שאלות בנושא: לימוד תורה

איך אפשר להציב יעדים בלימוד תורה?

אני בחור ישיבה חרדי בן 24. בכל שנות לימודיי בבית הספר ובתיכון, הלימוד היה מלווה בהצבת יעדים כגון : מבחנים, בגרויות, תפקיד בצבא, אוניברסיטה וכו'. במקרה שלי זה נעצר אחרי כיתה יב', כי מיד לאחר מכן נכנסתי לישיבה חרדית לחוזרים בתשובה. בתחילת דרכי, הרגשתי התקדמות היות וכל סוגיה או דף גמרא קידמו אותי לעבר המטרה הנקראת בשם "לדעת ללמוד". אך כיום הגעתי למצב שאני די מרגיש שמיציתי את השלב הזה של "ללמוד לשם חידוד השכל", ולכן חשבתי שעליי להציב לעצמי יעדים כדי להרגיש סיפוק. במחשבה ראשונה חשבתי לפנות לכיוון הלכה, היות וזה דבר שמתחבר לי עם המציאות היומיומית, אך אז נתקלתי בבעיה והיא : אני מטבעי נוטה יותר לעיון והבנת הדברים, כך שאם אני מציב לעצמי הספק מסוים או תוחם את הלימוד לתוך זמן מוגבל, זה מפחית מההבנה והבהירות, אך מצד שני ללמוד ללא הצבת יעד מראש, זה די מתיש כי אין לך שום מדרבן שמאיץ בך לסיים את החומר הנלמד.

אשמח אם תוכלו לייעץ לי בעניין, ואולי להציע אפיקים נוספים שלא עלו בדעתי.

תודה רבה.

לקריאת התשובה >

הרטלין מוריד מ"הלשמה" של הלימוד תורה שלי?

יש לי בעיות קש וריכוז המפריעות ללמוד תורה בישיבה חייב לציין שאני כבר תקופה ארוכה שאני לוקח רטאלין אך אם הזמן עלו לי שאלות הרבה אם זה טוב שאני לוקח את התרופה הזו שזה נחשב אולי לסמים ואולי בגלל הרטאלין אני לומד תורה ובלי זה לא הייתי לומד בכלל אולי הלימוד בלי הכדור שווה יותר אולי אני צריך להפסיק אותו ולנסות ללמוד בלי הכדור למרות שאיתו אני לומד פי 5 יותר טוב
אבל אולי אם הכדור אין ל קניין אמיתי בתורה כי הכדור נותן לי מוטובציה ללמוד תודה ובלי זה אני לומד ממש קצת .
וחייב לציין שאני מרגיש תלותי מאוד בכדור לצורך לימוד אולי זה קצת מפחיד אותי וגורם לי לחשוב שאני מתמכר קצת ומאוד תלוי בכדור בשביל ללמוד
הרבה אנשים אמרו לי להפסיק ולאומת זאת הרבנים אמרו לי שזה טוב ועליך להמשיך לקחת שכן שלא לשמה יגיע ללשמה ועליך לא להתעסק בזה יותר מידי
רציתי לדעת את דעתו של הרב בנושא

לקריאת התשובה >

סוגיות במדע בפיזיקה ובאסטרונומיה בגמרא, היכן ניתן למצוא ?

הבן שלי (מתקרב לבר מצווה) מתעניין מאוד בפיזיקה, אסטרונומיה ואלגברה. אני מצידי רוצה מאוד לקרב אותו לאט לאט לאהוב ללמוד גמרא. סוגיות בתלמוד.
אני יודע שיש מספר סוגיות בתלמוד שבהם חכמי הגמרא עוסקים בנושאים הנ"ל (פיזיקה אסטרונומיה, אלגברה וכו) והרעיון שלי הוא שאם נשב בייחד ונלמד את אותן סוגיות בגמרא שעוסקות או עושות שימוש בנושאים אלה על הדרך, נרוויח 2 ציפורים במכה אחת: .. גם ילמד תורה שבעל פה, גם יצטיין בכך, וגם יגלה את הידע העצום שהיו לחכמי הגמרא בנושאים אלה כבר אז.

לקריאת התשובה >

אני אוהב ללמוד תורה, אבל מה יהיה עם הפרנסה בעתיד?

אני כיום אברך, לא הרבה מידי שנים אחרי החתונה, אני אוהב את הלימוד ומחובר אליו בכל מאודי. אני נהנה ללמוד ולעסוק בנושאים שונים בכל התחומים התורניים שיש. הבעיה שלי היא שאני חושב על העתיד: ב"ה המשפחה עם הזמן הולכת ומתרחבת, וכיום יש לי שני ילדים ובע"ה יהיו עוד. יש צורך לכלכל ולפרנס בית, יש צורך גם לחתן ילדים. בימינו, בחברה שלנו, האשה היא מפרנסת עיקרית של הבית (לפחות בבתים שבהם האידיאל שהבעל ישב ויעסוק בתורה). אבל זה ברור מאליו שאי אפשר להסתמך על האשה בלבד – זה לא אפשרי. אולי אפשר להסתדר באופן כזה למשך מספר שנים אבל לא בטווח הרחוק, ודאי לא כאשר רוצים לחתן ילדים.
וכאן אני נמצא בצומת דרכים, לפחות איך שאני רואה כרגע את המצב:
אפשרות אחת היא להתחיל להתמקצע ולעבוד – אפשרות שאני לא רואה כ"כ שהיא ריאלית מכמה סיבות: נאמר ומצאתי תחום שארצה לעבוד – גם אם אמצא עבודה נורמלית, ההכנסה הרגילה היא לא כ"כ גבוהה כיום. אפילו אם הייתי עושה תואר ראשון ושני, במקצועות רבים ההכנסה היא לא בהכרח כה גבוהה… אבל בעיה יסודית יותר היא שקשה לי ונראה כבלתי אפשרי לעזוב את עולם התורה במובן של לא ללמוד יום שלם. אני אוהב ללמוד ועסק התורה ועבודת ה' היא הערך העליון בחיי והחשוב ביותר והתחביב הגדול ביותר שלי, כך שגם אם ארצה לעבוד קשה לי להתחבר לתחום שהוא אינו כולל בתוכו לימוד והוראה וכדו' (ולכן אפילו מקצועות תורניים כמו שחיטה וסופר סת"ם לא נראים לי ריאליים, בפרט שהכנסה שכזאת נמוכה).
אפשרות אחרת היא אכן להישאר בעולם התורה כרגיל אבל לחפש משרות תורניות. וכאן בעיה אחרת – יש תפוסה עצומה בכל התחום הזה של משרות תורניות. נאמר ואלמד תחומי הלכה ואוציא הסמכה לרבנות – האם יש משרות של רבנויות פנויות? נראה שלא, ובפרט למי שמתגורר בערים חרדיות. אם כך לימודי רבנות נראה שאין בהם ממש. האם לשאוף לתחומים של עולם הישיבות? גם כאן – כולי האי ואולי… נראה שאין כמעט כיום מקום פנוי וגם אם נמצא הקופצים על המשרות הללו הן בכמויות עצומות (אני מכיר, לדוגמה, ישיבה שפרסמה שדרוש בעבורה משגיח ועשרות אנשים אם לא יותר ממאה הציעו את עצמם). אפילו תחום כמו טוען רבני נראה שהוא נדיר בביקוש שלו ולכן אי אפשר להסתמך על כך. כנ"ל הרצאות בתחומי מחשבה וכדו'. בקיצור, המשרות הללו הן משרות שברובן תפוסות, האפשרות למצוא אותן הן נדירות, וחלקן הן משרות שבפועל גם אם נוציא תעודות והסמכה בעבורן לא בהכרח שהעבודה הפעילה בשטח תהיה קבועה ואם בכלל – משרות כמו טוען רבני, כמו רבנות וכדו'.
הדילמה הזאת היא מטרידה אותי מהסיבה הפשוטה שהתחום שבו אני רוצה להתכוונן אליו משפיע על הלימוד שלי כבר היום. לדוגמה: אם אתכוונן ללימודים עיוניים בגמרא, אשקיע את רוב השעות שלי לכך כיום ואעשה זאת בצורה הטובה ביותר כדי להיות ראוי לתחום שכזה. וכן שאר התחומים. אני אמנם לומד מצויין אבל מצד שני מ

לקריאת התשובה >

מחלוקות בהלכה-איך זה יכול להיות אם התורה אלוקית?

בילדותי למדתי שיש תורה אחת והיא לעולם תתחלף… היא לעולם לא תשתנה וכו'
לאחר שנים של לימוד הלכה, אני לא מבין איפה התורה האלוקית אם ההדרכה מה צריך לעשות איזה מצוות וכיצד מקיימים. נראה כי הכל נתון לשינוי לפי הפוסק או נושאי כליו. למעשה אין שום הלכה או מצווה שמישהו יכול להגיד כך עושים אותה.
נקל לדוגמא את כתיבת ספר תודה – ואתם כתבו לכם את השירה הזאת. הנה אנחנו רואים שלפי הדרישה לא רק שהיום לא רלבנטי הדבר על כתיבת ספר תורה אלא דווקא על תורה שבע"פ שהם העיקר לאחר כיום ואפילו לא כדאי לכתוב ספר תורה וכו'
מי יכול להגיד מה ההגדרות של בישול בשבת – אף אחד יש אין סוף דעות ואין שום כללי פסיקה ברורים- גם כללי הפסיקה כל אחד מהם נתון במחלוקות אין סוף. בקיצור הכל בלאגאן אחד גדול, ובשביל להלכה פשוטה אחת של אפילו תקנה של חכמים צריך עשרות ומאות שעות רק בשביל להתנהל ולדעת הכרעה.
האם זה התורה שהקב"ה ציווה- מסובכת, לא מובנת, ללא קו מנחה?

לקריאת התשובה >

איפה השאיפות הרוחניות שלי כשאני כבר לא אברך?

אני אברך לשעבר כיום אני עובד עם 6 ילדים אציין שאני קובע עיתים לתורה אבל אני מרגיש בעצמי שהגעתי למה שרציתי בחיים מבחינת העבודה. אבל לא מרגיש שיש לי שאיפה רוחנית לדוגמא לסיים את השס או לקחת איזה משהו ולהיות בקיא בו
אני לומד אבל אני מחפש לדעת איך אני מגיע לשאיפה כזו אני יותר מתחבר ללימוד של הלכה ופחות ללימוד גמרא איך אני מוציא את הכוחות אל הפועל

לקריאת התשובה >

קשה לי לחזור לישיבה

לפני כמה חודשים חזרתי בתשובה דרך שיעורי תורה בבית כנסת ליד הבית התחברתי מאוד עם הרב שם ולאט לאט התחלתי לשמור שבת ללכת לתפילות להתחזק בכול מיני הלכות ללמוד גמרא ואז הוא שלח אותי לישיבה בבני ברק לראות איך שם ניסיתי תקופה של חודש וחצי הייתי הולך מ10-1 גמרא ושיעור תורה היה שם ואז הייתי חוזר הביתה אחרי זה הגיע בין הזמנים וזה היה תקופה שהייתי יוצא עם חברים עד שעות מאוחרות בקושי בא לתפילה בבוקר והרגשתי כאילו חזרתי לשקר היה לי הרבה נסיונות בלבולים ועכשיו אני מרגיש שאני תקוע בין שתי עולמות והישיבה כבר לא מעניינת אותי כמו פעם אני אוהב ללמוד גמרא ואני יודע שהעולם בחוף הוא שקר פשוט ישיבה לא התחברתי ולדעתי גם אני צריך סוג של מקום כזה להתרחק מהחברים ומכוח השקר מאוד יעזור אבל מצד שני אני מאוד מבולבל כי לא התחברתי לסדר יום הזה של ישיבה מאוד קשה לי ו

לקריאת התשובה >

מדוע יש אנשים שבוחרים להיות אברכים ומתוך כך יש כאלו שחיים חיי עוני ומחסור?

מדוע היו אמוראים שבחרו ללמוד תורה מתוך עוני? ובהיקש לדורנו, מדוע יש אנשים שבוחרים להיות אברכים ומתוך כך יש כאלו שחיים חיי עוני ומחסור?
האם יש מעלה בזה? מה המטרה של הבחירה הזו? האם זה מתאים לכל בחור? ומה נאמר על דורנו, הרי זה לא קל לחיות כאברך ועדיין להמשיך ולהתמיד בכך לאורך ימים ושנים.
מה יתן את הרצון והתשוקה לאיש להמשיך ללמוד, וכן לאישה להיות שמחה בזה?

לקריאת התשובה >

מה המקור לדרשות חז"ל?

שלום לכבוד הרב. ברוך השם זכיתי ואני לומד תורה, בזמן האחרון כשאני לומד גמרא ומדרשים עולה לי שאלה על כיצד ידעו חז"ל את הדברים האלה. לדוגמא: הגמ' מסכת שבת אומרת כל השומר שבת כהלכתה אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין

לקריאת התשובה >

אני סוחב את עצמי יום יום לכוילל

לאורך השנים היה לי קשה ביותר עד בלתי אפשרי להתרכז באמת בלימוד, בעיקר בלימוד לבד. ז"א שכשישבתי ללמוד לבדי פשוט קרעתי את עצמי, וגם זה לא החזיק יותר מדי זמן. התחלתי לבהות ולחלום על כל נושא אחר מלבד הגמרא. וכך עוד שורה ועוד עשר חלומות וכו'. באופן כללי כמעט ולא למדתי לבד. עם חברותא היה תמיד יותר טוב ויותר הצלחתי בזה, אבל גם בזה חסר את המרכיב העצמי של החיפוש העצמי והחתירה לבירור הסוגיא וכו'.
אבל בעוד שבעבר היה לי דחף עצום ללמוד וכל הזמן ניסיתי וקרעתי את עצמי וישבתי שעות בכוח ובלי תוצאות כמעט, בשנים האחרונות הוא הלך ונחלש, עד שכיום פשוט אין לי כח ללמוד.
אני מרגיש גם שאין לי חשק בכלל ללמוד, ואני נקרע בין השאיפה המהותית והעקרונית שלי להשקיע וללמוד בצורה מסודרת, ולהיות ת"ח אמיתי הלן בעומקה של הלכה, בכל הכחות והחושים ובעומק העיון, לחדור לעומקה של סוגיה, ולהקיף אותה כמו שצריך. לרכוש עוד מסכת ועוד מסכת עד לדעת את הש"ס כולו. ואפשר להוסיף על זה גם שליטה בתורה שבכתב ובמכמניה, וכו'. ואני לא חושב שזה לא רצון אמיתי, או שזה נובע מהחברה וכדו', הבירור שאני מנסה לעשות עם עצמי העלה שזה רצון כנה ועמוק וחזק, אבל באמת הוא סופג מכות מצד המציאות המאכזבת ומצד החשק והרצון המעשי או מה שזה לא יהיה, שלא אוחז שם. בפועל הרצון שלי לא שם, ממש לא שם. (עכשיו אני אתאר את זה ממקום אחר וזה נשמע ממש סותר). אין לי שום חשק ושום רצון לשבת מול הגמרא. אפשר לומר שאין לי טעם בלימוד (אבל אין כן נהנה מהלימוד בעיקר מהבנות חדשות), מבחינתי יכול לעבור יום שלם בלי לפתוח ספר, ויכול להיות לי אפילו סיפוק אם אני אעשה משהו מועיל (בשונה מאם אני אשב ואחלום מול הספר). אני ממש מתבייש אבל אני מודה שאני שנחשב אברך מוערך ולמדן ואפילו יודע קצת, לא ממש מחובר (או ממש לא) ללימוד. ולא שיש לי משהו אחר לעשות, אין לי שום תוכן אחר בעל ערך שמתמודד על המשימה לתת לי סיפוק בחיים. (למעט עיסוק בהבנות בנפש ובמוזיקה, אבל זה לא משהו שאני רואה כתכלית).
אני סוחב את עצמי יום יום לכולל (בזמן כמובן, יען כי בבין הזמנים איני לומד כמעט), בלי טיפת חשק, אתבטא בחריפות ואומר שאני מרגיש שאני לא באמת שם. אני לא מביא את עצמי לכולל. סתם דופק סדר כי אני מוכרח, ומנסה ללהטט בין המילים של החברותא ובין שלל המחשבות והחלומות שמעסיקים את מוחי. אני לא שם. אם זה היה תלוי בי הייתי עוזב את הכולל, אבל אני יודע שזה לא נכון (אני יודע שאני מדבר בשני קולות). אני לא רוצה לעזוב, אבל מצד שני אין לי כח לסחוב. בכל מקרה זה לא תכלס. הבזבוז זועק לשמיים ומשווע לעזרה. זה לא שייך שאני אעביר ככה את שנותי.
האם אני צריך להסיק מזה שזו לא תכליתי ללון באהלה של תורה. שמה שהשם דורש ממני זה לא להדבק אליו באמצעות התוה"ק? א, לא נראה לי ואני לא מרגיש כך משום מה. ב, אין לי חשק גם לשום דבר אחר, לאף עשייה אחרת.

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן