מאת:

התפרסם בתאריך:

15/12/2020

מתמודד עם מצבי קיצון מבחינה רוחנית

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה אני בחור ישיבה מעל גיל 20 ומתמודד כל פעם מחדש עם מצבי קיצון כלומר או שאני מתחזק מאדד ומרגיש אור והתרגשות מלימוד תורה ותפילה זה יכול להחזיק אפילו תקופה רצינית כמה חודשים ואז מגיע משום מקום כל פעם בצורה אחרת ומסיבה אחרת (בדרך כלל בעיה רגשית) חוסר חשק ועצבות וגם אם אני מצליח להישמר מנפילה גם בזמן כזה בסוף המפלט מהמצבים האלה מגיע לבריחה לתאוות (גם אסורות) ואני מרגיש שאני במין מלחמת התשה תמידית שאחת לכמה זמן מכריעה אותי ואני מוצא את עצמי אובד עצות ומיואש לחלוטין (חשוב להדגיש שלא מדובר בהתרופפות טבעית מה שנקרא ימי שנאה אלא הרבה יותר קיצוני ודרסטי)

תשובה:

שלום לך בחור יקר

אני מבין לליבך מאוד, נשמע שאתה באמת ובתמים מעוניין לעבוד את ה' אך פשוט לא מצליח ליצור יציבות, מה שמוביל אותך לתחושות קשות וליאוש כללי מעבודת ה'

אתה מתאר גם קשר בין "בעיה רגשית" כלשהי שאינך מפרט אותה, לבין ה"בעיה הרוחנית" שלך, אינך מתאר את הבעיות הרגשיות שלך, אך הן בהחלט יכולות להיות מפתח לפתרון, אולי הבעיה נעוצה בהן, הדבר מצוי גם בגיל ההתבגרות, שבעיות רגשיות של ביטחון עצמי וכדו', בעיות חברתיות, פחדים למיניהם משפיעות בצורה דרסטית על ההתקדמות הרוחנית והלימודית, אז שווה לך לבדוק את זה לעומק ואם צריך לא להירתע מלפנות למי שצריך, אם זה אדם מבוגר שאתה סומך עליו, יועץ בישיבה או גורם מקצועי שמתאים לך, בסוף רק מרויחים מזה, אם אין לך מישהו כזה, אתה יכול לפנות לארגונים מתאימים כמו לב שומע שיסייעו לך.

אך זה בהחלט נשמע שהבעיה הרוחנית מעיקה עליך, ואין ספק שהיא ראויה להתייחסות בפני עצמה

אז ראשית אספר לך שאתה לא הבחור היחיד שמתמודד עם "נד נד" שכזה, גם זה מצוי מאוד בין בחורים, גם אם לך אישית זה נראה מאוד קיצוני, ואתה מסתכל מסביב ולא רואה כאלו, הרבה פעמים אנו גם מקצינים בראייה הפנימית שלנו את העלייה והנפילה, בעיקר כשאין סביבך מי שישקף לך את עצמך, שים לב לנקודה הזו, כי הרבה פעמים חוסר האמון של האדם בעצמו נובע מכך שאין לו מישהו בסביבה שהוא יכול לתת בו אמון מלא, אם כך הוא הדבר, אז כדאי לך לחפש במישור הזה כציווי והמלצת חז"ל "וקנה לך חבר"..

ולעצם הדברים.

האופן שבו תארת את זה מראה שזה דווקא נובע מנקודה מאוד חיובית אצלך, יש לך רגש חזק ורצון עז לעבודת ה' ולמעשים טובים, והרגש הזה קצת מוקצן, גורם לך ליצור רצון לשלמות מוחלטת, ובעצם להיות במצב רוחני גבוה שלא מתאים לך, ובמצב כזה שהוא מלאכותי מעיקרו, אין ספק שהסוף יהיה נפילה כואבת.

אז מה עושים? האם לוותר על הרצון הזה? לנסות לשנות את עצמך ולהפוך לבחור סטטי שמתפקד כמו שעון שוויצרי? לא ולא,

הרצון החזק והיקר הזה לעבודת ה', הוא לא משהו שאתה צריך לבטל, להיפך, אתה צריך לייקר אותו, כי הוא הכוח שלך, יכול להיות שסביבך יש בחורים יציבים מאוד שהם מושא לקנאה עבורך, הם קמים כל יום בשעה מוקדמת ומדוייקת, הכל ברור אצלם, יש להם סדרים יציבים כמו ברזל והם עושים חיל, אך האם יש להם אותה תשוקה מיוחדת כשלך?, אותו רגש חם?? אותה קרבת ה' שאתה זוכה לה כאשר אתה נמצא בזמני העליה? האם יש להם אותו געגוע לקב"ה שיש לך בזמנים שאתה רחוק? גם לא בטוח, כנראה שלא.

אך מצד שני, אין ספק שעליך ליצור בחיים איזונים ובלמים, לבנות בך יכולת לנוע בין המצבים שלך, שגם זמני העליה ינוהלו נכון כך שיבנו כלים לתקופה טובה פחות, וגם זמני הירידה תדע להוקיר אותם כביטוי של אישיותך המיוחדת ולא לאבד את עצמך שם בחוסר אמון וביאוש שישברו לך את היכולת לעלות בהמשך

הדבר הראשון שחשוב כאן הוא להוקיר את מצבך ואת אישיותך המיוחדת, לא לראות את זמני הירידה כמוכיחים על הכל, על זה שאתה כביכול לא שווה כלום וכל הרוחניות שלך לא אמיתית, הכוח שלנו כיהודים זה להאמין בכך שהקב"ה נמצא גם בלילה, גם בחושך, וגם בזמני הערפל האישי שלך ה' נמצא, המשמעות היא שמתקיים רצף בין זמני העלייה לזמני הירידה, והרצף הזה קשור בעבודת ה' המיוחדת שלך. אם כשאתה מסתכל במראה בזמני הירידה אתה אומר "איזה אפס", אז כדאי שתשנה גישה, הירידה היא חלק מתהליך, תהליך שה' מוביל אותך דרכו אל האור, והיא-הירידה מהווה חלק מהותי ממבנה האופי שלך ומתפקידך בעולם, היא לא תקלה.

בספרי חסידות ומחשבה יש חלוקה בין שתי טיפוסים שונים של עובדי ה', הצדיק ולעומתו בעל התשובה, הצדיק הוא זה שלעולם אינו חוטא, הכח שלו נמצא בזה שהוא קרוב לה' באופן טבעי, זה הבסיס שלו, אך ברגע שהוא נכשל ונופל הוא כבר מתקשה מאוד לשוב, הכח של הצדיק הוא העוצמה של אישיותו המאפשרת לו להישאר תמיד במצב אחד, אך כאמור, זו עוצמה מסוכנת, כי ברגע שהיא תישבר הסיכוי שהוא יחזור למצב הראשון גדול מאוד.

לעומתו בעל התשובה הוא איש התנודות, לרגע הוא למעלה, מתלהב ומתרגש מעבודת ה', ולרגע אין לו כלום, ואז הוא מרגיש שהוא מאבד את הכל, ממש הכל, וזה דרמטי, זו לא איזו ירידה במצב הרוח, אבל זה המהלך שלו בחיים, והכוח שלו זה החשק, הרצון, הכיסופים לטוב, שהם גדולים בהרבה מהצדיק, כי בעל התשובה יודע שהטוב הוא אף פעם לא מובן מאליו אצלו, והגעגוע שלו לשלמות ולטוב מאפשר לו להישאר בתחום הקדושה למרות כל העליות והירידות.

הלימוד של בעל התשובה הוא איך לנוע נכון בין המצבים האלו, לר' נחמן יש תורה [ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה ו'] שנקראת בפי החסידים "התורה של אלול" והיא בעצם עוסקת בדרך התשובה, אך היא לא מציבה את התשובה כמשהו שנובע מתקלה, אלא כדרך חיים (נקודה זו אינה רק בר' נחמן, שורשה בחז"ל ובקבלה ועוד) והוא אומר כך: מי שרוצה ללכת בדרכי התשובה צריך להיות בקיא ברצוא ובקי בשוב, בקיא באיך לרדת למטה, אך גם בעת שאתה מטפס למעלה

העניין הוא שאם אתה מפסיק להסתכל על הירידה כתקלה או כשבירה של כל הערך של מה שאתה עושה בכלל, אתה באמת תקוע, אבל אם אתה מתחיל להסתכל על המצב הזה בעין מפוקחת, ואתה מצליח לקבל את זה שזה אתה וזהו תפקידך, אז אתה פתאום יכול להסתכל על הכל במבט אחר, לשאול את עצמך רגע, מה אני עושה בזמנים החזקים שלי שיאפשר לי ירידה יציבה יותר, איך אני זוכר גם בשיא העוצמה והדבקות שיש לי צדדים אחרים ומאפשר לעצמי לדאוג להם דווקא מתוך המצב הזה, שיש בו יתרון גדול, איך אני מנצל את היתרון הזה לטובת הזמנים האחרים שלי

ליצור איזון בחיים הרוחניים, בפרט לבחור צעיר שנמצא במצב של חוסר יציבות, (ומסגרת הישיבה בלי שיש לך בית משלך אינה מסגרת אידאלית ליציבות) זו מלאכה שצריך ללמוד אותה והיא אינה תמיד פשוטה, אתה צריך גם ללמוד להאט במרוץ למעלה, בעיקר לזכור את הירידה שלך גם בתוככי ההתלהבות וליצור לעצמך כמה שיותר עוגנים, כאלו שמתאימים לך, אם זה חברותות מסויימות, אולי גם מחוץ לסדרי או נושאי הלימוד בישיבה, ואם עוגנים אחרים, דברים שיחזיקו אותך בזמנים קשים יותר, שייצרו יציבות יחסית

וגם כשאתה נופל, העבודה העיקרית אז היא עבודה תודעתית, לא לשכוח מי אתה, לא לשכוח את העוצמה שלך, ולשים לב לכך שעצם התשוקה שלך כעת תבנה בעזרת ה' בעתיד גם מימוש, גם אם בזמן הזה אתה ממש למטה, למטה, זה חלק מסיפור גדול ומשמעותי של יצירת מי שאתה, רק שבראיה המצומצמת של אותו זמן קשה לך לראות את זה, אם תוכל להסתכל על עצמך קצת ממרחק של שנים, אין לי ספק שפתאום תזהה איך הירידות האלו, כמה שהן כואבות, הן חלק ממהלך הצמיחה שלך ונטיעת השורש בעבודת ה', אם אכן תמשיך להתעקש ללא הרף ובלי יאוש

אך גם כאן, בירידה, כדאי ליצור מעין עוגנים, גם אם אתה לא יכול להמשיך עכשיו את הסדר האידאלי עבורך, תחליט מה המינימום שאתה לא יורד ממנו, (ולא במקומות הכי קשים שלך ששם המלחמה, אלא דווקא בנקודות מסויימות שאתה מרגיש יכול לעמוד בהם, ותעשה את זה לא בצורה טכנית, אלא תאמר לעצמך, אני יודע מי אני, ולכן גם כשאני כאן במצב הזה אני לא יורד מהרגלים טובים בסיסיים שאני שם כקו אדום תחתון

ותן לי לומר לך עוד טיפ קטן, לפעמים, כשקשה, כשאתה נלחם, כדאי שתנסה להרפות, נשמע שאתה במאבק קשה מידי, מתיש, חסר שם הומור (דע לך שלכל האנשים הגדולים באמת יש הומור) גם לימוד תורה ועבודת ה' צריכה להיעשות ברוח טובה, בשמחה וגם בקלילות מסויימת, וגם כשאתה בירידה, תרפה לפעמים מהאחיזה למעלה, זה חלק מזה שאתה לא מקבל את הירידה שלך כמשהו טבעי לך, לפעמים מותר שם למטה להרפות, לא לרדוף כל הזמן אחרי המצב שהיה ולנסות לשמר אותו, תקבל שכעת זה רצון ה' ותנסה לעשות מה שאתה יכול במצב הזה, חשוב גם לנסות למצוא דברים מועילים שמעסיקים אותך, שכיף לך לעשות, לא בהכרח דברים בתחום הקודש, אבל כאלו שתורמים לך, או אפילו סתם כיף חיובי, ואל תעשה את זה מיאוש, זה העיקר.

העיקר שתאמין בעצמך, בכך שה' איתך בכל מצב רוחני שהוא, וכי הוא מחכה לך תמיד ומייקר כל מאמץ טוב ונכון שלך

מאחל לך עלייה בטוחה ונחיתה רכה..

בטוח בהצלחתך

אריה מ.

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן