התפרסם בתאריך:

27/07/2020

מרגישה אדישות ממצוות

שאלה מקטגוריה:

אני רוצה לשאול שאלה שדי מטרידה אותי. אני מקווה שתהיה מובנת…
אני רוצה ללכת בדרך התורה והמצוות ולקיים את רצון ה באמת(והלוואי שבשלמות)" הבעיה היא שהרבה פעמים אני מרגישה סוג של אדישות מסוימת לגבי הכל. אני אתן דוגמא: שלושת השבועות, תשעת הימים וכו, יש אנשים ששמחים רגיל ,יש אנשים שמרגישים עצב וחורבן, וקראתי שצריך לבכות ולהצטער וזה מראה על הגעגעו שלנו אבל אני מרגישה שני רוצה לבכות ואני רוצה להצטער ומאד מאד מאד רוצה להרגיש את החיסרון של בית המקדש אבל בלב שלי אין את זה ואין את זה – סוג של אדישות שלא מגיעה ממקום רע אלא כמו כהות כזו על הכל…
או דוגמא אחרת: אני הרבה פעמים מוטרדת בשאלות באמונה , מה אמת? מי אמר? וכו' ואז כשאני מוצאת איזה ספר על אמונה ומתחילה לקרוא אני קוראת וקוראת עד שאין לי כח ובאלי ספר אחר וקוראת סתם ואז אני חושבת , אני קוראת ספר סתמי ביותר ואני אמורה להיות עסוקה ומוטרדת ולא מוצאת מנוח כי אני אמורה לשאול את עצמי למה אני חיה בכלל ?? מה המשמעות .?? ובמקום זה אני מרדימה את המח????????????
אני ישמח להסבר ולעיצה איך מעוררים אותי ואיך הכל….
תודה רבה ומקווה שהשאלה שלי מובנת:)

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה בת של מלך.

שאלתך כל כך מובנה וכל כך נכונה שהפלא הגדול הוא איך רק את שואלת אותה, זו שאלה שאמורה ביסודה להעסיק של מי שהיה בהר סיני, אם נפשט את יסוד שאלתך השאלה היא היכן הרגש היהודי שבי, היכן הוא מסתתר, על בית המקדש אנחנו לא ממש מצליחים לבכות וגם אם כן זה לא לגמרי טהור, שאלות באמונה שהמסקנה מהם היא לעסוק בעבודת ה' כל היום ולפרוש מכל עיסוק אחר בעקבותיו אנחנו בורחים מהם וטומנים את ראשנו בדברים אחרים בכדי שפחות או שבכלל לא נעסוק בדברים אלו, לכאורה כל זה היא בריחה מהאמת ומהמציאות הנכונה.

הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) מגדיר לנו את תקופת השנה כרכבת, זמני השנה הם קבועים כמו תחנת הרכבת, ואילו אנחנו נוסעים מתחנה לתחנה כמו הרכבת, ובכל תחנה אנו עוצרים שואפים אוויר מאותה תחנה וממשיכים לתחנה הבאה, כך זה ראש השנה ההתעסקות עם המלכת ה', ומשם לרכבת הקרובה של יום הכיפורים שם נשאף אוויר של תשובה, ואז נמשיך בזו הדרך אל סוכות ונתעסק עם ההשגחה הפרטית, ומשם לתחנות של חנוכה, פורים, פסח, מתן תורה,

שמעתי מאדם חכם בדור הקודם שאמר שישנם עוד תחנות שדלגנו עליהם והם לא עצירות של פנצ'ר הם תחנות לגמרי מתוכננות… עשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז תמוז, תשעה באב, צום גדליה, אלו הם חלק לגמרי אחד מהמסלול של הרכבת, ומדוע?

וכה היו דברים הנפלאים: יהודי שעומד בסוכות ומתפלל מתוך שמחה וכאב על "ומפני חטאנו גלינו מארצנו ונתרחקנו מאדמתנו" וכו' רק הוא יוכל להגיע לעשרה בטבת ולכאוב את כאב ירושלים והחורבן, רק יהודי שאומר הלל בחנוכה וחושב על הנס הגדול בהצלת התורה, הוא יוכל להכיל את הכאב הגדול של עם ישראל שנהנו בסעודתו של אותו רשע (אחשוורוש) שבגלל זה נגזרה על עם ישראל הגזירה של להשמיד להרוג ולאבד ושרק מתוך תשובה יכלו לבטל אותה, כך יציאת מצרים גורלית למתן תורה, ורק אחרי כיסופין לעבודת המקדש בפסח ושבועות ניתן להיכנס לימי בין המצרים ולחורבן הבית.

זאת אומרת השנה כולה בנויה כמקשה אחת יהודי עמוד בסוכות ומתפלל אבל בכלל מחבר את עצמו עם עשרה בטבת, הלוח שנה היהודי בנוי בצורה כזו שהוא בונה את חלקו האחר,

היוצא מזה שלא ניתן לנחות לתשעה באב בלי הכנה של פסח ושבועות, והדבר היותר מדהים שיוצא מזה שככל שנכין את עצמנו לחגים אנו מרוויחים הכנה לזמנים אחרים בכלל, ולא בכדי תשעה באב יוצא באותו יום של ליל הסדר… עי הקשר ביניהם הוא ברור, אם לא תשב בליל הסדר ותבין שהכל זה זכר למה שהיה בירושלים אי פעם… אז לא תצליח להבין את החיסרון שלנו בתעשה באב.

ככל שאנו עסוקים במהלך השנה בדברים הטכניים של כל חג באוכל, בבגדים, וכו' שבהחלט הם דברים חשובים ונדרשים אך לא כעיקר, אנו מפסידים קשר במקום אחר למועדי ישראל ולבורא עולם, העיסוק צריך להיות שוויוני בין הגשמיות והתוכן הרוחני של כל חג ולשים לב לדברים שחסרים לנו בהם מבחינה רוחנית…

אם הדברים מובנים עד פה, מובן גם החלק השני ששאלת נושאי האמונה, לפי אותו רמח"ל שהזכרנו מקודם ניתן ללמוד ולהבין מדבריו שבכל מועד ומועד מלבד העיסוק במה חסר, חובה עלינו ללמוד מה יש לנו, לדוגמא חג סוכות עוסק בהשגחה הפרטית של עם ישראל במדבר, זה הזמן הנכון לעסוק וללמוד את נושאיי ההשגחה הפרטית, ומדוע? כי קל לאדם לעסוק בנושאים אלו מתוך שמחה וחג מאשר מתוך עצב וכאב, חודר לאדם ניצוצות האמונה בזמני שמחה יותר מזמני כאב, וההוכחה לזה היא שמחת בית השואבה שהגמרא מספרת שהיו יהודים שהגיעו לדרגת רוח הקודש מתוך שמחת בית השואבה, רוח הקודש זה אומר שהיהודי הגיע לתכלית הבירור של אין עוד מלבדו!!! ולזה אפשר להגיע מתוך שמחה.

אבל מה לעשות שלא כל יום חג? אז איך נבנה את האמונה והחוסן שלנו? התשובה לזה היא פשוטה על פי דברי חז"ל שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ ומה שליבו חפץ, תבחרי לעצמך ספר טוב שעוסק בנושא שאת רוצה ללמוד בו (מומלץ לא ספר כבד בכלל) תקבעי לעצמך לימוד יומי של 10 שורות בלבד!!! אבל 10 שורות שאת לומדת כל יום, אל תתני לעצמך להתקדם יותר מזה בספר הזה, אבל כאשר תקומי מהספר תחשבי מה למדת בו היום ואיזו תובנה אפילו קטנטנה הגעת היום והתקדמת מאתמול (עצה זו היא של הרמב"ן באגרתו לבו) בטווח של זמן תגלי אורת גדולים וחיזוק משמעותי ובעיקר תרגישי שאת עקבית.

חשוב להסביר את המושג "אורת גדולים" לצערי הרבה אנשים מגלים דברים יפים ביהדות וזה מכניס להם אור גדול למוח שהם מפרשים אותו בצורה הגשמית כמשהו הדורש מהם לעשות שינוי גדול בחיים (חזרה בתשובה דרסטית, כיפה גדולה, התבודדות חברתית ומשפחתית ועוד) וזה טעות ומסוכן, אור גדול כוונתו משהו פנימי שמשפיע עלי מבתוכו להיות מאושר ושלם עם עצמי, על מה שמוביל לדברים שיותר מזה זה מינון לא נכון של יהדות.

מאידך אני ממליץ לך גם ללמוד את חומש בראשית עם ביאורו של הרב שמשון רפאל הירש (הרש"ר הירש) ולמה אני ממליץ לך דווקא עליו, כי הרש"ר בשפתו הבהירה והיפה מתעסק הרבה עם טעויות ומשברים של האבות הקדושים במהלך היכרותם ועבדותם עם הבורא, וכאשר תביני שחלק מהתהליך של בניית הנפש היא גם תסכולים ובלבולים ואפילו טעויות זה יקל עליך מאוד.

כל העצות שכתבתי לך הם מיושמים אצלי באופן אישי כבר שנים וגרמו לי מהפך בעבודת ה' כי הייתי בדיוק במקום שאת מציגה בשאלה לפני מספר שנים.

בשורות טובות

אברהם ב.

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן