מאת:

התפרסם בתאריך:

03/11/2019

בעלי רוצה אותי לא צנועה. אישה כשרה עושה רצון בעלה בזה?

שאלה מקטגוריה:

כשהייתי נערה, הייתי מהצדיקות בשכבה, חברותיי ואני היינו בנות ששואפות באמת להתעלות, לומדות ספרי אמונה וביטחון ומתפללות שלוש תפילות ביום, מקפידות יותר מהרגיל בצניעות ועוד. שאפתי כמובן לבית הכי תורני שיש, ואכן נישאתי לבחור שבתקופה ההיא באמת היה צדיק רציני. אבל מה, מיד לאחר החתונה נשבר בו משהו, הוא הביט עלי והבין שלא אלו החיים שהוא רוצה. הוא החליט להשתנות, אבל לא בעצמו אלא לשנות אותי. הוא היה בדיכאון ממש מאיך שאני מתלבשת ומאיך שאני בכלל, בכל פעם שאמרתי איזו הלכה הוא יכול היה להיכנס לדיכאון של יומיים שלושה.
אני עצמי אמנם חשתי מושפלת ומרומה, אך בכל מאודי רציתי שהנישואין יצליחו, באתי עם אג'נדה שצריך לוותר, ולעשות הכל כדי שיהיה שלום בית. וגם הייתי מאוהבת בו מעל הראש. הלכנו לטיפול, ואחר כך למטפלת אחרת. אצל שתיהן הדינמיקה הייתה זהה, הן ראו שבעלי עומד על שלו ולא מוכן להתפשר בכך שהוא מוכרח שאשתנה עבורו. ולכן התמקדו בי, למה כל כך קשה לי להשתנות. כיום במבט לאחור יש לי ביקורת רבה על אותן מטפלות, למה נראה להן שמישהו יכול להנדס מחדש את בת הזוג שלו? ולמה למען ה' הבעיה היא במי שלא רוצה לשנות את חייה, ולא בבן אדם שלא משלים עם בחירתו השגויה או עם זה שלא היה סגור על עצמו כשבחר בי. למה אני זו שאמורה לשלם את המחיר על הטעות שלו.

תכלס בפועל, בחרתי בחור איקס, כיום אני נשואה למישהו אחר לגמרי. שזה יכול להיות נסבל ואפשר להכיל שינוי דרסטי בבן זוג שאוהבים, אם היה לי את עצמי. הבעיה היא, שהוא התחיל עם לשנות אותי ולא עם השינוי שבו. התהליך הזה, שהתחיל כעניין תמים של "רק תקצרי את החצאיות", הלך והתקדם ושינה את כל סגנון הלבוש שלי בצורה קיצונית. לא יכולתי לבחור בגדים בעצמי, הכל הוא החליט. צורת וסגנון לבוש שפוצעים לי את הנשמה, כי הצניעות היא אצלי לא עניין של לחץ מהמורות אלא הוא בא מתוכי, אני כזו. וכואב לי ממש ללבוש את מה שהוא קובע לי. אני מרגישה ברבי שלו, חפץ נאה שהוא רוצה להתהדר בו מול אחרים. הוא גם היה אומר זאת במפורש, אני רוצה שאחרים יראו כמה את ***". שזה הדבר הכי מנוגד לרעיון של צניעות, אבל זה מה שהוא רוצה. ואני, דווקא משום שאני רוצה לעשות מה שה' רוצה, יודעת שאישה כשרה עושה רצון בעלה, וקרועה בין דרישת התורה לצניעות לבין החובה שלי לעשות רצון בעלי. ומה באמת ה' רוצה ממני בעניין הזה? לא יודעת.

בהתחלה לא הייתי מודעת לאיך אחרים רואים זאת ועוד הייתי מדברת כמו שאני תמיד, דוסית. אחר כך הבנתי מה אחרים רואים בי, כל הסביבה שלי דיברו עלי אבל לא איתי, בכל זאת לא נעים, ודאי תיארו לעצמם שהשינוי הקיצוני שעבר עלי הוא בגלל בעלי. מהר מאוד התרחקו ממני כל החברות, או יותר נכון הן לא ידעו איך לדבר איתי כי פתאום הייתי מישהי שונה בעיניהן. אני מבינה אותן, אך נותרתי בודדה מאוד. מול משפחתי הטראומה קשה יותר, הייתי הצדיקה במשפחה, הפרח, והנה מישהו בא ושינה אותי לגמרי. הם לא ידעו איך לעכל את זה, וגם הקשר הקרוב שהיה לי עם אחיי, התעמעם ונעשה שונה ומרוחק יותר. אמי רק דרכה לי על היבלות בכך שהביעה בקול את אכזבתה מבעלי וממני, וכך התרחקתי רגשית גם ממנה. כך חשתי שגם אופציית הגירושין לא קיימת כי אמי לא תתמוך בי. גם מבחינה מקצועית, קיבלתי את משרת ההוראה שכל כך רציתי אבל ירדתי מזה כי לא הייתי מספיק דוגמא לבנות בעיני עצמי, מבחינת הלבוש, ואני האחרונה שארצה להרוס את החינוך שלהן. אז חלומי הגדול להיות מורה בסמינר עמד להתגשם, ולא יכולתי ליישם אותו. כך מצאתי את עצמי אבודה גם בפן המקצועי, אם לא אהיה מורה מה כן?

אחרי שנתיים של שינוי והליכה אחרי בעלי תוך שהוא מכריח אותי לרמוס את כל מה שיקר וקדוש לי, ודווקא מול משפחתי וחברותיי, נכנסתי לדיכאון עמוק . גם אז הוא לא התפכח ולא שינה את עמדתו לגבי הדרישות שלו ממני. כך התחלתי הריון ראשון, עם כדורים פסיכיאטריים וטיפול נפשי שאמור היה לסייע לי. הדינמיקה של זה הייתה שאני אומרת לו בקטע רומנטי מתוך אהבה "אני אלך אחריך לכל מקום שרק תחליט" והוא בתמורה מקצין את הדרישות עוד ועוד. הדיבורים משיעורי הבית היהודי על כך שכאשר את נותנת, בסוף גם תקבלי, התבררו כשקר. נתתי בלי סוף. הוא אפילו לא הבטיח לתת משהו בחזרה.

בפועל, הטיפול הנפשי שוב הפך לזוגי כי בעלי הגיע לפסיכולוגית שלי והפך את הטיפול לזוגי. איכשהו, גם כאן הדינמיקה של הטיפולים הקודמים חזרה על עצמה, קל להפנות את החיצים אלי ולגרום לי לרצות אותו ולא לו לרצות אותי, כי אני זו שכמהה לאהבה ולקשר זוגי טוב. מאז אני לא חוזרת לטיפולים, כי הדרך היחידה שבה הם פועלים זה לפעול עלי לתקופה הקרובה לרצות את בעלי בשמחה בחודשים הקרובים, על חשבון רמיסת האישיות שלי שוב ושוב בלי להתחשב בזה שהייתה כאן מישהי 21 שנים עם חלומות ואישיות משלה. המישהי הזו כבר לא קיימת, היא רמוסה לגמרי. אני עצמי חשבתי שאוכל באמת להשתנות ולזרוק את מי שהייתי, אבל זה לא עובד. זה רק דיכאון גדול ועמוק שמתפרץ בכל פעם מחדש ומוביל אותי לרמות של חוסר תפקוד. איבדתי את כל מי שהייתי בשביל בעלי, וכיום אני חושבת שהקרבן הזה לא רק גדול מדי, הוא פשוט בלתי אפשרי.

יש לי שיחות רבות על כך עם בעלי, כי חוץ מהעניין הזה הוא בעל טוב וקשוב ואינטלגנט וחבר טוב לחיים ואבא מקסים לילדיי. כבר 13 שנה אנחנו נשואים ומדברים על כך ארוכות, הוא עומד בשלו ולא מוכן לאפשר לי להיות אני. כלומר הוא אומר שכן אבל לא מקיים זאת בפועל. כל חצאית שכבר לא עומדת עלי בגובה הנכון לדעתו, זו סיבה אצלו לפנים זעופות. אני ממשיכה לשמש בובת הברבי שלו, וזה תפקיד כל כך, כל כך שנוא עלי! אני אוהבת להתלבש יפה ולהתקשט אבל לעמוד ולמדוד לי איפה גובה החצאית ולבחון במבט ביקורתי מתמיד כאילו הייתי בובת תצוגה בחנות ולא בן אדם! שזקוק למרווח נשימה ומינימום של החלטה עצמאית אם הגב שלי מספיק בסדר היום לנעול עקבים או לא. בלי קשר לדת ולצניעות, זה מקום מאוד חונק להיות לבושה לפי קריזות של מישהו אחר בלי יכולת להחליט לעצמי בזה.
אני כותבת כי אני תוהה אם הגיוני להתגרש עבור כזה דבר. בן זוג דוס יותר ומכבד יותר כנראה אין בנמצא בשוק הגרושים שהוא לא משהו בלשון המעטה, כך שאני לא רואה סיכוי לחיי זוגיות טובים יותר. אם להתגרש כדי להיות לבד, אני גם כבר לא בטוחה עד כמה אוכל לשקם את עצמי ולחזור להיות אישיות בפני עצמה ולא סמרטוט אבוד כמו שאני כיום. כמובן, כל הסביבה לא יודעת מאום, ובעיני אחרים אנחנו זוג מוצלח ביותר.

ושאלה נוספת, רוחנית יותר. מה ה' רוצה מנשים. למה מצווים עלינו להיות דתיות בעצמינו אם בסוף מי שמחליט הוא הבעל, מה ה' רוצה ממני בתחום הזה? אני שואלת לא רק בשביל עצמי, כי בעניין הלבוש אני רואה בזה תופעה יותר רחבה, בנות רבות משנות סגנון לבוש אחרי החתונה, ומי יודע כמה מהן עושות זאת שלא מרצונן כמוני. אז בשביל מה חינכו אותנו לצניעות או בכלל להיות דתיות? אפשר לקצר את החינוך הדתי ל"תעשי מה שהוא יאמר" וזהו. למה להכניס אותנו לכף הקלע הזו.

תשובה:

אני בוכה איתך.

זועקת את שבר העיוות, בכאב בלתי נסבל.

בוכה את השקר והמרמה בשם הקדושה.

ונושמת איתך את היכולת להפנות את הרגשות והבלבול לכתובת אנונימית ומקצועית.

הגבורה שלך עילאית, דווקא במה שאינך עושה-

אינך מוחקת את המצפן הפנימי שלך, זה שרגיש לאמת.

מבלי לחפש אשמים במערכת כלשהי, אני חוברת אלייך למקום הזה ומרגישה זכות ואחריות. שאלתך שה' הפנה אלי שמה אותי בתפקיד, בעוד ברור שלא אוכל להשיב וליישב הכל.

אני תפילה שמילותי יהיו כצהר בתיבה,

ומשם יפתח לך מקום לעוד אור וחמצן לנש(י)מה.

ממליצה להתחיל בדיוק שם- בנשימה.

תוציאי אויר לאט – – –

תני לעצמך מרחב לצלול יחד עם המצפן שלך.

כל אמירה שתקראי כאן, יתכן ותתיישב על ליבך. אך אנא שימי לב גם לדברים שאינם מדויקים לך – ונמשיך ללבן ביחד עד שנפשך תמצא מנוחה בע"ה.

בואי נצא לדרך.

הרמח"ל מדריך כיצד לנתח ולהתעמק בכל נושא שהוא. זהו אחד המשפטים המנחים שלו:

"כל ענין אמיתי- ישוב כוזב, אם ייחס לנושא בלתי הגון לו או אם ילקח שלא בגבולו"

כלומר: גם דבר נכון, הופך להיות שקרי כשהוא אינו במקומו.

לדוגמא: תפוז הוא פרי בריא, אך לאדם שאלרגי אליו- הוא פרי מסוכן.

הנטייה האנושית לחשיבה דיכוטומית (שחור/לבן) טומנת בחובה הכללה מסוכנת. בהמשך המשל, אדם ששומע כי התפוז בריא ואינו שואל על הגבולות של האמירה הזו, ועלול להרוג אדם אלרגי בעודו טוען: "אבל התפוז מלא ויטמין C וחיוני לבריאותך!"

ומהמשל- לנמשל, שהם החיים עצמם.

היהדות הינה תמונה שלימה, מורכבת מפרטים שכל דבר בו מיושב במקומו ביחס לפרטים האחרים.

הגדלה של פרט אחד בטענה: "אבל זה פסוק מפורש!" הינה בדיוק מה שהרמח"ל מתאר: ישוב כוזב. הוא הופך לכזב מכיון שהוצא מהקשרו ומכוונת המשורר.

"אמת" בהגדרה האמיתית שלה, היא נאמנות לכוונת הבורא שחותמו אמת.

מתוך משקפיים אלה החותרות למבט האמת, נחתור ביחד להבין את התמונה הגדולה ומיקום הפרטים בה.

הנישואין הם מערכת שמייצגת באופן מקביל את היחס של כנסת ישראל עם הקב"ה. הקטע הבא כבד מעט, אך חשוב להבינו כתשתית ובסיס.

מערכת זו מושתת על כך שהבורא רוצה להיטיב. "העולם לא נברא אלא להיטיב" (דרך ה', פרק ב')

כאשר אנו מחברים את עצמנו אל המטרה הזו, שהיא תכלית העולם, קורים שני דברים: א. אנו יודעים שאין שום דבר אחר ששווה לחיות עבורו מלבד הטוב האלוקי כפי שהוא מנחיל לנו, ו-ב. אנו נעשים שותפים וכחלק מהשותפות הז, נפתחים צינורות של שפע וטוב מאת הפרטנר שבשמיים.

החלק המורכב הוא, שלא רואים את זה אחד לאחד. אם היינו רואים וחווים את האור המחבר והצינורות שנפתחים עם כל מצווה, אז לא היתה לנו בחירה. העניין הוא לתפוס פרספקטיבה: גם אם אני לא רואה זאת בחוש, ה' רוצה להיטיב איתי וכל פעולותיו הן למען טובתי, ואני- בכל מעשה ומחשבה של חיבור אליו- מייצרת עוד מרחב לטוב שלו לזרום אלי.

מכאן- נעבור למערכת יחסים בין בני זוג כאן בארץ.

האידיאל הוא לשקף מערכת שבו יש דאגה של כל אחד מבני הזוג לטוב של הזולת, בניית קשר מתוך רצון הדדי להכיר יותר ולדאוג לטוב של השני ברבדים שהולכים ומעמיקים.

לעשות רצון בעלה הוא נכון בהקשר הזה: לחפש ולשאוף איך להיטיב.

כאשר המאמר "אשה כשרה עושה רצון בעלה" נלקח שלא במקומו, הוא חוזר כוזב ואף גורם לסתירה מובנית. כי כאשר האישה (או האיש) מוותרת על האישיות שלה ונדרשת לבטל רצונה לפני בעלה ולוותר על שיקול דעתה האישי , הדבר פוגע בנפש. אדם פגוע אינו מסוגל להיות במיטבו עבור האחר.

יוצא אם כן, ש"עושה רצון בעלה" אינו ריצוי! הביטול העצמי אינו מביא תועלת לאף אחד!

קל מאד לשלוף אמירות ולהכליל אותן. אך מבט אמיתי יתן דוגמאות מאזנות. למשל, המקור הראשון לאי-הסכמה בין בני זוג: אברהם רוצה לשמור את ישמעאל תחת חסותו, ואילו שרה מתעקשת שיגרש אותו ואת אימו. הקב"ה מצווה את אברהם לשמוע בקולה, והרש"ר הירש מסביר באריכות, וזוהי התמצית: "שמע בקול שרה, עשה כרצונה, גם אם תוכן דבריה אינו לפי טעמך, סמוך על שיפוטה; היא מעמיקה להרגשי טיב הדברים ממך…"

לפני שנתבונן על דרך מעשית להתקדם, חשוב להניח כמה אבני יסוד:

1. המחויבות הראשונה שלך היא כלפי הקב"ה, ומשם נובע החיוב לכבד את בעלך. עמדה זו מבהירה את המיקום של מערכות היחסים: הקשר הזוגי הוא פועל יוצא של הקשר עם הקב"ה. הוא רוצה שתהיה לכם זוגיות טובה. לכן, כאשר את מרגישה שבעלך עושה משהו נגד רצון ה', אזי יש לך תפקיד להשתמש בתבונתך ולשמור על קדושתך וקדושת ביתכם. כמובן שנחפש דרכים חכמות לעשות זאת, אך חשוב שתהיי מודעת לרשות שיש לך ליטול אחריות בנושא.

2. הרמב"ם מתאר את האיזון הבריא והרצוי: "וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו. ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן. וכן ציוו על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאוות לבו ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה יישובן נאה ומשובח" (הלכות אישות סוף פרק טו).

"וזה דרך בני ובנות ישראל" – לא רק האשה, לא רק האיש. זוהי תנועה משותפת. כל אחד דורש מעצמו ולא מהאחר, אך בידיעה המשותפת הזו.

3. להיות טובה זה לנסות להשלים את החסר – את מתארת את בעלך כפרטנר לחיים ואבא טוב לילדים, ואני חוגגת איתך את המתנה הזו. יחד עם זאת, חשוב שתצאי מהשחור/לבן ותראי שלכל אדם יש תחומי חוזק וחולשה, גם לי ולך.

אין ספק שבעלך עושה את הטוב ביותר שלו עם היכולות שיש לו כרגע. אך יחד עם היותו בעל טוב בדרך כלל, ישנו תחום שבו הוא אינו רואה אותך ועיוור לגמרי לצרכייך. כאשר הוא מתיחס למראה שלך, כל שדה ראייתו מצטמצם לצרכים שלו בלבד. שם, הוא לא מתחבר כלל אלייך כאדם, אלא אלייך כחפץ. נהדר שזיהית זאת בעצמך, ושאת לא מרפה מלהקשיב לאי-נוחות הזו לאורך כל הדרך.

כעת, היי את אשה מיטיבה באמת. אשה שעוזרת לבעלך לראות ולהתחבר לאשה שעמה הוא בונה את חייו.

זוהי עבודה עדינה אך אפשרית. לא על ידי דיבורים שכבר שבעתם גם ביניכם וגם בשיחות מקצועיות, אלא על ידי מעשים קטנים ועבודה פנימית.

העבודה הפנימית מורבת מ:

א. הפנמת כל הנכתב לעיל, והמשך בירור נקודות שאינן בהירות לך עדיין (אין ספק שישנן כאלה).

ב. עמדה בטוחה שאת תפעלי, ולא תבהלי. את תעשי צעדים קטנים בכיוון הנכון. לפעמים יצליח, לפעמים פחות. את בלמידה מתמדת.

המעשים הקטנים, הם היכולת שלך להיות טובה לעצמך ולהתלבש בצורה שיותר תואמת לך, בשינוי מזערי ממה שאת לובשת היום. זאת על מנת למנוע זעזוע כבד מדי שלא יאפשר פניות והקשבה.

המחשבה שתלווה אותך היא מחשבה שמזמינה עוגן ואהבה, למשל: "אני בסדר בדיוק כמו שאני" או: "אני עדיין טובה": או: "גם כך אני ראויה לאהבה"… אנא בחרי/נסחי אמירה שנכונה לך, ואמרי אותה לעצמך בכל הזדמנות קיימת, גם כשהכל טוב. הפנימי את המסר, הרגישי איך המילים מתפשטות לך בגוף.

והמתיני להזדמנות לגדל את עצמך כשבעלך יזעיף פניו. או אז תאמרי לעצמך שוב ושוב את המשפט האוהב.

אולי אפילו תגידי אותו בקול רך, ובחיוך נעים.

אל תצפי למשוב חיובי ממנו. אפשרי לעצמך לתת לך את מנת האהבה והעידוד שהאהבה והתבונה שלך יעזרו לו להרוויח אשה במקום בובת ברבי.

את תשמרי על זכות הקיום שלך וכך תהיי קיימת יותר עבורו גם כן, ממקום אמיתי.

את הוכחת את היכולת שלך לעשות הכל למענו,

כעת הגיע הזמן לתת לו את עצמיותך במתנה.

תפילותי החמות מלוות אותך,

שגם בעת רוח זרה

תעזי ליצור תיבה מגינה.

הצרה תהפוך לצוהר

וליבך הפונה לשמי הטוהר

יביא את כולכם אל פסגה חדשה!

(כי זו באמת, וברצון ה'. המטרה)

אשמח להמשך קשר במייל אם תראי לנכון.

שלך בהערכה רבה,

שפרה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. נשמע שיש לו משקעים מאיך שהיית רוצה להתלבש ולכן הוא כל כך חושש
    הוא מנסה להתרחק מהעולם המוכתב אך לא מרגיש שהוא מכתיב בעצמו

    רק שחרור הדדי יכול לעזור לכם
    צריך תקופה להשתחרר מהעול החברתי העצום.
    מכיר זוג שהרב שלמה זלמן אויערבאך זכרונו לברכה שלח לשליחות תורנית באיזה חור בעולם בדיוק בשביל מקרה כזה
    אחרי כמה שנים כשחזרו היה מדובר בזוג אחר לגמרי
    החברה החרדית עושה יותר מדי לחץ בנושא הנראות והלבוש ונראה שלעיתים אין ברירה אלא פשוט לברוח מזה

    חז"ל אמרו: ישיבת כרכים קשה
    לדעתי, בין השאר זה בגלל זה
    אין כאן מהות או אמת זה בסך הכל טעם וריח שבוחשים בו יותר מדי אנשים לא קשורים…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן