שאלות בנושא: קורונה

רציתי יש לי מחשבות מעיקות מאוד. מחשבות של דאגה גדולה. ובעיקר רדיפה עצמית. אני כל היום בביקורת על עצמי ולא יכולה להתנתק מזה. כמובן שזה ניסיון גדול מאוד של כעס, מרירות, עצבות.. אני כמעט בגיל 18, ואני חנוקה בבית שלי (בפרט עכשיו שאנחנו בסגר) ההורים שלי סופר קיצונים ולא נותנים לי לצאת לחברות… אני חנוקה בבית. וחנוקה בתוך עצמי. ומרגישה פשוט חסרת אונים. אני מביעה את צערי בעיקר לפני אבי שעד עכשיו היה סובלני אליי . אבל עלה לו סף הסבלנות והוא מטיח כלפיי שזה המצב למען הבריאות שלנו… בעוד המצב הבריאותי של הנפש שלי רק מסכן אותי . רק מחשבה אחת של ייאוש זה עול עבורי. אני מרגישה כבולה בתוך עצמי.
יש לציין שאני נערה רגילה לחלוטין. רק שהמצב פשוט מעיק ובילתי נתפס..
ההורים שלי יודעים שמתחילת הנגיף ניראלי מעבר לשנה אני כלואה כביכול בבית. מלבד פעמים בודדות שפגשתי אנשים.
אני מאמינה שה לא נותן ניסיון שאי אפשר לעמוד בו. אבל הלב שלי כלכך חסר סובלנות אחרי כל התקופה שעברתי. ואני לא רוצה ליפול מדרך ה.
הבנתי מרבי שלום ארוש שהעצה – חוק התודה להודות על הקושי.
אבל אני בהתחבטות עצמית לגבי זה.
כי התקדמתי כל כך מהר בתהליך התשובה ואני לא רוצה להעמיס על עצמי וכו..

ערב טוב, הרבה זמן התלבטתי אם לשאול כי חשבתי שדברים יסתדרו לבד אבל לא ממש הצליח לי לסדר אותם.. רק אבקש אם אפשר לא לכתוב לי ללכת לייעוץ כי אני כבר בייעוץ ובחרתי לא לשאול את היועץ את השאלה הזאת

בכל התקופה הזו יש הרבה שאומרים שזה מחזק באמונה, לראות עד כמה האדם קטן ושה' קובע מה יהיה ושהיינו שקועים ביומיום וזה זמן לעצור לעשות חושבים וכו' וכו'… אבל אני מרגיש להפך, שכל הסיפור הזה מחליש אותי. נכון, לא היינו בסדר, היינו צריכים את הניעור הזה, אבל יאללה. קלטנו את הפרנציפ אפשר להמשיך הלאה. ישבנו בבית מספיק זמן, מה ה"קטע" כביכול להמשיך להרוג אנשים כמו זבובים???
אני ממש לא מגיע מכיוון של להתריס ואנטי, רק לא מבין את הטענה הזאת כי לדעתי אם היא נכונה אחרי חודשיים שלושה זה היה אמור להיגמר.
מקווה שהבנתי מה אני מתכוון לשאול…

היי, צהריים טובים. יתכן וכבר נשאלו השאלות שאני שאלתי , יתכן ונענו תשובות מסויימות באתר שלכם שהוא אתר באמת מקסים! אבל! אף אחת לא הצליחה להניח את דעתי בנושא הזה. אני אשמח בבקשה לתשובה. אחת. יחידה. ברורה. חדה בלי סחור

מתחילת הקורונה בעלי מאד מאד מפחד, תקופה ארוכה מאד לא יצאנו מהבית, היום יוצאים ממש מעט. הילדים עדיין בבית, הוא בשום אופן לא מוכן להחזיר אותם למוסדות הלימוד, ויש ביננו הרבה ויכוחים על כך. אני משתוקקת שיחזרו כבר למסגרות, כמובן שלהם גם כבר קשה להיות בבית והם מחכים לפגוש את החברים ולחזור לבתי הספר ולגנים. כבר תכננו שיחזרו ואז החלה העליה החוזרת בתחלואה וכל יום שעובר מרחיק את הסיכוי שהוא יסכים להחזיר אותם כי באמת יש עליה תלולה. אני תוהה מה עלי לעשות? לשתוק ולוותר? אולי בכלל הוא צודק? אז למה כל העולם שולח ואנחנו לא??? מאד מאד קשה לי המצב במיוחד שאין שום צפי שהעניינים הולכים להסתדר בקרוב מה שאומר שהילדים יישארו עוד תקופה ממש ארוכה בבית

מה הקב"ה רוצה מאיתנו במגיפה הזו? מה זה אומר שבתי הכנסת, הכותל, קבר הרשב"י,
ישיבות , ת"תים מקוואות הכל סגור? ה' לא חפץ בתפילות הציבור בבית הכנסת והמקומות קדושים

ני אימא לילדים גדולים, חלקם נשואים, חלקם עדיין בבית והתקופה הנוכחית שוברת אותי מאד. הבנים הבחורים לא פותחים ספר, לא לומדים, לא מקשיבים לשיעורים מהישיבה בטלפון, לא מנסים לחפש חברותות ומבלים את זמנם לריק, ישנים שעות ארוכות ובשאר הזמן בעיקר על המחשב עם כל מיני שטויות. לא דברים של איסור כי הוא חסום, הרבה פוליטיקה. הם משתדלים להתפלל במנייני המרפסות אך מעבר לזה שום כלום. הבת הצעירה שבסמינר במצב דומה- אין לה כוח לשמוע את השיעורים. אף אחד גם לא דורש ממנה או עוקב אחריה למרות שניסיתי ליצור קשר ולבקש שמורה תתקשר ותתעניין, זה לא קרה לצערי, וגם היא מעבירה את זמנה בטלפונים עם חברות או במשחקי מחשב מטופשים וסרטים שצופה מאות או אלפי פעמים. ניסיתי לעניין אותם בכל דבר אפשרי- אמנות, נגינה, לימוד שפה זרה, גננות, ריקוד, מה שלא יהיה, הצעתי להם גם קורסים בתשלום, אך לצערי אף אחד מהם לא מוכן לעשות כלום. הם פשוט רובצים באפס מעש מצהריים (שאז פחות או יותר קמים) עד אישון לילה.
אני מאד שבורה ומתוסכלת. קוראת ושומעת כל הזמן על משפחות שחיזקו את זמן האיכות שלהם, שהבנים לומדים בחברותות, שיוצרים דברים ביחד, שלמדו ליהנות כמשפחה ואצלנו (מן הסתם לא רק אצלנו כמובן) הימים נמתחים וכלום. אני מרגישה כישלון של ממש כאימא שלא הצליחה לטעת בהם מוטיבציה ורצון ללמוד תורה ומעבר לכך גם כאלה שלא מסוגלים להעסיק את עצמם בכלל, זקוקים למסגרת חיצונית ומכלים זמנם לריק.
אציין כי אני עובדת במשרה חלקית מאד, גם לא עסוקה מאד לצערי ובאמת שלא מצפה לפעילות אינטנסיבית, במיוחד לא במצב הזה, אך ההתנהלות הקיימת שלהם מטרידה ומכאיבה לי מאד. אשמח לעצתכם. תודה

ערב טוב, יש לי שאלה שהתלבטתי זמן רב אם לשאול אותה.. ולמען השקט הנפשי בחרתי בסוף שכן.. מקווה שלא טעיתי. הקורונה וכל מה שהיא הביאה איתה גרמה לי הרבה לחשוב.. היא עוררה בי מלא שאלות.. בגלל שראיתי שמלא חרדים נפגעו

לאחר תחילת משבר הקורונה שאנחנו עדיין נמצאי בעיצומו(רח"ל) אני מוצא את עצמי עדיין מתמודד מול הניסיון הנ"ל וכאשר אני נכשל אני מתמלא חרטה אך בנוסף אני נתקל במחשבות שה' ח"ו יפרע ממני ואני אפגע מהנגיף.
כאן אני מגיע לעצם השאלה שלי והיא: מה היחס של ה' לנפילות בעת הזאת(כמובן שיש להיזהר יותר מבד"כ אך הלחץ וחוסר הוודאות ועצם הישיבה בבית כל היום מוסיפים לקושי ליפול)האם הוא מתסכל כלינו עדיין במידת הרחמים או שכעת יש יותר בסיס לחשש שמא ח"ו "החוטא יביאהו עונשו" (כמו שמובא ברמב"ן כמדומני)?
אשמח לעצה טובה, בברכה ל.