מהי ההגדרה לרב ואיך בוחרים רב? כלומר אני יכול שכל אחד יהיה הרב שלי? אפילו אחד בגילי ואפילו חבר שלי?
האם אפשר להמרות את פיו של הרב אם אני חושב שהתשובה שנתן לי לא מתאימה בשבילי או שאני מסתכל במקורות וראה תשובה אחרת?
ובהמשך השאלה הקודמת אני יכול לנהוג במנהג מסוים לפי רב אחד ומנהג אחר לפי רב שני?
תודה רבה! אני אשמח לתשובה ארוכה ומפורטת!
בעקבות מאורעות הזמן יצא לי לחזור וללמוד את הספרים "אם הבנים שמחה" וכן "התקופה הגדולה" ועוד ספרים של גדולי עולם העוסקים ביחס יראי ה' למדינת ישראל בכלל ולגאולה בפרט.
יצאתי מאד מבולבל אחרי קריאת הספרים הללו, לגבי- מה הייתה דעתם של רבני אגודת ישראל (ובראשם רבי חיים עוזר) כלפי גישה זו?.
אודה לכם אם תוכלו לסדר לי קצת את העניינים, ולפרט את הגישות בעניין. (חוץ מגישת סאטמר שהיא ברורה ונחרצת יותר)
אני מתכוון לשאול על גדולי עולם "חרדים שדעתם הייתה ציונית יותר (רשימה חלקית הרב מנחם מ כשר- רשז אוירבך -הרב י וינברג- רבי יחזקאל סרנא -רבי אליהו משקובסקי) או אותם רבנים שדעתם אומנם הייתה בתכלית לא ציונית אבל בשיטתם הם כן ראו במדינה חסד אלוקי שעלינו להודות בו גם אם מתכונתו הנוכחית גרועה ביותר לצערנו
מדוע חסידויות כמו גור שראש הישיבה שלה דאז חתום על מכתב הרבנים הקורא להצביע במדינה שהיא אתחלתא דגאולה (גם אם לא במובן הדתי לאומי לפחות בבחינת החסד של הקבה איתנו) כיום מתנכרים באדישות המתוארת למדינה. מדוע הציבור הנקרא פא"י שרק עכשיו אני מבין שיסודו מהררי קודש, נמחק ונעלם. מדוע בבתי ספר חרדים לא מלמדים על הניסים העצומים שקרו לפחות לפי חלק גדול ולא מבוטל של הרבנים בששת הימים ושחרור ירושלים.
או בקיצור השאלה. האם יש סיבה אמתית וקדושה לתהליך ה"אדישות שהציבור החרדי עבר? או שהסיבות כאן הם פשוט השלטת שיטה מסוימת על ציבור מגוון פשוט כי ככה נוח יותר…
תודה על הסבלנות, מקווה שהבהרתי את עצמי
העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם ההיפרדות מהישיבה, מהבחורים האיכותיים, ההתנתקות מהכל. אני מרגיש שנמאס לי, אני רוצה פשוט לשכור דירה לבד ולישון שם כל היום, אני לא בחור מקולקל שילך לדירת רווקים, פשוט שברו לי את כל מהלך החיים שהיה לי ושבניתי בעמל וביזע רב. נמאס לי, אני פשוט רוצה להעלם לאנשהו, לאיזה חור בגלובוס ולשבת של כל היום ולבכות.
עברתי בשנים האחרונות משבר גדול ביחס לתורה, ואני רוצה לשתף אתכם, אולי תוכלו לתת לי איזה מענה.
למדתי בישיבה, והתחנכתי על האימרה "הוי זהיר בגחלתם" של תלמידי חכמים, שכל דבריהם כגחלי אש.
גדלתי על יחס מאוד מכבד לרבנים. הסתכלות מלמטה למעלה. ציפיה שהם ייתוו מודל ודרך נכונה להתנהגות, בבחינת "ועלהו לא ייבול", שגם שיחתם של ת"ח צריכה לימוד וכו'. גדלתי על סוג של התבטלות, להגיד: "לא זכיתי להבין את דבריו", "אני הקטן" וכו'…
בשנים האחרונות היו כמה וכמה מקרים שהיממו אותי. כמה שאני רגיל לא לדבר על תלמידי חכמים, ולא לערער עליהם, אני לא יודע מה ללמד זכות.
…
נחשפתי להנהגות עם בעיתיות גדולה , דברים שלא הייתי מצפה מעצמי הקטן לעשות אז ק"ו מאדם גדול בתורה!
…
נותרה לי הביקורת על הציבור החרדי אבל יחד עם זאת הבנתי אותם טוב יותר הסכמתי איתם בהמון דברים.
אקצר ואומר היום אני כבר לא נער ומשתדל שלא למרוד. בפועל מבלי להיכנס להגדרות תבניתיות אני לא חושב שאני דתי אומנם אני חובש כיפה שומר שבת ואוכל כשר יש לי רגשות דתיים ואני אוהב את התורה אבל אני יושב על הגדר.
אני עדין מבולבל מרגיש שאת התשובות אני אוכל לקבל דווקא מהחרדים נכון באיזשהו מקום אני שונא אתכם (וגם קצת כועס על עצמי שאני שונא) אבל את התשובות את התיקון העצמי אוכל לערוך רק אצלכם.
אני מאוד רוצה להיות דתי ואפילו לאחרונה מעז לחלום על להיות חרדי או אדם ירא שמיים אבל אני נמצא במצב מורכב שאיני יודע מאיפה להתחיל אני עם חברה חילונית אני רוצה שנחזור בתשובה ביחד אבל אני עצמי לא סגור על עצמי מבחינת הדת
ללכת לישיבה אם לעשות זאת בצורה רצינית זה אומר להיפרד ממנה מה גם ששנה הבאה אתחיל את לימודי באוניברסיטה ואני מפחד שאשאב לתוך הישיבה ולא אלמד
אני בטוח שאתה קורא ומרגיש את הבלבול הגדול שלי אבל אין לי דרך להביע את עצמי טוב יותר מאשר כך.
אשמח לעשות סדר בדברים בצורה אנונימית
מרגישה שאין לי כבר כוח, אני מתפללת, מדברת עם ה' , מקבלת קבלות, מנסה להתקדם ומרגישה שהכל תקוע.. מרגישה כאילו הוא לא איתי, איך זה יכול להיות שכתוב- בדרך שאדם רוצה לילך בא מוליכין אותו, הבא להיטהר מסייעין בידו, פתחו לי פתח כפתחו של מחט וכו.. וכל מה שאני עושה הכל סגור, דברים לא הולכים, לא מצליחים להחזיר חובות, הקב"ה רוצה שיהיה לנו בעיות בבין אדם לחבירו שאפילו יום כיפור לא מכפר? איך זה שצדיקים מברכים ומבטיחים וצדיקים גדולים שנחשבים וזה לא מתקיים.. לא מבינה כל מה שכתוב בתורה זה סתם? ה' שומע אותי בכלל? הוא רוצה שאדבר איתו? הוא רוצה שאתחזק? אז איך הוא משאיר אותי ככה.. אני לא מבינה, אין לי תשובות ואני בתחתית באמונה ומרגישה שאין באמת תשובות לכל מה שכתבתי.. לא יודעת מה נכון מה לא, אין לי כבר כוח להתמודד ולהתאכזב ולראות שהכל שקר, אני שואלת אנשים ורבנים ואין להם תשובות, אני כבר לא יודעת אם נכון התורה אם כתוב בה דברים שלא עובדים, אם ה' רוצה בי אם הוא כבר לא נותן לי להרגיש אותו.. אם יש טעם להמשיך לנסות וליפול ולהתאכזב, אם דברים לא יפתרו לעולם.. די מיואשת.. הדרך היחידה שלי לא להתעסק בזה ולשרוד זה הפלאפון ולהיות עסוקה.. האם זו הדרך הנכונה? אני כבר לא יודעת.. מבולבלת כואבת מיואשת עמוסה ועצובה..
אם יש תשובות באמת מאוד אשמח לעזרה. בעיקר איך דברים שכתובים שחונכנו עליהם לא פועלים. צדיק גוזר והקב"ה מקיים.. לא באמת תמיד עובד. אז מה אני אמורה להגיד לילדים שאם הרב אמר זה לא אומר שזה יקרה? אני לא רוצה שהם יתאכזבו ויפלו כמוני.. אולי אם מישהו מראש היה מלמד אותנו שלא כל מה שכתוב ולא כל מה שצדיק אומר יקרה והכתוב התכוון למשהו אחר אז היו לנו פחות נפילות.. אבל מחנכים אותנו מגיל 0 לדברים האלה אבל בשטח הם לא באמת עובדים אז שקרו אותנו כל השנים? אז לא להאמין? אז הכל שקר? אין לי כבר כוח להמשיך ולהאמין ולנסות.. לפעמים חושבת שאולי צריכה לקחת כדורים חזקים שיעזרו לי להתנתק מהכל, לשקוע בעיסוקים של היום יום וגמרנו בלי להשקיע יותר מידי בקשר עם ה' ובאמונה זה רק מפיל אותי כל פעם מחדש.. אני מבולבלת כי אני מפחדת שה' יעניש אותי על זה.. בבקשה עזרו לי למצוא תשובות חזקות לא פחות מהשאלות. תודה רבה!
א. מדוע אין במגזר האשכנזים רבנים שעוסקים בפדיון נפש
ב. אם זה כה מועיל מדוע צריכים לשלם הון תועפות
ג. אולי טוב יותר לתת צדקה לחולים לעניים לצה"ל
ד. "באלו דברים " שהן להם שיעור לא מוזכר כלל פדיון נפש
ד. אנשי המשנה הגמרא הרמבם הרמבן וכל הגדולים עד לפני עשור שנים לא שמעו כלל
היום כל רבי כל ישיבה כל מיני עושים קופות על חשבון המסכנים …
ולמה אני כותב זאת גיסתי אלמנה עם שלשה ילדים עם בעיות גדולות .. החתימו אותה על הוראת קבע בסכום עתק . אין לה כסף לגמור חודש ….
איפה המוסר כאן היא אמרה להם את המצב הקשה שהיא חייה בו . כן אמרו לה ככל שתתרמי צדקה בפדיון יוטב לך .
בנתיים היא מקבצת נדבות איפה הישועות איפה החלומות בכיסים של המבטיחים
אני לומד בישיבה קדושה בירושלים ולפעמים כשאני רואה בחור שואל קושיות ומעלה סברות ואני מרגיש מאוכזב מעצמי ואני מרגיש שזה קנאה ואני מתפלל לה שיוציא ממני הקנאה וזה עוזר אבל אני מבקש חכמה ולא שאני לא חכם אבל אני מרגיש טיפש לפעמים ואני חושב מי יהיה איתי כשיגיע זמני לעלות לישיבה גדולה בעזרת ה וגם יש לי חבר שפתאום הפסיק לדבר איתי ואיני יודע למה וזה גם מעיק אז אם אפשר עצה (וסגולה) וקצת חיזוק
כבר הרבה זמן שאני חווה קשיים ולא מצליח בלימוד, ומאז שאני ילד אני זוכר שלא השגתי שום הישג לימודי. אני סוחב את זה כבר המון שנים, והגעתי לשלב שזה כבר מפריע לי בחיים, כי אני כבר בגיל מבוגר ועוד לא
אנחנו נשואים כבר שמונה שנים ויש לנו ארבע ילדים
אפשר להגדיר את הנישואים שלנו כבסדר פלוס, אבל הקושי העיקרי שמעיב על הנישואים שלנו זה הקשר החזק של בעלי לחסידות.
כשהתחתנו ידעתי שהוא למד בישיבה חסידות ומגדיר את עצמו ככה, אבל לא יחסתי לזה חשיבות
בעיה היא שבחיים עצמם זה מאוד מציק, לדוג'- כל החגים אני לבד והוא נוסע בלי להתחשב בכלל למה שאני חושבת או מרגישה בעניין, אין לי רישיון כי בחסידות שלו לא מאשרים לנשים לנהוג- וזה עולה לו בדם, והוא מפחד שיוציאו את הילדים מהמוסדות –
החיים שלו בכלליות מתנהלים סביב החסידות- והוא בטוח בזה שאני אמורה לזרום אם זה – לטענתו -ידעתי מזה כבר לפני שהתחתנו- אבל האמת שלא הכרתי קודם ולא הבנתי מה זה אומר
אני מנסה להבין מה עדיף האם לשתוק כל פעם ולוותר מראש (כי למשל אין טעם להשאיר גבר בבית שרוצה להיות במקום אחר בחגים). או שגם הוא אמור להתקבל קצת בשבילי- והחסידות זה לא במשוואה אחת- רצון ה' כמו שהוא מגדיר את זה
בתודה מראש
שתפו בפייסבוק, באימייל או בוואטצאפ
