שאלות בנושא: כללי

איך אדע מה הייעוד שלי?

שלום רב לצוות הנפלא! לאחרונה יש לי מחשבה שלא נותנת לי מנוח: מה הקדוש ברוך הוא רוצה שאהיה? כמובן שעל זה לא יהיה ניתן לענות על עוד לא מכירים אותי מעבר לכמה שורות במכתב, אבל אולי תוכלו לעזור לי איך

לקריאת התשובה >

אוכלת בלי שליטה

אין לי ככ הרבה תוכן לכתוב אבל אולי תוכלו לעזור לי עם המעט מידע שארשום.
לאחרונה אני מרגישה שאני אוכלת בלי שליטה וזה גרום לי להרגיש באופן כללי חסרת שליטה זה מתסכל מאד!
אציין שלאחרונה הפסקתי לקחת קונצרטה ( סוג של ריטלין ) ואולי זה קשור לא יודעת.
בכל אופן אשמח לעזרה.

לקריאת התשובה >
להתחזק ביראת החטא

שטח אפור וזה בחירה לבחור

ישנה תופעה שאני סבורה שרבים וטובים יוכלו להזדהות איתה והיא השילוב בין עולם הרוח לעולם החומר, ולא בצורה המקובלת והרגילה…
מה הכוונה?
לדוגמא, אדם שמתפלל בדבקות, אחרי כמה שעות שומע שירים חילוניים, ואז עושה איזו מצווה עם חשק ואחרי זה רואה סרטים… בקיצור, לא מצב קלאסי אבל בהחלט רווח.
למה זה קורה? זה אומר שאני לא מספיק טוב?
איך יכול להיות שיש אנשים שחיים בצורה מרובעת, מקובעת עם כללים מוגדרים, לא סטים ימינה ושמאלה וכל דבר קטן שניראה לא מתאים הם ישר סוברים שזה אסור ונמנעים מכך מראש.
ומה עם השאר? מה עם אלו שהם לא מרובעים, הם אוהבים ונמצאים גם בשטח האפור.
מנסים לעשות את הדברים המותרים והנצרכים אבל שלא בהכרח מקובלים בקרב אחרים,
יש שיקראו לזה לקדש את החומר.

אבל עדיין זה יראה לא בסדר אם מפני החינוך הנוקשה

לקריאת התשובה >
קושי בכיבוד הורים

קושי בכיבוד הורים

יש לי קושי גדול בכיבוד אימי. הדבר מעיק עלי מאד, כל פעם שאני עונה לה בצורה לא ראויה זה ממש מעציב אותי.
יש לי משקעים חמורים מהעבר שמקשים עלי מאד לכבד ולאהוב אותה. עברתי דברים מאד לא פשוטים והרבה מהם קשורים אליה, ועדיין הייתי מצפה מעצמי כאדם בוגר היום להתעלות מעל זה וכן לכבד אותה כמו שהייתי רוצה שהילדים שלי יכבדו אותי. אבל העבר לא מרפה ממני ועולה כל פעם..
ולא רק זה, יש ביננו הרבה פערים, אני מרגישה כאילו אנחנו מדברות בשתי שפות מבחינה רגשית וכו, היא לא ממש מבינה אותי ולכן אני לא יכולה להסביר לה דברים עמוקים. היא לפעמים מתערבת לי בדברים שקשורים למשפחה שהקמתי וזה מתסיס אותי מאד ועוד יותר מקשה עלי לתת לה יחס טוב כמו שהייתי אותה.

לקריאת התשובה >

ואני רק רציתי לשיר…

ברוך השם קיבלתי מתנה מאלוקים, אני מוסיקלית מאד, ושרה מאד טוב. אני מנגנת בשני כלים, אבא שלי ושני אחים שלי מנגנים… מוסיקה זה החיים שלי.
המשפחה שלי חרדית מודרנית, ואני שומעת מוסיקה לועזית(אני יודעת שזה לא טוב… כרגע זה גדול עליי,אני לא יכולה להפסיק) לא בסתר מההורים שלי זה בסדר מבחינתם. אני שרה בצורה כזו- של השירים שאני שומעת. זה מה שאני אוהבת, אפשר לאמר מכורה אפילו, זה מה שאני הכי טובה… בשנה האחרונה אני שרה כל היום ואני מרגישה שאני נהיית ממש טובה . אני צופה בהרבה קאברים וכו של בנות ששרות כמוני וככ מצליחות ועושות מזה כסף… ואני- לא יכולה לעשות עם זה כלום. וזה לא שיש לי תחליף שיכול לספק אותי… כאילו אני שרה בסמינר וכזה, אבל זה לא זה… בזמן האחרון אני מאד מתוסכלת מזה, שאני בעצם קיבלתי ממש מתנה ואין לי אפשרות לעשות איתה כלום. עכשיו אבא שלי מאד פתוח בראש שלו, המשפחה שלי זה כל אחד מחליט את הדרך שלו.. אז הוא התחיל להגיד לי שאולי אני אפתח קבוצה סגורה בפייסבוק, או שאני יעלה סרטונים בלי הפרצוף ליוטיוב, וכו. אני לא יודעת מה לעשות… וזה ממש מתסכל אותי. הרעיון שבגלל שאני אישה, אין לי אפשרות לממש את הכשרון שלי, ולנצח אני אשיר לעצמי ולמשפחתי.
אני יודעת שאני נשמעת קצת מתבכיינת על כלום

לקריאת התשובה >

מתלבטת אם לספר לפסיכולוגית

לפני מלא שנים עשיתי טעות ענקיתתתתת!!! עשיתי איזה משו רע מאד למישהוא.
עכשיו אני מטופלת אצל פסיכולוגית בשביל משו אחר אבל כל הזמן זה נמצא בראש שלי ומרגישה שזה לא עוזב אותי. אבל איך אפשר לגלות משו קשה שאני עשיתי ?????? אולי זה לא יהיה הדבר הנכון לשתף ופשוט להשאיר את זה לעצמי?
אז אני פונה אליכם להבין אם יש דברים שעדיף לא לאמר? ואם כן לאמר, אז איך אפשר לקבל אומץ ולעשות את זה ?
זה בהחלט משו זוועה !

לקריאת התשובה >

מי מפעיל את מי הגוף או הנשמה?

האדם מורכב מגוף ונשמה שהגוף זה החומר ששואף לגשמיות ולהנאות מהעולם הזה (וגם הנאות אסורות) לעומת הגוף הנשמה היא בריאה רוחנית (חלק אלו-ה ממעל) שנמשכת לרוחניות שזה אומר קיום תורה ומצוות ללא שום הנאה מהעולם החומרי וכאן הבן שואל איך

לקריאת התשובה >

התמודדות עם פרידה כואבת מחברה

היתה לי חברה טובה במשך 7 שנים שתינו נשואות
היה לנו קשר מטורף של קשר תמידי יציאות שיחות טלפון גם של 4 שעות ביום
קשר חזק נורא.. .אני הייתי זאת שנותנת בלי סוף בכל ענין אם זה שהיה לה תקופה קשה הייתי באה ועוזרת לה בבית בכל תחום שולחת לה אוכל וכל עזרה הכי קטנה תמיד תמיד הייתי שם.. מהצד שלה זה היה פחות אבל לעולם לא הפריע לי.. היא באמת היתה בשבילי יותר מאחות
הבעיה היא שהייתי ממש קנאית לה ברמה שהיתה מדברת עם אחרות יוצאת עם אחרות הייתי משתגעת שבטח היא תכיר תהנה ותעזוב אותי.. כמובן שנוצרו בעקבות זה ריבים והרבה בחלק מהמקרים הסתדרו מהר מאוד אפילו באותו היום המצב הוא שהיא החליטה שנמאס לה ולא אכפת לה כמה נתתי לה ועשיתי למענה היא מסיימת את הקשר ופשוט חתכה.. אני גמורה ממש יש לי משפחה מדהימה בעל שמכיל ומבין וממש מנסה לעזור לי לעבור את זה.. אבל עדיין לא מצליחה להתאושש ניסיתי לפנות אליה ולבקש שנחזור אבל היא לא מעונינת.. כפי שהבנתי הפסיכולוגית שלה כנראה יעצה לה לעשות נתק לגמרי ואחרי כמה חודשים לראות אם זה מצליח איכשו.. שאני לא בונה עלזה שהיא באמת תעשה את זה ויותר נשמע כתרוץ לומר הלכתי לחשוב עם עצמי להיות עם עצמי וסוג של דרך לרכך אולי תפרידה שהיא יזמה.. אני יודעת שאם אחרי כמה חודשים היא תרצה אפילו עם כל הכאב שהיא גורמת לי יש מצב שיהיה לי קשה לסרב.. אפילו שיודעת בתוכי שלא מגיע לה ולא יגיע שאני יהיה איתה בקשר.. אני במצב שלא ככ יודעת מה לעשות.. קשה לי בלעדיה נוראא

לקריאת התשובה >

אני אמורה להתערב לטובת בת שסובלת?

מישהי מהכיתה סובלת הצקות לא נעימות מ"מלכת הכיתה" (אפילו בקורונה). אמא שלי טוענת שאני חייבת להירתם לעזרת זו שמציקים לה, ואילו אני אומרת שזה התפקיד של המורה ואין סיבה שאני אקריב את המעמד החברתי שלי שהרי כתוב: "אם אין אני לי – מי לי" ולדעתי זה לא הגיוני שאסבול עבור בת מכיתתי (שאפילו לא חברה טובה שלי).
מי מאיתנו צודקת?

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן