ייעוץ בנושא צניעות

מצד אחד יש חיוב ונשמרת מכל דבר רע שלא להרהר הרהורים ומצד שני על כל צעד ושעל אנו מתעסקים בעיון בתוך הבית מדרש בדברים שיכולים לגרום הרהורים.

על היצר הרע נאמר משכהו לבית המדרש והנה בתוך בית המדרש נחשפים לדברים שגורמים לגרות את היצר הרע.

אני אברך כולל נשוי שנה וחצי, וכל יום כמעט המלחמות חוזרות על עצמם, אני אמנם מרוצה מאשתי ואוהבים והכל, אבל הלב חומד עוד ועוד ואני כל היום רק חושב על האחת… ואין לי מנוחה
כל אחת שאני רואה ברחוב מייד נמדדת בעיני אופציה דיייייי קשה לי ד-ח-ו-ף

אני לצערי רואה כבר כמה שנים סרטונים לא צנועים שכוללים המון גועל וחוסר צניעות . מאוד קשה לי כואב לי אבל אני לא מצליחה להשתלט על יצר הרע ,
זה קורה לי לפחות פעם בשבוע ואז אני מפסיקה מבטיחה שלא אעשה שוב וחוזרת.
קשה לי עם זה נורא . כי אני לא בן אדם כזה החיצוניות בכלל לא מעניינת אותי ואני מרגישה כל הזמן שמשהו מושך אותי לראות
אני ממש רוצה שיעזרו לי נמאס לי לחטוא , נמאס לי שאני מתרחקת מה', זה מרגיש לי ככ רע . אני מרגישה שאין לי כוח רצון וזה משפיע עליי גם בחיים האמיתיים..
המראות האלו מזעזעות אותי ומורידות לי את הרצון להתחתן בגלל כל העניין הזה , זה מכניס אותי למצב לא נעים אני לא יודעת איך להתמודד ונורא קשה לי אשמח אם יש איזשהו עצה ( ואגב יש לנו אינטרנט רימון אבל הוא לא מסנן את הדברים האלו משום מה) אשמח לתשובה!

אני רווקה, ויש נושא שלא ברור לי. ניסיתי לברר אותו בייעוץ מקצועי מול נשים תורניות, טרם הצלחתי. אולי מדמות גברית זה יובן. נאמר לי ממספר מקומות שיש לי הנחת יסוד שגויה, בסגנון של 'הוצאו דברים מהקשרם'. אשמח לעזרה וליבון בנושא.
תמיד הבנתי שמצוות הצניעות קשורה ב"לפני עיוור לא תיתן מכשול" שהיצר הגברי מאוד עצמתי וחזק, וקשה לו להתאפק.
יותר מזה, בעולם התשובה מחנכים נערות (ובחורות) לשמור על כבודן, ולא לתת לגבר לנצל אותן – הוא רואה בהן רק אובייקט לתאוותיו. וכשהיא צנועה הוא פחות יכול לעשות זאת.
ועכשיו, כשאמורים להתחתן, אני די כועסת על גברים שהם כאלה. וממש מרגישה שהקרבה שבנישואין פירושה ויתור על כבודי, להיות מנוצלת, הוא ישתמש בי, ובכלל תחושה ש"התחייבתי להיות הפתרון לצורך שלו". (לא למדתי אותה כמובן, כי עוד לא הגיע הזמן. אני מדברת רק מתחושה).אני מרגישה שהנישואים, עבור גבר דתי, הם רק דרך להסדיר מסגרת הלכתית למילוי היצר שלו.
חשוב לי להדגיש, אני מגדירה את עצמי כתורנית, ומשתדלת להקפיד על קלה כבחמורה. בחור ירא שמיים (אמיתי, שגם בפנימיות וגם במעשים אכפת לו מה ה' רוצה ממנו עכשיו) זו האופציה היחידה שאני רוצה. אני פשוט מנסה להבין במה הוא שונה מבחור ברחוב, הרי הנפש שלו היא אותה נפש גברית. יש לו את אותם צרכים ותאוות כמו לכל גבר.
נחשפתי להמון ציטוטים (ממקורות וספרים תורניים, ביניהם היו גם ציטוטים כמו "הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה") שיצרו לי בנפש את התפישה הזו, ואני לא ממש מצליחה לזהות מה אני מבינה לא נכון. איך מה שהיה ניצול, שימוש בחפץ, מילוי תאווה, זלזול, חוסר נאמנות וחוסר כבוד – הופך לקדושה, מצווה, נאמנות וחיבה? במה מחויבות הופכת את זה להוכחה שהוא לא רואה בי אובייקט? במה כתובה משנה לו את הנפש (ואם היא לא משתנה אז למה לי לחבור לנפש כזאת?)? [זה כמו לחם? שבפסח הוא איסור חמור, ובשבת הוא מצווה נעלה?]
בחוויה שלי, יש לו בדיוק את אותה נפש, שרואה באישה אובייקט. הוא פשוט מרסן אותה כי יש הלכות שאומרות לו שלא הכל מותר, ומה החובות שלו. אבל ברצון – הוא רוצה רק למלא את התאוות שלו. לשמח ולכבד את האישה זה לא הרצון שלו – אלא הוא צריך וחייב, אז הוא עושה. כמו עול.
ובכלל כל העניין הזה שאישה צריכה להתייפות לבעלה (ולבחורים שמציעים לה….), עוד יותר מדגיש את היותה אובייקט. (מזכירים את העניין הזה במקרים של שלום בית, ההכוונה להשתדל להלך בתאוות ליבו של הגבר, להשקיע מאוד כי יש לו צורך, קשה לו לשמור על העיניים, הרחוב בחוץ קשה, ועוד ועוד)

אם הגוף מושך את תשומת הלב לגוף במקום לאישיות, איך אישה יכולה לדעת שבעלה מתעניין באישיותה ולא בחיצוניותה?
אני יודעת על גברים שלא נאמנים ולא מחויבים ורק מפזרים אמירות שהאישה רוצה לשמוע לצורך מילוי רצונם, ואני תוהה :בחור בפגישות? וגבר בנישואים? במה הוא שונה? אולי גם הוא רוצה להתחתן רק עבור התוכניות בראשו, ומספר סיפורים רק בשביל זה?"
ובנישואים? איך פתאום אלו לא יהיו יחסים אינטרסנטיים של תן וקח? איך שם זה לא נחשב שהיא נתנה את כבודה וגופה? גם בנישואים אפשר לומר מילים יפות מתוך אינטרס.
מה במחויבות משנה את התמונה?…

אני רוצה למשוך תשומת לב, ולקבל מחמאות. אז אני קונה מלא בגדים. ומשקיעה בהם. ולא הכל צנוע. החצאיות גבוליות, הבגדים לא מכסים מספיק,
אני רוצה להתחזק בצניעות!
אז החלטתי להוציא אותן ולקנות חדשות וצנועות.
השמלות מאלפות, לטעמי. מוציאות ממש את העיניים. עלו בהתאם…. ואני מקבלת הרבה צומי מהן. ונורא קשה לי לוותר עליהן… ובמיוחד על שמלה חדשה,ומהממת וגם בעיתית לגמרי………..
והכל זה בשביל להוציא ת'עיניים. ולהרגיש שווה ומוערכת, להנות ממחמאות מכל מי שרואה אותי. במשפחה מעירים לי שזה לא מתאים, וזה דבילי, ו"שקר החן והבל היופי" וגאווה זה המקור לכל הבעיות, ואני מחטיאה אנשים, ודוגמא לא טובה וכו'…
התלות הזו בפידבק מהסביבה. ומהרצון למצוא חן. מה עושים???? בא לי להשוויץ. להעלות סטטוסים ולקבל תגובות נלהבות. איך מפתחים עוצמה פנימית בלי צורך להחצין ולחיות על משוב????

אני נשוי באושר 5 שנים ואנחנו חיים באושר חוץ מדבר אחד שבזה כבר כמה שנים אנחנו לא מגיעים לעמק השווה וכל כמה חודשים אנחנו נכנסים לוויכוח סוער עם ביטויים לא יפים וכו' אז ככה אשתי מאוד סטנדרטית בנושא הלבוש אבל שנה אחרי החתונה היא התחילה להקפיד יותר מידי חזק על צניעות יותר מההלכה התחילה ללכת חצאיות יותר ארוכות (היא לא הלכה ח"ו מעל הברך) וכל בגד שהיא קונה היא שמה סיכת ביטחון לצוואר ואילו בבית כל פעם שאני מגיעה הביתה היא מושכת את החצאית כלפי מטה וזה לא קצרה בכלל .. כל הזמן בבית היא בודקת שלא יוצאים לה שערות מהכיסויי ראש .. ועוד כל מיני דברים שהיא חושבת שזה יותר צנוע ….יותר מההלכה
ואני דיברתי איתה הרבה פעמים על זה והיא לא מעוניינת לשמוע
ואני לא רוצה שהיא תתלבש לא צנוע רק שתתלבש על פי ההלכה ובלי כל מיני נערווען ..
וכל פעם אני מחליט שיעלה.. זה מעניין אותי ושתעשה מה שהיא רוצה ..אבל זה מחזיק לי חודשיים גג ..
אז האם אני בסדר והיא הבעייתית או שאני הבעייה פה ??

אני בחור בישיבה,בן 19 משתדל ללמוד ובערך מצליח. הבעיה שלי היא לא קבועה, כי זה תלוי בהמון משתנים. אבל בכל פעם כשיש לי גישה לאינטרנט

אני אברך נשוי עם ילד הדר באמריקה, קודם תודה רבה על האתר שלכם המרבה דעת וחיזוק בתוך עם סגולה חזק וברך!! והנה לשאלתי, הדבר הזה מעיק וכואב לי הרבה והוא, שבפעם ראשונה שפגשתי עם אשתי ראיתי שערה היפה על ראשה וכמו שכתוב בשיר השירים ״הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד״, אבל אחר חתונתי נעשה דבר טראגי מאוד!! אשתי גלחה כל שערה, ואינם עוד! ולמה נעשה הדבר המוזר הזה? משום איזה מנהג שנתחדשה לפני מאתיים וחצי שנים.. וטעם המנהג הוא משום חציצה (שבימינו לא שייך) וגם משום שלא תראו שום שער בחוץ (ואיננו מבין בדיוק מה הבעיה עם איזה שערות יראו בחוץ, וכל המקור הוא רק מהזהר) והפנים היפה של אשתי נשתנה לרעה, כל פעם שאני מגיע הביתה אחר יום קשה אני רואה אשתי עם מטפחת הסובבת כל ראשה.. ואני רואה הנשים הגוים עם שערות יפות והקנאה עולה בי ואני שואל להקב״ה אם כל העולם המערבי שאני דר בה הולך ככה למה אני צריכים להתנהג כה משונה? זה ממש ממאס לי היהדות לראות כל הנשים שלנו הולכים ברחוב עם פאה של אשה מהודו.. איפה החן איפה היופי איפה הנורמלי? גם למה הנשים צריכים לכסות כל גופה ממש עד הצואר מה הבעיה אם קצת מגופה למעלה מגולה עד החזה, מי קבע מהו צניעות ומה לא? ואם כל דבר שהיה פעם שייך לימינו אלה? אני יודע שיש נשים ובפרט בהספרדים והציונים דתיים שהולכים ברחוב עם מטפחת ולא גולחים שערותיהם, ומשאירים אותה רק לבעליהם לראות (איפה המקור לזה שרק נשים נשואים צריכים לכסות ולא בתולים?), וזה כבר יותר טוב, אבל בכלל על הדבר של כיסוי ראש אשה לא מובן לי הטעם בימינו אלה שכל העולם נשתנה, ובכלל יש לי תחושה שכנראה שאחרי שהקב״ה נתן לנו התורה כבר מתיר לעל דור להוסיף חומרות על גבי חומרות ולמשל בזמן בית שני לא היה האנשים הולכים עם כיפה רק אנשים מיוחדים!! גם תפילת מעריב היה קודם רשות ועכשיו הוא חובה, קודם היה עושים רק יום אחד יום טוב ועכשיו יש בחוץ לארץ שני ימים, ועוד ועוד, ובנוגע כיסוי ראש לאשה למה זה עיקר? זה תלוי ברוח הזמן, עם בזמן הזה לא מבינים את זה וזה לא מדבר לנו אז נגמר, למה הקב״ה עזב לנו והיתר לכל החומרות אפי׳ הקיצוניות להיכנס בתוך עם הנבחר. תודה