שאלות בנושא: מעמד האישה

למה לי יש כ"כ הרבה מחויבויות ולבנות אין?
אני לא רוצה שתבין אותי לא נכון הרב. אני מאוד אוהב את ה` וגם משתדל כמה שיותר את המצוות. אני לא מתלונן על זה שאני חייב להשקיע והן לא אני מתלונן על למה. לא היה משנה לי אם היו אומרים שלבנות יש תפקיד ולנו יש תפקיד ושניהם קשים באותה מידה.
אבל ממה שהבנתי:
א. התפקיד שלהן יותר קל
ב. זה בגלל שהן מושלמות ולא צריכות את התיקון של המצוות
אני אסביר א: התפקיד שלהן יותר קל כי נגיד בחופש של פסח בחול המועד לא התפללתי בבוקר והלכתי לראות סרט עם בני הדוד שלי לא למדתי תורה באותו היום וישבתי 3 שעות בקולנוע מבטל תורה כמו כלום. בשביל גבר זה יסורי מצפון וחטא כמובן. אבל לפי מה שאני הבנתי לאישה זה יום רגיל ובסדר לחלוטין בגלל שהיא טובה ממני כי ככה היא נולדה. ואני בטוח שיש תשובה פשוט עד שאקבל אותה קשה לי להבין את זה.
אני מודע שכל "צד" חושב שהוא הנחות והמסכן אבל אין להן על מה להתלונן הן לא עושות כלום כי הן מושלמות. והן אומרות שביהדות כל מטרת חייהן זה להיות עזר כנגדו (שגם על זה אשמח לתשובה)
אני מודע שהריון זה כואב ולידה זה כואב וקשה את לא "אקח" מהנשים בכלל.
יש גם גידול חינוך הילדים והחזקת הבית, שהם טענות טובות הן פשוט לא חזקות. זה יכול להשתנות בניגוד לרוב המצוות שהגבר חייב, וכמו הפרנסה של הבית ,הגנה על הארץ ולימוד הילדים תורה, שגם זה משתנה בכל דור. משהו שאני גם רותח עליו

אסביר את ב.: בימנו שהנשים בוכות שהן לא כמו גברים, שזה כבר מרתיח אותי הבורות הזו וכפיות הטובה לה`.
אז הרבנים רק מתרכזים על לנחם את הפמיניזם ולפעמים להכנע לחברה. מדגישים שהאישה מושלמת והיא לא צריכה את התיקון של המיצוות וכו`. עדיין לא מצאתי חיזוק כזה לגברים.
אתן כמה דוגמאות לשלמות שלהן:
בבריאת האדם רמוז בפסוקים שה` "התיעץ" עם המלאכים על יצירת האדם ועל האישה לא ביגלל זה היא אומרת שעשני כרצונו.
בבית דין אם יש אישה נותנים לה לעקוף כי היא אצילה ולא צריכה לחקות בתור כי זה לא מכבודה.
כבר אמרתי אבל היא מתוקנת לכן לא עושה המצוות.
מטרת הבעל בעולם לשמח את אשתו.

כבר אמרתי אני חייב להשקיע במצוות. והחוק הזה הוא לא לנשים כי להן זה לא חייבת זה יכולה.
אישה יכולה: לקדש, ללמוד תורה ללמד תורה, 3 תפילות ביום,תפילין,חברותה,זימון,קדיש,(מנין?),טלית,נרות חנוכה,לולב סוכה,הקרבת קורבנות,ועוד ועוד… כ"כ הרבה מיצוות שהן רק בונוס לשלמות העילאית שלהן. זה מתסכל אותי מאוד.
אני רוצה להדגיש שאני לא הייתי רוצה להיות אישה ה` ברא אותי ככה ולא הייתי משנה את זה בכלל אני שמח.
אני גם הבאתי כמה דברים ששמעתי שאני לא רוצה שהם יצאו מרחיקים וסם המוות זה פשוט דברים שנתקלתי בהם ונפלתי.

אני מרגישה שיש לי ילד מתבגר בבית הוא לא עוזר בבית רק שאני ממש מפצירה הוא עושה משהוא ומתפאר בו שעשה הרבה וזה מספיק ,לגבי פרנסה הוא ממש עצלן יום יוצא לעבוד יום אחד לא ,ולגבי כול דבר בחיים אם אני לא עומדת עליו שיזוז הוא פשוט לא זז אני כול היום בעצבים וכעוסה עליו אני כבר לא מכירה את עצמי כי אני בן אדם רגוע והוא מביא אותי למקומות קיצון של עצבים ושלחוסר אונים מוחלת ,הוא גם מאד תלותי בי בצורה מסוימת למשל אם אני לא מרגישה טוב ולא מסוגלת לקום ממיטה במקום לשלוח את הילדים לגן ולתפקד בבית כי אני לא מסוגלת הוא נכנס למיטה לידי ולא מסוגל לקום עד שהוא יראה אותי קמה ועושה קצת דברים בבית ,כמו ילד שלא יכול להבין שלפעמים אמא לא מרגישה טוב ולא מסוגלת לתפקד.
בקיצור אם אני יסכם את זה הכול עלי, אני יודעת שאם אני לא התפקד 100% בבית ,הבית התפרק גם מחינה כלכלית וגם נפשית
אני יודעת שהוא מאד אהב אותי
הוא לא עושה זאת בכוונה הוא תמיד רוצה להשתנות הוא יודע שיש בעיה וזה מאד קשה לי ואנכנו מדברים על זה אבל זה לא עוזר והוא לא מצליח לשנות שום דבר
אני כבר ממש חושבת על גירושים כי אני כבר ממש מותשת נפשית

קיים ביני לבין אשתי פער אינטלקטואלי משמעותי. איך מתגברים בכל זאת? לפעמים אני מתבייש בה מאוד

חזרתי בתשובה לפניה ואני מבחינה השקפתית רוחנית בפער גדול ממנה
באיזשהו מקום אני מרגיש שהיא התקרבה לדת כדי לספק אותי שאסכים להיפגש איתה ולהנשא לה
למדתי בישיבה של בעלי תשובה תקופה קצרה לפני הנישואין
אני חרדי ורוצה בכל מאדי בית של תורה , היא ברוך השם שמה כיסוי ראש משתדלת בדברים אבל
כל המהות שלה די חילונית.. קשר עם חברות חילוניות, סביבה חילונית בעבודה,סגנון דיבור לפעמים, שירים טלפון פרוץ וכו..
מלבד הקושי הרוחני הזה שמאד מקשה עליי ביישוב הדעת גם עכשיו בהנהגות בבית וגם בעתיד עם הילדים
איך להתמודד עם כל דבר נוסף הקושי המנטלי אשתי בנאדם קצר סבלנות , עצבנית , מעירה היערות בלי סוף
על דבר קטן שאני עושה [ אני רוצה לציין שהיא אשה טובה עם לב זהב היא דואגת לי ולצרכים שלי המון ]
קשה לתמצת את כל הסיפור שלי אבל בתקופה הראשונה לנישואין אני מרגיש שהייתי גם יותר חזק רוחנית וירדתי קצת
ניראה לי שזה גם משפיע מהצד שלה [ ירדתי יותר במעשים אבל ברצונות ובשאיפות לא ]
היא לפעמים מעירה לי בדברים מסוימים שאני קיצוני , היא לא מכבדת אותי הרבה פעמים בדיבור שלה ובהתנהגות שלה
זה פשוט האופי שלה היא כזאת ואני לא יודע איך להתמודד עם ויכוחים בבית שעולים לטורים גבוהים כל הזמן
ובכללי אני מרגיש כאילו לא כיף לה ולא כיף לי באווירה הביתית הזאת . אין הערכה כל כך לזה שאני אברך
זאת אומרת היא כן מפרגנת שואלת והכל אבל תמיד יש את ההרגשה באוויר שהיא מעדיפה שאני אכניס יותר כסף לבית
ולא אכפת לה שזה יהיה על חשבון שאני אצא ואעבוד.
אני לפעמים מרגיש כאילו חזרתי בתשובה אבל היא מורידה אותי בגלל שאין לנו שאיפות דומות כל כך אף על פי שהיא ודאי מבינה שהילדים יתחנכו במוסדות חרדים והכל ושוב היא אשה טובה ומעניקה אבל כאילו אני מרגיש שבסך הכל הכללי לא טוב לי בזוגיות , אני לא מרגיש יציבות בכלל , לא מרגיש שאשתי שמחה ומאושרת ומסתמא שגם אני יחד איתה עם אותה הרגשה…
בבין הזמנים פלשתי קצת לאינטרנט אף על פי שלא נפלתי ירדתי מאד בשמירת העיניים אני עומד להפטר מהמחשב שיש אצלי בבית זה ברור אבל עכשיו גם מתלווה אליי ההרגשה שירדתי בעבודת השם.. אני כאילו פחות רגיש לדברים שבעבר הפריעו לי כמו לפספס תפילה במניין או דברים לא טובים שאני רואה ברחוב וכו.. זה כואב לי .. אגב בבין הזמנים האחרון
השם שלח לי ניסיון בזמן של ריפיון רוחני וכלכלי [ הצעת עבודה מפתה של לימוד מקצוע בחינם על חשבון אדם מסוים + רכב עם דלק חופשי + עזרה לסגור חוב די גדול שיש לי בבנק שמאד מגביל אותי ] הוא ממש ישב עליי ולראשונה באמת התחלתי לעשות שיקול אם זה שווה לי אבל פשוט לא עניתי לו יותר.. אני ממשיך ללכת לכולל בלי כל כך חשק אב

אני אברך כולל נשוי שנה וחצי, וכל יום כמעט המלחמות חוזרות על עצמם, אני אמנם מרוצה מאשתי ואוהבים והכל, אבל הלב חומד עוד ועוד ואני כל היום רק חושב על האחת… ואין לי מנוחה
כל אחת שאני רואה ברחוב מייד נמדדת בעיני אופציה דיייייי קשה לי ד-ח-ו-ף

אני בחור ישיבה כל יום בחזרה מהישיבה אני רואה בחורה שגם חוזרת מאיזשהו מקום שמוצאת חן בעיני וככה מכל יום נוצר קשר עין ואני לא יודע בוודאות שגם אני מצאתי חן בעיניה
אז 1 בוא נגדיר את זה ככה איך אני יודע בוודאות שהיא גם התאהבה בי ?
2 ובוא נגיד שכן כי ככה נראה לי מהקשר עין אז איך אני ממשיך אף אחד מאיתנו לא יעשה צעד יותר מהקשר עין כי ככה מקובל אצלינו וגם להציע לשדכן שיציע לצד השני (ולצד שלי) לא מתאים לי ובכללי למגזר, זה לא נורמלי שהבחור מציע אז אם י

אני בחורה בת 23 בתקופת שידוכים, שנמצאת בקונפליקט. מצד אחד כבר מאד מאד רוצה וכמהה לפגוש את הבחור המיועד לי משמיים ב"ה ולהקים לה' בית נאמן איתו. ומצד שני, אני לא רוצה להיות "כלואה" ולהתמסד… אלא יש בי דחף ורצון להיות ציפור חופשייה. העניין שמציק לי זה שאני לא יכולה לראות את עצמי עכשיו בהריון ואמא לתינוקים.. אני יודעת שחתונה זה אומר מייד להיות אמא זה ברכה ב"ה אבל אני לא מסוגלת כעת.. מרגישה לא רוצה את זה עכשיו ואפילו טיפה נרתעת… (וב"ה אני גדלתי וטופלתי אצל אמא אוהבת וחמה מאד אז זאת לא הבעיה..) אני בטוחה שזה בגלל הצ'אטים הפרוצים באינטרנט שהייתי משוחחת כמה שנים לצערי.. .
האם עלי להמשיך לצאת ולהפגש עם בחורים למרות שאין רצוני כעת להיות אמא? (לעומת זאת – לזוגיות אני כן בשלה ומחכה ב"ה להקים את ביתי הפרטי.) או לחכות שהעניין יפתר?

אני רווקה, ויש נושא שלא ברור לי. ניסיתי לברר אותו בייעוץ מקצועי מול נשים תורניות, טרם הצלחתי. אולי מדמות גברית זה יובן. נאמר לי ממספר מקומות שיש לי הנחת יסוד שגויה, בסגנון של 'הוצאו דברים מהקשרם'. אשמח לעזרה וליבון בנושא.
תמיד הבנתי שמצוות הצניעות קשורה ב"לפני עיוור לא תיתן מכשול" שהיצר הגברי מאוד עצמתי וחזק, וקשה לו להתאפק.
יותר מזה, בעולם התשובה מחנכים נערות (ובחורות) לשמור על כבודן, ולא לתת לגבר לנצל אותן – הוא רואה בהן רק אובייקט לתאוותיו. וכשהיא צנועה הוא פחות יכול לעשות זאת.
ועכשיו, כשאמורים להתחתן, אני די כועסת על גברים שהם כאלה. וממש מרגישה שהקרבה שבנישואין פירושה ויתור על כבודי, להיות מנוצלת, הוא ישתמש בי, ובכלל תחושה ש"התחייבתי להיות הפתרון לצורך שלו". (לא למדתי אותה כמובן, כי עוד לא הגיע הזמן. אני מדברת רק מתחושה).אני מרגישה שהנישואים, עבור גבר דתי, הם רק דרך להסדיר מסגרת הלכתית למילוי היצר שלו.
חשוב לי להדגיש, אני מגדירה את עצמי כתורנית, ומשתדלת להקפיד על קלה כבחמורה. בחור ירא שמיים (אמיתי, שגם בפנימיות וגם במעשים אכפת לו מה ה' רוצה ממנו עכשיו) זו האופציה היחידה שאני רוצה. אני פשוט מנסה להבין במה הוא שונה מבחור ברחוב, הרי הנפש שלו היא אותה נפש גברית. יש לו את אותם צרכים ותאוות כמו לכל גבר.
נחשפתי להמון ציטוטים (ממקורות וספרים תורניים, ביניהם היו גם ציטוטים כמו "הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה") שיצרו לי בנפש את התפישה הזו, ואני לא ממש מצליחה לזהות מה אני מבינה לא נכון. איך מה שהיה ניצול, שימוש בחפץ, מילוי תאווה, זלזול, חוסר נאמנות וחוסר כבוד – הופך לקדושה, מצווה, נאמנות וחיבה? במה מחויבות הופכת את זה להוכחה שהוא לא רואה בי אובייקט? במה כתובה משנה לו את הנפש (ואם היא לא משתנה אז למה לי לחבור לנפש כזאת?)? [זה כמו לחם? שבפסח הוא איסור חמור, ובשבת הוא מצווה נעלה?]
בחוויה שלי, יש לו בדיוק את אותה נפש, שרואה באישה אובייקט. הוא פשוט מרסן אותה כי יש הלכות שאומרות לו שלא הכל מותר, ומה החובות שלו. אבל ברצון – הוא רוצה רק למלא את התאוות שלו. לשמח ולכבד את האישה זה לא הרצון שלו – אלא הוא צריך וחייב, אז הוא עושה. כמו עול.
ובכלל כל העניין הזה שאישה צריכה להתייפות לבעלה (ולבחורים שמציעים לה….), עוד יותר מדגיש את היותה אובייקט. (מזכירים את העניין הזה במקרים של שלום בית, ההכוונה להשתדל להלך בתאוות ליבו של הגבר, להשקיע מאוד כי יש לו צורך, קשה לו לשמור על העיניים, הרחוב בחוץ קשה, ועוד ועוד)

אם הגוף מושך את תשומת הלב לגוף במקום לאישיות, איך אישה יכולה לדעת שבעלה מתעניין באישיותה ולא בחיצוניותה?
אני יודעת על גברים שלא נאמנים ולא מחויבים ורק מפזרים אמירות שהאישה רוצה לשמוע לצורך מילוי רצונם, ואני תוהה :בחור בפגישות? וגבר בנישואים? במה הוא שונה? אולי גם הוא רוצה להתחתן רק עבור התוכניות בראשו, ומספר סיפורים רק בשביל זה?"
ובנישואים? איך פתאום אלו לא יהיו יחסים אינטרסנטיים של תן וקח? איך שם זה לא נחשב שהיא נתנה את כבודה וגופה? גם בנישואים אפשר לומר מילים יפות מתוך אינטרס.
מה במחויבות משנה את התמונה?…

אני בחור בישיבה,בן 19 משתדל ללמוד ובערך מצליח. הבעיה שלי היא לא קבועה, כי זה תלוי בהמון משתנים. אבל בכל פעם כשיש לי גישה לאינטרנט פתוח, ואני לבד – אני פותח גלישה בסתר והופ – אני בתהומות הכי עמוקות. בד"כ