללי

הפרעות אכילה ודיכאון

בשנה האחרונה חוויתי אירוע בשם הפרעת אכילה.
הפרעה זו נבעה מהצורך העמוק של להיות הספורטאי (עסקתי בתחום טריאתלון מקצועי) הכי טוב שיכול להיות.
במהלך האימונים הקשים התחלתי להוריד במשקל.
בהתחלה פשוט רציתי להוריד קילו או שניים כי כל קילו שאתה מוריד זה עוד קילו פחות שאתה צריך לסחוב לקו הסיום, אבל מהר מאוד הורדתי 14 קילו.
הייתי בתת משקל רציני הדופק של 32 במצב מנוחה עירני ואושפזתי בבית החולים תל השומר במשך חודשיים.
עכשיו אני בתקופת שיקום בבית
הבעיה שלי מתחילה כאן.
אני כבר לא יודע מה לעשות! אני מרגיש שאני משתגע.
אני לא רואה שום דבר בחיי. אני לא מצליח להינות משום דבר. אנשים שהייתי שמח להיות בקרבתם פתאום אני יעשה הכול בשביל להימנע מלהיפגש איתם. כל היום אני בדיכאון.
אני לא מצליח להרגיש רגשות יותר. אני לא מצליח להיות עצוב, לא מצליח לבכות ואני לא מצליח להיות שמח.
דברים שהיו כיפיים פתאום אני לא רואה בהם שום הנאה.
מחשבות אובדניות עברו בראשי אבל זה לא משהו שאני יעשה. הייתי ילד כל כך מוצלח (בלי להשוויץ כמובן) הייתי פרפקציוניסט עם ממוצע ציונים של 100 בתעודה. כמעט בכל תחרות שניסיתי להצליח בה הצלחתי. עכשיו אין לי אפילו כח לעלות במדרגות של הבית שלי.
אני צריך עזרה ואני כבר לא יודע מה לעשות.

להמשך »
התחבטויות

לא מאמין שיש בי כוחות

גדלתי בבית חרדי ללא אהבה, עם חינוך נוקשה וכפייה של הדת. זה גרם לי לחרדות ולתסבוך רב, מאסתי בדת.

קראתי תשובה שלך ב'אקשיבה' והבנתי שלא באמת רציתי להתנתק מהדת כפי שכתבתי בשאלתי הראשונה, שאינני אשם בנסיבות החיים ושבאחריותי לשנות ולקחת אחריות על החיים שלי, אך עדיין קשה לי לתרגם את זה "הלכה למעשה"…

איך עושים את השינוי הזה??

הכפייה של ההורים והסביבה, החינוך הנוקשה וחסר האהבה מוטבעים כי כל כך חזק ואני לא מאמין בעצמי שאני אצליח לשנות אותו, לא מאמין שיש בי את הכוחות בכלל ומסתכל קדימה למשך עוד המון זמן ושנים של מלחמה ומתייאש.

אני ממש מרגיש שנדפק לי כבר המוח סופית. מה עושים עם זה?

להמשך »

רוצה לבנות בי חוסן פנימי

בהרבה מאד מקרים אני חשה ממש חזק פחד לאמר מה שאני חושבת, פחד להביע את עצמי או בכלל פחד לדבר, גם כששואלים לדעתי אני יעדיף לא לדבר מפחד לאן זה יוביל.
כשחברה אומרת לי שהיא קצת עצבנית היום-ישר אפרש את זה שהיא גם כועסת עלי ורוצה חופש ממני.
יש אנשים שאני ממש בלחץ ליהיות בקירבתם ואפילו מגמגמת כשצריכה לענות להם על דברים פשוטים!!!
תמיד כשיש איזושהי פאדיחה-ישר אקח על עצמי את הבעיה וארגיש שאני הבעייתית והפאדיחה היא שלי ולא של השני.
ועוד המון המון המון סיטואציות באותו רעיון…..

להמשך »
דילוג לתוכן