שאלות בנושא: משפחה

מקשיבים לך אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, אנו באקשיבה אמונים על הקשבה לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל מצב. כאן מותר לשאול ולספר כל דבר, לשתף בכל כאב ומצוקה, ולזכות לאוזן קשבת, הכלה, הזדהות והבנה.

קשה לי בחיים ואני רק רואה את הדת כמכבידה, ואני לא רואה מקום לאמונה

אני שואלת בשביל בת דודה
בחורה בגיל 18- גיל חשוב לחיים – אך היא עוברת קשיים רבים , היא באמת עומדת בהם בגבורה
אבל די נשבר לה..
אני אסביר את הכל- היא גרה במשפחה- שחיצונית הכל נראה ורוד- במציאות ההורים שלה לא מסתדרים, היא עצמה גם לא מסתדרת בכלל עם אבא שלה- ברמה שהיא רוצה לנתק איתו קשר. זה לא הגיוני כל עוד ההורים שלה לא התגרשו היא חייה איתו באותו בית למרות שאין ביניהם בכלל תקשורת. והשאלה אם זה בכלל נכון לנתק קשר? עד כמה צריך לשמור כזה קשר- שהיא אומרת שכל מילה מצד אביה מאוד פוגעת בה?
דבר שני לאחרונה המצב החמיר בין ההורים והם ממש לפני גרושים – כבר הכינו את הילדים לגירושים – תאמת שהיא עצמה רצתה גרושים באיזשהו מקום – רק כי נמאס לה ממצב הבית.
כרגע ההורים פתאום החליטו שלא מתגרשים (כנראה בגלל השידוכים של הילדים) – ואותה זה ממש עצבן בעיקר בגלל החוסר וודאות והנידנודים – שהיא לא בנויה לזה עכשיו ובנוסף נמאס לה מהמצב שמאז שהיא מכירה את הבית זה ככה.
אני דווקא כן ראיתי שכשהיא קיבלה את ההחלטה שהם מתגרשים – זה שבר אותה.
הבעיה הכי גדולה אני חושבת בסיפור זה הקשר בינה לבין אמא שלה- אמא שלה מתייחסת אליה כאל חברה תומכת – היא משתפת אותה מאז הוא מתמיד בהכל- שופכת אצלה את כל הכעסים על האבא וכל מה שהולך ביניהם- מה שיוצר שאין מקום לכאב שלה אלא רק לכאב של אמא שלה והיא מרגישה שהיא צריכה להיות חזקה- והיא לא משתפת אף אחד בקושי שלה אלא תמיד חזקה בשביל אמא שלה ואחים שלה. – אבל באמת מאוד קשה לה והיא ניסתה לכלוא את הקושי שלה. ברור שזה לא טוב . ועוד בנוסף היא מרגישה שכל הזמן מזלזלים בה ודורשים ממנה ולא מעריכים כלל.
כאן הגיע המקום של הדת והאמונה- היא כמובן חרדית טובה בה מבית טוב קצת מודרני – אבל הסביבה שלה העלית של החרדים – היא הרגישה שהרבה שנים היא סתם מחופשת – עכשיו היא בתקופה שאין לה באמת אמונה היא חרדית כי זה המקום שלה וזה המשפחה שלה , תכלס קשה לה עם זה. והיא עוד מרגישה שהדת רק מקשה עליה. היא ממש לא מצליחה למצוא שום סיבה טובה בדת. והיא כאילו כועסת על אלוקים – כי קשה לה לאמין – והיא פשוט לא פנויה לשמוע על אמונה ועל הדרך שהיא תקבל את זה . מתוך אהבת ד' ושהוא נותן לה הכל- היא פשוט לא פנויה לשמוע את זה .
והיא רק מרגישה שזה מקשה עליה איך מסבירים לה שהדת היא זאת שתגרום לה לחיים מאושרים?
מצד שני היא מקנא שמשהו טוב לו בחיים – והכל חלק לו וברור שיתחתנו עם בחור ישיבה וכו' וכו'
בנוסף היא עומדת לפני החלטה מה להמשיך ללמוד ואיפה – וכן היא מסתבכת. היא מבחינתה אומ

לקריאת התשובה >

אחותי מספרת לי את הסודות שלה

שלום! אנחנו שתי בנות אנחנו להורים מיוחדים, באמת! אך לא מספיק רגישים ומבינים. אחותי הצעירה ממני מספרת לי דברים שעשתה/ חוותה שללא ספק על הורי לדעת מהם, משום האחריות החינוכית, ומפני עוד סיבות.. אך היא משביעה אותי ממש שלא אספר

לקריאת התשובה >
פגועה מחמותי

חמותי יותר מדי נוכחת בחיים שלנו

אני נשואה שנה ואנחנו גרים ליד חמותי. בעלי הוא בן יחיד ואמא שלו היא אם חד הורית שגרה באותו בניין של אמא שלה , חמותי מאוד מגוננת על בעלי ועליי ואוהבת אותנו ממש. אבל אני באה ממשפחה גדולה וקצת קשה לי עם זה שכל יום היא מתקשרת לבעלי כמה פעמים ביום בשביל לשאול אותו איפה הוא, ואיך הוא מרגיש ואיך אני מרגישה. והיא גם מתקשרת אליו גם כשהוא בבית איתי והוא אומר לה שהוא לא יכול לדבר עכשיו כי הוא איתי והיא אומרת לו "רק שנייה יש לי עוד משהו קטן להגיד"… והיא ממשיכה לדבר עוד כמה דקות ולשאול אותו שאלות כמו אם הוא זכר לנעול את הדלת והאם הוא לא שכח להכין כלום למחר. והוא חייב לענות לה כי סבתא שלו חולה ואם ח"ו יקרה משהו אז הוא יוכל לעזור. הבעיה שהיא מתקשרת תמיד רק בגלל שהיא דואגת לו. והיא מדברת המון והיא חוזרת על אותם דברים שהיא אמרה כבר. וקשה לי עם זה. ואמא שלי אמרה לי שאין מה לעשות עם זה ואני צריכה להתמודד עם זה כי זה מה יש. וחמותי היא אישה מאוד נחמדה, רק אין לי כוח עכשיו אליה שהיא באה אלינו לרגע ל5 דקות ונשארת הרבה זמן. בעלי מבין אותי אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות כי אנחנו לא רוצים לפגוע בה כי באמת אנחנו היחידים שחשובים לה בחיים. אבל אני גם מפחדת שהיא תתחיל להתקשר אליי כל יום אחרי שאני אלד ותשאל מה שלומי ואם אני שותה את כל המיצים הטבעיים שהיא ממליצה עליהם (היא מאוד בריאה בקטע קיצוני שהיא אפילו לא שמה תמיד מלח ושמן באורז ובאוכל) וקשה לי את זה כי אני אוהבת אוכל מתובל.
סליחה שאני כתבתי הרבה כל כך. אבל אני לא יודעת מה לעשות וגם איך לכתוב את זה.
תודה!!

לקריאת התשובה >

מתלבטת לגבי הרחבת המשפחה

יש לי 5 ילדים. הקטן בן 4.
אי אפשר לומר שמצב השלום בית שלנו תקין. אולי אפשר לומר שהוא סביר.
שניים מהילדים שלי עם בעיות רפואיות שמצריכות התעסקות
אני לא רואה את מצב השלום בית שלנו מגיע לפתרון, מכל מיני סיבות. (כלכליות, אמונה שזה יכול להשתנות, יכולת לקחת אחריות, ועוד).
בעלי אומר שהוא רוצה עוד ילד אבל לא מגיע לשיחה על הנושא. הוא מסתפק ב"לזרוק" משפטים לאוויר וכשאני מגיבה בכאילו אדישות הוא מבין שאני לא מעוניינת.
אני מפחדת "לקחת על עצמי" עוד הריון, עוד ילד, כשהשלום בית שלנו לא משהו, כשאני כל כך טעונה כלפיו או נטענת כל כך בקלות (אני מפחדת שיום אחד נתגרש. הוא אומר שלעולם זה לא יקרה, ה' שם אותנו יחד וכך צריך להיות). אני מפחדת שאני לא כשירה לגדל בכלל ילדים. אם אני אמא לא טובה ולא מצליחה לילדים הקיימים, איך אני יכולה לקחת אחריות על עוד נשמה?
מנגד, נפלה לידי כתבה שמדברת על כך שמניעת הריון לא תמנע קושי שנגזר עלי בחיים. אני מאמינה בזה. אם כבר נגזר עלי קושי- עדיף שזה יהיה בגידול ילדים לעבודת ה'. ושוב הפחד שלי- אם אני לא מדברת על קושי טכני, אני מדברת על פחד מחוסר היכולת שלי לגדל ילדים בריאים בנפשם.
האם זה נכון/לא נכון לשקול באופן הזה?
נתונים נוספים עלי- בהריונות אני סובלת מדיכאון קל. אני עם בחילות קשות ולא ממש מתפקדת. אני מפחדת מזה. בפרט שהקשר שלי עם בעלי הוא לא מהסוג שהוא יבין אותי כל הזמן. הוא מצהיר היום שהוא מודע לכך ושווה כל מחיר בשביל ילד נוסף, בפועל הוא לא מוביל אפילו לשיחה אחת רצינית בנושא. זה נקרא "כל מחיר"?

לקריאת התשובה >

רציתי בית מלא בילדים

אני בעלת תשובה, התחתנתי לפני כ17 ובחסדי השם, זכינו ל2 בנות מקסימות, יש לנו הרבה נחת מהם. עברתי אח"כ כמה הפלות רצופות ואף ניסינו טיפולים שלא הצליחו.
אני רוצה בית עם המון ילדים אבל הגיל וההפלות שלא ברור מה סיבתן. חושבת על אימוץ אבל נראה שכבר מאוחר מבחינת הגיל, חושבת על אומנה אבל הבעיה היא שיכולים להחזיר את הילדים להורים ….
משתדלת להיות שמחה במה שיש אבל לא קל לי, מרגישה סיפוק אדיר בלגדל את הילדות, שזה תפקידי האמיתי (למרות שעובדת במשרה מלאה בעבודה משמעותית)
מה לעשות???

לקריאת התשובה >

כאב גדול עם הקושי להרות

אני אמא ל 2 בנות בריאות ב"ה, עם עבר מיילדותי גרוע.
עברתי הפלות בשלבים מתקדמים, לידה שקטה, והרבה יסורים
לאחר ההריונות הכושלים נולדו 2 הבנות. לאחר התייעצויות, נאמר לי שבגלל הסיכון לא יעזרו לי להכנס להריון, אבל ניתן לאפשר הריון נוסף אם יגיע באופן טבעי (מה שלא קורה בפועל)
הבעיה שלי היא שכל חודש מחדש כשאני מגלה ששוב אינני בהריון אני מתחילה לבכות פתאום בלי הסבר (ואז כמובן נזכרת בכל ההיסטוריה), אני עצבנית וחסרת סבלנות בחלק מימים אלה אני גם לא הולכת לעבודה, והחיים בבית בלתי נסבלים. בנוסף כל לידה במשפחה הקרובה מרגישה לי כמו חרב בלב.

לקריאת התשובה >

אחות "קטנה"

אני הקטנה בבית, והיחידה שעוד לא נשואה. ב"ה כל האחים שלי נשואים כבר ועם ילדים. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו נפגשים כולם, או אפילו חלק מגיעים לשבת, (מספיק אפילו זוג אחד) ואני כבר מרגישה מעט תקועה. לכל אחד יש את הבן זוג שלו, ורק אני תקועה קצת בין כולם… יש לציין שיש לי קשר טוב וחזק עם אחיי ואחותי, עם גיסי ועם גיסותיי, וב"ה אנחנו משפחה מאוחדת ואוהבת. אבל מה אני אמורה לעשות כשכולם מתחלקים לזוגות ולפעמים אפילו קצת מסתודדים? זאת ממש לא הרגשה טובה, אך הם ממש לא עושים את זה בכוונה, והם אפילו לא יודעים שאני לא נהנית מזה. מטבעי אני אופי סגור יותר ולא אומרת למשפחה כשקשה לי.
ועוד שאלה שלא ממש קשורה, מאחר ואני לבד בבית, אז אין לי כ"כ עם מי לעבור התמודדויות. ז"א- ההורים שלי לא תמיד כ"כ מסתדרים ביניהם ונוצרים ויכוחים ומריבות רבות. זה משפיע עלי לרעה, כי אני נהיית עצבנית יותר וכועסת לדוגמא על אמא שלי שגרמה לאבי להתעצבן…. (למרות שזה ממש לא קשור אלי, ואני לא אמורה להתערב, אבל מה לעשות, אני בן אדם לא ממש מושלם…;). א': איך אני אמורה להתמודד? ב': מה אני יכולה לעשות כדי לוודא שהמריבות והויכוחים לא ישפיעו עלי בהווה, וגם בעתיד עם בן זוגי?

לקריאת התשובה >

ערך הגשמה עצמית מול משפחה

אני בהתלבטות קשה שצפה במיוחד עכשיו לפני שאני מחליטה מה ללמוד. קיים בי רצון לעשות דברים גדולים ומשמעותיים ויש לי כיוון לעבודה בתחום התקשורת.
הבעיה היא שזה תחום מאוד קשה, שעם כל התרומה שלו (אם בכלל אצליח להגשים את המטרה שלי), בקושי נמצאים בבית. ואני פוחדת שזה יפגע בחיי המשפחה שלי לעתיד.
אבל אני לא רוצה למצוא את עצמי מתחרטת בעתיד וחושבת מה היה אם…. ואני חוששת שלא אמצא תחום אחר שאני רוצה כל כך. ובכלל, איך אהיה דוגמא עבור הילדים שלי בעתיד אם לא אהיה אמא שעושה את מה שהיא מאמינה בו?
אני רוצה לתרום לעם ישראל בדרך שמתאימה לי, וכרגע זה מה שאני רוצה. אני לא רוצה להרגיש שבזבזתי את הכישרון שלי ושאהיה מדוכאת מזה.

לקריאת התשובה >

פחד מנהיגה

לפני 10 שנה הוצאתי רישיון נהיגה – וכאשר הוצאתי את הרישיון הנהיגה אבי ע"ה אמר לי את לא נוהגת – אני מפחד שתנהגי.. אז שמעתי בקולו.. אך כל הזמן הפריע לי שלא נהגתי .
לצערי אבי היקר נפטר לפני שנה ועברתי שינויים בתפיסת החיים שלי והחלטתי שאני רוצה לנהוג
אך מפחדת – לכן לקחתי 10 שיעורי נהיגה עד עכשיו – אך עדיין לא רואה את עצמי נוהגת לבד
ואפילו עם בעלי – אני פשוט מפחדת שאעשה טעות וחס שלום יקרה משהו..
כנראה לא מאמינה בעצמי שאני מסוגלת לזה.

אני רואה הרבה נשים מהעבודה שלי נוהגות יום יום ומרגישה מתוסכלת למה אני לא ???
בעלי מפרגן ורוצה שאלמד
אך אני לא יודעת איך מתקדמים מפה ? מחוסר האמונה שאני אצליח

מאוד יתכן גם שאני בתוך תוכי לא מאמינה שיכול להיות לי טוב – כי להורי היו חיים קשים מאד
אז כביכול אני אומרת שגם לי אסור שיהיה טוב בגלל שהם סבלו- וזה למעשה המעצור בחיי

לקריאת התשובה >

איך לשמור על תקשורת טובה מבלי לעשות מה שהם רוצים?

אני עומדת לפני פרק חשוב בחיי וזהו "שידוכים".
אבל השאלה האמיתית היא לא על השידוכים, אלא זה רק הטריגר שפתח בפניי את השאלה המורכבת.
אתחיל בכך שמאד חשוב לי קשר טוב במשפחה שלי, אם זה בין אחיי, גיסותיי והוריי. (אני בת יחידה לשני אחים גדולים ממני שנשואים ב"ה.)
ומכאן עולה השאלה איך לשמור על תקשורת טובה, איכותית ושמחה כאשר יש לפעמים חילוקי דעות ורצון "לרצות" את הסביבה.
לדוגמא: בנושא של שידוכים, כשהתייעצתי עם אחי וגיסתי הגדולים הם מיד התנגדו ואמרו: "למה לך להכנס עכשיו לכל זה?"
ומצד שני, ששאלתי את אחי וגיסתי הקטנים מהם, הם עודדו ותמכו. (וכך גם הוריי.)
ומשום מה אני מחכה לאות "ירוק" מכוווולם בשביל להחליט מה לעשות.
מדוע? מה אין לי אישיות משל עצמי? אין לי בחירות משל עצמי? למה אני צריכה "אישור" מהסביבה?
אולי ואני משערת, כי אני מחשיבה את דעתם של אחי וגיסתי הגדולים י

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן