מאת:

התפרסם בתאריך:

17/10/2020

מתי גם אני אזכה להתחתן?

שאלה מקטגוריה:

היי
קודם כל תודה על המדור שנותן כוחות בשעות קשות
יש לי שאלה אני בחורה חרדית בוגרת סמינר מעולהה בת 22+רווקה עובדת מצליחה ברוך השם אין משהו שהיה לי קשה עד לרגע של השידוכים תודה להשם
אני מגיל 19 בשידוכים בקושי יצאתי עם בחורים וגם אילו שהיו זה היה אחת ל.. יצא לי גם שלא היה הצעות מעל שנה יש לי כמה בעיות… אין לי מי שיברר ויעזור לי אני מרגישה בודדה ההורים שלי ממש לא מבינים בענין הזה הם ממש רוצים לעזור לי אבל לא יכולים יוצא שאמא שלי תח'י מחייגת לשדכניות אבל זה נושא שאני ממש לא אוהבת כי זה ניראה עולם ממש שקרן ולא אמיתי למרות שאני מבינה שא"א להכליל כל החבירות שלי נשואות אני מנסה לעשות הרבה דברים מתפללת בוכה קמה ושוב נופלת חזרה אני ממש משתדלת להאמין שזה לטובה כל המצב הזה שאני לבד בלי הצעות בלי כלום כמו עלה ברוח שאף אד לא צריך אותו רוב החבירות שלי התחתנו ועם כמה ילדים כבר אני יודעת שיש כאילו שהם פי מליון אומללים ממני ולי לפחות יש משפחה עבודה בית לחזור אליו אני ממש בקושי גם אבא שלי הוא בן אדם מאוד קשה שלא מפספס להעביר עלי ביקורת שזה גם ממש ממש מקשה עלי בחיים וגם בבית
אחים שלי בכלל לא בטווח הגילאים שלי ויש לי אחות נשואה שלא ממש מנסה לעזור לי בחיים ממש קשה לי מתי כל המצב הזה יגמר האם ככה בורא עולם רוצה לראות אותי?? מה גם שרוב הבנות דודות שלי במשפחה כבר נשואות ומאושרות בלי קושי הם ישר נפגשו והתחתנו אין לי כח ממש קשה לי
הייתי בטוחה שעוד לפני גיל 22 אני אתחתן וזה יהיה הכי מהיר וכיף…
אבל זה לא ממש קרה…
לא מבינה למה לי קשה בחיים למרות שיש מלא אנשים שעוברים את התקופה הזו בטוב ובנעימים
למה לי קשה בעוד שיש לי חבירות שנשואות מאמצע הסמינר בלי שום קושי והיום הם עם ילד או שניים ובעל והכי מאושרות בעולם??
זהו זה מקווה לתשובה
למה זה אמור להיות כזה קשה אם להתחתן זה מתנה ???????

תשובה:

שלום וברכה, וחודש טוב.

הרגשתי את הכאב העולה מכל שורה, וברשותך נעשה סדר בין הדברים, מאחר שעלו נושאים רבים.

נתחיל בסוגיית השידוכים.

אין ספק שתקופת השידוכים היא מאתגרת. האתגר בה מתעצם כשהחברות כבר על עלו על קרון הרכבת, דוהרות בחייהן, ואת 'תקועה' עדיין ברציף. נכון שאפשר לפזר הרבה דיבורי אמונה, אבל אמונה היא עבודה, וזה קשה כששום דבר לא מתקדם באופן הנראה לעין.

למרות זאת, יהיו כאלו שיתארו את חווית ההמתנה כמשהו חיובי ומקסים, ואחרות כמשהו קשה ומתיש. במה ההבל? לרוב באדם עצמו ובהרגשתו האישית. האם הוא מגיע לתקופת השידוכים מוכן, יודע מה משמעות התקופה, ומסוגל לנצל אותה כראוי.

אין לך מושג כמה זמן תעמדי בצומת הדרכים הזו. האם שווה לך להעביר משקל מרגל לרגל, ולהרגיש בעמדת המתנה, או שאולי את מסוגלת למרות הכאב למצות את הזמן והימים? אולי לנצל את הזמן לרכישת מקצוע, ללמוד קורס חוויתי, למציאת חברות נוספות וחדשות? הרי את ממילא נמצאת בנקודת זמן זו, לפחות תרוויחי ממנה 'שכר לימוד'. תלמדי יותר להכיר את עצמך, את אופייך. תכיני לבעלך אשה טובה יותר.

את מרגישה כמו עלה שאף אחד לא צריך. אולי תיזמי משהו שיתן לך חשיבות בעיני עצמך, וישנה את ההרגשה שלך? הנישואין לא יהפכו אותך לשווה. לא ישנו אותך לחשובה. רק את תכלי להפוך את ההרגשה, בעזרת עבודה מבפנים. שבי עם עצמך ותחשבי מה יכול לייצב אותך יותר, לתת לך תחושת שיכות בעולם, לטעת בך הרגשת חשיבות וחיוניות.

תרשי לי להזכיר לך, ככה בקטנה, שנישואין זה לא ערובה לאושר. לא כל נשואה היא מאושרת, ולא כל מאושרת היא נשואה. אושר זו מידה, בדיוק כמו קנאה. היא דורשת עבודה עד שהופכת לקניין. זו ההזדמנות שלך, וזה השמן שלך להשקיע בכך, כדי שבאמת תוכלי להגיע לנישואין מאושרת, ומשם רק להמריא, בע"ה.

נכן שהתחושה, בהיעדר הצעות קונקרטיות, היא לא קלה. מצד שני – את זקוקה רק לאחד. אדם אחד אליו תינשאי. חשוב לזכור שאין מושג של שכחה אצל הקב"ה. גם אם את לא מוכרת, גם אם ההורים לא מספיק פעילים בנוגע לשידוכייך – הקב"ה זוכר שאת ממתינה להקים את ביתך, וזה יקרה בע"ה.

איזו השתדלות את כן את יכולה לעשות, בינתיים, מלבד להתפלל?

לפני הכל – לחשוב איך את יכולה להנגיש את עצמך לשדכנים פוטנציאליים. זה קצת בעייתי, מאחר ועמדתך כלפיהם חשדנית ושלילית. אין לי מושג למה, אבל כך את רואה את עולם השדכנים. במבט כל כך עוין, קשה לגשת להצעות, גם אם הן רלוונטיות, וחבל. יש כל כך הרבה שדכנים מעולים. אינך צריכה להמתין לשיחות של אמא שלך. את בגיל שיכולה להתקשר בעצמך לשדכנית, להציג את עצמך, ולתאר מה את מחפשת (חשוב להיות ריאלים, ולא לחפש את המושלם שלא נברא. זה רק במאמר מוסגר).

מעבר לעולם השדכנים, כל אדם, כמעט, יכול להיות שדכן פוטנציאלי. שידוכים רבים נעשים ע"י חברות מהלימודים/ מהעבודה, שכנים, קרובי משפחה, או סתם ממשקים. את יכולה להזכיר את קיומך מדי פעם לקרובות משפחה או חברות. לא באופן מביך, אבל כן באופן מייצג. לפעמים צריך רק להסב את תשומת הלב לכך.

אני חייבת להתייחס לעוד נקודה, אותה הבלעת בין המילים: הביקורת אותה את סופגת מאבא שלך.

אני לא מכירה אותך, ואני לא יכולה לשמוע את תגובותיך, לכן אני רק מניחה כאן שאלות שיהוו בעבורך חומר למחשבה:

האם הדמות הגברית שבבית (האב), שממנה את סופגת ביקורת, לא מקשה עלייך בהחלטה להנשא? האם את לא חוששת שבעלך ינהג באותו האופן? האם את מצליחה לערוך הפרדה ברורה בין אביך לבחור איתו את נפגשת?

יתרה מכך, האם את מצליחה להפריד בין הביקורת שאת סופגת מאביך, לבין האישיות והיכולות שלך? האם את יודעת להחמיא לעצמך על מה שכן קיים בך? להעריך את עצמך על כך? לקחת את דבריו של אביך ולהניח אותם במקום הראוי והצדדי שלהם?

דברים אלו יוכלו להיטיב עמך, ללא קשר לנישואין, ובוודאי שגם לאחריהן. ככל שתלמדי להעריך את עצמך ביחס לכוחות וליכולות שלך, בלי קשר לנתונים החיצוניים- יקל עלייך לעבור את התקופה בקלות, להבנות ממנה, ולהפוך אותה למקפצה בעבורך לחיים טובים יותר

בהצלחה רבתי,

תמי

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן