מאת:

התפרסם בתאריך:

03/11/2021

לעזוב מקום עבודה שאני מרגישה מבוזבזת בו?

שאלה מקטגוריה:

בס"ד

שלום וברכה ,
אני בת 28,גרושה, לאחר שהתגרשתי מיד נכנסתי לעבודה חדשה במוקד שירות לקוחות . אני מרגישה שהעבודה לא עושה לי טוב.. כבר לא טוב לי שם. כל יום לסיים מאוחר , מבזבז לי את כל היום ואת כל הכח..ביקשתי מהמנהלת שלי שיקצצו לי שעות ושאסיים לעבוד בצהריים..היא אמרה שתנסה לעשות הכל בשביל שאסיים מוקדם. אבל אני מרגישה בכל זאת שאני לא רוצה להשאר..כבר לא סובלת את המקום הזה. אני רוצה לעבוד במקום שנותן לי מרחב ואוויר לנשימה ! הוא מצמצם ומגביל וגורם לי לקשיי נשימה ומעלה לי את הלחץ דם. המנהלת שלי רוצה אותי. האם לעזוב בלי שמצאתי משהו אחר ? אני כרגע לא נשואה , גרה אצל ההורים , יש לי חסכונות. אני מפחדת לעזוב כי אני מפחדת שלא תהיה לי מסגרת ושלא אעבוד ושלא תיהיה לי מסגרת ושזה יפגע לי בבריאות גם..אבל יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות ! אני רוצה להיות מפעילה בימי הולדת ובת מצווה , וללמד נגינה אורגן פסנתר להקים אולפן הקלטות ולפתח חוגים של מוזיקה ואומנויות ולהכשיר אנשים עם מוגבלויות לעבודה בתחום של מוזיקה ואומנויות. אני מרגישה מבוזבזת בשירות לקוחות ונמאס לי זה עושה לי סיוטים התנאים המחפירים שיש שם. סופרים לך כל דבר שאתה עושה סופרים את הזמן של השירותים..כל דבר צריך לבקש רשות..אני לא יכולה זה מגביל אותי מצמצם נותנים לי אזהרות הערות משמעת על כלום ! אני כבר לא סובלת את המקום הזה אבל המנהלת שלי כל כך אוהבת אותי ונותנת לי גם עמוד שדרה ויציבות ומסגרת בתקופה קשה כזו שאני בת 32 ולא נשואה. היא קשוחה וכולם לא סובלים אותה פה , אני בין היחידים שאוהבים אותה כי אני מרגישה שהיא נתנה לי עמוד שדרה ויציבות. מפחדת לאבד אותה כי אני מפחדת שאם אעזוב כבר לא יהיה לי עמוד שדרה. אני לא רוצה להיות תלותית , אבל באמת שיש לי את החשש הזה כי לפני הגירושין אני מרגישה שלא היה לי עמוד שדרה ואני חייבת לה הכרת הטוב !קצת הסתבכתי אבל אני צריכה את עזרתכם

תשובה:

בס"ד

שלום לך

שאלת שאלה מעניינת ומורכבת. אולי על פניו נראה לך ש- מה פתאום, זה לא אמור להיות מסובך בכלל! אני רוצה תשובה של 'כן לעזוב' או 'לא לעזוב' וזהו.

אך מקריאת השאלה- שנכתבה בצורה מפורטת וברורה, נראה לי שאין זה ממש כך…

ראשית, בואי נברר ביחד: מהי עבודה בשבילך?

התשובות יכולות להיות מרובות מאד. כמספר האנשים אותם נשאל שאלה זו- כך מספר התשובות. בטח יהיו שם תשובות כמו "סיבה לקום בבוקר" "תוכן לחיים" "משמעות" "עשייה עם (או בלי…) סיפוק" "שלא יהיה משעמם" "זה עושה לי טוב" "אני אוהב לפגוש אנשים" "מצאתי עבודה עם תנאים נהדרים" גם תשובות של "מקור פרנסה" "כסף" "בסיס כלכלי יציב (כן או לא…)" בוודאי יופיעו ברשימה במקום מכובד.

ובכן, הכל נכון, וגם לא נכון. ולמה? כי לכל אחד יש את הסיבה שלו מדוע בעצם הוא יצא לעבודה. והרבה פעמים- כמה סיבות.

(זה ממש לא רק בתחום ה'לצאת לעבודה' זה בהמון תחומים, אבל כרגע נתמקד בזה)

מהי הסיבה שלך? מה גורם לך לקום כל בוקר ולצאת לעבודה?

אפשר לעבור על כל הסיבות שאנשים אומרים שבגללן הן עובדים, אחת אחת (והבאתי רק מדגם משלל האפשרויות הפרועות למדי שעלו לי), אבל כרגע זה לא משנה. את, הסיבות והנסיבות שלך- הן אלו שמשנות.

אז בואי נתבונן. כתבת ש"כבר לא טוב לי שם" אני מבינה מזה, שבהתחלה כן היה לך טוב. אינני יודעת בדיוק מה, אבל אני יכולה לנסות ולהבין , ואני בטוחה שאם את תתבונני- יתכן שהתשובה תהיה אחרת. בכל אופן- הרי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".

לפעמים, העבודה (ממש ממש לא רק אצלך) היא עמוד שדרה. עוגן. משהו בטוח בחיים. להשען על משהו בטוח, רגוע זהו צורך טבעי ואנושי שהשם טבע בנו מעצם בריאתינו. כל אחד, ולא משנה באיזה גיל, צריך מישהו, משהו, שאפשר לסמוך עליו. ואת המשהו הזה רובינו מתקשים לעזוב- הגיוני מאד, לא? במיוחד את- החיים כל כך לא יציבים, הכל זז, נע, לא רגוע, והנה סוף סוף יש משהו בטוח שאפשר להשען עליו… זה בעצם מה שחיפשת- במיוחד אחרי הגירושין מהנישואים שלא בדיוק מילאו את הצורך הכל כך טבעי והאנושי הזה. אני מאד שמחה בשבילך שמצאת מקום שנתן לך את הצורך הכל כך בסיסי הזה.

בשביל שמישהו, או משהו, יוכל להוות עבורינו עמוד שדרה- צריך שיהיה לנו טוב איתו. נעים איתו, נוח איתו. אחרת, הוא לא יוכל להיות בסיס מספיק איתן כדי שנוכל להשען עליו כשצריך. אם הגזע (שאותו ניקח כרגע כמשל) נמצא בסביבה שלא נוחה לנו- לדוגמא על אדמה מאד חולית וגרגרית, או באקלים יבש שמקשה על הנשימה, או שאולי הוא בעצמו מחוספס, לא מספיק עבה בשביל לשאת את משקלינו- נעדיף למצוא גזע אחר. אולי במקום אחר.

אוקיי נחזור לעיניינו את מחפשת, ובצדק, משהו שיספק לך את הצורך בעמוד שדרה יציב,בכל מיני תחומים. עד עכשיו, מקום העבודה שלך סיפק את הצורך הזה, במיוחד- כך נשמע ממך- המנהלת שהיא זו שבעיקר בגללה נשארת שם עד היום.

אבל- וזה אבל גדול מאד- הגזע הזה (אני חוזרת ברשותך למשל) כבר לא נמצא במקום מספיק נוח בשבילך. בזמנו, הוא נתן את התמיכה שכל כך היית זקוקה לה כך שלא הפריע לך האקלים, המקום בו הוא נטוע, העצים האחרים סביבו… ואלו כמובן רק דוגמאות. עכשיו, אמנם הוא ממשיך להיות טוב, ומתאים, וכנראה גם מספיק עבה, אבל החול מציק ואולי יש שם גם אבנים שלא הפריעו קודם אבל עכשיו כן, הסביבה שלו מידי מדברית והאוויר יבש… ובואי נחזור לנמשל: המנהלת שהיא הדבר הבטוח בעולמך נשארה כזו (ולא נראה לי שמה שהסביבה שלך חושבת/ מרגישה/ וכו' משנים כרגע, אנחנו מדברות עליך ולא על מישהו אחר), וזה דבר מצוין ואסור לזלזל בו- הרי זה ממש צורך קיומי לכל אחד מאיתנו- זוכרת?… אבל הסביבה כבר לא נוחה, התנאים כבר ממש בלתי נסבלים, הזמן הרב בעבודה גוזל ממך את האפשרות להנות ולעשות דברים שאת אוהבת- ופרטת מהם, ואני מניחה שאלו רק דוגמאות. גברת מוכשרת את, אין מה לומר.

אני ממש ממש ממש לא באה לומר לך מה ואיך לעשות. להשאר? לא? אני לא יודעת.. את אומרת בעצמך שלא טוב לך שם בכלל ונתת כל מיני דוגמאות שמסבירות היטב למה ומה מפריע לך. הדבר היחיד שמחזיק אותך בעבודה הזו זה העוגן שיש לך שם- שהוא המנהלת שמאד יקרה לך ואת יקרה לה, אבל לא טוב לך! רע לך! קשה לך! זה לא התחום שלך ולא בו את יכולה להתבטא! אולי כדאי למצוא עמוד שדרה אחר, שנוח לך גם במובנים אחרים ויאפשר לך הרבה הרבה מעבר למה שאת עושה היום. אולי תעדיפי להשאר ב'אזור הנוחות' ולמרות הכל- להמשיך ולהחזיק בעמוד הזה- שכרגע הוא הדבר, היחיד אולי, שבטוח לך בים החיים הסוער יתכן, שתוכלי להמשיך ולאחוז את החבל משני צידיו- לעזוב את העבודה הזו ולהמשיך את הקשר עם המנהלת. ואולי לא? במקרה כזה, זו אהבה שתלויה בדבר ואינה מתקיימת (לא אני המצאתי, זה מובא במשנה באבות) ושווה לך לבדוק אם את רוצה להמשיך לאחוז במשענת לא ממש יציבה כזו.

במידה ותחליטי שאת מחפשת לעצמך מקום אחר אני מרגישה חייבת לומר לך: יהיה קשה, נקודה. אני לא מכחישה את זה. יתכן, סביר ואפילו כמעט ברור לי שתחושי שהאדמה הבטוחה רועדת לך פתאום מתחת לרגליים, אבל תזכרי: קל הרבה יותר לעשות ולהצליח בדבר שנהנים בו, ונכון שזו קלישאה ממש חבוטה אבל היא אמת (מניסיון!!!) ולכן אגיד אותה- ההתחלות קשות, ההמשך- מהנה.

הרבה הצלחה בכל אשר תפני

וסיעתא דישמיא בכל דרך-

שרה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן