מאת:

התפרסם בתאריך:

25/12/2019

אני צדיק בישיבה ו"רשע" בבית

שאלה מקטגוריה:

שלום
אני מעדיף להישאר בעילום שם.
אני קודם כול יספר על עצמי, אני נער בן 15 וחצי לומד בישיבה קטנה, אני גם נחשב אחד הצדיקים של הישיבה שלומד תורה כל היום. הבעיה שלי התחילה כבר לפני הרבה זמן, שהיתי בכיתה ז היה לנו אינטרנט עם הגנה נמוכה ואני הרבה פעמים נכנסתי לאתרים לא צנועים בכונה, אז עוד לא היתי 'צדיק'.
ככה זה המשיך עד שהיתי כבר מכור לזה אגב שכחתי להגיד בבית שלי מקפידים על צניעות אבל חפיף. באזור סוף כיתה ח' ההורים שלי קלטו את זה שאני נכנס לאתרים לא צנועים והעלו את הרמה של ההגנה באינטרנט. ואז הלכתי לישיבה קטנה ושם ברוך ה' אני עולה מעלה בתורה ובעבודת ה'. חוץ מדבר אחד שגיליתי שיש לנו סמרטפון בבית שאף אחד לא משתמש בו ושההורים שלי שמו אותו במקום שמור מאז בערך כל פעם שאני חוזר מהישיבה אני לוקח את הסמרטפון וניכנס לאתרים לא צנועים ומוציא ז"ל. אולי זה נשמע מכאן שאני עושה את זה בכונה אבל ממש לא. אני כאילו אני בן אדם חצוי לשנים אחד צדיק בישיבה ואחד בן אדם רשע בבית. ניסיתי לעשות לעצמי כל מיני שיטות איך לעזוב את זה וזה לא עובד בכל פעם שאני מגיע הביתה אני נכנס לסמרטפון ונכשל בלי שאף אחד יודע וכולם חושבים שאני צדיק, וההורים שלי סומכים עלי. היה תקופה שלא נגעתי בסמרטפון אבל יש עוד בעיה שההורים שלי קוראים עיתונים לא צנועים וכל פעם שאני רואה את העיתונים האלה אני נמשך אליהם. מה אני אמור לעשות במצב שלי? אני לא מתכון לדבר על זה עם ההורים שלי, איך אני אמור לרמוז להם לא להכניס עיתונים וסמרטפונים הביתה? או שהבעיה בי? בקיצור אני כבר לא יודע מה לעשות.
אני לא יודע אם האתר הזה נועד לבעיות כמו שלי אבל זה המקום היחיד שראיתי שאני יכול לבקש עזרה ממישהו.
בתודה מראש

תשובה:

שלום לך נער יקר,

הפניה שלך ריגשה אותי מאד. היא מעידה על טוהר לבך. אין לי ספק שעצם רצונך ובקשתך לעשות את הטוב ולהתרחק מעבירה ולא להיכשל כבר רצויים ואהובים בעיני ה' מאד מאד!

בשורות הבאות אנסה לענות על שאלתך, ואם משהו לא ברור – כתוב לי בחזרה ואשתדל להשיב.

חשוב שתדע שאתה מתמודד עם ניסיון שכל הנערים בגילך מתמודדים איתו (כל אחד ברמות עוצמה שונות). הניסיון הזה הוא תולדה של תהליך טבעי ובריא. הגוף שלך מתפתח ומכין את עצמו לקראת חיי אישות. בגיל הנעורים המערכת ההורמונלית פעילה מאד, הגירויים מתעוררים ומציפים, והדבר מביא אותנו להתמודדות לא פשוטה.

היצר המיני הוא יצר טבעי ורצוי. הוא נועד לגרום לגבר להיות בקשר גופני עם האשה שאיתה יזכה לבנות בית בישראל. הקשר הזוגי הרצוי בין גבר לאשה מתקיים בכל מיני מישורים, במישור הנפשי – של חברות, מציאת חן ואהבה, במישור של שותפות לדרך ואידיאלים משותפים, וכהשלמה לכך – גם במישור הגופני. הקב"ה יצר את הגבר באופן כזה שיימשך אל האשה גם ברמה הפיזית, וכאשר זה נעשה בדרך הנכונה – זה משתלב יחד עם המישורים הנפשיים והמחשבתיים, עם חברות ושותפות, ועם אהבה וקרבה – ואז זה הופך את החיים לשמחים ומאושרים.

כך אפשר להבין את דרשת חז"ל על הפסוק "והנה טוב מאד" – "זה יצר הרע", כשהם מתכוונים ליצר המין (ראה: בראשית רבה, פרשה ט).

איך יכול להיות שמשהו רע להפוך ל"טוב מאד"?

התשובה היא שהיצר הזה הוא רע כל עוד הוא בא לידי ביטוי בצורה לא טובה, מחוץ לגבולות הנכונים – אז הוא אכן רע והרסני; אבל כאשר הוא בא לידי מימוש באופן הנכון – אזי לא רק שהוא "מותר", אלא "רצוי" ו"לכתחילה" ויותר מכך – "טוב מאד".

ולכן, קודם כל חשוב להבין שההתמודדות שלך היא נורמלית, ושותפים לה (תאמין או לא) כל חבריך. אינך משונה, או "בעייתי", חס ושלום, אלא זהו חלק מהנסיון והאתגר שיהודי (ובפרט בגיל הנעורים) צריך להתמודד אתו.

וצריך לדעת: היצר הוא חזק וסוחף, ולכן כל התגברות קטנה שווה המון!

יותר מכך: עצם המלחמה שווה המון, גם אם נכשלת בסוף. עצם המאבק שווה זהב. הפסוק אומר (משלי כד, טז) "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם", ומסבירים שהחכמה של הצדיק היא שהוא לא מתייאש וגם לאחר הנפילה הוא ממשיך לקום. ולמרות שהנפילות ממשיכות שוב ושוב (המספר "שבע" בפסוק אומר בעצם: הרבה פעמים). גם לאחר ההתרסקות הוא מנסה שוב להתרומם, הוא אוסף את עצמו ומתחיל שוב. זה מה שהופך את הצדיק למי שהוא. כך האדם בונה את האישיות שלו ומשפר את עצמו, עד שמגיע זמן שהנפילות מתמעטות והעמידה נהפכת ליציבה יותר.

בקרוב נקרא בפרשת וישלח: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.

יש כאן סמל למלחמה עם היצר הרע. יעקב לא מצליח לנצח אותו, הוא אפילו נפצע במאבק, אבל הוא לא נכנע, הוא ממשיך להאבק "עד עלות השחר" – עד שעולה אור בהיר שמסלק את החושך. בינתיים הוא נלחם ולא מתייאש. ולמרות שהוא יוצא צולע מהמאבק, הוא זוכה לברכה מ"שרו של עשיו". יעקב לא הצליח להכריע אותו, אבל הוא למעשה ניצח בעצם זה שלא וויתר ולא התייאש ולא הפסיק את המאבק.

כך כתוב בפסוק בקהלת (י, ד): "אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח". ועל כך דרשו ש"המושל" הוא היצר הרע, ואף בשעה שהוא מתגבר עליך ו"עולה" עליך – "מקומך אל תנח", אל תוותר על המקום שלך ואל תפסיק להילחם.

זה צד אחד של המטבע. אל תתייאש! ויותר מכך: בשום פנים אל תגדיר את עצמך כרשע. אתה כותב שאתה מרגיש שאתה צדיק בישיבה אבל רשע בבית. ואני מתנגד להגדרה הזאת: חס ושלום! אינך רשע! נפילה של אדם, נגד רצונו הפנימי, איננה מגדירה אותו כרשע. "שבע יפול צדיק וקם". גם בשעה שהוא נופל הוא עדיין נקרא "צדיק". אני מבין היטב את תחושת הבלבול שלך. זה אכן מבלבל מאד רגע אחד להרגיש שאתה עושה את הדבר הנכון, ורגע לאחר מכן ליפול. איך כתבת? זה מרגיש לפעמים כאילו אני חצוי, כאילו זה שני בני אדם, אבל האמת היא שמה שקובע מי אתה – הוא הרצון הפנימי שלך והשאיפה שלך. מה שקובע באמת מי אתה זה דבר אחד: איפה נמצא הלב שלך. והלב שלך, יקירי, נמצא במקום הנכון!

אז אחרי שאמרנו שאסור לך להתייאש, ואחרי שאמרנו שצריכים להמשיך במאבק – גם אם יש נפילות, צריך לחשוב מהי הדרך החכמה להילחם. עם היצר הרע צריך לעבוד בצורה מאד מתוחכמת. "בתחבולות תעשה לך מלחמה". לפעמים מלחמה של "ראש בראש", או החלטות של "מהיום והלאה אני לא עושה כך וכך" – לא רק שלא מועילות, אלא אף מזיקות. צריך לעשות את המלחמה בתחבולות, בחכמה, בצעדים קטנים וזהירים. לא להחליט החלטות קיצוניות אלא להתנהג בעורמה, לדעת איפה להתעקש ומתי לוותר קצת. ההתמודדות עם היצר היא אמנות של ממש, ובשביל להצליח בה האדם צריך גם להכיר את עצמו וגם ללמוד ולהתייעץ עם אחרים.

כעת אכתוב לך רעיון אחד מעשי:

אנחנו מתפללים בכל יום "וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹן. וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן". כבר אמרו חכמים במליצה על המילים "לידי חטא" ו"לידי עבירה ועוון" – שמי שמגיע כבר ל"ידים" של העבירה – קשה מאד להצליח להתגבר ולא ליפול. במקרים רבים, כשהאדם כבר נמצא בתוך הניסיון – קרוב לוודאי שיגיע לידי ביזיון. לעתים במקרים כאלה צריכים כוחות עצומים בכדי להתגבר. לכן, חלק מהתחבולה להינצל היא לתכנן היטב מראש, ולדעת כיצד להימנע מלהגיע לסיטואציה שבה אעמוד בניסיון.

הסיפור שיש לך עם הטלפון הוא דוגמה טובה למצב של "ידי עבירה". בוא ננסה לחשוב יחד ברמה המעשית, ולשם כך יש לי שאלה: האם יש דרך שבה תוכל לסלק את הניסיון הזה ממך? אינני מכיר את הפרטים, אבל האם תוכל לגרום לכך שלא תהיה אפשרות טכנית לגלוש דרך המכשיר הזה? אני מבין שהטלפון לא נמצא בשימוש של אחד מבני הבית. נכון? אז הייתי אפילו מציע להשחית את כרטיס הSIM- שלו. ממש כך. ואם אתה דואג שאולי אתה עובר על גזל, אני חושב שאין כאן חשש: ראשית, אני בטוח שאם היו יודעים ואם היתה להם האפשרות להחליט עבורך, היו בוודאי מסכימים שתשחית את הכרטיס ולא תעמוד בניסיון. שנית, אתה יכול להחליט בינך לבין עצמך שיבוא יום ותחזיר להם את העלות הכספית בדרך כלשהיא.

אולי הרעיון הזה נראה קיצוני בעיניך (אם כי נדמה לי שהוא מצדיק את המטרה), אז אולי תצליח לחשוב על רעיון קל יותר, שישיג את אותה המטרה?

לגבי העיתונים, אני משער שבמקרה הזה היכולת הטכנית שלך לסלק אותם מקרבתך תהיה מוגבלת יותר, וצריך לטכס עצה ולחשוב כיצד להתמודד עם זה. אני משער שהניסיון עם העיתונים פחות עוצמתי מאשר עם הטלפון, נכון? ואולי איתם תצליח בדרך של החלטה להימנע ככל האפשר מלגעת בהם. אחת הדרכים להתגבר בכאלו מצבים היא הדרך של "ויגבה לבו בדרכי ה'" – לנטוע בעצמך גאווה ושמחה על כך שאתה ברמה גבוהה יותר, על כך שנפשך הטהורה סולדת מחוסר הצניעות, וגם להבין את החשיבות הגדולה שיש בכל התגברות ולייקר אותה.

[ועוד נקודה שכדאי לחשוב עליה: העיתונות והאתרים הלא צנועים הם חלק מתעשיה שלמה שמנצלת בציניות את הנטיה הטבעית והבריאה שיש באדם, את יצר המין, וגוררת אותו לשפלות של ממש. הם עושים זאת בשביל הרווחים שלהם, ובדרך רומסים את כל העדינות שלנו ומשחיתים את המבט האנושי והרגיש שלנו. לפעמים צריך רק לחשוב ולזכור כמה הם משחקים איתנו וכמה הם מנצלים אותנו ובאיזה גסות וציניות, ורק זה סיבה מספיק טובה בכדי להיגעל ולברוח מהמקומות האלה].

כדאי לחדד לעצמך ולזכור שבכל פעם שאתה מפנה את ראשך, בכל התגברות קטנה, אתה זוכה לעדינות, לטהרה ולקדושה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, והייתם קדושים לאלוהיכם". כתוב בספרים שכאשר יהודי מתגבר ומפנה את עיניו מראות ברע, זהו רגע מיוחד של "שעת רצון", והוא יכול באותו רגע לבקש מה' את משאלות לבו. יש לך את האפשרות הזו.

עד כה כתבתי על התמודדות מהכיוון של "סור מרע", אבל יש גם צד שני למטבע – "עשה טוב". לפעמים הדרך לנצח את היצר הרע היא להוסיף אור וטוב. להשקיע בצדדים החיוביים. במקום להילחם אתו "ראש בראש" – להשקיע במקום אחר, "לגנוב" ממנו את המערכה במישורים אחרים. לאגף אותו מהצדדים. הכלל אומר: "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (המשפט המקורי מופיע בספר 'חובות הלבבות' של רבינו בחיי, שער יחוד המעשה, פרק ה: "כי מעט מן האמת נוצח הרבה מן השקר, כשם שהמעט מן האור מסלק הרבה מן החשכה"). את החושך, אומר הפתגם, לא מגרשים במקלות. יש יצר הרע ויש נפילות. היצר הרע תפקידו להחשיך, ואנחנו מצדנו תפקידנו להגביר את האור. הכוח שלנו להתמודד ולהתעסק עם הצד השלילי מוגבל. יותר מכך, לפעמים כשהאדם מתעסק יתר על המידה בחטאים שלו, זה גופא עצת היצר. זה גורם לייאוש וגורר עוד נפילות. העצה היא להתעלם מהצד השלילי ולהגביר את האור על החושך. להוסיף מעשים טובים, להוסיף תורה ולהוסיף מצוות. יש בך כל כך הרבה רצון טוב ושאיפות, אתה מחובר לדברים קדושים, ללימוד תורה ותפילה – אלה הדברים האמיתיים. במקומות האלה תבנה את עצמך ותגדל. לאט לאט גם החושך ייעלם, בעזרת ה'.

כעת אני רוצה לכתוב לך עצה נוספת:

כתבת שאתה נחשב לאחד הצדיקים בישיבה. זה יפה וזה מקסים. אשריך שאתה מנצל את זמן הישיבה להתעלות וללמוד. עם זאת, אני רוצה להצביע על נקודה קצת עדינה, ואני מקווה שתבין למה אני מתכוון:

אני חושב שאולי כדאי להיזהר מלהכניס את עצמך, בעיני עצמך, יותר מדי למשבצת חיצונית תדמיתית של "הצדיק של הישיבה". או לפחות לשים לב מתי הדבר הזה מזיק לך. למה אני מתכוון? אם למשל אני חי באיזו תדמית שהדביקו לי שאני "צדיק", ובגלל זה אני מרגיש שאני לא יכול להשתחרר ולהתאוורר, וללכת לשחק, וליצור קשרים חבריים וכדומה, אז התווית הזו בעצם מגבילה ומזיקה לי. כי האדם חייב להתנהג באופן טבעי ובריא. חשוב עד מאד ללמוד תורה ולהיות מחובר למצוות ותפילה, אבל אם אני דוחק בעצמי ומגיע למצב שאין לי בזה שמחה וסיפוק, ושאני כפוי לעשות זאת בגלל שזו התדמית שלי – לפעמים יוצא שכרי בהפסדי. אם אני רואה את עצמי כ"צדיק" ומשום כך אני "מתרסק" לגמרי כשאני לא עומד בניסיון (כי הרי לא מתאים ל"צדיקים" להיכשל…), אז שוב פעם התווית הזו בעוכריי. לחיות במסכה זה לא בריא. להיות צדיק זה נפלא – אבל זה צריך להיות בתהליך הדרגתי, טבעי ובריא. הלימוד והעליה הרוחנית צריכים להיות מתוך שמחה וסיפוק. זה לא אומר שלא צריך להתאמץ ולהתגבר ו"להזיע", אבל גם אלו צריכים להיעשות מתוך אנרגיה טובה ותחושה של סיפוק והרגשת הצלחה.

בחרתי להדגיש זאת כי חלק מאד חשוב בהתמודדות עם היצר בגיל הזה תלוי בכך שהגוף והנפש מקבלים את שלהם במקומות הנכונים והמותרים. זה אולי יישמע לך מוזר, אבל בשביל שיהיה לך כח לעמוד בניסיונות אתה צריך לאכול טוב ולישון טוב, וגם… לעשות ספורט. ספורט חשוב באופן מיוחד כי הוא בעצם פעילות עם הגוף ודרכו ניתן לשחרר מתחים ואנרגיות בדרך בריאה ומותרת.

כמו כן, אתה צריך לדעת להתאוורר בשעות הפנאי ולעסוק בדברים שנעימים לך ומשמחים אותך (מוסיקה, קריאה, או יצירה וכו'), ובאותה מידה גם במישור הנפשי – אתה צריך קשרי חברות בריאים וטובים. הבדידות והעצבות מובילים לידי חטא (אולי אפשר להגיד על כך במליצה שאם "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" אז "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ"). חשוב שיהיו לך חיי חברה נעימים ומספקים, חשוב גם שיהיה לך אנשים שאתה יכול להשיח בפניהם את לבך, ואם בני המשפחה שלך לא מתאימים לזה כרגע, אז כדאי לחפש ולמצוא דמות טובה ואחראית שאיתה אפשר להתייעץ, לשתף ולדבר.

ולבסוף, עוד עצה חשובה, בדוקה ומנוסה: להתפלל לה'. דבר אתו בשפה שלך. ספר לו מה עובר עליך, בקש ממנו שתהיה חזק, שלא לבוא לידי נסיון, בקש ממנו שיתן לך את הדעת והחכמה כיצד להתמודד, כיצד למצוא שמחה וסיפוק במקומות חיוביים. את הכח שתפילה כזו נותנת תרגיש מיד, אבל יותר מכך: מקובל מחכמי הדורות שכאשר האדם מתפלל ומבקש על עניינים רוחניים – מובטח לו שתפילתו תתקבל!

[במקביל לתפילה האישית בשפה שלך – תוכל לקחת לך את ספר תהלים ולהתפלל איתו. המיוחד בספר תהלים שהוא משקף גם את הזמנים הלא-טובים שעברו על דוד המלך, גם את הנפילות שלו ואת הכשלונות שלו, ועל כל אלה הוא שר ומתפלל, ומתוך כך הוא צועק לה'. קל להזדהות עם דוד – שמתחילת חייו לא היה הילד המושלם, שעבר ניסיונות גדולים ומשברים, ואפילו לאחר שהתמנה למלך לא נשאר תמיד בשלווה ובהשקט. מתוך כך נולד ספר תהלים המופלא. רבי נחמן מברסלב לימד את הדרך הנכונה לומר תהלים: "עיקר אמירת תהלים: לומר כל מזמורי תהלים על עצמו ולמצוא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור". זו עצה מיוחדת. כך נהפך ספר תהלים לספר אישי מאד שבו אדם יכול ליצוק את כל משברי חייו ואת קשייו, גם אם כשאין לו מילים משל עצמו].

לסיכום, רציתי לומר לך שגרמת לי להעריך אותך בדברים שכתבת. אני מחזק את ידיך ומקווה להצלחתך בכל לבי. כאמור, אין משהו "לא נורמלי" במה שקורה לך והנסיון הזה שאתה עומד בו מגיע מתוך מצב טבעי ובריא. ועם זאת, השאיפה הטהורה שלך להתגבר ולעשות את הדבר הנכון – מרגשת ומופלאה. אין ספק שאתה עושה נחת רוח גדול ליוצרך, ועליך רק להיות גאה בעצמך, ועם הגאווה הפנימית הזו לא לוותר. המשך להקשיב לקול הישר שבלבך והמשך להיאבק. זכור שבכל מלחמה יש אבידות, אבל המטרה היא לנצח את המלחמה, וגם אם מפסידים בכמה קרבות. שבע יפול צדיק וקם – ולמרות שהוא נופל שוב ושוב הוא עדיין צדיק, בגלל שהוא קם וממשיך.

מקווה שקצת עזרתי לך, ואני פה לשאלות נוספות.

מתפלל להצלחתך,

אלי

[email protected]>

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

4 תגובות

  1. תשובה מדהימה, אהבתי מאוד את העניין של התווים שמדביקים לאדם והנושא של התאווררות.
    כל כך נכון!

  2. באמת תשובה מאוד יפה, אני לא חושב שהייתי ממליץ על העניין של השחתת ה'סים'…
    מי אמר לך שבאמת אף אחד לא משתמש בזה, המכשיר נקנה לצורך מסוים…
    אבל באמת זו התמודדות מאוד מוכרת וראויה להערכה רבה, ולעניות דעתי כל הפתרונות יעילים באופן זמני, עד לחתירה לדיבור פתוח עם ההורים על כל הנושא.

  3. כתבתי שאלה דומה כאן באתר, והרב אלי בחר משום מה לכתוב בכותרת "מה אלוקים חושב עלי", ופתאום הבנתי שהוא התכון לנקודה מסוימת שהוזכרה בתשובה, שעזרה לי יותר מכל שאר התשובה.
    הוא ציין שגם כשאדם חוטא הקב"ה נמצא אתו! בצד שלו! ולדעתי זו נקודה שראוי לשים לב אליה, כיון שחלק מהנפילה היא מחמת ההרגשה שזה כבר כובל אותי, ושאין לי דרך להתגבר כיון שאני לא שולט על עצמי!
    וכאן חשוב לזכור שאבינו שבשמים נצב אתנו במלחמה ורוצה לראות אותנו ממליכים אותו בעולם בעצם התגברותנו לשם שמים! ופשוט וברור שלא יתן ליצר את האפשרות להשאיר אותנו חסרי אונים.
    אני מודה לרב אלי על דבריו הנפלאים.
    בברכה שיצליח להציל עוד נשמות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
דילוג לתוכן