
איך אפשר, והאם נכון להטיל ספק בתורה וברבנים?
השאלה שלי קשורה ביכולת להטיל ספק בתורה וברבנים, אם אפשר לקרוא לזה כך. כל התופעה ששמענו לא אחת על "הרבנים" שעשו דברים נוראיים והוליכו שולל אחריהם אנשים שהאמינו שהם צדיקי הדור, העמיקה לי את השאלה אפילו עוד יותר.
כל חיי שלמדתי אמונה, תמיד יש את ההסבר ההוא שהמוח האנושי מוגבל, ולכן הוא לא יכול ולא מסוגל לדעת באמת מה טוב ומה נכון, ובשביל זה יש את התורה והמצוות ובעצם השכל האלוקי, הוא הכי מוסרי והכי אמיתי ולפיו אנחנו צריכים ללכת. כאן גם נכנס עניין הרבנים, כיוון שלרב יש הסתכלות אחרת בזכות לימוד התורה והוא יכול להפוך למורה רוחני ולפסוק הלכות. ההנחה הזאת בשורש שלה בעצם מביאה ליכולת שלנו ללכת כמו עוורים ולא להטיל ספק, במיוחד בסוגיות ממש תמוהות בתורה (כמו אשת יפת תואר, ואישה סוטה וכו') כמובן שנחפש ביאורים ופירושים שיישבו את דעתנו אבל אנחנו לא נטיל ספק באמת. הסיפורים על "הרבנים" שהזכרתי בהתחלה התגלו בגלל שהשכל האנושי ראה ואמר סטופ משהו כאן לא תקין, וזה רק דוגמה אחת, אני יכולה לחשוב גם באופן יותר כוללני שגם התהליך המבורך בנושא זכויות ומעמד האישה קרה בכלל מהיגיון ושכל בריא של אנשים ולא מתוך התורה.
אחרי הסיפורים האלה ששמעתי פשוט נכנסתי למשבר, וכבר לא יכלתי להסתכל על הכתוב בתורה ובמאמרי חזל כדברים בעלי ערך כמו שהסתכלתי עליהם לפני. זה גרם לי לחשוב שאולי הכל שקר, אולי שטפו לנו את המוח שהתורה קדושה וחזל קדושים, וגם אם אנחנו שואלים שאלה זה צריך לבוא ממקום שאנחנו מבינים שהם קדושים ואנחנו בני אדם פשוטים, עם מוח מוגבל. ואם היינו באים בראש נקי (ללא "השטיפת מוח" ) אולי היינו מתפכחים ומבינים שזה לא כל כך מוסרי כמו שחשבנו..
כרגע לא יודעת במה להאמין, כנראה שאנחנו באמת בימות המשיח. אשמח להתייחסותכם, ושוב תודה.