שאלות בנושא: שידוכים

המראה של הבחורה מאד חשוב לי

אני בחור ישיבה ורוצה להתחתן, נפגשתי עם מספר בחורות והגעתי למסקנה שהמראה של הבחורה ממש חשוב, (אחרי שיצאתי 9 פגישות וידעתי שזה מה שחוסם).
אני יוצא עם בחורות איכותיות, והרבה פעמים אני יודע שבשכל אנחנו מתאימים אבל אני לא מתגעגע, לא מצפה לפגישה הבאה, לא מצפה לשיחת פלאפון.
אחרי שהחלטתי כך אז לא יצאתי בלי לראות תמונה או שיצאתי (כי לא רצו להראות תמונה והמליצו שהיא בחורה איכותית וחבל לא לצאת…), ושוב תמיד יש התלבטות האם להמשיך ואולי נצליח או שאין הבדל.
היו כמה פעמים שהרגשתי התלהבות, למשל שראיתי בחורה שעבדה במקום כלשהו ואז סידרו לנו להיפגש אבל היא לא רצתה להמשיך…
בכל מקרה לא יודע אם זו הדרך, פשוט לחפש קודם כל שהמראה טוב מבחינתי ואפילו יקח הרבה זמן? אבל מרגיש שזה לא כ"כ מתאים לבחור תורני להסתכל על היופי, וגם בטוח אני מפספס בחורות איכותיות ותורניות בדרך זו, ועוד שבנתיים לא מרגיש טוב בישיבה שאין בחורים כבר בגיל שלי רווקים.
אם אפשר לעזור אשמח.

לקריאת התשובה >

הוא לא מספיק חכם

אני לא יודעת מה לעשות. אני לפני חתונה ויש לי ספקות כבדים והרגשה של מועקה. שאולי אני עושה טעות אולי זו לא הייתה בחירה נכונה. אחרי הרבה פגישות החלטתי לסגור ברגע מסויים, למרות הפערים בינינו. אבל אחר כך שוב הכל צף ושב להטריד אותי. אין לי ההתרגשות והחדווה והציפייה שאמורה להיות כביכול בתקופה הזו.
הוא בחור עם מידות טובות, מאוד אפילו, וותרן, נוח, עניו, עדין, ירא שמיים, נחמד וחביב לסביבה, נדיב, רגיש, מעשי. מפריע לי שהוא לא חכם יותר. שהוא לא מעמיק, לא מעניין אותו לחשוב מעבר. הוא לא מתעניין בתחומים שמעניינים אותי, מעניין אותו בעיקר דברים פרקטיים ולא דברים קצת יותר מופשטים. ואני אדם מאוד שכלי, חושבת המון. יש לי הרבה כיווני חשיבה בתחומים שונים (אולי גם בגלל זה אני נוטה לחששות ויחסית פסימית) ואני אוהבת לחקור ולחשוב מעבר. אמנם הוא לא טיפש גם, הוא אוהב ללמוד, הוא אוהב משחקי חשיבה, יש לו זיכרון לא רגיל, אבל השיחות איתו פרקטיות ועל חיי היום יום. לא שיחות עומק כמו שאני אוהבת וכמו שחוויתי אצל בחורים אחרים בעבר. ניסיתי להוביל לשם אבל זה לא מעניין אותו. לא מעניין אותו לחשוב יותר מידי. אני מפחדת שהוא ישעמם אותי, שהוא לא יוכל להבין אותי עד הסוף, שלא אמצא בו עניין, שהוא לא יאתגר אותי, שלא אראה בו אדם חכם ולכן לא אעריך אותו. אני מאוד מעריכה שכל וחשיבה. מפחדת שאהיה מאוד מדוכדכת מזה ואתחרט על שהתחתנתי איתו. שזה יהיה חסר לי מידי.
דבר נוסף שמפריע לי אצלו זה שיש לו ביטחון עצמי קצת ירוד, הוא לא אדם דעתן אלא להיפך, אין לו אישיות חזקה.
דבר קטן נוסף שקצת מפריע: בעבר הוא היה שמן מאוד, הוא עשה דיאטה רצינית והוא כבר לא, העניין הוא שאני מפחדת שהוא יחזור להיות שמן, כי הוא סיפר לי שהוא עלה בזמן האחרון, והרבה מהאנשים שיורדים מעלים את זה בחזרה בסופו של דבר. מאוד יפריע לי אם הוא יהיה אדם שמן כמו שהיה, הוא הראה לי תמונות והוא נראה אז פשוט רע בעיניי, מפחדת אם כן שלא אמשך אליו אלא להיפך.
ולמה בכל זאת סגרתי? כי המעלות שלו יותר תפסו אצלי מקום אז. והוא מצא חן בעיני. הפשטות שלו השכל הישר הרצון הטוב התכונות הטובות. הוא היה שקט וסגור יותר בהתחלה לכן גם פחות בלט לי צורת החשיבה שלו ותחומי העניין.
אציין גם שיש עליות ומורדות בהרגשה שלי, לפעמים זה נראה לי לא כזה נורא ודווקא הוא אדם מיוחד ומשלים אותי מבחינות מסוימות, ולפעמים הפחד שאני ממש טועה ושאנחנו לא מתאימים, משתק. אנחנו לא הולכים להיפגש או לדבר עוד עד לחתונה (דתיים מאוד יחסית) וגם ככה ניסיתי ככל האפשר לבדוק איך הוא ועד כמה זה מפריע / יפריע בעתיד, ואין לי תשובה חד משמעית.
בינתיים ההכנות בעיצומן כי תאריך החתונה הולך ומתקרב.
דיברתי גם ההורים שלי והם מאוד תומכים אבל אין להם פיתרון בשבילי. אני מודאגת ואין לי מוצא.

לקריאת התשובה >

על מה אני צריכה לוותר בשידוכים?

אני בשידוכים וממש רוצה כבר להתחתן יש לי שאלות כל הזמן בסדרי עדיפויות אבהיר שמעל הכל יראת שמים ומידות ועל זה אין שאלה. העינין הוא כזה אני בחורה שנחשבת מאד חכמה ומאד רגישה עד לפני מעט זמן חשבתי שזה בכלל לא משנה אם הבחור יהיה מאד חכם או לא רציתי שיהיה אחד שאכפת לו מהחיים ולאן הוא הולך ולא אחד שיטחי ורדוד אבל חשבתי שדווקא אם הוא לא יהיה חכם כל כך זה יצור סוג של איזון כי אני יותרה עמוקה ןמתפלספת ואני צריכה מישהו פרקטי עם ראש על הכתפיים, אבל אני שומעת שוב ושוב שזה לא טוב ויכול ליצור זלזול בבעל. יוצא שאני מחפשת משהו שלא קיים.. בחורה צעירה עדיין בלימודים עם ראש פתוח שלא מוכנה להתפשר על קיום תו"צ וצד שני מישהו שיזרום עם מראה חיצוני לא חרדי סטנדרטי (מטפחת קשורה חצאיות ארוכות וכו') מישהו חכם מאד עמוק רגיש מאד שיקבל אותי עם הרגישות המופרזת שלי בקיצור רשימה ארוכה מידי!! אני מרגישה שאני צריכה לוותר על משהו וכל הדברים הם הכרחיים כי זאת אני רק על הנושא של החכמה אני יכולה להתפשר מה אתם אומרים?

לקריאת התשובה >

בית של תורה – האם לוותר על החלום?

כל חיי אני שואפת ורוצה לזכות ל"בית של תורה",עם בעל ת"ח שלומד כל היום.
כמישהי שכבר הרבה זמן "בחוץ",אני מרגישה וחושבת שהשאיפה הזאת היא אמיתית ולא מושפעת ממוסכמות חברתיות.

אני רוצה בחור שלומד באמת,מתוך בחירה ואמונה בצדקת הדרך הזאת,ולא מישהו שעושה את זה בשביל השם הטוב. מישהו שיעשה את זה מתוך אהבה אמיתית ורצון לגדול בתורה ולהשקיע בלימוד.
שמתי לב לאחרונה שעם הגיל כמות הבחורים מהסגנון הזה מתמעטת..והצעות רבות של בחורים שבחרו ללמוד מקצוע ולצאת לעבוד מגיעות.

אני מתלבטת רבות ותוהה עד כמה עלי להתעקש ולחכות לקבל את מה שאני רוצה ושואפת.
זה הגיוני בכלל? או שאני צריכה לוותר על משהו שאני חולמת ומתפללת בשבילו כ"כ הרבה?
זה שהקב"ה החליט שלא אתחתן עד עכשיו זאת סיבה לוותר? סיבה לרדת מחלום (טוב לכאורה) שיש לי?
לא שואלת את עצמי למה אחרים קבלו ואני לא. ברור לי שכל אחד מקבל במדויק מה שמגיע לו..
למרות הכאב על כך שאני צריכה להתחבט בכאלה סוגיות בזמן שחברותי קבלו בלי להתאמץ ובלי למצמץ על מגש של כסף …

אני באמת מנסה להבין מהו הדבר הנכון לעשות?
לא רוצה לטמון את הראש בחול. אבל גם לא רוצה לעשות החלטה שאצטער עליה ולהרגיש "מתפשרת"..

לקריאת התשובה >

אמא שלי אומרת שאני לא ראויה להתחתן

אמרתי להוריי לפני כמה חודשים שאני מוכנה להתחתן ורוצה בכך והם אמרו בסדר ושהם יתחילו את התהליך. מאז לא קרה שום דבר, אני מדי פעם מזכירה להם ואז הם מתעוררים ועושים ולאחרונה זה כבר נהיה יותר רציני.
הבעיה היא שאמא שלי מרבה להגיד לי שאני לא מוכנה להתחתן וההרגשה הכללית היא של חוסר אמון.
אם היא מתרגזת עליי היא אומרת בערך כך: את רוצה להתחתן אבל את לא מסוגלת לעשות הרבה דברים, אז איך את תתחתני? "את לא ראויה להתחתן".
אני כמובן שומעת ונפגעת. אני לא מגיבה לה כי אני יודעת שזה לא ייצור טוב ואני אומרת לעצמי בראש שזה לא נכון וכל אחד ראוי להתחתן.
אבל חוסר האמון שלה בי מערער אותי. אני אישית כן מרגישה מוכנה אבל כשאמא שלך אומרת לך דברים כאלה זה גורם לבלבול. אולי עמוק בפנים היא לא רוצה שאני אעזוב את הבית, אולי החששות שהיא משליכה עליי הם בעצם שלה ואולי היא בכלל צודקת.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם ואם יש לכם עצות בנושא.

לקריאת התשובה >

דואג מהעול הכלכלי בשידוכי בנותי

אני בשלב שבו הבנות שלי בשידוכים ב"ה, ואני מודאג מאיך לחתן אותן כספית. אני בקושי מצליח לסיים את החודש ובשביל לחתן בנות צריך לקחת חובות של אלפי שקלים לחודש ואין לי מושג איך לקחת התחייבויות כאלה. האם זה מה שנדרש ממני, האם זו ההשתדלות שאני צריך לעשות?
ראיתי פה שאלה דומה, והתשובה שניתנה היתה שאכן אין לקחת חובות מעל מה שאפשר. אבל מצד שני מה כן לעשות, מי יסכים לשמוע הצעת שידוך שההורים לא נותנים פחות מכמה מאות אלפי שקלים.
אני אובד עצות, זה גורם לי להסס בשמיעת הצעות לבנות שלי וחבל. אודה לכם אם יש לכם דרך להציע לי.

לקריאת התשובה >

איזה סגנון בחור יכול להתאים לי לכל החיים?

לגבי שידוכים, אני יודעת מה לחפש באופן כללי,
אבל יש נקודות ספציפיות שאני עוד מבולבלת לגביהם.
כמו עובד/לומד, סגנון ליטאי/ספרדי, מראה כללי וכו'…
איך מבררים מה חשוב יותר, מה פחות מה צריך ומה לא?

ובנוסף, כל המחשבה אודות "בית של תורה" וחיים עם אדם שמקדיש את כולו ורובו ללימוד, זה אחרת ממה שמדברים בסמינר ומה שרואים בפועל אצל משפחות… (קושי כלכלי, אי הגשמה פוטנציאלית אצל האישה/הגבר וכו'…) אז איך אפשר להחליט על חיים שלמים שכאלו?

לקריאת התשובה >

האם כדאי לי לצאת לשידוכים כעת?

כבוד הרב שלום, אני בחור בן 19,בשיעור ב בישיבה גדולה. בשנה האחרונה עברתי תהליך שבסופו הבנתי שאני רוצה להתחתן בגיל מוקדם, ולקראת תחילת שיעור ב' הבנתי שאני רוצה לעשות זאת דרך שידוכים. עכשיו השאלה שלי היא כזו, אני מרגיש בשל

לקריאת התשובה >

לא מרגיש שייך לגמרי לשום מגזר-מה יהיה בשידוכים?

מפריע לי שאני לא סגור על עצמי ,מצד אחד אני נמצא בישיבה חצי יום (מקום שמאפשר גם ללמוד ולעבוד) ומצד שני אני יכול בלילה ללכת לאיזה בר לא משו,כך שאורח החיים שלי מאוד מבולבל ,וכל השנים תמיד אמרתי לעצמי אוקי זה אני אין מה לעשות ,אבל לאחרונה זה לא שפתאום נפלה עלי "הארה רוחנית " ,אבל אני בהחלט חושב מה יהיה בסוף לאן כל זה יוביל אותי וכמובן כל זה מתחבר לשאלה איך אני אתחתן ,איך אני אמצא אישה שהיא תהיה באותו ראש כמוני ,אני לא חרדי סטנדרטי אני גם אוהב להנות מהחיים ולא רק מטושלנט בליל שישי (מקווה שהבנתם לאן הרוח נושבת ) ,ואני שואל איך זה יקרה שאני בכלל אתחתן ואיך אני לא אצטרך להתפשר על כל מיני נושאים כמו כמה ילדים יהיו ואם למנוע את זה ,כי אני לא בדיוק בלשון המעטה דוגל בשיטה המחמירה שלהביא כמה שיותר ילדים במינימום זמן בלי יכולת לשלוט על זה כי כך הרבנים החליטו ,אני במקום אחר בחיים חצי חילוני וחצי /דתי או חרדי .
אז אני מאוד מקווה שהבנתם אותי למרות שזה נשמע מאוד מטעה ולא כזה מובן אולי ,אבל פשוט כתבתי את זה מדם ליבי כי אני אובד עצות איך ממשיכים מכאן ,מה לעשות ומה יהיה טוב בשבילי
תודה לכם על המענה ,ומקווה שתצליחו להחזיר לי תשובה ראויה .

לקריאת התשובה >

חברות שלי מתארסות וזה לא פשוט לי

אני בת 21 ,וחברותי הטובות התחתנו בקצב מסחרר. נשארנו אני ועוד חברה אחת…
כל פעם שחברה התארסה, הרגשתי שזה כבר לא אותו הדבר.
לא משנה אם היחס שלה לא השתנה, הרגשתי שאיבדתי אותה והתייחסתי בהתאם.
שבוע שעבר חברה ממש טובה שלי התארסה, הייתי איתה בכל התהליך של ההתלבטות,המחשבות, ההחלטות…
וברגע שהיא התארסה-הרגשתי שזהו, נגמר . זה שבר אותי ממש.
אני רוצה לציין, שמבחינתה הכל אותו הדבר,והיא ממשיכה להתקשר ולדבר.
אבל אני מרגישה שזה שונה לגמרי. ומתחילה להתרחק.
השאלה שלי: האם יש דרך להתגבר על הרגש הזה?
האם יש דרך לשמור על חברות גם אחרי שחברה מתארסת? למה פתאום נהיית לי הרגשה שזה שונה? למה אני מתרחקת אפילו שהיא כל כך חשובה לי- ובדרך מכאיבה גם לי וגם לה?
אשמח לתשובה!

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן