האם אני רוצה להיות יהודי?

1. נולדתי יהודי, ואני יהודי ברירת מחדל. 2. אני מאמין בבורא עולם ותורתו. נקודה. (למדתי, התבוננתי, בבחירתי, בלי פחד, עיינתי בכל הצדדים, הגעתי למסקנה שיש הרבה הגיון, בין מצד ההיסטוריה, בין מצד שכל הישר, ואני מקבל את זה ללא פקפוק.) […]

התלבטות בין לבוש חסידי ללבוש ליטאי

גדלתי בבית חסידי, חסידות גדולה ומכובדת.
תמיד היה דברים שלא אהבתי במסגרת, בעיקר דברים שקשורים שלא מקובל בתחום לבוש, עבודה, ספורט.
התחתנתי בגיל מאוד צעיר, והתגרשתי בגיל מאוד צעיר עם ילד.
חשוב להדגיש שאני מקפיד על כל הלכה וירא שמים, אבל אני מתנהג אחרת מאיך שגדלתי.
עברתי לשכונה אחרת, ונכנסתי לישיבות יותר פתוחות, והיום אני לא לובש בכלל חליפה וכובע כל השבוע. בשבתות ובשמחות של חברים אני לובש חליפה קצרה. כשאני הולך לשמחה משפחתית, או סתם שבת בקהילה, אני כן לובש את כל הלבוש החסידי.
אני ממש לא מרגיש נוח עם זה, זה אצלי עונש. אבל אין ברירה, אני יראה ממש משוגע אם אני יבוא בלי שטריימל ובעקיטשע, בגלל שמכירים אותי.
עכשיו רק דוגמה, בוא נגיד הלכתי לאכול סעודה בלילה אצל משפחה, אני לוקח את השטריימל ובעקיטשע, ובאמצע הדרך חזור אני צריך להוריד את זה ולהחביא את זה, בגלל אני מתבייש ככה להגיע לשכונה שלי.
בבית הכנסת ובישיבה, אני לא רוצה לקבל עליה או שום כיבוד, בגלל אני יודע את ההברה החסידית ושם כולם בהברה אשכנז.
זה פחות יותר הסיפור, אני לא נגד החסידות, אם לא הלבוש הייתי הולך הרבה יותר.
וגם לגבי שידוכים אני לא יודע מה להגיד. אשמח אם יש איזה רעיון איך לשלב מצד אחד. ואיך להסתדר אם לבוש אחת ולתמיד. וגם הברה. וגם לגבי שידוכים איך אני מגדיר את עצמי.

איך להתחזק כדי לא להתקרר משטיפות המוח שאני עובר

מעולם הייתי טיפוס חוקר ומעמיק בפרט בענינים הנוגעים לנפש לנשמה,
אבל לאחרונה אני הולך לטיפול רגשי אצל מטפל חילוני, והחילוק בין החיים שלי לשלו הביא אותי לעיין בענינים חרדים / דתיים / חילונים, הגם שלא דיברנו ע"ז מעולם באופן ישיר, והמטפל ממש לא מעוניין להתערב בענינים אלו, אבל הביא אותי להתעוררות טיפוס שלי וכו'. למעשה, אני מתבונן הרבה בתקופה האחרונה, והיסודות איתנים, למדתי עקרי יהדות הרבה הרבה, ספר הכוזרי, ספר העיקרים, החינוך, אברבנאל, ועוד, ספרי חסידות
ועם כל זאת, אני גם מוצא פה ושם, בעיקר פוגש באינטרנט, הרבה כיוונים אחרים, ובכלל הרוב המוחלט של היהודים כיום הם חילונים, וכל אחד הולך בדרך שלו, ואני עובר פשוט שטיפות מוח.
רק עכשיו אני מתחיל להבין מה הענין של "ולא תתורו אחרי לבבכם – זה מינות", וכמו שמפרש החינוך במקומו ואכמ"ל.
זה כל כך קשה לי להתאוורר מכל מרעין בישין אלו, והאויר החילוני כל כך שורר במלוא העוצמה בימינו אלו.
איך להתחזק? איך לגדור גדר מצד אחד, ולא לעסוק בכ"ז, ומצד שני שלא לראות את זה כצמצום וחולשה אלא להיפוך כאדם חכם וחזק שלא מסכים לשמוע כל דבר ומכל אדם.
נא לחזק אותי.
תודה רבה

מנסה למצוא את הדרך שלי להתחבר לעבודת השם

גדלתי במשפחה קשה מאד מאד, הורים חולי נפש,הנורא הוא שלא ראו את זה מבחוץ הם נראים יציבים.
אבל תכלס סבלתי היה לי רע לי הכי מכולם איך שהוא תמיד אני רוב הפעמים אני הייתי הפרוייקט שלהם כרגע להתעללות רגשית כזאת, . תכלס אחרי החתונה הגיע הזמן שאני סוף סוף קצת רחוקה מהורי ואז התחילו לי הקשיים בנפש לנסות למצוא פורקן
אני עוברת הרבה טיפולים רגשיים ומנסה לשקם את המקום הכואב אבל משהו אחד לא מסתדר בכלל לפעמים זה נראה לי שהוא רק מסתבך, בבית הורי המצוות היו מצד אימי כל שניה משהו אחר כאלו עם חובה נפשית כזו שעושים מצוות בערך בשביל המקום החברתי שלי לא יודעת היא אחת המבלבלות את המסרים שלה מבולבלים אבל מצד אבי הכל היה קשוח הוא שאל את הרב שלו כל שאלה והרב הנחה אותו בדרך קיצונית וחמורה ואבי תמיד היה מוסיף כדי להזהר הוסיף עוד אבל לא בדברים מובנים בדברים דפוקים כמו לשטוף את הבקבוקים בפסח ליטול ידיים לסעודה בשרית בצד הבשרי! בלבד… בקיצור מקום לא בריא הקטע שמי שעושה אחרת מסתכלים עליו שהוא לא בסדר. לא היה מקום לדבר על השם בבית לא היה בכלל קשר איתו היה רק שהרב אמר ושיויתי הרב למולי תמיד וכו
מה שקורה לי זה שכמה שאני מנסה למצוא דרכים להתחבר ליהדות אני לא מצליחה אבל ממש לא מצליחה וכל פעם כבר נשבר לי שוב ואז אני אומרת אם את לא מאמינה בכלום אני לא מאמינה ואת שומרת מצוות אוקי אז אני שומרת הלכה בלבד לומדת לעשות את ההפרדה אבל הנפש? כלום אני סתם מרגישה איזה מישהי שעושה משהו שלא מאמינה בו ואין לי את האומץ להמר על החיים שלי כי אולי כן יש שכר ועונש… ואז אסבול… ואיפה הילדים שלי ילמדו אני לא מכירה חברה אחרת ובעלי לא ממש יסכים ונאמר שכן אולי זאת תהיה טעות אני בציבור החרדי החסידי ואני מרגישה שהכל הולך לפי מה יגידו אין הרבה עומק ומקום של פתיחות מחשבה מי ששואל הוא איזה דפוק שלא מאמין בדברים ברורים וצריך להתנהג לפי קודים חבקתיים אין הרבה רגש שם. זו אני ולא רואה פתרון,גם התחתנתי מוקדם עוד לפני שהצלחתי להיות נפרדת נפשית הייתי מעורבבת עם הורי אז אני גם מרגישה נטולת בחירה כי כבר יש לנו את החיים האלו שהם ככה ומסכן בעלי שאשגע אותו ואהיה בכוון אחר ממה שהוט חשב שאני אני כבר עשיתי את גל הדמיונות המודרכים שהשם מאיר עלי ואוהב אותי אבל רק לשמוע השם זה עושה לי רע אז אני מרגישה שסתם אני מחפשת להתחבר למקום בגלל שנולדתי אז מי אמר שאי אפשר לעשות שינוי לחיים בסגנון מתירני יותר ואאוהב יותר? האמת שאני רוצה כן להאמין ולשמור מצוות במינימום וברגוע אבל זה ממש לא מצליח בקטע שאני לא מעיזה ואני גם לא מאמינה בכל מציאות השם וקבלת התורה, אז אני אומרת את עוהדת סתם כי להגיע למקום הזה זה גם קשה לי כי זאת דרך חדשה לא יהדות אדוקה ולא מתירני לגמרי, ואני מפחדת גם שישכנעו אותי ואז אצטרך להיות אדוקה מידאי כמו כל המפחידות.. וממש לא בא לי אני אחת של החיים היפים בכיף..לפחות בשאיפה.. שמעתי המון תשובות ואף אחת לא הצליחה לספק אותי לא מבינה מה קורה וגם לא בא לי להקריב את כל חיי בשביל לשמור מצוות לא נעים אבל אני אומרת אם עבדו עלי ובסוף כל זה לא אמיתי אז סתם נמנעתי מדברים וסתם היה לי קשה ושילמתי מחיר של ויתור גבוה כי אם אני שומרת מצוות אז אני אשמור אולי אני צריכה קצת יותר ריכוך ולשמור ברגוע? אני הרבה מפחדת ממה שיגידו עלינו אז אני לא מעיזה להשתחרר אבל באמת בא לי לפרק את הכל ומצד שני אני רוצה חיים כן טובים ולא מגבילים אז זה מבלבל אותי ואני לא יודעת מה קורה לי
סליחה על אורך השאלה לא יודעת אם תוכלו לעזור אבל לפחות שיתפתי מישהו
תודה על האתר שלכם כיף להרגיש שאני לא היחידה עם בלגנים והתחבטויוח…

אני לא בחור סטנדרטי, איזו בחורה תתאים לי?

מרגיש שיש לי בלבול עמוק איזה סוג בחורה אני מחפש ואיך אני מייצג את עצמי
כמו כן אני חיכיתי עד עכשיו כי הרגשתי שאני כבר לא עונה על הקריטריונים של הציבור החרדי הרגיל
ומצד שני אני לא כלכך מתחבר לציבור המודרני כי אין להם דרך ברורה משל עצמם הכוונה עם רב מורה הוראה וכו
וכל הצעד שעשיתי הוא בעצם נוגד את השקפת עומם של החרדי הקלאסי
ומצד שלישי חשוב לי להקים בית טוב של בני תורה עם ערכים טובים
ולא אחד מעופף בלי יסודות!
נורא לא קל לי עם העניין שאני תמיד צריך להסביר את עצמי למה באמת הלכתי ללמודים אקדמאים מלכתחילה

עומדת בפרשת דרכים רצינית בזוגיות

התחתנתי עם בחור מתמיד ולמדן גדול. סיכמנו בינינו שהוא ישב וילמד תורה כל זמן שלא נתקל בקשיים כלכליים, וכך היה המצב כשנה וחצי בערך, כאשר אני המפרנסת במשרה מלאה והוא יושב ולומד תורה ברצינות יתרה. קנינו דירה, לקחנו משכנתה ואני התחלתי ללמוד תואר שני (כדי להתפתח מקצועית, אישית וכלכלית), כך שהיקף משרתי ירד משמעותית (בשל ימי הלימודים)) ובנוסף התחייבנו לתשלום הלימודים, בעקבות כך הגענו לקשיים כלכליים עד שבעלי נצרך לצאת לשוק העבודה, בידיעה שהוא שומר על סדר לימוד תורני מסוים וקבוע (יומיומי). כך המצב היה, עד שלאט לאט הוא הפסיק ללמוד לחלוטין ולומד כרגע אולי שעה בשבוע. כמו כן, הוא עבר לשימוש באייפון (לצורך עבודה…) שתופס אותו בכל רגע נתון, גם כאשר הדבר לא נוגע לענייני עבודה (ווצאפים עם חברים, משחקים, דיבורים עם חברים וכד'). יתר על כן, הוא אינו מקפיד כלל על תפילות במניין ולעתים אני חושבת שהוא מפספס תפילות, מעבר לכך, הוא החל לשמוע שירים חילוניים ועוד'. רמתו הרוחנית ירדה ומתדרדרת מיום ליום!… איפה אני בסיפור? בלי סוף אני מנסה לדבר איתו על כל הנקודות שציינתי לעייל בכל הדרכים והאפשרויות ונתקלת באטימות, בהבטחות שווא שהכל עניין של זמן ויחלוף בהזדמנות הראשונה שיוכל ויגלה רצינות ומחויבות דתית גדולה יותר כשיתאפשר לו להיות פנוי רגשית וטכנית (מאוד עמוס בעבודה). המצב הנ"ל כבר מעל שנה ואני ממש פקעת עצבים ומלאת אכזבות וכעסים עליו! מרגישה נבגדת ושרימו אותי, כי אני להבדיל, מאז החתונה עליתי ברוחניות מאוד.
חשוב לי לציין שמבחינת תקשורת, אהבה ואכפתיות מסוימת הוא מדהים. מרגישה שהוא מילא אצלי הרבה חסכים רגשיים והעלה לי את הביטחון והדימוי העצמי, אך כחרדית, העולם הרוחני, הנצחי חשוב לי יותר מהנוחות האישית.
נקודה נוספת, אני לא מסתדרת ולא מתחברת בעליל למשפחתו ונתקלת בהרבה קשיים שונים, בין היתר גם ובעיקר על רקע עניינים דתיים/אמוניים (משפחתו מסורתית – חילונית). המצב כרגע ביני לבינם מאוד מתוח ומרוחק.
האם לאור כל המורכבויות הנ"ל אני צריכה להתעקש ולהמשיך בזוגיות הזאת, או שכדאי לצאת לפרק ב' עם עתיד אולי מבטיח יותר?

כשהתחברתי לעצמי התרחקתי מהרוחניות שלי

בעבר הייתי מאוד מקפידה וקשורה ועסוקה במצוות ובמוסר. אח"כ בשנים בהן התחלתי טיפול רגשי מיטיב, פקעה נפשי. כבר כעשר שנים שהיא כמו מופקעת ממני. בנושאי הרוח. כרגע אני נשואה עם 2 בנות. אני שייכת לציבור החרדי, אבל אני לא יכולה להתפלל, אני בקושי מצליחה לשמור על דברים נורא פשוטים, סתם כי אני לאה מבפנים. (נגיד שהברך שלי תהיה מכוסה. או לחכות 3 שעות לפחות בין בשר לחלב) . הכל נהיה קשה וגם מבולבל.
ב. השאלה שלי היא כזו: אני רוצה שלבנות שלי יהיו חיים טובים, יהיו תפילות, יהיה חיבור רוחני. אני יודעת מה אני מפסידה ואילו חיי דלות אני חיה. אבל איך אוכל לתת להן חוויה כזו כשאני לא שם? אם אני לא מתפללת למה שהן כן? איך אוכל להסביר להן את המצב שלי?
ג. יש לי שאלה שמציקה לי. למדתי מרבותי בסמינר שאין ערוך ללימוד תורה. הווי אומר שאם הבעל לומד- אשתו זוכה לעוה"ב שאין לו שיעור. אם הוא עוסק בכל מצוות העולם אבל לא לומד, זה כמו להשוות מטבע נחושת לאוצרות זהב.
ואני התחתנתי עם מתמיד גדול, גאון, שנשאר גאון גם אחרי החתונה, אבל לא המשיך ללמוד תורה. למה? כי אחרי שהוא התחתן איתי הוא התחיל לתת לרגשות שלו מקום וגילה שהוא שונא ללמוד .
הכל מקובל עלי. אני רק רוצה להבין, אם אחרי שאנחנו נעבור את כל החיים שהוטל עלינו לעבור, כולל פיסות הגיהנום שבדרך, וכולל חוסר היכולת להידבק בה', אנחנו גם נקבל עוה"ב סוג ב'? אני רוצה להבין למה מי שזוכה ללמוד תורה ולקיים מצוות גם יזכה לקבל שכר.
תודה לכם….

לא מוצאת נקודות זכות בבעלי

אני מרגישה שיש לי ילד מתבגר בבית הוא לא עוזר בבית רק שאני ממש מפצירה הוא עושה משהוא ומתפאר בו שעשה הרבה וזה מספיק ,לגבי פרנסה הוא ממש עצלן יום יוצא לעבוד יום אחד לא ,ולגבי כול דבר בחיים אם אני לא עומדת עליו שיזוז הוא פשוט לא זז אני כול היום בעצבים וכעוסה עליו אני כבר לא מכירה את עצמי כי אני בן אדם רגוע והוא מביא אותי למקומות קיצון של עצבים ושלחוסר אונים מוחלת ,הוא גם מאד תלותי בי בצורה מסוימת למשל אם אני לא מרגישה טוב ולא מסוגלת לקום ממיטה במקום לשלוח את הילדים לגן ולתפקד בבית כי אני לא מסוגלת הוא נכנס למיטה לידי ולא מסוגל לקום עד שהוא יראה אותי קמה ועושה קצת דברים בבית ,כמו ילד שלא יכול להבין שלפעמים אמא לא מרגישה טוב ולא מסוגלת לתפקד.
בקיצור אם אני יסכם את זה הכול עלי, אני יודעת שאם אני לא התפקד 100% בבית ,הבית התפרק גם מחינה כלכלית וגם נפשית
אני יודעת שהוא מאד אהב אותי
הוא לא עושה זאת בכוונה הוא תמיד רוצה להשתנות הוא יודע שיש בעיה וזה מאד קשה לי ואנכנו מדברים על זה אבל זה לא עוזר והוא לא מצליח לשנות שום דבר
אני כבר ממש חושבת על גירושים כי אני כבר ממש מותשת נפשית

בדיכאון ולחץ מהלימודים

התחלתי את הלימודים בשנה הנוכחית באוניברסיטה. התחלתי את הלימודים אליהם נרשמתי בלהט הרגע האחרון וללא הכנה מנטלית למה שיידרש ממני ולעומס שצפוי להיות.
נרשמתי לתואר ריאלי ולא פשוט אך הרגשתי ועודני חשה שאני אןכל לעשות בו פלאים ובסופו של עניין להצליח ולהתפתח בו
הלימודים אך.. היו בעיה אחרת. המוסד, הדרישות, העומס ובעיקר המבחנים הביאו אותי למצב של חרדה,לחץ,דיכאון וחוסר תפקוד נורמטיבי.השיא היה במהלך תקופת המבחנים. הגעתי למצב שאני קמה כל בוקר בעצב, לאחר לילה בו לא ישנתי כלל מרוב לחץ. מחשבות רבות, כאבי ראש בלתי פוסקים.
מה שנקרא חרדת בחינות ןכל המתלווה לה. בעקבות הסיטואציה נוצר מצב בו נכשלתי ברוב הקורסים בתואר, זאת לאחר שהייתי מגיעה והתפקוד שלי היה דיי בסיסי. ניגשתי גם למועדי הב' בהם נכשלתי גם. באמצע תקופת מועדי ב' החלטתי לקחת חופשת לימודים לסמסטר ולחזור בשנה הקרובה.
אני מפחדת מאוד מהצעד. האם לחזור? האם לאותו תואר? איך אני יכולה להתמודד עם הפחד הזה ולהמנע ממצב כזה. כל כך חשוב לי להיות שלווה ולעשות הכל ברוח טובה.
מבולבלת מאוד. לא יודעת למי לפנות.

עבודת ה' מתוך הלב או עבודת ה' מתוך לחץ ויראת עונש וכפייה חברתית

. הכרתי לאחרונה שכל עבודת השם שלי נובע מתוך יראת עונש בזה ובבא, כולל חיובים מה"ת, מדרבנן, ענינים מנהגים וכו', והגם שאנו לומדים משך השנים גם על מושגי אהבת ה' ועוד, למעשה החינוך 'בין השורות' הוא בגלל שכר ועונש, ובכל אירועי הזמן / טרגדיות ל"ע / וכדו', הכל מגיע לקשר ישיר למושגי שכר ועונש, ולעשות תשובה בגלל זה.
– הבעיה שלי בזה, שכל היהדות הוא כמו משהו שמפריע לי, וצריך לסדר את זה בשביל הישרדות, ואין לה שום קשר ללב, וזה גורם לשני בעיות (חוץ מזה שזה 'שלא לשמה' וחסר פנימיות וכו'), א' גורם לשנאה וחוסר רצון לכל מושגי היהדות, ב' זה בכלל סתירה להרבה מצוות שהם כל כולו עבודה מתוך הלב, ומחמת אהבה.
– הגם, שאפשר ללמוד על היהדות ולראות שעיקר היראה הוא למצוות ל"ת ולא לעשה, וכל העונש מטרתו לטובתנו, וכל יראת העונש הוא דרגא פתוחה, ועוד ועוד, כפי שמצאתי קצת בראשונים ובספרי חסידות, אבל עם כל זה, 1. כולם מודים שצריך יראת העונש, ושום דבר לא מתחיל בלי זה, 2. ברגע שהמציאות הוא שיש עונש, איך אפשר להגיד להשתמש ביראה רק לזה, ורק במצב זה, המציאות הוא שיש עונש, ואם מאמינים בזה יש פחד שלא לעשות, ועושים מתוך כפייה, ולא קשור ללב כלל. זה כמו שכופין לאדם לאהוב מתוך פחד, וזה חסר כל בחירה וחסר פנימיות. אי אפשר להגיד "לא תתייחס לעונש, תתייחס לאהבה", כי אני מפחד להתעלם מן העונש. אין ברירה אחרת.
בקיצור, השאלה שלי: איך מפתחים קשר, אהבה, פנימיות, לדבר שאני מפחד מזה, ועושה מתוך הישרדות.

2. אני שייך לקהילה חסידי, ואני שומע הרבה פעמים המושג (לפעמים בגלוי ברמיזה, ולפעמים בסתר בפירוש) שאצלינו פועלים במכוון לגרום למצב הנ"ל, שתהי' כפייה חברתית, פחד פנימי, לכל מושגי היהדות בין למה שבאמת חייבים מה"ת ומדרבנן, וגם למנהגים, דוגמת תיקון ליל שבועות, נסיעה לצדיק, ועוד הרבה הרבה ענינים / מנהגים, והכל למטרה "להחזיק אידישקייט" כי בלי זה מי יודע, אולי לא ישארו חרד לדבר השם. ואני תמה ע"ז, 1. מה זה עוזר? זה גורם שכל היהדות תהיה מתוך כפייה והישרדות, וכנראה הוא היפוך המטרה האמיתי, להתחבר פנימית לאמונה, לאהבה ליראה וכו'. אני שואל גם על חיובים ממש, וכ"ש לענינים. 2. נניח שזה מחזיק יהדות, אבל היות שזה מדריגה התחתונה שיש, למה במקביל לא משקיעים בנו לפתח אהבה ופנימיות לכה"פ באותו מידה שמשקיעים להפחיד ולכוף.
3. אני רוצה עצה, איפוא אפשר למצוא כמו אדמו"ר / רב / דומ"ץ / משפיע – לעניני השקפה ולא לעניני הלכה או קהילה, מישהו ירא שמים, ירא ושלם, וגם בעל השקפה, להתייעצות בעניני עבודת השם. למה אני צריך לחפש באינטרנט מישהו שיענה לי בענינים כל כך עמוקים ורגישים.

לשאלה 1: אני רוצה איזה הכוונה להבין ולפתח נתיב ראוי לחיות בה, 2: היה ביטוי כאב, חשוב לשמוע לימוד זכות, 3: אני רוצה עצה למעשה ממש.