שאלות בנושא: לימוד תורה

איך לפעול ללימוד פנימיות התורה בישיבות ובסמינרים?

אתם מגישים עזרה עצומה לציבור, ובאמת המשיבים והמשיבות שלכם הם חכמים מאד ועונים תשובות נפלאות ומאד עוזרות.
אני בטוח שיש לכם חן בעיני אלקים ואדם.
מעט על עצמי: אני נמצא בלימודי פנימיות התורה ועבודת ה' כבר עשרות שנים, למדתי בישיבה ליטאית מן הטובות בבני ברק, וגם למדתי והייתי תלמיד מובהק של הרב אשלג זצ"ל, ואני יכול לומר בבטחון שהלימודים הללו מונעים הרבה צרות, כי הם מחנכים בעמקות לאמונה בבורא ולאהבת הזולת.
שאלתי – האם ישנה אפשרות להכניס לימודים אלו בישיבות ובסמינרים, שעי"כ יחסכו הרבה צרות.
הלא ידועים דברי נשמת משה רבינו לרשב"י שע"י לימוד ספר הזהר יצאו ישראל מגלות לגאולה, והנה כל אדם שנמצא בצרה באופן מסוים נחשב שנמצא בגלות, וודאי שלימוד הפנימיות נותן רקע ובסיס חזק למניעת צרות מעין השאלות הנשאלות אצלכם, וממילא יצאו היקרים והיקרות מגלות לגאולה.
אינני מתכוון שילמדו את ספר הזה"ק בישיבות וסמינרים אבל היום יש ספרים שבנוים על הזהר, אבל מגישים בשפה פשוטה וברורה יחסית תובנות פנימיות לבנין אמונה ואהבת הזולת, כמו ספרי עבודת ה' של בעל הסולם ותלמידיו.
ידוע המשל של הגשר השבור, והדילמה אם לתקן את הגשר, או לבנות בית חולים תחתיו בכדי לרפאות את המתרסקים.
לימוד פנימיות התורה הוא תיקון הגשר השבור.
שאלה: א) האם אתם סבורים שאני צודק?
ב) אם לא, אודה לכם כאן, ואפליג לדרכי, אם כן, אני שואל: איך לפעול ללימוד פנימיות התורה בישיבות ובסמינרים? זה יכול לפעול לשיפור רוחבי בכל עניני החיים הן לגברים והן לנשים.
ג) לפי מיטב ידיעתי הישיבות והסמינרים סגורים בפני השפעות חיצוניות, א"כ השאלה מתעצמת איך בכל זאת ניתן לפעול פעולות טובות הנ"ל עבור עם ישראל?
שאלותי באות עקב עיון רציף בשאלות ובתשובות, וכאב גדול שמתעורר בי נוכח המצב, אני ואתם יודעים שיש הרבה שנמצאים בצרות אבל כלל לא שואלים, מכל מיני סיבות, והמצב הרבה יותר חמור ממה שניכר באתרכם.
מה לדעתכם ניתן לעשות? האם ניתן משהו לעשות?
תודה רבה וברכת בהצלחה בכל אשר תעשו.

לקריאת התשובה >

שאיפות גבוהות בלימוד תורה

כילד וכנער הייתי מתמיד גדול, וגם הייתי הכי מוכשר בכיתה ובכל המקומות שהייתי, וכך שהייתי כביכול 'מבטיח' היה ברור לי שאצא תלמיד חכם, ובאמת הייתי בכיוון.
למדתי גם כי רציתי באמת, אבל גם מתוך לחץ חברתי, מההורים, כדי לעמוד בציפיות, וגם מעצמי פחדתי להכשל, היה ברור לי שכל דקה של ביטול תורה זה גחלי רתמים, ומי שלא יודע ש"ס לא שווה כלום.
בישיבה גדולה הכל התפוצץ, הייתי קצת משוגע במשך כשנה, ואחר כך התייצבתי נפשית בלי עזרה, אבל מנותק מהלימוד.
הצלחתי בשלב מסוים לחזור לזה חלקית בכח, וכך 'שרדתי' עוד שנה וחצי בישיבה, שמצד אחד היה לי קשה מאד, ומצד שני היה לי באמת סיפוק, עד שהתחנתנתי.
בחצי שנה אחרי החתונה למדתי טוב מאד, הייתי בכולל שאיפשר לי ללמוד מה שאני רוצה, וכך למדתי מסכת שלמה על בוריה עד לרמה של הלכה למעשה. לאט לאט התחלתי להתייבש, לדעתי זה היה קשור גם לזה שקניתי מחשב, וזה לא שנחשפתי למשהו שלילי (יש לי עד היום אינטרנט מסונן מאד), אלא פשוט קיבלתי קרירות מסוימת, וגם איבדתי את היכולת להתרכז בגמרא כי התרגלתי למסך שהוא הרבה יותר דינאמי.
בקיצור יצאתי לעבוד, לא אכנס לכל הפרטים כי זה לא הנושא.
כיום אני מאד רוצה ללמוד, אני חולם על סוגיות מתוך שינה, וכל פעם שיש נידון תורני מכל סוג שהוא זה מעסיק אותי מאד, אבל אני פשוט לא מצליח לחזור לזה. אני בוהה מול הגמרא ופשוט לא מצליח ללמוד כלום, כמה שאני מאד מאד רוצה, אני מתפלל על זה כמעט כל יום, וגורנישט.
מסגרות לבעלי בתים למיניהם לא מושכות אותי, כי אני באמת ברמה תורנית גבוהה בהרבה מהדברים האלו, אני בעד ללמוד דף היומי למשל, אבל כמו שצריך, גם בעיון אמיתי, וגם עם חזרות רציניות כדי באמת לקנות ש"ס, אבל אני פשוט לא עושה את זה.
אציין שיש לי עוד 2 בעיות טכניות:
1. קושי בריכוז, אני מאד מהיר תפיסה וגם מעמיק, אבל דווקא בגלל זה כל מילה מדליקה אותי וקשה לי להכנס לנושא ברצף. בעבר עם הרצון שהיה לי הייתי מצליח להתגבר על זה וזה היה נהפך דווקא ליתרון, כך שהייתי נחשב ללמדן גדול. אבל כשאני לומד לבד כיום זה קשה מאד.
2. אני מאד נמשך לשיחות חולין או לדבר על כל נושא שבעולם תורני או לא, מלבד ללמוד את החומר שאני אמור ללמוד, וכך תמיד היה לי קושי עם חברותות. אציין שחברותא שהוא המוביל מאז ומעולם לא שרדתי את זה, מכיוון שאני בדרך כלל יותר מהיר אני מאבד ריכוז מיד כשהוא מתחיל להסביר. וכשאני מוביל אני גורר את זה למחוזות אחרים.
למעשה כיום אני עובד כל היום, לא לומד מילה מסודרת מלבד הרבה מחשבה ביני לבין עצמי בנושאים תורניים (וקצת כתיבה על כך באתר מסוים שזו עבודה שאני עושה מהצד), אבל בלי שום לימוד גמרא מסודר, על אף שזה באמת נמצא בראש סדר העדיפויות שלי.
אציין עוד נקודה, שאני במצב כלכלי לא טוב, והלחץ הכלכלי גורם לי להתעסק בכל רגע אפשרי בפרנסה שלי, וזה עוד קושי משמעותי.
תודה רבה.
אציין עוד נקודה (כל רגע אני נזכר במשהו, זה אופייני לי…), שמבחינתי אם אני לא אדע ש"ס עד גיל 30 אני כבר יכול להספיד את עצמי, זה לא שאני חושב שבלתי אפשרי להשלים פערים, אבל הדרישות שלי בתחום גבוהות בהרבה מהמקובל בעולם הישיבות, ואני פשוט לא מגיע לזה וזה גורם לי יאוש ודיכאון.

לקריאת התשובה >

המדרשים והסיפורים שמופיעים בגמרא אמיתיים?

יש לי שאלה קצת מוזרה: יש סיפור בגמרא על אחד האמוראים שהלך למקום בו השמיים והארץ מתנגשים והניח את התיק על השמיים.
חוץ מהסיפור הזה יש כל מיני סיפורים ומדרשים שסותרים את ההיגיון (כמו המדרשים האומרים שגובהו של עוג מלך הבשן היה 30 אמה (נידה נ"ד ע"ב), ויש שאומרים שרק השוק שלו היתה 3 פרסאות.

המדרשים והסיפורים שמופיעים בגמרא אמיתיים?
אם כן, איך זה הגיוני? אם לא, למה כותבים אותם?

לקריאת התשובה >

העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם ההיפרדות מהישיבה, מהבחורים האיכותיים, ההתנתקות מהכל. אני מרגיש שנמאס לי, אני רוצה פשוט לשכור דירה לבד ולישון שם כל היום, אני לא בחור מקולקל שילך לדירת רווקים, פשוט שברו לי את כל מהלך החיים שהיה לי ושבניתי בעמל וביזע רב. נמאס לי, אני פשוט רוצה להעלם לאנשהו, לאיזה חור בגלובוס ולשבת של כל היום ולבכות.

לקריאת התשובה >

מחפש תוכנית פעולה מעשית, לישום ספרי מוסר ביום יום?

אני קורא ספרי מוסר ומשתדל לעבוד לפחות על המידה הכי טעונה שיפור אצלי.
ככל שאני יותר קורא, די מתחדד הפער העצום בין לשון סופרי המוסר שמהלכת לה בשמיים, לבין אי היכולת שלי להוריד את זה לקרקע, לתוכנית פעולה מעשית.. תכלס ביום יום.

אמר לי רב, שתכונות הנפש באדם ניתן להקביל לאקולייזר, שניתן לעלות ולהוריד ולווסת את הטונים, והתכונות בנפש.

השאלה איך אפשר לישים את ספרי המוסר ביום יום, האם קיימת תוכנית פעולה מעשית?
דוגמא: מר, X בעל תכונות Y צריכות לפעול כך 1 2 3,את זה יעלה ואת זה יורד, ויעבוד עליהם כך וכך פעמים ביום על תכונה זו או אחרת, ביום זה יעבוד על זה ובאחר על תכונה אחרת ממש כמו חדר כושר.
שם יש תוכנית פעולה מעשית, שהמדריך מתווה לך, ושאתה צריך לבצעה בשטח.

ואילו בתחום הרוחני והמוסר?
לא מצאתי שום תוכנית או הדרכה שמבוססת על ספרי המוסר הבולטים.
הקריאה גם יכולה להיות מיאשת בספרי המוסר לפעמים, כי רק על שורה אחת או משפט אחד, צריך לעבוד שנים אם בכלל זה משהוא שאדם פשוט יכול בכלל להתימר לשאוף להגיע אליו כל החיים..

וזה כשיש תוכנית עבודה..
אבל אני, לא מצאתי בשום ספר תוכנית עבודה.. אולי יש ואני לא מכיר?
גם אם אין תוכנית מסוימת, אז אולי יש קוי מתאר שמסבירים איך לבנות תוכנית אישית כזו?
תודה, ירון.

לקריאת התשובה >

למה התורה לא אסרה דברים שברור שהם בעייתיים?

כבר במאה ה20, ואפילו עוד קודם ובוודאי שבמאה ה-21 אסורה עבדות, נישואי קטינים, ביגמיה, ומכירת בני אדם. ברור לנו ואין צורך להכביר בהסברים עמוקים ומתפתלים, מדוע החברה תיקנה את עצמה ואסרה את המצבים הללו, והם מעוגנים בחוק,
אבל למה התורה שלנו, תורת חיים שכתב אותה הקדוש ברוך הוא הטוב והמיטיב לא אסר את הדברים הללו מלכתחילה? מדוע התורה רק בנתה הגנות לאותם אנשים שהחיים הביאו אותם להיות בדרגות האלה. והיא הכתיבה וציוותה התנהגות הכי הוגנת והכי מתחשבת באותם אנשים? האם היהדות היא רק קצת יותר טובה מכל החברה? האם הוגי רעיונות החירות והשיוויון יותר חכמים ומבינים ונאורים מהתורה? האם מה שאמרו ז'אן ז'אק רוסו, עמנואל קנט, דניס דידרו, שארל מונטסקייה, ועמנואל קנט לא ידע הקדוש ברוך הוא?

התשובה שזו היתה המציאות וככה אנשים חיו, לא מתיישבת על הלב, בכנען היתה נורמה של משכב זכר, והתורה מלאה באיסורים לעם ישראל לא לנהוג כמוהם.
נכון התורה לא ממליצה על ביגמיה, היא טורחת להציג את הצד הבעייתי של חיים מרובי נשים, אבל אם זה כל כך בעייתי, למה עד ימיו של רבנו גרשום לא נאסרה ביגמיה, ורק אז הוטל על כך חרם?

מדוע בני האדם חוקקו חוק שלא לסחור באדם , איך התורה מרשה שאדם ימכור את בתו הקטנה לעבדות, ורק נותנת הוראות למוכר ולקונה איך להתנהל איתה? אברהם לינקולן היה יותר רחום מהקב"ה?

איך הגמרא דנה בנישואי ילדות קטנות, האם החוק שלא להתחתן לפני גיל 16 יותר מבין מהתורה שאדם צריך להיות בוגר כאשר הוא נכנס להתחייבות של כל החיים?

לקריאת התשובה >

טוב לי ללמוד בנחת, למה לי להתחתן?

אני באמת לא תופס מדוע אני צריך להתחתן. כלומר, יש לנו מצוה של פו"ר, אבל זה מצוה שאוכל לקיימה גם בעוד כעשור. בדור שלפנינו היו בחורים שהתחתנו בסביבות ה 30. אמנם זה היה בגלל שלא רצו להתחתן עם בחורי ישיבה, אבל זה לא משנה לעצם הענין.
כמה ששאלתי, חקרתי ודרשתי, עדיין אינני מבין היטב את הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו".
לצורך הבנת המצב, אכתוב על עצמי קצת. ובגלל שאני לא מזוהה , אין לי כל בעיה "להתרברב", אבל בכנות, זו האמת. אני פשוט רוצה תשובה ועל כן אני מתאר את עצמי, ובאמת לא מגזם.
אני ב"ה זוכה לישב באהלה של תורה. גדלתי בבית רגיל, אבל אני הקצנתי מאד לתורה. כלומר כיום לא מענין אותי דבר חוץ מתורה, אולי קצת פולטיקה פנים חרדית.
אני רואה חברים מסביבי מתעניינים בספורט, סרטים, בגדים, וכו', זה פשוט לא מעניין אותי בכי-הוא זה.
אני בורח מהחברה, כי אני חושב שזה מפריע לי להתעלות.
יש לי סדר יום שאומר כל רגע פנוי ללמוד. [אפילו קניית בגדים, נעלים וכו', אני כמעט לא דורך בחנויות. אבי היקר תמיד מביא לי הכל עד הבית].
אני לא אוהב ללמוד בהיכל הישיבה. כי מדברים ויש נייעס וכו'. אני בורח לבתי מדרשות שקטים, יושב למדי לומד, והרבה הרבה כותב.
אני לא לומד עם חברותא בכלל. החברותא שלי זה המחשב. (מוגן לגמרי ב"ה – אם תשאל היאך הגעתי לאתר "אקשיבה" התשובה: בגלל הספר שהוצאתם… אילולי הוא לא הייתי מגיע לזה כנראה לעולם… ובעיקר בגלל שזה חסום בסינון שלנו, והצלחתי להשיג דרך מחשב אחר את המייל שלכם, כך שאת התשובה לא אראה באתר אלא במייל).
יש לי דרך לימוד עצמאית.
אקיצר, כיף לי. אני נהנה מהלימוד. (אני יודע שזה יחסית נדיר. אבל זה לדעתי בגלל שאני כותב במחשב. וזה נותן לי סיפוק, כל יום אני רואה מה חידשתי, מה הוספתי וכו'.
למה לי להכנס ל"ריחיים על צווארו"? אני יודע את הגמרא "הא לן והא להו", אבל בכ"ז, א"א לכחש שזה "ריחיים על צווארו".

עוד נקודה. לפני שנה חשבתי להתחיל שידוכים, ובאותה תקופה היה לי ירידה בשמירת העיניים. אני סבור שזה טבעי. אני מתחיל לחשוב על שידוכים, אז אני פחות שומר על העיניים. יש איזה "מורה היתר" לא נכון ש"זה לצורך". מקווה שהובנתי.
אחר כמה ימים כאלה, כמובן שכל עבירה מביאה צער ועגמ"נ. החלטתי לדחות שידוכים עוד שנה. והכי הוה.
כעת אני חושש שוב שמא חלילה שוב אפול לזה אם אתחיל שידוכים. זה נסיון קשה. כלומר, כל אדם שרואה אשה נאה ברחובה של עיר, העין מושכת, וזה טבעי, וזה מלחמתינו עם היצר. בדרך כלל זה לא קשה לי כל כך, אני פשוט מסיח דעת, חושב על מה שלמדתי היום וזהו זה. אבל אם הראש לא מונח בלימודים, אלא בשידוכים, וכך המצב שמתחילים שידוכים, ממילא בהכרח שיהיה קשה לי ללמוד והפועל יוצא זה שמיה"ע והמחשבה.

עוד נקודה. אני סבור שיש לי הרבה מה לעבוד על מידות. על בנ"א לחבירו. לשם דוגמא, היה לי וויכוח עם אמי שתחי', באמת לא משנה מה היה הנושא, ובגלל כך תקופה ארוכה לא דיברנו. הייתי בגלל זה בצער על הצער שאני גורם לאמי, מצד שני "לא יכלתי" לבקש סליחה. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגל. רק בערב יו"כ העזתי.

במהלך תקופה זו חשבתי לעצמי, מה יהיה אם חלילה אסתכסך עם אשתי? וזה הרי אמור לקרות מטבע הדברים, א"א לומר ולהניח שהכל יהיה חלק לגמרי.

ארחיב עוד. בביתי כמעט לא ביקשו ממני עזרה בבית. בכלל. אפי' לגהץ זה רק אם שכחו או לא הספיקו. מה יהיה כשיהיה לי בית? הכל יהיה מוטל על האשה בלבד? זה בודאי לא הגיוני. מצד שני זה יהיה לי בודאי מאד קשה.

לקריאת התשובה >

האם אני רוצה להיות יהודי?

1. נולדתי יהודי, ואני יהודי ברירת מחדל. 2. אני מאמין בבורא עולם ותורתו. נקודה. (למדתי, התבוננתי, בבחירתי, בלי פחד, עיינתי בכל הצדדים, הגעתי למסקנה שיש הרבה הגיון, בין מצד ההיסטוריה, בין מצד שכל הישר, ואני מקבל את זה ללא פקפוק.)

לקריאת התשובה >

מותר לי לקרוא ספרים חיצוניים בתחום הפסיכולוגיה?

רציתי לשאול אני למדתי המון דברים בתחום נפש האדם ומושך אותי לקרוא על קרל גוסטב יונג תלמידו של זיגמונד פרויד ולא רק עליו אלא מפרשנים את התיאוריה שלו כמו "רות נצר" "מיכה אנקורי" ועוד רבים, אני מציין שכבר קראתי המון

לקריאת התשובה >

טעמתי מ"הפרי האסור" ועכשיו אין לי רצון לקיים מצוות

לפני כמה חודשים היתה לי תקופה חלשה בשמירת תו"מ ולמעשה ממש התרחקתי. הייתי אז בטיול בחו"ל אמרתי לעצמי שכדי באמת להנות אני צריך לשכוח הכול ולנסות כול מה שרק אפשר חלק מזה היה גם לא לשמור שבת ולאכול שרצים וחלב בבשר בפעם הראשונה בחיי לא חשבתי על שום מצווה במשך שבועות כשחזרתי(עבר כבר מספר שבתות)התחלתי שוב לשמור שבת אבל הכיפה כבר לא חזרה וכבר לא הנחתי תפילין והיה לי הרבה יותר קשה לשמור שבת שבת אחרונה כבר נשברתי וחיללתי הסיבה שאני פונה אליכם כי אני לא באמת רוצה את זה לא שאני לא מאמין פשוט אין לי כוח עכשיו לקום להניח תפילין או בשבת משעמם אז אני כול הזמן חושב על הפלאפון וכול מיני דברים בסגנון
אין לי מושג מה לעשות אני רק יודע שמצד אחד אם אני לא יעשה כלום זה רק ימשיך להדרדר אבל מצד שני אין לי את הכוח לשנות ואני לא יודע אם אני יכול בכלל להחזיר את זה למצב שהיה

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן