שאלות בנושא: לימוד תורה

טוב לי ללמוד בנחת, למה לי להתחתן?

אני באמת לא תופס מדוע אני צריך להתחתן. כלומר, יש לנו מצוה של פו"ר, אבל זה מצוה שאוכל לקיימה גם בעוד כעשור. בדור שלפנינו היו בחורים שהתחתנו בסביבות ה 30. אמנם זה היה בגלל שלא רצו להתחתן עם בחורי ישיבה, אבל זה לא משנה לעצם הענין.
כמה ששאלתי, חקרתי ודרשתי, עדיין אינני מבין היטב את הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו".
לצורך הבנת המצב, אכתוב על עצמי קצת. ובגלל שאני לא מזוהה , אין לי כל בעיה "להתרברב", אבל בכנות, זו האמת. אני פשוט רוצה תשובה ועל כן אני מתאר את עצמי, ובאמת לא מגזם.
אני ב"ה זוכה לישב באהלה של תורה. גדלתי בבית רגיל, אבל אני הקצנתי מאד לתורה. כלומר כיום לא מענין אותי דבר חוץ מתורה, אולי קצת פולטיקה פנים חרדית.
אני רואה חברים מסביבי מתעניינים בספורט, סרטים, בגדים, וכו', זה פשוט לא מעניין אותי בכי-הוא זה.
אני בורח מהחברה, כי אני חושב שזה מפריע לי להתעלות.
יש לי סדר יום שאומר כל רגע פנוי ללמוד. [אפילו קניית בגדים, נעלים וכו', אני כמעט לא דורך בחנויות. אבי היקר תמיד מביא לי הכל עד הבית].
אני לא אוהב ללמוד בהיכל הישיבה. כי מדברים ויש נייעס וכו'. אני בורח לבתי מדרשות שקטים, יושב למדי לומד, והרבה הרבה כותב.
אני לא לומד עם חברותא בכלל. החברותא שלי זה המחשב. (מוגן לגמרי ב"ה – אם תשאל היאך הגעתי לאתר "אקשיבה" התשובה: בגלל הספר שהוצאתם… אילולי הוא לא הייתי מגיע לזה כנראה לעולם… ובעיקר בגלל שזה חסום בסינון שלנו, והצלחתי להשיג דרך מחשב אחר את המייל שלכם, כך שאת התשובה לא אראה באתר אלא במייל).
יש לי דרך לימוד עצמאית.
אקיצר, כיף לי. אני נהנה מהלימוד. (אני יודע שזה יחסית נדיר. אבל זה לדעתי בגלל שאני כותב במחשב. וזה נותן לי סיפוק, כל יום אני רואה מה חידשתי, מה הוספתי וכו'.
למה לי להכנס ל"ריחיים על צווארו"? אני יודע את הגמרא "הא לן והא להו", אבל בכ"ז, א"א לכחש שזה "ריחיים על צווארו".

עוד נקודה. לפני שנה חשבתי להתחיל שידוכים, ובאותה תקופה היה לי ירידה בשמירת העיניים. אני סבור שזה טבעי. אני מתחיל לחשוב על שידוכים, אז אני פחות שומר על העיניים. יש איזה "מורה היתר" לא נכון ש"זה לצורך". מקווה שהובנתי.
אחר כמה ימים כאלה, כמובן שכל עבירה מביאה צער ועגמ"נ. החלטתי לדחות שידוכים עוד שנה. והכי הוה.
כעת אני חושש שוב שמא חלילה שוב אפול לזה אם אתחיל שידוכים. זה נסיון קשה. כלומר, כל אדם שרואה אשה נאה ברחובה של עיר, העין מושכת, וזה טבעי, וזה מלחמתינו עם היצר. בדרך כלל זה לא קשה לי כל כך, אני פשוט מסיח דעת, חושב על מה שלמדתי היום וזהו זה. אבל אם הראש לא מונח בלימודים, אלא בשידוכים, וכך המצב שמתחילים שידוכים, ממילא בהכרח שיהיה קשה לי ללמוד והפועל יוצא זה שמיה"ע והמחשבה.

עוד נקודה. אני סבור שיש לי הרבה מה לעבוד על מידות. על בנ"א לחבירו. לשם דוגמא, היה לי וויכוח עם אמי שתחי', באמת לא משנה מה היה הנושא, ובגלל כך תקופה ארוכה לא דיברנו. הייתי בגלל זה בצער על הצער שאני גורם לאמי, מצד שני "לא יכלתי" לבקש סליחה. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגל. רק בערב יו"כ העזתי.

במהלך תקופה זו חשבתי לעצמי, מה יהיה אם חלילה אסתכסך עם אשתי? וזה הרי אמור לקרות מטבע הדברים, א"א לומר ולהניח שהכל יהיה חלק לגמרי.

ארחיב עוד. בביתי כמעט לא ביקשו ממני עזרה בבית. בכלל. אפי' לגהץ זה רק אם שכחו או לא הספיקו. מה יהיה כשיהיה לי בית? הכל יהיה מוטל על האשה בלבד? זה בודאי לא הגיוני. מצד שני זה יהיה לי בודאי מאד קשה.

לקריאת התשובה >

האם אני רוצה להיות יהודי?

1. נולדתי יהודי, ואני יהודי ברירת מחדל. 2. אני מאמין בבורא עולם ותורתו. נקודה. (למדתי, התבוננתי, בבחירתי, בלי פחד, עיינתי בכל הצדדים, הגעתי למסקנה שיש הרבה הגיון, בין מצד ההיסטוריה, בין מצד שכל הישר, ואני מקבל את זה ללא פקפוק.)

לקריאת התשובה >

מותר לי לקרוא ספרים חיצוניים בתחום הפסיכולוגיה?

רציתי לשאול אני למדתי המון דברים בתחום נפש האדם ומושך אותי לקרוא על קרל גוסטב יונג תלמידו של זיגמונד פרויד ולא רק עליו אלא מפרשנים את התיאוריה שלו כמו "רות נצר" "מיכה אנקורי" ועוד רבים, אני מציין שכבר קראתי המון

לקריאת התשובה >

טעמתי מ"הפרי האסור" ועכשיו אין לי רצון לקיים מצוות

לפני כמה חודשים היתה לי תקופה חלשה בשמירת תו"מ ולמעשה ממש התרחקתי. הייתי אז בטיול בחו"ל אמרתי לעצמי שכדי באמת להנות אני צריך לשכוח הכול ולנסות כול מה שרק אפשר חלק מזה היה גם לא לשמור שבת ולאכול שרצים וחלב בבשר בפעם הראשונה בחיי לא חשבתי על שום מצווה במשך שבועות כשחזרתי(עבר כבר מספר שבתות)התחלתי שוב לשמור שבת אבל הכיפה כבר לא חזרה וכבר לא הנחתי תפילין והיה לי הרבה יותר קשה לשמור שבת שבת אחרונה כבר נשברתי וחיללתי הסיבה שאני פונה אליכם כי אני לא באמת רוצה את זה לא שאני לא מאמין פשוט אין לי כוח עכשיו לקום להניח תפילין או בשבת משעמם אז אני כול הזמן חושב על הפלאפון וכול מיני דברים בסגנון
אין לי מושג מה לעשות אני רק יודע שמצד אחד אם אני לא יעשה כלום זה רק ימשיך להדרדר אבל מצד שני אין לי את הכוח לשנות ואני לא יודע אם אני יכול בכלל להחזיר את זה למצב שהיה

לקריאת התשובה >

הקיבעון בחברה החרדית והיחס לבעלי תשובה

יש את ההתקרבות להשם, יש את עולם התורה, המצוות, גמילות החסדים
ו- יש את החברה החרדית.
נראה שאין קשר בין השניים….
בסמינרים השונים נחשפתי לאנשים חרדיים מקסימים אבל כיום אני מרגישה שחלק מהם רצו לצבור לעצמם מצוות ולכן קירבו אותי אבל בעצם לא גילו לי את העולם החרדי האמיתי. כלומר, "בוא אלי פרפר נחמד….", "תפסנו אותך,.
הרגשתי שרימו אותי, שהעולם האידיאלי הזה שהם תיארו לי בסמינרים אינו קשור לעולם החרדי שאני מגלה לאט לאט….
רואה את המחלוקות הרבות והפילוגים, רואה שהעולם החרדי נשאר בשנות ה-50 מבחינת חוסר האיחוד בו.
בגלל מעמדנו כבעלי תשובה וגם זה שאני ספרדיה גורם לי להבין בצער שהילדים של הליטאים שקירבו אותי בסמינרים כנראה שלא ילמדו עם הילדים שלי….אני מבינה שבישיבות הטובות מקצים מספר דל לספרדים, שיש את אלו שמתקבלים לישיבות כי הם הבנים של….
מרגישה שהיה לי טוב יותר שם, בגלגול הקודם, מהבחינה החברתית ולפעמים תוהה, מה עשיתי לעצמי???
לא נעים לי לחשוב כך כי מרגישה שזה כפיות טובה לקב"ה אחרי כל מה שנתן ונותן לי…..
שואלת את עצמי, איפה האמת והטוהר???
(יודעת שב"עולם האמת"…ומה עם כאן???)
כואב לי הלב על הילדים שלי שב"ה נולדו לעולם התורה אבל למה הם צריכים לחוות את הצימצום החברתי של העולם החרדי.
אני למדתי במקומות מעולים והייתי עם חברה איכותית ולמה ילדי צריכים להתפשר על מקומות שהם ככה-ככה???
בבקשה, אל תכתבו לי שאנחנו מחכים לגאולה ושמה שחשוב זה מה שנותנים בבית.. את זה אני יודעת….
אני נותנת לילדי ומטפחת אותם מאד,

לקריאת התשובה >

איך להתחזק כדי לא להתקרר משטיפות המוח שאני עובר

מעולם הייתי טיפוס חוקר ומעמיק בפרט בענינים הנוגעים לנפש לנשמה,
אבל לאחרונה אני הולך לטיפול רגשי אצל מטפל חילוני, והחילוק בין החיים שלי לשלו הביא אותי לעיין בענינים חרדים / דתיים / חילונים, הגם שלא דיברנו ע"ז מעולם באופן ישיר, והמטפל ממש לא מעוניין להתערב בענינים אלו, אבל הביא אותי להתעוררות טיפוס שלי וכו'. למעשה, אני מתבונן הרבה בתקופה האחרונה, והיסודות איתנים, למדתי עקרי יהדות הרבה הרבה, ספר הכוזרי, ספר העיקרים, החינוך, אברבנאל, ועוד, ספרי חסידות
ועם כל זאת, אני גם מוצא פה ושם, בעיקר פוגש באינטרנט, הרבה כיוונים אחרים, ובכלל הרוב המוחלט של היהודים כיום הם חילונים, וכל אחד הולך בדרך שלו, ואני עובר פשוט שטיפות מוח.
רק עכשיו אני מתחיל להבין מה הענין של "ולא תתורו אחרי לבבכם – זה מינות", וכמו שמפרש החינוך במקומו ואכמ"ל.
זה כל כך קשה לי להתאוורר מכל מרעין בישין אלו, והאויר החילוני כל כך שורר במלוא העוצמה בימינו אלו.
איך להתחזק? איך לגדור גדר מצד אחד, ולא לעסוק בכ"ז, ומצד שני שלא לראות את זה כצמצום וחולשה אלא להיפוך כאדם חכם וחזק שלא מסכים לשמוע כל דבר ומכל אדם.
נא לחזק אותי.
תודה רבה

לקריאת התשובה >
מקשיבים לך אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, אנו באקשיבה אמונים על הקשבה לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל מצב. כאן מותר לשאול ולספר כל דבר, לשתף בכל כאב ומצוקה, ולזכות לאוזן קשבת, הכלה, הזדהות והבנה.

טענת העד מוכיחה את קיום התורה?

מיטב ידיעתי הראיה והטענה הכי חזקה לטובת הדת היהודי. הוא "טיעון העד" אני לא מאריך בהסברת הטיעון בהנחה שזה מיותר וזה ידוע.
רק אצרף את מחשבותיי למה לא קשה לי לקבל את הטיעון כמוחלט וכראיה.

טענת העד דהיינו לפי סיפור התורה היא ניתנה לפני הרבה מאוד אנשים ואיך אפשר להמציא דבר כזה: נתחיל מזה כמו שכתבנו למעלה בהנחה שזה נכון אנחנו גם לא יודעים מה ניתנה שם בדיוק ואיך זה בדיוק היה נראה, ומה הוסיפו אח"כ ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, ועוד הרי לאף אחד לא ברור איך נראה אלוהים אז קשה להגדיר מה הם ראו שם? כשמדובר על נס כלשהו לדוגמא להוציא מים מהסלע הרי כולם יודעים מה זה סלע ומה זה מים אז הרבה אנשים ראו את זה אז לכאורה זה נכון, אבל אלוהים לא מוגדר אין אף אחד שיכול להגיד לי מראש איך הוא נראה כדי שיהיה אחר כך נאמן להגיד הנה ראיתי אותו, אלא מאי הם ראו אש או עשן ושמעו קולות מוזרים עד כאן העובדה (נניח), אבל להסיק על זה שזה אלוהים מאין להם זה? מאין ל-600 אלף איש שלא ראו לפני ולא יודעים כלל איך אמור להיראות אלוהים שזה אלוהים? אלא מאי שהיה מישהו אחד שאמר להם שזה אלוהים אז שוב הגענו להאמין לאדם אחד ואין זה שונה מהנצרות, או לפי טענת החוקרים כלל ישראל התגבש במשך דורות רבות ואם כן יכול להיות שאחרי הרבה שנים שכבר עשו מצוות מסוימות והתגבשו החליט מישהו לעלות על הכתב את התורה וזה לא היה כ"כ משנה לאף אחד איך היה ההתגלות ואם זה זה היה לפני 600 אלף איש או לפני 6 איש, ולסיום ידוע שיש עוד כמה וכמה דתות שיש להם התגלות לפני הרבה אנשים כולל הנצרות האם מעכשיו נאמין לכל דבר שהרבה אנשים אומרים שראו, ולקינוח האם מראה שלא שכנע את האנשים שראו את זה, כיוון שמיד אחרי ששמעו לא יהיה לך אחרים הם כבר עבדו את עגל הזהב צריך לשכנע אותנו האומנם.

לקריאת התשובה >

מנסה למצוא את הדרך שלי להתחבר לעבודת השם

גדלתי במשפחה קשה מאד מאד, הורים חולי נפש,הנורא הוא שלא ראו את זה מבחוץ הם נראים יציבים.
אבל תכלס סבלתי היה לי רע לי הכי מכולם איך שהוא תמיד אני רוב הפעמים אני הייתי הפרוייקט שלהם כרגע להתעללות רגשית כזאת, . תכלס אחרי החתונה הגיע הזמן שאני סוף סוף קצת רחוקה מהורי ואז התחילו לי הקשיים בנפש לנסות למצוא פורקן
אני עוברת הרבה טיפולים רגשיים ומנסה לשקם את המקום הכואב אבל משהו אחד לא מסתדר בכלל לפעמים זה נראה לי שהוא רק מסתבך, בבית הורי המצוות היו מצד אימי כל שניה משהו אחר כאלו עם חובה נפשית כזו שעושים מצוות בערך בשביל המקום החברתי שלי לא יודעת היא אחת המבלבלות את המסרים שלה מבולבלים אבל מצד אבי הכל היה קשוח הוא שאל את הרב שלו כל שאלה והרב הנחה אותו בדרך קיצונית וחמורה ואבי תמיד היה מוסיף כדי להזהר הוסיף עוד אבל לא בדברים מובנים בדברים דפוקים כמו לשטוף את הבקבוקים בפסח ליטול ידיים לסעודה בשרית בצד הבשרי! בלבד… בקיצור מקום לא בריא הקטע שמי שעושה אחרת מסתכלים עליו שהוא לא בסדר. לא היה מקום לדבר על השם בבית לא היה בכלל קשר איתו היה רק שהרב אמר ושיויתי הרב למולי תמיד וכו
מה שקורה לי זה שכמה שאני מנסה למצוא דרכים להתחבר ליהדות אני לא מצליחה אבל ממש לא מצליחה וכל פעם כבר נשבר לי שוב ואז אני אומרת אם את לא מאמינה בכלום אני לא מאמינה ואת שומרת מצוות אוקי אז אני שומרת הלכה בלבד לומדת לעשות את ההפרדה אבל הנפש? כלום אני סתם מרגישה איזה מישהי שעושה משהו שלא מאמינה בו ואין לי את האומץ להמר על החיים שלי כי אולי כן יש שכר ועונש… ואז אסבול… ואיפה הילדים שלי ילמדו אני לא מכירה חברה אחרת ובעלי לא ממש יסכים ונאמר שכן אולי זאת תהיה טעות אני בציבור החרדי החסידי ואני מרגישה שהכל הולך לפי מה יגידו אין הרבה עומק ומקום של פתיחות מחשבה מי ששואל הוא איזה דפוק שלא מאמין בדברים ברורים וצריך להתנהג לפי קודים חבקתיים אין הרבה רגש שם. זו אני ולא רואה פתרון,גם התחתנתי מוקדם עוד לפני שהצלחתי להיות נפרדת נפשית הייתי מעורבבת עם הורי אז אני גם מרגישה נטולת בחירה כי כבר יש לנו את החיים האלו שהם ככה ומסכן בעלי שאשגע אותו ואהיה בכוון אחר ממה שהוט חשב שאני אני כבר עשיתי את גל הדמיונות המודרכים שהשם מאיר עלי ואוהב אותי אבל רק לשמוע השם זה עושה לי רע אז אני מרגישה שסתם אני מחפשת להתחבר למקום בגלל שנולדתי אז מי אמר שאי אפשר לעשות שינוי לחיים בסגנון מתירני יותר ואאוהב יותר? האמת שאני רוצה כן להאמין ולשמור מצוות במינימום וברגוע אבל זה ממש לא מצליח בקטע שאני לא מעיזה ואני גם לא מאמינה בכל מציאות השם וקבלת התורה, אז אני אומרת את עוהדת סתם כי להגיע למקום הזה זה גם קשה לי כי זאת דרך חדשה לא יהדות אדוקה ולא מתירני לגמרי, ואני מפחדת גם שישכנעו אותי ואז אצטרך להיות אדוקה מידאי כמו כל המפחידות.. וממש לא בא לי אני אחת של החיים היפים בכיף..לפחות בשאיפה.. שמעתי המון תשובות ואף אחת לא הצליחה לספק אותי לא מבינה מה קורה וגם לא בא לי להקריב את כל חיי בשביל לשמור מצוות לא נעים אבל אני אומרת אם עבדו עלי ובסוף כל זה לא אמיתי אז סתם נמנעתי מדברים וסתם היה לי קשה ושילמתי מחיר של ויתור גבוה כי אם אני שומרת מצוות אז אני אשמור אולי אני צריכה קצת יותר ריכוך ולשמור ברגוע? אני הרבה מפחדת ממה שיגידו עלינו אז אני לא מעיזה להשתחרר אבל באמת בא לי לפרק את הכל ומצד שני אני רוצה חיים כן טובים ולא מגבילים אז זה מבלבל אותי ואני לא יודעת מה קורה לי
סליחה על אורך השאלה לא יודעת אם תוכלו לעזור אבל לפחות שיתפתי מישהו
תודה על האתר שלכם כיף להרגיש שאני לא היחידה עם בלגנים והתחבטויוח…

לקריאת התשובה >

בעלי לא מוכן להתקרב ליהדות

כבר 20 שנה אנחנו חיים ככה
אני שומרת מצוות והוא לא
הרבה תפילות התפללתי ובכיתי ועדיין עושה.. אוהבת את עבודת השם ובבית לאחר שנים הבעל החל מכבד את מעשיי אבל ללא שום התקדמות או רצון לצד הקדושה.. הלב נשבר..
מה יהיה עלינו בעולם הבא??

לקריאת התשובה >

כשהתחברתי לעצמי התרחקתי מהרוחניות שלי

בעבר הייתי מאוד מקפידה וקשורה ועסוקה במצוות ובמוסר. אח"כ בשנים בהן התחלתי טיפול רגשי מיטיב, פקעה נפשי. כבר כעשר שנים שהיא כמו מופקעת ממני. בנושאי הרוח. כרגע אני נשואה עם 2 בנות. אני שייכת לציבור החרדי, אבל אני לא יכולה להתפלל, אני בקושי מצליחה לשמור על דברים נורא פשוטים, סתם כי אני לאה מבפנים. (נגיד שהברך שלי תהיה מכוסה. או לחכות 3 שעות לפחות בין בשר לחלב) . הכל נהיה קשה וגם מבולבל.
ב. השאלה שלי היא כזו: אני רוצה שלבנות שלי יהיו חיים טובים, יהיו תפילות, יהיה חיבור רוחני. אני יודעת מה אני מפסידה ואילו חיי דלות אני חיה. אבל איך אוכל לתת להן חוויה כזו כשאני לא שם? אם אני לא מתפללת למה שהן כן? איך אוכל להסביר להן את המצב שלי?
ג. יש לי שאלה שמציקה לי. למדתי מרבותי בסמינר שאין ערוך ללימוד תורה. הווי אומר שאם הבעל לומד- אשתו זוכה לעוה"ב שאין לו שיעור. אם הוא עוסק בכל מצוות העולם אבל לא לומד, זה כמו להשוות מטבע נחושת לאוצרות זהב.
ואני התחתנתי עם מתמיד גדול, גאון, שנשאר גאון גם אחרי החתונה, אבל לא המשיך ללמוד תורה. למה? כי אחרי שהוא התחתן איתי הוא התחיל לתת לרגשות שלו מקום וגילה שהוא שונא ללמוד .
הכל מקובל עלי. אני רק רוצה להבין, אם אחרי שאנחנו נעבור את כל החיים שהוטל עלינו לעבור, כולל פיסות הגיהנום שבדרך, וכולל חוסר היכולת להידבק בה', אנחנו גם נקבל עוה"ב סוג ב'? אני רוצה להבין למה מי שזוכה ללמוד תורה ולקיים מצוות גם יזכה לקבל שכר.
תודה לכם….

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן