מאת:

התפרסם בתאריך:

05/01/2021

למה האלה שיורדים מהדרך נענשים בשמים ? הרי הם יורדים כי הם פצועים !!

שאלה מקטגוריה:

שלום
יש לי אחים ואחיות שירדו מהדרך ויש עוד כמה בדרך לשם
אני בעצמי שקלתי לפרוש כי די אין כח עם כאלה תנאים
באנו מבית שאין בו אויר לפרוח מחנק נפשי!!
אני ראיתי במו עיניי שאחים שלי ניסו שוב ושוב להחזיק מעמד לא ליפול אבל בסופו של דבר הם לא עמדו בזה ונטשו כי זה עלה להם במחיר בריאות הנפש
וזה לא שהם ניסו רק שחור לבן הם ניסו גם סגול וכתום
זאת אומרת שהם לא ניסו או ישיבה קלאסית טובה או לרדת מהדרך הם ניסו גם ישיבות אמצע ומטה אבל הבעיה הייתה כשהם חזרו הביתה כל העבודה הלכה לפח הם נחנקו מכל הבחינות והם ניסו לגשר לקמבן להסתדר איך שהוא להמשיך להיות ילדים טובים
אבל בסוף הם נשברו סופית וזה אחרי שנים שניסו הכל הם פשוט נשברו
אגב אח אחד גם התוסף לו פגיעה מרב בחיידר הוא סחב את זה שנים כי גילו את זה מאוחר כך שזה מוסיף לו מעל הכל
אנחנו ממשפחה הורים חוזרים בתשובה מבולבלים אין להם מושג מה הם עושים משגעים לילדים את השכל מכל הכיונים אמא עם בעיות נפשיות
קשרי משפחה מתוסבכים משפחה מרובת ילדים אף אחד לא קיבל את מה שהוא צריך פיזית או נפשית
בקיצור מי שיצא נורמאלי אצלינו זה בנס אבל זה לא הנושא
אני רק רוצה לדעת מה הסוף של הפצועים שלא מחזיקים מעמד ולא מצליחים להמשיך בדרך התקינה אבל כאלה שבאמת ניסו כל דרך !!!!
תכלס אנשים שיורדים מהדרך לא יורדים סתם הם זועקים הצילו !!!
אז איך יתכן שלא רק שהרגו אותם והם מרוסקים
הם גם הולכים לחטוף על זה בעולם הבא מסכנים מכל הכיוונים
אני מאמינה שאין אדם רע יש אדם שרע לו
איך אפשר להעניש אדם שרע לו ולכן ככה הוא מתנהג.? איך כל זה עובד אני ממש לא מבינה וזה מפריע לי המוןן זמן מרחמת על אחים שלי מסכנים יצאו מכל הכיוונים!
וגם הדבר היחיד ששומר עלי לא לרדת זה יראת העונש גיהינום וכו
אשמח לתשובה קצרה וקולעת
תודה רבה
אגב גם טיפול אחים שלי ניסו הם ניסו הכלללל ראיתי במו עיני כמה שהם ניסו להשאר
🙁 אבל העולם בחוץ חיכה להם בזרועות פתוחות וקרא להם לשחרר עצמות
ושם הם איך שהוא החלימו ממה שהם עברו הם טיילו בעולם ועשו כרצונם
עכשיו תכלס לא טוב להם כי אדם ללא דרך שרוי בבהלה והם בהחלט מבוהלים ומבולבלים בהתחלה היה להם שחרור עצמות אבל עכשיו תכלס הם די תקועים אבל אני בהחלט מבינה אותם בקטע של השחרור עצמות ניתוק מוחלט מכל העבר שלהם
האם הם יענשו על זה? לא נראה לי הייתה להם אופציה אחרת זה תכלס שחרר אותם
אין לי מילים תודה !!!!!

תשובה:

שלום לך יקרה ואכפתית,

אני קורא בכאב את שאלתך ומרגיש צער גדול ואמיתי על ההתמודדויות שאת ואחיך נחשפתם אליהם במהלך חייכם. התמודדויות שכנראה גרמו להם בין השאר לאבד מוטיבציה ועניין להמשיך בדרך וגרמו להם לקבל החלטות שונות מהדרך שבה את נמצאת בה כיום, וגם לך עצמך גרמו להרהורים לגבי דרכך שלך. שאלתך זועקת: מה רוצים מהם במצב שכזה והאם הם יענשו בשמים וידרשו מהם במצב שכזה…

מאחר שאינני הדובר של היושב במרומים, אין לי דרך לענות לך על מה שנדרש ומצופה מהם בשמים, אך יש לי יכולת להביט ולעיין ביחד איתך בשורש הדברים כדי לנסות ולהבין מה המטרה שבהתמודדויות כאלו ואחרות (המכונות גם לעיתים רבות "נסיונות"), ומה (לדעתי) הציפיה מאיתנו הקטנים שנאלצים לעמוד בהם ולהתגבר, וגם לנסות להשאיר אותך עם איזה כלי עזר מקדם לחיים שימקד אותך במה שאת יכולה לשנות ונמצא בתחום אחריותך האישית.

שנצא לדרך?

א. אפשר להתגבר רק אם יש החלטה ורצון פנימי חזק!

אז למעשה הראשון ענה לשאלתך המקורית ובלי להתחמק ממנה הוא הקב"ה עצמו.

הקב"ה אומר בראשית העולם לקין: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא לפתח חטאת רבץ ואתה תמשול בו". הוא מספר לו על היצר הרע שמעמיד אותו בנסיון ומנחה אותו לכך שהמטרה היא לא להפיל אותו ולהכשיל, המטרה היא לגרום לו להפעיל את השרירים- ולהתגבר. למשול בו. לקחת אחריות על הבחירה שלנו.

אך מדהים למדי שגם ה'מוסר הראשון בעולם', מבעל המוסר הטוב ביותר שהוא בורא עולם בעצמו גם זה לא הצליח לשנות ולעצור את הבן האדם מעבירה.

הנה לנו קין שמאוכזב מכך שבורא עולם לא קיבל את מנחתו ואילו את של אחיו הוא כן קיבל, ועוד לפני הרצח בורא עולם מוכיח אותו בדברי מוסר קשים, מילים כדורבנות, ונותן לו להבין שאכזבתו באשמתו היא, ובכל זאת הוא קם, עושה מעשה ורוצח את אחיו…

זה ממש מדהים, שכלום לא עוזר לנצח את היצר הרע, לעמוד בנסיון ובהתמודדויות שחולפות עליך ולצידך, רק החלטה פנימית שלך, נקודה.

כל השאר יכולים אולי לעזור ולהועיל לך להצליח רק לאחר שיש לך רצון פנימי ראשוני לחזור בתשובה ולהתגבר באמת.

(עצירה להתבוננות וחשיבה: האם באמת היה מספיק רצון פנימי אצל אחים שלך, האם יש מספיק רצון פנימי להתגבר אצלך?)

ב. מה המטרה של הנסיונות?

במעבר חד, כמה שנים קדימה, מסכם משה רבנו את מטרת הקשיים של עם ישראל במדבר, מטרת הקשיים וההתמודדויות ביקום בכלל כבעלי מטרה מאוד מוגדרת- "וזכרת את הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא".

יש מטרה ב'דרך', בתהליך המייגע.

ללמוד את האדם. את אשר בלבבו. להעמיד אותו בפני מצבים מורכבים, 'בשעת מבחן', ולגלות אותו, לגלות לו בעצמו, ממה הוא קרוץ ומה יש בלבבו.

הסבר מורכב יותר להבנת מטרת הניסיונות אפשר ללמוד מהמדרש (בראשית רבה נ"ה, ב') על הפסוק "והאלוקים נסה את אברהם" שהיה אחד מהניסיונות המוכרים לנו במוצהר.

חז"ל מלמדים אותנו שלוש תשובות בשלושה משלים:

במשל הראשון- רבי יונתן מדמה את הניסיונות לקדר. כשמגיע לקוח להתעניין בסחורה, היוצר מקיש על הכדים להתפאר בפני הלקוח שסחורתו משובחת. על איזה קנקנים הוא יקיש? כמובן על החזקים ולא על החלשים שעלולים להתפרק מחמת המכה, הרי הוא לא רוצה 'לאבד לקוחות', כך הקב"ה, כשהוא "מקיש" ומנסה בני אדם, הוא מנסה את הצדיקים והחזקים, לא את אותם חלשי אופי העלולים לאבד את אמונתם ושפיותם.

במשל השני- רבי יוסי ממשיל את הניסיונות לפשתני. יוצר הפשתן מכה פעמים רבות על הפשתן כדי שיתרכך היטב. הפשתני לא יכה על פשתן גרוע, שעלול להתפורר מחמת המכה. כך, אדם שחלילה עלול "להתפורר" מחמת הניסיונות, הקב"ה לא מנסה אותו.

במשל השלישי- רבי אלעזר מדמה את הניסיונות לחקלאי שיש לו שתי פרות, האחת חזקה והשנייה חלשה. כשהוא רוצה לתת את עול המחרשה כדי לחרוש את שדהו, על מי הוא נותן? ברור שעל החזקה. כך הקב"ה שם את "עול הניסיונות" על החזקים ולא על החלשים באמונתם.

נשאלת השאלה: דברי חז"ל מדוקדקים מאוד, כל מילה נמדדת ונשקלת. אם כן, לשם מה הביאו חז"ל שלושה משלים על עניין הניסיון?

מדוע יש צורך בשלושה משלים בכדי להסביר לנו את הפסוק "ה' צדיק יבחן"?

הנצי"ב (בספרו "העמק דבר") מסביר זאת כך:

יש לפנינו שלוש דמויות שונות: יוצר כדים, פשתני וחקלאי.

במשל הראשון– כשיוצר הכדים מקיש, אף אחד לא מרוויח מההקשות, לא הקנקן וגם לא הלוקח. היחיד שמרוויח מההקשות הוא היוצר עצמו, שהרי כעת יודעים כולם שסחורתו משובחת.

כך, פעמים והקב"ה מביא ניסיון על האדם כדי "להתפאר" בו.

לבורא יש חשבונות משלו, שאין בכוח האדם לרדת לעומק הבנתם, והוא בוחר באדם מסוים כדי להראות לכלל האנושות איזה אנשים מיוחדים יש לו בעולמו… הנה, אומר הקב"ה כביכול, 'אני מנסה אותו, ולמרות הכול הוא נשאר באהבתו אליי'.

הפשתני– כשהוא מכה על הפשתן, לא רק שהוא מרוויח שיש לו סחורה טובה יותר- אלא גם הפשתן עצמו משביח והולך, שהרי ככל שמכים עליו יותר, הפשתן מתרכך יותר. כך, פעמים והקב"ה מביא על האדם ניסיון, כדי שהאדם יתרומם ויושבח על ידו. וכשהאדם עומד בניסיון, רמתו הרוחנית עולה, והוא נהיה אדם נעלה יותר.

ופעמים, שמטרת הקב"ה להניח את העול על הצדיק כדי לכפר על אנשי דורו- בדיוק כמו נתינת עול המחרשה על הבהמה. כשהחקלאי, בעל הבית, נותן עול על הבהמה החזקה, זה משום החוזק והחוסן שלה, ובזכות מאמציה הקרקע משתבחת. הצדיק מקבל ניסיונות כיוון ש"כתפיו רחבות", ויש לו את היכולת והאחריות לסבול בעבור בני דורו ולכפר עליהם. בקשייו שלו, הוא מעניק חיים ושפע לסובבים אותו.

לכולנו יש ניסיונות, כל אחד מוצא את עצמו מול התמודדות כזו או אחרת, בכל תחום בחיים…

גם אדם שפיתח מודעות ליצר הרע שלו ומודע לכך שהוא מועד ל'נסיונות' שואל את עצמו לא פעם בזמן הנסיון: 'מדוע ה' מנסה אותי?'

אם הוא לא חושב שהוא בדרגה של צדיק שמכפר על בני הדור, או אדם מיוחד כל כך שה' בחר בו לשמש מודל לאיש מופת כדי להתפאר בו, לפחות דבר אחד כן ברור לו: שאם הוא יעמוד בניסיון, אם הוא יהיה חזק ולא ייתן לקושי למוטט אותו- הוא יצא מהניסיון מחושל יותר ומרומם יותר.

בדיוק כמו הפשתן שבמשל, שמכים עליו והוא מתרומם, כך גם הקושי יכול להוות עבורנו נקודת פתיחה לעתיד טוב ונעלה יותר.

וכידוע- אין הקב"ה חפץ חלילה להכשיל את האדם ולכן לא ישלח לו לעולם ניסיון שלא יוכל לעמוד בו, כמבואר בגמרא (עבודה זרה ג' ע"א:) "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו".

אם הועמדנו בפני ניסיון- הרי זה אות וסימן שמצפים מאיתנו שנעמוד בו, שיש בנו את הכוחות לעמוד בו בס"ד.

המטרה בנסיון אינה "לדפוק אותנו" ולכן אין עניין להתעמת איתנו או להעניש אותנו אם נכשלנו. המטרה האמיתית שבנסיון היא לעזור לנו, ולכן העניין הוא להתגבר על הנסיון וההתמודדות בהצלחה. יש נפילות כמובן, אין מתכון קסם והוקוס פוקוס, אבל רצון פנימי והבנה של ההתמודדות ומה אני יכול להפיק ממנה יוכל בהחלט לגייס אותי לעמוד בהתמודדות ולראות את התמונה המלאה בהצלחה רבה יותר.

(עצירה להתבוננות וחשיבה: מה לדעתי המטרה של הנסיון אצלי? האם למדתי אולי משהו מנסיון בעבר מהנסיונות שגרם לי לייצר תובנה מקדמת על עצמי או על החיים?)

ג. לקיחת אחריות- ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה

האם אפשר לבוא אל מי שמתמודד עם קשיים בטענות? למי שיש לו רקע כואב של בעיות רגשיות ונפשיות ואפילו של פגיעה בעברו? איך אפשר בכלל לדרוש ממנו להתמודד ולהאשים אותו על משהו? שאלת מכאב לב אמיתי ושבור.

התשובה היא, נכון. הוא לא 'אשם', והוא גם סובל ומסכן. ועדיין, כדי להתקדם בחיים ולצאת ממצבו עליו בהכרח לקחת "אחריות" למצבו האישי. אם נוכל לבוא אליו בדרישה כלשהי זה על הבחירות שהוא עושה מתוך האחריות האישית שלו לבחירות שלו.

יש אנשים שלא עלינו נפגעו ובגלל התנהגות זו הפכו בעצמם להיות בהמשך חייהם פוגעים. האם לא נוכל לדעתך לבקש מהם לקחת אחריות על מעשיהם? הלא בוודאי שהם צריכים וחייבים לקחת אחריות אישית ולא להפוך להיות פוגעים ויש להם אחריות לבחירות של החיים שלהם גם אם פגעו בהם וצר לכולם על כך.

כל אחד מאיתנו נדרש לקחת אחריות ולשקול את הבחירות שלו בכל מצב והתמודדות כדי לא לפגוע באחרים או בעצמו.

"לקחת אחריות" זו גם הדרך שלנו להתאמן על לצאת מ"מעגל הדאגה" ל"מעגל ההשפעה" בחיים.

ב"מעגל הדאגה" מופיעים כל הגורמים לרגשות השליליים שלנו, לדאגה, ללחץ, לכעס, לאכזבה ולתסכול, אשר אין לנו מה לעשות לגביהם. זו המציאות. ואנחנו קרבן של כל הדברים שקורים לנו. מה נעשה?

המעגל השני הוא "מעגל ההשפעה"- אותם גורמי קושי אשר ניתנים אולי לשינוי בדרכים שונות, לעיתים גם הם נראים במבט ראשון כבלתי ניתנים לשינוי, אך לאחר מחשבה נוספת נמצא את האחריות שלנו בתמונה שיכולה להוביל לשינוי.

בהתאם לכך גם העולם מחולק לשתי דרכים לחיות את המציאות:

הדרך הראשונה היא "ריאקטיביות".

יש אנשים שחיים כל חייהם בתוך מעגל הדאגה. חשים שהחיים שלהם הם רצף של נסיבות שאינן תלויות בהם, והם למעשה "קרבנות" של המציאות. אנשים ריאקטיביים מאמינים שהחיים שלהם תלויים בנסיבות חיצוניות ובאנשים אחרים ואין מה לעשות… כולם 'אשמים' להם.

מבחינתם- איך אפשר לבוא אליהם בטענות ודרישות?

הדרך השניה והמומלצת היא- "פרואקטיביות".

מנהלים אותה אנשים שמנסים להעביר כמה שיותר חלקים מהחיים שלהם במעגל ההשפעה.

אנשים פרואקטיביים לא משקיעים אנרגיה בנסיבות שאינן ניתנות לשינוי.

הם לא ממתינים שדברים יקרו מאליהם, לא מאשימים אחרים בבעיותיהם, אלא מוצאים דרכים מעשיות לחולל שינוי ולהשפיע על מה שקורה באופן פעיל ויזום. אנשים פרואקטיביים מאמינים שהקב"ה נתן להם אחריות ותפקיד על החיים שלהם, ויש להם את הכוחות לפעול.

הציפייה של הקב"ה מאיתנו היא לקחת את הנסיון ולהתמודד איתו, לנהל את הבחירות שלנו מתוך אחריות אישית למה שיש ביכולתנו לעשות ולשנות.

כולנו נמצאים כנראה איפה שהוא על הסקלה באמצע. אך ככל שנשתמש יותר בתכונות הפרואקטיביות נוכל להרחיב את מעגל ההשפעה ובהלימה לכך- לצמצם את מעגל הדאגה שלנו בחיים.

(עצירה להתבוננות וחשיבה: האם אני "ריאקטיבי" או "פרואקטיבי" בתגובותיי לחיים? כיצד אוכל לשנות ולהשפיע ולהתמקד בלקחת אחריות אישית על מה שיש ביכולתי לעשות ויעשה לי הרגשה טובה ומקדמת בחיים?)

בהצלחה רבה!

אבי

<[email protected]>

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. אכן תשובה נפלאה ודברים כדורבנות אבל – אם הקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו אז איך זה קורה שאנשים נכשלים? מתאבדים? שולחים יד בנפשם? האם זה לא מוכיח שזה היה גדול עליהם? כי הרי לכל אחד יש את רצון החיים שהוא חזק מהכל ורק משהו עוצמת יותר יכול לנטרל את זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן