שאלות בנושא: כיבוד הורים

שקעתי בחובות, האם להמשיך בישיבה?

מאז שנולדתי חייתי בסביבה חרדית החל מגיל 4 בערך שהתחלתי ללמוד בתלמוד תורה (כיתת מכינה) המשך בישיבה קטנה וכיום בישיבה גדולה
אבא שלי הינו אדם דתי-לאומי שדוגל בלימוד מקצוע לחיים
לצערי נפלתי בחובות כספיים גדולים לבנקים וחברות אשראי ואפילו נזרקתי מישיבה אחת ועברתי לאחרת שם הייתי עובד בלילות כדי לפרוע את חובותיי
אבא שלי שידע מכל המצב ובלי כל קשר ניסה ומנסה להשפיע עליי כל הזמן לעזוב את הישיבה ולהתגייס לצבא ולרכוש מקצוע ונסיון במסגרת השירות הצבאי כל הזמן אמרתי לו שאחרי החתונה אלך ללמוד מקצוע ולא כי אני מנסה למרוח אותו אלא כי באמת חשוב ללמוד בישיבה עד החתונה למרות שבלילות אני עובד וזאת בגלל שאני רוצה להקים בית של תורה שהערך העליון הוא תורה ועבודה זה ערך משני
אלא שלצערי הישיבה הנוכחית שלי נסגרת ואני לא יודע מה לעשות
מצד אחד חשוב לי להמשיך בישיבה כדי להתחתן עם בחורה איכותית ולהקים ביחד איתה בית של תורה וכדלעיל אך כיצד אוכל לפרוע את חובותיי.
מצד שני אולי בגיל שלי כדאי ללכת ללמוד איזשהו מקצוע או להשלים בגרויות וכדו׳ מה שממילא אני מתכוון לעשות אחרי החתונה
מצד שלישי אולי ללכת לישיבה שחצי יום לומדים וחצי יום עובדים אבל ישיבה כזאת בד״כ מורכבת מבחורים ירודים ברמה רוחנית ומאד רדודים.
אני ממש מבולבל ולא יודע מה לעשות חשוב לי להקים בית של תורה ועוד יותר חשוב להיות בחברת אנשים איכותיים בעלי יראת שמיים שמדברים נקי ולא פחות חשוב להחזיר את החובות שנותרו אני רוצה לציין שאבא שלי לא יכול לעזור לי לפרוע את חובותיי
אשמח ותודה רבה מראש על מענה בהיר בעניין.

לקריאת התשובה >

האם באמת צריך תמיד לגבות את אשתי מול ההורים שלי?

זכיתי באם קשה עם הפרעה נפשית כך שקשה מאוד להיות אתה בקשר רציף, אבל אני בכל זאת משתדל לקיים קשר מינימלי, מה שכן-זוגתי לוקחת אותה יותר קשה ומפחדת ממנה, כך שהיא כמעט לא בשום קשר אתה מטוב ועד רע.
אמנם, זאת נראית לי קצת הגזמה מצד זוגתי, אבל אני משתדל לכבד את זה.
לאחרונה, נולדה לנו תינוקת בשעטו"מ, ואמא שלי כמובן רוצה לראות אותה, אבל אשתי נבהלת מהאופציה הזאת, ומבחינתה ברגע שאני לוחץ עליה שכן נראה לה אותה אפילו לקצת זמן (כמובן ללא נוכחות אשתי) זה כבר מפחיד אותה ו"גומר" עליה, בנוסף, אשתי טוענת ש"אני בצד של אמא שלי" ברגע שאני לוחץ קצת על זה.
ושאלתי:
1. האם נכון שתמיד עלי לגבות את אשתי מול אימי גם במקום שאני חושב שהיא לא צודקת ודי מגזימה?
2. האם יש לכם רעיון מעשי ליציאה מהפלונטר? אני חש ש"אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי" שאם אתעלם מבקשת אימי לראות את התינוקת-מרגיש שזאת התנכרות מוגזמת ולא מוסרית,מצד שני אם בכל זאת אתעקש-אשתי תשדר לי שאני לא מתנהג כלפיה מספיק יפה ו"שעברתי לצד

לקריאת התשובה >

חינכו אותי ל"מה יאמרו" וכיום אני חושב אחרת

ני גדל בבית בו חינכו כל השנים- בפרט האמא- להרבה יאמרו ולהסתכל על חיצוניות.
והשידוכים תמיד היו צריכים להיות בעילית של הישיבות ומה שלא היה לא נחשב וזלזלו בכל מיני מונחים ונצמדו לשורות המרובעות של הציבור החרדי.
וכשהגעתי אל הישיבה החצנתי דבר זה וזה פגע בי בצורה קשה הן חברתית והן לימודית, וב"ה לאחר תקופה שגם נעזרתי באנשי מקצוע ומצאתי את הדרך הנכונה בעבודת ה' השתקמתי ובזתי בליבי לכל החינוך הנ"ל, אם כי חלקית כי עדיין אני משוכנע שהוא טוב ומועיל .
וכרגע אני נמצא בפלונטר שמצד אחד הנני רוצה לגדול בעבודת ה' כפי שמתאימה לי ומאידך אימי שאינה מודעת לכל זה מאוכזבת ממני עד למאוד כי היא רואה למשל שאני מתחבר עם בחורים פתוחים שלא בנים של ראשי ישיבות אבל אני אישית חושב שעדיים לגדולות ומצד שני היא כן רואה שזה מעלה אותי ביר"ש והיא עצמה אינה יודעת איך להסתכל ע"ז ומשו"כ מגיעה אלי פעמים רבות בטרוניה על הרבה דברים שאני חושב שלי הם מאוד טובים אך היא לא מסוגלת להכיל את זה ומתאכזבת ומתוסכלת ובכל פעם שאני מתייעץ עמה היא אומרת לי הערות על חיי וזה מקפיץ אותי משום שגם אני הייתי פעם כזה אך למדתי שזה שטות ואיני מעונין להתמרד כלפיה חלילה אך לקבל מה הי

לקריאת התשובה >

לוקחת מדי ללב את הקשיים של הורי

בילדותי הורי חוו מכה כלכלית קשה שעד היום נותנת את אותותיה.
אני מציינת את זה כי אולי זה רלוונטי
הקושי שלי מתבטא בזה שאני לוקחת ללב קשיים של ההורים, בצורה שממש מעיקה עלי
קשיים כלכליים, קשיים של בריאות, וכל קושי אחר שלהם מאד כואב לי ומאד משפיע עלי
בנוסף גורם לי לרגשות אשמה אולי אני יכולה לעזור יותר וכו'
אשמח לתגובתכם בעניין
תודה רבה

לקריאת התשובה >

לא מצליחה לכבד את ההורים שלי

כבר הרבה שנים שאני רוצה לכבד את ההורים שלי, בשבילי לכבד זה אומר מה שה' ציווה ומפורש בקיצור שולחן ערוך, של להיות בענוה מול ה' וההורים לא לסתור אותם, לדבר בכבוד, לשתוק גם שזה קשה. ואני לא מצליחה. מרגישה שאין לי יראת שמיים לזה וגם כנראה לא מספיק רצון ולא מספיק אמת. כי אם היה לי את הדברים האלו המצב היה ממש שונה. המצב כרגע הוא שאני עונה להורים בחוצפה, מצערת אותם, מזלזלת, ועוד הרבה דברים עצובים. ובאמת, שאני לא רוצה לצער אותם וכואב לי על זה. ועל הריחוק שזה גם עושה מה' מן הסתם. ופשוט אני לא יודעת מה לעשות עם זה. קשה לי לשתוק להורים שהם עושים הרבה דברים שנראים לי כפוגעים בי. ואז אני לא יודעת אם זה ניסיון או לא. ומה בעצם ה' רוצה ממני? וקשה לי. למשל, אני אומרת להם שאני מפחדת מהלימודים במכללה אז הם אומרים לי להתבגר ושאני כבר גדולה וזה מעליב אותי ופוגע בי, אז אני מתעצבנת. או שאמא אומרת בקול למה קמתי מאוחר ביום שישי ולא יודעת מה קרה איתי בחמישי ואיזה שבוע מורכב עבר עלי נפשית ופיזית. אני יודעת שה' שם אותי במקום המדוייק לי ולתיקון שלי. אבל בפועל קשה לי להחזיק בזה. אני באמת מרג

לקריאת התשובה >

קשה לי עם היחס של אבי לאמו

יש לי בעיה עם אבא שלי.
לפעמים כשהוא נמצא עם אמא שלו, סבתא שלי, הוא נוהג להעליב אותה, לפגוע בה ולפעמים גם לצעוק עליה לעיני אנשים אחרים.
ולא שיכולה להיות קיימת סיבה שמצדיקה התנהגות כזו, אבל גם סיבה כלשהי אין.
מאוד קשה לי לראות את זה מהצד, ולא משנה כמה מדברים איתו בשפה רגועה, הוא לא מקשיב.
כשאני נקלע לסיטואציה הזו אני פשוט רותח עליו מבפנים אבל אני מרגיש כבול למצוות כיבוד הורים, בלי יכולת "לצאת עליו" ולהעמיד אותו במקומו במילים קצת קשות יותר.

לקריאת התשובה >

ההורים שלי רוצים שאשתף אותם יותר

אני בחורה בת16 תלמידת סמינר, יש לי שאלה על ההתנהלות שלי מול ההורים שלי. ההורים שלי טוענים כל הזמן שאני לא מכבדת אותם בכך שאני לא מספיק מדברת, לא משתפת הרבה, (יותר קל לי לשתף חברות) לא אומרת בוקר טוב

לקריאת התשובה >

לא מצליחה לאהוב את אבא שלי

יש לי קשר מעולה עם אמא שלי. אני מאד אוהבת לבלות איתה, ונוטה לדבר איתה ולשתף אותה המון. יש ביננו חיבור מאד חזק ובריא ב"ה וזה משהו שאני מוקירה ומברכת עליו רבות. לעומת הקשר איתה, הקשר שלי עם אבי ממש פגום ולא בריא. יש לי איזה מחסום כלפיו, משהו שמונע ממני לאהוב אותו. זה נשמע נורא להגיד שאני לא אוהבת את אבא שלי אך לצערי הדבר ממש כך. כל דבר שהוא עושה יכול להוציא אותי מכליי, אפילו דברים הכי מטופשים בהתנהלות השוטפת- איך שהוא לוגם מרק, איך שהוא הולך, איך שהוא מדבר.. ברור לי שאין שום בעיה אובייקטיבית בהתנהלות שלו ושאיך שאני חווה את הדברים זה שיקוף ישיר לרגשות הקשים שאני חשה כלפיו. הוא מעצבן אותי, ברמה שאני ממש נמנעת מלשהות איתו באותו החלל. נמנעת מלנסוע איתו, מלשבת לידו.. ממש נמנעת ממנו. לא תמיד זה היה כך, כילדה מאד אהבתי אותו ונהנתי מחברתו. יש בו כל כך הרבה דברים טובים, הוא איש חכם ומשכיל מאד וכילדה תמיד חוויתי אותו כאב מפנק ומשפיע כל טוב. הרגשות הקשים קיימים כבר בערך חמש שנים. ברור לי שאני חייבת לעבור עבודה פנימית, קשה לי לכבד אותו. אני מתנהגת כלפיו בקוצר רוח וסבלנות וממש מזלזלת ופוגעת בו על בסיס יומי. אני רואה איך הוא סובל מהיחס שלי כלפיו, גם לאמי כואב על זה ומדי פעם היא מעירה לי על זה בעדינות, אבל כשהיא מעירה לי אני מתעצבנת ומתקשחת. אני באמת מתנהגת אליו באופן מזעזע, זה נורא ואיום וזה ממש גורם לי לבושה גדולה בדיעבד, אבל כל כך קשה לי לרסן את התגובות הללו בזמן אמת. הוא אחד האנשים היחידים בעולם שיכולים לערער אותי באופן כזה. מה גם שאני מאד חוששת שהיחסים הקשים שיש ביננו יצרו בעיות וקשיים בזוגיות עתידית. אני רואה את עצמי מקימה משפחה בקרוב וחוששת מאד שאשליך את היחס הרע שיש לי כלפיי אבא שלי על בן הזוג. אני יודעת שאני מתנהגת נורא אבל אני מוצאת את עצמי כמעט מחוסרת שליטה על עצמי בסיטואציה עצמה. מה לעשות? איך מתחילים לעבוד על השדים שבפנים? איך משקמים את היחסים עם אבא? אשמח לעצתך!

לקריאת התשובה >

פחד מנהיגה

לפני 10 שנה הוצאתי רישיון נהיגה – וכאשר הוצאתי את הרישיון הנהיגה אבי ע"ה אמר לי את לא נוהגת – אני מפחד שתנהגי.. אז שמעתי בקולו.. אך כל הזמן הפריע לי שלא נהגתי .
לצערי אבי היקר נפטר לפני שנה ועברתי שינויים בתפיסת החיים שלי והחלטתי שאני רוצה לנהוג
אך מפחדת – לכן לקחתי 10 שיעורי נהיגה עד עכשיו – אך עדיין לא רואה את עצמי נוהגת לבד
ואפילו עם בעלי – אני פשוט מפחדת שאעשה טעות וחס שלום יקרה משהו..
כנראה לא מאמינה בעצמי שאני מסוגלת לזה.

אני רואה הרבה נשים מהעבודה שלי נוהגות יום יום ומרגישה מתוסכלת למה אני לא ???
בעלי מפרגן ורוצה שאלמד
אך אני לא יודעת איך מתקדמים מפה ? מחוסר האמונה שאני אצליח

מאוד יתכן גם שאני בתוך תוכי לא מאמינה שיכול להיות לי טוב – כי להורי היו חיים קשים מאד
אז כביכול אני אומרת שגם לי אסור שיהיה טוב בגלל שהם סבלו- וזה למעשה המעצור בחיי

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן