שאלות בנושא: פרנסה

מתלבטת על לימודים אקדמיים שלי

האם ללכת על זה ולהשקיע את כול כולי בתואר או שאני צריכה להמשיך לעבוד עם התעודה שיש לי ולהסתפק בה?
ויש עוד עינין שמטריד אותי זה הכסף בכל אופן זה 5 שנות לימודים והלימודים כשלעצמם עולים 70000 אלף שקלים בכל מהלך ה5 שנים כמובן והשאלה היא האם כדאי לי להשקיע את כול כולי בשביל המטרה שלי האם המטרה הזאת שווה את הסיכוי שאולי אצטרך הלוואות ואם אתחתן פתאום ואצטרך לפרנס משפחה אז איך אסתדר
והאם זה באמת מה שאני צריכה לעשות
או שאני אוותר על החלום ואסתפק במה שיש לי אני באמת לא יודעת מה לעשות , ההורים שלי בעד הלימודים ומשכנעים אותי שאלך על זה וזה חכם ללמוד כשאני בת 20 ולא עם ילדים ובעל עדין אבל עם כל העידוד שלהם הם לא יוכלו לממן לי את הלימודים אפילו לא רבע מהם
אז אני ממש לא יודעת מה לעשות החברות שלי ממש נגד הן אומרות שהן מכירות אותי שאני אוהבת כת החיים ואוהבת לטיל ולכייף המון וזה לא חכם ללכת ללמוד בלי תמיכה כלכלית , יש לי חיסכון של 20000 שחסכתי לחתונה וזה אמור להספיק לשנה אחת של לימודים
השאלה היא האם ללמוד או להמשיך לעבוד
אם תוכלו לענות לי מה הדבר החכם והנכון בשבילי לעשות
זה יציל אותי

לקריאת התשובה >

מחפש עבודה ומתקשה להוכיח שאני טוב מאחרים

אני כרגע בשלב של חיפוש הכיוון התעסוקתי וההתקדמות בקריירה, רוצה לשתף בדבר שמטריד ומפריע לי:
התחושה של התחרות, לפיה אני אוכל למצוא עבודה טובה רק אם "אוכיח" שאני יותר טוב מאחרים בתחום x וכך אוכל "לתפוס" משרה ספציפית שכמובן הם יחמיצו אותה…
קשה לי מ-2 הצדדים, בפרפאזה על הדאגה של יעקב במפגשו עם עשיו, כתוב "ויירא יעקב מאוד ויצר לו" אומר רש"י ירא שמה יהרוג ושמא יהרג….
כך גם אני חש, שאם אכנס לגו'נגל התחרותי- או שאצליח "על חשבון" אנשים אחרים, או שאנשים אחרים יצליחו ואני פחות, כך או כך-הורג אותי שהעולם חייב להיות ככה, ואני מחפש מוצא, בו אוכל לקדם את עצמי בקריירה בלי שאצטרך "לדחוף" את עצמי גם על חשבון אחרים…
האם יש כזה דבר??

לקריאת התשובה >

מתלבטת לאן להמשיך אחרי התיכון

אני בחורה בכיתה יב שצריכה כבר לחשוב על העתיד שלה .
אני מאד רוצה להמשיך בסמינר אופקים ,כמובן אחרי התלבטויות ומחשבות . אני מאד רוצה להיבנות ולהקים בית של תורה .
הבעיה היא שההורים מאד מתנגדים לרעיון ,הן מבחינת המרחק הפיזי -פנימיה וכו' והן מבחינת העובדה שאין שם תואר . ההורים שלי טוענים שאני צריכה למצוא מקצוע וללמוד במקום שיוכל לקדם אותי שאוכל לפרנס בית וכו . אני מסכימה איתם מאד אבל אני חושבת שלעשות את ההשתדלות גם אם זה לא תואר אלא תעודה זה בסדר גמור . וחוץ מזה שהמקום -אופקים מאד נותן ומכין את הבחורה לחיים האמיתים .
ברצוני לשאול את הרב מה דעתו והאם כדאי ל'הלחם' לעמן הרצון שלי או להתפשר ?
תודה רבה .

לקריאת התשובה >

רוצה לעזור בפרנסה אבל זה לא אפשרי

אני לא טיפוס שמבזבז וגם בעלי לא אבל קונים מה שצריך וזה עולה כסף. אני מאוד רוצה לצאת לעבודה או לעבוד בבית אבל אני בבית עם שני הילדים הקטנים אחד בן שנתיים והקטנה בת חצי שנה . הבן השני שהולך כבר לגן סובל מאסטמה חריפה שהמון פעמים(אחת לשבועיים לפחות) הוא חולה גם אם זה יום או יומיים ולפעמים יותר עדין הוא צריך השגחה כך יוצא שאני מטפלת בו . בעלי לומד כל היום ב"ה והוא אדם מיוחד מאוד שתמיד עוזר למרות שרוב הים הוא לא בבית. הענין הוא שצריך שהרבה פעמים אני רוצה לקנות סתם בשביל עצמי או שהילדים צרכים נעליים וכדומה ואז בעלי אומר אין לי כסף ואז עולה לי לראש שזה בגלל שאני לא עובדת שזה אולי נכון אבל מה אני יכולה לעשות? ניסיתי לשמור על ילדים בבית וזה לא אפשרי לי אין לי סבלנות ניסיתי לעבוד בחוץ אבל כנראה שאין לי מוסר עבודה זה לא תירוץ ולכן אני כבר מרגישה מתוסכלת שבהכל אני אשמה אני יודעת שהקב"ה מנהל את העולם והוא מחליט הכל אבל אני צריכה לעשות השתדלות לא?הרבה פעמים אני חושבת שזה פשוט נובע מעצלות ובעלי אומר לי שזה לא נכון ומנסה לחזק אותי אבל ההרגשה תמיד נשארת. אני רוצה לצאת מהתסכול תעזרו לי.

לקריאת התשובה >

להקים בית של תורה זה לסמוך על הנס?

בסמינר מדברים על בית של תורה, על הזכות הגדולה להחזיק לומדי תורה וכו'…
וכשמדברים על פרנסה וחיתון ילדים בקרב האברכים אומרים זה נסי ניסים.
זה לא נחשב "לסמוך על נס"? למרות שכתוב שכל מי שלומד תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ…

לקריאת התשובה >

חושקת במקצוע לא שגרתי

אני מרגישה שונה מכולם, לא סתם נערה סטנדרטית. דבר ראשון, אני מאד בוגרת, גם מכיוון שעברתי כמה דברים בחיים שלי. דבר שני, יש לי כיוון חשיבה שונה מכולם, אפשר לומר גם שאני לא מפחדת לפרוץ גבולות. אני לא כמו כולם, מרגישה שונה מחברות שלי לכיתה ובכלל. מעניין אותי דברים אחרים, יש לי מחשבות אחרות, אני יותר עמוקה, חושבת המון על העתיד שלי…
וכמו לכל בן אדם שליבו נמשך לדברים מסוימים, גם לי יש משיכה לתחום מסוים, שלא אפרטו כאן. אני נמשכת אליו ומתכננת לעבוד בו בעז"ה. אציין כי זה תחום טיפולי, שלא הרבה מתעסקים אתו.
עד פה הכול טוב ויפה. אני מודעת לעצמי, לכישרונות שלי, למשיכת הלב שלי, יודעת מה אני רוצה לעשות ומה מעניין אותי…
אפרט כאן מה התחיל להפריע לי בזמן האחרון.
כמו שכתבתי, התחום הזה, שהמשיכה שלי אליו חזקה ביותר- מעניין אותי מאד. קראתי עליו מלא, בדקתי, חקרתי, כתבתי עליו, אפילו הלכתי למקום מסוים שקשור אל זה. בקיצור, אני חושבת על זה ומתעסקת בזה הרבה מאד.
אני חושבת על זה יומם ולילה, אומנם לא ברמה שאני לא מתפקדת, אך בהחלט אפשר לומר שאני סובבת סביב זה. חושבת, מתכננת איך להיוודע עוד לנושא, לאילו מקומות אני יכולה לנסוע ואיך. בקיצור, סבה סביב זה כל הזמן.
חשוב להוסיף ששאלתי את עצמי מאיזה מקום באה המשיכה הזו וניסיתי להגיע למסקנות:
א. ממקום שאני רוצה לעזור- בעצם ממקום של רחמים.
ב. זה מעניין אותי מאד. (לא יודעת למה)
ג. אולי אני מחפשת אקשן…? ויש בזה המון.
ד. כמה שלא העזתי לומר זאת בקול- אני רוצה להיות בתוך זה.
אני חושבת שהאחרון הכי מכריע. המון פעמים יוצא לי לחשוב מה הייתי עושה אם… ולו הייתי אז…
מאד בא לי להיות שם, והפרדוקס הוא שזה מקום שאלו שכן נמצאים שם- רוצים לצאת. אמנם זה לא מקום רע, אך זה מקום שמי שצריך להיות שם- לא ממש רוצה. כלומר, הוא נמצא שם בעל כורחו. ואני- ילדה-נערה שחייה יפים, רוצה להיות שם… זה נשמע לא נורמלי, אך אני נורמלית לחלוטין!
אציין גם שזה לא בהכרח מתאים לחרדים, למרות שאני מנסה לפרוץ גבולות (כזו אני…) הרי השמים הם הגבול…
בקיצור, זה נשמע כמו אובססיה. אובססיה מוזרה לנושא לא סטנדרטי ולא מוכר.
השאלה שלי, שהיא בעצם מחולקת לכמה שאלות, היא כזו:

לקריאת התשובה >

קרוע בין העולמות

אני לא מצליח למצוא את עצמי…..כבר לא מעניין אותי תורה ולא תפילות ולא כלום
וזה לא העניין שאני לא עושה אלא שאני לא מרגיש שאני קשור או שייך לעבודת השם
כאילו עוד אדם בעולם בלי מטרה עושה מה שרגיל לעשות בלי שום עניין (וחי כל פעם עם רגשות אשם על מה שאני עושה ועל המצב שלי)
אין לי עם מי לדבר אני ממש בודד…חברים לא ממש אכפתיים ורבנים שכבר מזמן שכחו מי אני….ומשפחה כמו שאמרתי לא היו בתמונה
מאז ומתמיד

אני מרגיש כל הזמן צער על זה שנכנסתי בישיבה "למה לא יכולתי פשוט לחזור בתשובה ולהשאר פשוט" "למה הייתי צריך את כל הצרה החרדית הזאת
על הראש שלי"

לקריאת התשובה >

התחתנתי מוקדם מדי?

בשנות הבחרות הייתי בישיבה, אהבתי מאוד ללמוד והצלחתי בתורה, ולא הלכתי כמעט לחופש או לבלות עם חברים, כי הייתי כל הזמן במסגרת הישיבה.

אחר שהתחתנתי – בגיל הצעיר של 19 שנה – נפל עלי עול הפרנסה, בפרט אחר שנה כשנולד לי הילד. הצטרכתי להתחיל לעבוד להביא כסף בבית, לפרנס את אשתי והילד. לא היה לי שום עזרה כספית מהורים ומשפחה. אשתי לא עובדת רק כמה שעות ביום, וזה מביא הכנסה קטנה מאוד, אז אני בעצם חייב ליקח את עול הפרנסה עלי, אני עובד הרבה שעות ביום, כי אין לי ברירה.

אני מרגיש לחוץ מאוד. יש לי עול גדול על צווארי. אני נורא לחוץ. אין לי פנאי אף רגע לעצמי.

חוץ מעניין זה של עול הפרנסה, אני בכלל מרגיש לחוץ נורא בחיים. חיי הנשואין מלחיץ אותי מאוד ומכביד עלי נורא.

אני לא יכול לסלוח את עצמי על שהתחתנתי בגיל צעיר כזה. אני מרגיש שהרסתי לי את החיים. חיי הנישואין הוא עול גדול, ואני לקחתי אותו בגיל נורא צעיר כשלא הייתי מוכן לזה עדיין. הלוואי שהייתי עדיין רווק, חופשי ללא שום עול.

הייתי מחלק את הבעייה לשני דברים, יש בעצם שני בעיות עיקריות בעניין זה:

1) אני פשוט לחוץ מאוד ואין לי פנאי ליהנות מהחיים. אני פוגש כל הזמן בחורים בגיל שלי ואפילו יותר מבוגרים, שפשוט אין להם שום עול בחיים, רווקים חופשיים, עושים מה שבא להם. קמים בבוקר בשעה שהם רוצים, הולכים איפה שרוצים, משוחחים כל היום ומבלים עם חברים, כיף כיף כל היום. אני סגור וכלוא בחיי הנשואין, חייב לעבוד קשה כל היום לפרנס את אשתי והילד, אני שב הביתה מאוחר בלילה עייף מאוד, אין לי רגע פנוי לבלות עם חברים, וזה קשה לי מאוד. אלוקים, אני עדיין ילד קטן בן 23, ולמה זה מגיע לי שלא אהנה מהחיים כמו כל בחורים הרווקים בגיל שלי!!! עד החתונה לא היה לי הזדמנות לבלות ולעשות חיים, כי הייתי במסגרת הישיבה, ועכשיו כשהתחתנתי גם אין לי רגע ליהנות, אני לחוץ נורא!!!

2) בעייה השניה היא, כי בגלל שבישיבה נצלתי כל הזמן רק ללימוד תורה, אז חסרים לי עוד הרבה ידע והמון דברים שאני צריך לידע וללמוד בחיים. ועכשיו כשיצאתי מישיבה אני כל כך עסוק, וממש אין לי רגע פנוי להשלים הפערים. אני רוצה ללמוד נהיגת רכב, ללמוד מחשבים, ללמוד קצת מתמטיקה, קצת היסטוריה, ועוד הרבה דברים שחשובים לי ולא למדתי אותם עד עכשיו, ופשוט אין לי רגע להשלים פערים. בישיבה למדתי כל הזמן רק תורה, ועכשיו העת להשלים וללמוד את מה שאני רוצה לידע וללמוד בחיים. אבל אני עסוק וטרוד, אין לי פנאי. הלוואי שהייתי עכשיו רווק פנוי, ואוכל להשלים פערים וללמוד מה שאני רוצה.

לקריאת התשובה >

מתלבט אם לעזוב את הכולל

אני אברך מבוגר ואבא ובעל. אני יודע שכולם מצפים ממני להמשיך וללמוד בכולל וזה, ביני לבין עצמי אני מרגיש שבכולל יש המון בלאי של זמן ואני חושב שאם אצא לעבוד זה יעשה רק טוב לי ולמשפחה שלי, ולא נראה לי שאלמד פחות בגלל זה.
מצד שני, אני חושש מהסטטוס, ממה שאשתי תחשוב, ממה שהילדים שלי יקבלו בבית. אני לא יודע מה לעשות.
מה אתם מייעצים לי?

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן