שאלות בנושא: כללי

משעמם ועצוב לי בשבתות

משעמם לי נורא בשבת במקום בו אנו גרים אין לי חברות ומישפחה …בעלי רוב הזמן בבית הכנסת ואני לבד בודדה ומשועממת מסתכלת על הקירות ולא יודעת מה לעשות פשוט עצוב לי……איך שמגיע יום שישי כבר מהבוקר אני בוכה ומתיסרת על זה שהנה שוב אני הולכת לסבול… חשבתי לשנות מיקום לעבור דירה אך לא לקהילה כי אני אישית דתיה מאוד פתוחה… אבל גם בלעבור דירה יש לי עיכובים…
אני מאוכזבת מהעיניין שהשבת אמורה להיות עונג ואצלי היא לא…. לפעמים אני ובעלי הולכים למלון כדי להרגע קצת אבל זה לא מתאפשר בכל שבוע….. ילדיי נשואים ולא כולם שומרים שבת והם לא נימצאים איתי תמיד.. מאוד קשה לי כי מצד אחד אני רוצה לשמור ומצד שני אני סובלת מה עושים??

לקריאת התשובה >

תלות בחבר – איך מתנתקים רגשית?

היה לי בעבר תלות רגשית בחבר מהכיתה, במשך שנה פחות או יותר. לאחר מכן אחר יעוץ עם רבנים ניתקתי איתו קשר ולא דיברתי איתו מכל וכל כבר כמעט שנה. דא עקא שבישיבה אני רואה אותו כמה פעמים ביום, ואני כל הזמן בטוח שהוא רוצה לחדש איתי את הקשר ואני מרגיש שאע"פ שאנחנו לא מדברים שהקשר בינינו לא נפרד. איך מתנתקים רגשית? איך אני מוציא אותו מהחיים שלי, שאני לא אחשוב עליו בין אם אני רואה אותו ובין אם לא? תודה רבה.

לקריאת התשובה >

בעלי מפוטר שוב ושוב

נישאתי לבעלי לפני שנים רבות, ומאז הנישואין בעלי לא מצליח להחזיק עבודה בטווח הארוך: כל הזמן מתחיל ואחרי חודש או במקרה הטוב: שנה מפטרים אותו….בהתחלה חשבתי אולי הבעיה בו אבל עם השנים אני רואה שהוא מתאמץ, אדם מסור, נותן את כולו בעבודה, משקיע וכו' ובכל זאת מפוטר שוב ושוב ואנחנו נקלעים לחובות וקשיים.
אוסיף כי שנה אחרי שנישאנו הוא חלה במחלה קשה חשוכת מרפא : טרשת נפוצה ולמרות זאת הוא עושה הכל כדי לעבוד
ולפרנס אותנו….

מה אנחנו יכולים לעשות על מנת שיפתח לו המזל בפרנסה ושהוא ימצא עבודה ויצליח בס"ד להחזיק בה לטווח הארוך

לקריאת התשובה >

קשרים קליליים הם בעיתיים?

אני בחורה חרדית מבית "פתוח" יחסית אני בת 21. אני מאותן הבנות שמתחברות נורא מהר לאנשים וגם שומרת על יחסים מאד קרובים, מאד חברותית, מאד אנרגטית ושמחה. עם השנים מצאתי המון חברות טובות מאד גם ממגזרים פחות חרדיים, דתיים ואני שבאה מבית חרדי שלא כ"כ סגור על עצמו לא נרתעתי וגם הורי לא נרתעו. עכשיו לבעיה שלי: במהלך הזמן פיתחתי קשרים עם בחורים בעיקר בקשר ללימודים עם זה אין לי בעיה: אני שומרת על קשרים רחוקים שקשורים בעיקר לעניינים של לימודים חוץ מ2-3 בחורים שכבר יותר התחברתי אבל גם לא משהו קריטי וקרוב מידי חוץ מאחד מהם: נהיינו חברים ממש טובים, הוא סוג של דתי לא סגור על עצמו (אבל זה לא משנה לי אנחנו לא בעניין, הקשר שלנו הוא כמו אחת מהחברות הטובות שלי, אנחנו מחוברים ומחבבים אחד את השני) אבל יש לי בעיה, אני נחשבת לבחורה טובה חרדית פתוחה אני בשלב שמציעים לי שידוכים אני גם ככה בשלב מבולבל של חיפוש עצמי, אני לא בטוחה עם איזה סוג בחור אני רוצה להתחתן תמיד היו לי דעות שונות מהדעות החרדיות הקלאסיות (בא מהאופי שלי שלא ממש מקבל דברים כמו שאומרים. אני עצמאית נורא ולא חושבת כמו כולם) אני רוצה בחור טוב, אני חזקה ואוהבת דת וחושבת שיש דברים טובים בחרדיות, אני רוצה להישאר רק שאני לא יודעת באיזו רמה. השאלה אם זה יפריע לבחור טוב ולא מקולקל או משהו הקשר הזה. אני מפחדת לגלות על הקשר הזה להורי שגם בטוחים אגב שמתאים לי בחור חרדי קלאסי. וגם, אולי מיותר לציין, מאד קשה לי לנתק קשרים עם חברים קרובים (במיוחד שהוא עזר לי בתקופה קשה וגם אני לו).
מקווה שהשאלה מובנת ולא מידי מבולבלת, תודה מראש.

לקריאת התשובה >

התמודדות בימי הרחקות

זמן רב שאני מחפש להבין מה הרעיון האלוקי באיסור בימי הנידה [ההסבר הפשוט לא מספק אותי], ובנוסף איזה סוג קשר צריך להיות בזוגיות כדי שאוכל להתמודד עם זה יותר בקלות, אולי יש שתי סוגי קשר, ואיך ליצור להרגיש קרובים גם ללא מגע? בקיצור אשמח להרחבה בנושא בכל צדדיו והשלכותיו!

לקריאת התשובה >

היחס לשאלות בציבור החרדי ודמותו של דוד המלך

אני בחור ישיבה חרדי לשעבר. לפני כ6 שנים עזבתי את עולם הישיבות ואת העולם החרדי וכיום אני מגדיר את עצמי כיהודי ישראלי.
עזבתי את העולם החרדי מכמה סיבות והעיקרית שבהן היא שאלות קשות באמונה ושאלות שעלו לי על התנ"ך והגמרא וחוסר המענה או התשובות המגוכחות שקיבלתי בישיבות ומהרבנים.
כששאלתי את השאלות ששאלתי התייחסו אלי במקרה הטוב כמישהו שיש לו קשיי הבנה. וככופר וכאחד שרק מחפש לחטוא ברוב המקרים. הגדול לעשות ראש הישיבה שלי שאמר לי פעם ש " כל השאלות שיש לך באמונה ועל התורה הן רק תירוץ שאתה מתרץ לעצמך בכדי לחטוא " וגם " אתה חושב שאתה יותר חכם מכולם ?! כולם מבינים את מה שצריך להבין ורק לך יש קושיות !!" וגם " אסור לשאול כאלה שאלות !! "
וכך העברתי את השנים שלי בישיבה. המון המון שאלות אבל אפילו לא תשובה אחת עד שהגעתי למסקנה שאם לאף אחד אין תשובה נורמלית לתת לי כנראה שאין לי מה לחפש בקהילה הזו ובעולם הזה. לא היה קל לעזוב אבל לפחות מצאתי מנוחת ושלוות נפש ואני חי את חיי לפי ראות עייני והבנתי.

לקריאת התשובה >

אנחנו באמת מאמינים שהמשיח יבוא?

יום אחד שמעתי את אימי אומרת משהו על משיח ואחותה – דודה שלי שהיא חילוניה אמרה
את עוד מאמינה בזה???
אני לא יודעת מה אבל השאלה הזו והפשטות שהמשפט הזה יצאה ממנה והסיטואציה שאימי משתיקה אותה כי לא ליד הילדים
ושהיא לא עונה לה עשו לי משהו וזה באמת נראה לי לפעמים משהו להאמין שיבוא משיח וישנה פתאום את הכל זה הזוי
הרי כבר שנים הוא לא הגיע ומה פתאום יתהפך לו עולמי ועולם כולם זה הגיוני

לקריאת התשובה >

חישוב מסלול מחדש – האם להקשיב לליבי?

אני בחורה רווקה מעל 30. מנהלת אורח חיים חרדי, שמרני ומסגרתי (גם כי העבודה מחייבת וגם כי אני צריכה אומץ לשנות). מורה כבר הרבה שנים בסמינרים ובבית יעקב.
גדלתי כבת בכורה בבית חרדי להורים חוזרים בתשובה שאורח החיים שלהם מאד סגור ושמרני (ואפילו קצת חונק ולא מאפשר…)
בשנים האחרונות, בעקבות מס' אירועים משמעותיים שקרו לי וחשיבה משמעותית מאד שעשיתי ועושה עדיין כל הזמן, אני מבינה שאורח החיים החרדי הסגור מאד אינו מתאים לי ואינו מאפשר לי להיות מה שאני יכולה ובטח לא מגשים לי את הייעוד שלי כעובדת ה' וכיהודיה.
עברתי איזשהו שינוי מאד רציני ותהליך ארוך עם עצמי (מחשבתית ורגשית, לא בפועל- מבחוץ לא קרה שום שינוי משמעותי)
וכעת אני עומדת בפרשת דרכים מאד מורכבת:
מצד אחד אני רוצה לפרוץ ולהיות הרבה יותר אני, הרבה יותר להגשים את עצמי להשתמש בכוחות שיש לי בלי לחשוב על 'מה יגידו' ובלי לחיות בגלל החברה, האנשים, המסגרת החרדית שאין מאחוריה דבר משמעותי.
(אני רואה הרבה תלמידות שלי, שעוברות תהליך של עצמאות מחשבתית ופורצות להן דרך בלי לפחד מאיש ולפעמים מקנאה בהן בהחלט…)
ומצד שני בהחלט חושבת איפה הגבול. כלומר, אני מבינה מאד שלא כל מה ש'אסור' או 'לא בסדר' בחברה החרדית הוא לא באמת לא בסדר ואסור אלא אלו מין קודים שהחרדים 'המציאו' כדי לשמור על התוכן שאין… (סליחה שאני צינית, אבל זה מאד ממרמר אותי ומתסכל לגלות שגדלתי בחברה ריקה מתוכן רוחני שמשתמשת באלוקים כדי למלא את כל צרכיה ושכולם מדקלמים ומעתיקים את אותה מנטרה בלי לעצור ולחשוב בכלל ובלי שאף אחד הוא באמת הוא אלא כולם מפחדים מכולם ואין מאחורי כל זה אף אחד באמת..) אבל באמת שואלת את עצמי מי באמת יכול להכתיב איפה הגבול של אסור ומותר, שהרי לא הכל כתוב במפורש בתורה (וגם את זה תלוי איך מפרשים- כי היום כולם באים בשם התורה על ישר ועל הפוך..)
וגם אם שואלים רבנים, הרי כבר די ברור שהרב יגיד לי אסור, הן משום שמעמדו ותפקידו מחייבים אותו להשקפה מסוימת, גם אם בתוכו הוא מתנגד לה ומסכים איתי והן משום שאם אומר בשמו שרב פלוני התיר דבר מסוים הרי שחושש לשמו….
(אני אולי מציירת מציאות שחורה אבל א"א לומר שאין בה מן האמת ומן ההגיון, והלוואי ולא צדקתי….)
אז איך באמת אפשר לדעת מהי השקפת התורה הנכונה ומהו באמת רצונו של הבורא יתברך?

לקריאת התשובה >
טהרה וכפיתיות

אני רוצה למשוך תשומת לב

אני רוצה למשוך תשומת לב, ולקבל מחמאות. אז אני קונה מלא בגדים. ומשקיעה בהם. ולא הכל צנוע. החצאיות גבוליות, הבגדים לא מכסים מספיק,
אני רוצה להתחזק בצניעות!
אז החלטתי להוציא אותן ולקנות חדשות וצנועות.
השמלות מאלפות, לטעמי. מוציאות ממש את העיניים. עלו בהתאם…. ואני מקבלת הרבה צומי מהן. ונורא קשה לי לוותר עליהן… ובמיוחד על שמלה חדשה,ומהממת וגם בעיתית לגמרי………..
והכל זה בשביל להוציא ת'עיניים. ולהרגיש שווה ומוערכת, להנות ממחמאות מכל מי שרואה אותי. במשפחה מעירים לי שזה לא מתאים, וזה דבילי, ו"שקר החן והבל היופי" וגאווה זה המקור לכל הבעיות, ואני מחטיאה אנשים, ודוגמא לא טובה וכו'…
התלות הזו בפידבק מהסביבה. ומהרצון למצוא חן. מה עושים???? בא לי להשוויץ. להעלות סטטוסים ולקבל תגובות נלהבות. איך מפתחים עוצמה פנימית בלי צורך להחצין ולחיות על משוב????

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן