מאת:

התפרסם בתאריך:

03/11/2019

בעלי רוצה אותי לא צנועה. אישה כשרה עושה רצון בעלה בזה?

שאלה מקטגוריה:

מה ה' רוצה מנשים. למה מצווים עלינו להיות דתיות בעצמינו אם בסוף מי שמחליט הוא הבעל, מה ה' רוצה ממני בתחום הזה? אני שואלת לא רק בשביל עצמי, כי בעניין הלבוש אני רואה בזה תופעה יותר רחבה, בנות רבות משנות סגנון לבוש אחרי החתונה, ומי יודע כמה מהן עושות זאת שלא מרצונן כמוני. אז בשביל מה חינכו אותנו לצניעות או בכלל להיות דתיות? אפשר לקצר את החינוך הדתי ל"תעשי מה שהוא יאמר" וזהו. למה להכניס אותנו לכף הקלע הזו.

תשובה:

אני בוכה איתך.

זועקת את שבר העיוות, בכאב בלתי נסבל.

בוכה את השקר והמרמה בשם הקדושה.

ונושמת איתך את היכולת להפנות את הרגשות והבלבול לכתובת אנונימית ומקצועית.

הגבורה שלך עילאית, דווקא במה שאינך עושה-

אינך מוחקת את המצפן הפנימי שלך, זה שרגיש לאמת.

מבלי לחפש אשמים במערכת כלשהי, אני חוברת אלייך למקום הזה ומרגישה זכות ואחריות. שאלתך שה' הפנה אלי שמה אותי בתפקיד, בעוד ברור שלא אוכל להשיב וליישב הכל.

אני תפילה שמילותי יהיו כצהר בתיבה,

ומשם יפתח לך מקום לעוד אור וחמצן לנש(י)מה.

ממליצה להתחיל בדיוק שם- בנשימה.

תוציאי אויר לאט – – –

תני לעצמך מרחב לצלול יחד עם המצפן שלך.

כל אמירה שתקראי כאן, יתכן ותתיישב על ליבך. אך אנא שימי לב גם לדברים שאינם מדויקים לך – ונמשיך ללבן ביחד עד שנפשך תמצא מנוחה בע"ה.

בואי נצא לדרך.

הרמח"ל מדריך כיצד לנתח ולהתעמק בכל נושא שהוא. זהו אחד המשפטים המנחים שלו:

"כל ענין אמיתי- ישוב כוזב, אם ייחס לנושא בלתי הגון לו או אם ילקח שלא בגבולו"

כלומר: גם דבר נכון, הופך להיות שקרי כשהוא אינו במקומו.

לדוגמא: תפוז הוא פרי בריא, אך לאדם שאלרגי אליו- הוא פרי מסוכן.

הנטייה האנושית לחשיבה דיכוטומית (שחור/לבן) טומנת בחובה הכללה מסוכנת. בהמשך המשל, אדם ששומע כי התפוז בריא ואינו שואל על הגבולות של האמירה הזו, ועלול להרוג אדם אלרגי בעודו טוען: "אבל התפוז מלא ויטמין C וחיוני לבריאותך!"

ומהמשל- לנמשל, שהם החיים עצמם.

היהדות הינה תמונה שלימה, מורכבת מפרטים שכל דבר בו מיושב במקומו ביחס לפרטים האחרים.

הגדלה של פרט אחד בטענה: "אבל זה פסוק מפורש!" הינה בדיוק מה שהרמח"ל מתאר: ישוב כוזב. הוא הופך לכזב מכיון שהוצא מהקשרו ומכוונת המשורר.

"אמת" בהגדרה האמיתית שלה, היא נאמנות לכוונת הבורא שחותמו אמת.

מתוך משקפיים אלה החותרות למבט האמת, נחתור ביחד להבין את התמונה הגדולה ומיקום הפרטים בה.

הנישואין הם מערכת שמייצגת באופן מקביל את היחס של כנסת ישראל עם הקב"ה. הקטע הבא כבד מעט, אך חשוב להבינו כתשתית ובסיס.

מערכת זו מושתת על כך שהבורא רוצה להיטיב. "העולם לא נברא אלא להיטיב" (דרך ה', פרק ב')

כאשר אנו מחברים את עצמנו אל המטרה הזו, שהיא תכלית העולם, קורים שני דברים: א. אנו יודעים שאין שום דבר אחר ששווה לחיות עבורו מלבד הטוב האלוקי כפי שהוא מנחיל לנו, ו-ב. אנו נעשים שותפים וכחלק מהשותפות הז, נפתחים צינורות של שפע וטוב מאת הפרטנר שבשמיים.

החלק המורכב הוא, שלא רואים את זה אחד לאחד. אם היינו רואים וחווים את האור המחבר והצינורות שנפתחים עם כל מצווה, אז לא היתה לנו בחירה. העניין הוא לתפוס פרספקטיבה: גם אם אני לא רואה זאת בחוש, ה' רוצה להיטיב איתי וכל פעולותיו הן למען טובתי, ואני- בכל מעשה ומחשבה של חיבור אליו- מייצרת עוד מרחב לטוב שלו לזרום אלי.

מכאן- נעבור למערכת יחסים בין בני זוג כאן בארץ.

האידיאל הוא לשקף מערכת שבו יש דאגה של כל אחד מבני הזוג לטוב של הזולת, בניית קשר מתוך רצון הדדי להכיר יותר ולדאוג לטוב של השני ברבדים שהולכים ומעמיקים.

לעשות רצון בעלה הוא נכון בהקשר הזה: לחפש ולשאוף איך להיטיב.

כאשר המאמר "אשה כשרה עושה רצון בעלה" נלקח שלא במקומו, הוא חוזר כוזב ואף גורם לסתירה מובנית. כי כאשר האישה (או האיש) מוותרת על האישיות שלה ונדרשת לבטל רצונה לפני בעלה ולוותר על שיקול דעתה האישי , הדבר פוגע בנפש. אדם פגוע אינו מסוגל להיות במיטבו עבור האחר.

יוצא אם כן, ש"עושה רצון בעלה" אינו ריצוי! הביטול העצמי אינו מביא תועלת לאף אחד!

קל מאד לשלוף אמירות ולהכליל אותן. אך מבט אמיתי יתן דוגמאות מאזנות. למשל, המקור הראשון לאי-הסכמה בין בני זוג: אברהם רוצה לשמור את ישמעאל תחת חסותו, ואילו שרה מתעקשת שיגרש אותו ואת אימו. הקב"ה מצווה את אברהם לשמוע בקולה, והרש"ר הירש מסביר באריכות, וזוהי התמצית: "שמע בקול שרה, עשה כרצונה, גם אם תוכן דבריה אינו לפי טעמך, סמוך על שיפוטה; היא מעמיקה להרגשי טיב הדברים ממך…"

לפני שנתבונן על דרך מעשית להתקדם, חשוב להניח כמה אבני יסוד:

1. המחויבות הראשונה שלך היא כלפי הקב"ה, ומשם נובע החיוב לכבד את בעלך. עמדה זו מבהירה את המיקום של מערכות היחסים: הקשר הזוגי הוא פועל יוצא של הקשר עם הקב"ה. הוא רוצה שתהיה לכם זוגיות טובה. לכן, כאשר את מרגישה שבעלך עושה משהו נגד רצון ה', אזי יש לך תפקיד להשתמש בתבונתך ולשמור על קדושתך וקדושת ביתכם. כמובן שנחפש דרכים חכמות לעשות זאת, אך חשוב שתהיי מודעת לרשות שיש לך ליטול אחריות בנושא.

2. הרמב"ם מתאר את האיזון הבריא והרצוי: "וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו. ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן. וכן ציוו על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאוות לבו ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה יישובן נאה ומשובח" (הלכות אישות סוף פרק טו).

"וזה דרך בני ובנות ישראל" – לא רק האשה, לא רק האיש. זוהי תנועה משותפת. כל אחד דורש מעצמו ולא מהאחר, אך בידיעה המשותפת הזו.

3. להיות טובה זה לנסות להשלים את החסר – את מתארת את בעלך כפרטנר לחיים ואבא טוב לילדים, ואני חוגגת איתך את המתנה הזו. יחד עם זאת, חשוב שתצאי מהשחור/לבן ותראי שלכל אדם יש תחומי חוזק וחולשה, גם לי ולך.

אין ספק שבעלך עושה את הטוב ביותר שלו עם היכולות שיש לו כרגע. אך יחד עם היותו בעל טוב בדרך כלל, ישנו תחום שבו הוא אינו רואה אותך ועיוור לגמרי לצרכייך. כאשר הוא מתיחס למראה שלך, כל שדה ראייתו מצטמצם לצרכים שלו בלבד. שם, הוא לא מתחבר כלל אלייך כאדם, אלא אלייך כחפץ. נהדר שזיהית זאת בעצמך, ושאת לא מרפה מלהקשיב לאי-נוחות הזו לאורך כל הדרך.

כעת, היי את אשה מיטיבה באמת. אשה שעוזרת לבעלך לראות ולהתחבר לאשה שעמה הוא בונה את חייו.

זוהי עבודה עדינה אך אפשרית. לא על ידי דיבורים שכבר שבעתם גם ביניכם וגם בשיחות מקצועיות, אלא על ידי מעשים קטנים ועבודה פנימית.

העבודה הפנימית מורבת מ:

א. הפנמת כל הנכתב לעיל, והמשך בירור נקודות שאינן בהירות לך עדיין (אין ספק שישנן כאלה).

ב. עמדה בטוחה שאת תפעלי, ולא תבהלי. את תעשי צעדים קטנים בכיוון הנכון. לפעמים יצליח, לפעמים פחות. את בלמידה מתמדת.

המעשים הקטנים, הם היכולת שלך להיות טובה לעצמך ולהתלבש בצורה שיותר תואמת לך, בשינוי מזערי ממה שאת לובשת היום. זאת על מנת למנוע זעזוע כבד מדי שלא יאפשר פניות והקשבה.

המחשבה שתלווה אותך היא מחשבה שמזמינה עוגן ואהבה, למשל: "אני בסדר בדיוק כמו שאני" או: "אני עדיין טובה": או: "גם כך אני ראויה לאהבה"… אנא בחרי/נסחי אמירה שנכונה לך, ואמרי אותה לעצמך בכל הזדמנות קיימת, גם כשהכל טוב. הפנימי את המסר, הרגישי איך המילים מתפשטות לך בגוף.

והמתיני להזדמנות לגדל את עצמך כשבעלך יזעיף פניו. או אז תאמרי לעצמך שוב ושוב את המשפט האוהב.

אולי אפילו תגידי אותו בקול רך, ובחיוך נעים.

אל תצפי למשוב חיובי ממנו. אפשרי לעצמך לתת לך את מנת האהבה והעידוד שהאהבה והתבונה שלך יעזרו לו להרוויח אשה במקום בובת ברבי.

את תשמרי על זכות הקיום שלך וכך תהיי קיימת יותר עבורו גם כן, ממקום אמיתי.

את הוכחת את היכולת שלך לעשות הכל למענו,

כעת הגיע הזמן לתת לו את עצמיותך במתנה.

תפילותי החמות מלוות אותך,

שגם בעת רוח זרה

תעזי ליצור תיבה מגינה.

הצרה תהפוך לצוהר

וליבך הפונה לשמי הטוהר

יביא את כולכם אל פסגה חדשה!

(כי זו באמת, וברצון ה'. המטרה)

אשמח להמשך קשר במייל אם תראי לנכון.

שלך בהערכה רבה,

שפרה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן