ייעוץ בנושא בחירה

כללי

כשהתחברתי לעצמי התרחקתי מהרוחניות שלי

בעבר הייתי מאוד מקפידה וקשורה ועסוקה במצוות ובמוסר. אח"כ בשנים בהן התחלתי טיפול רגשי מיטיב, פקעה נפשי. כבר כעשר שנים שהיא כמו מופקעת ממני. בנושאי הרוח. כרגע אני נשואה עם 2 בנות. אני שייכת לציבור החרדי, אבל אני לא יכולה להתפלל, אני בקושי מצליחה לשמור על דברים נורא פשוטים, סתם כי אני לאה מבפנים. (נגיד שהברך שלי תהיה מכוסה. או לחכות 3 שעות לפחות בין בשר לחלב) . הכל נהיה קשה וגם מבולבל.
ב. השאלה שלי היא כזו: אני רוצה שלבנות שלי יהיו חיים טובים, יהיו תפילות, יהיה חיבור רוחני. אני יודעת מה אני מפסידה ואילו חיי דלות אני חיה. אבל איך אוכל לתת להן חוויה כזו כשאני לא שם? אם אני לא מתפללת למה שהן כן? איך אוכל להסביר להן את המצב שלי?
ג. יש לי שאלה שמציקה לי. למדתי מרבותי בסמינר שאין ערוך ללימוד תורה. הווי אומר שאם הבעל לומד- אשתו זוכה לעוה"ב שאין לו שיעור. אם הוא עוסק בכל מצוות העולם אבל לא לומד, זה כמו להשוות מטבע נחושת לאוצרות זהב.
ואני התחתנתי עם מתמיד גדול, גאון, שנשאר גאון גם אחרי החתונה, אבל לא המשיך ללמוד תורה. למה? כי אחרי שהוא התחתן איתי הוא התחיל לתת לרגשות שלו מקום וגילה שהוא שונא ללמוד .
הכל מקובל עלי. אני רק רוצה להבין, אם אחרי שאנחנו נעבור את כל החיים שהוטל עלינו לעבור, כולל פיסות הגיהנום שבדרך, וכולל חוסר היכולת להידבק בה', אנחנו גם נקבל עוה"ב סוג ב'? אני רוצה להבין למה מי שזוכה ללמוד תורה ולקיים מצוות גם יזכה לקבל שכר.
תודה לכם….

להמשך »
בינו לבינה

לא מוצאת נקודות זכות בבעלי

אני מרגישה שיש לי ילד מתבגר בבית הוא לא עוזר בבית רק שאני ממש מפצירה הוא עושה משהוא ומתפאר בו שעשה הרבה וזה מספיק ,לגבי פרנסה הוא ממש עצלן יום יוצא לעבוד יום אחד לא ,ולגבי כול דבר בחיים אם אני לא עומדת עליו שיזוז הוא פשוט לא זז אני כול היום בעצבים וכעוסה עליו אני כבר לא מכירה את עצמי כי אני בן אדם רגוע והוא מביא אותי למקומות קיצון של עצבים ושלחוסר אונים מוחלת ,הוא גם מאד תלותי בי בצורה מסוימת למשל אם אני לא מרגישה טוב ולא מסוגלת לקום ממיטה במקום לשלוח את הילדים לגן ולתפקד בבית כי אני לא מסוגלת הוא נכנס למיטה לידי ולא מסוגל לקום עד שהוא יראה אותי קמה ועושה קצת דברים בבית ,כמו ילד שלא יכול להבין שלפעמים אמא לא מרגישה טוב ולא מסוגלת לתפקד.
בקיצור אם אני יסכם את זה הכול עלי, אני יודעת שאם אני לא התפקד 100% בבית ,הבית התפרק גם מחינה כלכלית וגם נפשית
אני יודעת שהוא מאד אהב אותי
הוא לא עושה זאת בכוונה הוא תמיד רוצה להשתנות הוא יודע שיש בעיה וזה מאד קשה לי ואנכנו מדברים על זה אבל זה לא עוזר והוא לא מצליח לשנות שום דבר
אני כבר ממש חושבת על גירושים כי אני כבר ממש מותשת נפשית

להמשך »
התחבטויות

בדיכאון ולחץ מהלימודים

התחלתי את הלימודים בשנה הנוכחית באוניברסיטה. התחלתי את הלימודים אליהם נרשמתי בלהט הרגע האחרון וללא הכנה מנטלית למה שיידרש ממני ולעומס שצפוי להיות.
נרשמתי לתואר ריאלי ולא פשוט אך הרגשתי ועודני חשה שאני אןכל לעשות בו פלאים ובסופו של עניין להצליח ולהתפתח בו
הלימודים אך.. היו בעיה אחרת. המוסד, הדרישות, העומס ובעיקר המבחנים הביאו אותי למצב של חרדה,לחץ,דיכאון וחוסר תפקוד נורמטיבי.השיא היה במהלך תקופת המבחנים. הגעתי למצב שאני קמה כל בוקר בעצב, לאחר לילה בו לא ישנתי כלל מרוב לחץ. מחשבות רבות, כאבי ראש בלתי פוסקים.
מה שנקרא חרדת בחינות ןכל המתלווה לה. בעקבות הסיטואציה נוצר מצב בו נכשלתי ברוב הקורסים בתואר, זאת לאחר שהייתי מגיעה והתפקוד שלי היה דיי בסיסי. ניגשתי גם למועדי הב' בהם נכשלתי גם. באמצע תקופת מועדי ב' החלטתי לקחת חופשת לימודים לסמסטר ולחזור בשנה הקרובה.
אני מפחדת מאוד מהצעד. האם לחזור? האם לאותו תואר? איך אני יכולה להתמודד עם הפחד הזה ולהמנע ממצב כזה. כל כך חשוב לי להיות שלווה ולעשות הכל ברוח טובה.
מבולבלת מאוד. לא יודעת למי לפנות.

להמשך »
התחבטויות

עבודת ה' מתוך הלב או עבודת ה' מתוך לחץ ויראת עונש וכפייה חברתית

. הכרתי לאחרונה שכל עבודת השם שלי נובע מתוך יראת עונש בזה ובבא, כולל חיובים מה"ת, מדרבנן, ענינים מנהגים וכו', והגם שאנו לומדים משך השנים גם על מושגי אהבת ה' ועוד, למעשה החינוך 'בין השורות' הוא בגלל שכר ועונש, ובכל אירועי הזמן / טרגדיות ל"ע / וכדו', הכל מגיע לקשר ישיר למושגי שכר ועונש, ולעשות תשובה בגלל זה.
– הבעיה שלי בזה, שכל היהדות הוא כמו משהו שמפריע לי, וצריך לסדר את זה בשביל הישרדות, ואין לה שום קשר ללב, וזה גורם לשני בעיות (חוץ מזה שזה 'שלא לשמה' וחסר פנימיות וכו'), א' גורם לשנאה וחוסר רצון לכל מושגי היהדות, ב' זה בכלל סתירה להרבה מצוות שהם כל כולו עבודה מתוך הלב, ומחמת אהבה.
– הגם, שאפשר ללמוד על היהדות ולראות שעיקר היראה הוא למצוות ל"ת ולא לעשה, וכל העונש מטרתו לטובתנו, וכל יראת העונש הוא דרגא פתוחה, ועוד ועוד, כפי שמצאתי קצת בראשונים ובספרי חסידות, אבל עם כל זה, 1. כולם מודים שצריך יראת העונש, ושום דבר לא מתחיל בלי זה, 2. ברגע שהמציאות הוא שיש עונש, איך אפשר להגיד להשתמש ביראה רק לזה, ורק במצב זה, המציאות הוא שיש עונש, ואם מאמינים בזה יש פחד שלא לעשות, ועושים מתוך כפייה, ולא קשור ללב כלל. זה כמו שכופין לאדם לאהוב מתוך פחד, וזה חסר כל בחירה וחסר פנימיות. אי אפשר להגיד "לא תתייחס לעונש, תתייחס לאהבה", כי אני מפחד להתעלם מן העונש. אין ברירה אחרת.
בקיצור, השאלה שלי: איך מפתחים קשר, אהבה, פנימיות, לדבר שאני מפחד מזה, ועושה מתוך הישרדות.

2. אני שייך לקהילה חסידי, ואני שומע הרבה פעמים המושג (לפעמים בגלוי ברמיזה, ולפעמים בסתר בפירוש) שאצלינו פועלים במכוון לגרום למצב הנ"ל, שתהי' כפייה חברתית, פחד פנימי, לכל מושגי היהדות בין למה שבאמת חייבים מה"ת ומדרבנן, וגם למנהגים, דוגמת תיקון ליל שבועות, נסיעה לצדיק, ועוד הרבה הרבה ענינים / מנהגים, והכל למטרה "להחזיק אידישקייט" כי בלי זה מי יודע, אולי לא ישארו חרד לדבר השם. ואני תמה ע"ז, 1. מה זה עוזר? זה גורם שכל היהדות תהיה מתוך כפייה והישרדות, וכנראה הוא היפוך המטרה האמיתי, להתחבר פנימית לאמונה, לאהבה ליראה וכו'. אני שואל גם על חיובים ממש, וכ"ש לענינים. 2. נניח שזה מחזיק יהדות, אבל היות שזה מדריגה התחתונה שיש, למה במקביל לא משקיעים בנו לפתח אהבה ופנימיות לכה"פ באותו מידה שמשקיעים להפחיד ולכוף.
3. אני רוצה עצה, איפוא אפשר למצוא כמו אדמו"ר / רב / דומ"ץ / משפיע – לעניני השקפה ולא לעניני הלכה או קהילה, מישהו ירא שמים, ירא ושלם, וגם בעל השקפה, להתייעצות בעניני עבודת השם. למה אני צריך לחפש באינטרנט מישהו שיענה לי בענינים כל כך עמוקים ורגישים.

לשאלה 1: אני רוצה איזה הכוונה להבין ולפתח נתיב ראוי לחיות בה, 2: היה ביטוי כאב, חשוב לשמוע לימוד זכות, 3: אני רוצה עצה למעשה ממש.

להמשך »
בינו לבינה

רוצה להתחתן אבל חוששת מילדים

אני בחורה בת 23 בתקופת שידוכים, שנמצאת בקונפליקט. מצד אחד כבר מאד מאד רוצה וכמהה לפגוש את הבחור המיועד לי משמיים ב"ה ולהקים לה' בית נאמן איתו. ומצד שני, אני לא רוצה להיות "כלואה" ולהתמסד… אלא יש בי דחף ורצון להיות ציפור חופשייה. העניין שמציק לי זה שאני לא יכולה לראות את עצמי עכשיו בהריון ואמא לתינוקים.. אני יודעת שחתונה זה אומר מייד להיות אמא זה ברכה ב"ה אבל אני לא מסוגלת כעת.. מרגישה לא רוצה את זה עכשיו ואפילו טיפה נרתעת… (וב"ה אני גדלתי וטופלתי אצל אמא אוהבת וחמה מאד אז זאת לא הבעיה..) אני בטוחה שזה בגלל הצ'אטים הפרוצים באינטרנט שהייתי משוחחת כמה שנים לצערי.. .
האם עלי להמשיך לצאת ולהפגש עם בחורים למרות שאין רצוני כעת להיות אמא? (לעומת זאת – לזוגיות אני כן בשלה ומחכה ב"ה להקים את ביתי הפרטי.) או לחכות שהעניין יפתר?

להמשך »
אקטואליה

חישוב מסלול מחדש – האם להקשיב לליבי?

אני בחורה רווקה מעל 30. מנהלת אורח חיים חרדי, שמרני ומסגרתי (גם כי העבודה מחייבת וגם כי אני צריכה אומץ לשנות). מורה כבר הרבה שנים בסמינרים ובבית יעקב.
גדלתי כבת בכורה בבית חרדי להורים חוזרים בתשובה שאורח החיים שלהם מאד סגור ושמרני (ואפילו קצת חונק ולא מאפשר…)
בשנים האחרונות, בעקבות מס' אירועים משמעותיים שקרו לי וחשיבה משמעותית מאד שעשיתי ועושה עדיין כל הזמן, אני מבינה שאורח החיים החרדי הסגור מאד אינו מתאים לי ואינו מאפשר לי להיות מה שאני יכולה ובטח לא מגשים לי את הייעוד שלי כעובדת ה' וכיהודיה.
עברתי איזשהו שינוי מאד רציני ותהליך ארוך עם עצמי (מחשבתית ורגשית, לא בפועל- מבחוץ לא קרה שום שינוי משמעותי)
וכעת אני עומדת בפרשת דרכים מאד מורכבת:
מצד אחד אני רוצה לפרוץ ולהיות הרבה יותר אני, הרבה יותר להגשים את עצמי להשתמש בכוחות שיש לי בלי לחשוב על 'מה יגידו' ובלי לחיות בגלל החברה, האנשים, המסגרת החרדית שאין מאחוריה דבר משמעותי.
(אני רואה הרבה תלמידות שלי, שעוברות תהליך של עצמאות מחשבתית ופורצות להן דרך בלי לפחד מאיש ולפעמים מקנאה בהן בהחלט…)
ומצד שני בהחלט חושבת איפה הגבול. כלומר, אני מבינה מאד שלא כל מה ש'אסור' או 'לא בסדר' בחברה החרדית הוא לא באמת לא בסדר ואסור אלא אלו מין קודים שהחרדים 'המציאו' כדי לשמור על התוכן שאין… (סליחה שאני צינית, אבל זה מאד ממרמר אותי ומתסכל לגלות שגדלתי בחברה ריקה מתוכן רוחני שמשתמשת באלוקים כדי למלא את כל צרכיה ושכולם מדקלמים ומעתיקים את אותה מנטרה בלי לעצור ולחשוב בכלל ובלי שאף אחד הוא באמת הוא אלא כולם מפחדים מכולם ואין מאחורי כל זה אף אחד באמת..) אבל באמת שואלת את עצמי מי באמת יכול להכתיב איפה הגבול של אסור ומותר, שהרי לא הכל כתוב במפורש בתורה (וגם את זה תלוי איך מפרשים- כי היום כולם באים בשם התורה על ישר ועל הפוך..)
וגם אם שואלים רבנים, הרי כבר די ברור שהרב יגיד לי אסור, הן משום שמעמדו ותפקידו מחייבים אותו להשקפה מסוימת, גם אם בתוכו הוא מתנגד לה ומסכים איתי והן משום שאם אומר בשמו שרב פלוני התיר דבר מסוים הרי שחושש לשמו….
(אני אולי מציירת מציאות שחורה אבל א"א לומר שאין בה מן האמת ומן ההגיון, והלוואי ולא צדקתי….)
אז איך באמת אפשר לדעת מהי השקפת התורה הנכונה ומהו באמת רצונו של הבורא יתברך?

להמשך »
התחבטויות

איך מתקדמים בחיים -שכרגע הם תקועים

אני בחור בן 17 לא לומד במסגרת ורוצה להמשיך הלאה בחיים.
על אף שניסיתי אני לא רואה מצב שאני ילמד בישיבה.
הייתי רוצה להתייחס להמשך וליראות קדימה. אני מתנצל על כך שהמכתב נכתב בצורה מעט מבלבלת אבל זה המצב נא קבלו זאת בהבנה.
אני ב"ה אדם מאוד כישרוני ואני מרגיש מבוזבז כבר לפחות שנה שאני לא עושה כלום עם עצמי.
אני עצלן מאוד לא עקבי. לפעמים אני מתחיל משהו בהתלהבות גדולה ואז אני משתעמם ומפסיק. ובכלל וקשה לי מאוד להגיע להחלטות. אני נוטה שלא להחליט עד שאין ברירה וגם אז אני מתכנס למין ברירת מחדל.
אני מאוד כישרוני ב"ה. אבל אני לא יודע איך להתקדם כבר יותר משנה שאני בבית כמעט לא יוצא לתפילות אין לי בכלל סדר יום וגם כשאני רוצה לנסות להתחיל משהו כמו חברותא שהיה לי עם אחי ושמאוד נהניתי מהלימוד אתו-אפילו את זה הפסקתי.
אני רוצה ללמוד תואר אבל אני לא יודע במה הייתי מת לעסוק בתחום ציבורי ומשפיע (לאו דווקא נבחר ציבור אלא גם אחד שמתעסק עם הדברים מאחורי הקלעים ולא נמצא בפרונט) בגלל הריגוש והמתח והחידושים שיש כל הזמן והאינטראקציה עם בני אדם והוויכוח והשכנוע וגולת הכותרת-ההשפעה והכוח אבל אי אפשר ללמוד מקצועות שכאלה במכללות חרדיות (תקשורת ןפוליטיקה ומדע להמונים וכו') ולא באלי ללמוד משפטים מנהל עסקים וכו'.
כפי שאתם רואים המצב מורכב אני מאוד מבולבל ולא בדיוק יודע מה אני רוצה מעצמי ואני חושב יותר מידי מה לעשות ככה או אחרת מה אני רוצה בשביל מה הייתי מוכן להקריב הכול .ושוב, אני עצלן אבל דברים שאני מאוד רוצה אני מסתער עליהם כמו אריה ולא לוקח שבויים אבל הבעיה היא שאני משתעמם מאוד מהר. אני תקוע בבית בלי חברה וכשאנחנו נוסעים לאירועים של משפחה או מפגשים וכו' אני מרגיש נהדר כי אז סוף סוף אני יוצא קצת מעצמי.
הייתי שמח לעזרה

להמשך »
התחבטויות

מבולבלת בדרך שלי

אני חבדניקית שחזרה בתשובה בגיל החטיבה.
לאחרונה אני מתלבטת בדרך שלי.
מצד אחד אני מאוד אוהבת את העולם החבד"י אבל מצד שני כבר לא מרגישה מחוברת אליו מאוד. אני מתחברת לעוד סגנונות בעבודת ה', כמו כיפות סרוגות. אני לא מבינה מה עובר עליי.
האם זה הופך אותי ללא חב"דניקית? יש לי הרגשה שונה בחברה.
זה מקשה במיוחד בנושא השידוכים מכיוון שאני לא יודעת מה לחפש.
אני לא שוללת להתחתן עם מישהו לא חבדניק אבל אני מפחדת שאני טועה וזה לא באמת מה שאני רוצה.
מקווה שהבנתם. תודה רבה 🙂

להמשך »
בינו לבינה

קשה לי עם הרבה דברים

אני הלכתי לישיבות בבחרותי ויודע קצת ללמוד, לא הבנתי כל השיעורים אבל לא זה הבעיה, הבעיה שלי הוא למה לומדים עם בחורים גפ״ת עם מפרשים כמעט כל היום? מה יקנה מזה הבחור לאחר שיתחתן וילמוד רק דף היומי גמרא עם רש״י בלבד? מחשבתי הוא שלימוד הישיבות הם בעיקר היכי תמצא לבלות הזמן של הבחורים (שאינם צריכים להביא פרנסה) אבל למה לא ללמוד תנ״ך משניות גמרא רש״י מסכת אחר מסכת ורק עם התוספות הנוגע לפשט הסוגיה ועיקר הלכה וגם ספרי מחשבה ומוסר דוגמת ספרי חובת הלבבות כוזרי מהר״ל ספר העיקרים וגם מורה נבוכים (רבים בחורים נבוכים בעיקרי אמונה, כמו שהייתי גם אני) וגם השקפה וכו׳, כך שהבחור ירגיש סיפק אמיתי בלימוד וביהדות, כשיוצא לאחר החתונה לעולם השוק, ואם אין זה טוב לכל הבחורים יעשו כמה ישיבות, ובכלל למה תופס הגמרא מקום ראשון לאדם הקובע סדר לימוד, הלא הלכה היה צריך להיות במקום הראשון כי כל הגמרא בא רק לבאר המצות ויש כמה חלוקי דיעות וסברות, ולמה זה כל כך חשוב לאדם פשוט? בפשטות זה שייך רק למורה הוראה גדול לידע מקור ההלכה אבל להמון עם חשוב יותר ללמוד למשל ספר ערוך השלחן לא? ואם הלימוד גמרא חשוב רצוני לידע מאוד מהו הדרך הנכון לי ללמוד אותה אם כל התוספות או רק מי שנוגע לפשט ולא הפלפולים או הקשיות ממסכת אחרת בדגל שלא סיימתי כל הש״ס, שאלה זו חשוב מאוד לי משום שכואב לי הרבה שנים ואני רואה גדולי ישראל כדוגמת הרב אלישיב שאמרו ללמוד רק עם תוספות למה?
גם למה לומדים רק למודי קודש כל ימי הבחרות, אם אין הבחור רשאי לידע גם לימודי חול הבסיסים לחיי אדם ולפרנסה ולפתיחת המוח?
גם דבר אחר כאוב לי והוא אני מיוצא הונגריה והאבות שלי נמנו בעדת האשכנזים מאויברלאנד תלמידי החתם סופר אבל לאחר המלחמה נשתכח דרך זה וזה פונה לעדת הליטאים וזה להחסידים ואבי פנה להחסידים אבל אני מסתכל עלי ואני רואה שאני לא חסיד כלל אינני מסכים עם היסודות של התקשרות לרבי אני סובר שדברים אלו כבר נשתכח ולא שייך לדורותינו וכל החסידות הוא כת ומפלגה לא יותר ואני לא מוצא מקומי אין יותר קהילות עם רבנים ואני תמה למה אני הולך עם שטריימל על ראשי? באמת היה כת האשכנזים הממשיכים המסורה דור אחר דור צריכים להיות הכת העיקר הליטאים מקבלים הנהגת הגר״א שנטה קצת מהמסורה כידוע, וכ״ש החסידים נטו הרבה.
גם כאוב לי שאבי ואמי עשו השידך שלי בהיום שראיתי ראשונה האישה שלי ולא היה לי זמן לחשוב כלל, ואינני מרוצה עם החיצוניות שלה דהיינו מפניה ,וגופה שהוא קצת נמוך בעיני, וזה גורם לי הרבה צער ואני חושב לאשה יותר נאה וכמה פעמים אני פשוט מוכן לברוח, מה אני יכול לעשות?
גם רצוני לידע שמספרים על הגר צדק אברהם בן אברהם שאמר שהוא וכל הגרים הם מהנשמות של אומות העולם שכן רצו לקבל התורה, שאלתי הוא מה אם היהודים שלא רצו לקבל התורה האם אין דבר כזה רק להיפך?
עוד דבר למה ירצה אדם פשוט כמוני (אני קצת קל בנוגע שמירות המצוות רח״ל) לצפות לביאת המשיח, קודם יש ספק גדול איזה גלגל יעמוד אז בפשטות לא גלגל זה, גם אפי׳ בלי לדבר מענין הגלגל הלא לפי החפץ חיים אני נמנה (וגם חלק גדול של כלל ישראל) עם כת הלשון הרע שאינו מקבל פני המשיח, ובכלל אני מסתכל עלי שאני רוצה להישאר יהודי בעיקר בשביל ביאת המשיח/עולם הבא, משום שבחיי שעה יש לי חשק גדול מאוד לחיות כגוי עם פריקת עול, אבל אינני בטוח בכלל שאני יזכה לזה משום אפי׳ שאני יהודי אני עובר על עניני קדושה משום שאשתי לא מספיק לי, וגם על שאר עבירות רח״ל, במילא אני קרח מכאן ומכאן.

להמשך »
דילוג לתוכן