שאלות בנושא: פרנסה

רוצה לעזור בפרנסה אבל זה לא אפשרי

אני לא טיפוס שמבזבז וגם בעלי לא אבל קונים מה שצריך וזה עולה כסף. אני מאוד רוצה לצאת לעבודה או לעבוד בבית אבל אני בבית עם שני הילדים הקטנים אחד בן שנתיים והקטנה בת חצי שנה . הבן השני שהולך כבר לגן סובל מאסטמה חריפה שהמון פעמים(אחת לשבועיים לפחות) הוא חולה גם אם זה יום או יומיים ולפעמים יותר עדין הוא צריך השגחה כך יוצא שאני מטפלת בו . בעלי לומד כל היום ב"ה והוא אדם מיוחד מאוד שתמיד עוזר למרות שרוב הים הוא לא בבית. הענין הוא שצריך שהרבה פעמים אני רוצה לקנות סתם בשביל עצמי או שהילדים צרכים נעליים וכדומה ואז בעלי אומר אין לי כסף ואז עולה לי לראש שזה בגלל שאני לא עובדת שזה אולי נכון אבל מה אני יכולה לעשות? ניסיתי לשמור על ילדים בבית וזה לא אפשרי לי אין לי סבלנות ניסיתי לעבוד בחוץ אבל כנראה שאין לי מוסר עבודה זה לא תירוץ ולכן אני כבר מרגישה מתוסכלת שבהכל אני אשמה אני יודעת שהקב"ה מנהל את העולם והוא מחליט הכל אבל אני צריכה לעשות השתדלות לא?הרבה פעמים אני חושבת שזה פשוט נובע מעצלות ובעלי אומר לי שזה לא נכון ומנסה לחזק אותי אבל ההרגשה תמיד נשארת. אני רוצה לצאת מהתסכול תעזרו לי.

לקריאת התשובה >

להקים בית של תורה זה לסמוך על הנס?

בסמינר מדברים על בית של תורה, על הזכות הגדולה להחזיק לומדי תורה וכו'…
וכשמדברים על פרנסה וחיתון ילדים בקרב האברכים אומרים זה נסי ניסים.
זה לא נחשב "לסמוך על נס"? למרות שכתוב שכל מי שלומד תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ…

לקריאת התשובה >

חושקת במקצוע לא שגרתי

אני מרגישה שונה מכולם, לא סתם נערה סטנדרטית. דבר ראשון, אני מאד בוגרת, גם מכיוון שעברתי כמה דברים בחיים שלי. דבר שני, יש לי כיוון חשיבה שונה מכולם, אפשר לומר גם שאני לא מפחדת לפרוץ גבולות. אני לא כמו כולם, מרגישה שונה מחברות שלי לכיתה ובכלל. מעניין אותי דברים אחרים, יש לי מחשבות אחרות, אני יותר עמוקה, חושבת המון על העתיד שלי…
וכמו לכל בן אדם שליבו נמשך לדברים מסוימים, גם לי יש משיכה לתחום מסוים, שלא אפרטו כאן. אני נמשכת אליו ומתכננת לעבוד בו בעז"ה. אציין כי זה תחום טיפולי, שלא הרבה מתעסקים אתו.
עד פה הכול טוב ויפה. אני מודעת לעצמי, לכישרונות שלי, למשיכת הלב שלי, יודעת מה אני רוצה לעשות ומה מעניין אותי…
אפרט כאן מה התחיל להפריע לי בזמן האחרון.
כמו שכתבתי, התחום הזה, שהמשיכה שלי אליו חזקה ביותר- מעניין אותי מאד. קראתי עליו מלא, בדקתי, חקרתי, כתבתי עליו, אפילו הלכתי למקום מסוים שקשור אל זה. בקיצור, אני חושבת על זה ומתעסקת בזה הרבה מאד.
אני חושבת על זה יומם ולילה, אומנם לא ברמה שאני לא מתפקדת, אך בהחלט אפשר לומר שאני סובבת סביב זה. חושבת, מתכננת איך להיוודע עוד לנושא, לאילו מקומות אני יכולה לנסוע ואיך. בקיצור, סבה סביב זה כל הזמן.
חשוב להוסיף ששאלתי את עצמי מאיזה מקום באה המשיכה הזו וניסיתי להגיע למסקנות:
א. ממקום שאני רוצה לעזור- בעצם ממקום של רחמים.
ב. זה מעניין אותי מאד. (לא יודעת למה)
ג. אולי אני מחפשת אקשן…? ויש בזה המון.
ד. כמה שלא העזתי לומר זאת בקול- אני רוצה להיות בתוך זה.
אני חושבת שהאחרון הכי מכריע. המון פעמים יוצא לי לחשוב מה הייתי עושה אם… ולו הייתי אז…
מאד בא לי להיות שם, והפרדוקס הוא שזה מקום שאלו שכן נמצאים שם- רוצים לצאת. אמנם זה לא מקום רע, אך זה מקום שמי שצריך להיות שם- לא ממש רוצה. כלומר, הוא נמצא שם בעל כורחו. ואני- ילדה-נערה שחייה יפים, רוצה להיות שם… זה נשמע לא נורמלי, אך אני נורמלית לחלוטין!
אציין גם שזה לא בהכרח מתאים לחרדים, למרות שאני מנסה לפרוץ גבולות (כזו אני…) הרי השמים הם הגבול…
בקיצור, זה נשמע כמו אובססיה. אובססיה מוזרה לנושא לא סטנדרטי ולא מוכר.
השאלה שלי, שהיא בעצם מחולקת לכמה שאלות, היא כזו:

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן