שאלות בנושא: קורונה

מטרידה אותי העובדה שדווקא בציבור הדתי, חרדי יש הרבה יותר הדבקויות. מבחינה הגיונית זה נשמע הגיוני כי הם חיים בצפיפות וייתכן שבאמת במקומות שחיים ברווחה יש פחות הדבקויות. השאלה אם יש לזה גם הסבר אמוני, או שזה רק דורש פתרון מעשי כמו ללמוד ולהתפלל במקום פתוח כולל מסכה והרגלי נקיון. מה אנחנו יכולים ללמוד ממה שקורה היום בקשר למגפה, או שנבין זאת בשלב הרבה יותר מאוחר כשנסתכל על כל המכלול.

היי, צהריים טובים. יתכן וכבר נשאלו השאלות שאני שאלתי , יתכן ונענו תשובות מסויימות באתר שלכם שהוא אתר באמת מקסים! אבל! אף אחת לא הצליחה להניח את דעתי בנושא הזה. אני אשמח בבקשה לתשובה. אחת. יחידה. ברורה. חדה בלי סחור

מתחילת הקורונה בעלי מאד מאד מפחד, תקופה ארוכה מאד לא יצאנו מהבית, היום יוצאים ממש מעט. הילדים עדיין בבית, הוא בשום אופן לא מוכן להחזיר אותם למוסדות הלימוד, ויש ביננו הרבה ויכוחים על כך. אני משתוקקת שיחזרו כבר למסגרות, כמובן שלהם גם כבר קשה להיות בבית והם מחכים לפגוש את החברים ולחזור לבתי הספר ולגנים. כבר תכננו שיחזרו ואז החלה העליה החוזרת בתחלואה וכל יום שעובר מרחיק את הסיכוי שהוא יסכים להחזיר אותם כי באמת יש עליה תלולה. אני תוהה מה עלי לעשות? לשתוק ולוותר? אולי בכלל הוא צודק? אז למה כל העולם שולח ואנחנו לא??? מאד מאד קשה לי המצב במיוחד שאין שום צפי שהעניינים הולכים להסתדר בקרוב מה שאומר שהילדים יישארו עוד תקופה ממש ארוכה בבית

מה הקב"ה רוצה מאיתנו במגיפה הזו? מה זה אומר שבתי הכנסת, הכותל, קבר הרשב"י,
ישיבות , ת"תים מקוואות הכל סגור? ה' לא חפץ בתפילות הציבור בבית הכנסת והמקומות קדושים

ני אימא לילדים גדולים, חלקם נשואים, חלקם עדיין בבית והתקופה הנוכחית שוברת אותי מאד. הבנים הבחורים לא פותחים ספר, לא לומדים, לא מקשיבים לשיעורים מהישיבה בטלפון, לא מנסים לחפש חברותות ומבלים את זמנם לריק, ישנים שעות ארוכות ובשאר הזמן בעיקר על המחשב עם כל מיני שטויות. לא דברים של איסור כי הוא חסום, הרבה פוליטיקה. הם משתדלים להתפלל במנייני המרפסות אך מעבר לזה שום כלום. הבת הצעירה שבסמינר במצב דומה- אין לה כוח לשמוע את השיעורים. אף אחד גם לא דורש ממנה או עוקב אחריה למרות שניסיתי ליצור קשר ולבקש שמורה תתקשר ותתעניין, זה לא קרה לצערי, וגם היא מעבירה את זמנה בטלפונים עם חברות או במשחקי מחשב מטופשים וסרטים שצופה מאות או אלפי פעמים. ניסיתי לעניין אותם בכל דבר אפשרי- אמנות, נגינה, לימוד שפה זרה, גננות, ריקוד, מה שלא יהיה, הצעתי להם גם קורסים בתשלום, אך לצערי אף אחד מהם לא מוכן לעשות כלום. הם פשוט רובצים באפס מעש מצהריים (שאז פחות או יותר קמים) עד אישון לילה.
אני מאד שבורה ומתוסכלת. קוראת ושומעת כל הזמן על משפחות שחיזקו את זמן האיכות שלהם, שהבנים לומדים בחברותות, שיוצרים דברים ביחד, שלמדו ליהנות כמשפחה ואצלנו (מן הסתם לא רק אצלנו כמובן) הימים נמתחים וכלום. אני מרגישה כישלון של ממש כאימא שלא הצליחה לטעת בהם מוטיבציה ורצון ללמוד תורה ומעבר לכך גם כאלה שלא מסוגלים להעסיק את עצמם בכלל, זקוקים למסגרת חיצונית ומכלים זמנם לריק.
אציין כי אני עובדת במשרה חלקית מאד, גם לא עסוקה מאד לצערי ובאמת שלא מצפה לפעילות אינטנסיבית, במיוחד לא במצב הזה, אך ההתנהלות הקיימת שלהם מטרידה ומכאיבה לי מאד. אשמח לעצתכם. תודה

ערב טוב, יש לי שאלה שהתלבטתי זמן רב אם לשאול אותה.. ולמען השקט הנפשי בחרתי בסוף שכן.. מקווה שלא טעיתי. הקורונה וכל מה שהיא הביאה איתה גרמה לי הרבה לחשוב.. היא עוררה בי מלא שאלות.. בגלל שראיתי שמלא חרדים נפגעו

לאחר תחילת משבר הקורונה שאנחנו עדיין נמצאי בעיצומו(רח"ל) אני מוצא את עצמי עדיין מתמודד מול הניסיון הנ"ל וכאשר אני נכשל אני מתמלא חרטה אך בנוסף אני נתקל במחשבות שה' ח"ו יפרע ממני ואני אפגע מהנגיף.
כאן אני מגיע לעצם השאלה שלי והיא: מה היחס של ה' לנפילות בעת הזאת(כמובן שיש להיזהר יותר מבד"כ אך הלחץ וחוסר הוודאות ועצם הישיבה בבית כל היום מוסיפים לקושי ליפול)האם הוא מתסכל כלינו עדיין במידת הרחמים או שכעת יש יותר בסיס לחשש שמא ח"ו "החוטא יביאהו עונשו" (כמו שמובא ברמב"ן כמדומני)?
אשמח לעצה טובה, בברכה ל.

שלום לאתר אקשיבה אני בת 19 מבני ברק אני רואה את כל החולים שיש פה וזה פשוט מזעזע אותי אני לא מבינה 1) איך השם עושה ככה לציבור שעובד אותו הכי הרבה? 2) איך אנשים מזלזלים ככה בחיים שלהם ושל

האם אלוקים קיים? ואם כן אז מדוע הוא מכניס אותנו לניסיונות שאין לנו כח לעבור אותם?
אז לאחרונה סיימתי תואר ראשון והיה לי אחלה עבודה, החלטתי להתפטר מהעבודה לטובת התואר וטיול בחול. בסוף לא טסתי וכבר חודשיים שאני מחפשת עבודה ולא מוצאת..בנוסף כאילו הכל נדפק (גם בעולם הדיטיים, גם מבחינה כלכלית) ובאמת אין שום סיבה שהכל ככה נתקע..
והכי מעצבן שדווקא בחודשים האחרונים שהחלטתי להתחזק וכבר לא לצאת לברים וכו דווקא אז אלוקים שולח לי את כל הקשיים?? כאילו הלווו שהייתי פחות חזקה ובמקומות אסורים כביכול הרגשתי הכי קרובה אליו, אבל עכשיו אני ממש מרגישה כעס כלפיו על זה שאני מתחזקת משתדלת לעשות תומ"צ ואז דווקא אז הוא לא מקשיב ??!
וכן אני מתחילה לתהות ולשאול את עצמי האם הוא באמת קיים?! האם הוא שומע אותי?! האם אכפת לו בכלל ממני? אוףףף זה מצב כל כך מבאס שדקה אחת אני הכי מאמינה ודקה אחר כך אני פשוט כל כך כועסת (ואפילו שונאת אותו) ותוהה לעצמי האם הוא קיים ואם כן אז למה הוא מביא ל ניסיון שאני לא יכולה לעמוד בו?!!
אשמח ממש לתשובה
והאם הקיצוניות במחשבות זה משהו תקין…??!
והאם אלוקים מחכה שאני אתרחק ממנו ויעשה דברים אסורים על מנת שאני ארגיש ויאהב אותו? (ושוב דווקא במקומות הכי נמוכים ושעושים עברות דווקא שם