שאלות בנושא: לימוד תורה

לפני כמה חודשים חזרתי בתשובה דרך שיעורי תורה בבית כנסת ליד הבית התחברתי מאוד עם הרב שם ולאט לאט התחלתי לשמור שבת ללכת לתפילות להתחזק בכול מיני הלכות ללמוד גמרא ואז הוא שלח אותי לישיבה בבני ברק לראות איך שם ניסיתי תקופה של חודש וחצי הייתי הולך מ10-1 גמרא ושיעור תורה היה שם ואז הייתי חוזר הביתה אחרי זה הגיע בין הזמנים וזה היה תקופה שהייתי יוצא עם חברים עד שעות מאוחרות בקושי בא לתפילה בבוקר והרגשתי כאילו חזרתי לשקר היה לי הרבה נסיונות בלבולים ועכשיו אני מרגיש שאני תקוע בין שתי עולמות והישיבה כבר לא מעניינת אותי כמו פעם אני אוהב ללמוד גמרא ואני יודע שהעולם בחוף הוא שקר פשוט ישיבה לא התחברתי ולדעתי גם אני צריך סוג של מקום כזה להתרחק מהחברים ומכוח השקר מאוד יעזור אבל מצד שני אני מאוד מבולבל כי לא התחברתי לסדר יום הזה של ישיבה מאוד קשה לי ו

מדוע היו אמוראים שבחרו ללמוד תורה מתוך עוני? ובהיקש לדורנו, מדוע יש אנשים שבוחרים להיות אברכים ומתוך כך יש כאלו שחיים חיי עוני ומחסור?
האם יש מעלה בזה? מה המטרה של הבחירה הזו? האם זה מתאים לכל בחור? ומה נאמר על דורנו, הרי זה לא קל לחיות כאברך ועדיין להמשיך ולהתמיד בכך לאורך ימים ושנים.
מה יתן את הרצון והתשוקה לאיש להמשיך ללמוד, וכן לאישה להיות שמחה בזה?

שלום לכבוד הרב. ברוך השם זכיתי ואני לומד תורה, בזמן האחרון כשאני לומד גמרא ומדרשים עולה לי שאלה על כיצד ידעו חז"ל את הדברים האלה. לדוגמא: הגמ' מסכת שבת אומרת כל השומר שבת כהלכתה אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין

לאורך השנים היה לי קשה ביותר עד בלתי אפשרי להתרכז באמת בלימוד, בעיקר בלימוד לבד. ז"א שכשישבתי ללמוד לבדי פשוט קרעתי את עצמי, וגם זה לא החזיק יותר מדי זמן. התחלתי לבהות ולחלום על כל נושא אחר מלבד הגמרא. וכך עוד שורה ועוד עשר חלומות וכו'. באופן כללי כמעט ולא למדתי לבד. עם חברותא היה תמיד יותר טוב ויותר הצלחתי בזה, אבל גם בזה חסר את המרכיב העצמי של החיפוש העצמי והחתירה לבירור הסוגיא וכו'.
אבל בעוד שבעבר היה לי דחף עצום ללמוד וכל הזמן ניסיתי וקרעתי את עצמי וישבתי שעות בכוח ובלי תוצאות כמעט, בשנים האחרונות הוא הלך ונחלש, עד שכיום פשוט אין לי כח ללמוד.
אני מרגיש גם שאין לי חשק בכלל ללמוד, ואני נקרע בין השאיפה המהותית והעקרונית שלי להשקיע וללמוד בצורה מסודרת, ולהיות ת"ח אמיתי הלן בעומקה של הלכה, בכל הכחות והחושים ובעומק העיון, לחדור לעומקה של סוגיה, ולהקיף אותה כמו שצריך. לרכוש עוד מסכת ועוד מסכת עד לדעת את הש"ס כולו. ואפשר להוסיף על זה גם שליטה בתורה שבכתב ובמכמניה, וכו'. ואני לא חושב שזה לא רצון אמיתי, או שזה נובע מהחברה וכדו', הבירור שאני מנסה לעשות עם עצמי העלה שזה רצון כנה ועמוק וחזק, אבל באמת הוא סופג מכות מצד המציאות המאכזבת ומצד החשק והרצון המעשי או מה שזה לא יהיה, שלא אוחז שם. בפועל הרצון שלי לא שם, ממש לא שם. (עכשיו אני אתאר את זה ממקום אחר וזה נשמע ממש סותר). אין לי שום חשק ושום רצון לשבת מול הגמרא. אפשר לומר שאין לי טעם בלימוד (אבל אין כן נהנה מהלימוד בעיקר מהבנות חדשות), מבחינתי יכול לעבור יום שלם בלי לפתוח ספר, ויכול להיות לי אפילו סיפוק אם אני אעשה משהו מועיל (בשונה מאם אני אשב ואחלום מול הספר). אני ממש מתבייש אבל אני מודה שאני שנחשב אברך מוערך ולמדן ואפילו יודע קצת, לא ממש מחובר (או ממש לא) ללימוד. ולא שיש לי משהו אחר לעשות, אין לי שום תוכן אחר בעל ערך שמתמודד על המשימה לתת לי סיפוק בחיים. (למעט עיסוק בהבנות בנפש ובמוזיקה, אבל זה לא משהו שאני רואה כתכלית).
אני סוחב את עצמי יום יום לכולל (בזמן כמובן, יען כי בבין הזמנים איני לומד כמעט), בלי טיפת חשק, אתבטא בחריפות ואומר שאני מרגיש שאני לא באמת שם. אני לא מביא את עצמי לכולל. סתם דופק סדר כי אני מוכרח, ומנסה ללהטט בין המילים של החברותא ובין שלל המחשבות והחלומות שמעסיקים את מוחי. אני לא שם. אם זה היה תלוי בי הייתי עוזב את הכולל, אבל אני יודע שזה לא נכון (אני יודע שאני מדבר בשני קולות). אני לא רוצה לעזוב, אבל מצד שני אין לי כח לסחוב. בכל מקרה זה לא תכלס. הבזבוז זועק לשמיים ומשווע לעזרה. זה לא שייך שאני אעביר ככה את שנותי.
האם אני צריך להסיק מזה שזו לא תכליתי ללון באהלה של תורה. שמה שהשם דורש ממני זה לא להדבק אליו באמצעות התוה"ק? א, לא נראה לי ואני לא מרגיש כך משום מה. ב, אין לי חשק גם לשום דבר אחר, לאף עשייה אחרת.

מאז שנולדתי חייתי בסביבה חרדית החל מגיל 4 בערך שהתחלתי ללמוד בתלמוד תורה (כיתת מכינה) המשך בישיבה קטנה וכיום בישיבה גדולה
אבא שלי הינו אדם דתי-לאומי שדוגל בלימוד מקצוע לחיים
לצערי נפלתי בחובות כספיים גדולים לבנקים וחברות אשראי ואפילו נזרקתי מישיבה אחת ועברתי לאחרת שם הייתי עובד בלילות כדי לפרוע את חובותיי
אבא שלי שידע מכל המצב ובלי כל קשר ניסה ומנסה להשפיע עליי כל הזמן לעזוב את הישיבה ולהתגייס לצבא ולרכוש מקצוע ונסיון במסגרת השירות הצבאי כל הזמן אמרתי לו שאחרי החתונה אלך ללמוד מקצוע ולא כי אני מנסה למרוח אותו אלא כי באמת חשוב ללמוד בישיבה עד החתונה למרות שבלילות אני עובד וזאת בגלל שאני רוצה להקים בית של תורה שהערך העליון הוא תורה ועבודה זה ערך משני
אלא שלצערי הישיבה הנוכחית שלי נסגרת ואני לא יודע מה לעשות
מצד אחד חשוב לי להמשיך בישיבה כדי להתחתן עם בחורה איכותית ולהקים ביחד איתה בית של תורה וכדלעיל אך כיצד אוכל לפרוע את חובותיי.
מצד שני אולי בגיל שלי כדאי ללכת ללמוד איזשהו מקצוע או להשלים בגרויות וכדו׳ מה שממילא אני מתכוון לעשות אחרי החתונה
מצד שלישי אולי ללכת לישיבה שחצי יום לומדים וחצי יום עובדים אבל ישיבה כזאת בד״כ מורכבת מבחורים ירודים ברמה רוחנית ומאד רדודים.
אני ממש מבולבל ולא יודע מה לעשות חשוב לי להקים בית של תורה ועוד יותר חשוב להיות בחברת אנשים איכותיים בעלי יראת שמיים שמדברים נקי ולא פחות חשוב להחזיר את החובות שנותרו אני רוצה לציין שאבא שלי לא יכול לעזור לי לפרוע את חובותיי
אשמח ותודה רבה מראש על מענה בהיר בעניין.

ידוע כי התורה פועלת על האדם ומביא לו שלימות. ונודע מה כבר כתבו הקדמונים במטרת לימוד התורה, אם זה כדי להסיק מזה הלכה למעשה או להתדבק בהשי"ת גם אם לא מסיקים מזה הלכה למעשה. כגון סוגיית הש"ס שהם לא רלוונטיים

על מה יש להודות שקיבלנו תורה? נכנסנו בעל כורחנו למערכת של מחויבות, שאנו מחייבים את עצמנו ברמאות להודות שתרי"ג מצוות טוב לנו …. כדי להטיבנו באחריתנו ….. אחרי שנמות ולא נהיה פה בעולם …בינתיים פה סובלים, אתה תקרא לזה בטח תענוג, לשמור שבת, להיות עם משפחה, ולהשתעמם נורא, אחרים רואים את זה בטלה ושיעמום טוטלי, בפרט אם אין לך ילדים ואתה לא בקטע ללמוד גמרא ולסבך את הראש עם כל הפילפולים , בקיצור לפני שקיבלנו תורה היה לנו עול של פרעה שהיה זה עול גשמי, ועכשיו יש לנו גם עול גשמי הינו פרנסה וכו" וגם עול רוחני שכרגע לא מוביל לשום מקום… רק צריך להאמין ברעיון שאחרי המוות יהיה לך טוב לנשמה ותקום בתחיית המתים, שזה דבר שאף אחד לא יודע מה זה.כמו לדבר על החיים בכוכב לכת מאדים, שאף אחד לא היה שם, ואף אחד לא הרגיש מה קורה והולך שמה, רק תאמין…… וחלילה לך …אם לא תעסוק בתורה ומצוות אפילו שזה לא מעניין אותך תקבל גיהנום גם בעולם הזה וגם בעולם הבא …. אז תגיד לי הרב על מה יש להודות בחג השבועות? על היסורים שנקבל? על הדרך הקשה הזו שיש בה ללכת? כי קשה לי ללמוד תורה וקשה לי לקבל עצמי דברים ביהדות. אז מה ההודאה, החיים קשים מאוד גם בלי התרי"ג מצוות שאלוקים נתן לנו …. אז תגיד לי בבקשה מה יש פה שלא גליתי עדיין? לפני קבלת המצוות היה לנו מורא בשר ודם –פרעה, ועכשיו יש גם מורא בשר ודם –קשיים פיזים בחיים האלו, וגם קשיים בקיום תרי"ג מצוות.
ועוד שאלה כבוד הרב ….אנו אומרים שהבדילנו מן העמים ?!…… הייתכן שהעם בו חפץ אלוקים כל כך סובל כל השנים? אני לא רוצה את התשובה הזו אנחנו לא זכאים מספיק … צריך לעשות תשובה על חטא שמירת הלשון, צניעות וכו", זה יכול להיות עוד אלפי מצוות שאנו לא מקיימים, ואם מקיימים אז אף פעם לא כמו שבאמת צריך לפי כל דקדוקי השולחן ערוך ….
אשמח לתשובתך,
חג שבועות שמח אולי אתה יודע מה שמח יש בו?

למדתי בישיבה ליטאית מובחרת, והתחתנתי לפני 5 שנים ועכשיו אני חווה סוג של משבר זהות בקשר לשייכות שלי ללימוד תורה.
במשך שנות שהותי בישיבה ישבתי ולמדתי בהתמדה וניצלתי כל רגע פנוי ללמוד תורה, ולא שהייתי כפייתי, אלא הלימוד באמת היה יקר לי, וגם מאוד נהניתי ללמוד, אולם עכשיו 'אעפס', אני מרגיש שחוויית הלימוד שלי ירדה פלאים, וניסיתי להבין מדוע, הרי אני אדם חכם עם קליטה מאוד טובה , ומדוע ההנאה שלי ירדה.
נתון נוסף ששמתי לב אליו הוא שעיקר חוסר ההנאה שלי בלימוד היא בלימוד עצמאי, ואני מרגיש משועמם ללמוד לבד, אבל אם הלימוד הוא עם חברותא (כמובן חברותא ברמה מתאימה וכו') אז זה כן יכול להיות לימוד כייפי.
ניסיתי לחשוב מהי הסיבה לכך, והגעתי למחשבה, שכאשר הלימוד נשאר ב'תיאוריה' הוא משעמם אותי, אבל אם הלימוד הוא עם מישהו נוסף אז הלימוד הוא ברמה מסוימת לימוד יותר מעשי.
הגעתי מזה למסקנה שכנראה עדיף לי ללמוד לימודים מעשיים כל שהן כמו טוען רבני (לימודי או"ח וירה דעה לא מעניינים אותי) שזה דבר שמביא לדברים מעשיים.
האם אני צודק שזה הפתרון, או שיש פתרון אחר חוץ מאשר לשנות מסלול וללמוד טוען רבני?והאם בכלל זה רעיון טוב בשביל ההשארות בלימוד להיות טוען רבני או שזה סוג של יציאה לעבודה?
אני מוכרח לציין דבר נוסף, שבחיים שלי האישיים אני מוגדר לאדם חושב וחוקר, ובעיקר אני אוהב לחקור את מניעי הנפש של האדם, ובשום אופן אני לא מגדיר את עצמי כנהנתן או כעצלן (שאולי לכן אין לי סיפוק מלימודי הגמ').
דבר נוסף שחשוב לי לציין, שהחשיבה שלי מאוד עצמאית ולא מוגבלת לדפוס המוכר של החברה, ככה שאין לי בעיה עם כל רעיון שהוא אם זה יתאים לנפש שלי.
יישר כח גדול