שאלות בנושא: נפילות

אני בת שלושים רווקה ולאחרונה קורה לי מספר פעמים שאני מוצאת את עצמי מטיילת ברשת במקומות שלא הייתי מאמינה על עצמי. אני אדם ערכי, מוערך בתפקיד שלי, יש משהו לא ברור בחיפוש הזה. יש דברים אחרים למה הזבל הזה קורץ

אני מתחזקת מזה כמה שנים. לפני כשנה וחצי התחלתי לשמור שבת כהלכתה, לקחתי על עצמי צניעות, כשרות, ועוד ועוד…
עברתי כבר דבר או שניים בחיי, על פניו יש לי מקצוע טוב, דירה נחמדה והכל סה"כ די טוב. אבל… לפני כמה חודשים התחלתי להרגיש בליל שבת, אחרי סיום הסעודה מעין התקף רגשות של עצב ובדידות עד לכדי מצב שאני מדליקה טלפון רק כדי להתעלם מהבדידות מהעצב והמחנק… ניסיתי לעשות שבתות רק עם חברות ומשפחה (שכן שומרים) אבל עדיין כשכולם הולכים לשון ההרגשה הזאת תוקפת ובעוצמה! עד לכדי ממש כאב פיזי בגוף ובנשמה… אני מאוד רוצה לחזור לשמור שבת, להרגיש מנוחה בנפש אבל…מרגישה שזה כרגע חזק ממני ואז הייסורי מצפון הורגים אותי עוד יותר…
אני אובדת עצות ומתביישת לדבר על כך כי כולם כבר מכירים אותי כבעלת תשובה דתייה וכו'.

אשמח לתשובה ו/או הפנייה למי שתוכל לסייע בע"ה.

ברוך ה תודה לאל אני נשוי לאישה מדהימה +2 ילדים מקסימים. רוצה להיות קרוב יותר לה יתברך ולהיות שמח בחלקי.
ראשית מתנצל על אורך השאלה וניסוחה. פשוט מוציא מהלב אל אקשיבה.

תמיד היה לי את הניסיון הקשה מנשוא של שמירת העיניים וכל מה שסביב זה מחד גיסא אני מאד רוחני וחשוב לי שהילדים יהיו מחונכים ע"פ תורת ישראל סבא חשוב לי להמשיך ולטפח בית טהור ומתוק מתורה והלכה ומאידך גיסא אני גם אדם מאד מאד יצרי ברווקותי נכשלתי בשז"ל המון וזה גורם לי להמון כעס עצמי ועצבות. והיצר הזה מתבטא בעיקר באינטרנט בטלפון. כן. אני נכשל במראות אסורות שמיסרות אותי ככ. על העוול שאני עושה לקב"ה ולאישתי היקרה. אני נלחם בזה וזה לא הולך לי עשיתי סינון לטלפון אבל איכשהוא תמיד אני מוצא "פירצה" ונכשל שוב ושוב ברמה כזאת שלעיתים אני לוקח את הטלפון של אישתי ונכשל בו. וזה מייסר אותי נורא…. איך אני,נשוי לאישה מדהימה שמעניקה אינסוף אהבה נופל ככה…וד"ל. אומנם בחודשים האחרונים בגלל הטיפול האינטנסיבי בילדים. אין לנו זמן לעצמנו ככ. תמיד אני מחפש עוד ועוד ריגוש. יצר המין מתעתע בי.
לאחרונה אני בחל"ת קורונה ואז הלילות אוי הלילות. כמעט כל לילה כשאישתי מרדימה את הילד הקטן ונרדמת אני הולך לשוטט באתרים ואז גולש למחוזות לא טובים והולך אחכ לישון מאד מאוחר. לעיתים מוקדם בבוקר. (יש לציין שבמשך היו

אני נשואה 3 שנים ויש לנו ילד מתוק. בעלי הוא אדם נעים,יש לו לב טוב, הקשבה ורצון לטוב. יחד עם זה הוא גם מאד איש של חופש ולא יעשה דברים בשביל לרצות מישהו.
בתחילת הנישואים בעלי סיפר לי שהוא נפל באינטרנט. התגובה שלי לנושא הייתה מאד קשה. זה ממש שבר אותי ושבר לי את האמון בו ובי ובקשר שלנו. לא הצלחתי לסמוך עליו שיעבוד או ילמד עם נשים כי הרגשתי שהוא לא ידע לשים את הגבול.( באופן כללי הדימוי שלי נמוך וזה ממש ריסק אותי) מאותה פעם שהוא שיתף אותי הוא לא דיבר על זה יותר. במשך השנים הרגשתי שהוא לא משתף אותי בכללי,על תחושות,רגשות וכו. ושלאט לאט הקשר שלנו הולך ונחלש. ניסיתי בכל מיני דרכים להחיות את הקשר – יצאתי איתו למסעדות, קניתי לנו ספרים של לימוד זוגי, בחרתי לעבוד בעבודה שבה אני נוכחת בבית המון ועוד.
כל זה לא עזר והרגשתי שמשהו חסום.
כבר 3 שנים הוא עובד עם נשים ואני משתדלת מאד להיות נעימה ונינוחה למרות שזה קשה לי.
השנה הרגשתי שיש משהו לא בסדר- הוא התכתב עם משהיא מהעבודה וכשנכנסתי לחדר הוא מייד סגר. ראיתי.
שוב נשבר לי האמון שניסיתי לבנות. אחכ לא התאפקתי וכשהוא לא היה בחדר הצצתי לו בהודעות. לא היה שם משהו מאד מוגזם אבל גם לא עניני עבודה ( מה שלומך איך החופש וכוו).
ניסיתי לדבר איתו על זה ולהסביר לו שיש הבדל בין לעבוד עם משהיא ללהתכתב איתה סתם על החיים.
בתגובה הוא אמר לי דבר שהוא הסתיר ממני 3 שנים. מאז אותו שיתוף על הנפילה הוא מרגיש שאני לא סומכת עליו בשום מקום מול נשים ואני כל הזמן בודקת אותו. הוא אמר שמבחינתו הוא סגר את הלב שלו מאז ללא כוונה לפתוח. כל הניסיונות שלי לפתוח רק גרמו לו להסגר יותר.
זה מאד כאב לי כי ממש ניסיתי והשתדלתי ולא חשבתי בכיוון הזה. הרגשתי גם שהוא לא משתף אותי וזה הקשה לי מאד על האמון והיכולת לסמוך עליו.
ואז הלכנו לטיפול זוגי ושם התגלה לי שהשנה הוא חזר לנפילות האלו. הכל קרה בבית שלנו כשאני יצאתי.
אני לא יודעת איך לתאר את התחושה,את הרעידת אדמה שהרגשתי. נורא. נורא.
אנחנו מדברים על הדברים וכל פעם מגיעים למבוי סתום. הוא לא מסכים להתחייב שהוא ישתף אותי אם יקרה משהו,לא מסכים להתחייב שהוא לא יפול שוב,לא מסכים שאקח איתי את המחשב.
כאילו אומר לי,תסמכי עליי ,אבל על עיוור.
אני לא מסוגלת לסמוך עליו,במיוחד שזה קורה והוא לא אומר לי,
אני לא מסוגלת להתקרב אליו כבר תקופה,מרגישה נבגדת ומאויימת. הדימוי העצמי שלי ירד מתחת לאפס.
אני מרגישה שזה אבוד ושלעולם לא נצליח להתגבר על זה.
עלו בי המון מחשבות על גירושים ואני מפחדת וגם לא יודעת האם זה נכון.

שלום, אני בחורה חרדית חרדית עם כל המשתמע מכך בלבוש, טלפון כשר לחלוטין, מתפללת להתחתן בעז"ה אם בחור חרדי צדיק ירא שמים בעל מידות טובות וכו' (וגם זה די ההצעות שלי) אני מגיעה ממשפחה מאד טובה, למדתי באחד הסמינרים של

שלום, אני בחורה בת 21 חרדית בוגרת סמינר מעולה, אם תראו אותי ברחוב תהיו בטוחים אני עוד בחורה רגילה, והאמת שאני מתמודדת מאד קשה אני עובדת במשרד חרדי (כאילו שזה עצמו שומר עלי, מסתבר שפחות..) והיה לי איזה קשר אסור

אני בחורה בת 18, למדתי בסמינר מצוין כרגע לומדת לתואר ראשון, נחשבת בחורה טובה ושמורה. הנושא הוא בעיה שהציקה לי ולוותה אותי מאז תחילת ההתבגרות שלי והיא התמודדות עם יצר המין. כשהייתי בתיכון, הייתי בחברות מאד הדוקה שנפלה מהר למקום של מגע, בהתחלה הרשתי לעצמי חשבתי בתמימותי שזה טוב, שככה אני משחררת ושזה תחליף למגע אסור עם בן. מה שלא קלטתי שאני פועלת לגמרי מדחף, שקלטתי את זה סלדתי מעצמי אבל זה לא עזר לי להפסיק לרצות.. אני עדיין מרגישה משיכה עזה לגברים.(עברה מאז שנה..)
אבל פוחדת שהזקתי לעצמי שלא אוכל לבוא לקיום מערכת באופן נקי, אני לא מרגישה ככה, אבל, וזאת שאלה מס' 1: האם מגע כזה יכול להרוס? אם כן מה? ואיך אפשר לתקן את זה?
שאלה שניה היא: הרי כל הנוער החרדי מתמודד עם יצר המין, אני לא יודעת איך זה עם בנים ואם מדברים אתם על זה ומנסים לעזור ולהסביר איך להתמודד, כי אני בתור בחורה הרגשתי מלוכלכת עם המחשבות האלה, כמו בן… ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות עם זה, אז השאלה השלישית היא למה לא מדברים מה מצפים ואיך באמת מצפים מבחורים לשמור על עצמם עד גיל מאוחר כל כך? בערך 10 שנים של התמודדות!!!! ואותה שאלה בעדין יותר, לגבי בנות.

אני יודע גם שחז"ל אומרים שמצרפים מחשבה למעשה ושהירהור גרוע מהמעשה…
אז באמת המלחמה הזאת כל הלילה הייתה לחינם?
בגלל זה היצר הרע "וויתר" כי במילא את שלו הוא כבר השיג?
איך אני אתקדם מכאן… עדיין לצערי מדיי פעם במהלך היום אני נזכר בחלק מהמראות..
מרגיש ממש כאילו כל הזכויות שלי וכל ההשתדלות שלי ירדו לטמיון בגלל הלילה הארור הזה..
אני לא במצב של ייאוש חלילה אני רוצה להישאר חרדי בעזרת השם עד סוף חיי אני אוהב את השם אבל אני מרגיש שאיכזבתי את עצמי ובעיקר אותו..

אני בחורה בת 17 אני מגיעה מבית מצוין ב"ה,
ולומדת בסמינר מעולה- רק שבהתחלה לא באמת הייתי "בסגנון" של הסמינר, אני מגיעה מבית שקצת יותר מאפשר, וגם אני הייתי קצת עושה מה שבאלי… אז תמיד הרגשתי שונה…
כל השנה הראשונה בסמינר רק עשיתי את עצמי ילדה טובה- ודווקא הלך לי טוב!
ואז בכיתה י' פשוט החלטתי שאני רוצה להתקדם ולהשתנות והתחזק- ב"ה מצאתי חברה שגדולה ממני בכמה שנים שעזרה לי, ועוזרת עד עכשיו…
ב"ה שיניתי את עצמי לגמרי שזה אומר איך שאני מתלבשת איך אני מדברת, בכלל הפסקתי את השימוש ברשתות חברתיות ובכללי באינטרנט.
היו לי כמה נפילות אבל תמיד הצלחתי לקום מהם ולחזור להיות הילדה "דוסית" וטובה, וזה באמת הגיעה מבפנים.
אבל פתאום עכשיו בתקופה הזאת היה לי מלא זמן לחשוב עם עצמי, ולראות כמה קשה , אחרי שראיתי את הנפילות שהיו לי עכשיו , אני פתאום חושבת תכלס אני לא באמת שלימה עם מה שאני עושה.- זה קשה לי!!!!
אני כבר הרבה מאוד זמן לא רואה סרטים ולא יוטיוב וכל הדברים האלו- ופתאום עכשיו אני פשוט מרגישה שקשה לי, שדי זהו נמאס לי- אני לא שלימה עם זה באמת!!
אני מרגישה שמאז ש"התחזקתי" הרבה יותר קשה לי עם הכל, אני לוקחת כל דבר בחיים יותר קשה ורציני- רק פגע בי!
פתאום אני מרגישה שהכל אני עושה בשביל לרצות את הסמינר, ובמיוחד את החברה שמלווה אותי כבר מלא זמן- אבל מצד שני בתוך הלב יש לי מקום שאני מקנאה בכל הבחורות הטובות!
כל המחשבות האלו גורמות לי רע ולמצב רוח לא טוב!
אני נורא פוחדת שאגמור את התיכון וכאילו אתן "בעיטה" לכולם…
השאלה אם אני לא מצליחה עכשיו לקום ו"לחזור" לעצמי, ושאהיה שלימה עם זה… אולי כדאי לתת את הבעיטה עכשיו?! או לתת לזה זמן ולהמשיך "לסבול" בשקט?!
אשמח אם תתנו לי עצה.

בילדותי היתי נער פרא אדם העיפו אותי מתלמוד תורה אחד למשנהו היה תקופה שהיתי שנה שלמה בבית משום שאף מוסד לא הסכים לקבל אותי כתוצאה היתי נער רחוב עם בנות וכ' בסוף שלחו אותי למכינה מסוימת ושם ב"ה השתנתיי ישבתי ולמדתי עד לפני שנתים בשיא החשק לפני שנתים התחילו לי ספקות עד כמה אני מחויב ללמוד ואולי כן צריך קצת לצאת ולראות עולם בלע"ז לא להיות צו"ל המצב הוא שכיום קשה לי מאוד ללמוד ובנוסף מה שמעסיק אותי כל היום זה רק הרהורי נשים וכתוצאה מזה הוצאת זרע וכו' אני יודע מצד אחד שאסור להתעצב ומצד שני אני גם חושש שאני מחוייב בתשובה ובנוסף כיד אדע מה אני באמת צריך לעשות אני לא בדיוק יודע אבל כיום אני יושב כל היום על המחשב ולומד רק שלש שעות ביום אני יודע שישי כאלה שגם את זה לא לומדים אבל בכל זאת כואב לי שפעם הייתי לומד ממש עם חשק והיום גם שלוש שעות קשה לי אשמח לדעת כיצד להתגבר על תאות המין ולחזור ללימוד התורה אצין שאני היום בשלבי שידוכים ואם כן האם זה יכול