שאלות בנושא: כיבוד הורים

חינכו אותי ל"מה יאמרו" וכיום אני חושב אחרת

ני גדל בבית בו חינכו כל השנים- בפרט האמא- להרבה יאמרו ולהסתכל על חיצוניות.
והשידוכים תמיד היו צריכים להיות בעילית של הישיבות ומה שלא היה לא נחשב וזלזלו בכל מיני מונחים ונצמדו לשורות המרובעות של הציבור החרדי.
וכשהגעתי אל הישיבה החצנתי דבר זה וזה פגע בי בצורה קשה הן חברתית והן לימודית, וב"ה לאחר תקופה שגם נעזרתי באנשי מקצוע ומצאתי את הדרך הנכונה בעבודת ה' השתקמתי ובזתי בליבי לכל החינוך הנ"ל, אם כי חלקית כי עדיין אני משוכנע שהוא טוב ומועיל .
וכרגע אני נמצא בפלונטר שמצד אחד הנני רוצה לגדול בעבודת ה' כפי שמתאימה לי ומאידך אימי שאינה מודעת לכל זה מאוכזבת ממני עד למאוד כי היא רואה למשל שאני מתחבר עם בחורים פתוחים שלא בנים של ראשי ישיבות אבל אני אישית חושב שעדיים לגדולות ומצד שני היא כן רואה שזה מעלה אותי ביר"ש והיא עצמה אינה יודעת איך להסתכל ע"ז ומשו"כ מגיעה אלי פעמים רבות בטרוניה על הרבה דברים שאני חושב שלי הם מאוד טובים אך היא לא מסוגלת להכיל את זה ומתאכזבת ומתוסכלת ובכל פעם שאני מתייעץ עמה היא אומרת לי הערות על חיי וזה מקפיץ אותי משום שגם אני הייתי פעם כזה אך למדתי שזה שטות ואיני מעונין להתמרד כלפיה חלילה אך לקבל מה הי

לקריאת התשובה >

לוקחת מדי ללב את הקשיים של הורי

בילדותי הורי חוו מכה כלכלית קשה שעד היום נותנת את אותותיה.
אני מציינת את זה כי אולי זה רלוונטי
הקושי שלי מתבטא בזה שאני לוקחת ללב קשיים של ההורים, בצורה שממש מעיקה עלי
קשיים כלכליים, קשיים של בריאות, וכל קושי אחר שלהם מאד כואב לי ומאד משפיע עלי
בנוסף גורם לי לרגשות אשמה אולי אני יכולה לעזור יותר וכו'
אשמח לתגובתכם בעניין
תודה רבה

לקריאת התשובה >

לא מצליחה לכבד את ההורים שלי

כבר הרבה שנים שאני רוצה לכבד את ההורים שלי, בשבילי לכבד זה אומר מה שה' ציווה ומפורש בקיצור שולחן ערוך, של להיות בענוה מול ה' וההורים לא לסתור אותם, לדבר בכבוד, לשתוק גם שזה קשה. ואני לא מצליחה. מרגישה שאין לי יראת שמיים לזה וגם כנראה לא מספיק רצון ולא מספיק אמת. כי אם היה לי את הדברים האלו המצב היה ממש שונה. המצב כרגע הוא שאני עונה להורים בחוצפה, מצערת אותם, מזלזלת, ועוד הרבה דברים עצובים. ובאמת, שאני לא רוצה לצער אותם וכואב לי על זה. ועל הריחוק שזה גם עושה מה' מן הסתם. ופשוט אני לא יודעת מה לעשות עם זה. קשה לי לשתוק להורים שהם עושים הרבה דברים שנראים לי כפוגעים בי. ואז אני לא יודעת אם זה ניסיון או לא. ומה בעצם ה' רוצה ממני? וקשה לי. למשל, אני אומרת להם שאני מפחדת מהלימודים במכללה אז הם אומרים לי להתבגר ושאני כבר גדולה וזה מעליב אותי ופוגע בי, אז אני מתעצבנת. או שאמא אומרת בקול למה קמתי מאוחר ביום שישי ולא יודעת מה קרה איתי בחמישי ואיזה שבוע מורכב עבר עלי נפשית ופיזית. אני יודעת שה' שם אותי במקום המדוייק לי ולתיקון שלי. אבל בפועל קשה לי להחזיק בזה. אני באמת מרג

לקריאת התשובה >

קשה לי עם היחס של אבי לאמו

יש לי בעיה עם אבא שלי.
לפעמים כשהוא נמצא עם אמא שלו, סבתא שלי, הוא נוהג להעליב אותה, לפגוע בה ולפעמים גם לצעוק עליה לעיני אנשים אחרים.
ולא שיכולה להיות קיימת סיבה שמצדיקה התנהגות כזו, אבל גם סיבה כלשהי אין.
מאוד קשה לי לראות את זה מהצד, ולא משנה כמה מדברים איתו בשפה רגועה, הוא לא מקשיב.
כשאני נקלע לסיטואציה הזו אני פשוט רותח עליו מבפנים אבל אני מרגיש כבול למצוות כיבוד הורים, בלי יכולת "לצאת עליו" ולהעמיד אותו במקומו במילים קצת קשות יותר.

לקריאת התשובה >

ההורים שלי רוצים שאשתף אותם יותר

אני בחורה בת16 תלמידת סמינר, יש לי שאלה על ההתנהלות שלי מול ההורים שלי. ההורים שלי טוענים כל הזמן שאני לא מכבדת אותם בכך שאני לא מספיק מדברת, לא משתפת הרבה, (יותר קל לי לשתף חברות) לא אומרת בוקר טוב

לקריאת התשובה >

לא מצליחה לאהוב את אבא שלי

יש לי קשר מעולה עם אמא שלי. אני מאד אוהבת לבלות איתה, ונוטה לדבר איתה ולשתף אותה המון. יש ביננו חיבור מאד חזק ובריא ב"ה וזה משהו שאני מוקירה ומברכת עליו רבות. לעומת הקשר איתה, הקשר שלי עם אבי ממש פגום ולא בריא. יש לי איזה מחסום כלפיו, משהו שמונע ממני לאהוב אותו. זה נשמע נורא להגיד שאני לא אוהבת את אבא שלי אך לצערי הדבר ממש כך. כל דבר שהוא עושה יכול להוציא אותי מכליי, אפילו דברים הכי מטופשים בהתנהלות השוטפת- איך שהוא לוגם מרק, איך שהוא הולך, איך שהוא מדבר.. ברור לי שאין שום בעיה אובייקטיבית בהתנהלות שלו ושאיך שאני חווה את הדברים זה שיקוף ישיר לרגשות הקשים שאני חשה כלפיו. הוא מעצבן אותי, ברמה שאני ממש נמנעת מלשהות איתו באותו החלל. נמנעת מלנסוע איתו, מלשבת לידו.. ממש נמנעת ממנו. לא תמיד זה היה כך, כילדה מאד אהבתי אותו ונהנתי מחברתו. יש בו כל כך הרבה דברים טובים, הוא איש חכם ומשכיל מאד וכילדה תמיד חוויתי אותו כאב מפנק ומשפיע כל טוב. הרגשות הקשים קיימים כבר בערך חמש שנים. ברור לי שאני חייבת לעבור עבודה פנימית, קשה לי לכבד אותו. אני מתנהגת כלפיו בקוצר רוח וסבלנות וממש מזלזלת ופוגעת בו על בסיס יומי. אני רואה איך הוא סובל מהיחס שלי כלפיו, גם לאמי כואב על זה ומדי פעם היא מעירה לי על זה בעדינות, אבל כשהיא מעירה לי אני מתעצבנת ומתקשחת. אני באמת מתנהגת אליו באופן מזעזע, זה נורא ואיום וזה ממש גורם לי לבושה גדולה בדיעבד, אבל כל כך קשה לי לרסן את התגובות הללו בזמן אמת. הוא אחד האנשים היחידים בעולם שיכולים לערער אותי באופן כזה. מה גם שאני מאד חוששת שהיחסים הקשים שיש ביננו יצרו בעיות וקשיים בזוגיות עתידית. אני רואה את עצמי מקימה משפחה בקרוב וחוששת מאד שאשליך את היחס הרע שיש לי כלפיי אבא שלי על בן הזוג. אני יודעת שאני מתנהגת נורא אבל אני מוצאת את עצמי כמעט מחוסרת שליטה על עצמי בסיטואציה עצמה. מה לעשות? איך מתחילים לעבוד על השדים שבפנים? איך משקמים את היחסים עם אבא? אשמח לעצתך!

לקריאת התשובה >

פחד מנהיגה

לפני 10 שנה הוצאתי רישיון נהיגה – וכאשר הוצאתי את הרישיון הנהיגה אבי ע"ה אמר לי את לא נוהגת – אני מפחד שתנהגי.. אז שמעתי בקולו.. אך כל הזמן הפריע לי שלא נהגתי .
לצערי אבי היקר נפטר לפני שנה ועברתי שינויים בתפיסת החיים שלי והחלטתי שאני רוצה לנהוג
אך מפחדת – לכן לקחתי 10 שיעורי נהיגה עד עכשיו – אך עדיין לא רואה את עצמי נוהגת לבד
ואפילו עם בעלי – אני פשוט מפחדת שאעשה טעות וחס שלום יקרה משהו..
כנראה לא מאמינה בעצמי שאני מסוגלת לזה.

אני רואה הרבה נשים מהעבודה שלי נוהגות יום יום ומרגישה מתוסכלת למה אני לא ???
בעלי מפרגן ורוצה שאלמד
אך אני לא יודעת איך מתקדמים מפה ? מחוסר האמונה שאני אצליח

מאוד יתכן גם שאני בתוך תוכי לא מאמינה שיכול להיות לי טוב – כי להורי היו חיים קשים מאד
אז כביכול אני אומרת שגם לי אסור שיהיה טוב בגלל שהם סבלו- וזה למעשה המעצור בחיי

לקריאת התשובה >
מקשיבים לך אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, אנו באקשיבה אמונים על הקשבה לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל מצב. כאן מותר לשאול ולספר כל דבר, לשתף בכל כאב ומצוקה, ולזכות לאוזן קשבת, הכלה, הזדהות והבנה.

שיחה עם בן הזוג לצורך שיתוף עומס רגשי על ההורים

אשתי החלה לספר לי מצוקה גדולה שהיא חווה עם ההורים. היא גדלה בתנאים מאד לא פשוטים והיא חשה הרבה קנאה ואפליה בינה לבין האחים האחרים. לצורך הקשבה לה הוספתי דברים משלי כדי שתרגיש שאני לא סותר את דבריה אבל אחכ התמלאתי צער , והאמת שגם בשיחה סייגתי את הדברים ואמרתי שבסוף אחרי הכל אני מקנא בהם והייתי רוצה שאזכה להיות כמותם בהנהגות שלהם. האם זה אסור היה , ממש הרגשתי שנכשלתי בלשוני כשהוספתי מעצמי את הכעסים שלי עליהם. הלב שלי מנסה לייסר אותי וזה ממש דווקא עשוי להכשיל אותי יותר. מצד אחד לא לשמוע אותה זה ממש יהיה לא נכון מצד שני אני נכשל לצערי. ואחו דברים שהיא לא תספר לאף אחד גם לא לחברה קרובה…

לקריאת התשובה >
לא מצליח ללמוד

מותר לי לנתק קשר עם אבא שלי?

אבא שלי שתיין, מתנהג בבוטות יורד על כולם, הוא נחשב לרב מאוד משמעותי ורציני, הוא מתנהג נורא לכל בני המשפחה ופשוט סיוט להימצא בחברתו. אני לא סובלת אותו ואני מרגישה שהוא עושה חרדות לכולם, לאחים שלי לי לבעלי וכו' הוא

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן