עשר שאלות על היהדות | הקדמה לספר הזוהר | בעל הסולם

מאת:

התפרסם בתאריך:

01/07/2021

הרהורים לאחר החלמה מהתמכרות

שאלה מקטגוריה:

שלום
מחרידה אותי המחשבה על כך ששנים מחיי היו כולם סביב התמכרות הרסנית כזו…
כיום אני הרבה יותר נקי ב"ה יש לי הרבה פחות נפילות, ואני חושב שאני די בדרך ליציאה והחלמה.
אבל בכל פעם שאני חושב על כל הזמן שלא השקעתי מספיק כדי לצאת ממעגל הנפילות, על כל הפעמים שבהם ידעתי היטב שאצטער על כך, שבורא העולם כועס ויעניש על מעשים אלו, המחשבה על זה פשוט גומרת אותי. אני חוטא במזיד גמור.
כמובן, היו הרבה פעמים שבהם עמדתי בניסיון בגבורה, הרגשתי ממש מלך העולם, כיוסף הצדיק בשעתו…
היו גם פעמים שבהם די ברור לי שעשיתי כמעט כל מה שביכולתי כדי להימנע מנפילה כואבת.
אבל בין השאר היו הרבה מאוד, ואני מתכוון לשנים של נפילות יומיומיות, שרובם ממש היו בפשיעה גמורה.
לב מי לא יחרד מעצם המחשבה על כל נפילה ונפילה במשך שנים ארוכות על ז"ל ועל מראות אסורות.
קשה לי כל כך לחשוב על כך, על כמה שבורא עולם כועס ועצוב בגללי, זאת מלבד המחשבה על איך מתחילים בכלל לכפר על עוון נורא שכזה, מה התיקון על כך, מה עושים אם כל אותם הפעמים בהם הקב"ה שלח לי סולם נפלא לרדת מההתמכרות הזו, ובעטתי בו ברגל גסה.
אני רוצה לעבוד את השם בשמחה לעמוד לפניו תמיד בטהרה בלב שלם לא מתוך תחושת צביעות וריחוק מכל דבר שבקדושה ליהיות אם פרצוף אחד בלבד של אדם חזק בנפשו שולט בתאוותיו ורצונותיו.
הבו עצה איך אני יכול יותר להרגיש טוב עם עצמי להרגיש שלם יותר וחזק יותר.

תשובה:

תשובה

שלום רב שואל יקר.

ראשית המכתב שלך מעורר התפעלות. אני מתרגש מהכנות והאומץ שלך לפנות ולשאול ממקום טהור שמבקש להיות קרוב לקב"ה ולדבוק ברצונותיו.

קודם כל חשוב שנקדיש כמה מילים לעצם ההתמודדות עם שמירת הברית. יצר המין מלווה את האדם בכל חייו והוא יצר חזק ועוצמתי, שיכול להטריד את האדם ולהוציא אותו משלוותו. זו אומנות גדולה ומאבקים יום יומיים של כל אדם בריא ללמוד "לנהל" אותו, ואנסה לפרט זאת בהמשך, אבל קודם כל כדאי להכניס את הדברים לפרופורציות הנכונות ולקבל את המציאות של ההתמודדות עם המיניות. ההבנה הבסיסית הזאת היא גם מקור לנחמה. האדם לא צריך לייסר את עצמו מכך שגופו התעורר בגלל גירוי. זה טבעו של הגוף. הדבר דומה לאדם רעב שיעבור ליד מסעדת טריפה ויכעס על עצמו שפיו נתמלא רוק מהריחות המגרים שעולים ממנה. הרי זו תגובה פיזיולוגית שאיננה בשליטתו. אמנם, אם לא ישלוט בעצמו ויכנס למסעדה, ואף יאכל אז הוא עובר עבירה. לעצם הגירוי והתשוקה יש תפקיד מרכזי וחיוני בחיינו והיא זאת שמניעה את האנרגיות בכל תחום ועניין בחיים, כל התשוקה, כל החיוניות הגברית – אם תרצה: "הסיבה לקום בבוקר" – מגיעה מהמקום הזה.

אין לך ברירה אלא קודם להסכים כי ההתעוררות שלך לתאווה אינה צביעות חלילה, עליך להשלים שזה חלק בלתי נפרד מהאדם, כמו"כ היא אינה סתירה לרצון הנפלא שלך להיות עובד השם באמת. אלא שהאנרגיה הזו יכולה להישאר ולהתבטא במישור הפיזי והגופני בלבד, ויכולה לעבור "התמרה" למקומות גבוהים יותר במציאות החיים של האדם.

רעיון זה מופיע בדברי הזוהר: "אלמלא יצר הרע – חדוותא דשמעתא לא ליהוי". תרגום: אלמלא יצר הרע (והכוונה שם ליצר המיני) לא תהיה קיימת חדוות התורה. פרושם של דברים היא שאדם ללא יצר הוא אדם חסר חיות, הוא מת ולא חי. אולי הוא פטור מלהתמודד עם נסיונות, אבל הוא אדם בלי אנרגיה ולכן חסר חיות גם במישורים הטובים והרצויים. זהו כנראה ההסבר לרעיון הידוע של "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו המסר כאן ברור ופשוט. האנרגיה המינית מניעה את העולם והיא מקור החיים.

ברצוני לבאר בקצרה את עניין התשובה.

התשובה היא לא רק על חטא פרטי אלא ״לשוב אל ה׳, הרי עיקר התשובה היא לחזור למצב של קשר עם הקב״ה. ונמצא שכל מה שהאדם ״מחפש״ בעשותו תשובה הוא שהקב״ה יכפר לו על העוון והוא יחזור להיות קשור עם הקב״ה.

בחסידות מוסבר, ש"חטא", מעבר לכך שזהו מעשה שנוגד את רצון ה', חטא הוא מלשון חיסרון – להיכנס למצב פנימי שבו התרחקת מעצמך. העצמי של האדם זו השלמות שלו. מעשים של חטא, דיבורים של חטא, מחשבות של חטא, רגשות של חטא ברגע שהם מוגדרים ושייכים למושג 'חטא', הם מרחיקים אותך מלהיות עצמך, כלומר גורמים לך לחסרון. תהליך של תשובה הוא תהליך של שיבה אל העצמך האמיתי, להוליך את עצמך למקומך. לצאת מן המקום הזה של הבריחה והשקיעה בדברים החיצוניים מלאי הריגוש, ולדבוק בתכלית האמיתית של קיומך ועצמיותך.

תשובה היא בשום פנים ואופן לא רגשות אשם. ההיפך הוא הנכון: רגשות אשם הם הדבר ההרסני הנורא מכל שאדם יכול לעשות לעצמו. אין בהם שום דבר מועיל, אחרי ככלות הכול, מה שנעשה – נעשה. כשאדם עסוק ברגשות אשם על טעויותיו אין הוא עושה דבר מלבד להרעיל את נפשו. רגשות אשמה זה המקום הפצוע שבאדם שממנו באה יניקה לנפילות נוראיות. כשאדם שקוע ברגשות אשם הוא בעצם משדר לעצמו שוב ושוב את הכישלון שלו, את הטעויות שלו. הרגשות הללו ממקדים את האדם בנחיתות שלו – כמה הוא לא שווה, כמה הוא רע. בתודעה שלנו, כשהטעיות גורמות לנו לחוש שאנו רעים, הדבר מחולל "יניקה" ומחזק את המקומות הבעייתיים בנפש, בנוסף האדם עסוק בעצמו, ההפך מלחזור למקורו אל השם יתברך.

כידוע "הבעיה הגדולה איננה החטא עצמו אלא ההתמודדות עם החטא" דהיינו הדיכאון שנוצר בעקבות החטא, כפי שהסברתי עצם המשיכה ו'תירת העיניים' אחרי מראות אסורות זה טבע האדם א"כ אין סיבה אמיתית להישבר לאחר חטא זה יותר מאחרי דיבור לשון הרע או ברכה ללא כוונה, אלא מה שהיצר הרע הצליח להכניס לעבירה הזו רובדים נוספים בכדי לגרום לשברון לב ודיכאון ותחושה שאינני שווה ובכך לרדת עוד ועוד ברוחניות.כפי שאנחנו מבקשים בתפילת ערבית "והסר שטן מלפנינו ומאחורינו", יש יצה"ר לפני החטא ויצה"ר שאחרי החטא, אתה פוגש כעת את השטן שאחרי וכל מה שהוא מבקש זה להפיל אותך ולהוריד את האמונה שלך בעצמך ובכוחה של התשובה.

בעל התניא כותב כי על האדם להאמין כי לאחר שיהודי התפלל בתפלת שמו"ע 'סלח לנו אבינו כי חטאנו' וסיים בשם ומלכות ודאי ובוודאי שנמחל לו אחרת זה ברכה לבטלה, העבודה שלנו היא להאמין בפשיטות שהקב"ה הוא זה שייצר את המלחמה והוא זה שהעניק לנו במתנת חינם את מתנת 'התשובה'. הקושי העיקרי שלנו זה לקבל ולהאמין בכוחה של תשובה, ולמה כל כך קשה לנו משום שאנו מתייחסים לקשר שלנו עם בורא עולם מתוך הסתכלות של קשרים אחרים בחיינו, בשונה מבני אנוש שיש להם גבול ביכולת למחול הקב"ה הוא "אל רחום וחנון" בשבילו פעם אחת או 800 פעמים זה אותו הדבר בדיוק.

אל מול רגשות האשם מהם צריך להתרחק ככל שניתן כמפני אש, התשובה היא הגישה הנכונה שהיא לא רק שהיא לא הורסת ומדרדרת את האדם אלא היא מתקנת ומשלימה אותו, כי התשובה היא ההתחברות למקום העוצמתי של האדם, לחיבור שלו עם האלוקים, למקום שבו הוא אמיתי, שלם וטהור". שם כידוע היהודי הוא "חלק אלוק ממעל ממש" במקום הטבעי שלנו יש רק טוב ושמחה, "עוז וחדווה במקומו".

התשובה היא באמת חסד גדול שעשה הקב"ה עמנו. אחרי שהאדם עושה את החלק שלו בתהליך – את החרטה – כלומר, הוא קולט את ההבנה שהבריחה מעצמו היא בעייתית מאוד ומגלה את הרצון לשוב אל 'עצמו' האמיתי, אל התכלית הקיומית שלו, לגלות את הנשמה האלוקית שלו בחייו – גם הקב"ה עושה את החלק שלו, כביכול. בתלמוד ירושלמי מופיע מאמר חז"ל: "שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדוף רעה'. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לתורה – חוטא מהו עונשו? אמרה: 'יביא קרבן ויתכפר'. שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן 'יעשה תשובה ויתכפר לו'". התשובה היא אם כן הדבר הנעלה ביותר שמגיע מהקב"ה בעצמו. מבואר על כך בתורת הסוד, ש"החרטה" של האדם פועלת את גילוי "פנימיות עתיק" או "פנימיות הכתר", את עצמיות מהותו ואת התענוג הפנימי האמיתי שלו. ברגע שהתענוג הפנימי מתגלה – כל הפצעים נרפאים, כל הפגמים מוּסרים.

פעם שמעתי כי 'עבריין' (מלשון עבר) נקרא כך משום שעסוק יתר על מידה בעברו, יהודי נמצא עם הפנים קדימה, מה שקשור לתיקון העבר יש זמן מתאים ומיוחד לתשובה, בספרים הקדושים מבואר כי עניין התשובה והתיקון על חטאים צריך להיות מנוהל ע"י האדם, כלומר צריך לקבוע זמן מיוחד לעסוק בכך אחת לשבוע, אחת לחודש, או אחת לשנה, כל אחד לפי יכולתו ובעצת רב או חבר אמיתי. העיסוק הבלתי פוסק בעבירות אינו מגיע כלל ממקום של תשובה, אדרבה הוא מגיע ע"מ לבלבל ולהוריד לחטאים נוספים. לכן אבן הבוחן הוא האם אתה הוא זה שיוזם את התשובה או שמחשבות קשות על עצמך מגיעות להטריד אותך במירמה כביכול מדובר בתשובה. מעבר לכך העיסוק בחטא הוא לא רק מיותר אלא כפי שאמרתי מעיד על חוסר אמונה בעוצמת התשובה וברחמיו של הקב"ה לסלוח ולמחול.

אתה כותב כי "קשה לך כל כך לחשוב, על כמה שבורא עולם כועס ועצוב בגללך". אני מציע לך לשנות את הגישה וההסתכלות שלך על מערכת היחסים שלנו עם הבורא, הקב"ה מעצם הטוב להיטיב ורוצה וחושק רק בטובתך, כל פעם שיהודי מרים את עיניו לשמיים ומבקש לחזור בתשובה מיד הוא מתקבל ברצון, אדרבה הקב"ה ממתין ומצפה לכך ולא ניתן לשער את גודל הנחת רוח שיש למעלה מכל הרהור תשובה של יהודי. לא לחנם "מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים". בורא עולם לא כועס עליך חלילה הוא מבקש שתאמין באמונה שלימה בכוחה של התשובה ושתביא את ליבך השבור למקום של קרבת אלוקים ולא תראה בו כגבור על חלשים. בעל הנתיבות השלום כותב בספרו כי "היצר הרע קשה ביותר שיהודי לא מרגיש שהוא בן מלך".

אתה גם כותב כי היו הרבה פעמים שבהם עמדת בניסיון בגבורה, ממש כיוסף הצדיק בשעתו…זה באמת לא מובן מאילו ופשוט, מאיפה הכוחות והגבורה לעמוד בניסיונות אלו? יחד עם זאת אתה כותב כי המועקה שלך מאותם רגעים שנפלת לחטא עצומים עד כדי כך שאתה מוטרד מארך אפיו של הקב"ה למחול לך. אני רוצה להציע לך להתבונן ולהעצים את כל אותם פעמים רבות שכן התגברת וכפי שאתה מעיד על עצמך גם כשלא היה לך קל בכלל, הרי אם ניקח את כל אותם רגעים רבים בהם התגברת ולא נמשכת לטבע האנושי הרי שהם רבים ועצומים ללא שיעור לאותם רגעים ששכחת את עצמך ונפלת. אז למה לך לשקוע במעט שפספסת? הרמח"ל כותב כי "העומד בנסיון ומתגבר על הטבעים שלו מתקן את כל הבריאה". אמירה זאת של הרמח"ל אמורה להחדיר בתוכנו שמחה אין סופית שתעניק לנו כוחות וביטחון אדיר.

חשוב שתפנים כי הערך של תיקון העולם כולו הוא באין ערוך לאותם רגעי נפילה, לרע יש סוף ותיקון אך "לעבודת ההתגברות שלך אין שיעור" תתבונן כמה אין סוף של אור אתה מביא לעולם בכל התגברות שלך ותתמלא בשמחה אמיתית. במקום לשנן לעצמך כמה עצומים הנפילות שלך תפנים כי מאז בריאת העולם ועד סוף הימים אין מישהו אחר כמוך שיכול לעשות את העבודה והתיקונים שאתה עושה בעולם. העבודה שלך היא במקומות ובתנאים שאף אחד מעולם לא היה שם ואף אחד לא יהיה שם לעולם – אלו מקומות שהם רק שלך. רק אתה יכול להאיר את המקומות החשוכים בהם אתה נמצא ועמהם אתה מתמודד, ככל שתתמקד בהכרה חיובית ואמיתית זאת כך יהיה לך קל יותר להמשיך ולהתגבר ולבנות את חייך.

אתה כותב כי אתה רוצה לעבוד את השם מתוך שמחה וטהרה, אשריך שאלו הם שאיפותיך! רק תסכים לוותר על כל אותם מחשבות קשות שמורידות אותך, אדרבה השמחה מגיע מתוך ההכרה בגודל השליחות מתוך אמונה בכישורים שהשם זיכה אותך, אין שום סתירה בין תשובה לשמחה, אדרבה השמחה חוברת יחד לתשובה על עצם הזכות לשוב אל השם, זו תשובה נקיה שאינה מערבת את החלקים אגוצנטריים של איך יתכן שאני נפלתי. אדרבה אני עושה את רצון השם בזה שאני חוזר אליו ובוודאי שהאבא שמח כשבנו אהבו שב הביתה מגלות רחוקה.

לסיכום

כל מחשבה על הריחוק שלך מהשם אינה מקדמת אלא ההפך היא עצת היצר ברמאות כביכול הוא דואג לעבודת השם שלך, אדם שיש בליבו עצבות, עתיד להוליד בתוכו גם טינה איבה ושנאה ולהמשיך לרדת מטה ולשקוע ברע. אולם, אדם שיש בו שמחה, יוצא מתוך עצמו מרגיש בתוכו קרבה ואחווה ורוצה ומסוגל להתקרב ולעשות טוב יותר. בכל פעם שאתה מתמודד ומצליח, אתה מגלה ומאיר נקודה בנפש שהייתה חשוכה ונסתרת. לכן כל פעם שאתה מתגבר על היצר אתה מגלה מקומות חדשים במעמקי הנפש, ועי"כ אתה מרחיב ומעצב את נשמתך וממילא גם את הקשר שלך עם בורא עולם והיא החזרה בתשובה האמתית.

חזק ואמץ!

בברכה והצלחה רבה.

אברמי

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. אולי יעזור לשואל:
    גם אני לפעמים נזכרת בדברים חמורים שעשיתי בעבר, ואולי יש מקום לכעס עצמי .אך כל פעם מחדש מזכירה לעצמי שחבל לי לכעוס.
    דבר ראשון מהסיבה שאדם צריך לאהוב ולקבל את עצמו, כשאדם כועס על עצמו ומאוכזב זה רק מוריד ממנו ולוקח כוחות…ולא מקדם לשום דבר.
    דבר שני זה שכנראה שאם נפלתי בחטא מסוים זה היה כי אז הייתי במצב כזה, ז"א שאולי הייתי בתקופה קשה, אולי זה מה שבתקופה ההיא נתן לי כח.
    היום אני לא שם-וזה טוב מאד.
    לא יעזור לכעוס על העבר ועל עצמי…
    יקדם זה בטוח לא!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן