ייעוץ בנושא תפילה

נכון להיום אני בקושי רואה בית כנסת מבפנים. ישנו קושי עצום מאז להתפלל ולהיכנס לבית כנסת. גם בגלל ההרגשה שחבל על המאמץ, הרי התפללת ארבע שנים ולא עזר, מה תעזור התפילה עכשיו, וגם בגלל שכעת אני ברשות עצמי והכורח שהיה בעבר דיי נתן את תחושת הנגד.
היום במקרה שמעתי שיעור ששוחחו בנושא התפילה. והרב שם פתח ושאל – מדוע אנו צריכים להתפלל, הרי מה שנגזר עלינו בראש השנה נגזר, ומה תועיל התפילה?

כשאני מגיעה למקום יותר פנימי ועמוק בתפילה מתחילות לי מחשבות מפחידות ומוזרות
כגון: מי זה ה'? מי אמר שהוא שומע אותי? מה זה בכלל להתפלל ולדבר איתו?
המחשבות האלה כל כך מפחידות אותי ומבריחות אותי מהתפילה כי היא פשוט לא נעימה לי!!
וככה יוצא שתפילותיי חטופות, אני ממלמלת ברכות ועוקפת על קטעים וליבי נשבר בקרבי,
אני כל כך רוצה להתפלל וכואב לי כל כך שאין לי שום רגש של אהבה וקרבה לה', שום תפילה נורמלית,
אבל בתכל'ס אני לא מצליחה!! התפילות של ר"ה היו לי קשות כל כך… ומלאות מחשבות מחרידות.
ועכשיו בימים אלו אני כל כך רוצה להתפלל כמו שצריך וזה קשה לי בטירוף, נורא נורא נורא.
האם יש לכם איזו עצה בשבילי, המצב ממש נואש.

שלום אתר אקשיבה היקר! שאלה לי בנושא תפילה יש לי קושי רציני בתפילה. במיוחד בזמני קושי, ששם עיקר הקושי שלי. תפילה מתוך הודיה ושמחה זה

כול הזמן אומרים לי להתפלל ולי אין כוח.
ולא רק זה אלא אני צריך לקום כול יום
בשעה 7 ללכת לישיבה ולי אין כוח לקום כזה מוקדם.
אני רוצה לשאול אותכם מה לעשות
אני לא יכול לקום כול יום כזה
מוקדם? ואני רוצה לדעת איך עושים שהתפילה תעניין אותי??

אני משתדלת בכל ערב להתפלל תפילת ערבית, ובמהלך תפילת 18 אני נוהגת לומר תחנונים אישיים אבל אף פעם לא עליי. תמיד מבקשת לישועה של אדם אחר, חבר, בן משפחה, ולפעמים אפילו על אנשים שאיני מכירה ושמעתי שהם בצרה. אני מרגישה עליה רוחנית גדולה כשאני נוהגת כך, והקדוש ברוך הוא תמיד עושה איתי ניסים ועונה על התפילות שלי.
לפני כשבוע עשיתי משהו חריג מבחינתי, והתפללתי לישועה בשבילי. ביקשתי מאבא שבשמיים שיעזור לי למצוא פרנסה. מיד בסיום התפילה הרגשתי עצבות עמוקה וחזקה. נפלתי לדיכאון, ובמשך ימים לא הבנתי מה קרה לי. אני לא מצליחה להתפלל יותר, ואם אני בכל זאת מתפללת אני מיד מרגישה עצבות ורע.
לקח לי זמן אבל הבנתי שזה נגרם בגלל שהתפללתי בשבילי, כי מי אני בכלל? ה' עושה איתי כל כך הרבה ניסים בכל יום ויום, נותן לי מעל ומעבר לכל מה שמגיע לי, ועוד יש לי החוצפה לבקש ממנו עוד? הרי זו כפיות טובה! אני מרגישה בושה איומה שבכלל העזתי לבקש משהו בשבילי. אני לא מרגישה ראויה בכלל לבקש משהו בשבילי אז איך העזתי? אני שרויה בעצבות מאוד חזקה ואני לא מסוגלת להתפלל. איך יוצאים מזה?
אני רוצה לחזור להתפלל ולהרגיש את השמחה שתמיד הרגשתי, מאוד מדכא אותי שאני לא מסוגלת.

בערך שנה אחרי שהתחתנתי נודע לי שבעלי הפסיק להתפלל. כלומר- היה הולך בבוקר כאילו להתפלל. לאט לאט הפסיק לעשות כאילו. פשוט לא הולך, כאילו אין חיוב כזה! לא שחרית לא מנחה לא ערבית!!
הייתי בהלם ולא ידעתי מה לעשות, אז התעלמתי, והנושא הפך למין טאבו.
מאז אין כמעט תפילות! רק בשבתות או כשאנחנו עם המשפחה המורחבת הוא מתפלל.
אני לא יודעת אם ואיך לפתוח את הנושא, אבל הבת הגדולה שלי כבר בת 5
ופעם שאלה אותי (חבל שלא שאלה אותו) למה אבא הולך להתפלל רק בשבת? אמרתי לה "מה פתאום הוא מתפלל כל יום"
מה יהיה?
בכלל כל נושא הרוחניות והיהדות והיראת שמים לא מעניינים אותו, חיצונית הוא חרדי ממש רגיל, אבל בפנים הכל כ"כ קר!
זה עצוב לי, אבל לצערי עם חלוף הזמן גם אני הולכת ומתקררת, ומרעיה צעירה ששואפת לבית עם שכינה, לא נשאר הרבה כוח להיות צדיקה לבד.
אשמח לעצה מה אוכל לעשות, בתקווה שהמצב הובן לאשורו