שאלות בנושא: צניעות

אני מתמודדת עם היצרים שלי וזה קשה מאד!

אני בחורה בת 18, למדתי בסמינר מצוין כרגע לומדת לתואר ראשון, נחשבת בחורה טובה ושמורה. הנושא הוא בעיה שהציקה לי ולוותה אותי מאז תחילת ההתבגרות שלי והיא התמודדות עם יצר המין. כשהייתי בתיכון, הייתי בחברות מאד הדוקה שנפלה מהר למקום של מגע, בהתחלה הרשתי לעצמי חשבתי בתמימותי שזה טוב, שככה אני משחררת ושזה תחליף למגע אסור עם בן. מה שלא קלטתי שאני פועלת לגמרי מדחף, שקלטתי את זה סלדתי מעצמי אבל זה לא עזר לי להפסיק לרצות.. אני עדיין מרגישה משיכה עזה לגברים.(עברה מאז שנה..)
אבל פוחדת שהזקתי לעצמי שלא אוכל לבוא לקיום מערכת באופן נקי, אני לא מרגישה ככה, אבל, וזאת שאלה מס' 1: האם מגע כזה יכול להרוס? אם כן מה? ואיך אפשר לתקן את זה?
שאלה שניה היא: הרי כל הנוער החרדי מתמודד עם יצר המין, אני לא יודעת איך זה עם בנים ואם מדברים אתם על זה ומנסים לעזור ולהסביר איך להתמודד, כי אני בתור בחורה הרגשתי מלוכלכת עם המחשבות האלה, כמו בן… ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות עם זה, אז השאלה השלישית היא למה לא מדברים מה מצפים ואיך באמת מצפים מבחורים לשמור על עצמם עד גיל מאוחר כל כך? בערך 10 שנים של התמודדות!!!! ואותה שאלה בעדין יותר, לגבי בנות.

לקריאת התשובה >

אשתי מדי צנועה בשבילי

השאלה העיקרית שלי היא שאשתי מידי צנועה בשבילי.
היא מתלבשת בבגדים כהים, צווארון סגור, ועוד. הכול כדי להיות צנועה.
זה מאוד מפריע.
אני מאוד רוצה שהיא תתלבש באופן הרבה יותר פתוח, שגם מקובל בציבור שלנו.
ניסיתי לדבר איתה על זה, ללא הצלחה.
מצד אחד, אני מרגיש והיא מרגישה שאני רוצה לקלקל אותה.
מצד שני זה באמת דרוש לי וזה עדיין מותר לפי ההלכה.

לקריאת התשובה >

צניעות פנימית-מה היא מבטאת?

העניין הראשון זה צניעות פנימית. תמיד התקשיתי להבין את המשמעות של צניעות בחדרי חדרים. הרי צניעות שווה לחשיפה במקום המיועד, אז מה הכוונה צניעות גם בחדר? האם ניתן להסביר לי את העניין ברמה התאורטית? ויותר מכך אני רוצה לדעת האם מותר לי להתנהג באופנים מסוימים אז האם תוכלי לפרט לי גם ברמה המעשית כמה שיותר… תודה
העניין השני זה בנוגע לבקשה בתפילת שמו"ע: "ונפשי כעפר לכל תהיה". לא מצליחה להתחבר לבקשה, מה הכוונה במילים אלו?
מודה מאוד!!!

לקריאת התשובה >

חברה שעלולה להשפיע לרעה

אנחנו בכיתה 50 בנות ויש בתוך הכיתה קבוצות של חברות היותר טובות אנחנו 8 בנות בקבוצה ויש ילדה אחת שהיא לא ככ טובה מבחינה רוחנית והיא רוצה להיכנס לקבוצה שלנו… (אני חרדיה מסימינר ממש טוב ) והילדה הזאת באינטרנט והיא

לקריאת התשובה >

איך להתייחס לחברה שלי כשהיא מספרת על דברים בעיתיים שלה?

אני לומדת בסמינר חרדי .,
ויש לי חברה טובה, שבאמת צנועה עם מידות טובות,
והייתי קצת בהלם כשהבנתי עליה כמה דברים…
– יש לה אפשרות לגלוש חפשי, בלי שההורים שלה יודעים מזה.
– ואולי קצת קשר שלה עם בנים.
עכשיו, באמת שלא רואים עליה. בכל אופן, את הדברים שכתבתי היא עושה רק קצת,
לא באופן מוגזם
היא טסה לתקופה ארוכה בקיץ ומאז זה התחיל לה…
אבל היא מספרת שהיא מרגישה רע עם המעשים שלה, והיא חושבת שקצת חונקים אותה בבית.
ואני לא באה לעשות אותה נערה נושרת. זה באמת לא העניין.
ולכן שואלת: זה ברור לי שיש לה כמה דברים שמעניינים אותה, אולי זה טבעי ונורמלי לגיל, אבל היא יותר מתעניינת מבנות אחרות.
ואני שמה לב שנראה שההורים שלה חושדים במשהו, כי אפילו שאנחנו יוצאות כמה בנות, הם מתקשרים הרבה, וכו' [ וכנראה לכן מרגישה מוגנת מדי ]
והיא נקראת יפה ומושכת, מאד. כנראה לכן "מתחילים" איתה …
עכשיו, השאלה היא:
מה אני אמורה לומר לה כשהיא משתפת? לנסות לחנך אותה? הרי היא יודעת בעצמה שקצת טועה.
וחוצמיזה, שהמשפחה שלי קצת יותר פתוחה ומאפשרת משלה.
אני מדגישה שלהגיד לי להזהר מחברות לא טובה זה לא העניין, כן?
אז בתקווה להבנה,
ותודה רבה.

לקריאת התשובה >

קשה לי בצניעות…

רציתי לשאול שאלה שכבר הרבה זמן מטרידה אותי, קשה לי מאוד בצניעות ואני יודעת בעל פה את כל השיחות על הצניעות של המורות בבית יעקב ויכולה לדקלם אותם מתוך שינה. אבל אף אחת מאותם המורות האלה לא נתנה לי עצות מעשיות. בתכל'ס, אני מגיעה לארון להתלבש ויש לי חצאית קצרה מאוד ומהממת ויושבת יפה ואני יודעת שהיא לא צנועה ואני לא רוצה להכשיל גברים, והאמת שזה לא בשביל למשוך תשומת לב מגברים. אני פשוט אוהבת להיראות טוב ולהיות יפה, זה עושה לי טוב.
רציתי לבקש כמה עצות מעשיות איך להתמודד וגם קצת על השכר שאני יקבל אם אני יתלבש בצניעות, אני חושבת שזה ייתן לי כוח.
תודה רבה מראש!!

לקריאת התשובה >

צורך עצום לקשר בגיל צעיר

אני משתגע,אני ממש מרגיש צורך עצום לקשר עם בת,זה יצר חזק,אני מוכר לחברה בתור אחד עם גבולות מסוימים,וזה לא נעים ככה לחיות בין שני עולמות,תעזרו לי,אני יודע שאני לא אוכל לפתור את זה,בסך הכל זה יצר טוב אבל בגיל הזה הוא ממש מקשה לפתח חיים עם אישיות,עלה לי מחשבות על איך לשמור על קשר עם אישתי,איך לשמור על עבודה שאני רוצה לעסוק בה כל החיים,איך מגיעים למצב ששומרים על משהו בקביעות,זה בגלל אפשרי בדור שלנו שכל מה שאנחנו רוצים אנחנו משיגים בשנייה,זה נשמע לי מטורף חשוב פעם הבעייה העיקרית שלי היא הרצון לקשר קרוב עם נערה בגיל שלי,אם יש לכם איך לעזור לי בעניין אשמח לשמוע,מממש דחוףף

לקריאת התשובה >

נושאי הדיבור בסמינר…..

התוכן שבשאלה קצת רגיש, אבל אנסה בצורה הכי עדינה…. מקווה שיתאים.
אני בחורה בכיתה י' בבית יעקב,
לאחרונה התחברתי יותר לקבוצה כזו בכיתה [ 4-5 בנות… ]
ושמתי לב שאנחנו קצת מדברות יותר מידי על מיניות, וכל העניין שמסביב לזה…
עכשיו, אני יודעת שזה לגיטימי לצערינו שבנות קצת מדברות ,
אבל מרגישה שאנחנו קצת יותר מידי מתמצאות בעסק. בקטע של צחוקים כזה, וגם מוגנות [ באמת! ]
כי באמת, הכל בקטע כזה של "לא הולכות לפארק, יש שם…. " או: "שמעת על הסיפור שקרה….: "

אבל אנחנו בנות עם השפעה על הכיתה, לדעתי
ובוודאי שכשהראש כל היום סביב לעניין, ומתחילים לקשר כל דבר לקטע המיני זה כבר באמת לא טוב.
אני חושבת שזה מגיע כי ההורים לא מדברים עם הבנות בצורה מסודרת, ואז מקור הידע שלהן הוא הרשת
או לחילופין- החברות… ואז זה כבר גולש לשטויות.
[ שומרות על עצמינו! לא בקטע מוגזם]
השאלה היא:
האם באמת זה לגיטימי? איך אדע מתי עוברים את הגבול? [ שוב, בדיבורים ולא משהו אחר ח"ו ]
ואיך אוכל להביע את דעתי לחברותיי שאולי זה כן מוגזם ולא טוב כבר?

לקריאת התשובה >

קשר עם אישה חילונית בעבודה

לאחרונה התחלתי לעבוד בצוות עם חילוניות הקשר הוא צמוד פעם בשבוע במשך ארבע שעות ובסוף ישיבת סיכום ובו אני מעלה את ההרגשות שהיו לי במהלך העבודה מול המטופלים אינני רוצה להגיע למצב של קשר רגשי עם עובדת ספציפית אולי אפשר להגיד שכבר התחיל משהו
לא רוצה לקבל תשובה של תעזוב את העבודה ואין לי אפשרות לעבוד כעת אחרת חוץ מצוות והתייעצויות רגשיות בסיכום אך מצד שני אינני רוצה שזה יגלוש מעבר למקצועי

לקריאת התשובה >

בעלי רוצה אותי לא צנועה. אישה כשרה עושה רצון בעלה בזה?

כשהייתי נערה, הייתי מהצדיקות בשכבה, חברותיי ואני היינו בנות ששואפות באמת להתעלות, לומדות ספרי אמונה וביטחון ומתפללות שלוש תפילות ביום, מקפידות יותר מהרגיל בצניעות ועוד. שאפתי כמובן לבית הכי תורני שיש, ואכן נישאתי לבחור שבתקופה ההיא באמת היה צדיק רציני. אבל מה, מיד לאחר החתונה נשבר בו משהו, הוא הביט עלי והבין שלא אלו החיים שהוא רוצה. הוא החליט להשתנות, אבל לא בעצמו אלא לשנות אותי. הוא היה בדיכאון ממש מאיך שאני מתלבשת ומאיך שאני בכלל, בכל פעם שאמרתי איזו הלכה הוא יכול היה להיכנס לדיכאון של יומיים שלושה.
אני עצמי אמנם חשתי מושפלת ומרומה, אך בכל מאודי רציתי שהנישואין יצליחו, באתי עם אג'נדה שצריך לוותר, ולעשות הכל כדי שיהיה שלום בית. וגם הייתי מאוהבת בו מעל הראש. הלכנו לטיפול, ואחר כך למטפלת אחרת. אצל שתיהן הדינמיקה הייתה זהה, הן ראו שבעלי עומד על שלו ולא מוכן להתפשר בכך שהוא מוכרח שאשתנה עבורו. ולכן התמקדו בי, למה כל כך קשה לי להשתנות. כיום במבט לאחור יש לי ביקורת רבה על אותן מטפלות, למה נראה להן שמישהו יכול להנדס מחדש את בת הזוג שלו? ולמה למען ה' הבעיה היא במי שלא רוצה לשנות את חייה, ולא בבן אדם שלא משלים עם בחירתו השגויה או עם זה שלא היה סגור על עצמו כשבחר בי. למה אני זו שאמורה לשלם את המחיר על הטעות שלו.

תכלס בפועל, בחרתי בחור איקס, כיום אני נשואה למישהו אחר לגמרי. שזה יכול להיות נסבל ואפשר להכיל שינוי דרסטי בבן זוג שאוהבים, אם היה לי את עצמי. הבעיה היא, שהוא התחיל עם לשנות אותי ולא עם השינוי שבו. התהליך הזה, שהתחיל כעניין תמים של "רק תקצרי את החצאיות", הלך והתקדם ושינה את כל סגנון הלבוש שלי בצורה קיצונית. לא יכולתי לבחור בגדים בעצמי, הכל הוא החליט. צורת וסגנון לבוש שפוצעים לי את הנשמה, כי הצניעות היא אצלי לא עניין של לחץ מהמורות אלא הוא בא מתוכי, אני כזו. וכואב לי ממש ללבוש את מה שהוא קובע לי. אני מרגישה ברבי שלו, חפץ נאה שהוא רוצה להתהדר בו מול אחרים. הוא גם היה אומר זאת במפורש, אני רוצה שאחרים יראו כמה את ***". שזה הדבר הכי מנוגד לרעיון של צניעות, אבל זה מה שהוא רוצה. ואני, דווקא משום שאני רוצה לעשות מה שה' רוצה, יודעת שאישה כשרה עושה רצון בעלה, וקרועה בין דרישת התורה לצניעות לבין החובה שלי לעשות רצון בעלי. ומה באמת ה' רוצה ממני בעניין הזה? לא יודעת.

בהתחלה לא הייתי מודעת לאיך אחרים רואים זאת ועוד הייתי מדברת כמו שאני תמיד, דוסית. אחר כך הבנתי מה אחרים רואים בי, כל הסביבה שלי דיברו עלי אבל לא איתי, בכל זאת לא נעים, ודאי תיארו לעצמם שהשינוי הקיצוני שעבר עלי הוא בגלל בעלי. מהר מאוד התרחקו ממני כל החברות, או יותר נכון הן לא ידעו איך לדבר איתי כי פתאום הייתי מישהי שונה בעיניהן. אני מבינה אותן, אך נותרתי בודדה מאוד. מול משפחתי הטראומה קשה יותר, הייתי הצדיקה במשפחה, הפרח, והנה מישהו בא ושינה אותי לגמרי. הם לא ידעו איך לעכל את זה, וגם הקשר הקרוב שהיה לי עם אחיי, התעמעם ונעשה שונה ומרוחק יותר. אמי רק דרכה לי על היבלות בכך שהביעה בקול את אכזבתה מבעלי וממני, וכך התרחקתי רגשית גם ממנה. כך חשתי שגם אופציית הגירושין לא קיימת כי אמי לא תתמוך בי. גם מבחינה מקצועית, קיבלתי את משרת ההוראה שכל כך רציתי אבל ירדתי מזה כי לא הייתי מספיק דוגמא לבנות בעיני עצמי, מבחינת הלבוש, ואני האחרונה שארצה להרוס את החינוך שלהן. אז חלומי הגדול להיות מורה בסמינר עמד להתגשם, ולא יכולתי ליישם אותו. כך מצאתי את עצמי אבודה גם בפן המקצועי, אם לא אהיה מורה מה כן?

אחרי שנתיים של שינוי והליכה אחרי בעלי תוך שהוא מכריח אותי לרמוס את כל מה שיקר וקדוש לי, ודווקא מול משפחתי וחברותיי, נכנסתי לדיכאון עמוק . גם אז הוא לא התפכח ולא שינה את עמדתו לגבי הדרישות שלו ממני. כך התחלתי הריון ראשון, עם כדורים פסיכיאטריים וטיפול נפשי שאמור היה לסייע לי. הדינמיקה של זה הייתה שאני אומרת לו בקטע רומנטי מתוך אהבה "אני אלך אחריך לכל מקום שרק תחליט" והוא בתמורה מקצין את הדרישות עוד ועוד. הדיבורים משיעורי הבית היהודי על כך שכאשר את נותנת, בסוף גם תקבלי, התבררו כשקר. נתתי בלי סוף. הוא אפילו לא הבטיח לתת משהו בחזרה.

בפועל, הטיפול הנפשי שוב הפך לזוגי כי בעלי הגיע לפסיכולוגית שלי והפך את הטיפול לזוגי. איכשהו, גם כאן הדינמיקה של הטיפולים הקודמים חזרה על עצמה, קל להפנות את החיצים אלי ולגרום לי לרצות אותו ולא לו לרצות אותי, כי אני זו שכמהה לאהבה ולקשר זוגי טוב. מאז אני לא חוזרת לטיפולים, כי הדרך היחידה שבה הם פועלים זה לפעול עלי לתקופה הקרובה לרצות את בעלי בשמחה בחודשים הקרובים, על חשבון רמיסת האישיות שלי שוב ושוב בלי להתחשב בזה שהייתה כאן מישהי 21 שנים עם חלומות ואישיות משלה. המישהי הזו כבר לא קיימת, היא רמוסה לגמרי. אני עצמי חשבתי שאוכל באמת להשתנות ולזרוק את מי שהייתי, אבל זה לא עובד. זה רק דיכאון גדול ועמוק שמתפרץ בכל פעם מחדש ומוביל אותי לרמות של חוסר תפקוד. איבדתי את כל מי שהייתי בשביל בעלי, וכיום אני חושבת שהקרבן הזה לא רק גדול מדי, הוא פשוט בלתי אפשרי.

יש לי שיחות רבות על כך עם בעלי, כי חוץ מהעניין הזה הוא בעל טוב וקשוב ואינטלגנט וחבר טוב לחיים ואבא מקסים לילדיי. כבר 13 שנה אנחנו נשואים ומדברים על כך ארוכות, הוא עומד בשלו ולא מוכן לאפשר לי להיות אני. כלומר הוא אומר שכן אבל לא מקיים זאת בפועל. כל חצאית שכבר לא עומדת עלי בגובה הנכון לדעתו, זו סיבה אצלו לפנים זעופות. אני ממשיכה לשמש בובת הברבי שלו, וזה תפקיד כל כך, כל כך שנוא עלי! אני אוהבת להתלבש יפה ולהתקשט אבל לעמוד ולמדוד לי איפה גובה החצאית ולבחון במבט ביקורתי מתמיד כאילו הייתי בובת תצוגה בחנות ולא בן אדם! שזקוק למרווח נשימה ומינימום של החלטה עצמאית אם הגב שלי מספיק בסדר היום לנעול עקבים או לא. בלי קשר לדת ולצניעות, זה מקום מאוד חונק להיות לבושה לפי קריזות של מישהו אחר בלי יכולת להחליט לעצמי בזה.
אני כותבת כי אני תוהה אם הגיוני להתגרש עבור כזה דבר. בן זוג דוס יותר ומכבד יותר כנראה אין בנמצא בשוק הגרושים שהוא לא משהו בלשון המעטה, כך שאני לא רואה סיכוי לחיי זוגיות טובים יותר. אם להתגרש כדי להיות לבד, אני גם כבר לא בטוחה עד כמה אוכל לשקם את עצמי ולחזור להיות אישיות בפני עצמה ולא סמרטוט אבוד כמו שאני כיום. כמובן, כל הסביבה לא יודעת מאום, ובעיני אחרים אנחנו זוג מוצלח ביותר.

ושאלה נוספת, רוחנית יותר. מה ה' רוצה מנשים. למה מצווים עלינו להיות דתיות בעצמינו אם בסוף מי שמחליט הוא הבעל, מה ה' רוצה ממני בתחום הזה? אני שואלת לא רק בשביל עצמי, כי בעניין הלבוש אני רואה בזה תופעה יותר רחבה, בנות רבות משנות סגנון לבוש אחרי החתונה, ומי יודע כמה מהן עושות זאת שלא מרצונן כמוני. אז בשביל מה חינכו אותנו לצניעות או בכלל להיות דתיות? אפשר לקצר את החינוך הדתי ל"תעשי מה שהוא יאמר" וזהו. למה להכניס אותנו לכף הקלע הזו.

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן