ייעוץ בנושא תפילה

בננו הבכור עשה בר-מצווה לא מזמן. הוא ילד חינני, אהוב ונבון, אבל לא אוהב ללמוד. אבחנו אצלו הפרעת קשב, אבל בגלל שהוא מצליח להגיע להישגים לימודיים טובים, ולא כ"כ רוצה לקחת ריטלין, אנחנו לא מתעקשים איתו על תרופה. לקחנו הדרכה ואנחנו עובדים איתו על ההתמודדויות שלו. בדרך כלל ההתנהגות שלו סבירה. הוא לא מספיק מאורגן, אבל בסופו של דבר מצליח להסתדר.
מה שמאוד מטריד אותנו זה העניין של התפילה. אנחנו מרגישים שקשה מאוד להסביר לילד את החשיבות שלה. אנחנו רוצים שהוא ילך לבית כנסת להתפלל, או לפחות שיתפלל בבית, אבל הוא לא תמיד עושה את זה. אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה בצורה נעימה ובלי לחץ, לא להחמיר את המצב. אנחנו גרנו בחו"ל וההורים שלי (האבא) לחצו מאוד סביב העניין של התפילה. אנחנו לא רוצים לחזור על הטעות שלהם. יש תחומים שקל לנו יותר. למשל כשמדובר באוכל אנחנו יכולים להראות לילד מה קורה אם לא אוכלים בריא, אבל בתפילה מה שנשאר לעשות זו דוגמה אישית, וזה לא עוזר מספיק. אנחנו מתוסכלים מהמצב הזה. אנחנו לא מבינים למה הוא לא מתפלל, אנחנו לא רוצים ללחוץ עליו, רוצים שיבוא ממנו, אבל זה לא עובד.

מיטב ידיעתי הראיה והטענה הכי חזקה לטובת הדת היהודי. הוא "טיעון העד" אני לא מאריך בהסברת הטיעון בהנחה שזה מיותר וזה ידוע.
רק אצרף את מחשבותיי למה לא קשה לי לקבל את הטיעון כמוחלט וכראיה.

טענת העד דהיינו לפי סיפור התורה היא ניתנה לפני הרבה מאוד אנשים ואיך אפשר להמציא דבר כזה: נתחיל מזה כמו שכתבנו למעלה בהנחה שזה נכון אנחנו גם לא יודעים מה ניתנה שם בדיוק ואיך זה בדיוק היה נראה, ומה הוסיפו אח"כ ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, ועוד הרי לאף אחד לא ברור איך נראה אלוהים אז קשה להגדיר מה הם ראו שם? כשמדובר על נס כלשהו לדוגמא להוציא מים מהסלע הרי כולם יודעים מה זה סלע ומה זה מים אז הרבה אנשים ראו את זה אז לכאורה זה נכון, אבל אלוהים לא מוגדר אין אף אחד שיכול להגיד לי מראש איך הוא נראה כדי שיהיה אחר כך נאמן להגיד הנה ראיתי אותו, אלא מאי הם ראו אש או עשן ושמעו קולות מוזרים עד כאן העובדה (נניח), אבל להסיק על זה שזה אלוהים מאין להם זה? מאין ל-600 אלף איש שלא ראו לפני ולא יודעים כלל איך אמור להיראות אלוהים שזה אלוהים? אלא מאי שהיה מישהו אחד שאמר להם שזה אלוהים אז שוב הגענו להאמין לאדם אחד ואין זה שונה מהנצרות, או לפי טענת החוקרים כלל ישראל התגבש במשך דורות רבות ואם כן יכול להיות שאחרי הרבה שנים שכבר עשו מצוות מסוימות והתגבשו החליט מישהו לעלות על הכתב את התורה וזה לא היה כ"כ משנה לאף אחד איך היה ההתגלות ואם זה זה היה לפני 600 אלף איש או לפני 6 איש, ולסיום ידוע שיש עוד כמה וכמה דתות שיש להם התגלות לפני הרבה אנשים כולל הנצרות האם מעכשיו נאמין לכל דבר שהרבה אנשים אומרים שראו, ולקינוח האם מראה שלא שכנע את האנשים שראו את זה, כיוון שמיד אחרי ששמעו לא יהיה לך אחרים הם כבר עבדו את עגל הזהב צריך לשכנע אותנו האומנם.

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"- מה שאומר שאין לנו סיכוי לעבור את העולם הזה בלי לחטוא. מה שאומר שמראש אנחנו מיועדים לגיהנום. מה העניין לברוא אנשים, לגרום להם לחטוא, ובעצם להתעלל בהם? לא עדיף היה שלא היינו נבראים?

אני נמצאת בחודשים האחרונים במקום די קשה וכואב- זה התחיל בזה שאימא שלי חלתה, דבר שגורר גם קשיים כספיים, ובנוסף גם השידוכים שלי לא מתקדמים ואני די בודדה כי החברות הטובות שלי התחתנו (אנחנו בקשר אבל זה לא אותו דבר).
העניין הוא שאיבדתי את האמונה בתפילה.
חוץ מזה הכל בסדר איתי מבחינה רוחנית- האמונה שלי איתנה ואני גם מרגישה התקדמות רוחנית ואני אפילו מצליחה להבין את זה שיש קשיים וזה חלק מהחיים, ורק בנושא הזה אני תקועה, למרות שיש לי כל כך הרבה דברים להתפלל עליהם.
מידי פעם אני כן מתפללת תפילה טובה (אין לי אף אחד אחר לבכות לו….) אבל כשאני מסיימת אותה אני מייד מרגישה שאין בה בכלל תועלת. כל כך הרבה תפילות התפללתי על אימא שלי ועלי ואני לא מרגישה שקורה שום דבר טוב, אולי רק ההיפך, ואני גם רואה סיפורים מסביבי שיש אנשים שעוברים דברים נוראים והתפילה לא עוזרת להם בכלום.
ברור שאני יודעת את כל התשובות על זה שאלוקים יכול לומר לא וכו' וגם שמעתי כמה שיעורים על המקום של הרע בעולם וממש התחברתי אליהם אבל אני חושבת שזה רק מעצים את הקושי שלי, ולא עוזר.
אני לא ממש יודעת איזה סוג של תשובה תעזור לי, אבל הכתיבה עצמה הקלה עלי קצת. תודה רבה!

ללא ידיעתו של בני בן ה18 שמעתי אותו מתפלל ,הוא ממש בכה שאין לו מתיקות בלימוד ולמה לו חיים ,יצויין שבני צדיק גדול עבד ה' בכל מאודו,מאד כאב לי ,איך עלי לנהוג?

אני מתפללת המון זמן עבור דבר מסוים עשיתי את כל הסגולות הלכתי להרבה רבנים וחלילה לא מזלזלת אבל שום דבר לא קורה זה לפעמים ניהיה יותר גרוע המצב מה אני עושה לא טוב כי זה לא קורה?

יש לי נטיה לדקדק ולחזור יותר מידי על טקסטים בתפילה. עד שהתפילה כבר הפכה כבר מזמן לחוויה מעיקה.
אודה לסיוע.

בחודשים האחרונים אני שמה לב שבעלי לא הולך לתפילת ערבית. גם תפילת מנחה הוא לא ממש מקפיד. זה צורם לי אבל אני מנסה להעלים עין.
שמתי לב שהתפילין שלו נשארים בבית כל בוקר. ואז הבנתי שגם שחרית הוא לא מתפלל וגם לא מניח תפילין.
זה ממש ממש כאב לי אז ניגשתי לדבר איתו.
לדבריו זה קשה לו לאחרונה, הוא מרגיש קצת ריחוק, ולא מרגיש שהתפילה באה לו מהלב ולא מעוררת אצלו שום דבר. אז מוותר עליה.
ולטענתו זה עניין שלו, בינו לבין הקב"ה.
לי זה מאוד מפריע גם כי אני רוצה שהלך הבית יהיה שומר תורה ומצוות וגם שמאוד חשוב לי שהילדים ירגישו ויראו את אבא שלהם מתפלל וכו… יש לנו ארבעה בנים, כואב לי על הדוגמא האישית הבעיתית שהם מקבלים מאביהם.
האם אני אמורה להעלים עין ולא להתיחס לדבר?
האם לדבר איתו על כך? לשכנע אותו?