שאלות בנושא: כיבוד הורים

יש לי קושי גדול בכיבוד אימי. הדבר מעיק עלי מאד, כל פעם שאני עונה לה בצורה לא ראויה זה ממש מעציב אותי.
יש לי משקעים חמורים מהעבר שמקשים עלי מאד לכבד ולאהוב אותה. עברתי דברים מאד לא פשוטים והרבה מהם קשורים אליה, ועדיין הייתי מצפה מעצמי כאדם בוגר היום להתעלות מעל זה וכן לכבד אותה כמו שהייתי רוצה שהילדים שלי יכבדו אותי. אבל העבר לא מרפה ממני ועולה כל פעם..
ולא רק זה, יש ביננו הרבה פערים, אני מרגישה כאילו אנחנו מדברות בשתי שפות מבחינה רגשית וכו, היא לא ממש מבינה אותי ולכן אני לא יכולה להסביר לה דברים עמוקים. היא לפעמים מתערבת לי בדברים שקשורים למשפחה שהקמתי וזה מתסיס אותי מאד ועוד יותר מקשה עלי לתת לה יחס טוב כמו שהייתי אותה.

שלום אקשיבה, קודם כל אתם מדהימים! שאלתי כאן כבר כמה פעמים וקיבלתי תשובות יפות ומעמיקות! אז אני בחורת סמינר בת 18 אלוקים נתן לי הרבה נסיונות להתמודד איתם, בהרבה תחומים בחיי, ברוך ה יש לי הרבה דברים טובים ואני מנסה

היי, אני נערה חרדית, כשהייתי קטנה ההורים שלי התגרשו, והיינו עם אמא גרושה למשך כמה שנים, בגיל יותר מאוחר אמא שלי התחתנה שוב עם בנ"א שהיה מאד שונה מהמשפחה שלנו, הוא היה הרבה יותר פתוח ממנו, אני לא יודעת אם

מאז שנולדתי חייתי בסביבה חרדית החל מגיל 4 בערך שהתחלתי ללמוד בתלמוד תורה (כיתת מכינה) המשך בישיבה קטנה וכיום בישיבה גדולה
אבא שלי הינו אדם דתי-לאומי שדוגל בלימוד מקצוע לחיים
לצערי נפלתי בחובות כספיים גדולים לבנקים וחברות אשראי ואפילו נזרקתי מישיבה אחת ועברתי לאחרת שם הייתי עובד בלילות כדי לפרוע את חובותיי
אבא שלי שידע מכל המצב ובלי כל קשר ניסה ומנסה להשפיע עליי כל הזמן לעזוב את הישיבה ולהתגייס לצבא ולרכוש מקצוע ונסיון במסגרת השירות הצבאי כל הזמן אמרתי לו שאחרי החתונה אלך ללמוד מקצוע ולא כי אני מנסה למרוח אותו אלא כי באמת חשוב ללמוד בישיבה עד החתונה למרות שבלילות אני עובד וזאת בגלל שאני רוצה להקים בית של תורה שהערך העליון הוא תורה ועבודה זה ערך משני
אלא שלצערי הישיבה הנוכחית שלי נסגרת ואני לא יודע מה לעשות
מצד אחד חשוב לי להמשיך בישיבה כדי להתחתן עם בחורה איכותית ולהקים ביחד איתה בית של תורה וכדלעיל אך כיצד אוכל לפרוע את חובותיי.
מצד שני אולי בגיל שלי כדאי ללכת ללמוד איזשהו מקצוע או להשלים בגרויות וכדו׳ מה שממילא אני מתכוון לעשות אחרי החתונה
מצד שלישי אולי ללכת לישיבה שחצי יום לומדים וחצי יום עובדים אבל ישיבה כזאת בד״כ מורכבת מבחורים ירודים ברמה רוחנית ומאד רדודים.
אני ממש מבולבל ולא יודע מה לעשות חשוב לי להקים בית של תורה ועוד יותר חשוב להיות בחברת אנשים איכותיים בעלי יראת שמיים שמדברים נקי ולא פחות חשוב להחזיר את החובות שנותרו אני רוצה לציין שאבא שלי לא יכול לעזור לי לפרוע את חובותיי
אשמח ותודה רבה מראש על מענה בהיר בעניין.

זכיתי באם קשה עם הפרעה נפשית כך שקשה מאוד להיות אתה בקשר רציף, אבל אני בכל זאת משתדל לקיים קשר מינימלי, מה שכן-זוגתי לוקחת אותה יותר קשה ומפחדת ממנה, כך שהיא כמעט לא בשום קשר אתה מטוב ועד רע.
אמנם, זאת נראית לי קצת הגזמה מצד זוגתי, אבל אני משתדל לכבד את זה.
לאחרונה, נולדה לנו תינוקת בשעטו"מ, ואמא שלי כמובן רוצה לראות אותה, אבל אשתי נבהלת מהאופציה הזאת, ומבחינתה ברגע שאני לוחץ עליה שכן נראה לה אותה אפילו לקצת זמן (כמובן ללא נוכחות אשתי) זה כבר מפחיד אותה ו"גומר" עליה, בנוסף, אשתי טוענת ש"אני בצד של אמא שלי" ברגע שאני לוחץ קצת על זה.
ושאלתי:
1. האם נכון שתמיד עלי לגבות את אשתי מול אימי גם במקום שאני חושב שהיא לא צודקת ודי מגזימה?
2. האם יש לכם רעיון מעשי ליציאה מהפלונטר? אני חש ש"אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי" שאם אתעלם מבקשת אימי לראות את התינוקת-מרגיש שזאת התנכרות מוגזמת ולא מוסרית,מצד שני אם בכל זאת אתעקש-אשתי תשדר לי שאני לא מתנהג כלפיה מספיק יפה ו"שעברתי לצד

ני גדל בבית בו חינכו כל השנים- בפרט האמא- להרבה יאמרו ולהסתכל על חיצוניות.
והשידוכים תמיד היו צריכים להיות בעילית של הישיבות ומה שלא היה לא נחשב וזלזלו בכל מיני מונחים ונצמדו לשורות המרובעות של הציבור החרדי.
וכשהגעתי אל הישיבה החצנתי דבר זה וזה פגע בי בצורה קשה הן חברתית והן לימודית, וב"ה לאחר תקופה שגם נעזרתי באנשי מקצוע ומצאתי את הדרך הנכונה בעבודת ה' השתקמתי ובזתי בליבי לכל החינוך הנ"ל, אם כי חלקית כי עדיין אני משוכנע שהוא טוב ומועיל .
וכרגע אני נמצא בפלונטר שמצד אחד הנני רוצה לגדול בעבודת ה' כפי שמתאימה לי ומאידך אימי שאינה מודעת לכל זה מאוכזבת ממני עד למאוד כי היא רואה למשל שאני מתחבר עם בחורים פתוחים שלא בנים של ראשי ישיבות אבל אני אישית חושב שעדיים לגדולות ומצד שני היא כן רואה שזה מעלה אותי ביר"ש והיא עצמה אינה יודעת איך להסתכל ע"ז ומשו"כ מגיעה אלי פעמים רבות בטרוניה על הרבה דברים שאני חושב שלי הם מאוד טובים אך היא לא מסוגלת להכיל את זה ומתאכזבת ומתוסכלת ובכל פעם שאני מתייעץ עמה היא אומרת לי הערות על חיי וזה מקפיץ אותי משום שגם אני הייתי פעם כזה אך למדתי שזה שטות ואיני מעונין להתמרד כלפיה חלילה אך לקבל מה הי

בילדותי הורי חוו מכה כלכלית קשה שעד היום נותנת את אותותיה.
אני מציינת את זה כי אולי זה רלוונטי
הקושי שלי מתבטא בזה שאני לוקחת ללב קשיים של ההורים, בצורה שממש מעיקה עלי
קשיים כלכליים, קשיים של בריאות, וכל קושי אחר שלהם מאד כואב לי ומאד משפיע עלי
בנוסף גורם לי לרגשות אשמה אולי אני יכולה לעזור יותר וכו'
אשמח לתגובתכם בעניין
תודה רבה

כבר הרבה שנים שאני רוצה לכבד את ההורים שלי, בשבילי לכבד זה אומר מה שה' ציווה ומפורש בקיצור שולחן ערוך, של להיות בענוה מול ה' וההורים לא לסתור אותם, לדבר בכבוד, לשתוק גם שזה קשה. ואני לא מצליחה. מרגישה שאין לי יראת שמיים לזה וגם כנראה לא מספיק רצון ולא מספיק אמת. כי אם היה לי את הדברים האלו המצב היה ממש שונה. המצב כרגע הוא שאני עונה להורים בחוצפה, מצערת אותם, מזלזלת, ועוד הרבה דברים עצובים. ובאמת, שאני לא רוצה לצער אותם וכואב לי על זה. ועל הריחוק שזה גם עושה מה' מן הסתם. ופשוט אני לא יודעת מה לעשות עם זה. קשה לי לשתוק להורים שהם עושים הרבה דברים שנראים לי כפוגעים בי. ואז אני לא יודעת אם זה ניסיון או לא. ומה בעצם ה' רוצה ממני? וקשה לי. למשל, אני אומרת להם שאני מפחדת מהלימודים במכללה אז הם אומרים לי להתבגר ושאני כבר גדולה וזה מעליב אותי ופוגע בי, אז אני מתעצבנת. או שאמא אומרת בקול למה קמתי מאוחר ביום שישי ולא יודעת מה קרה איתי בחמישי ואיזה שבוע מורכב עבר עלי נפשית ופיזית. אני יודעת שה' שם אותי במקום המדוייק לי ולתיקון שלי. אבל בפועל קשה לי להחזיק בזה. אני באמת מרג

יש לי בעיה עם אבא שלי.
לפעמים כשהוא נמצא עם אמא שלו, סבתא שלי, הוא נוהג להעליב אותה, לפגוע בה ולפעמים גם לצעוק עליה לעיני אנשים אחרים.
ולא שיכולה להיות קיימת סיבה שמצדיקה התנהגות כזו, אבל גם סיבה כלשהי אין.
מאוד קשה לי לראות את זה מהצד, ולא משנה כמה מדברים איתו בשפה רגועה, הוא לא מקשיב.
כשאני נקלע לסיטואציה הזו אני פשוט רותח עליו מבפנים אבל אני מרגיש כבול למצוות כיבוד הורים, בלי יכולת "לצאת עליו" ולהעמיד אותו במקומו במילים קצת קשות יותר.

יש לי שאלה קצת ארוכה אבל אשמח מאוד לעזרתכם, זה עניין קריטי למשפחה שלי! תקציר: אבא שלי תורם יותר מדי כסף בחודש עד למצב שעוד מעט לא ישאר לו כסף כי הוא מאמין שזה פדיון בשביל הילדים, ואני מחפש טיעונים