איפה הקב"ה בחיי היום יום שלי?

נהיו לי קשיים לאחרונה ומחשבות על מציאות הבורא האם יכול להיות שהוא לא קיים חס ושלום?האם הוא שומע את תפילותי?
איך הוא מעורב בחיים שלי ביום יום?
נושא ההשגחה מאוד קשה לי, אם לדוגמא מישהו צועק אליי בכביש ,הוא בחר לצעוק עליי אז איפה ההשגחה פה??
איפה הקדוש ברוך הוא בחיים שלי ביום יום?
תודה רבה

התקפי כעס שנובעים מכעס על הקב"ה ועל החיים כולם

אני בעיקרון מאובחן כחולה סכיזופרניה. הבעיה אצלי שכשאני מתחיל להיות לא מרוצה ממשהו בחיים- מחכה הרבה זמן בתור וכדומה, אני מתחיל להתמלא בכעס על החיים ועל הקב"ה, וברצון לא לחיות, ובעקבות כך אני נהיה מוצף מחשבות והרגשות רעים. אני לא יודע איך אפשר להתמודד עם זה, ואני נהיה מיואש לגמרי. אני מבקש ומתחנן שתציעו לי איזו עזרה, כי אני במצב מיואש מאד. סליחה על הבלא

רוצה למצוא דרך לחיים עם שלמות רוחנית

מטבעי אני אדם רציונלי באופן יחסי. בגיל ההתבגרות כשהחלו לעלות בי השאלות של "מי אמר שכל מה שלמדו אותי נכון" התענינתי, למדתי, חלק מהדברים שלמדתי ספקו אותי אבל תמיד קנן בי הספק שמא כל זה לא נכון ומתישהו אגלה ב"חיים שאחרי" שהכל היה המצאה מתוחכמת מדורי דורות. בשלב מסוים התקררתי מאוד ועברתי עברות בשלוות נפש. בשלב מסוים הגעתי להבנה עם עצמי שנראה שאני לא אצליח להגיע למסקנה חד משמעית ומכיוון שהספק יקנן בי יש לי 2 אופציות. להאמין ולקיים ואז לגלות שהכל נכון והרווחתי עולם הבא או לחילופין לגלות שחייתי בשקר או לא להאמין ולא לקיים ולחיות לפי צו מצפוני ואז לגלות שכן היה נכון ואז יהיה מאוחר מידי. הרבה פחד מגילוי האמת הייתה בחשיבה הזו.
מאז התחתנתי עם בעל מקסים ורוחני מאוד שמחזיק אותי ואת הבית ברמה יהודית גבוהה. למדתי כמה שהחיים בצורה שלהם העכשווית נעימה וטובה, כמה שיש ביהדות הרבה דברים שיחד אורגים חיים עם נחת ומשמעות. אני לומדת לפעמים נושאים שונים ביהדות ונהנית מכך אבל הספק הבסיסי תמיד מקנן. ותשובות שהן מערבות חוסר רציונליות לא מתיישבות לי או מתיישבות זמנית או חלקית.
בעצם אני חיה חיי יהדות באופן שאני שלמה איתם במקומות שמרגישים לי נכונים והגיוניים: לדוגמא: עניני בין אדם לחברו, תפילה שמרפאה את נפש האדם ומחברת אותו למשהו מעבר (שמובן אצלי כאל צורך אנושי נפשי) , צניעות, חינוך חרדי מתון שמגדל ילדים באוירה רגועה יותר ופחות חשופה לכל הדברים ששוברים להם את התמימות, ברכות- איזושהי הכרת הטוב לעולם, שמגיע אלינו טוב לאמר תודה, צומות-לזכירת ההסטוריה של העם וכו. אבל דברים שלא מסתדרים לי עם המוסר האנושי או שאני לא מבינה למה (הבנה שלא תלויה באמונה בתורה וכו) כמו אכילת בשר בחלב, דקדוקי הלכה בשבת ובדברים אחרים, שאני מתקשה לקיים. למשל בשר וחלב- אני לא אוכל יחד. גדלתי על הפרדה וזה מכורח ההרגל והשמירה על בית שומר מצוות אבל שעתיים שלש אחרי שאכלתי בשרי אם בא לי מאוד משהו חלבי אני מתקשה להסביר לעצמי למה לא. ואני באמת רוצה להבין. רוצה שזה יבעור בי בעצמות ויהיה לי ברור למה לא. אבל לא מתיישב לי שזה ברומו של עולם אכילת החלבי אחרי בשרי. זה לא משנה כלום, לא לי, העולם לא הופך שום דבר להיות מוסרי פחות ולא מרגישה רע אחרי. בכך אני מבינה שמה שאני מקיימת זה כי אני מאמינה שכך נכון לי לחיות או שכך נכון על פי אמות מוסריות אבל לא כי אני באמת מאמינה בכל עיקרי האמונה. במיוחד כשאני מחנכת ילדים אני מרגישה שאני משקרת לעצמי כשאני מגדלת אותם להאמין בבורא שבו יש לי הרבה ספקות. לפעמים אני משלימה עם כך שאחיה בספקות תמיד ולפעמים אני מקנאה באנשים שיש להם אמונה בסיסית שלמה והשאלות שהם מתחבטים בהם הם שאלות בשלבים גבוהים יותר של אמונה. לפעמים אני מוצאת את עצמי בדיוני עומק על משמעויות שונות ביהדות למשל בתקופה זו על דין מול רחמים וכו ואז אני בתוכי מרגישה שזה דיוני תיאוריה מבחינתי. אני מכירה את התיאוריה ויכולה להתפלסף ונהנית מכך אבל החיבור האמיתי שלי לדברים מוטל בספק רב
אומרים כי האמונה באלוקים מושפעת רבות מהקשר עם ההורים ועם האבא בפרט. יתכן שזה אכן מרכיב משמעותי בקושי שלי להתחבר לאמונה בפשטות או שזה האופי הרציונלי שלי או דברים אחרים או כנראה הכל יחד. השאלה איך מתקדמים מפה. איך אני יכולה למצוא דרך לחיות ח

שאלות על אמיתות התורה בעבר ובדורנו

בתכתובת זו אגע בשני חלקים בנושא האמונה באמיתות התורה ונבואת משה. אחד, בנקודת המוצא, והשני בתקופתינו אנו. שאלות אלו מתוך אחרות מעסיקות אותי רבות, ואשמח לקבל תשובה מפורטת. א. ראשית קיומו של עם ישראל. יסוד האמונה בישראל עובר מדור לדור […]

פגועה מהקב"ה!

אני פשוט מרגישה שהוא פשוט עזב אותי.
אחרי שהיינו חברים כ"כ טובים, באמת, בזמן שהכי הייתי צריכה אותו, הוא עזב אותי. פגע בי.
וזהו, עבר הזמן ואני נפגעת מזה.
אני יוצאת מכל העניין הזה פגועה, כעוסה, מאוכזבת, עצובה.
זה לא שתמיד התרגלתי לקבל כן. הוא תמיד היה שם לצידי ואני תמיד לצידו.
בזמן שהייתי צריכה אותו, הוא פשוט הלך.

האם יש טעם לחיות בסבל וכאב?

גדלתי בנסיבות לא פשוטות ומגיל צערי ביותר הבטחתי לעצמי שהעשה הכל כדי להביא את עצמי אחר בחיי באדם בוגר
הורי לא האמינו בברוך עולם (ועדין אינם מאמנים) ואני בחרתי הופך מתוך אמונה ותקווה שכך אוכל לשנות את הנסיבות חיי
לצערי להמרות כל נסיניותי לאחר מאמצים רבים כל מה שעבדתי ולמדתי עברו נלקח ממני ניסתי שוב ושוב לשקם את חיי אך בכל פעם שאני שמחה אפילו במידה מזערית קורה עוד משהו רע ולמרות גילי הצעירי (30 וקצת) אין לי שום דרך לשנות את המצב ואמת שניסתי הכל , זאת שאלתי האם יש טעם בחיים של סבל , כאב, בדידות , כשלון וצער? נאם יכול להיות שהורי צדקו ואין משמעות לשום דבר בעולם הזה ?(טיעון אשר הצדיק את התנהגות הלא פשוטה שלהם) האם יש אנשים שהם מיותרים בעולם ?

עולמי חרב עלי ואמונתי התערערה

יש לי בעיה קשה באמונה. לצערי אני לא מאמין. ועולמי חרב עליי. מעולם לא שאלתי שאלות תמיד הייתי אדם שעשה מה שמצפים ממנו ובטח שזה לא מקובל בגילי לעשות אבל זה קרה והכול בגלל הילד שלי שפקח את עניי למה אני צריך להאמין ולא. לדעת את השם . אולי הכול.לא נכון. אני מתפלל אל השם. אבל הוא לא עונה לי. ולא מדבר איתי. האים הוא לא יכול לשלוח לי sms קטן ? חצי ממצוות התורה לא רלוונטיות. להיום. ונראות לי פרימיטיביות, גם אמונת חכמים נגמרה לי רואה בהם בני אדם כמוני כמוך ולא רואה כבר שאי אפשר לחלוק עלהם ,לא נראה לי שחשוב ללמוד תורה אלא בעיקר לעשות חסד ואת זה למדתי מהילד שלי , אן לי חשק לקיים מצוות למרות שאני ממשיך בגלל אישתי וילדיי. אני בדיכאון ועם לב שבור. ניטלה ממני השמחה. אודה לכם. אם תעזרו לי.

מחשבות של כפירה שרודפות אותי

המחשבות של הכפירה הורסות אותי
אין לי חלקה של שלוות נפש בגללם!!!!

הם גורמות לי להתרחק מה'.מתפילה. מכל דבר שבקדושה.
הם פוגעות לי באמונה. ובמושגי עולם הבא. שכר ועונש . ה' טוב ומיטיב- גם אם לא ניראה לנו כרגע….

מרגישה כופרת!!!

בתפילה המחשבות רודפות אותי בשאלה על מי את עובדת? את הרי לא מאמינה באמת שה' הוא באמת טוב ומיטיב…שאת צריכה להודות לו וכו'.

אני אומרת בעז"ה או רוצה לקיים מצווה או אומרת משהו לילדים ושוב המחשבות הללו קיימות שם.

אם אני מחליטה שאני לא מתייחסת משהו בתוכו צועק לי : את כופרת!!!!! הרי בתוכך את לא מאמינה.
אז מה אם אחטא ? למה צריך לקיים מצוות?

למה בכלל צריך להודות לה' על הטובות שהוא עושה לנו הרי לא ביקשנו ממנו שניוולד (כדברי המשנה באבות מוטב וכו') אז אם נולדנו והוא זה שהביא אותנו לפה אז הוא צריך לדאוג לנו….

אם יש נסיון בעולם אז איפה הטוב של ה'?!

אני עושה כל מה שצריך ועדיין רע לי

מקשיבים לך אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, אנו באקשיבה אמונים על הקשבה לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל מצב. כאן מותר לשאול ולספר כל דבר, לשתף בכל כאב ומצוקה, ולזכות לאוזן קשבת, הכלה, הזדהות והבנה.

מרגישה שאין לי כבר כוח, אני מתפללת, מדברת עם ה' , מקבלת קבלות, מנסה להתקדם ומרגישה שהכל תקוע.. מרגישה כאילו הוא לא איתי, איך זה יכול להיות שכתוב- בדרך שאדם רוצה לילך בא מוליכין אותו, הבא להיטהר מסייעין בידו, פתחו לי פתח כפתחו של מחט וכו.. וכל מה שאני עושה הכל סגור, דברים לא הולכים, לא מצליחים להחזיר חובות, הקב"ה רוצה שיהיה לנו בעיות בבין אדם לחבירו שאפילו יום כיפור לא מכפר? איך זה שצדיקים מברכים ומבטיחים וצדיקים גדולים שנחשבים וזה לא מתקיים.. לא מבינה כל מה שכתוב בתורה זה סתם? ה' שומע אותי בכלל? הוא רוצה שאדבר איתו? הוא רוצה שאתחזק? אז איך הוא משאיר אותי ככה.. אני לא מבינה, אין לי תשובות ואני בתחתית באמונה ומרגישה שאין באמת תשובות לכל מה שכתבתי.. לא יודעת מה נכון מה לא, אין לי כבר כוח להתמודד ולהתאכזב ולראות שהכל שקר, אני שואלת אנשים ורבנים ואין להם תשובות, אני כבר לא יודעת אם נכון התורה אם כתוב בה דברים שלא עובדים, אם ה' רוצה בי אם הוא כבר לא נותן לי להרגיש אותו.. אם יש טעם להמשיך לנסות וליפול ולהתאכזב, אם דברים לא יפתרו לעולם.. די מיואשת.. הדרך היחידה שלי לא להתעסק בזה ולשרוד זה הפלאפון ולהיות עסוקה.. האם זו הדרך הנכונה? אני כבר לא יודעת.. מבולבלת כואבת מיואשת עמוסה ועצובה..
אם יש תשובות באמת מאוד אשמח לעזרה. בעיקר איך דברים שכתובים שחונכנו עליהם לא פועלים. צדיק גוזר והקב"ה מקיים.. לא באמת תמיד עובד. אז מה אני אמורה להגיד לילדים שאם הרב אמר זה לא אומר שזה יקרה? אני לא רוצה שהם יתאכזבו ויפלו כמוני.. אולי אם מישהו מראש היה מלמד אותנו שלא כל מה שכתוב ולא כל מה שצדיק אומר יקרה והכתוב התכוון למשהו אחר אז היו לנו פחות נפילות.. אבל מחנכים אותנו מגיל 0 לדברים האלה אבל בשטח הם לא באמת עובדים אז שקרו אותנו כל השנים? אז לא להאמין? אז הכל שקר? אין לי כבר כוח להמשיך ולהאמין ולנסות.. לפעמים חושבת שאולי צריכה לקחת כדורים חזקים שיעזרו לי להתנתק מהכל, לשקוע בעיסוקים של היום יום וגמרנו בלי להשקיע יותר מידי בקשר עם ה' ובאמונה זה רק מפיל אותי כל פעם מחדש.. אני מבולבלת כי אני מפחדת שה' יעניש אותי על זה.. בבקשה עזרו לי למצוא תשובות חזקות לא פחות מהשאלות. תודה רבה!

האם אני רוצה להיות יהודי?

1. נולדתי יהודי, ואני יהודי ברירת מחדל. 2. אני מאמין בבורא עולם ותורתו. נקודה. (למדתי, התבוננתי, בבחירתי, בלי פחד, עיינתי בכל הצדדים, הגעתי למסקנה שיש הרבה הגיון, בין מצד ההיסטוריה, בין מצד שכל הישר, ואני מקבל את זה ללא פקפוק.) […]