שאלות בנושא: כיבוד הורים

הורי כבר אינם בחיים, למעשה הם היו הורים מסורים ואיכפתיים, אבל יותר מידי איכפתיים ונאחסים, לא ידעו מה זה להחמיא רק להעביר ביקורת [את ההלכות אני יודע אבל אני יודע גם שלא ניתנה תורה למלאכי השרת] יום אחד שאלתי את

אשתי שתחי' מתמודדת עם אבא קשה מאוד אשר בכל הזדמנות מוריד לה את הביטחון העצמי בכל דבר, החל מהמראה שלה, עובר דרך הבחירות שלה בחיים וכו'. כל ביקור שלה אצלו מסתיים בכמה ימים של דיכאון ובכי מצידה. והיא מקפידה לבקר

שלום רב, לאחרונה ברוך השם התחלתי להתחזק יותר ולנסות להקפיד על יותר דברים שלא נהוגים אצלי בבית.(לדוגמה הלכות שבת, צניעות, ברכות וכד') אני מרגישה שכאשר אני עושה את הדברים בבית ההורים שלי דיי נפגעים מזה (מהתחושה שאני עושה דברים לא

שלום לכם ותודה על האפשרות הנדירה לשאול באנונימיות. אני בחורה בת 22,בוגרת סמינר מהטובים שיש, באמת בחורה למופת.. לא נעים לי לשאול על הנושא הזה אבל זה ממש מציק לי. יש לי בעיה עם ההורים שלי. הם אנשים מקסימים באמת

שלום ותודה רבה על ההקשבה אני בחור בן עשרים ושלש [עדיין לא נשוי] הקשר שלי עם אבא הוא לא משהו, אין לי סכסוכים כי למדתי איך להסתדר איתו אבל למעשה אין לי קשר עמוק איתו אולי זה בגללי אני פשוט

שלום, אמא שלי היא מאוד אחראית. עשתה 42 יחדות בגרות למרות שהייתה עולה חדשה.. והאופי שלי מאוד שונה ממנה. אני " שאנטי " רגועה מידי. אבל גם לי הכל מצליח בדרך שלי ב"ה. אני תלמידה טובה ויש לי ציונים טובים

היי אני בחורת תיכון עכשיו מסיימת יב לגבי שנה הבאה מתלבטת מה לעשות כולם ממשיכות סמינר אצלנו בהמשך של התיכון אבל זה ממש ההמשך של התיכון יותר סגור הבנות הפתוחות הולכות למקומות יותר פתוחים רובם למכללות אבל לי אין ראש

שלום לכם קשה לי מאוד לאהוב את אמא שלי אני מנסה כל הזמן לראות אותה בטוב, להתחבר אליה, להבין אותה, ולא הולך לי אני מרגישה כביכול שהיא לא מקבלת אותי אלא אוהבת אותי רק כשאני באופן מסוים אולי לכן אני

אנחנו חיים ברמה לא נמוכה בכלל, אבל כן חושבים לפני שמוציאים כסף.
אצלנו לא מסתירים מהילדים דבר והם שותפים טבעיים. אנחנו לא חוששים ולא חיים בפחד מפני העתיד, אבל אני כן חושבת הרבה לפני שאני מוציאה כסף.
יש לילדים אצלנו עצמאות וגם נותנים לנו עצמאות, ככה שאני פה ושם עובדת ויש לי כסף משלי. כלומר, ברור שצרכים בסיסיים הם לא מהכסף שלי. אבל בילויים, מתנות, בגדים וכולי אני מוציאה משלי.
נהיה מצב שאני הרבה פעמים נמנעת מלעשות דברים עם חברות למשל, או סתם בילוי.
שמתי לב שתמיד כשחברות שלי רוצות לצאת אני מיד מחשבת כמה כסף אני אצטרך להוציא- ולפי זה יכולה/לא יכולה.
לא מזמן עשינו יום הולדת לחברה עם מתנה וכו וחברות שלי ממש לא מהסוג שחושבות על כסף.
מההתחלה ידעתי שיהיה לי מתח אתן.
לכן התלבטתי, לא רציתי להוציא הרבה כסף, אבל מצד שני אני לא רוצה לוותר על משהו כיף שאני לא עושה הרבה בגלל שיקולים כלכליים.
כשערכנו את הקנייה ידעתי שצדקתי.
חברות שלי לא מהסוג שחושבות ומחשבנות חשבונות כמוני.
חלק מהן לא צריכות- או כי באמת לא חסר להן כסף, או ההורים שלהן מממנים להן הכל, או שסתם, הן פשוט לא חושבות ולא אכפת להן.
הרגשתי קמצנית וענייה כשאני מנסה למתן אותן ולהוריד אותן מכל מיני דברים. התחרטתי על הרגע שהסכמתי להיכנס לזה. זה עשה לי רע והלקיתי את עצמי למה נכנסתי לזה.
בסוף כמובן יצא הרבה יותר ממה שחשבתי, ושילמנו וזהו.
חזרתי לבית עם הרגשה רעה ממש. הרגשתי נחיתית ומסכנה.
למה חברות שלי יכולות ליהנות בלי לחשוב על כסף?? למה אני מרגישה נחיתית לידן כשאני יודעת שבאמת לא חסר לי כלום וחלקן במצב כלכלי ממש כמונו?
למה רק אני צריכה כל הזמן לחשוב על הכסף, על ההוצאות, למנוע מעצמי הנאות שאחרות לא חולמות לוותר עליהן?
ושוב אני אדגיש שבאמת לא חסר לי כלום, ויש לי כסך משלי לממן בילויים וכזה עם חברות- רק שאני מעדיפה לשמור אותו לדברים נצרכים יותר.
אבל מה שהכי הפריע לי בהרגשה זה, שאני מתביישת לכתוב- אבל אפילו הרגשתי קצת קנאה….
ויש לי את ההורים הכי טובים בעולם!!!

אני בת 17 וקשה לי נורא עם אמא שלי היא הרבה יותר צדיקה ממני אני מרגישה שהיא לא מבינה אותי.
והיא מעירה לי מלא ואז אני מדברת אליה מזעזע כי זה מעצבן אותי שהיא מעירה לי
על דברים סטנדרטים שאין בהם בעיה
הלכתי מהבית בגלל זה כמה פעמים וזה קשה לי נורא…
חשוב לי שיהיה לי קשר טוב איתה אבל זה פשוט לא הולך לי ואני נורא בדיכאון מזה
מה אני יכולה לעשות?