
יש דרך שאני אוכל להאמין בו בעולם ובאהבה ובעצמי ובהיותי ראוי?
אני חווה את התיסכול הפנימי לא מעט ולא האמנתי אף פעם שיש מישהו שאני יכול לסמוך עליו שיוכל לעזור לי
חוויתי ילדות די בודדת במבט לאחור
היו לי הורים אחים בית ספר והכל
אבל אחרי שאבא שלי היה אדם לא יציב בבית ולא ידעת מתי תבוא המכה הבאה
שכל האחים והיו הרבה .. נלחמו כל אחד על המקום שלו אני לא ידעתי איך לעשות את זה ומצאתי את עצמי מקווה שוב ושוב שמישהו באמת יאהב אותי
ובסופו של יום עושה כל מה שצריך בלי לשים לב להפוך לבודד ביותר
רק לאחרונה אני מצאתי שלא הייתי מסוגל לעשות שום פעולה עם עצמי בגלל שלא האמנתי שאני שווה משהו בעולם כי לא האמנתי שמישהו יכול לאהוב אותי
גם אחרי שהתחתני חיפשתי שם את המנוחה והנחלה בעולם של האהבה אבל הכישלון היה ברור מראש כי חיפשתי לקבל את מה שעדיין לא קיבלתי במקום מה שגבר צריך לעשות לתת
הרבה תשובות ראיתי על הרעיון של להאמין ולהתחבר לרגע היפה שאני חווה בחיים
ואני כאדם שהאמונה הייתה חלק ממנו רק החלק של מה שאלוקים רוצה ככתוצאה מהאמונה הזו זה היה רע ממש מחייב ובלתי אפשרי ריגשית
היום מצליח לנתב את האמונה הזו ללקבל את הרגע הזה שהבורא נותן לי ומצליח לעיתים להרגיש רוגע כמה דקות אם אני יושב בים ומתחבר לטוב
אבל זה רק זה כל השאר זה עולם מלא חרדות אפילו לעבוד ולפרנס את הילדים שחיים אצל אמם אני לא מסוגל לעשות ולהתמודד שוב עם זה
הרגשה הזו של אני חייב לחיות ואני לא מסוגל לחיות אבל