שאלות בנושא: עבודת השם

נכשלתי בכעס -איך מתקנים?

לצערי נכשלתי בעוון הכעס.
ראיתי בספרו של רבי חיים ויטאל זצ"ל שכל התיקונים שעשיתי לפני הכעס בטלים מצ"ב הציטוט מתוך ספר שער רוח הקודש.
"ואף על פי שעושה האדם תיקונים לנפשו, ותשובה מעולה על כל עוונותיו,ומצוות גדולות ורבות הכול נאבדין ממנו לגמרי….וצריך שיחזור פעם אחרת לחזור ולתקן כל התיקונים הראשונים"
זה פשוט מזעזע אותי!
האם כל התיקונים והמצוות שעשיתי עד עכשיו נאבדו ממני ואני צריך שוב לעשות את כל התיקונים? זה ממש קשה לי המחשבה הזאת.

לקריאת התשובה >

קשה לי עם קברי צדקים

אנחנו חסידים. זה לא דבר יוצא דופן אצלנו ללכת להתפלל בקברי צדיקים.אני יודעת שבחסידות זה ענין גדול אבל אצלי עדין זה לא ממש ברור. קשה לי להיות בקברי צדיקים ואנסה לתאר את מה שאני מרגישה כשאני שם….כשאני מגיעה לקבר של צדיק אני לא מרגישה רגש מיוחד , אני רואה את כולם מתרגשים ומתכוונים בתפילה ואני  נשארת אדישה, ואז אני מרגישה לא טוב שבטח לא ניצלתי את ההזדמנות, לא התפללתי מספיק וכו.כשאני שם אני מתבלבלת למי אני פונה בתפילה : " ה' תביא את משיח צדקנו בזכות הצדיק שקבור כאן " או " רבי שמעון תמליץ טוב בעדנו אצל יושב מרומים…."אני מחכה שהזמן בקבר יעבור כמה שיותר מהר .בשנים האחרונות אני פשוט אומרת כמה פרקי תהילים ויוצאת כי אני לא מוצאת את עצמי.גם בכותל , אני מרגישה מוזר שכולם כ"כ מתרגשים ואני כמו גוש קרח לא מרגישה כלום.גם כשאני הולכת לקברים של סבים וסבתות שלי זה מוזר לי מה צריך לעשות – לדבר אליהם?הם שומעים? כשיש נסיעות של חברות לקברי צדיקים או נוסעים עם המשפחה לקברי הסבים והסבתות אני לא מתלהבת , מגיעה אבל מחכה כבר לסיים. אני רואה אנשים שממש נהנים מזה ואני מרגישה גשמית – מחכה לחלק הגשמי שבטיול כי זה כבד עלי, תמיד קובעת להיפגש 10 דקות אחרי ההגעה לקבר.בכלל מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היה לי קשה במקומות כאלה , אני מרגישה כמו נטע זר.הדבר מאוד אכפת לי אני לא רוצה להיות כזו , אולי אם אבין בדיוק מה ההשקפה לגבי קברות צדיקים ומה אני צריכה לחשוב וכיצד להתפלל יהיה לי יותר קל.אשמח לתשובתכם. תודה רבה!!

לקריאת התשובה >

לומר ברוך השם?

אני עובדת כעצמאית מהבית ומבצעת שיחות טלפון רבות ללקוחותי, אנשים אנונימיים שאיני מכירה כלל המשתייכים לכל המגזרים: יהודים ולא יהודים; חילונים ודתיים; נשים וגברים.
שיחות הטלפון הינן בדר"כ קצרות ואינפורמטיביות כשלעיתים השיחה מתפתחת לשיחה ידידותית מעט יותר ומעט יותר ארוכה- מתוך מטרה עסקית כמובן, וסתם בגלל שאני בנ"א נחמד:)
עכשיו לשאלה: כנהוג בשיחות כאלו אנשים שואלים "מה שלומך?" מתוך נימוס או מבוכה. ואני עונה "בסדר, תודה". במגזר שלנו היה נהוג להוסיף גם "ברוך ד'" אך מכיון שאין לי מושג עם מי אני משוחחת אני לא רואה לנכון להגיד ברוך ד' מכיון שאני לא רוצה להכניס אלמנטים אישיים לשיחה; בדיוק כמו שאני לא מציגה את דעתי הפוליטית או מצבי האישי. בנוסף האנשים שעונים ב"ה מחוץ למגזר שלנו פעמים רבות אינם משתייכים לסגנון האנשים איתם אני מדברת ואני לא רוצה ליצור רושם כזה.
אני בסדר גמור עם הגישה הזו ולא רואה בה כלל בעיה. הענין הוא שבעלי נמצא בבית בשעות העבודה שלי, שומע את השיחות ומעיר לי עליהן בכל פעם מחדש. לדידו זה שאני לא אומרת ב"ה מראה על מצבי הרוחני. בכל פעם שמישהו חילוני אומר ברדיו/במקום ציבורי ב"ה הוא אומר לי "את רואה? גם את צריכה להגיד ב"ה".
אשמח לדעתכם, כיצד אכן ראוי לנהוג?
אני מנצלת את הבמה לשאלה נוספת שצצה תו"כ הדברים. כפי שציינתי אני בנ"א נחמד ושירותי מאד. בלי להתכוון אני יוצרת שיחה נעימה באווירה טובה, ובעלי מתלונן אח"כ שאני מידי נחמדה עם גברים בטלפון. מדובר בשיחה שאינה חוזרת על עצמה, טלפונית בלבד ואורכה דקות ספורות.. יש בעיה בלהיות נחמדה ושירותית בטלפון?

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן