שאלות בנושא: כללי

קושי בכיבוד הורים

יש לי קושי גדול בכיבוד אימי. הדבר מעיק עלי מאד, כל פעם שאני עונה לה בצורה לא ראויה זה ממש מעציב אותי.
יש לי משקעים חמורים מהעבר שמקשים עלי מאד לכבד ולאהוב אותה. עברתי דברים מאד לא פשוטים והרבה מהם קשורים אליה, ועדיין הייתי מצפה מעצמי כאדם בוגר היום להתעלות מעל זה וכן לכבד אותה כמו שהייתי רוצה שהילדים שלי יכבדו אותי. אבל העבר לא מרפה ממני ועולה כל פעם..
ולא רק זה, יש ביננו הרבה פערים, אני מרגישה כאילו אנחנו מדברות בשתי שפות מבחינה רגשית וכו, היא לא ממש מבינה אותי ולכן אני לא יכולה להסביר לה דברים עמוקים. היא לפעמים מתערבת לי בדברים שקשורים למשפחה שהקמתי וזה מתסיס אותי מאד ועוד יותר מקשה עלי לתת לה יחס טוב כמו שהייתי אותה.

לקריאת התשובה >

ואני רק רציתי לשיר…

ברוך השם קיבלתי מתנה מאלוקים, אני מוסיקלית מאד, ושרה מאד טוב. אני מנגנת בשני כלים, אבא שלי ושני אחים שלי מנגנים… מוסיקה זה החיים שלי.
המשפחה שלי חרדית מודרנית, ואני שומעת מוסיקה לועזית(אני יודעת שזה לא טוב… כרגע זה גדול עליי,אני לא יכולה להפסיק) לא בסתר מההורים שלי זה בסדר מבחינתם. אני שרה בצורה כזו- של השירים שאני שומעת. זה מה שאני אוהבת, אפשר לאמר מכורה אפילו, זה מה שאני הכי טובה… בשנה האחרונה אני שרה כל היום ואני מרגישה שאני נהיית ממש טובה . אני צופה בהרבה קאברים וכו של בנות ששרות כמוני וככ מצליחות ועושות מזה כסף… ואני- לא יכולה לעשות עם זה כלום. וזה לא שיש לי תחליף שיכול לספק אותי… כאילו אני שרה בסמינר וכזה, אבל זה לא זה… בזמן האחרון אני מאד מתוסכלת מזה, שאני בעצם קיבלתי ממש מתנה ואין לי אפשרות לעשות איתה כלום. עכשיו אבא שלי מאד פתוח בראש שלו, המשפחה שלי זה כל אחד מחליט את הדרך שלו.. אז הוא התחיל להגיד לי שאולי אני אפתח קבוצה סגורה בפייסבוק, או שאני יעלה סרטונים בלי הפרצוף ליוטיוב, וכו. אני לא יודעת מה לעשות… וזה ממש מתסכל אותי. הרעיון שבגלל שאני אישה, אין לי אפשרות לממש את הכשרון שלי, ולנצח אני אשיר לעצמי ולמשפחתי.
אני יודעת שאני נשמעת קצת מתבכיינת על כלום

לקריאת התשובה >

מתלבטת אם לספר לפסיכולוגית

לפני מלא שנים עשיתי טעות ענקיתתתתת!!! עשיתי איזה משו רע מאד למישהוא.
עכשיו אני מטופלת אצל פסיכולוגית בשביל משו אחר אבל כל הזמן זה נמצא בראש שלי ומרגישה שזה לא עוזב אותי. אבל איך אפשר לגלות משו קשה שאני עשיתי ?????? אולי זה לא יהיה הדבר הנכון לשתף ופשוט להשאיר את זה לעצמי?
אז אני פונה אליכם להבין אם יש דברים שעדיף לא לאמר? ואם כן לאמר, אז איך אפשר לקבל אומץ ולעשות את זה ?
זה בהחלט משו זוועה !

לקריאת התשובה >

מי מפעיל את מי הגוף או הנשמה?

האדם מורכב מגוף ונשמה שהגוף זה החומר ששואף לגשמיות ולהנאות מהעולם הזה (וגם הנאות אסורות) לעומת הגוף הנשמה היא בריאה רוחנית (חלק אלו-ה ממעל) שנמשכת לרוחניות שזה אומר קיום תורה ומצוות ללא שום הנאה מהעולם החומרי וכאן הבן שואל איך

לקריאת התשובה >

התמודדות עם פרידה כואבת מחברה

היתה לי חברה טובה במשך 7 שנים שתינו נשואות
היה לנו קשר מטורף של קשר תמידי יציאות שיחות טלפון גם של 4 שעות ביום
קשר חזק נורא.. .אני הייתי זאת שנותנת בלי סוף בכל ענין אם זה שהיה לה תקופה קשה הייתי באה ועוזרת לה בבית בכל תחום שולחת לה אוכל וכל עזרה הכי קטנה תמיד תמיד הייתי שם.. מהצד שלה זה היה פחות אבל לעולם לא הפריע לי.. היא באמת היתה בשבילי יותר מאחות
הבעיה היא שהייתי ממש קנאית לה ברמה שהיתה מדברת עם אחרות יוצאת עם אחרות הייתי משתגעת שבטח היא תכיר תהנה ותעזוב אותי.. כמובן שנוצרו בעקבות זה ריבים והרבה בחלק מהמקרים הסתדרו מהר מאוד אפילו באותו היום המצב הוא שהיא החליטה שנמאס לה ולא אכפת לה כמה נתתי לה ועשיתי למענה היא מסיימת את הקשר ופשוט חתכה.. אני גמורה ממש יש לי משפחה מדהימה בעל שמכיל ומבין וממש מנסה לעזור לי לעבור את זה.. אבל עדיין לא מצליחה להתאושש ניסיתי לפנות אליה ולבקש שנחזור אבל היא לא מעונינת.. כפי שהבנתי הפסיכולוגית שלה כנראה יעצה לה לעשות נתק לגמרי ואחרי כמה חודשים לראות אם זה מצליח איכשו.. שאני לא בונה עלזה שהיא באמת תעשה את זה ויותר נשמע כתרוץ לומר הלכתי לחשוב עם עצמי להיות עם עצמי וסוג של דרך לרכך אולי תפרידה שהיא יזמה.. אני יודעת שאם אחרי כמה חודשים היא תרצה אפילו עם כל הכאב שהיא גורמת לי יש מצב שיהיה לי קשה לסרב.. אפילו שיודעת בתוכי שלא מגיע לה ולא יגיע שאני יהיה איתה בקשר.. אני במצב שלא ככ יודעת מה לעשות.. קשה לי בלעדיה נוראא

לקריאת התשובה >

אני אמורה להתערב לטובת בת שסובלת?

מישהי מהכיתה סובלת הצקות לא נעימות מ"מלכת הכיתה" (אפילו בקורונה). אמא שלי טוענת שאני חייבת להירתם לעזרת זו שמציקים לה, ואילו אני אומרת שזה התפקיד של המורה ואין סיבה שאני אקריב את המעמד החברתי שלי שהרי כתוב: "אם אין אני לי – מי לי" ולדעתי זה לא הגיוני שאסבול עבור בת מכיתתי (שאפילו לא חברה טובה שלי).
מי מאיתנו צודקת?

לקריאת התשובה >

מתקשה להבין את נשות האברכים

אני נשואה כשנה לבעל מדהים ותינוק מתוק תודה לה'.
בעלי גדל בבית מסורתי, יתחזק ויודע היטב את מעלת לימוד התורה ושכרה. (עובד בבוקר וקובע עיתים אחה"צ)
אני לעומת-זאת, גדלתי בבית דתי והתחזקתי.
לצערי איני יודעת את החשיבות העצומה של בן תורה ואני חושבת שמשום שלא גדלתי באידאולגיה הזו, לכן אני לא מבינה את המעלה הגדולה של בעל אברך/ קובע עיתים.
ברור שאני שולחת אותו ללמוד אחה"צ. גם כי הוא עושה את זה מאהבה וגם כי אני יודעת שהוא חפץ וצריך את זה.
דוגמא נוספת: בסוכות למשל, אני מעדיפה שישן איתי ולא בסוכה (הסוכה אצל חמי וחמתי שגרים קרוב אלינו משום שסכתינו לא ראויה לשינה).
נגיד כך, אני שולחת אותו מצורך ולא מרצון.
שאלתי היא כזו,
איך אוכל לשלוח את בעלי באמת מרצון? ( אני לגמרי מעדיפה שישאר איתי ונהיה יחד, נשוחח וכו'… כי גם כך רוב שעות היום הוא לא בבית)
אגב, אני באמת מתקשה להבין את נשות האברכים שבעליהן כמעט לא נמצאים בבית. האם הן באמת מעדיפות לשלוח את בעליהן? הם לא מעדיפות שהוא ישאר איתן?
אני כל כך רוצה להבין את מעלת האישה וגודל שכרה על-מנת שאוכל באמת לשלוח אותו באהבה ורצון.
אשמח לתשובה:)

לקריאת התשובה >

כדאי לתת אמון בבני אדם?

ש לי שאלה על אמון. יש לי מעין ויכוח עם אמא שלי. היא אומרת שאי אפשר לסמוך על אנשים. אני מבינה שהיא אומרת את מה שהיא אומרת מתוך כאב שנגרם לה מזה שנפגע לה האמון מס' פעמים בחיים אבל יחד עם זאת אני חושבת שנכון יהיו אכזבות בחיים, חוויתי כמה כאלה, נכון שיהיו אנשים שתסמכי עליהם ואז תגלי שזאת הייתה טעות לסמוך עליהם, יהיו אנשים צבועים, אבל אני מאמינה או רוצה להאמין שרוב האנשים טובים, וגם אם את מתאכזבת מהם לרוב זה לא נובע מרצון לפגוע אלא מזה שהם פשוט אנשים טובים שעשו טעות או בגלל אי הבנות.
אני יוצאת עם בחור כבר תקופה והיא אומרת שצריך לחשוד, שאולי הוא לא כזה טוב כמו שזה נראה. אני מרגישה שהמילה לחשוד היא מילה גדולה מידי ויותר נכון לומר להפעיל שיקול דעת כדי לא להיות תמימים מדי, אבל אני שמה לב שברגע שאני חושדת כמו שהיא ממליצה (וזה לא קל לא לחשוד אחרי שיחות איתה על כמה זה חשוב) אני לא מצליחה לתת לעצמי לזרום בשיחה איתו ומשהו בי נהיה פחות מתמסר לקשר, פחות אמיתי ואז אני חוזרת הביתה מבואסת, מרגישה שיכולנו יותר בפגישה. בפעמים שאני מחליטה לשים את העצה שלה בצד, לתת לעצמי יותר לסמוך ופחות לחשוד תוך הפעלת שיקול דעת מסוים אני מרגישה יותר חופשיה בשיחה, יותר אני, יותר אמיתית, והשיחות מצליחות להגיע לעומקים ורבדים ואני מאוד אוהבת שזה קורה.
שיתפתי אותה היום על זה שאני לא רוצה שהיא תדבר איתי על חשדנות בגלל שאני כן מאמינה בטוב של אנשים וכל מה שרשמתי למעלה על מה שאני מרגישה לגבי אמון. היא אמרה שיש הרבה אנשים מחייכים וטובים ומאחורי הגב הם לא כאלה כלפייך, ושאני מדי צעירה כדי להבין את החיים האלה. האמירה הזאת כבר הייתה הקש ששבר את גב הגמל. מצאתי את עצמי בוכה ומדברת עם ה', אמרתי לו: טאטע, אני רוצה להאמין שהעולם שבראת טוב, בבקשה תעזור לי. אני לא רוצה לאבד את העונג שיש בלתת אמון שזה לבנות קשר טוב ועמוק.
והאמת שאני כבר מותשת מסוגיית האמון הזאת. אשמח לתשובה

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן