מאת:

התפרסם בתאריך:

10/02/2020

הוא לא מספיק חכם

שאלה מקטגוריה:

אני לא יודעת מה לעשות. אני לפני חתונה ויש לי ספקות כבדים והרגשה של מועקה. שאולי אני עושה טעות אולי זו לא הייתה בחירה נכונה. אחרי הרבה פגישות החלטתי לסגור ברגע מסויים, למרות הפערים בינינו. אבל אחר כך שוב הכל צף ושב להטריד אותי. אין לי ההתרגשות והחדווה והציפייה שאמורה להיות כביכול בתקופה הזו.
הוא בחור עם מידות טובות, מאוד אפילו, וותרן, נוח, עניו, עדין, ירא שמיים, נחמד וחביב לסביבה, נדיב, רגיש, מעשי. מפריע לי שהוא לא חכם יותר. שהוא לא מעמיק, לא מעניין אותו לחשוב מעבר. הוא לא מתעניין בתחומים שמעניינים אותי, מעניין אותו בעיקר דברים פרקטיים ולא דברים קצת יותר מופשטים. ואני אדם מאוד שכלי, חושבת המון. יש לי הרבה כיווני חשיבה בתחומים שונים (אולי גם בגלל זה אני נוטה לחששות ויחסית פסימית) ואני אוהבת לחקור ולחשוב מעבר. אמנם הוא לא טיפש גם, הוא אוהב ללמוד, הוא אוהב משחקי חשיבה, יש לו זיכרון לא רגיל, אבל השיחות איתו פרקטיות ועל חיי היום יום. לא שיחות עומק כמו שאני אוהבת וכמו שחוויתי אצל בחורים אחרים בעבר. ניסיתי להוביל לשם אבל זה לא מעניין אותו. לא מעניין אותו לחשוב יותר מידי. אני מפחדת שהוא ישעמם אותי, שהוא לא יוכל להבין אותי עד הסוף, שלא אמצא בו עניין, שהוא לא יאתגר אותי, שלא אראה בו אדם חכם ולכן לא אעריך אותו. אני מאוד מעריכה שכל וחשיבה. מפחדת שאהיה מאוד מדוכדכת מזה ואתחרט על שהתחתנתי איתו. שזה יהיה חסר לי מידי.
דבר נוסף שמפריע לי אצלו זה שיש לו ביטחון עצמי קצת ירוד, הוא לא אדם דעתן אלא להיפך, אין לו אישיות חזקה.

ולמה בכל זאת סגרתי? כי המעלות שלו יותר תפסו אצלי מקום אז. והוא מצא חן בעיני. הפשטות שלו השכל הישר הרצון הטוב התכונות הטובות. הוא היה שקט וסגור יותר בהתחלה לכן גם פחות בלט לי צורת החשיבה שלו ותחומי העניין.
אציין גם שיש עליות ומורדות בהרגשה שלי, לפעמים זה נראה לי לא כזה נורא ודווקא הוא אדם מיוחד ומשלים אותי מבחינות מסוימות, ולפעמים הפחד שאני ממש טועה ושאנחנו לא מתאימים, משתק. אנחנו לא הולכים להיפגש או לדבר עוד עד לחתונה (דתיים מאוד יחסית) וגם ככה ניסיתי ככל האפשר לבדוק איך הוא ועד כמה זה מפריע / יפריע בעתיד, ואין לי תשובה חד משמעית.
בינתיים ההכנות בעיצומן כי תאריך החתונה הולך ומתקרב.
דיברתי גם ההורים שלי והם מאוד תומכים אבל אין להם פיתרון בשבילי. אני מודאגת ואין לי מוצא.

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

קראתי את מכתבך בעיון רב, יש לציין כי יכולת הניסוח המדויקת והעמוקה שלך בתוך סיטואציה כה מורכבת מעוררים הערכה רבה.

ניתחת את הסיטואציה הלא פשוטה בחכמה רבה, וכל שהיה לי לעשות הוא רק להקשיב.

כפי שאת מבינה, אינני מתכוונת לתת פתרון מעשי או חד משמעי אלא רק אשתדל, בהרבה ענווה לשקף לך את אשר אמרת ולתת לך כיווני חשיבה.

ראשית, חשוב לי לומר, שדעתי היא שחשוב ללכת ולהתייעץ עם דמויות נוספות בקשר להחלטה הסופית – זה יכול להיות דמויות רבניות, טיפוליות או סתם בן משפחה או חבר בעל ניסיון, אבל חשוב להבחין בין "להתייעץ" לבין להפיל על מישהו אחר את ההחלטה. אנו עושים זאת פעמים רבות כאשר החלטה גורלית ומשמעותית נתונה בידינו, כי עול ההחלטה כבד עלינו, אך זה לא נכון! אדם מבוגר הינו אדם שלוקח אחריות על מעשיו כולל ההשלכות שהם טומנים בחובם.

שנית, לגבי הלבטים שאת חשה, והמטוטלת הרגשית, זה התחושה הכי נורמלית שישי, זה מעיד שאת בחורה בוגרת ובשלה שמבינה את משמעות הנישואים, והמחויבות שהם נושאים בחובם. אינני מכירה כמעט חתן וכלה בוגרים שאינם חשים לבטים, בלבול, חרדה וסימני שאלה. זה הכי לגיטימי בעולם שמדובר בהחלטות גורליות ומשנות חיים. ואגב, פעמים רבות זה גם ממשיך בתקופה הראשונה לאחר החתונה. וזה בסדר! זה בסדר אם מדי פעם בשנה הראשונה עולים לי סימני שאלה : "האם לנער הזה התפללתי"? "האם אנחנו מתאימים בכלל"? "הייתי רוצה פשוט לקום וללכת". ייתכן ותתקלי בסיטואציות מול בעלך / חתנך שיגרמו לך אכזבה, כעס, תסכול. אלו הם נישואים וזהו קשר זוגי. הכל בסדר. זה נובע מקשיי הסתגלות של התחלה, מהרגל למשהו חדש ולא מוכר, ולרוב זה עובר והכל בסדר. כמובן שאישה שחיה בספק תמידי ועמוק, כזה שלא מאפשר לה בכלל לשהות בחוויה של הקשר החדש , ראוי שתמהר ותפנה לאיש מקצוע אחראי ותתייעץ מה לעשות.

כעת, בואי ננסה להסתכל מה יש לנו כאן. את מתארת תחושות שהכותרת שלהן יכולה להיות: "מורכבות".

מצד אחד, את מתארת הרבה תכונות נפלאות שמצאו חן בעינייך בחתנך, תכונות שאת רואה כחיוביות ונחוצות להקמת בית, מצד שני, את מתארת תכונה שבעינייך חשובה מאד וככל הנראה לא קיימת בו -היכולת או הרצון להעמיק מעבר.

כפי שכבר הבנת לבד, אין דבר כזה נישואים מושלמים או בן זוג מושלם, נישואין וזוגיות טובים תמיד כרוכים בוויתורים על חלומות, בשום אופן לא כל החלומות, אבל אנו לומדים לתעדף את חשיבות החלומות ולהתרכז במה שטוב ובמה שבאמת חשוב. כמובן שתהליך כזה דורש מאיתנו רמה גבוהה של מודעות עצמית. מי אני? מהם העקרונות שחשובים לי? על מה אני לא מוכנה להתפשר? מהם הצרכים הכי בסיסיים שלי בתוך קשר? לא כל החתנים והכלות מתארסים ומתחתנים מתוך מקום של מודעות. כמובן שאפשר לעשות עבודה נפלאה עם מה שיש גם לאחר החתונה, אבל ככל שנבוא למערכת זוגית מודעים יותר לצרכינו, לדפוסים שלנו, למה שמניע אותנו מבפנים כך יוקל עלינו לבחור את האדם הנכון.

פעמים רבות קורה, שחלק ממה שאנו נוטים לפרש כ"צרכים" או "עקרונות", אינם באמת מגיעים ממקום עמוק בנפש שלנו, אלא כתוצאה מחינוך בבית, במוסד הלימודים, תרבות והשפעה סביבתית.

דוגמא קלאסית לכך, היא פעמים רבות בחורים מחפשים בחורה שעובדת במקצוע מכניס או כזו שאביה נותן נדוניה מכובדת, כי כך הרגילו אותם לחשוב, הם מנחים שבזה טמון האושר שלהם בחיים, אך ייתכן שאם יבדקו ויסתכלו פנימה יגלו, שלכל אחד יש צרכים אחרים, שדברים חיצוניים לא בהכרח מעניקים לנו את האושר וההצלחה. או דוגמא נוספת, בנות שרוצות בחור עם מאפיינים גבריים מסוימים, כי ככה הורגלו לחשוב, שרק אם יש לו x אז הוא באמת "גבר", בעוד שהצרכים האישיים שלהם שונים. כאמור לעיל, ספקות ולבטים בתוך קשר חדש הם נורמליים וטבעיים. מי שיגיד לך אחרת או שהוא אינו מודע לעצמו או שהוא שטוח מכדי להבין שקשר הינו דבר תלת מימד ועמוק.

הכלל הוא שהאושר צריך להאפיל על הקשיים , הן בכמות והן באיכות. מותר שיהיו רגעים של נפילה, של ריב, של ריחוק, בתנאי יודעים לחזור והתפייס, בתנאי שהחיים "מלמעלה" נראים לנו שלמים ומלאי סיפוק.

כתבת בשאלתך שחתנך הינו: " הוא בחור עם מידות טובות, מאוד אפילו, וותרן, נוח, עניו, עדין, ירא שמיים, נחמד וחביב לסביבה, נדיב, רגיש, מעשי". אילו תכונות מיוחדות שלא נמצאות בכל בחור, אלו תכונות שאיתם ניתן לעבוד, להתקדם, לבנות בית, להקים משפחה, ולחיות חיים שלוים לצד בעל דואג, מסור, שיוגע להודות בטעות. אין ספק שתכונות אלו מעידות על אדם בעל אישיות נפלאה ומיוחדת.

אך למרות כל זאת, חסר לך את הריגוש האינטלקטואלי, מישהו שיהיה פרטנר לשיחות, לתובנות לתהליכי חשיבה עמוקים. שימי לב שהתכונות שאת תיארת יותר מתאימות לקטגוריית "בן זוג", כלומר בתוך מערכת זוגית, חשוב שיהיה פרטנר שיוגע לוותר, עניו- שיודע להודות בטעות ולקבל ביקורת, משהו גמיש, נוח שיתמודד עם הדינמיות וההפתעות שהחיים טומנים בחובם. לעומת זאת,מה שמפריע לך יכול יותר להיכנס לקטגוריית "חבר", אנחנו לא חייבים שהחבר שלנו יהיה וותרן למשל, זה פחות קריטי במערכת יחסים חברית, אבל אם לא יהיה לנו תחומי עניין, שפה משותפת וזרימה – אזי לרוב לא יהיה בסיס לחברות. ישנו משולש שהמציא פסיכולוג אמריקאי, שאומר שזוגיות טובה מורכבת משלוש צלעות: אינטימיות, מחויבות, תשוקה.

אינטימיות – זוהי החברות, היכולת לחלוק סודות, היכולת להיחשף ולהיפתח בפני בן הזוג, להרגיש עמו בטוח ומוגנת, אינטימיות זוהי אותה תחושה נעימה של זרימה ונוחות שיש לנו לעיתים עם חברים.

מחויבות – זוהי הנאמנות אחד לשני, לדעת שבן הזוג תמיד היה לצידי, תמיד יאמר לי את האמת ותמיד אוכל לסמוך עליו. זוהי הברית של הנישואים, הקשר העמוק והחזק שאנו קושרים בינינו, לנצח .

תשוקה – זהו הרצון להיות ביחד, להרגיש , לגעת, להיות האחד במחיצת השני במובן הפיזי, להתגעגע שאנחנו רחוקים.

כמובן שמשולש זה אינו תורה למשה מסיני, זוהי רק סקיצה כללית של המרכיבים הנחוצים בקשר.

כעת, משנתתי לך קצת רקע, אני ממליצה לשבת רגע עם עצמך, ביום שקט, במקום שקט, ממש לנסות לנקות את הראש ככל שניתן, לשבת עם דף ועט, או בלי, עם מוזיקה או בלי, מה שנוח לך, מה שמחבר אותך פנימה ולבדוק.

לבדוק מהם באמת הצרכים שלך , מה חשוב לך בתוך קשר זוגי? מה ראית בבית ואת מעוניינת להמשיך ומה פחות, מהם יחסים ראויים בעיניים בין גבר לאישה? מהו גבר טוב? מהי אישה טובה?

לאחר שתלבני עם עצמך את הסוגיות האלו? לאחר שתרגישי מודעת ומחוברת יותר לעולמך הפנימי, אני בטוחה שהתמונה תתחיל להיראות מעט בהירה יותר. שום בחירה שתעשי לא תהיה מושלמת מכל ההיבטים. בכל בחירה טמון ויתור על בחירה אחרת. הבחירה זוהי היכולת הכי בסיסית ומהותית שהופכת אותנו לבני אדם(סתם הערה, גם למלאכים שהם דרגה מעלינו, וגם החיות וכו' לשולם אין זכות בחירה, זוהי באמת זכות ששמורה אך ורק לנו בני האדם). בחירה משמעותה שלפעמים אני לא אבחר נכון, אם היינו בוחרים תמיד רק טוב, ממילא זו לא הייתה בחירה. לכן, בהכרח , אנחנו בוחרים רע לעיתים ויהיו לכך מחירים. אבל אם אני בוחרת ממקום של כח, של הבנה, של מודעות, אני אדע כיצד להתמודד עם המחירים של הבחירה שלי, אני לא אתמוטט או אשבר שאגלה שלבחירה שלי ישנם צדדים פחות חיוביים, ועדיין זה מה שאני בחרתי, לאור שקלול של כל מה שידוע לי ברגע נתון. (גם לבחירה שלנו יש גבול, אנחנו יצורים מוגבלים ולעולם לא אוכל לבחור על סמך ידע והבנה של כל המרכיבים והאפשרויות וכו' וכו', צריך גם מקום של ענווה בבחירה, שאני כרגע בוחרת מתוך המקום שלי כעת, ויותר מזה אין לי שליטה). בין אם תבחרי להמשיך את הקשר ובין אם תחליטי לסיימו, יהיו לכך השלכות ומחירים, את יודעת אותם יותר טוב מכולם. מעבר לכך, זכרי שבכל קשר, חלומי ואידיאלי ככל שיהיה, ישנם אכזבות, ישנם ציפיות או חלומות שלא מתגשמים במלואם, זה לא אומר כלום על טיב או עומק הקשר, אלא שקשר זוגי הינו דבר מורכב מאד ודינאמי, ומצוי כל העת בשינוי, תנועה והתפתחות. סביר להניח שאדם שעימו תתחתני , לא יהיה אותו אדם כעבור עשור וכו' וכו'. לכן את יכולה לבחור רק במסגרת מה שידוע לך כעת, מה שחשוב לך כעת, ואת כל שאר אחריות, לשחרר. אני מסכימה עם האמירה שעומק זה חשוב, בפרט אם את כזו, אין ספק שאם שניכם מצויים באותם עולמות עניין, זה מעשיר ומפרה את הקשר. מצד שני, אולי, רק אולי, יש מחיר לאדם חושב, אולי הוא פחות מעשי, יותר איטי, אולי דווקא כדאי שמישהו בזוג יהיה יותר רציונלי או מקורקע. אולי! רק את יודעת מה הצורך והרצון הפנימיים שלך בעניין. אבל חשוב שתראי את התמונה הרחבה, כפי שתיארת בעצמך, מדובר בבחור עם מעלות לא מבוטלות בעליל, ואף בתחום החשיבתי, אץ מתארת בחור חכם, בעל יכולות חשיבה וזיכרון… לפעמים עומק זה גם דבר שמתפתח עם השנים ועם החיים ובעקבות דמויות לידינו, לפעמים לא. מה שבטוח, שהבחירה צריכה להיות מבוססת על מצבת הנתונים בהווה, ובשום אופן לא על סמך ציפייה שזה ישתנה בעתיד. הציפיה והאכזבה שבאים בעקבות כך הם הרסניים ביותר לקשר זוגי ולא מאפשרים לו לצמוח כראוי.

בנוסף, יכולות עומק וניתוח, בסך הכל זו תכונה שהיא יחסית סובייקטיבית. ישנן המון אנשים שתכונה זו אינה מעניינת אותם, אינה מהווה שום ערך מוסף עבורם. לעומת זאת, מידות טובות, ותרנות, שכל ישר, אילו תכונות שאובייקטיבית הן חיוביות , ויכולות לנבא קשר טוב, בריא ותומך. את אותו העיקרון אני מציע לך גם בנושאים של מראה חיצוני. להתחתן עם מישהו על סמך המראה שלו כיום זה לא מעשי. זה חלק מהשינוי שלפעמים בני זוג עוברים. כולנו יכולים להשמין, להשתנות, לשנות השקפות עולם ודיעות וכן הלאה. מה תגיד מישהי שהתחתנה עם בחור שהתחייב להיות באוהלה של תורה, וכעבור כמה שנים משנה דעתו ורוצה לצאת לעבוד? לא חסרים דוגמאות. כי בסוף , העומק של התחייבות לקשר, של נישואים, הוא ברית, ולא חוזה. חוזה מגדיר מראש את הציפיות בינינו, ברגע שהציפיה לא מתממשת , החוזה אינו תקף. נישואים, ברית, זה שונה לחלוטין. אני מתחייבת לקשר נצחי (חוץ ממצבי קיצון כמובן!) , בו שנינו מוכנים לעבור תהליך רוחני של התפתחות, של התקדמות, ושל שינוי. אנחנו מתחייבים לאהוב אחד את השני, בלי תנאי, כמו שהוא. כמובן שזה תהליך שלוקח זמן רב, הוא דורש השקעה ועבודה עצמית, והוא מתגמל מאין כמותו! אבל גם אם זה לא קורה מיד, זה הכיוון, ולשם שואפים.

אני מניחה פה עוד דבר בזהירות. אולי נכון לשוחח עם החתן בכנות. שוב, אומרת בזהירות רבה, כי בשלבים כאלו הקשר מאד מאד רגיש, עדין ושברירי. קשר בשלב הזה מגיב מאד בעוצמות לכל שינוי, איום או פגיעה. לכן זה חייב להיעשות בצורה חכמה, עם הרבה מחשבה , אולי עם ליווי מקצועי. כי באופן כללי, בקשר זוגי, הדבר אולי הכי הכי חשוב ומשמעותי, הינו שיח פתוח וכנה. ללא כנות, לא יכול להתפתח אמון, ביטחון ואינטימיות. בן הזוג ממש לא חייב לדעת ממה שאני מאוכזבת ממנו, ומה אני פחות מחבבת אצלו, אבל אולי נכון שיידע שאני עוברת תהליך רגשי כלשהוא, לשתף אותו שזה תקופה לא קלה עבורי, מלאת לחצים. אולי גם הוא חש באופן דומה? אולי אפשר לעשות מזה משהו קליל, התמודדות משותפת? אך זאת לא אוכל לומר בלי להכירך לעומק, כי זה תלוי באופי הקשר ובעוד המון מרכיבים. רק נקודה למחשבה.

לסיכום, כלה יקרה.

חשבי עם עצמך, מהם הצרכים העמוקים והפנימיים שלך, אלו שבאמת הנפש זקוקה להם, ולאו דווקא כאלו שנבנו בי עקב חינוך, לחץ חברתי או תרבות.

הגדירי לך סדר עדיפויות ברור, מהם שלושת הדברים שבלעדיהם לא תוכלי להיות מאושרת, הדברים שלעולם לא תוכלי להשלים את חסרונם.

זכרי, שלכל בחירה, ישנן מחירים. הבחירה שלי צריכה להיות רק במסגרת המגבלות שלי של זמן ומקום, אין לי יכולת לנבא או לצפות או לקחת בחשבון את כל המרכיבים, להתמקד בהחלטה מתוך מה שאני רואה וחווה כעת. לצד כמובן חשיבה רחבה ובעלת היגיון.

אין בן זוג מושלם, אין נישואים מושלמים. בכל קשר תהיה עבודה בנושא של ציפייה ואכזבה, והשלמה עם דברים שאינם קיימים בו.

קשר זוגי , ואנשים בכלל נתונים לשינויים תמידיים, פיזיים, רגשיים, רוחניים וכו'. כל אחד ואחד מאיתנו, גם את. כל אחד רוצה שבתוך קשר הוא יהיה אהוב ומוערך כפי שהוא, וכמו שאני רוצה זאת, גם בן זוגי רוצה שאני אתן לו זאת.

נורמלי שיש סימני שאלה ולבטים, נורמלי שלא מתחתנים בהכרח מהמקום הכי הכי בטוח. כמעט תמיד ישנם אחוזים של ספק.

הכי חשוב בעיניי – להיות בזה, יחד עם הקב"ה. לשתף אותו, לדבר איתו, לבקש ממנו חכמה , בינה והשכל. להתפלל אליו שאדע לבחור נכון, שאדע להאמין ולשחרר איפה שזה כבר לא בשליטתי. את מוזמנת בשמחה להמשיך את הדיון איתי בפרטי. אני מאחלת לך המון הצלחה וסע"ד ובחירות נכונות.

נעה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. הסיפור שלך מאד נגע לליבי. אני מכיר סיפור כזה מקרוב, סיפור שדומה דמיון מבהיל לסיפור שלך.
    בחורה התארסה, התחרטה, הרגישה שאין לה מה לדבר איתו, היא הייתה מפותחת מאד מבחינה רגשית, והוא היה טכני ומעשי.
    היא ניסתה לפתח איתו שיחות עומק, ולא הצליחה.
    היא פחדה לבטל את השידוך כדי לא לגרום לעוגמת נפש.
    היא גם גדלה על זה ש"כשיש מידות טובות, יש הכל", והיא האמינה בזה מאד.
    היא ניגש למורה בסמינר שנחשבה למורה מבינה, ושהיא "פסיכולוגית בלי הכשרה" והיא הבטיחה לה שאחרי החתונה זה יהיה בסדר. זה תמיד קורה, תמיד מתחרטים, וכו'.
    היא לא ביטלה את השידוך, היא התחתנה בלי שמחה, והרגישה שזה לא זה.
    היא ניסתה להדחיק כמה שנים, ואחרי כמה שנות נישואים הן נפרדו עם כמה ילדים.

    מה המסקנה שאני רוצה לומר לך? האם אני רוצה לייעץ לך להיפרד? התשובה שלילית.
    החלטה כל כך משמעותית, אף אחד לא יכול לומר לך בוודאות מה לעשות.

    את נמצאת כרגע על צומת דרכים: יש לך אפשרות אחת, לבטל את השידוך, לספוג את הצער והקושי, ולקוות שלא תתחרטי על זה לעולם. זאת החלטה מאד קשה.
    זה גם לא נעים לפגוע בבחור, כשהוא לא אשם בכלום. כשהוא אדם נהדר, עם מידות טובות.

    את יכולה גם להחליק את זה, להימנע ממחשבות, ולתת לזמן לעשות את שלו.
    יכול מאד להיות שהזמן יעשה את שלו לטובה ודברים יסתדרו. אומרים שזה גם קורה.

    אבל עוד דבר שבוודאות יכול לקרות – זה שתתחתני, ולא תהיי מרוצה כמה שנים, ואחרי כמה שנים שבהם תרגישי שאת שחקנית בחיים שהם לא החיים שלך, לא תוכלי לשאת את זה.
    במצב כזה המחיר שתשלמי יהיה הרבה יותר גבוה. לכל החיים, ומבלי יכולת לשנות.

    והמסקנה שלי מכל זה: אל תכנסי לנישואים כאלו בעיניים עצומות.
    אם את נכנסת אליו, זה רק בעיניים פקוחות ומבחירה.
    ולכן תלכי במהירות האפשרית ליעוץ מקצועי.
    כשאני אומר יעוץ מקצועי, זה אומר שני דברים:
    א. מישהו שמבין בתחום הזוגיות ויש לו הכשרה בתחום. מישהו שלמד את הנושא הזה במיוחד, ושמכיר את התחום הזה ספציפית. במקרה כמו שלך, לא מספיק אדם חכם עם גישה רגשית, או רבנית חכמה מהסמינר. מדריכת כלות או אנשים מהסוג הזה – את חייבת משהו מעבר.
    ב. מישהו בעל ידע רגשי מקצועי, עובד סוציאלי, פסיכולוג (זאת לא מילה גסה) או מישהו שיש לו ידע טיפולי.

    אדם כזה יכול לתת לך אפשרות לקבל החלטה בצורה מושכלת, ותרגישי שלמה אתו.

    אני כן יכול לתת לך כמה טיפים חשובים שיעזרו לך לקבל החלטה נכונה:
    א. את האדם היחיד שיודע איך את מרגישה. את יכולה להתייעץ, אבל את קבלת ההחלטה את צריכה לקבל בעצמך!

    אם את מרגישה שאין לך זכות בחירה ברמה מספיקה, או שמתערבים לך יותר מדיי בבחירה, יכול להיות ששווה לך לבטל, ולא להיכנס למצב מסוכן.

    לחיות חיים שלמים רק כי החיים שלך הוכתבו, זו בועה שחייבת להתפוצץ מתישהו. במיוחד לך – שאת נשמעת אדם אינדיבידואלי מאד.

    ב. אם תלכי לטיפול עכשיו המצב יהיה הרבה יותר טוב מאשר בעוד כמה שנים. בתחילת הדרך יש אפשרות לטפל. בהמשך זה נהיה הרבה יותר קשה. נוצרות טראומות, ומתמלאים במשקעים של חוויות לא נעימות.

    ג. את צריכה שהיועץ יכיר אותך לעומק, וידע גם על החולשות שלך.

    ד. אם את אדם עמוק כפי שאת מתארת, אני בטוח שיש לך התמודדויות נוספות שנופלות גם על התחום הזה. לכי למישהי שיכול להכיל את המורכבויות הרגשיות שלך, ויבין אותך בלי לשפוט. אם את מתייעצת עם מישהו שאת לא יכולה מרגישה שאת יכולה לשתף אותך בדיוק במי שאת, אל תתייעצי אתו.
    ה. את צריכה כרגע לקבל החלטה שתהיי שלמה איתה. איך עושים דבר כזה?
    את חייבת לומר לעצמך: אני מקבלת כרגע את ההחלטה שנכונה לי היום, לפי השכל שיש לי היום, ולפי התנאים שהקב"ה נתן לי. גם אם מחר ישתנו התנאים, הבחירה הייתה נכונה לאותו הרגע.

    מאידך, ודווקא בגלל זה: אל תנסי להגיע למצב של "החלטתי וזהו. לא רוצה לחשוב על זה שוב". זה יכניס לך ספיקות לראש, ותרגישי שאת מסתירה מעצמך משהו.
    תרשי לעצמך לפתוח מחדש את הספק בכל פעם שאת נתקלת בו.
    אם מישהו רוצה לשכנע אותך, אל תאטמי אוזניים, תשמעי את מה שיש לו לומר, ורק אם זה נשמע לך נכון תסכימי איתו.
    אם תאטמי אוזניים – את שוב תרגישי בהמשך הדרך שברחת מהחלטה.

    ו. כמעט הכי חשוב – אל תקשיבי אפילו לעצה אחת שנתתי לך, אם היא לא מרגישה לך נכונה, או אם את מרגישה שלא הבנתי את המקרה שלך בצורתו הנכונה.

    ז. והכי חשוב – להתפלל לקב"ה, ולדעת שאת נמצאת כרגע במצב קריטי שיכול להשפיע לך על כל החיים.
    זו מן הסתם ההחלטה הכי קשה שקיבלת פעם. זאת החלטה יותר קשה מלהתארס.
    אל תתחמקי מהחלטה, אל תתני לזמן להתקדם ולחתונה להגיע.

    תעצרי! תציבי מול העיניים 2 אפשרויות שאת צריכה להרגיש שהם שוות מבחינתך.
    תגיעי למצב שאין לך עדיפות לעזוב את השידוך או להמשיך.
    תכתבי על דף את הצדדים לכאן ולכאן, ורק מהמקום הזה שבו את רואה 2 אפשרויות שוות לחלוטין – תהיה לך בעזרת השם את האפשרות לבחור נכון.

  2. כמי שנשוי פעמיים ולא עצר את החתונה הראשונה אף שהרגיש לא טוב עם המועקה הזאת בלב…אולי מהפחד מה יאמרו, או החשש לפגוע בבחורה. או כי אמרו לי כולם מקבלים רגליים קרות וזה טיבעי,אך זה לא נכון. כי לא הרגשתי כך בנשואים השניים כי ממש רציתי בהם ולא היו שום חששות בליבי. אז העצה שלי אליך לכי איתו ליעוץ לפני ולא להתחתן אלא אם את שלמה עם זה במאת האחוזים.כי להתגרש זאת חוויה רעה מאוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
דילוג לתוכן