שאלות בנושא: לימוד תורה

שלום, לאחרונה ניסיתי להעמיק קצת את הידע שלי ביהדות. ניסיתי לפתוח ספרי מוסר, ספרי הלכה, ספרי פירושים על התנ"ך, ספרי השקפה ואפילו גמרא, אבל זה לא עזר: אני רוצה לדעת יותר על היהדות. לא וורטים מפולפלים, לא דיבורי מוסר ענוגים,

שלום רב למשיב/ה היקר/ה קודם כל אני רוצה להודות מקרב לב על האתר הזה אני ממש נהנה ממנו. שאלתי היא כך, הדת היהודית כידוע מתבססת על אמיתות המסורת היהודית בנוגע למקור התורה ופירושה כמובן שאם נשלול את מקור התורה כמקור

הייתי שמח לשאול לגבי המטרה האמיתית שלשמה בחור ישיבה צריך ללמוד, כלומר מהו הדלק שאמור להניע את הלימוד? שאלה זו נובעת בעיקר מצם העובדה שכידוע עולם הישיבות חרת על דגלו את הרעיון של גידול תלמידי חכמים, ואין הכוונה דווקא להעמדת רבנים או דיינים, בוודאי שלא בעלי-בתים יראי
שמים, אלא דווקא תלמידי חכמים. תכניות הלימודים לא נבנו בשום פנים ואופן כמכוונות להכשרת רבנים, ולימוד ההלכה לא היה חלק אינטגרלי מתכנית הלימודים.
עד היום בישיבות החרדיות נחשב לימוד ההלכה כאופציה דיעבדית, שאין לה
מקום בתכנית הישיבתית הרגילה.
ובעצם כאן אני, בחור הישיבה, עומד ומסתכל מהצד על הסטודנט שיוצא עם תעודה/תואר/מקצוע, ושואל את עצמי עם מה אני יצאתי ביד? עוד סוגיא בעיון? עוד מסכת בבקיאות? לאן כל זה בסוף מוביל? אך גם אם אנסה לכוון את לימודי להיות תכליתי יותר, כגון מסלול הלכתי, הרי כידוע אין טעם ללימוד ללא הבנה, וא"כ בשביל לצאת עם מסכת שבת אליבא דהלכתא ביד לדוגמא, אצטרך להקדיש כמה שנים טובות, דבר שעלול להביא לייאוש באמצע התהליך, ובכלל להתייאש מעצם המושג של לימוד תורה.
יש לציין שאני מאוד אוהב ללמוד, ובפרט בעיון (מבלי להיכנס לעצם ההגדרה של המושג אשר יכולה להיות שנויה במחלוקת) כאשר אני מעורב בתוך הלימוד, ולא משמש כצופה מהצד, אך אז בסוף היום אני יכול לשאול את עצמי "מה יצא מכל החשבון שעשיתי בתוס

אני בחור ישיבה חרדי בן 24. בכל שנות לימודיי בבית הספר ובתיכון, הלימוד היה מלווה בהצבת יעדים כגון : מבחנים, בגרויות, תפקיד בצבא, אוניברסיטה וכו'. במקרה שלי זה נעצר אחרי כיתה יב', כי מיד לאחר מכן נכנסתי לישיבה חרדית לחוזרים בתשובה. בתחילת דרכי, הרגשתי התקדמות היות וכל סוגיה או דף גמרא קידמו אותי לעבר המטרה הנקראת בשם "לדעת ללמוד". אך כיום הגעתי למצב שאני די מרגיש שמיציתי את השלב הזה של "ללמוד לשם חידוד השכל", ולכן חשבתי שעליי להציב לעצמי יעדים כדי להרגיש סיפוק. במחשבה ראשונה חשבתי לפנות לכיוון הלכה, היות וזה דבר שמתחבר לי עם המציאות היומיומית, אך אז נתקלתי בבעיה והיא : אני מטבעי נוטה יותר לעיון והבנת הדברים, כך שאם אני מציב לעצמי הספק מסוים או תוחם את הלימוד לתוך זמן מוגבל, זה מפחית מההבנה והבהירות, אך מצד שני ללמוד ללא הצבת יעד מראש, זה די מתיש כי אין לך שום מדרבן שמאיץ בך לסיים את החומר הנלמד.

אשמח אם תוכלו לייעץ לי בעניין, ואולי להציע אפיקים נוספים שלא עלו בדעתי.

תודה רבה.

יש לי בעיות קש וריכוז המפריעות ללמוד תורה בישיבה חייב לציין שאני כבר תקופה ארוכה שאני לוקח רטאלין אך אם הזמן עלו לי שאלות הרבה אם זה טוב שאני לוקח את התרופה הזו שזה נחשב אולי לסמים ואולי בגלל הרטאלין אני לומד תורה ובלי זה לא הייתי לומד בכלל אולי הלימוד בלי הכדור שווה יותר אולי אני צריך להפסיק אותו ולנסות ללמוד בלי הכדור למרות שאיתו אני לומד פי 5 יותר טוב
אבל אולי אם הכדור אין ל קניין אמיתי בתורה כי הכדור נותן לי מוטובציה ללמוד תודה ובלי זה אני לומד ממש קצת .
וחייב לציין שאני מרגיש תלותי מאוד בכדור לצורך לימוד אולי זה קצת מפחיד אותי וגורם לי לחשוב שאני מתמכר קצת ומאוד תלוי בכדור בשביל ללמוד
הרבה אנשים אמרו לי להפסיק ולאומת זאת הרבנים אמרו לי שזה טוב ועליך להמשיך לקחת שכן שלא לשמה יגיע ללשמה ועליך לא להתעסק בזה יותר מידי
רציתי לדעת את דעתו של הרב בנושא

הבן שלי (מתקרב לבר מצווה) מתעניין מאוד בפיזיקה, אסטרונומיה ואלגברה. אני מצידי רוצה מאוד לקרב אותו לאט לאט לאהוב ללמוד גמרא. סוגיות בתלמוד.
אני יודע שיש מספר סוגיות בתלמוד שבהם חכמי הגמרא עוסקים בנושאים הנ"ל (פיזיקה אסטרונומיה, אלגברה וכו) והרעיון שלי הוא שאם נשב בייחד ונלמד את אותן סוגיות בגמרא שעוסקות או עושות שימוש בנושאים אלה על הדרך, נרוויח 2 ציפורים במכה אחת: .. גם ילמד תורה שבעל פה, גם יצטיין בכך, וגם יגלה את הידע העצום שהיו לחכמי הגמרא בנושאים אלה כבר אז.

אני כיום אברך, לא הרבה מידי שנים אחרי החתונה, אני אוהב את הלימוד ומחובר אליו בכל מאודי. אני נהנה ללמוד ולעסוק בנושאים שונים בכל התחומים התורניים שיש. הבעיה שלי היא שאני חושב על העתיד: ב"ה המשפחה עם הזמן הולכת ומתרחבת, וכיום יש לי שני ילדים ובע"ה יהיו עוד. יש צורך לכלכל ולפרנס בית, יש צורך גם לחתן ילדים. בימינו, בחברה שלנו, האשה היא מפרנסת עיקרית של הבית (לפחות בבתים שבהם האידיאל שהבעל ישב ויעסוק בתורה). אבל זה ברור מאליו שאי אפשר להסתמך על האשה בלבד – זה לא אפשרי. אולי אפשר להסתדר באופן כזה למשך מספר שנים אבל לא בטווח הרחוק, ודאי לא כאשר רוצים לחתן ילדים.
וכאן אני נמצא בצומת דרכים, לפחות איך שאני רואה כרגע את המצב:
אפשרות אחת היא להתחיל להתמקצע ולעבוד – אפשרות שאני לא רואה כ"כ שהיא ריאלית מכמה סיבות: נאמר ומצאתי תחום שארצה לעבוד – גם אם אמצא עבודה נורמלית, ההכנסה הרגילה היא לא כ"כ גבוהה כיום. אפילו אם הייתי עושה תואר ראשון ושני, במקצועות רבים ההכנסה היא לא בהכרח כה גבוהה… אבל בעיה יסודית יותר היא שקשה לי ונראה כבלתי אפשרי לעזוב את עולם התורה במובן של לא ללמוד יום שלם. אני אוהב ללמוד ועסק התורה ועבודת ה' היא הערך העליון בחיי והחשוב ביותר והתחביב הגדול ביותר שלי, כך שגם אם ארצה לעבוד קשה לי להתחבר לתחום שהוא אינו כולל בתוכו לימוד והוראה וכדו' (ולכן אפילו מקצועות תורניים כמו שחיטה וסופר סת"ם לא נראים לי ריאליים, בפרט שהכנסה שכזאת נמוכה).
אפשרות אחרת היא אכן להישאר בעולם התורה כרגיל אבל לחפש משרות תורניות. וכאן בעיה אחרת – יש תפוסה עצומה בכל התחום הזה של משרות תורניות. נאמר ואלמד תחומי הלכה ואוציא הסמכה לרבנות – האם יש משרות של רבנויות פנויות? נראה שלא, ובפרט למי שמתגורר בערים חרדיות. אם כך לימודי רבנות נראה שאין בהם ממש. האם לשאוף לתחומים של עולם הישיבות? גם כאן – כולי האי ואולי… נראה שאין כמעט כיום מקום פנוי וגם אם נמצא הקופצים על המשרות הללו הן בכמויות עצומות (אני מכיר, לדוגמה, ישיבה שפרסמה שדרוש בעבורה משגיח ועשרות אנשים אם לא יותר ממאה הציעו את עצמם). אפילו תחום כמו טוען רבני נראה שהוא נדיר בביקוש שלו ולכן אי אפשר להסתמך על כך. כנ"ל הרצאות בתחומי מחשבה וכדו'. בקיצור, המשרות הללו הן משרות שברובן תפוסות, האפשרות למצוא אותן הן נדירות, וחלקן הן משרות שבפועל גם אם נוציא תעודות והסמכה בעבורן לא בהכרח שהעבודה הפעילה בשטח תהיה קבועה ואם בכלל – משרות כמו טוען רבני, כמו רבנות וכדו'.
הדילמה הזאת היא מטרידה אותי מהסיבה הפשוטה שהתחום שבו אני רוצה להתכוונן אליו משפיע על הלימוד שלי כבר היום. לדוגמה: אם אתכוונן ללימודים עיוניים בגמרא, אשקיע את רוב השעות שלי לכך כיום ואעשה זאת בצורה הטובה ביותר כדי להיות ראוי לתחום שכזה. וכן שאר התחומים. אני אמנם לומד מצויין אבל מצד שני מ

בילדותי למדתי שיש תורה אחת והיא לעולם תתחלף… היא לעולם לא תשתנה וכו'
לאחר שנים של לימוד הלכה, אני לא מבין איפה התורה האלוקית אם ההדרכה מה צריך לעשות איזה מצוות וכיצד מקיימים. נראה כי הכל נתון לשינוי לפי הפוסק או נושאי כליו. למעשה אין שום הלכה או מצווה שמישהו יכול להגיד כך עושים אותה.
נקל לדוגמא את כתיבת ספר תודה – ואתם כתבו לכם את השירה הזאת. הנה אנחנו רואים שלפי הדרישה לא רק שהיום לא רלבנטי הדבר על כתיבת ספר תורה אלא דווקא על תורה שבע"פ שהם העיקר לאחר כיום ואפילו לא כדאי לכתוב ספר תורה וכו'
מי יכול להגיד מה ההגדרות של בישול בשבת – אף אחד יש אין סוף דעות ואין שום כללי פסיקה ברורים- גם כללי הפסיקה כל אחד מהם נתון במחלוקות אין סוף. בקיצור הכל בלאגאן אחד גדול, ובשביל להלכה פשוטה אחת של אפילו תקנה של חכמים צריך עשרות ומאות שעות רק בשביל להתנהל ולדעת הכרעה.
האם זה התורה שהקב"ה ציווה- מסובכת, לא מובנת, ללא קו מנחה?

אני אברך לשעבר כיום אני עובד עם 6 ילדים אציין שאני קובע עיתים לתורה אבל אני מרגיש בעצמי שהגעתי למה שרציתי בחיים מבחינת העבודה. אבל לא מרגיש שיש לי שאיפה רוחנית לדוגמא לסיים את השס או לקחת איזה משהו ולהיות בקיא בו
אני לומד אבל אני מחפש לדעת איך אני מגיע לשאיפה כזו אני יותר מתחבר ללימוד של הלכה ופחות ללימוד גמרא איך אני מוציא את הכוחות אל הפועל

לפני כמה חודשים חזרתי בתשובה דרך שיעורי תורה בבית כנסת ליד הבית התחברתי מאוד עם הרב שם ולאט לאט התחלתי לשמור שבת ללכת לתפילות להתחזק בכול מיני הלכות ללמוד גמרא ואז הוא שלח אותי לישיבה בבני ברק לראות איך שם ניסיתי תקופה של חודש וחצי הייתי הולך מ10-1 גמרא ושיעור תורה היה שם ואז הייתי חוזר הביתה אחרי זה הגיע בין הזמנים וזה היה תקופה שהייתי יוצא עם חברים עד שעות מאוחרות בקושי בא לתפילה בבוקר והרגשתי כאילו חזרתי לשקר היה לי הרבה נסיונות בלבולים ועכשיו אני מרגיש שאני תקוע בין שתי עולמות והישיבה כבר לא מעניינת אותי כמו פעם אני אוהב ללמוד גמרא ואני יודע שהעולם בחוף הוא שקר פשוט ישיבה לא התחברתי ולדעתי גם אני צריך סוג של מקום כזה להתרחק מהחברים ומכוח השקר מאוד יעזור אבל מצד שני אני מאוד מבולבל כי לא התחברתי לסדר יום הזה של ישיבה מאוד קשה לי ו