ההרגשה שלי כל הזמן מאז שגיסי נכנס למשפחה לפני 4 שנים שיש בינינו תחרות מסוימת, ולדעתי הסיבה לכך היא ששנינו יושבים על אותה משבצת, וכאילו מתחרים (מול השווער והשויגער) מי יותר מוצלח. מה שקורה בפועל הוא שגיסי מידי פעם אומר לי עקיצות ודברים פוגעים ומתנשא עלי, ואני מצידי לעולם לא פוגע בו. (אוי ואבוי אם הייתי מעיז לפגוע בכבוד שלו, היה בינינו מריבה סופית. הדבר שהכי חשוב לו זה הכבוד האישי שלו).
הוא מצדו מרגיש שהכל בסדר, (רק אולי קצת קצת צריך להזהר יותר בדיבור) יצא לי לדבר אותו על זה במפורש והוא טען שהבעיה היא אצלי שאין לי מספיק בטחון עצמי, ולכן אני מרגיש שאני בתחרות.
מה שגרם לי כל הדבר הזה שאני לא מסוגל להפגש אתו, אם אני יודע שאני אמור להפגש אתו כגון בשבת או ארוע משפחתי מתחילת השבוע אני מרגיש במתח כי כשאני לידו אני מרגיש דמות מאיימת. ולכן כל פעם אני מעדיף לסדר שלא נהיה ביחד.
אני מודע לזה שיש לי קצת קנאה (וכנראה זה גם קצת סיבה להנ"ל), כי גיסי הוא מאד מוכשר ויש לו מה לומר על כל דבר, וכל מפגש משפחתי הוא מרכז הארוע. (למרות שגם לי לא חסר כשרונות, גם אם אני לא מחצין כמוהו)
עד היום תמיד אמרתי לעצמי בלב שאני יהיה מהנעלבים ואינם עולבים וכו', אבל אני מרגיש שז
