שאלות בנושא: שידוכים

אני רווקה חרדית שכבר מתקרבת ל30 ומרגישה שהכל תקוע איתי

אני רווקה חרדית מתבגרת (כבר רואה את ה30 באופק…), לא צריכה להכביר מילים על הקושי שבתקופה הזו, עם כל זה שיש בה הרבה יופי ואני חושבת שניצלתי אותה לבנייה עצמית והתקדמות אישית.
לאחרונה הכל נהיה קשה מדי.
התחושה שאני נעה במעגלים סביב עצמי, שאין סיכוי שמשהו ישתנה אי פעם. אני בטיפול, ונחשבת בחורה עם הרבה מודעות עצמית,ועדיין, אני מרגישה שמשהו (והלוואי וידעתי מה) תקוע עמוק וחזק ועד שלא אצליח להשתחרר ממנו, אין לי סיכוי לאהבה…
אני תקועה גם מבחינה מקצועית, עובדת שנים בעבודה עם המון לחץ, שלא מספקת אותי, ומוציאה ממני דברים שאני לא אוהבת (קשיחות, רשמיות ועוד…).
בזמן האחרון ממש עולה בי צורך להתנתק. מהכל. מהבית, העבודה, אפילו מהדת כדי להצליח אולי להתחבר סוף סוף לעצמי באמת ולהבין מה תקוע ואיפה.
אני יודעת שזו פנטזיה לא מציאותית, ואולי אפילו מסוכנת במידת מה, אבל ממש מרגישה שאני לא מסוגלת להמשיך עוד באותה מתכונת.
לא יודעת אם תוכלו לחדש לי משהו, אבל מנסה…
ותודה גדולה על זה שאתם קיימים…

לקריאת התשובה >

כמה עוד אוכל להיות סבלנית עד שיגיע השידוך שלי?

היי אני כבר שנתיים בשידוכים רציתי לדעת כמה אפשר להיות סבלניים להישאר אדישים ולא להילחץ ולהתעצבן שכל חברותי נשואות+אחד/שתיים ממש מנסה להתחזק אבל פתאום יש חלק ביום שתופס אותי ואני ממש ממש מתעצבנת ומתמלאת לחץ ואל מבינה למה לי זה

לקריאת התשובה >

למה לי חיים אם אין לי משפחה משלי?

היי אני בחורה שמתקדמת לגיל 30 בצעדי ענק. בחורה חרדית, גדלתי בסביבה חרדית ויחסית שמורה כל חיי. יודעת ומאמינה שיש אלוקים והוא כאן, שומע ואוהב. אבל לא מרגישה את זה. היו ימים ותקופות לא קלים בחיי שהרגשתי את אהבתו ודאגתו

לקריאת התשובה >

מתחזק ומתלבט לגבי הזוגיות

שלום כבוד הרב,אני נמצא בזוגיות כבר 4 שנים. אני מתחזק מאוד בתקופה האחרונה ברוך ה' ואני הבנתי שאני צריך להתחתן או פשוט לעזוב.יש לי את רב הפלוסים אצל בת הזוג בשביל להתחתן.יש 2 בעיות עיקריות שמאוד מפריעות לי. אני לא

לקריאת התשובה >
הפגת תחושת בדידות - איך להפיג את תחושת הבדידות?

הפגת תחושת בדידות, איך עושים את זה?

יש לי בזמן האחרון תחושה טבעית ומצויה של בדידות. אני נמצא בתוך מסגרת חברתית של 24/7 למשך ארבע שבועות רצוף, אבל בכל זאת יוצא לי גם להיות פרק זמן נכבד מהיום לבד.
אני מרגיש ממש קשה עם זה, לא יודע בעצמי למה כל כך.
איך אני מצליח להפיג את תחושת הבדידות שלי?
יש לי מחשבה אווילית שמאחר ואני רווק כרגע, ובגילי, אין לי אפשרות להתחתן בלי צרות ולהיות על סף גירושין מאחר וזה בעצם מה שיש במעמד החברתי – כלכלי בו אני ומשפחתי נמצאים, זה מה שמביא לי את תחושת הבדידות. אני מניח שזו מחשבה שקרית, כי מן הסתם זה רק יוכל לשפר את המצב, אבל לא לפתור את הבעיה.
סתם באמת בלי קשר למה שנכתב לעיל מפריע לי המחסור ביכולת להעניק אהבה, לקבלהּ, ובגידול ילדים. וכן, אמרו לי כבר שעוד אתחתן ואקים משפחה לתפארת וכו' וכו'… אבל זה לא משהו שניתן לפתור, והסיבה שכתבתי את זה הייתה על מנת שיהיה ניתן להבין את המצב בו אני שרוי.
בכל אופן, אשמח אם יביאו לי עצות מעשיות איך להפיג את תחושת הבדידות. לא יודע אם זה נשמע מגוחך אבל ככה אני חש.

לקריאת התשובה >

רוצה בית של תורה אבל הלב שלי לא שם

אני בחורה בשידוכים למדתי בסמינר בית יעקב הכי נחשב, שם החדירו לנו חזק כמה חשוב בית של תורה. בחור שיושב ולומד יום שלם וזה המטרה בחיים. וזה מה שרציתי כי הבנתי שזה הדבר הנכון והיחיד. רציתי כך משטיפת מוח וזה לא הגיע מהתובנה שלי או מהלב. אני באה מבית עם פתיחות. ההורים שלי חוזרים בתשובה. לאחר שנתיים מחוץ לסמינר הגעתי למסקנות כמה שמה שהחדירו לנו בסמינר זה הדבר האמיתי והנכון וזה מה שאני הכי רוצה, בחור צדיק מאוד והיו לי שאיפות גבוהות מאוד. והייתי מאוד חזקה וברורה בדעות שלי.
אבל לצערי המצב לא כך היום,
הרגשות שלי השתנו לאחרונה (כבר 4 שנים מחוץ לסמינר), אני מרגישה שככל שעובר הזמן (אולי בגלל שאני רווקה?) אני נפתחת יותר וכבר אין לי רצונות ברורים, אני לא יודעת איזה בחור אני רוצה, אני כבר לא להוטה על בית של תורה על בחור שיושב ולומד יום שלם. כבר פחות מתחברת.
לא מרגישה מספיק חיבור לעולם שממנו הגעתי, מרגישה שירדתי רוחנית.
כנראה הושפעתי מהעולם הפרוץ, לא שמרתי מספיק על עצמי ונחשפתי,
קשה לי עם המצב מאוד! אני מרגישה תלושה. לא בשום מקום. לא מחוברת לעצמי, לנשמה שלי.
בתוך תוכי אני יודעת שהחיים המאושרים והנכונים זה בית של תורה. אבל הלב שלי לא שם. רחוק מאוד.
ולא יודעת איך לחזור לאבא. אני מאוד מבולבלת.
איך אני מייצבת את עצמי? איך אני חוזרת לאמת?
אני לא רוצה לטעות בדרך, ואני טועה..
איך אני חוזרת לדרך האמת ? אני רוצה לעבוד את ה בלב טהור ותמים.
אבל אני לא שם..
אנא תעזרו לי!!
אני כותבת את זה מהשכל, מהנשמה, מהאמת.
אבל כרגע הלב שלי לא מספיק רוצה את זה כנראה… כי אני מבולבלת מהעולם והפיתויים.
אשמח לכיוון איך לחיות אמיתי ונכון?
צריכה חיזוק בדרך, אשמח לשמוע למה חשוב ככ בית של תורה?, שתיקרי לי את האמת!
תודה לך מאוד על

לקריאת התשובה >

אני חוששת שאחותי תעקוף אותי

אני בחורה בת 23 וכבר מגיל 19 בשידוכים
מלא שידוכים נופלים כי אני בחורה מלאה
יש לי אחות בת 20 שכרגע התחילה גם להיפגש
אני מרגישה שפתאום כשהיא התחילה לצאת אז מתרכזים רק בהצעות בשבילה
וכאילו זה ברור שהיא תתחתן לפני
המצב הזה קשה לי .וגם אם אדבר או אגיד משהו אז ישתיקו אותי כי זה המצב…
בחיים לא רציתי להגיע למצב הזה ולא דמיינתי שאני יהיה רווקה בגיל הזה
אמשח אם תיעצו לי מה לעשות

לקריאת התשובה >

איך לדעת להגדיר את עצמי נכון בעולם השידוכים

חוץ מהעובדה שאני יודעת שאני ספרדיה אני לא יודעת לאיזה זרם אני משתייכת, בבית שלי אין רב אחד שהולכים אחריו, אין דעת תורה ואין גם הערכה לבחורים שרוצים רק לשבת וללמוד, אמא שלי לא מקבלת את העיניין שאני רוצה אברך לכן היא לא תמוכת בבחירה שלי והיא גם אמרה שהיא לא תעזור לי בעיניין הפרנסה…האמונה שלי גם לא מספיק חזקה כדי להאמין שה' יוריד לי כסף מהשמיים אז עבדתי וחסכתי סכום מכובד שיעזור לי בכל הוצאות החתונה.
בכל מקרה, אני לא יודעת איך להגדיר את עצמי נכון, יצא לי להפגש עם כמה בחורים וכולם הורידו אותי על חוסר התאמה. איך אני אדע איזה זרם אני רוצה אם אין לי רב שאני משתייכת אליו? יש את הרבנים של הסמינר, את המורות ואני מתייעצת איתם אבל הם לא אני, ואני זה לא הם.
אין לי משבצת, אני לא חבדניקית, לא ברסלבית, לא חסידית, לא ליטאית, אני פשוט ספרדיה רגילה…אין לי רב ספציפי שאני מתחברת אליו, מכל רב אני מקבלת משהו בתחום אחר.
ויש לי עוד בעיה שהורסת לי להבין מי אני ומה אני רוצה, עברתי חיים מאוד קשים ודווקא מתוך כל הקושי בניתי את עצמי, למדתי להכיר את מי שאני, לאהוב, לפרגן, לדאוג לי בזמן שאף אחד אחר לא היה שם בשבילי. במקום להכנס למקום של דיכאון ועצבות, נכנסתי למקום של שמחה. השגתי מטרות שרציתי בחיים גם שאף אחד לא האמין בי שאני אצליח, אני לא אגיד על עצמי שאני בן אדם חכם אבל אני בן אדם חזק, עברתי הרבה וכתוצאה מזה אני לא בן אדם שנפגע מכל מילה שאומרים לו, אני סלחנית, יודעת לפרגן ולהרים להרבה בנות את הביטחון העצמי שלהן, יש לי שמחת חיים ואני בן אדם מאוד חיובי, אני לא מותרת לעצמי לא משנה כמה קשה והתכונות האלו מבריחות את הבחורים חחח.
כי בסופו של דבר כל גבר רוצה להרגיש שהוא מעל אשתו, שהוא חכם יותר ויודע יותר וגם אני מסכימה עם זה, ויותר מזה אני רוצה להתחתן במטרה לתת למישהו, לעשות את הבעל שלי מלך בבית, אבל הבנתי שבחורי הישיבות בעיקר האברכים רוצים בחורה עדינה ושברירית ואני לא כזאת..
אני גם לא שוויצרית ואני גם לא מתנשאת, אני לא באה לפגישה ואומרת כמה "אני..ואניי ואני.." הכי לא!! ואני גם לא רוצה לגרום למישהו להרגיש חוסר ביטחון לידי, שאני יותר ממנו.. אז מה אני צריכה לעשות בעיניין הזה? גם מצד שני אומרים שבחורים מחפשים מישהי שטוב לה, וטוב לי..
אני כבר מרגישה שכל פגישה אני צריכה לחשוב 10 פעמים לפני שאני מוציאה משפט, שאסור לי להגיד ככה ולא ככה, וזה כבר מגיע למצב שאני לא אני אז מה עשיתי בזה…
אני מרגישה שאני לא יודעת מה להיות, יש בי הרבה תכונות לטוב ולרע, וגם אני טיפוס שבאמת הכל טוב לי ונוח לי וזורם לי, איפה שלא ישימו אותי אני אסתדר וזה לא טוב! אין לי בעיה לצאת עם חוזר בתשובה או ברסלב או עם בחור אשכנזי, אני לא פוסלת על רקע כי לי אין רקע. בגלל שאין לי הגדרה אני יכולה להכנס לכל משבצת ולהסתדר שם.
אני מרגישה שכולם נכנסים לעולם השידוכים עם רשימ

לקריאת התשובה >

מתי גם אני אזכה להתחתן?

אני בחורה חרדית בוגרת סמינר מעולההה בת 22+רווקה עובדת מצליחה ברוך השם אין משהו שהיה לי קשה עד לרגע של השידוכים תודה להשם
אני מגיל 19 בשידוכים בקושי יצאתי עם בחורים וגם אילו שהיו זה היה אחת ל.. יצא לי גם שלא היה הצעות מעל שנה יש לי כמה בעיות… אין לי מי שיברר ויעזור לי אני מרגישה בודדה ההורים שלי ממש לא מבינים בענין הזה הם ממש רוצים לעזור לי אבל לא יכולים יוצא שאמא שלי תח'י מחייגת לשדכניות אבל זה נושא שאני ממש לא אוהבת כי זה ניראה עולם ממש שקרן ולא אמיתי למרות שאני מבינה שא"א להכליל כל החבירות שלי נשואות אני מנסה לעשות הרבה דברים מתפללת בוכה קמה ושוב נופלת חזרה אני ממש משתדלת להאמין שזה לטובה כל המצב הזה שאני לבד בלי הצעות בלי כלום כמו עלה ברוח שאף אד לא צריך אותו רוב החבירות שלי התחתנו ועם כמה ילדים כבר אני יודעת שיש כאילו שהם פי מליון אומללים ממני ולי לפחות יש משפחה עבודה בית לחזור אליו אני ממש בקושי גם אבא שלי הוא בן אדם מאוד קשה שלא מפספס להעביר עלי ביקורת שזה גם ממש ממש מקשה עלי בחיים וגם בבית
אחים שלי בכלל לא בטווח הגילאים שלי ויש לי אחות נשואה שלא ממש מנסה לעזור לי בחיים ממש קשה לי מתי כל המצב הזה יגמר האם ככה בורא עולם רוצה לראות אותי?? מה גם שרוב הבנות דודות שלי במשפחה כבר נשואות ומאושרות בלי קושי הם ישר נפגשו והתחתנו אין לי כח ממש קשה לי
הייתי בטוחה שעוד לפני גיל 22 אני אתחתן וזה יהיה הכי מהיר וכיף…
אבל זה לא ממש קרה…

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן