שאלות בנושא: רבנים

משבר מהישיבה בישיבה

אני חרדי ולומד בישיבה חרדית, ואני עכשיו בתקופת "משבר", ואני מרגיש שכל מה שאני עושה בישיבה זה לחמם כיסא, אני לא לומד כלום, האם אפשר לומר לי איך לצאת ממצב כזה?

לקריאת התשובה >

איך אתם כל כך בטוחים שאלוקים הוא טוב?

אני יודעת המון הוכחות למציאותו של אלוהים אבל בסופו של דבר את כל ההוכחות אפשר להפריך,ותמיד נשאר בחמישים אחוז לכל כיוון,אז איך אני יכולה לדעת שאני לא מקדישה את חיי לטעות?
2-ואם אלוהים קיים למה שהיה רוצה שנהיה בספק לגבי קיומו?הרי אם הינו יודעים בודאות שהוא קיים, עדין היה נשאר לנו עבודה לקיים את דבריו.
3-וגם חשוב לי מאוד להבין איך אתם כל כך בטוחים שאלוהים הוא טוב,אני לא מצליחה להבין את כמויות הרוע שיש בעולם,למה צריכים למות ולפצע מאות איש ברעידות אדמה,שואה…..ויותר מזה אם אלוהים הוא כמו אבא אוהב למה יש כאלה שעתידים לסבול בגהנום,הרי כל אב היה מוחל ומוותר בסופו של דבר!
כלומר עדיין איני יודעת אם ארצה קשר איתו ,גם אם יוכח לי שהוא קים ללא ספק, אני מרגישה שאם יש אל כזה אני מוצאת בתוכי טרעומת כלפיו.
4-למה יש כל כך הרבה פרטי פרטים להלכות?כמו הלכות שבת לדוגמא,מה זה בעצם משנה אם פתחתי את המקרר ונדלק האור….
5-אם אלוהים כל כך גדול למה אנחנו צריכים לשבח ולהודות לו כל הזמן[ברכות,תפילות…]בעיני מישהו שצריך שכל הזמן יפארו שמו בעולם וימליכו אותו נתפס כמטופש,זול,לא דמות שהיתי רוצה לעבוד.

לקריאת התשובה >

עצה של "מקובל"

הייתי השבוע אצל רב מקובל, כך הוא טוען ושוחחתי אותו בנוגע לעתיד שלי, מדהים שהוא ידע על עצמי כמה דברים לפני ששאלתי אותו , מבחינתי הוא אמר התיקון שלך צריך להיות בחוץ לארץ… לא הבנתי מה זה תיקון ולא שאלתי אותו…. כמו כן הוא אמר לי שהמקום שלי בחוץ לארץ ולא ישראל…. חשוב לציין אני חילוני אבל מאמין… השאלה עד כמה אפשר לסמוך על עיצה של מקובל? האם זה אסור? ומה זה תיקון?

לקריאת התשובה >

מתבייש לפתוח את הפה

אני בחור לא חברתי. בישיבה ובמסיבות עם חברים אני יושב בשקט ולא מצליח לשוחח. אני לא ביישן בכלל, פשוט אין לי מה להגיד ומה לדבר. אני עומד עם חברים, חושב ומנסה לפתוח את הפה, אבל פשוט אין לי שום דבר להגיד. מה אעשה? אני יושב בשקט, פשוט לא יודע מה עלי לומר ולספר לחברים… עשרה קבין שיחה ירדה לעולם, ואני לא לקחתי כלום… זה מעצב אותי ומביא אותי לדיכאון גדול
אשמח לעזרה תודה רבה רבה רבה

לקריאת התשובה >

קרוע בין העולמות

אני לא מצליח למצוא את עצמי…..כבר לא מעניין אותי תורה ולא תפילות ולא כלום
וזה לא העניין שאני לא עושה אלא שאני לא מרגיש שאני קשור או שייך לעבודת השם
כאילו עוד אדם בעולם בלי מטרה עושה מה שרגיל לעשות בלי שום עניין (וחי כל פעם עם רגשות אשם על מה שאני עושה ועל המצב שלי)
אין לי עם מי לדבר אני ממש בודד…חברים לא ממש אכפתיים ורבנים שכבר מזמן שכחו מי אני….ומשפחה כמו שאמרתי לא היו בתמונה
מאז ומתמיד

אני מרגיש כל הזמן צער על זה שנכנסתי בישיבה "למה לא יכולתי פשוט לחזור בתשובה ולהשאר פשוט" "למה הייתי צריך את כל הצרה החרדית הזאת
על הראש שלי"

לקריאת התשובה >

איבדתי אמון בכולם

כבר שנים שאני מרגיש מנותק, לא מחובר לכלום, לא מאמין בכלום, משתדל להאמין שיש בורא ומנהיג לעולם שבסופו של דבר יהיה טוב, איבדתי אימון באנשים, מטפלים, רבנים, אדמורי"ם וכו' מה שאני רואה במציאות ש"הכסף יעוור עייני חכמים" וחץ מזה אין

לקריאת התשובה >

אין לי כוח לישיבה

אין לי כוח ועניין להיות בישיבה ואין לי חשק ללמוד ולהתפלל זה לא מענין אותי ממטר לגמרי לא גם אני חדש בישיבה ולכן החברה מאוד קשה ועוד זה לא ישיבה רגילה אלא יותר שמאפשרים מותר רישיון וזה ולא מעירים על

לקריאת התשובה >

מרגיש שהדת מדכאת אותי

כל החלומות שלי או רוב החלומות שלי אסורים השאיפות של אסורות,אני לומד בכולל כי אני רוצה להתקרב להשם אבל מרגיש מבוזבז יש לי כל כך הרבה כישרונות וחלומות שאני לעולם לא אוכל להגשים במסגרת הדת,אז נכון על כורחך אתה חי " אני מרגיש את זה על בשריכל דבר הכי קטן זה מאבק בשבילי בשר חלב,שבת צומות,המקצועות שאני חולם ללמוד אסורים או שאין אפשרות ללמוד אותם בצורה דתית .. נכון שיש כאלה שעושים מה שהם רוצים אבל אני לא רוצה להיות צבוע , אבל לא כיף לי, אשמח לשמוע התיחסות לזה.

לקריאת התשובה >

התחתנתי מוקדם מדי?

בשנות הבחרות הייתי בישיבה, אהבתי מאוד ללמוד והצלחתי בתורה, ולא הלכתי כמעט לחופש או לבלות עם חברים, כי הייתי כל הזמן במסגרת הישיבה.

אחר שהתחתנתי – בגיל הצעיר של 19 שנה – נפל עלי עול הפרנסה, בפרט אחר שנה כשנולד לי הילד. הצטרכתי להתחיל לעבוד להביא כסף בבית, לפרנס את אשתי והילד. לא היה לי שום עזרה כספית מהורים ומשפחה. אשתי לא עובדת רק כמה שעות ביום, וזה מביא הכנסה קטנה מאוד, אז אני בעצם חייב ליקח את עול הפרנסה עלי, אני עובד הרבה שעות ביום, כי אין לי ברירה.

אני מרגיש לחוץ מאוד. יש לי עול גדול על צווארי. אני נורא לחוץ. אין לי פנאי אף רגע לעצמי.

חוץ מעניין זה של עול הפרנסה, אני בכלל מרגיש לחוץ נורא בחיים. חיי הנשואין מלחיץ אותי מאוד ומכביד עלי נורא.

אני לא יכול לסלוח את עצמי על שהתחתנתי בגיל צעיר כזה. אני מרגיש שהרסתי לי את החיים. חיי הנישואין הוא עול גדול, ואני לקחתי אותו בגיל נורא צעיר כשלא הייתי מוכן לזה עדיין. הלוואי שהייתי עדיין רווק, חופשי ללא שום עול.

הייתי מחלק את הבעייה לשני דברים, יש בעצם שני בעיות עיקריות בעניין זה:

1) אני פשוט לחוץ מאוד ואין לי פנאי ליהנות מהחיים. אני פוגש כל הזמן בחורים בגיל שלי ואפילו יותר מבוגרים, שפשוט אין להם שום עול בחיים, רווקים חופשיים, עושים מה שבא להם. קמים בבוקר בשעה שהם רוצים, הולכים איפה שרוצים, משוחחים כל היום ומבלים עם חברים, כיף כיף כל היום. אני סגור וכלוא בחיי הנשואין, חייב לעבוד קשה כל היום לפרנס את אשתי והילד, אני שב הביתה מאוחר בלילה עייף מאוד, אין לי רגע פנוי לבלות עם חברים, וזה קשה לי מאוד. אלוקים, אני עדיין ילד קטן בן 23, ולמה זה מגיע לי שלא אהנה מהחיים כמו כל בחורים הרווקים בגיל שלי!!! עד החתונה לא היה לי הזדמנות לבלות ולעשות חיים, כי הייתי במסגרת הישיבה, ועכשיו כשהתחתנתי גם אין לי רגע ליהנות, אני לחוץ נורא!!!

2) בעייה השניה היא, כי בגלל שבישיבה נצלתי כל הזמן רק ללימוד תורה, אז חסרים לי עוד הרבה ידע והמון דברים שאני צריך לידע וללמוד בחיים. ועכשיו כשיצאתי מישיבה אני כל כך עסוק, וממש אין לי רגע פנוי להשלים הפערים. אני רוצה ללמוד נהיגת רכב, ללמוד מחשבים, ללמוד קצת מתמטיקה, קצת היסטוריה, ועוד הרבה דברים שחשובים לי ולא למדתי אותם עד עכשיו, ופשוט אין לי רגע להשלים פערים. בישיבה למדתי כל הזמן רק תורה, ועכשיו העת להשלים וללמוד את מה שאני רוצה לידע וללמוד בחיים. אבל אני עסוק וטרוד, אין לי פנאי. הלוואי שהייתי עכשיו רווק פנוי, ואוכל להשלים פערים וללמוד מה שאני רוצה.

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן