שאלות בנושא: מעמד האישה

הריחוק בין גברים לנשים בחברה שלנו

נושא הקירבה המותרת והאסורה בין המינים במקומות כאלה מאד מעסיקה אותי, כי אני מאד שומרת, והקושי שלי עצום.
אני חרדית, אך מגיעה ממקום יחסית פתוח,
אך עם כל הפתיחות, קיבלתי מהבית המון יר"ש וציות להלכה בצורה בלתי מתפשרת.
אני יודעת שקיים תקנון שעליו חתומים רבנים חרדים, שמהותו היא- אמירת שלום שלום ולהתראות, אי השתתפות באירועים חברתיים.
כך אני נוהגת, מרגישה שמכבדים זאת, אך אני גם מרגישה עוף מוזר במשרד משפחתי וחם המונה עשרות עובדים.

לאחרונה נתקלתי במאמר של הרב יגאל אריאל (לא שמעתי עליו…) שאומר-
"הקוד הזה איננו ההלכה אלא הוספת סייגים וגזירות מתחום הדמדומים. אילו נהג משה רבינו על פיו, לא היה מציל את בנות יתרו מן הרועים, אלישע לא היה שואל בשלום השונמית, ובועז לא היה מדבר עם רות ונותן לה לאכול מן הקלי, לטבול את הלחם בחומץ ולשתות מן המים ששאבו הנערים. שמענו כיצד נהג בדורנו ר' אריה לוין לבקר כל שבוע את הרבנית הרצוג במשך שנים רבות כדי לדרוש בשלומה ולעודדה, כפי שעשה גם לאלמנות אחרות".

האמת היא שהשורות האלה גורמות לי להזדהות.

אני מרגישה שנשים שגורמות לקידוש ה' בעבודה הן נשים שמגלות אכפתיות ואנושיות,
ולא מסתפקות בשלום ולהתראות.
אשה מבוגרת במשרד שלי מתענינת בשלומם של כולם, גם של הגברים- "מה שלומך? איך הילדים? איך העבודה?" וכולם כל כך מכבדים אותה.
אולי זה קשור גם לעצם היותה מבוגרת?

לקריאת התשובה >

העין רואה והלב חומד עוד ועוד

אני אברך כולל נשוי שנה וחצי, וכל יום כמעט המלחמות חוזרות על עצמם, אני אמנם מרוצה מאשתי ואוהבים והכל, אבל הלב חומד עוד ועוד ואני כל היום רק חושב על האחת… ואין לי מנוחה
כל אחת שאני רואה ברחוב מייד נמדדת בעיני אופציה דיייייי קשה לי ד-ח-ו-ף

לקריאת התשובה >

איך אדע אם אם מצאתי חן בעיניה?

אני בחור ישיבה כל יום בחזרה מהישיבה אני רואה בחורה שגם חוזרת מאיזשהו מקום שמוצאת חן בעיני וככה מכל יום נוצר קשר עין ואני לא יודע בוודאות שגם אני מצאתי חן בעיניה
אז 1 בוא נגדיר את זה ככה איך אני יודע בוודאות שהיא גם התאהבה בי ?
2 ובוא נגיד שכן כי ככה נראה לי מהקשר עין אז איך אני ממשיך אף אחד מאיתנו לא יעשה צעד יותר מהקשר עין כי ככה מקובל אצלינו וגם להציע לשדכן שיציע לצד השני (ולצד שלי) לא מתאים לי ובכללי למגזר, זה לא נורמלי שהבחור מציע אז אם י

לקריאת התשובה >

רוצה להתחתן אבל חוששת מילדים

אני בחורה בת 23 בתקופת שידוכים, שנמצאת בקונפליקט. מצד אחד כבר מאד מאד רוצה וכמהה לפגוש את הבחור המיועד לי משמיים ב"ה ולהקים לה' בית נאמן איתו. ומצד שני, אני לא רוצה להיות "כלואה" ולהתמסד… אלא יש בי דחף ורצון להיות ציפור חופשייה. העניין שמציק לי זה שאני לא יכולה לראות את עצמי עכשיו בהריון ואמא לתינוקים.. אני יודעת שחתונה זה אומר מייד להיות אמא זה ברכה ב"ה אבל אני לא מסוגלת כעת.. מרגישה לא רוצה את זה עכשיו ואפילו טיפה נרתעת… (וב"ה אני גדלתי וטופלתי אצל אמא אוהבת וחמה מאד אז זאת לא הבעיה..) אני בטוחה שזה בגלל הצ'אטים הפרוצים באינטרנט שהייתי משוחחת כמה שנים לצערי.. .
האם עלי להמשיך לצאת ולהפגש עם בחורים למרות שאין רצוני כעת להיות אמא? (לעומת זאת – לזוגיות אני כן בשלה ומחכה ב"ה להקים את ביתי הפרטי.) או לחכות שהעניין יפתר?

לקריאת התשובה >

בירור בעניין נישואין וצניעות

אני רווקה, ויש נושא שלא ברור לי. ניסיתי לברר אותו בייעוץ מקצועי מול נשים תורניות, טרם הצלחתי. אולי מדמות גברית זה יובן. נאמר לי ממספר מקומות שיש לי הנחת יסוד שגויה, בסגנון של 'הוצאו דברים מהקשרם'. אשמח לעזרה וליבון בנושא.
תמיד הבנתי שמצוות הצניעות קשורה ב"לפני עיוור לא תיתן מכשול" שהיצר הגברי מאוד עצמתי וחזק, וקשה לו להתאפק.
יותר מזה, בעולם התשובה מחנכים נערות (ובחורות) לשמור על כבודן, ולא לתת לגבר לנצל אותן – הוא רואה בהן רק אובייקט לתאוותיו. וכשהיא צנועה הוא פחות יכול לעשות זאת.
ועכשיו, כשאמורים להתחתן, אני די כועסת על גברים שהם כאלה. וממש מרגישה שהקרבה שבנישואין פירושה ויתור על כבודי, להיות מנוצלת, הוא ישתמש בי, ובכלל תחושה ש"התחייבתי להיות הפתרון לצורך שלו". (לא למדתי אותה כמובן, כי עוד לא הגיע הזמן. אני מדברת רק מתחושה).אני מרגישה שהנישואים, עבור גבר דתי, הם רק דרך להסדיר מסגרת הלכתית למילוי היצר שלו.
חשוב לי להדגיש, אני מגדירה את עצמי כתורנית, ומשתדלת להקפיד על קלה כבחמורה. בחור ירא שמיים (אמיתי, שגם בפנימיות וגם במעשים אכפת לו מה ה' רוצה ממנו עכשיו) זו האופציה היחידה שאני רוצה. אני פשוט מנסה להבין במה הוא שונה מבחור ברחוב, הרי הנפש שלו היא אותה נפש גברית. יש לו את אותם צרכים ותאוות כמו לכל גבר.
נחשפתי להמון ציטוטים (ממקורות וספרים תורניים, ביניהם היו גם ציטוטים כמו "הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה") שיצרו לי בנפש את התפישה הזו, ואני לא ממש מצליחה לזהות מה אני מבינה לא נכון. איך מה שהיה ניצול, שימוש בחפץ, מילוי תאווה, זלזול, חוסר נאמנות וחוסר כבוד – הופך לקדושה, מצווה, נאמנות וחיבה? במה מחויבות הופכת את זה להוכחה שהוא לא רואה בי אובייקט? במה כתובה משנה לו את הנפש (ואם היא לא משתנה אז למה לי לחבור לנפש כזאת?)? [זה כמו לחם? שבפסח הוא איסור חמור, ובשבת הוא מצווה נעלה?]
בחוויה שלי, יש לו בדיוק את אותה נפש, שרואה באישה אובייקט. הוא פשוט מרסן אותה כי יש הלכות שאומרות לו שלא הכל מותר, ומה החובות שלו. אבל ברצון – הוא רוצה רק למלא את התאוות שלו. לשמח ולכבד את האישה זה לא הרצון שלו – אלא הוא צריך וחייב, אז הוא עושה. כמו עול.
ובכלל כל העניין הזה שאישה צריכה להתייפות לבעלה (ולבחורים שמציעים לה….), עוד יותר מדגיש את היותה אובייקט. (מזכירים את העניין הזה במקרים של שלום בית, ההכוונה להשתדל להלך בתאוות ליבו של הגבר, להשקיע מאוד כי יש לו צורך, קשה לו לשמור על העיניים, הרחוב בחוץ קשה, ועוד ועוד)

אם הגוף מושך את תשומת הלב לגוף במקום לאישיות, איך אישה יכולה לדעת שבעלה מתעניין באישיותה ולא בחיצוניותה?
אני יודעת על גברים שלא נאמנים ולא מחויבים ורק מפזרים אמירות שהאישה רוצה לשמוע לצורך מילוי רצונם, ואני תוהה :בחור בפגישות? וגבר בנישואים? במה הוא שונה? אולי גם הוא רוצה להתחתן רק עבור התוכניות בראשו, ומספר סיפורים רק בשביל זה?"
ובנישואים? איך פתאום אלו לא יהיו יחסים אינטרסנטיים של תן וקח? איך שם זה לא נחשב שהיא נתנה את כבודה וגופה? גם בנישואים אפשר לומר מילים יפות מתוך אינטרס.
מה במחויבות משנה את התמונה?…

לקריאת התשובה >

איך להתמודד עם נפילות

אני בחור בישיבה,בן 19 משתדל ללמוד ובערך מצליח. הבעיה שלי היא לא קבועה, כי זה תלוי בהמון משתנים. אבל בכל פעם כשיש לי גישה לאינטרנט פתוח, ואני לבד – אני פותח גלישה בסתר והופ – אני בתהומות הכי עמוקות. בד"כ

לקריאת התשובה >

זוגיות רעועה?

משום מה, פעמים רבות אני חש כאילו הזוגיות שלנו איננה איתנה. כמובן שאיני מתכוון לזוגיות איתנה כאילו אנו נשואים 10 או 20 שנה, אבל ביחס לשלב הנוכחי, הייתי חושב שאמורה להיות לנו זוגיות איתנה ויציבה יותר.

לקריאת התשובה >

מקנאת במצוות של הגברים

רציתי לשאול לגבי מעמד האשה-לא מהמקום הפמינסטי ,ולא מהטענה שנשים מושפלות…אני מבינה את מעמד האשה ביהדות.החיים הרוחניים של הגברים מלאים בהרבה דברים מעשיים שמאד עוזרים לחיבור…4 מינים,תפילין,שמחת תורה,שבועות,לימוד התורה וכו…אנחנו הנשים לעומת זאת-המקום של החיבור שלנו מגיע ממקום אחר,יותר פנימי-הנשמה שלנו יותר גבוהה ומחוברת…אבל עדיין-הרבה פעמים אני יכולה להרגיש שאני צריכה דחיפות…וכן…אני אומר את זה בפה מלא-אני מקנאה בדברים האלו!! הייתי רוצה ללכת לביהכנ"ס ,להתפלל בקול,ליטול 4 מינים,ללמוד תורה-שזה התבלין נגד היצה"ר-שכשאני צריכה להתמודד איתו – חוץ מהצניעות אני אמורה לעבוד מאד קשה!!-איך אני מוצאת את עצמי מתמודדת בשמחה ובאמת להודות על "שעשני כרצונו"?

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן