מאת:

התפרסם בתאריך:

20/06/2022

האם חובתי לשמוע להוראות ציבוריות שאינן הלכה?

שאלה מקטגוריה:

שאלתי היא הרי ידוע שאנחנו בתור ציבור חרדי צריכים לשמוע לרבנים, השאלה שלי עד כמה, כלומר יש מלא דברים שהם לא כתובים בהלכה ורבנים בתקופה הזאת אסרו, כגון מכללה חרדית, פלאפון מוגן, ועוד מלא דברים שאסרו בגלל גדר, ואני מבין את זה לציבור כללי אבל עד כמה אני מחויב בתור אדם פרטי להקשיב לכל גדר, כי זה נורא מציק לי, כי אם לדוגמא יגידו אסור לשחק בכדור כי זה חוקות הגויים וזה יכול להביא לשכוח מתורה וכו'…דרך אגב יש קהילות כאלו… בקיצור כמה אני מחויב להקשיב לדברים האלו, כי זה נורא מציק לי שכל דבר אוסרים בגלל שיש חשש שמא וכו'.. אני ישמח לתשובה. תודה.

תשובה:

שלום וברכה

שאלה חשובה מאד שאלת, שאלה שאנשים רבים עסוקים בה וחשוב לחדד וללבן את הנושא הזה, שנוגע לכל אחד ואחת מאתנו.

בכדי לענות על השאלה צריך קודם לשים לב שיש כאן שני חלקים. א. מדוע באמת חשוב לעשות סייגים נוספים, ועד כמה חשוב לעשות אותם. ב. עד כמה הסייגים הללו מחייבים כל אדם פרטי.

מדוע חשוב לעשות סייגים? האם לא די במה שאסרה תורה, ובמה שאסרו חז"ל?

אני חושב שיש שלושה סיווגים של גדרים, יש את הגדרים בדברים שגובלים באיסורים ממש, או שהדרדור מהם לאיסור ממש, מאד ברורים, בהם די ברור לנו שיש לאסור, אף שהם לא כתובים בתורה או בדברי חז"ל, יש דברים שהם מציאות חדשה שמסברא אפשר לדעת ברור שחז"ל היו אוסרים אותם, ובהם אין חולק שצריך לאוסרם, וראה חזון איש (יו"ד יד(א),ה. או"ח סב,כו. יו"ד קנ,א) שהוכיח שיש דברים שמסברא יש לאוסרם, גם ללא שחז"ל אסרו.

יש דברים שהם לא גובלים באיסור קרוב, והחשש שמא הם ידרדרו את האדם הם חשש רחוק. ובהם בדרך כלל יותר קשה להבין, למה להתרחק כל כך? למה לעשות סייגים נוספים על מה שאסרו חז"ל.

ויש דברים שאמנם בשביל ציבור שלם החשש מובן, ובמרחב הציבורי מובן לגזור בהם גדרים, אבל שמא לאדם פרטי יש יכולת לעבור על גדרים אלו כי הוא יצליח לשמור על עצמו, ואין חשש שהוא יתדרדר על ידם.

אני מבין שבעיקר מעיק לך הנידון השלישי, דברים שאמנם בשביל הציבור הכללי אתה מבין שאין לעשותם, אבל למה שאתה כאדם פרטי תהיה מחויב להם.

ובכן, העולם נעשה מתירני יותר ויותר, כל יום יותר חרב מקודמו. שמירת תורה ומצוות נעשית כמעט בתי אפשרית כשחיים ללא גדר מבדיל מהעולם החיצון, תמיד ניסו לשים גדר מבדיל, אלא שבדורנו הגדר הפיזית התמוטטה, או ליתר דיוק היא כבר לא רלוונטית, אפשר להעביר מסרים ולמוטט ערכים גם דרך הגדר, על ידי הרשת. מציאות זו היא מציאות מבולבלת שדורשת תשומת לב מיוחדת, איך להעמיד את הדת על תילה, איך לקיים חיים של יראת שמים, ללא התערבות, וללא יניקה מן התרבות הזרה ליהדות. ולכן פעמים ומפליגים מאד בגדרות וסייגים שנראים רחוקים מאד.

טבעו של אדם להרגיש בוגר, אדם אוהב לחוש אחראי לעצמו. אדם גם בטבעו אוהב חירות, ולכן יש נטייה חזקה בלב כל אחד ואחד, למאוס בסייגים ובגדרות, אדם אומר לעצמו שהוא לא זקוק לזה, הוא מספיק בוגר ועליו לא ישפיעו הרוחות הזרות, הוא יודע לאכול את התוך ולהשליך את הקליפה, אך המציאות טופחת על הפנים, וכמעט ולא מוצאים מי שצלח את הדרך הזו, וכך ככל שהאדם לא מסכים לגדרות ולסייגים המקובלים, הוא מוצא את עצמו מושפע יותר ויותר מן הרוחות הרעות הזורמות מן התרבות הזרה ליהדות.

נכון, פעמים והאדם לפי טבעו לא זקוק לגדר מסוים, הוא בטבעו מסיבות מסוימות לא זקוק לסייג המסוים הזה, אך איננו חיים באי בודד, רק לא מזמן ראינו בחוש איך כל יחיד ויחיד יכול לגרום לרבים להדבק בווירוס, ההתבודדות בבית לא סייעה, כלום לא סייע, וירוס קטנטן מסין הרחוקה הצליח לחמוק ולהתפזר בכל העולם. זה יכול להיות לנו לדוגמה נפלאה עד כמה הסביבה מושפעת מכל יחיד ויחיד, ועד כמה כל יחיד ויחיד מושפע מהסביבה. כולנו ראינו אנשים שחשבו להתבודד ולהתסגר, ולא עזר להם כלום בסוף הם נדבקו. כך ממש בכל דבר, אדם יכול לחשוב שהוא חסין, שהוא לא יפגע, ולבסוף הוא מוצא את עצמו מושפע מכל הסובבים אותו.

ולכן קשה לחלק בין יחיד לרבים. הסייגים חשובים, ובלעדיהם אין יכולת כמעט לשרוד בעולם המתירני שבו אנו חיים.

לפעמים במבט רגעי, שלא מחשב צפייה למרחוק לא נראה בעיניים ההבדל הגדול שיכול להיות על ידי השינוי מן הגזירות והסייגים, במבט של "כאן ועכשיו" נראה לפעמים שיותר נכון לחיות ללא הסייגים הללו, זה נראה לפעמים שבאופן כזה יוכל האדם לתת לעצמו ולילדיו מענה שלא ניתן כאשר חיים מתוך התבדלות, השכר וההפסד גם לא ניכר מספיק, אך בצפייה למרחוק, אפשר להבין את ההבדל, בפרספקטיבה רחבה יותר אפשר לראות את המרחק שאפשר להתרחק על ידי חוסר התבדלות. פעמים אני בודק אילני יוחסין של משפחות, ואני נחרד לראות, איך יש כאלו שעמדו על המשמר ולא שינו, מה קרה לצאצאיהם, איזה שבט של עובדי ה' הם הקימו, ולעומתם, אחיהם או בני דודיהם, שינו מעט, באותו דור השינוי לא היה מאד ניכר, אך לאורך שנים, זה ששינה, שלא עמד על המשמר כמעט ולא נשארו לו צאצאים עובדי ה'. נכון, יש גם מקרים אחרים של אנשים שזכו לצאצאים רבים עובדי ה' אף שהם לא קיימו תורה ומצוות, צאצאיהם חזרו בתשובה והם זכו לשבט גדול של עובדי ה', אך זה לא אירע מחמתם. לעומת זאת כאשר אדם שינה ובעקבות השינוי שהוא שינה כל צאצאיו לא השתייכו לקהילת עובדי ה', זה שינוי שהוא גרם, והכל רק בעקבות חוסר הרצון שלו לעשות למען הכלל, לגדור גדר וסייג.

ובכן, הסייגים והגדרות חשובים מאד, גם כאשר נראה לנו שאנו כיחידים לא זקוקים להם, אנו צריכים להבין שאנו חלק מן הכלל ואם אנו נפרוץ גדר זה עשוי להזיק לסובבים אותנו, גם אם לנו זה לא יזיק. מלבד מה שלא תמיד אנחנו יודעים לאבחן נכון את הכח שלנו לעמוד בניסיון, ואנחנו מייחסים לעצמנו כח רב מידי.

אלא שיש לנו קושי לקיים את הסייגים האלו, הרצון שלנו לחוש בוגרים ואחראים על עצמנו ולא מוכתבים על ידי אחרים, הרצון שלנו לחירות, גורם לנו למאוס בגדרים ובסייגים, צריך להתגבר על כך, ולהבין שהבגרות נמדדת ביכולת להתאפק, ממש כמו בחור בגיל ההתבגרות שחושב שלהיות "גדול" זה לנסוע בפראות בכביש ללא מעצורים, כשהוא מתבגר הוא מבין שבגרות נמדדת ביכולת לנסוע במתינות, באיפוק, ביכולת לשמור על חוקי התנועה גם כאשר ממהרים, אז מבינים שלהתפרע בכביש זו התנהגות ילדותית, ולנסוע בזהירות זו התנהגות בוגרת. זה שחוקי התנועה מוכתבים על ידי החוק, לא הופכים את המתנהג על פיהם כחסר בגרות. יש מרחב גדול בה יש לבגרות ביטוי, וגם לחירות, הוא יכול להחליט להיכן/ עם מי/ מתי/ ליסוע. כך ממש ביחס לכל החיים, יש מרחב גדול של יכולת לאדם בה יש ביטוי לחירות ולבגרות האישית, מקום בו יש לאדם להכריע הכרעות אישיות ולעשות כרצונו, עם מי/ מתי/ מה/ שהוא רוצה לעשות.

כך הוא יכול להיות בוגר מאד, חירותי מאד, ומאידך לא לפרוץ גדר, ולהישאר חלק מן הכלל.

כמובן שיש בכל אלו יוצאים מן הכלל, ופעמים כשיש צרוך מסוים שואלים שאלת רב, ותלמיד חכם יכול להתיר באופן אישי לעשות דבר מה שלא היתר מרב לא עשים זאת.

חשוב לדעת גם בפסיקת ההלכה מצינו מקרים בהם ההלכה הנמסרת לרבים היא לא ההלכה שנמסרת ליחיד השואל, כך מבואר בדברי הגמרא שישנם הלכות שהם "הלכה ואין מורין כן" או "מטין" או "נראין", כל אלו הם דרגות של פסיקה כאשר יש הלכות שלא ניתנו להיאמר בציבור, יתכנו סיבות רבות שמחמתם לא ניתן לפרסם הלכה מסוימת, ולרוב הסיבה כי פרסום ההיתר יכול להוביל לטעויות. בכל מקרה ישנה מציאות שליחיד יורו הוראה שונה ממה שמורים לציבור הכללי.

ולכן פעמים רבות בשאלות הנוגעות למעשה, כשנראה לאדם שנחוץ לו לעשות אחרת מן הנמסר לציבור, עליו לשאול את רבו, לפרוס לפניו את השאלה הפרטית שלו ולקבל הוראה פרטית המתאימה לו. חשוב לומר, צריך לשאול את רבו, שמכיר אותו, שאפשר לפרוס לפניו את השאלה כראוי, ולא לצאת ידי חובה בהצגת השאלה לפני אדם גדול ללא שביכולתו לשאול את השאה כראוי עם העמדת כלל צדדי הספק, אדם ששואל כך, יקבל תשובה כללית שמתאימה לכלל, הוא לא "הביא את עצמו" כשהוא שאל, הוא שאל שאלה כללית וקיבל תשובה כללית. בשביל לקבל תשובה פרטית צריך לשאול את רבו שמכיר אותו היטב ושיש לו את הפנאי לשמוע לכווין וללבן יחד עם השואל את כל צדדי השאלה.

במקרה כזה, יתכנו תשובות שונות. ויתכן והאדם יקבל הוראה שונה מן ההוראה הכללית שנאמרה לכל הציבור.

אכן צריך לזכור שלא תמיד אפשר לומר ליחיד אחרת מן הנאמר לכלל, כי כאמור, היחיד הוא חלק מן העם, אם יתירו להמון יחידים לעשות אחרת מן ההוראה הכללית תתבטל ממילא ההוראה הכללית, ולכן לפעמים לא יתירו ליחיד אפילו שעל פי המציאות הפרטית שלו היה צריך להתיר, כי כאמור היחיד הוא חלק מן הרבים ואם ההיתר ליחיד עשוי להזיק לרבים, לא נכון ולא ראוי שהיחיד יקבל היתר ועל ידו הרבים יוזקו. זו שאלה רחבה ועמוקה ביחס למקומו של היחיד במקום הרבים, והעדפת צרכי היחיד על פני הרבים או להיפך. בדרך כלל צריך למצוא את הפתרון ששני הצדדים יקבלו את המגיע להם, אך כשיש סתירה בין צרכי היחיד לצרכי הרבים, כפי הנראה הרבים קודמים

ביחס לשאלתך מה הגבול? האם כל מה שיאסרו עליך לא תעשה? הבאת דוגמה מקהילות בהם אוסרים דברים מסוימים שלא אוסרים בשאר הקהילות. ובכן, יש בידך להחליט לאיזו קהילה להשתייך ולנהוג כמותם, אך לא לבחור בדבר אחד לנהוג כמו קהילה זו, ובדבר אחר כמו קהילה אחרת, כי ההשתייכות לקהילה חשובה מאד, האדם לא נולד להיות יחידי אלא להיות חלק מן הכלל, ולכך צריך להשתייך לקהילה ולנהוג כמנהגיהם וסיגיהם וגדרותיהם.

שה' יצליח דרכך בכל אשר תלך

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן