שאלות בנושא: לימוד תורה

על מה יש להודות שקיבלנו תורה? נכנסנו בעל כורחנו למערכת של מחויבות, שאנו מחייבים את עצמנו ברמאות להודות שתרי"ג מצוות טוב לנו …. כדי להטיבנו באחריתנו ….. אחרי שנמות ולא נהיה פה בעולם …בינתיים פה סובלים, אתה תקרא לזה בטח תענוג, לשמור שבת, להיות עם משפחה, ולהשתעמם נורא, אחרים רואים את זה בטלה ושיעמום טוטלי, בפרט אם אין לך ילדים ואתה לא בקטע ללמוד גמרא ולסבך את הראש עם כל הפילפולים , בקיצור לפני שקיבלנו תורה היה לנו עול של פרעה שהיה זה עול גשמי, ועכשיו יש לנו גם עול גשמי הינו פרנסה וכו" וגם עול רוחני שכרגע לא מוביל לשום מקום… רק צריך להאמין ברעיון שאחרי המוות יהיה לך טוב לנשמה ותקום בתחיית המתים, שזה דבר שאף אחד לא יודע מה זה.כמו לדבר על החיים בכוכב לכת מאדים, שאף אחד לא היה שם, ואף אחד לא הרגיש מה קורה והולך שמה, רק תאמין…… וחלילה לך …אם לא תעסוק בתורה ומצוות אפילו שזה לא מעניין אותך תקבל גיהנום גם בעולם הזה וגם בעולם הבא …. אז תגיד לי הרב על מה יש להודות בחג השבועות? על היסורים שנקבל? על הדרך הקשה הזו שיש בה ללכת? כי קשה לי ללמוד תורה וקשה לי לקבל עצמי דברים ביהדות. אז מה ההודאה, החיים קשים מאוד גם בלי התרי"ג מצוות שאלוקים נתן לנו …. אז תגיד לי בבקשה מה יש פה שלא גליתי עדיין? לפני קבלת המצוות היה לנו מורא בשר ודם –פרעה, ועכשיו יש גם מורא בשר ודם –קשיים פיזים בחיים האלו, וגם קשיים בקיום תרי"ג מצוות.
ועוד שאלה כבוד הרב ….אנו אומרים שהבדילנו מן העמים ?!…… הייתכן שהעם בו חפץ אלוקים כל כך סובל כל השנים? אני לא רוצה את התשובה הזו אנחנו לא זכאים מספיק … צריך לעשות תשובה על חטא שמירת הלשון, צניעות וכו", זה יכול להיות עוד אלפי מצוות שאנו לא מקיימים, ואם מקיימים אז אף פעם לא כמו שבאמת צריך לפי כל דקדוקי השולחן ערוך ….
אשמח לתשובתך,
חג שבועות שמח אולי אתה יודע מה שמח יש בו?

למדתי בישיבה ליטאית מובחרת, והתחתנתי לפני 5 שנים ועכשיו אני חווה סוג של משבר זהות בקשר לשייכות שלי ללימוד תורה.
במשך שנות שהותי בישיבה ישבתי ולמדתי בהתמדה וניצלתי כל רגע פנוי ללמוד תורה, ולא שהייתי כפייתי, אלא הלימוד באמת היה יקר לי, וגם מאוד נהניתי ללמוד, אולם עכשיו 'אעפס', אני מרגיש שחוויית הלימוד שלי ירדה פלאים, וניסיתי להבין מדוע, הרי אני אדם חכם עם קליטה מאוד טובה , ומדוע ההנאה שלי ירדה.
נתון נוסף ששמתי לב אליו הוא שעיקר חוסר ההנאה שלי בלימוד היא בלימוד עצמאי, ואני מרגיש משועמם ללמוד לבד, אבל אם הלימוד הוא עם חברותא (כמובן חברותא ברמה מתאימה וכו') אז זה כן יכול להיות לימוד כייפי.
ניסיתי לחשוב מהי הסיבה לכך, והגעתי למחשבה, שכאשר הלימוד נשאר ב'תיאוריה' הוא משעמם אותי, אבל אם הלימוד הוא עם מישהו נוסף אז הלימוד הוא ברמה מסוימת לימוד יותר מעשי.
הגעתי מזה למסקנה שכנראה עדיף לי ללמוד לימודים מעשיים כל שהן כמו טוען רבני (לימודי או"ח וירה דעה לא מעניינים אותי) שזה דבר שמביא לדברים מעשיים.
האם אני צודק שזה הפתרון, או שיש פתרון אחר חוץ מאשר לשנות מסלול וללמוד טוען רבני?והאם בכלל זה רעיון טוב בשביל ההשארות בלימוד להיות טוען רבני או שזה סוג של יציאה לעבודה?
אני מוכרח לציין דבר נוסף, שבחיים שלי האישיים אני מוגדר לאדם חושב וחוקר, ובעיקר אני אוהב לחקור את מניעי הנפש של האדם, ובשום אופן אני לא מגדיר את עצמי כנהנתן או כעצלן (שאולי לכן אין לי סיפוק מלימודי הגמ').
דבר נוסף שחשוב לי לציין, שהחשיבה שלי מאוד עצמאית ולא מוגבלת לדפוס המוכר של החברה, ככה שאין לי בעיה עם כל רעיון שהוא אם זה יתאים לנפש שלי.
יישר כח גדול

אתם מגישים עזרה עצומה לציבור, ובאמת המשיבים והמשיבות שלכם הם חכמים מאד ועונים תשובות נפלאות ומאד עוזרות.
אני בטוח שיש לכם חן בעיני אלקים ואדם.
מעט על עצמי: אני נמצא בלימודי פנימיות התורה ועבודת ה' כבר עשרות שנים, למדתי בישיבה ליטאית מן הטובות בבני ברק, וגם למדתי והייתי תלמיד מובהק של הרב אשלג זצ"ל, ואני יכול לומר בבטחון שהלימודים הללו מונעים הרבה צרות, כי הם מחנכים בעמקות לאמונה בבורא ולאהבת הזולת.
שאלתי – האם ישנה אפשרות להכניס לימודים אלו בישיבות ובסמינרים, שעי"כ יחסכו הרבה צרות.
הלא ידועים דברי נשמת משה רבינו לרשב"י שע"י לימוד ספר הזהר יצאו ישראל מגלות לגאולה, והנה כל אדם שנמצא בצרה באופן מסוים נחשב שנמצא בגלות, וודאי שלימוד הפנימיות נותן רקע ובסיס חזק למניעת צרות מעין השאלות הנשאלות אצלכם, וממילא יצאו היקרים והיקרות מגלות לגאולה.
אינני מתכוון שילמדו את ספר הזה"ק בישיבות וסמינרים אבל היום יש ספרים שבנוים על הזהר, אבל מגישים בשפה פשוטה וברורה יחסית תובנות פנימיות לבנין אמונה ואהבת הזולת, כמו ספרי עבודת ה' של בעל הסולם ותלמידיו.
ידוע המשל של הגשר השבור, והדילמה אם לתקן את הגשר, או לבנות בית חולים תחתיו בכדי לרפאות את המתרסקים.
לימוד פנימיות התורה הוא תיקון הגשר השבור.
שאלה: א) האם אתם סבורים שאני צודק?
ב) אם לא, אודה לכם כאן, ואפליג לדרכי, אם כן, אני שואל: איך לפעול ללימוד פנימיות התורה בישיבות ובסמינרים? זה יכול לפעול לשיפור רוחבי בכל עניני החיים הן לגברים והן לנשים.
ג) לפי מיטב ידיעתי הישיבות והסמינרים סגורים בפני השפעות חיצוניות, א"כ השאלה מתעצמת איך בכל זאת ניתן לפעול פעולות טובות הנ"ל עבור עם ישראל?
שאלותי באות עקב עיון רציף בשאלות ובתשובות, וכאב גדול שמתעורר בי נוכח המצב, אני ואתם יודעים שיש הרבה שנמצאים בצרות אבל כלל לא שואלים, מכל מיני סיבות, והמצב הרבה יותר חמור ממה שניכר באתרכם.
מה לדעתכם ניתן לעשות? האם ניתן משהו לעשות?
תודה רבה וברכת בהצלחה בכל אשר תעשו.

כילד וכנער הייתי מתמיד גדול, וגם הייתי הכי מוכשר בכיתה ובכל המקומות שהייתי, וכך שהייתי כביכול 'מבטיח' היה ברור לי שאצא תלמיד חכם, ובאמת הייתי בכיוון.
למדתי גם כי רציתי באמת, אבל גם מתוך לחץ חברתי, מההורים, כדי לעמוד בציפיות, וגם מעצמי פחדתי להכשל, היה ברור לי שכל דקה של ביטול תורה זה גחלי רתמים, ומי שלא יודע ש"ס לא שווה כלום.
בישיבה גדולה הכל התפוצץ, הייתי קצת משוגע במשך כשנה, ואחר כך התייצבתי נפשית בלי עזרה, אבל מנותק מהלימוד.
הצלחתי בשלב מסוים לחזור לזה חלקית בכח, וכך 'שרדתי' עוד שנה וחצי בישיבה, שמצד אחד היה לי קשה מאד, ומצד שני היה לי באמת סיפוק, עד שהתחנתנתי.
בחצי שנה אחרי החתונה למדתי טוב מאד, הייתי בכולל שאיפשר לי ללמוד מה שאני רוצה, וכך למדתי מסכת שלמה על בוריה עד לרמה של הלכה למעשה. לאט לאט התחלתי להתייבש, לדעתי זה היה קשור גם לזה שקניתי מחשב, וזה לא שנחשפתי למשהו שלילי (יש לי עד היום אינטרנט מסונן מאד), אלא פשוט קיבלתי קרירות מסוימת, וגם איבדתי את היכולת להתרכז בגמרא כי התרגלתי למסך שהוא הרבה יותר דינאמי.
בקיצור יצאתי לעבוד, לא אכנס לכל הפרטים כי זה לא הנושא.
כיום אני מאד רוצה ללמוד, אני חולם על סוגיות מתוך שינה, וכל פעם שיש נידון תורני מכל סוג שהוא זה מעסיק אותי מאד, אבל אני פשוט לא מצליח לחזור לזה. אני בוהה מול הגמרא ופשוט לא מצליח ללמוד כלום, כמה שאני מאד מאד רוצה, אני מתפלל על זה כמעט כל יום, וגורנישט.
מסגרות לבעלי בתים למיניהם לא מושכות אותי, כי אני באמת ברמה תורנית גבוהה בהרבה מהדברים האלו, אני בעד ללמוד דף היומי למשל, אבל כמו שצריך, גם בעיון אמיתי, וגם עם חזרות רציניות כדי באמת לקנות ש"ס, אבל אני פשוט לא עושה את זה.
אציין שיש לי עוד 2 בעיות טכניות:
1. קושי בריכוז, אני מאד מהיר תפיסה וגם מעמיק, אבל דווקא בגלל זה כל מילה מדליקה אותי וקשה לי להכנס לנושא ברצף. בעבר עם הרצון שהיה לי הייתי מצליח להתגבר על זה וזה היה נהפך דווקא ליתרון, כך שהייתי נחשב ללמדן גדול. אבל כשאני לומד לבד כיום זה קשה מאד.
2. אני מאד נמשך לשיחות חולין או לדבר על כל נושא שבעולם תורני או לא, מלבד ללמוד את החומר שאני אמור ללמוד, וכך תמיד היה לי קושי עם חברותות. אציין שחברותא שהוא המוביל מאז ומעולם לא שרדתי את זה, מכיוון שאני בדרך כלל יותר מהיר אני מאבד ריכוז מיד כשהוא מתחיל להסביר. וכשאני מוביל אני גורר את זה למחוזות אחרים.
למעשה כיום אני עובד כל היום, לא לומד מילה מסודרת מלבד הרבה מחשבה ביני לבין עצמי בנושאים תורניים (וקצת כתיבה על כך באתר מסוים שזו עבודה שאני עושה מהצד), אבל בלי שום לימוד גמרא מסודר, על אף שזה באמת נמצא בראש סדר העדיפויות שלי.
אציין עוד נקודה, שאני במצב כלכלי לא טוב, והלחץ הכלכלי גורם לי להתעסק בכל רגע אפשרי בפרנסה שלי, וזה עוד קושי משמעותי.
תודה רבה.
אציין עוד נקודה (כל רגע אני נזכר במשהו, זה אופייני לי…), שמבחינתי אם אני לא אדע ש"ס עד גיל 30 אני כבר יכול להספיד את עצמי, זה לא שאני חושב שבלתי אפשרי להשלים פערים, אבל הדרישות שלי בתחום גבוהות בהרבה מהמקובל בעולם הישיבות, ואני פשוט לא מגיע לזה וזה גורם לי יאוש ודיכאון.

יש לי שאלה קצת מוזרה: יש סיפור בגמרא על אחד האמוראים שהלך למקום בו השמיים והארץ מתנגשים והניח את התיק על השמיים.
חוץ מהסיפור הזה יש כל מיני סיפורים ומדרשים שסותרים את ההיגיון (כמו המדרשים האומרים שגובהו של עוג מלך הבשן היה 30 אמה (נידה נ"ד ע"ב), ויש שאומרים שרק השוק שלו היתה 3 פרסאות.

המדרשים והסיפורים שמופיעים בגמרא אמיתיים?
אם כן, איך זה הגיוני? אם לא, למה כותבים אותם?

העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם ההיפרדות מהישיבה, מהבחורים האיכותיים, ההתנתקות מהכל. אני מרגיש שנמאס לי, אני רוצה פשוט לשכור דירה לבד ולישון שם כל היום, אני לא בחור מקולקל שילך לדירת רווקים, פשוט שברו לי את כל מהלך החיים שהיה לי ושבניתי בעמל וביזע רב. נמאס לי, אני פשוט רוצה להעלם לאנשהו, לאיזה חור בגלובוס ולשבת של כל היום ולבכות.

אני קורא ספרי מוסר ומשתדל לעבוד לפחות על המידה הכי טעונה שיפור אצלי.
ככל שאני יותר קורא, די מתחדד הפער העצום בין לשון סופרי המוסר שמהלכת לה בשמיים, לבין אי היכולת שלי להוריד את זה לקרקע, לתוכנית פעולה מעשית.. תכלס ביום יום.

אמר לי רב, שתכונות הנפש באדם ניתן להקביל לאקולייזר, שניתן לעלות ולהוריד ולווסת את הטונים, והתכונות בנפש.

השאלה איך אפשר לישים את ספרי המוסר ביום יום, האם קיימת תוכנית פעולה מעשית?
דוגמא: מר, X בעל תכונות Y צריכות לפעול כך 1 2 3,את זה יעלה ואת זה יורד, ויעבוד עליהם כך וכך פעמים ביום על תכונה זו או אחרת, ביום זה יעבוד על זה ובאחר על תכונה אחרת ממש כמו חדר כושר.
שם יש תוכנית פעולה מעשית, שהמדריך מתווה לך, ושאתה צריך לבצעה בשטח.

ואילו בתחום הרוחני והמוסר?
לא מצאתי שום תוכנית או הדרכה שמבוססת על ספרי המוסר הבולטים.
הקריאה גם יכולה להיות מיאשת בספרי המוסר לפעמים, כי רק על שורה אחת או משפט אחד, צריך לעבוד שנים אם בכלל זה משהוא שאדם פשוט יכול בכלל להתימר לשאוף להגיע אליו כל החיים..

וזה כשיש תוכנית עבודה..
אבל אני, לא מצאתי בשום ספר תוכנית עבודה.. אולי יש ואני לא מכיר?
גם אם אין תוכנית מסוימת, אז אולי יש קוי מתאר שמסבירים איך לבנות תוכנית אישית כזו?
תודה, ירון.

כבר במאה ה20, ואפילו עוד קודם ובוודאי שבמאה ה-21 אסורה עבדות, נישואי קטינים, ביגמיה, ומכירת בני אדם. ברור לנו ואין צורך להכביר בהסברים עמוקים ומתפתלים, מדוע החברה תיקנה את עצמה ואסרה את המצבים הללו, והם מעוגנים בחוק,
אבל למה התורה שלנו, תורת חיים שכתב אותה הקדוש ברוך הוא הטוב והמיטיב לא אסר את הדברים הללו מלכתחילה? מדוע התורה רק בנתה הגנות לאותם אנשים שהחיים הביאו אותם להיות בדרגות האלה. והיא הכתיבה וציוותה התנהגות הכי הוגנת והכי מתחשבת באותם אנשים? האם היהדות היא רק קצת יותר טובה מכל החברה? האם הוגי רעיונות החירות והשיוויון יותר חכמים ומבינים ונאורים מהתורה? האם מה שאמרו ז'אן ז'אק רוסו, עמנואל קנט, דניס דידרו, שארל מונטסקייה, ועמנואל קנט לא ידע הקדוש ברוך הוא?

התשובה שזו היתה המציאות וככה אנשים חיו, לא מתיישבת על הלב, בכנען היתה נורמה של משכב זכר, והתורה מלאה באיסורים לעם ישראל לא לנהוג כמוהם.
נכון התורה לא ממליצה על ביגמיה, היא טורחת להציג את הצד הבעייתי של חיים מרובי נשים, אבל אם זה כל כך בעייתי, למה עד ימיו של רבנו גרשום לא נאסרה ביגמיה, ורק אז הוטל על כך חרם?

מדוע בני האדם חוקקו חוק שלא לסחור באדם , איך התורה מרשה שאדם ימכור את בתו הקטנה לעבדות, ורק נותנת הוראות למוכר ולקונה איך להתנהל איתה? אברהם לינקולן היה יותר רחום מהקב"ה?

איך הגמרא דנה בנישואי ילדות קטנות, האם החוק שלא להתחתן לפני גיל 16 יותר מבין מהתורה שאדם צריך להיות בוגר כאשר הוא נכנס להתחייבות של כל החיים?