שאלות בנושא: כיבוד הורים

יש לי קשר מעולה עם אמא שלי. אני מאד אוהבת לבלות איתה, ונוטה לדבר איתה ולשתף אותה המון. יש ביננו חיבור מאד חזק ובריא ב"ה וזה משהו שאני מוקירה ומברכת עליו רבות. לעומת הקשר איתה, הקשר שלי עם אבי ממש פגום ולא בריא. יש לי איזה מחסום כלפיו, משהו שמונע ממני לאהוב אותו. זה נשמע נורא להגיד שאני לא אוהבת את אבא שלי אך לצערי הדבר ממש כך. כל דבר שהוא עושה יכול להוציא אותי מכליי, אפילו דברים הכי מטופשים בהתנהלות השוטפת- איך שהוא לוגם מרק, איך שהוא הולך, איך שהוא מדבר.. ברור לי שאין שום בעיה אובייקטיבית בהתנהלות שלו ושאיך שאני חווה את הדברים זה שיקוף ישיר לרגשות הקשים שאני חשה כלפיו. הוא מעצבן אותי, ברמה שאני ממש נמנעת מלשהות איתו באותו החלל. נמנעת מלנסוע איתו, מלשבת לידו.. ממש נמנעת ממנו. לא תמיד זה היה כך, כילדה מאד אהבתי אותו ונהנתי מחברתו. יש בו כל כך הרבה דברים טובים, הוא איש חכם ומשכיל מאד וכילדה תמיד חוויתי אותו כאב מפנק ומשפיע כל טוב. הרגשות הקשים קיימים כבר בערך חמש שנים. ברור לי שאני חייבת לעבור עבודה פנימית, קשה לי לכבד אותו. אני מתנהגת כלפיו בקוצר רוח וסבלנות וממש מזלזלת ופוגעת בו על בסיס יומי. אני רואה איך הוא סובל מהיחס שלי כלפיו, גם לאמי כואב על זה ומדי פעם היא מעירה לי על זה בעדינות, אבל כשהיא מעירה לי אני מתעצבנת ומתקשחת. אני באמת מתנהגת אליו באופן מזעזע, זה נורא ואיום וזה ממש גורם לי לבושה גדולה בדיעבד, אבל כל כך קשה לי לרסן את התגובות הללו בזמן אמת. הוא אחד האנשים היחידים בעולם שיכולים לערער אותי באופן כזה. מה גם שאני מאד חוששת שהיחסים הקשים שיש ביננו יצרו בעיות וקשיים בזוגיות עתידית. אני רואה את עצמי מקימה משפחה בקרוב וחוששת מאד שאשליך את היחס הרע שיש לי כלפיי אבא שלי על בן הזוג. אני יודעת שאני מתנהגת נורא אבל אני מוצאת את עצמי כמעט מחוסרת שליטה על עצמי בסיטואציה עצמה. מה לעשות? איך מתחילים לעבוד על השדים שבפנים? איך משקמים את היחסים עם אבא? אשמח לעצתך!

לפני 10 שנה הוצאתי רישיון נהיגה – וכאשר הוצאתי את הרישיון הנהיגה אבי ע"ה אמר לי את לא נוהגת – אני מפחד שתנהגי.. אז שמעתי בקולו.. אך כל הזמן הפריע לי שלא נהגתי .
לצערי אבי היקר נפטר לפני שנה ועברתי שינויים בתפיסת החיים שלי והחלטתי שאני רוצה לנהוג
אך מפחדת – לכן לקחתי 10 שיעורי נהיגה עד עכשיו – אך עדיין לא רואה את עצמי נוהגת לבד
ואפילו עם בעלי – אני פשוט מפחדת שאעשה טעות וחס שלום יקרה משהו..
כנראה לא מאמינה בעצמי שאני מסוגלת לזה.

אני רואה הרבה נשים מהעבודה שלי נוהגות יום יום ומרגישה מתוסכלת למה אני לא ???
בעלי מפרגן ורוצה שאלמד
אך אני לא יודעת איך מתקדמים מפה ? מחוסר האמונה שאני אצליח

מאוד יתכן גם שאני בתוך תוכי לא מאמינה שיכול להיות לי טוב – כי להורי היו חיים קשים מאד
אז כביכול אני אומרת שגם לי אסור שיהיה טוב בגלל שהם סבלו- וזה למעשה המעצור בחיי

אשתי החלה לספר לי מצוקה גדולה שהיא חווה עם ההורים. היא גדלה בתנאים מאד לא פשוטים והיא חשה הרבה קנאה ואפליה בינה לבין האחים האחרים. לצורך הקשבה לה הוספתי דברים משלי כדי שתרגיש שאני לא סותר את דבריה אבל אחכ התמלאתי צער , והאמת שגם בשיחה סייגתי את הדברים ואמרתי שבסוף אחרי הכל אני מקנא בהם והייתי רוצה שאזכה להיות כמותם בהנהגות שלהם. האם זה אסור היה , ממש הרגשתי שנכשלתי בלשוני כשהוספתי מעצמי את הכעסים שלי עליהם. הלב שלי מנסה לייסר אותי וזה ממש דווקא עשוי להכשיל אותי יותר. מצד אחד לא לשמוע אותה זה ממש יהיה לא נכון מצד שני אני נכשל לצערי. ואחו דברים שהיא לא תספר לאף אחד גם לא לחברה קרובה…

אבא שלי שתיין, מתנהג בבוטות יורד על כולם, הוא נחשב לרב מאוד משמעותי ורציני, הוא מתנהג נורא לכל בני המשפחה ופשוט סיוט להימצא בחברתו. אני לא סובלת אותו ואני מרגישה שהוא עושה חרדות לכולם, לאחים שלי לי לבעלי וכו' הוא

רציתי לשאול: אני נוטר טינה ולעיתים ממש שונא עמוקות את ההורים שלי. כשהייתי צעיר הם שלחו אותי לישיבות שלא מתאימות לי בהם סבלתי מאוד מבחינה חברתית ולא הייתה לי את היכולת לממש את הפוטנציאל הרב שהיה לי. בהמשך לכך, גם

לפני החתונה אני וחמתי היינו ממש בסדר כמו חלק ממשפחה אחת גדולה
מאז שהתחתנו אני מרגישה אותה בקטע לא טוב
בחתונה היא פנתה לאולם כדי לעשות משהו בצורה אחרת וללא ידיעתנו
בבית ניסתה וגם עשתה בחירה איך יראה ארון הבגדים וכיצד יסודר
היא נכנסה כמה פעמים אלינו הביתה וחיטטה לנו בארונות באמירה רק רציתי לסדר זה בכוונה טובה
כשאני באה אליהם אז היא בקושי מתייחסת אליי אני אוויר .
וכשצריך ללכת היא דופקת לי מבט שאני את אשמה שהבן שלי הולך וגם היא כאילו צחקקה ואמרה לנכד שלה שאם הוא רוצה שנישאר לפנות אליי כי רק אני קובעת .
ולא פעם באתי אליה לבד והיא דחפה לי קופסאות מפוצצות אוכל למרות שאני אומרת יש לנו לא צריך
ואם אני לא לוקחת היא מגלגלת עליי עיניים
אני מרגישה שהיא לא מכבדת אותי ובגלל זה אנחנו כבר לא באים כמעט לשבת ואני פחות באה לשם .
אני רואה קדימה כשהיו לי ילדים אגיד לה לא לתת היא תיתן כאילו לא תכבד וממש לא יעניין אותה מה אני רוצה או חושבת או מרגישה
ובטלפון אם מדברות היא מנסה ללקט מידע חוש חושית הבלשית
ופעם אחת יצאנו לנו להרים את הקול אחת על השניה והיא דיברה אליי וכינתה אותי סכסכנית ועד היום לא ביקשה סליחה שזה מרתיח אותי
ניסיתי ליצור איתה קשר כדי שנישב ונדבר אבל היא פשוט מרחה אותי כמה ימים ויתרתי כבר
אני מרגישה פגועה ממנה מאוד וגם כעוסה

הבעיה היא שאנחנו גרים עם אמא שלו מאז החתונה.
הקשר של בעלי עם אמא שלו זה משהו שאי אפשר להסביר במילים,בקצרה היא אלמנה והוא הבן האחרון ומזה 10 שנים הם גרים ביחד (השאר התחתנו). הוא בא ממשפחה מבוססת מאוד ואני לא. קנינו בית מכספי חסכונות שלו ללא צורך במשכנתא. לאחרונה הסתיימה הבנייה של הבית ואני מאוד רוצה כבר להיכנס אליו. יש לנו תינוק בן 5 חודשים שזקוק לפינה שלו ( אצל חמותי אין לו פינה,להפך) וכל הזמן בעלי אומר איך נעבור אין לנו כסף לקנות ריהוט וכל מה שצריך.
הבעיה שאני כבר מרגישה חנוקה לגור עם אמא שלו. אין לנו פרטיות. היא כל דבר רוצה לדעת ולהתערב בעיקר בגידול של הילד. כל דבר שקורה לא טוב או שנהרס היא מאשימה אותנו ובעיקר אותי. כל היום עקיצות ולעג עליי. 3 שנים אני סותמת את הפה לא עונה לא משתפת את בעלי כי הוא כמובן יגיד שאני סתם רגשנית.וסתם נפגעת.
אבל אני באמת לט יודעת כבר מה לעשות. אני יושבת בוכה בלילה אין לי חשק לכלום. שמחת החיים שהייתה לי הלכה ונעלמה. ואני מפחדת שבאיזשהו אופן זה יפכע בזוגיות שלי עם בעלי.

רציתי לשאול תמיד כשאני מגיע לבית בשבתות יש לי מריבות עם ההורים שלי בעיקר עם אבא שלי אני לא מצליח להבין אותם והם לא מצליחים להבין אותי מה אני אמור לעשות עם זה??

הגיע לידיעתי שאחי ואמא שלי הסתירו ממני ושיקרו אותי, הם עדיין לא יודעים שאני יודע ,אני פגוע קשות ולא יודע איך להגיב לכך שמצד אחד שיבינו כמה נורא מה שעשו איבדתי את האמון בהם ומצד שני לא להגיע לניתוק יחסים חלילה.